פורום הורות (עמוד 156)

קמה בערך בשבע (לפעמים לפני, לפעמים אחרי..)
מקבלת בקבוק על הבוקר.
ערה בין שעתיים לשלוש שעות.
הולכת לישון שוב בעשר בערך,
קמה אחרי שעה (פלוס מינוס).
שינה נוספת בצהריים (באיזור שתיים),
ואז ערה עד הערב.
אוכלת הכל-פירות, ירקות, עוף, אורז...
בשש וחצי א. ערב (בדכ חביתה עם עוד ירק)
, מקלחת,
ואז בקבוק ולישון. (יוצא בערך בשבע וחצי).

התעוררה באזור 6 וקיבלה הנקה.
ארוחת בוקר ב-8:30, שנת בוקר באזור 9:30-10:00 לשעה-שעתיים (בבית נרדמה בהנקה ובמעון לבד/בקבוק).
ארוחת צהריים כשעה אחרי שהתעוררה ולא לפני 11:30. שעתיים-שלוש אחרי שהתעוררה נרדמה לשנ"צ (בבית בהנקה), כשהתעוררה קיבלה במעון פירות.
זה היה קיץ אז אחרי המעון לקחתי לגינה ושם נתתי לה פרי או משהו אחר לנשנוש.
17:30 ארוחת ערב, מקלחת, סידור משחקים והרדמה.

קמה ב 7:30, הולכת לישון שוב ב 10-11 ל 2.5-3 שעות ואז ערה עד 7 בערב והולכת לישון שוב עד הבוקר
לא ישנה הרבה בהמהלל היום אבל ישנה טוב בלילה

אני בטוחה שתעברי את זה. מה שיש לי לייעץ לך (זה מה שעוזר לי) א. את חייבת אמון מלא במטפלת בשביל שהטיפול יהי'ה יעיל ואם היא אחת כזאת שאין לך אמון בה אז תחליפי מטפלת. ב. תשברי את הראש ותמצאי מישהי שאת מרגישה חופשי לשפוך לה את הלב (אני מתכוונת לחברה לא לאיש מקצוע) את חייבת להרגיש שיש מישהי שמבינה אותך ואת לא לבד. מאחלת לך שתעברי מהר את התקופה הקשה ותראי יותר טוב בחיים. (בנתיים עד שתמצאי מישהי אני מסכימה לנסות להקשיב לך הבעיה שאני יכולה רק להתכתב באנונימיות במייל וגם זה רק מידי פעם כי אני לא נמצאת הרבה על האינטרנט אם זה יעזור לך אז בשמחה).

אני באופן אישי חושבת שאם המטפלת אינה משלבת אמונה וביטחון בה' 

בכל שעת טיפול אז חבל על הזמן.

יש הבדל משמעותי בגישות. בטיפול תורני- המטפל לא נותן במה יותר מידי לקשיים ולתסביכים אלא דווקא

מנסה לעזור למטופל לחפש נקודות חוזק בתוכו ולנסות להתחבר עם אותה נשמה אלוקית שבתוכו

שבוודאי בוטחת בה' וסומכת עליו ולא דואגת ולא מפחדת כלל.

ואילו בשיטה פסיכולוגית מערבית נותנים המון מקום ובמה לתסביכים ומוציאים עוד ועוד בעיות

מהעבר שלפי דעתי רק מכניסה את המטופל למשברים יותר עמוקים.הרי אין באמת כלים אמיתיים

להיאחז בהם אם לא בקב"ה. החיים בעולם הזה באמת לפעמים קשים ובלי להתרפק על ה' 

ולהרגיש "כגמול עלי אימו" אין באמת מאיפה לשאוב כוחות.

יש היום הרבה מטפלות תורניות מעולות ועדיף לך להחליף ולעזוב את הפסיכולוגית הזו.

אני כותבת כאחת שלמדה פסיכולוגיה יהודית בתורת הנפש ושומעת המון שיעורים בחסידות וגם שמעתי על לא מעט שעברו טיפול פסיכולוגי ממושך ויקר מאוד לאורך שנה-שנתיים ולא עזר כלום....

יש דברים שצריך יותר מקצועיות בשביל לאבחן אותם ולטפל בהם.

לפעמים זה שהפסיכולוגיה "מוציאה בעיות מהעבר" זה בדיוק מה שצריך לעשות,

מה עדיף? להתכחש לבעיות האלה? זה שבטיפול תורני לא מאבחנים את הבעיה לא אומר שהיא אינה קיימת!!

אני אישית מאוד שמחתי לשמוע שלמה שיש לי יש שם והגדרה

ולא נראה לי שבטיפול תורני, שלא יודע אפילו לקרוא לזה בשם, היו יכולים לטפל בזה

הכי טוב ללכת לפסיכולוגית דתיה או לפחות מאמינה

 

מתוסבכת יקרה,

 

ראשית עליי לציין כי שאלתך אינה מוזרה ומאוד לגיטימית...

נשמע שאת מאוד בודדה ומתקשה למצוא את מי לשתף בכל התחושות והמחשבות שאת חווה...אני מאמינה כשכאת נמצאת בתקופה רגועה ושלווה יותר בחיים את יכולה למצוא אנשים שיהיה להם מאוד אכפת ממך וקשה לשמוע שאת פגעת בעצמך..

 

אני יכולה להבין את החשש שלך לגבי שיתוף הפסיכולגית שלך, שלדעתך עשויה לשים קץ לחלום שלך להיות בעצמך פסיכולוגית ולעזור לאנשים שחווים את המצוקות שאת בעצמך חווה כיום..אולי את צודקת ואולי לא..אין לך את האפשרות לדעת זאת כיום ולכן הלבטים שלך..

 

את לא צריכה לעבור את אותם ימים לא קלים לבד..אני מתנדבת מסה"ר- סיוע והקשבה ברשת.

יש לנו צ'ט שפתוח בכל ערב בין תשע לחצות. הצ'ט הינו אנונימי ואם תרצי לשתף ולפרוק מעלייך מחשבות טורדניות או אובדניות, או בכלל לשתף מאין הכאב והעצב שאת מרגישה, נהיה שם בשבילך, נושיט לך יד ויחד אולי נוכל לתת קצת מרגוע לנפש שלך הכאובה ואולי אף להקל עלייך במעט...

 

שולחת לך מכאן חיבוק עוטף לימים קלים ושמחים יותר..

 

מחכה לך בצ'ט,

 

מתנדבת סה"ר.

מה שאת מתארת הוא לא נטיות אובדניות,

זה רגש נורמלי מאד, של רצון להרגיש אהובה ושייכת, אם היא באמת מקצועית היא תראה ותרגיש את זה, 

תסבירי שאין לך רצון באמת לעשות את זה ואת כל מה שכתבת והיא תבין.

ובניגוד למה שכתבו מאבחנים מהעבר דברים, מגדירים וגם משתחררים מהם והכל דרך עבודה שלך! 

קשה אבל שווה כל רגע... 

מניסיון.. 

אם תרצי פרטים אתן בשמחה באישי

ואם לר. אז מים רותחים.

 אבל אתם עושים כל יום?

גם מים?

להקפיד לשים את המכסה
וכל כמה זמן להחליף בקבוק/פטמה
לשטוף לפחות פעם בשבוע.

אצלי הוא עבר לבקבוק של מי עדן הקטן הקטן, עם הפקק המסתובב- פותחת לו קצת והוא שותה
ובבית - כוס/כוס עם קש- כוס פלסטיק רגילה, לא סגורה.

בן/בת כמה הילד/ה? אצלי בן שנה וחודש

תודה

מה קשור המכסה?

היא בת שנה.

לא יודעת מקש.(איך מלמדים את זה?)

המי עדן זה רעיון..

 

אגב הממים שלך מהממים..

 

אין מה ללמד עם קש
מביאים להם ותוך כמה פעמים הם כבר מבינים לבד, אפשר לשים להם את הקש בפה
עבד לי בנתיים עם 7 ילדים (משפחתון) שלא ידעו ואחרי כמה ימים רצו רק כוס עם קש. (הקש מובנה בכוס)
שאר הילדים ידעו והעדיפו את הקש כדי לעשות בועות


כוס אימון זה בד"כ מה שההורים שולחים בגיל הזה במקום בקבוק - זה כוס שלא נשפכים המים או משהו כזה.


ותודה

מגומי כמו בקבוק..

נהיה בה עובש..

על כאלה השאלה.

 

 

ובשמחה

לא כתבתי שם כי זה נראה מסרבל כולם אומרים מחמאות ולא מגיעים ללמטה בחיים..

לא?

אני השרתי אותם במים רותחים עם סבון והיה סיוט לשטוף אותם.. (כל סופ"ש היינו שוטפות את של הילדים כדי שיהיה נקי לשבוע הבא, השנה אני מביאה רק כוסות רגילות.)

גם צריך להקפיד לייבש את החלקים לגמרי.

תעברי למי עדן או לכוס רגילה/עם קש מובנה
ואת יכולה להשאיר בקבוק רגיל לנסיעות או לגן

שימי לב שבכוס עם קש צריך להקפיד לייבש אותה הייטב ולהחליף כל כמה זמן - אם יש עובש בתוך הקש- אבל קל לראות את זה ולהמנע. (אצלנו כבר כמעט שנתיים ואין עובש, מקפידים לשטוף בסוף היום. - של המשפחתון )


חחח מה שנוח לך

מכירה כמה שגילו שהפטריה בפה של הילד היא בגלל העובש בבקבוק.
בקבוק שרק אחרי שחתכו אותו גילו את העובש, לא בקבוק מתפרק של תינוקות, הבקבוקים של הגדולים.

למרות שזה לדעתי גם קשור בקשר חזק לדברים לא בריאים שאוכלת

בגן או בחוץ..

עובדה שבחגים כשהיתה איתי לא היו כמעט כאלה..

 

הרי היו, מעו- אבל היו.
מה שאני מכירה - זה גורם מאוד חזק
אבל תמיד כדאי לבדוק אצל רופא אלרגיה/רגישות

ניסיתי 3 פעמים והיא לא קלטה..

שותה מהצד...

גם תראי לה מקרוב אייך שותים
מידי פעם תנסי להציע
אם ילך סבבה, אם לא- לפחות ניסית

בקבוקים ופטמות מדי פעם

אני העדפתי לקנות בקבוקים זולים ולהחליף לעיתים קרובות מאשר יקרים ולהחליף פעם ב....

איפה קונים פטמות להחלפה?

 

 

קראתי בהמשך שאת מדברת גם על כוסות אימון, אז הייתי מנקה אותם מידי פעם עם חומץ,
וגם להקפיד לאוורר כדי שיתייבשו.
ובאיזשהו שלב נהיה עובש... וצריך להחליף

איך מאוררים?

אני מיבשת על השיש

משתדלת שיהיה כמה שיותר פתוח, ויתייבש לחלוטין.

ממלאה בבקבוק מעט מים רותחים וסבון כלים, מנערת היטב ושוטפת.

מנקה מצוין בלי שצריך לשפשף.

יש לשים לב לנקות גם את המקומות שהסבון לא מגיע אליהם.

וגם חשוב הייבוש.. שהפטמה תהיה מופרדת מהפלסטיק שמחבר אותה לבקבוק..
ומייבשת במייבש כלים(יש לנו רשת נתלית של איקאה אז זה מאוורר..)
ולא סוגרת עד הסוף את הבקבוקים אפילו חצי פתוח עד שצריך להשתמש..(יש שונים למטרנה ולמים..)

אני מזמינה הביתה כדי להפגיש את הילדים
ועל הדרך מגלה שהאמא של הילד גם ממש נחמדה

בגני שעשועים בספריה וכו עם הילדים

יש גם פורום של טכנולוגיה וכו'- אולי יוכלו לעזור שם יותר

https://sinun.org/?page_id=309

 

כל הפרטים בפנים..

https://www.netsparkmobile.com/

הבן שלי בן 12 ויש לו פלאפון רגיל של נוקיה עם הודעות ומצלמה, מה צריך יותר מזה
אל תכנעו ללחץ חברתי, בשביל הילד
אין שום בעיה לשלוח הודעות למי שאין ואטסאפ בהודעה רגילה.
אני לא הייתי מתפשרת

אני הרגשתי איך שאני ממש אמא טובה

היתי איתה כל היום ראיתי מה היא עושה ומה היא אוכלת

לימדתי אותה כמה מילים

ואפילו היא התחילה ללכת קצת

ברוך ד'!

שיחקנו בו עד גיל די מאוחר, לא זוכרת איזה בדיוק..

 

זכור לי ככיפי ממש!

 

בדיוק קיבלנו מתנה, ואני בעצמי התיישבתי לשחק בזה

 

 

בחיקויים אין דמויות ואביזרים וכדומה, אבל זה מהנה מספיק ומפתח את הדימיון.

לא הייתי קונה את המקורי לפני שאני יודעת שהילדים באמת אוהבים את זה.

(ואצלנו בעיקר אוהבים קליקס - בגילאים גדולים  יותר, חמש ומעלה. וגם בזה יש חיקויים מוצלחים).

עם דמויות והכל , מקסים

מאמינה שיש בכל חנות

לא זוכרת כרגע את החברה

מתחבר גם לחלקים הרגילים , ומעולה

אני קניתי בסניף בביתר

ערכה של בית בובות עם רכב, חמוד

20161025101834.jpg

 

ולפני שקניתי , אאל"ט שאלתי את אחותי שאמרה שזה מתחבר לדופלו רגיל (לא בדקתי בעצמי)

חזק מאד

זה של חברת לגו.
פשוט חלקים יותר גדולים.
יש גם אנשים, חיות, מכוניות וכו
קנינו כשהגדול היה בן שנתיים בערך.
בינתיים מאוד נהנים ואוהבים

לחמותי יש עד היום את הלגו דופלו שקנתה לבעלי ולגיסים שלי כשהם היו קטנים והילדים מאוד נהנו לשחק אצלה בזה.

אז קנינו גם אנחנו בעקבותיה.

 

לא זול אבל שווה בהחלט.

עמיד מאוד ומחזיק מעמד לאורך שנים.

הבנות שלי יכולות לשבת שעות ולשחק בזה...

הבנים פחות.

 

יש לזה גם מכוניות דופלו מתאימות ו"בובות" שמתלבשות על הלגו וכו'...

ממליצה!

 

הדופלו משחק נפלא ומעשיר, מצוין לפיתוח הדמיון ובגלל זה זה מעסיק אותם הרבה זמן כי הם ממציאים להם סיפורים. גם אם לא זול, מחזיק  הרבה זמן ולא נשבר. אז לדעתי כדאי מאד. 

לנו יש את הלגו דופלו המקורי שהורי קנו בארה"ב כשהיינו ילדים ועדיין משמש את האחיינים שלי. הם אפילו קנו עוד כדי שיהיה מספיק והאחיינית הגדולה היא רק בת 3.5.

ההבדל הגדול בין המקורי לחיקוי הוא בעיקר באיכות כמה זמן יחזיק לכם. זו השקעה ששווה לדעתי.

כדאי לבדוק אפילו אם משהו מוכר יד שנייה במצב טוב. או משהו מגיע מחו"ל ויכול לקנות לכם ולהביא ארצה יכול להוזיל ממש עלויות.

בתור ילדה שיחקנו המון.

קניתי לילדים שלי, זה מעסיק לשעות.

בהתחלה קניתי קופסה עם קוביות בסיסיות ולאט לאט מוסיפים מכוניות, אנשים וכו'

 

מעסיק הרבה שעות. אין גבול לדמיון וליצירה.

רק לקחת בחשבון שאם קונים את הזיוף, זה לא בהכרח שווה את המחיר.

זה מתפרק מהר והחלקים נשברים.

המקורי מאד חזק, מה שבונים יציב ולא מתפרק. בעיני, זה משחק ששווה להשקיע בו ולקנות את המקור.

לי יש את המקורי כבר כמה שנים

ולהורים שלי יש את זה מאז שאני הייתי ילדה ושיחקתי בזה, וזה עדיין במצב מצויין!

בדיוק ההורים שלי קנו את זה בחג לקטנות בלי שבכלל ביקשנו,

והקטנות באמת מתות על הלגו! 

גם הגדולים וגם הקטנים (באחיינים... אני לא נשואה) משחקים בו במשך הרבה זמן.

ההורים שלי קנו אותו לפני המון שנים והוא מאוד שימושי עד היום.

נראה לי המסקנה ברורה.

מתאים לגיל שנה וחצי?

אולי לכיוון השנתיים

לא לכעוס. באמת אין על מה.. 

 

בהנחה שזה קורה לא רק כשמתארגנים למשהו (כלומר, שזה לא כדי לדחות את המטלות הללו),

 

אז לדעתי להקשיב לה בנחת, ממש להתענין - ותוך כדי "לארגן" אותה. לא לחכות שהיא תשמע להוראות. ואז אפשר להגניב תוך כדי סיפור, הוראות קצרות ("מה את אומרת.. את שיחקת ב..? קחי את התיק.. ואז מה קרה?..").

יש סיכוי שכך היא תתרגל שאפשר לדבר ותוך כדי כך גם לעשות מה שצריך..

כן להקשיב לה, זה מאוד מאוד חשוב..

 

תנסי להיות טיפה יותר סבלנית, ולהקישיב ותוך כדי להמשיך במה שעושים

אפשר פשוט להגיד. מתוקה אני מאד מאד רוצה להקשיב לך ולדבר איתך אבל עכשיו אנחנו צריכים להתארגן מהר כדי לצאת או שאני עסוקה כרגע במשהו חשוב. ברגע שיהיה לי זמן אני אקשיב לך ותוכלי לספר כמה שתרצי.

לפעמים כשלא מתאפשר מכל מיני סיבות, להגיד אני לא פנויה כעת אבל עוד מעט נדבר - וכדאי לתת הגדרה ל"עוד מעט" הזה ולא משהו לא ברור. נאמר- אחרי שנתארגן, כשנהיה באוטו...

וברור שכשיש לחץ זמן אנו לא ישר כועסת אלא מנסה להסביר שעכשיו אנחנו ממהרים אז כדאי להתארגן תוך כדי. הקושי הוא שהיא ילדה שאוהבת לעשות הכל בעצמה, אבל כשהיא עסוקה במדבר היא לא מצליחה לעשות תוך כדי. ואם אני מנסה לעשות בשבילה היא מתעצבנת...
את העצה של ד. אני אנסה ליישם, נראה אם יעזור.
וכנראה אני צריכה גם לחזק בי עוד את מידת הסבלנות..

מציעה לך דבר ראשון ליזום זמנים שבהם את פנויה לה ומתעניינת בדבריה- בחזור מהגן, ארוחת צהריים, בצהריים, לפני השינה בשקט במיטה.

מעבר לזה, יש מצבים שיש לילד תחושה שהוא לא חשוב או לא מקשיבים לו מספיק,
ואז בתת מודע הוא פונה דווקא בזמנים בעייתיים כדי להוכיח את זה לעצמו
וכמובן שזו גם הזדמנות לתיקון

אני מציעה שאם אלה זמנים לא קריטיים אז כן תעצרי ותקשיבי,
ואם אין אפשרות תגידי איקס מתוקה אני ממש רוצה לשמוע מה שיש לך להגיד אבל אם נעצור עכשיו לא נספיק להגיע בזמן לגן, מה את מציעה שנעשה?

לילד חשובה מאד בעיקר ההרגשה שהוא חשוב, מכובד, ורוצים לשמוע אותו

זו ילדה שמקבלת הרבה הקשבה, גם בזמנים שהזכרת וגם בזמנים אחרים. היא לא עושה דווקא אלא פשוט אוהבת לספר ועוד לא יודעת לשלב את הדיבור עם עשיה. בכל מקרה, הדברים שכתבת נכונים וחשובים.
ובכלל, ב"ה הנושא השתפר (אולי בגלל החופש שיש פחות לחץ אז יש לי תמיד זמן לשמוע אותה בנחת, אבל נקווה שימשיך כך..)

זה ענין של אופי לדעתי

משהו יותר מרחף

וצריך להזכיר כל דבר

הם מלאים ברגש

אבל לא עם 2 רגליים על הקרקע.

 

הייתי צריכה לעשות משהו וגם רציתי להגיד משהו לבעלי, והפסקתי את העשייה כדי לדבר למרות שהיה אפשר ביחד...

זה קשור לחד מוקדיות

 

אני תוהה עד כמה המידע שאת מעבירה לה ברור.

לפעמים, מרוב עדינות ורצון לא לפגוע, אנחנו מגיעים לאמירות מפותלות וארוכות ומשעממות שקשה לעקוב אחריהן עד הסוף... אני תופסת את עצמי בזה המון.

במקרה כזה מה שיעזור הוא לקצר, לחדד, לקבוע עובדה בלי סימן שאלה: עכשיו נעליים, כשנשב באוטו אני אקשיב לך. ואפילו עוד יותר לקצר, אם את מוצאת איך. שיהיה לה מאוד מאוד ברור מה את מצפה ממנה. שלא תישאר שם שום עמימות.

בהצלחה יקרה.

 

 

ומעבר לזה - תניחי לכך.

 

היחס החם שביניהם יותר חשוב מהמילים (יש להניח גם שלא אומר מילים ממש "נוראיות").

בעל יקר ואהוב ממש קשה לי שאתה מדבר ככה ליד התינוקת
אתה יכול בבקשה להשתדל לשים לב לזה? תודה רבה

ניסיתי...לא ממש עזר. זה כאילו יוצא בלי להיתכוון כי הוא מדבר ככה הרבה...

לדעתי, קשה מאד אם לא בלתי אפשרי לחנך ילדים למשהו שאנחנו בעצמנו לא מקפידים עליו, אם זה סגנון של שפה או כל נושא אחר.
נכון שליד הילדים מקפידים ושומרים יותר וזה דבר מבורך, אבל צריך לדעת שבסופו של דבר אי אפשר "לעבוד" עליהם. צורת החיים של ההורים עוברת כמסר לילדים, נקודה.

לכן העלתי את השאלה...

סגנון דיבור זה משהו שקשה לשנות
אפשר לבקש מדי פעם, לפרגן על שיורים ובע"ה מקווה שככל שהילדה תגדל ואולי חיל לדבר הוא בעצמו יחשוב פעמיים
אם הוא רוצה לשמוע מילים כאלה ממנה..

זה מדבק..

 

גם כשקשה אני לא אומרת בכלל מילים לא טובות אבל לא נראה שזה מספיק אופנם אצלו..

אצלינו זה עזר מאוד.

וגם לעשות פרצוף של לא נעים לי

כשהוא מדבר ככה

אצלינו זה עובד...באותו ענין

גם לא תמיד אבל בגדול משפיע

כי הוא מחקה אותי..

תודה

להוציא אותם החוצה יחד.לומר להם שזה לא עונש. אם השם שם אותם באותה משפחה. הם צריכים ללמוד לחיות יפה יחד. אם לא הרי השם היה שם אותם במשפחות אחרות .הם לא יכולים להפריע לכולם במריבות שלהם. כשהם יגמרו לריב תכניסי אותם בשמחה הביתה.

מנסיון. זה עובד מצויין. שתי דקות ראשונות הם יכעסו . ואחר כך תשמעי אותם צוחקים.. והשלום יבוא על כנו .

לאה. תודה על הפטנט.

וודאי שאין לי די כוח פיזי כדי להוציא אותם.
אשמח לעוד רעיונות.

שנכון להציב.

הצעתי שאם לא יריבו יום שלם יקבלו נקודה, ומספר מסוים של נקודות ייזכה בפרס - טיול מיוחד. אך ראיתי שלא יעיל - התחילו לריב והזכרתי על המבצע. הם לא הצליחו להתאפק. אחר כך אמרו שהיום מותר לריב, כי במילא כבר לא יקבלו היום נקודה...

שהיתה לו חליפת כעס...

 

אלא מה? החוכמה היא לא להילחץ מהמריבות, אלא לשים להם גבולות, ולדעת להשלים.

 

הם אחים וחיים ביחד, איו מצב שלא יריבו! זה כמו בני זוג- זוג שלא רב כנראה משהו לא תקין אצלו.

 

תשתדלי לא להתעצבן כשהם רבים, למרות שזה מקריז נורא, אני יודעת.

תני להם את ההרגשה שזה בסדר והגיוני שהם רבים כשיש להם חילוקי דעות,

אבל-

דבר ראשון: יש פה גבולות. כמו: לא בועטים, לא לוקחים חפץ של השני וכד' לפי יכולת העמידה שלהם בניסיון.

 

דבר שני: יופי, רבתם, כיסחתם אחד את השני, עכשיו תשלימו. אתם אחים לנצח, ומתחת לכל הכעס והריבים אתם בעצם הכי אוהבים אחד את השני.

 

אני הולכת בשיטה הזאת. זו לא שיטה שמפחיתה מריבות. 

זו שיטה שגורמת לך להסתכל על הדברים בצורה אחרת, 

נותנת לך יותר רוגע נפשי, ומחזקת את הביטחון של הילדים בבית ובאהבה לאנשי הבית.

 

 

לא נתתי למריבות להתפתח! (גם מכות וגם מילוליות).

הפסקתי בהחלטיות כל מריבה ברגע שהפכה ממשחק למריבה, ושלחתי כל אחד מהרבים לעשות משהו במקום אחר - הפרדת כוחות.

לא ניסיתי אף פעם לשפוט או לברר מי התחיל וכו' - זה לא רלוונטי בשעת המריבה, אולי אח"כ כשהרוחות נרגעות. וגם לא נכנסתי ללחץ.

לאחר שנים, התברר לי שהם הלכו מכות בשקט, או כשאני לא בסביבה, אבל זה כבר משהו אחר לגמרי.

אולי פרויקט בניה כלשהו? מעץ/שיפוץ של משהו
שיוכלו להוציא את המרץ
או הגינה - אם יש מישהו שטיפה מבין ומוכן להנחות אותם
(לעשות שביל, לנקות אותה, לקנות להם איזה כלי או שניים שירגישו ממש מקצועיים)
מה הם אוהבים לעשות? יש משחקים שחייב לשחק יחד- נגיד כדורסל או כדורגל, פחות כייף לבד


יכול להיות שרבים יותר בגלל החופש?
יכול להיות שמנסים להשיג צומי כלשהו?
על מה המריבות בד"כ? סתמיות כדי לריב או אחר?


(ואגב, השיטה של להוציא החוצה לא עבדה בכלל עם אחים שלי. )

בן השמונה לא יודע להפסיד בכבוד במשחקים (יש לו בעיות קשב וריכוז, כנראה קשור איכשהו), ובן העשר שתלטן קצת. כל משחק, אפילו הכי מוצלח ומרתק מתפתח למריבה.
גם כשעושים דברים יחד - נגרות, גננות וכד' - מתגלעים חילוקי דיעות, ומכאן הדרך קצרה לתגרת ידיים.
רבים כבר שנים, לא רקבחופש. אך בחודשים האחרונים רבים יותר מבעבר, וזה ממש מעכיר את האווירה בבית.

שניהם ספורטיביים מאד. מתאמנים כבר שנים בחוגי היאבקות למיניהם (קרטה, mma), וממש אלופים במכות.
בכיתה אינם אלימים. רק בבית.
שלחנו לחוגים כי קיווינו שזו דרך טובה לפרוק מתחים. אחר כך חששנו שאולי רבים ככה בגלל החוג. הפסקנו לשנה,והמריבות רק התגברו. עכשיו חזרו לחוגים האלו, שיהיו עסוקים...

הם לא רבים רק כשצופים בסרט (אך רבים לפני - איזה סרט לבחור...). אך איני אוהבת להושיב ילדים ליד מחשב ליותר משעה ביום. לא בריא...
גם קריאת ספר (כל אחד בחדרו) היא זמן רגוע, אך לצערי אינם קוראים הרבה.

בעקרון הם ילדים טובים וגם אוהבים זה את זה מאד. רק שאינם מצליחים להתגבר.

בעלי, בתת מודע, מעודד אווירה של תחרותיות. כך הוא גדל. הוא גם נוקט עמדה במריבות של הילדים. מניחה שגם זה משפיע. דיברתי אתו על כך. הוא מסכים שזה רע, אך לא מצליח לשנות דבר בגישה שלו.

לא לנקוט עמדה בריבים של הילדים זה דבר ראשון (חוץ ממקרים מאוד קיצוניים)

יש אפשרות לעזור להם לגשר בניהם *לפני* שזה מגיע למכות? כי סה"כ הם כן מבינים עניין בגיל הזה.

מצד נוסף - להעצים את הקטן שילמד שהפסד זה לא כ"כ נורא (יכול להיות שזה מגיע מהאבא שמעודד תחרות? אם כן- אז שהאב יעבוד איתו על זה, ועל עצמו. כי ילדים בד"כ רוצים להיות כמו ההורים ולרצות אותם)

ואת הגדול ללמוד שלפעמים שליטה זה לתת לאחר להוביל, ללמד אותו אחריות ולא שליטה
אין לי עצה פרקטית, רק רעיון כללי.

לגשר בניהם לפני המכות =
לעזור להם לתמלל את הרגשות שלהם בנקודה ההיא.
ולהגיע לפשרה משותפת שמוקבלת על שניהם (ושאפילו ילחצו ידיים בסוף)
פשרה- שני הצדדים מפסידים ומרווחים משהו, כל אחד צריך להחליט מה חשוב לו יותר באותה הנקודה
אי אפשר לקבל הכל

לא לתמוך באף צד!!!! או בשניהם באופן שווה.

אם לא מצליחים לגשר לפני המכות - לדאוג לפיוס אחרי
שידעו להתפייס וכל אחד מוחל על כבודו כי הם אחים.
וגם אז- לתמלל רגשות אחד של השני, זה עוזר להם להבין שגם השני נפגע ומרגיש בדיוק כמוהם.


אולי הדרכה הורית שתעזור לאב לעבוד על הנקודה התחרותית וביחד על הריבים?

ריב זה לא רע, רק צריך לדעת להשלים בסוף.


אגב, לא ממליצה על הפרד ומשול כשיטה- לא ראיתי תוצאות טובות ממנה.


אצלנו עזר מאוד ללכת באופן קבוע לספרייה- מאוד עודד קריאה אצלנו
לא עבד אצל כל האחים, אבל אצל הרוב.



קשב וריכוז - לא בהכרח קשור
לא אוהבת כ"כ ש"מאשימים" הכל בקשב וריכוז
כן יש לזה השפעה
אבל יש גם אחריות של הילד ושלנו כהורים
ואפשר לתת לו כלים להתמודד עם הקשב ולתעל אותו לדברים חיוביים.
להפך - זו מתנה.

בהצלחה!!

ב. לדובב ולגשר ביניהם לפני שזה מגיע למכות.

ג. להכניס אותם למצבים שבו הם חייבים לשטף פעולה. לדוגמה משימות בבית, להטיל על שניהם יחד. או למשל, אם הם רוצים משהו או פרס כלשהו, אז הם צריכים לעבוד יחד כדי להשיג אותו. גם לגרום למצב שכדי להימנע מעונש אז שיצתרכו לשתף פעולה.
אם יעשו ההפך מלשטף פעולה ויריבו, להעניש אותם יחד בהתאם. לגרום להם להיות תלויים אחד בשני כדי להצליח.
רוב הסיכויים שבהתחלה הם יתכסחו הרבה, אבל אחרי זה הם יתחילו להבין שהם צריכים לשתף פעולה כדי להגיע למה שהם רוצים או כדי לסיים את המוטל עליהם.

שיראו סרטים בנפרד

או שפעם הוא יחליט ופעם הוא- תורות

או הגרלה

 

האמת כדי שהם יעלו פתרונות לבד  איך לפתור את הבעיה לפני שרבים לפני שמגיעים למחשב (או בעיה אחרת) תשאלי אותם אולי בערב לפני....

 

ואם לא את יכולה לעלות מה שרשמתי למעלה ויבחרו אחד מהם. 

 

 

 

אין שירותים. יש הרבה חניה ( יש כמה מקומות. לקראת הסוף יש חניה גדולה)

לא "הגזמה" מצד הילד. אלא שיש דברים שאפשר לראות שהוא "מנסה", עד היכן.. מבחינתו זה חלק מהתקשורת עם הסביבה; מה יגידו, איך יגיבו.  לכן, לדעתי, איפה שרואים על הברק בעיניים, על החיוך, שיש משהו "דווקא", משהו שאינו בגלל עצם ההנאה מהמשחק - שם עובר הגבול.  מה עושים עם זה? זו שאלה אחרת. לפעמים עוצרים ומציעים חלופה, לפעמים לא מתייחסים, לפעמים צוחקים יחד איתו ועוברים משהו פרודוקטיבי ומעודן יותר.

כמובן, גם לגיטימי שסתם שובבות גורמת יותר מידי בלאגן, ואז אומרים שלזרוק את הצלחות מהארון זה לא - אבל את הצלחות החד פעמיות אפשר, ומפנים לשם..

זה גיל שכשמשהו נראה לי מוגזם אז מפסיקים אותו. מרימים\מזיזים\לוקחים את מה שגורם לזה\מסיחים את דעתועם משהו אחר וכו'

לא גיל של יותר מדי דיבורים והסברים.

זאת אומרת לא הלכנו בכלל... הנחל ממש קרוב לחניה.

 

הילדים בגילאי 2-5 נהנו מאד. נכנסו למים והיה להם ממש נחמד.

רק שימו לב, הסוכה נמצאת בחניה העליונה..

תבררו באיזור שלכם על פינת חי נחמדה עם כמה כבשים,ברוזים,תרנגולים ועוד זה בדרך כלל כמעט ולא הולך והילדים ממש נהנים

לשקף לילד, נכון יש בעיה אבל יהיה בסדר.
לנסות לדבר איתו, לבדוק מה מקור הבעיה.
אם את מחכה לאבחון, פשוט לשמור בינתיים שהמצב לא יחריף. אולי מדי פעם להשאיר בבית יעזור? אולי להסביר לצוות על המצב?

אם את "מקבלת תלונות מגורמים שונים" - 

 

אז לפחות בבית שירגיש אהוב, מוצלח ורצוי....

 

 

ואל תיבהלי מידי:

 

טוב שקבעת תור לאיבחון. תראו מה קורה. לדוגמה תיאורטית: ילד היפראקטיבי יכול שיהיו לא בעיות מול הצוות והחברים... זה אומר משהו רע עליו? לא. אפשר לטפל - כן.

 

מה שייך "תלונות"? הוא ילד קטן. הרי לא מזיק במזיד. אז יש בעיה, מבררים, בנחת ובזריזות. כמו אם היית מבחינה שיש לו חום, הולכת לרופא... בינתיים, אל תתרגשי מידי מ"תלונות". מישהו מתלונן, תגידי - כן, קבענו תור לאיבחון, נראה מה קורה.. תודה רבה. זהו.

 

הצלחה רבה.

אין מה לדבר עם הילד. הוא בעצמו לא יודע למה הוא מתנהג ככה.
ובקשר להשאיר בבית וההרגשה בבית- גם בבית הוא מתנהג לא כראוי...
ולהשאיר אותו בבית מידי פעם ממש לא מתאים לי. זה ידרוש ממני הרבה כוחות נפש בשבילו...
ונכון שהוא לא אשם. אבל הבעיות קיימות.
המורה והמנהל יודעים שקבענו תור לאבחון.
אבל זה לא עוזר למשל לפתור את הבעיות שלו עם הילדים האחרים ולא עוזר לו ללמידה.
ואני חוששת שעד האבחון ותוצאותיו המצב ילך וידרדר.

אז אני מבינה שבעצם באמת אין הרבה מה לעשות עד האבחון?

שבינתיים, חוץ מהדרכות סבירות איך כדאי לנהוג עם הילדים במצבים שונים - אם יש לך הדרכות-מינימום כאלה, שהוא מסוגל לקבל וליישם - אין הרבה מה לעשות ביחס להתנהלות בביה"ס..

 

זה לא שכתבת בעיות מפורטות. וגם אם היית כותבת, ספק אם מכאן היה אפשר לייעץ ללא איבחון של מקור הבעיה.  איבחון אפשר לבקש בזריזות, וגם תוצאות. 

תלוי גם מתי התחיל, האם זו התנהלות משכבר. אומרים שלפעמים, מלבד איבחון פסיכולוגי, יכולה להיות גם השפעה לרגישויות למזון. תבדקו בזריזות ובנחת.

 

בינתיים, אפשר לנסות באופן מינימלי - לומר לו שאנחנו נבדוק ביחד למה קצת קשה לך להתאפק עם החברים (למשל), ובינתיים - כל יום שהצלחת לא להרביץ לאף אחד, ניתן פרס קטן בבית אחרי הלימודים. אפשר לקבוע ביחד איזה. ולומר לו, זה הפרס הקטן, כי התאמצת. הפרס הגדול - שאתה מתרגל להתנהגות טובה.

יש ילדים שחייבים להוציא מרץ, וכדאי לצאת אתם לגינה גם בשרב וגם בגשם אחרת הם מתחילים לטפס על הקירות - יש לי כמה כאלה. 

וגבולות בבית. מה שאסור צריך להיות אסור לכל הילדים בלי קשר לשובבות או משהו.

וכמובן אהבה, שיחות. לבדוק שאף אחד לא מציק לו - גם בחצר אם כבר יורדים לגינה לבד וגם בהסעה אם הוא נוסע. 

ארוחת בוקר ושעות שינה גם משפיעות מאוד אבל את בטח יודעת את זה גם ככה.

הצבת גבולות וקבלת גבולות זה אחד הבעיות העיקריות איתו לצערי.

אבל את מזכירה לי לתת לו הרבה להוציא מרץ. הוא בהחלט זקוק לזה.
תודה לך.

נזכרתי שיש כאן בעיה:
הוא נורא איטי בהכנת שיעורי בית. ככה שכל אחר הצהריים מתבזבז לו רק עד שהוא יישב בכלל ליד השולחן ויפתח את הספר.
אחר כך הכנת השיעורים עצמם לוקחים לו עוד המון זמן מוגזם ככה שבד"כ לא נשאר זמן לצאת החוצה.

אני אשמח אם למישהו יש איזו עצה מה ניתן לעשות בנושא.

לדבר עם בי"ס שיסתפקו בינתיים בכמויות מופחתות, עד לאיבחון הבעיה. ולומר לו שהמורה אמרה שאם הוא עושה עד כאן טוב - זה מספיק..

 

ויש מקום לחשוב על הכנת שיעורים אחרי הוצאת מרץ בחוץ. לפעמים פעילות גופנית אינטנסיבית, יכולה לעזור לריכוז.

ותעזרי לו. תקלי עליו:

תקריאי לו את, תכתבי במקומו בזריזות - בחשבון.

בקריאה כתיבה - להסתפק במינימום.

 

יש הרבה מה שאפשר לעזור כדי לשפר את המצב. כמו שכתבה בלדרית - אבחון לא יפתור את הקשיים.

גם אם הוא יקבל טיפול תרופתי, זה לא יתפוס לשעות אחר הצהריים והכנת שיעורי הבית.

אני אמא לכמה וכמה כאלה .

 

את יכולה לפנות במסר אישי.

הוא לא פותר את הבעיה ולרוב יגיד לך דברים שאת בעצם כבר יודעת. הילד מרביץ, לא מרוכז ולא מקשיב למה שאומרים לו?
תחפשי בגוגל על טיפול במצבים כאלה, תפעלי לפי שיקול הדעת האימהי שלך ועצות טובות מהסביבה.
האבחון כן ייתן לו אולי הקלות או יחס שונה מבחינת הצוות, מורה מיוחדת שתוציא אותו מדי פעם וכאלה..
מה שאני רוצה להגיד זה שאת יכולה להתחיל לברר ולעשות כבר מעכשיו.
והמון בהצלחה...

נראה  לי שיותר מחצי שעה רצוף כבר אין טעם. ועדיף אחרי שנחים, אוכלים, משחקים. 

יש בתי ספר שדורשים שילד כבר יידע לקרוא ואם ילד בבית ספר כזה הגיע בלי לדעת לקרוא אז הוא לא יצליח לעמוד בקצב. אולי זאת הבעיה? 

ובקשר לגבולות - שיהיו ממש קצת גבולות אבל שזה יהיה עקבי. 

יכול להיות שמדובר בקשיי הסתגלות.
בגן הילד לא יושב זמן ארוך, יש גיוון בפעילויות, אפשרויות בחירה וזמן להשתולל. פתאום הוא מגיע למין מקום נורא כזה שאתה חייב לשבת בו כל היום ולהקשיב בשקט לדברים שלא בהכרח מעניינים אותך, ברור שיהיה לו קשה. וקושי כזה משתחרר לפעמים בצורת מרדנות ואלימות. מה שאת יכולה לעשות זה לשקף את הקושי שלו, לעזור לו לתרגם למילים את מה שמציק לו, לפעמים זה כבר חצי מהפתרון. אם אין מוצא והמוסד לא מוצא פתרונות, אפשר לחשוב להעביר לבית ספר שדוגל ביותר חופש לתלמיד כמו דמוקרטי או אנטרופוסופי. בהצלחה שוב, זה אכן לא קל.

אצלכם ואצלו, תשדרי לו כמה שיותר שהוא ילד טוב והוא יכול, ולנסות כמה שאפשר למצוא את הדברים הטובים שעושה ולהחמיא לו. חוץ מזה נראה שהילד זקוק לגבולות, ובהתחלה זה יהי'ה לו מאוד קשה, צריך למצוא דברים קטנים שאותם דורשים אבל לא לוותר עליהם, גם כשהוא בוכה שהוא לא יכול/לא רוצה/לא בא לי/ וכדומה ומשתולל לא להתפעל, מצד אחד לחבק אותו ולתת לו כמה שיותר את התחושה שאתם אתו ואוהבים אותו, מצד שני להתעקש שאצלנו זה ככה, וכמובן להתחיל מדברים קטנים שבטוח יכול לעמוד בהם. זה בקשר לבית בקשר לבית הספר לנסות לבקש מהמורים שיתחשבו כמה שיכולים, במילא נשאר רק יומיים לימודים לפני סוכות. חוץ מזה תנסי כמה שיותר לחשוב איזה דברים יכולים להיות קשורים לקשיים שלו על מנת שתוכלי לתת באבחון תמונה כמה שיותר מלאה אחרי הכל הם לא נביאים זה יכול להיות קשיים גופניים(ראיה,תחושות, ועוד הרבה דברים אחרים) או רגשיים או דברים נוספים. מאחלת לך הרבה הצלחה והרבה נחת.  

ותשאלי מה הם ממליצים לעשות.

שתפי איתם פעולה ותראי נכונות  לעבודה משותפת.

כך ירגיש הילד שאתם תומכים בסמכות של ביה"ס ויתמתן,

כך תרגיש המורה שיש לה עם מי לעבוד,

ובע"ה אחרי האיבחון כבר יפנו אותך למקומות נוספים שיכולים לעזור לו בקשיים שלו.

אני מתארת לעצמי שכבר בגן היו קשיים דומים. איך התמודדתם אז? איך את מתמודדת עם הקשיים האלו בבית?

כל אלה יתנו לך כיוון לחשיבה.

בהצלחה!