פורום הורות (עמוד 157)

לדעתי,

גילויי אהבה פשוטים של חברים- נשיקה על הלחי, חיבוק- טוב ונכון שילדים יראו את הוריהם. בגלל שככה הילדים מפנימים שאבא ואמא אוהבים, ככה הם לומדים התנהלות בין אישית אוהבת, ככה הם לומדים מודל זוגיות, ככה הם לומדים שאהבה מתחילה בבית יהודי קדוש- וכל הדברים שהם ייחשפו בסרטים וברחוב זה גניבה של יהלומים.

 

גילויי אהבה עם אופי מיני/ של זוג- תשמרו לעצמכם, זה לא שייך בשבילכם לערב עוד עיניים וזה עלול להיות מביך לילדים.

 

 

הילדים שלי בגילאי גן.
בעיני ביטויי אהבה לא בעלי אופי מיני, כמו נשיקה וחיבוק בין נשים, דווקא אידיאלי שהם יחשפו אליהם בגיל הזה.
הם מקבלים את זה בתמימות ומספיק גדולים כדי לזכור.
כשיגדלו כנראה זה יפחת.

היי
השאלה מעניינת מאד... זו שאלה שכבר שאלו אותי מספר מטופלים...
כך- ילד שיודע כח הוריו אוהבים, נהנים ומכבדים אחד את השני... זו מתנה הכי גדולה שילד יכול לקבל... מן רוגע כזה שההורים שלי אוהבים, רגועים... בעצם נותן תחושה שיש על מי לסמוך... ילד גדל עם המראות והזכרונות הללו והן מדפיעות עךיו ההכרות, משום כך ילד דראה את הוריו אוהבים מן הסתם ירצה גם הוא למצוא את החצי השני ולהגיע לאהבה... כך דלהראות אהבה לילד זהו דבר מקסים... אך כאן מגיע האבל- - -
כדאני מדברת על אהבה אני מתכוונת לחיבוק ונשיקה... ולא מעבר לכך!!! כל מגע אינטימי מורכב יותר... עשוי לבלבל ואף להפחיד ולהרתיע את הילד...
בהצלחה רבה

הוא מזהה בקלות מדי מתי אנחנו רגועים ואוהבים ומתי אנחנו בכעס. זה ממש מורגש עליו. הוא מתחיל לצעוק ולהרביץ (לי או לבעלי) הוא ממש מבטא די ואפילו אומר נו נו לשנינו... אנחנו לא ממש מרבים בנשיקות מולו אבל בקטנה חיבוק והרבה הערכה. מחמאות ופירגון. זה ממש מרגיע אותו....

נשיקות בקטנה- כשיוצאים לעבודה וכשחוזרים זה סבבה.
חיבוקים- אני ממש בעד. יש גם קטע שהם עומדים בצד מסתכלים ומחייכים ואחר כך נכנסים בינינו ואז זה הופך להיות חיבוק משפחתי כייפי
בגדול להרגשתי זה מחזק להם את הביטחון וגם נותן איזשהי מראה של זוגיות נכונה.
כמובן שהכל במידה אבל זה תמיד כיף לדעת שאמא ואבא אוהבים אחד את השני

רקע הסטורי של המשפחה...קטע בתפילה שמתחבר אליו...מפגש עם אדם שמעריך...או מקום אהוב..

משרים עם חומר לכביסה של צמר, לפי ההוראות
מכבסים ביד ומייבשים בצל.

(בעלי שם גופיה מתחת אז הציצית יחסית נקייה)

אמא שלי מניחה את כל הציציות בצורה מסודרת אחת על השניה ואז מלפפת את כל החוטים ביחד בחגורה אלסטית (נראלי שככה קוראים לזה) ומכבסת ככה.
ואז החוטים לא מסתבכים אחד בשני ונשארים שלמים וכשרים

היא עברה לזה אחרי ניסיון לכבס בתוך הרשת, שלא היה מוצלח במיוחד

כי ידוע לדוגמא, ש'ביו' אוכלת את הפתילות של הציצית, וגורמת להם להתבלות ולהקרע..

הידד!

או

גרב ילד (חדשה?)

עם גומיית שיער. 

האח!

שם את הפקק של הכיור באמבטיה
ממלא מים פושרים
שם כף אבקת כביסה
בוחש
תולה על מתקן הכביסה
מעביר סמרטוט יבש על כל הדרך המטופטפת
זהו.

מכווצצים היטב כך שלא ייפתח בכביסה.

בצבע לבן,וסוגרת את הציפיות גם בקשר

עולה 25 אם אני לא טועה. ומכבסת על 0 מעלות לחצי שעה אחכ מוציאה מיישרת וזהו. נשמרות למלא זמן ב"ה

סוגרת עם גומית שיער למעלה שלא תברח הגרב, מכבסת בלי חומרים חריפים, לעיתים רחוקות, ועל מקסימום 30 מעלות.

כביסה באמת מזיקה לציציות. מה שפחות יותר טוב.

בקצה של הפתילות, נשמר לאורך זמן. בהצלחה

פאזלים, לוטו, פליימוביל של קטנים, קוביות, מטבח, עגלה עם בובה..
לא אמרת אם זה בן או בת, אבל הבת שלי ממש אוהבת לשחק בדברים של כמו גדולים כמו לטפל בבובה ולבשל ב מטבחון..

רעיון אולי למשחק הרכבה ובנייה או כזה שיכול להתאים למגוון גילאים.

הוא בן והוא לגמרי אוהב דברים של בנים

אמנם כתוב מגיל 3 ומעלה, אך אחיין שלי נהנה לשחק גם בגיל צעיר יותר. הכל תלוי ברמה ובהתפתחות.

הבנתי שיש יותר איכותיים אבל הם יקרים לי מדי.
חבילה עולה 150 בקנייה מעל 50.

לנו אותו דבר בדיוק עלה 200

הבעיה שהוא עולה 200 בערך אבל הוא נשמר להרבה זמן ומתאים להרבה גילאים כתוב מגיל 3 אבל ילדים בגיל שנתיים ממש נהנים (קנינו בשבועות האחרונים)

נשמע מעולה.. קונים את זה בכל חנות צעצועים?

אנחנו קנינו בגאולה בירושלים

ואם אין להורים סמכות אז אין גם מה לצפות ממך
ואם ההורים לא יכולים לענות אז להתקשר לשכנה או דמות סמכותית כלשהי
ואם אין לך איך לקבל עזרה אז אם זה סכנה לגרור אותם בכח ואם לא אז להמשיך לנסות לשכנע...

באמת הייתי מתקשרת להורים בזמן אמת, ומבקשת שידברו הם הילד, או סתם שיאמרו מה לעשות.

תגידי להם שאתם נשארים בבית כי פעם שעברה הם לא ככ הקשיבו והיית צריכ. לחזור מס פעמים על דברייך.

אבל אני חושב (לא תוקף, רק לפעם הבאה) לא היית צריכה ללכת להביא את הדברים.

לא משאירים ילד לבד!

עדיף שיגנבו כמה חפצים מאשר (ח"ו) ילד...

 

בתור פתרון, ניתן להציע הפתעה/ממתק/ תחרות ריצה עד הגינה וכו'

למה נעלמו ולא שמת לב? כי ישבת עם הפלאפון / דיברת עם חברה / משהו כזה ?

או שהיית מרוכזת בהם והם בכל זאת נעלמו.

כשאני מביאה בייביסיטר, אני מבהירה לה שהיא לא על הספסל , ולא מורידה עין מהילדים.

אמא יותר תדע להתמודד עם תקלות אפשריות שיגרמו מהעלמות אפשרית, בייביסיטר פחות,

אז מקדימים רפואה למכה, נמצאים לידם ולא מורידים עין. ילד בן שלוש הוא ממש קטן!!!

זה שהשארת את בן ה4 לבד והלכת להביא את הדברים, אם אני הייתי האמא, הייתי ממש כועסת,

מי משאיר ילד בן 4 לבד במגרש חניה? חוסר אחריות ממש.

לא הייתי כועסת בכלל אם היו נעלמים דברים, סה"כ, איזה "רכוש" כבר יש להם? תיק גן? במבה ? בגדי החלפה? 

אבל איך משאירים ילד בן 4 במגרש חניה בלי השגחה? זה א'-ב' לא להשאיר ילד בן 4 לבד במקום שיש בו מכוניות , קל וחומר מגרש חניה שנוסעים בו רוורס כל הזמן.

 

מה שאני הייתי רוצה אם הייתי אמא,

קודם כל, לא להוריד עין , הם קטנים, ילד בן שלוש צריך להיות במרחק נגיעה מהבייביסיטר, ומבן 4 אסור להוריד עין, במיוחד שזה לא ילד שלך  (ברור שגם אמא צריכה מאוד מאוד להשגיח, אבל אמא תדע גם להסתדר במקרה קיצון יותרטוב , בהכללה ) למנוע את זה שיעלמו לך. עשיתי בתור נערה מלא בייביסיטרים, לא נעלמו לי ילדים , בטח שלא למגרש חניה, בטח שלא בני שלוש. כשאני קוראת לבייביסיטר אני אומרת לה 500 פעם שלא מורידים עין ולא יושבים בנחת על הספסל עם הפלאפון, אלא ליד הילד בלי שום דבר שמסיח את הדעת ממנו.  

אם כבר זה קורה והילדים נעלמו למגרש חניה , לא עוזבים אותם/אותו שם, יעלם תיק גן ב100 שקל גם, יעלם .. כפרת עוונות.. עדיף מאשר להשאיר ילד לבד במגרש חניה כי זה מסוכן!!! . 

אם הוא לא מוכן לבוא, מנסים להתקשר להורים לשאול מה לעשות, אם לא עונים או התשובה לא מספקת, נשארים איתו, ומבהירים לו, שאת יותר לא הולכת איתו לגינה, כי הוא לא מקשיב לך ושכשאמא ואבא לא נמצאים את זו שמחליטה וזו ששומעים בקולה, ושהוא לא בסדר ושדווקא תיכננת לעשות איתם דברים מהנים וחבל שהוא מפסיד את הכיף שתכננתם ושאת תגידי לאמא ואמא תהיה עצובה שהוא לא מקשיב וגו' .. ושאר דברי מוסר... לא עובד עדיין.. נשארים בכל זאת, וגם אומרים לו שהילד בן החמש שמתעסק עם המזמרה הוא מאוד לא בסדר ומתנהג בצורה מסוכנת. 

רעיונות לגרום להם לזוז "בואו נעשה תחרות, מי שמגיע ראשון מקבל שוקולד " סתם דוגמה.. 

ובכל מקרה , לא מורידים עין מהילדים, ולא משאירים ילד לבד, בטח שלא במגרש חניה.

 

איך הילדים פתאום נעלמו? לא קרה לי אף פעם לא כשמרטפית ולא כאמא, אולי לכמה שניות עד שהעין סורקת סביב כשיש שלושה ילדים ויותר.

שזה לא קשה שילדים בורחים... אפילו שלוש. אמהות מנוסות איבדו שלוש ילדים קטנים (כל אחת את שלה.) אז מה????

אנחנו גרים ביישוב קהילתי, לא עיר, ילדים מסתובבים בגיל 3, נעלמים , מטיילים .. 

אצלי לא בורחים.

אני אף פעם לא בקשקשניאדה של הצרעת על הספסל עם אמהות אחרות שהדביקו את עצמן עם מסקינטייפ אליו, ולא עם הפלאפון, אני ליד הילדות שלי . לגדולה אני נותנת מרחב יותר, כי הבנתי ממנה שאני נדבקת אליה מידי, אבל עדיין,

היא לא נעלמה לי , בטח לא לכביש, בטח לא ליותר משלוש דקות שחיפשתי אותה, וגם אז זה לא היה בגיל שלוש, אלא אחרי גיל 4. 

אמא מנוסה זה לא אומר שהיא בהכרח אמא משגיחה או אחראית מאוד.

הבן שלי טס לכביש. גם הגינה שלנו בין כבישים.

תוך עשרים שניות (פרק זמן סביר, לא?)- לדוגמא כשהתכופפתי לחפש משהו בתיק,

הוא יכול להיות כבר בכביש.

 

אני כמובן לא חושבת שזה טוב וייתכן ותתעצבנו עלי.

אני רק רוצה להרגיע את הפותחת ולומר לה,

שבדיוק לאחרונה כמה נשים אמרו לי שאני אחת האמהות היותר פנויות לילדיהן

וכן, זה קורה.

 

 

 

הגילאים האלה לא פשוטים, ילדים עושים לפעמים בכוונה ,למשל בת השנתיים שלי רצה לי לכביש עם חיוך מאוזן לאוזן, ואני בהיסטריה .. או הגדול יותר קצת, גם עושה דווקא והפוך ממה שאני אומרת לפעמים,אז אם לי בתור אמא קשה להתמודד עם זה ואני עם 7עיניים עליהם בגן, לא הייתי מבקשת מבייביסיטר שתוציא אותם החוצה כלל.

נכון זה יותר קשה אבל תחשבי שזה עדיף על להתמודד עם סיטואציות מסוכנים ומסובכות.
ולכן אני מציעה לך ככלל,כשאת עושה ביביסיטר,לא לצאת עם הילדים החוצה, תגדרי את זה מראש אפילו אם צריך.

לו הייתי עושה ביביסיטר ,לא הייתי לוקחת את זה על עצמי.

והיא ביקשה דרכי התמודדות.

עליהם עקשנים ושובבים, לא הייתי סומכת על שום בייביסיטר במקרה הזה.

מה לעשות זה עדיף על שחלילה ייקרה משהו..

מאשר אם זה יישאר רק כאן בפורום... ואולי יעזור לה אם אתה תמצא בייביסיטר כדי שתצאו,תיזום אתה ולא תצפ ממנה..היא תודה לך...

לשלב הכל שככה אתה מצפה ממנה? תענה לעצמך,זה לא פשוט גם ללמוד,גם להיות רעיה וגם אמא.כל הכבוד לך על הפרגון.אתה כן כותב לה פתקים מושקעים? קיצר,אני לא מאשימה או משהו,רק אל תצפה ממנה לדברים שאתה לא עושה עבורה.צריך הדדיות... עוד דבר,גם בלי קשר ללימודים שלה,תמיד יש נטייה להזניח את הזוגיות,כבר יש ילדים,יש יציבות...צריך ממש יוזמה כדי למצוא זמן זוגי.אז שיהיה לכם בהצלחה,וכדאי שתיקח אתה את המושכות לידיים בתקופה זו..ד

עדיף טבעית בלי תוספות

לא ממליצה על מוצרי חלב למרות שיש בהם חלבון.

ביצה- עדיף קשה אבל גם חביתה או בתוך קציצות ירק זה בסדר
טונה (אם מורחים חומוס/ממרח כלשהו לפני היא נדבקת ללחם ולא נופלת)

שקדים- ממרח שקדים אם את מוצאת או שקדיה ולעשות ממנו חלב שקדים במקום חלב פרה.

אם היא אוכלת מנת עוף/בשר/דגים היא אמורה לקבל מזה מספיק חלבון ליום.
אפשר לשלב טונה בא. ערב

עדשים אדומות וירוקות הן מאוד קלות ופשוטות לבישול ויש בהם חלבונים (את האדומות לרוב אפילו לא צריך להשרות. רק לשטוף ולבשל 20 דקות בערך)
כסמות - כנ"ל, לשטוף ולבשל כ20-30 דקות

את יכולה להכין אורז בשילוב עם עדשים ותקבלי מנה פשוטה ומשביעה עם חלבון.

תכיני כמות ותקפיאי, כל יום תוציאי קצת..

קל לילדה בת שנה לאכול- גם בצורת חביתה וגם בצורת ביצה קשה.

אני הצעתי לבני כל מאכל מלא פעמים, אם חשוב לך שהיא תאכל משהו כי הוא זול, מהיר הכנה, בריא, לא מלכלך וכו וכו אז כל יום תציעי לה, בדרכ מתרגלים באיזשהו שלב.

גבינה צהובה

אפשר להכין מבעוד מועד-

ממרח חומוס

ממרח "חומוס" מעדשים כתומות (אותו רעיון כמו החומוס, רק הכנה הרבה יותר מהירה ויוצא טעים)

 

לטחינה ולחומוסים ממליצה להוסיף פרוסות ירק כלשהו, מוסיף מאוד לערך התזונתי וגם לשובע.

 

בהצלחה!

כמובן שקשה לענות ספציפית כשלא כתוב גובה הסכום...

כלים תמיד צריך..

ארוז יפה, והכי חשוב לכתוב פתק
בתור מטפלת לשעבר זה ממש נותן כוח ומרץ לקבל צ'ופרים קטנים מההורים, ממש עושה טוב על הלב

אבל כמורה/גננת לא מאפשרת לה אלא אומרת לה בואי נגיד ביחד לאמא . לא כתוכחה אלא אמא כמו כל אחת תראה יותר אכפתיות לילדה באופן ישיר אז למרות שיותר קל בפלא חשוב בשביל הילדה להראות לאמא ומיד שילדה תראה את התגובה במציאות .

או בהודעה הועבר אלייך...?

ואז היא משחקת בצעצועים ואת עושה לה בזהירות עם נטלה ומלמדת אותה להרים את הראש

וברגע שרואה שהמים מגיעים לכיוון הראש היא בורחת מהאמבטיה.....

זו למעשה טבעת פלסטיק רחבה שמניחים על השיער, והשוליים הרחבים שלה מרחיקים את הזרם מהפנים.

תנסו. 

אחפש זאת...
יש למושהו עוד שיטות??

במקום הרעיון של הנטלה.
ממלאה את הספוג במים מהאמבטיה. משכיבה את הילד על הזרוע שלי, (העורף שלו על הזרוע) , ועם היד השניה לוקחת את הספוג וסוחטת על הראש בזהירות, משתדלת לכוון את המים שלא יגיעו לפנים ובעיקר לא לעיניים

יכול להיות לי לעזר. גם לי אותה בעיה עם ילדה בת שנתיים. היכן ניתן להשיג כובע זה?

http://www.gozrim.co.il/center/bytheway_hat_3103/

https://www.aliexpress.com/snapshot/6425847382.html?spm=2114.13010608.0.100.m5lwKO&orderId=65269754531143

תודה רבה!!!

לשיר תוך כדי... 

אולי לא עם שמפו אלה סתם סבון נוזלי.

שמפו רק עם לילדים כי אחרת נראה לי יותר שורף בעיניים. 

 

ממש לא סבון נוזלי .
שורף ממש . וגם זה לא ישנה כלום
אם היא לא אוהבת לחפוף, היא לא תאהב גם עם זה יהיה עם סבון נוזלי .
שלי גם ככה , מעיפה את המצחיה, מנסה לברוח, סהכ אין לי מה לעשות.. היא נעמדת עם הפנים בתוך החצאית שלי , ואני מרשה לה , מפחיד אותה כל העניין , וזה נותן לה ביטחון להיות עלי ככה , אני מסיימת לרחוץ אותה עם חצאית ספוגה מים.. אבל לא נורא לי ...
אז אני מחליפה תמיד בגדים אחרי שאני חופפת לה...
לא יודעת אם זה ישפר משמעותית , אבל אולי קצת
תקני לה שמפו ללא דמעות , מניסיון אצלנו, כיף ופינוק שורפים בטירוף , ד"ר פישר סרקל ירוק לא ה+מרכך אלא הרגיל , לא שורף, שמפו +מרכך סרקל כן קצת שורף, ד"ר פישר סרקל פורטה כן שורף . ג'ונסון הצהוב לא שורף אני זוכרת על עצמי בתור ילדה , היינו 5 שנים בשליחות בחו"ל והג'ונסון היה הכי נפוץ שם , אולי היום שונה וכן שורף , השמפו קמיל בלו ד"ר פישר לתינוקות לא שורף , הסבון נוזלי הכחול של ד"ר פישר זה נורא לחפוף איתו, כמו פילפל חריף בעיניים , פעם היינו בקמפינג ולא היה לנו משהו אחר חוץ מהדוקטור פישר הכחול , הכנתי עוד בקבוקון עם סרקל ושכחתי אותו בבית, וממש שרף לה ברמת אומללות , אחרי זה השתמשתי בזה לעצמי והבנתי כמה סה שורף, למחרת קניתי שמפו אחר ללא דמעות ,בעיר ליד איפה שהיינו , זה היה ממש רחמנות איך ששרף לה .
בחיים לא לחפוף לילד עם סבון נוזלי .
מזכיר לי שייתי מתנדבת פעם לפני שהבכורה נולדה אצל משפחה עם קשיים רציניים והאמא חפפה לתינוקת בת שנה את הראש עם הריבוע של הנקה שבע מוצק למבוגרים . דודה של אבא שלי שכנה שלה והן שתיהן קצת עמחות אבל היא דואגת לה קבוע אז היא התעצבנה עליה בחדר מדרגות ואמרה לה "יופי לפחות מזל שלא חפפת לתינוקת שלך מסכנה את הראש עם הסינטבון של הבית שימוש, היית אומרת לי שאת צריכה שמפו לתינוקת" . אם זה לא היה עצוב הייתי נשפכת שם מצחוק בחדר מדרגות. הקרקפת נהייתה לתינוקת אדומה מהסבון שהיא הייתה צריכה ללכת לרופאת עור ולקנות משחה טיפולית שעולה כמו 5 בקבוקי שמפו לשקם את הנזק . הסיפור, כדי שיבינו שסבון שהוא לא שמפו לא מיועד לשיער .

או כובע מצחיה כזה שמונע מהמים להגיע לפנים יש את זה בכל חנות תינוקות.. אבל הרבה תינוקות לא מתים על כובעים..
יש כוס עם גומי בקצה שמצמיגים לראש כששופכים ואז המים הולכים בכיוון אחד..
בקיצור ביקור בחנות תינוקות יכול לפתוא את הבעיה..

וגם לסרק כאשר השמפו כבר בראש. הסירוק עובד מהר ומוריד את שאריות האוכל והלכלוך שבשיער. מומלץ לא רק לסרבנים! 

שבוע שעבר נכנסתי עם הבגדים איתה לאמבטיה
ולא ככ עזר צרחה חזק החזקתי אותה חזק והניחה ראש עלי וכך שנינו עשינו מקלחת
(צרחות נוראיות מזל שלא הזמינו משטרה...)
אתמול אמרתי לה הולכים לאמבטיה אז היא אמרה "לא לחפוף!"...
במקרה קניתי סרקל ירוק אנסה את כל השיטות.
תודה רבה!

של ילדה בת 3.5 שהייתה צורחת בכל מקלחת כשהמים נגעו לה בראש. החלטתי ללמד אותה לאט לאט בלי מים לשים  ידיים על קיר המקלחת ולהרים ראש, בהתחלה שפכתי רק כוס מים ולאט לאט הרגלתי אותה לטוש, היום היא מתקלחת וחופפת בלי בעיה. בהצלחה ))

עובד הבריכה באמבטיה, ככה מעסיקים אותם ובאותו זמן חופפים

לשכב לאחור להכניס את הראש אחורה למים של האמבטיה. קצת שיפשפתי לה את הראש במים והשמפו ירד. כדאי להזהר ואפילו לוותר על חפיפות כדי שלא יהפך לה לפחד כללי מהמקלחת ואז זה הרבה יותר קשה.

ממש לא הייתי מוותרת על חפיפות

בגיל הזה הבת שלי הייתה חוזרת מהמעון עם חול וג'יפה בשיער,

ואי אפשר קבוע שלילד יהיה ריח לא נעים מהשיער...

 

וגם כשצריך לקלח את הראש אז אנחנו שמים את הטוש על הראש וסופרים בקול "אחת, שתיים, שלוש" ומורידים את הטוש לכמה שניות של אוויר. וחוזר חלילה.

משתדלת בהתחלה לספור מהר, ולפי הילד אני יודעת מתי להאריך את הספירה ולקלח קצת יותר זמן (אבל תמיד עם הספירה)

 

"מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד"

 

כזה פרק שקוראים אותו בחנוכה ,

ואלי אתם יכולים לבנות תוכנית עם החקריה על פרושים עליו שאולי מתאימים לבת מצווה 

שגם זה סוג של חונכות ראשונה של גיל קבלת המצוות.. וכו'...

יש בזה גם שיר וגם חנוכה ....

תסתכלי שם, יש הרבה שרשורים בנושא.
ובכלל, עדיף לשאול שם

לשנות קו חשיבה,- אתם עושים חסד בגרוש ממש!
כדי להקל עליכם אפשר לשים נילונית או תיבת דואר נספחת ליד התיבות עם שם המשפחה שלהם. לתאם עם הדוואר וחסל.
פעם בשבוע להעביר דרך הגן זה גם לא מאמץ אדיר.

אצלנו היה כך במשך שלוש שנים! רק ש לא היה כן משותף וכשעברנו דרך האזור שלהם בכוונה או ממילא הקפצנו. שלוש עשרה שנים אחר כך יש עוד זליגות

זה כבר הגיע לרמה שאת המכתבים שלנו אנחנו לא מוצאים. פעם קיבלתי חוב של חברת החשמל..מסתבר שהמכתב נעלם לו איכשהו מבין שלל המכתבים והופ! יש חוב גדול..
זה לא העניין של לקחת לגן או לא. זה כל הטירחה מסביב, לחפש להם את הדואר הזרוק, לא לקבל מכתבים שלנו או לא למצוא אותם, לדאוג להם שלא יאבד אף מכתב..

ואי אפשר להוסיף תיבת דואר ואני גם לא אעדה זאת.. זה לא בית פרטי שלי, ולא תמיד בהסכמת שאר השכנים.

פשוט ביקשנו יפה והם הוסיפו תיבת דואר ובאים לקחת בעצמם פעם ב...

מרימים טלפון ואומרים להם: "חבר'ה, זה הופך להיות מטרד ממש מעיק. אנחנו מבקשים שתשנו את הכתובת שלכם". 

 

זה לא בטוח יפתור את הבעיה עדיין לפעמים אצטרך לאסוף להם מכתבים זרוקים, זה מרגיש שכל האחריות היא עליי על דברים שהם שלהם, וזה כבר איבד טעם טוב
יש למישהו רעיון לניסוח נעים ע"מ שיבינו מפורשות?

במילים הללו ממש: 

"תראו, עברה כבר שנה וזה שהמכתבים שלכם עדיין מגיעים לתיבת הדואר שלנו זה כבר ממש מטרד. הרבה פעמים אין לדוור מקום לשים את המכתבים שלנו בתיבה ולפעמים הם מפוזרים על הרצפה בגלל זה".

אם אתם חושבים שהמסר לא הועבר, תוכלו גם להוסיף:  
"אנחנו מפסיקים להעביר מכתבים ומעתה והלאה, כל מכתב שישלח עבורכם לכתובת הזאת, אנחנו מחזירים לדואר וכותבים שהמען שגוי". 

 

פשוט. 

אצלנו הדיירים הקודמים גם השאירו את הכתובת, וכל פעם אספתי קצת בשקית, אבל הם אלו שהגיעו לאסוף את הדואר שלהם.
אחרי שנתיים שלוש המשיכו להגיע רק מכתבים של עמותו צדקה (השקית שקופה ולא במעטפה אטומה) והם הפסיקו לבוא לקחת. אז פשוט התקשרתי לעמותו צדקה האלו ואמרתי להם שהדיירים שינו כתובת ושיפסיקו לשלוח אלינו.

ולבקש שישנו להם כתובת. העניין הוא שתשלומים וכולי הם שינו את הכתובת. אבל שאר עלונים למיניהם לילדים, ולהם, הכתובת הושארה כפי שהיא. נורא מעצבן.. כי זה אומר שזה לא עניין של חוסר זמן, או חוסר יכולת אלא פשוט תלות בנו. אולי זה גובל בניצול..

אחת, להגיד במילים בהירות מה קורה. גם ברור יכול להיות בנעימות.

 

תגידי לה, תשמעי, בשמחה אני מביאה לך את הדואר, הבעיה שבגלל שהכתובת לא שונתה, אז דואר שלנו נעלם לפעמים וכו'.. תספרי מה קרה עם חשבונות. מן הסתם אינם מודעים לטירחה.

 

אפשר גם לפנות לדואר ולומר להם שהם כבר לא גרים שם, אתם כעת השוכרים. והכתובת החדשה היא....  דומני שזה מספיק כדי שהדואר ישנו. לכל היותר יתקשרו אליהם לוודא. לדעתי גם זה לא.

ותודה

זה נתפס כ"שירות"..

 

אם הדואר יסכימו, אז אם ישאלו אותך משהו (בלי זה לא צריך להעלות לכאורה), תגידי: כן, ראיתי שאתם לא מספיקים - ומצד שני זה כבר גרם מרוב העומס שאבדו חשבונות שלנו ושילמנו אח"כ יותר, אז אמרתי שאעשה לכם טובה ואתקשר בעצמי לדואר להגיד שהכתובת שלכם כבר לא כאן...

 

מה יגידו לך? איך העזת להפסיק לקבל דואר שלנו?........

 

 

[אל תסתכלי על זה כ"משנה להם". אלא כמעדכנת שהם כבר לא גרים בכתובת הזו, ואגב כך מוסרת היכן כן]

הדואר לא נותן שירות של העברת מכתבים לכתובת רצויה...
יש שירות מיוחד של "דואר עוקב" והוא ב‎חינם רק למשך חצי שנה,‏
ו‎כדי להירשם אליו צריך להגיע פיזית ל‎סניף דואר עם ת"ז שבה מעודכנת ה‎כתובת ה‎חדשה ...‏‎ ‎
האפשרות היחידה מול הדואר זה לרשום כתובת שגויה ולהחזיר לשולח. שזה לכל הדעות ממש לא יפה..

לאור דברייך, אפשר לשכלל את האפשרות השניה,

 

ולעדכן את המשפחה ההיא על האפשרות הזו... (זו גם המחשה לא רעה שהענין מכביד..).

 

הסתכלתי כעת: http://www.israelpost.co.il/content.nsf/pages/262

א. גזל בידם. בפרט שטרחו לשנות דחופיים. בפרט שבא ע"ח שלכם. ב. פתרון שעלול לפגוע בכם/ לא להועיל- אל תנסו ליישם. הם הגזלנים ואתם הנגזלים ואינכם צריכים להכניס א"ע לעוד סיבוך. ג. פתרון: לאמר חד משמעית/ לזרוק לפח לאלתר/ שוטר קהילתי(הטרדה)/ (פניה לדואר- ספק האם ישים.

שהתיבה מתמלאת עד כדי שמכתבים מתגלגלים?!
באיזו תדירות אתם מרוקנים? / איזה גודל התיבה? / כמה מכתבים אתם והם מקבלים?
לא יודעת... נשמע לי שפשוט כדאי לרוקן לעיתים קרובות יותר... או להתקין תיבה מוצלחת יותר

זה כבר ממלא את התיבה. ולנו- חשבונות, ושאר דברים אישיים

ובקשר לדיירים הקודמים תבקשו מהם יפה להעביר כתובת כי אין מקום לדואר שלהם ושלכם ביחד.

מי שמשלם על מנוי לעיתון- צריך להיות אחראי לקחת אותו ולא לזרוק את זה כזבל על השכנים

 

אם לא מפריע להם שזה מגיע אליכם- תיכבדו ותהנו מזה, תפתחו ותקראו ראשונים את הגיליון, כשיתחשק לכם בהזדמנות- תעבירו להם שקית מלאה בכל מיני דברים

 

אם הם מאחרים בחשבונות שלהם בגלל זה- בעיה שלהם

אם הדואר שלהם מתגולל בשקית שתלויה ליד התיבה- בעיה שלהם.

 

 

אבל לפתוח את הפה- לדבר

בס"ד

 

ולמשפחה ההיא לדווח שהמכתבים יותר לא מגיעים אליכם.

ואם הם רוצים אותם, שיפנו לדואר.

כל יום שחוזרים מהעבודה ועוברים לאסוף דואר
כל מכתב שלהם להניח שם.
אם מעוניינים במכתבים הם יכולים לבוא לקחת משם.

להגיד להם שדואר שלך הולך לאיבוד ואת מבקשת שישנו את הכתובת.

לא צריך לריב על זה אפשר לבקש את זה.

 

ואני אישית הייתי מפסיקה להביא להם את הדואר,  אולי כך הם יבינו לבד.

שימי בקופסא ליד תיבות הדואר.

אנחנו גרנו בדירה בירושלים , ועברנו לאחד הישובים .

גיסי שלי ,אח של בעלי עבר לדירה שבה הינו וגם אחרי שהחלפנו כתובת אנחנו עדיין מקבלים מהם מדי פעם מכתבים.

בעלי עובד בירושלים אם אבא שלו ומגיע לשם פעמים בשבוע ,או כשאנחנו נפגשים בשבתות אצל חמותי , הם מביאים לנו את הדואר. ועבר שלוש שנים. טוב זה כמות קטנה יחסית , מכתב -שלוש פעם ב.....

 

נ.ב תגידו להם להחליף כתובת בדרך יפה. כי חבל שהמכתבים ילכו לאיבוד .

אפשר להגיד יפה שזה מסב לכם טירחה,

וכבר הגעתם למצב של חוב בחברת חשמל בגלל העניין. 

הם לא יכולים לנצל אתכם, לשנות לכל מה שחשוב להם, ולמה שפחות חשוב לא לשנות .

אם מה שמגיע לכם זה רק העיתונים שלהם..

אם הם לא מבינים,

בכבוד.. תקראו , תהנו , ואל תעבירו להם. 

רוצים לבוא לקחת , זה בארגז על הריצפה ליד התיבות ...

אפשר להתקשר למערכת של העיתון בעצמך ולדווח על הכתובת החדשה שלהם .

בהצלחה.

אולי אפילו מחולקת לשניים שהדוור ישים את שלכם בשכם ושלהם בשלהם.

בכל אופן תגידי שזה כאב ראש בשבילך למיין את המכתבים ולכן את המכתבים שלכם את אוספת ואת שלהם משאירה שם ואם הם רוצים שיבואו לקחת
ככה יהיה להם יותר נח להעביר כתובת

מרגיש חייב לענות..

אנחנו עברנו דירה ושינינו את הכתובת אבל עדיין הרבה עמותות ומוסדות ממשיכות לשלוח לכתובת השניה..

מה נעשה?

אין מה לעשות ככה זה..

גם אנחנו בדירה שנמצאים עכשיו יש המון מכתבים שלר שייכים אלינו..

רק המכתבים של המוסדות הממשלתיים כמו קופ"ח , וכו קשורים להחלפת הכתובת במשרד הפנים, כל השאר זה פשוט בעיה, לפעמים גם הדייר יכול לשנות והמוסד עדיין לא עידכן.

אפשר לדון לכף זכות , לנסות לרמוז בעדינות באם נראה שבכלל לא שינו וזה נובע מעצלות וכו..רבל העיקר לדון לכף זכות ולזכור שכולנו אחים ומותר לעזור גם כשלפעמים זה קשה!!!

אבל את הדברים הגדולים כמו העיתון, הם היו יכולים לעדכן.
עצה לפותחת, אם אפשר לכתוב על התיבה את השם שלכם ולצידו- בלבד. לומר חד משמעית לאלו שאת מביאה להם, שזו הפעם האחרונה ובבקשה לעדכן.

ומנגד- זה גם טבעי..

לפעמים זה בורח להם, ורק אח"כ הם מבינים שהם צריכים לגשת לשירותים

ותנסי לבשל גם תפוחי אדמה וגזר עם מלח לרסק ולתת,

זה עוזר...

 

אני גם מבשלת בסיר קטן עלי מרווה ונותנת את המיץ של זה (שמגעיל) במזרק ... זה מחטא!

 

וכמובן לדאוג להרבה שתייה (הרופא אצלנו ממליצה על קולה - היא אורמת שזה תרופה)

 

 

רפו"ש

תודה!

זה יבש.
ולהקפיד על שתיית מים

ב"ה עבר, היא כבר בגן היום...

אמנם לא נתקלתי בגילוח גבה - אבל בהחלט מכירה מקרוב שני סיפורים (על אח שלי ועל הבן שלי) של קיצוץ פאות... אחד בגיל 4 ואחד בגיל 5.

בקיצור - זה קורה הרבה, שטויות כאלה שילדים עושים בלי מחשבה. צריך לנזוף במידה הנכונה, לא להתרגש יותר מדי, ולחכות שהשיער יצמח בחזרה. (נראה לי שאין סיבה שהגבה לא תצמח כרגיל).

ותנציחו את המראה שלו בתמונה! עוד כמה שנים תצחקו על זה. (לבן שלי יש כמה וכמה תמונות כשהוא חסר פאה - כי הוא גזר אותה כמה ימים לפני החתונה של אחי...)

סתם מסקרנות.. השארת אותו עם פאה אחת או שהורדת גם את השניה וזהו .. ?

גם הגדולים אצלכם עם פאות או רק הקטנים?

 

כי לא רצינו "לחנך" אותו שמותר לגזור את הפאות...

בסוף הוא בעצמו התנגד לגזיזת הפאה השנייה, אז הוא נשאר ככה (אצל ילדים קטנים דווקא יש בזה משהו חמוד!) - ואז, כמה ימים לאחר החתונה של אחי, הוא גזר לעצמו את הפאה השנייה...

ומה הכוונה בשאלה אם גם לגדולים יש פאות? ברור שיש להם! הפאות של בעלי מתחברות כבר לזקן...

אל תדאגי. לאמא שלי עשו ניתוח בעין. אז גילחו לה את הריסים. הם גדלו אח"כ חזרה בדיוק כמו שהיו.
מזל שהקב"ה ברא את העולם, הוא חשב וסידר הכל מראש

יותר וכהה , כי זה מגילוח?

 

יש לו גבות בהירות

יגדל אותו דבר

הכל הסתדר.. בנתיים את יכולה לצייר לו את החצי השני של הגבה עם עיפרון שחור לעיניים 😜
אצלינו במשפחה, לכל ילד יש תמונות מהתקופה שהוא קיצץ לעצמו את הפוני וכד׳

סתם...

מה יש לעשות?

מחכים בסבלנות....

 

ולשאלה השניה בנימה יותר רצינית: כן, ילדים משתמשים בחפצים שמגיעים לידיהם.

הבעיה היא שהסכין הגיעה ליד שלו...

כשאני הייתי בגיל 8-9 אחותי הגדולה הייתה מספיק גדולה בשביל להשתמש בסכיני גילוח,

ולא ידעתי מה זה הדבר הזה, וכמה פעמים שיחקתי עם זה וירד לי טיפה דם, עד שלמדתי שלא כדאי.

בכיתה א'-ב' הייתי "טועמת" הדאודורנט ספיד-סטיק ג'ל של אבא שלי משום מה..

ואוכלת קרם גוף ווזלין... 

ההורים שלי לא החביאו כי חשבו שכשהילדה הקטנה כבר בכיתה א',

לא אמורים להיות לה מנהגים ביזאריים כאלה ואין סיבה לשים גבוה. 

צריך להזהר..

 

לחשוב אלף פעם איך לא להנגיש להם חפצים..

 

נק' למחשבה.

תודה!

ידו... שלא יגיע לידי סכנה, חלילה.