פורום הורות (עמוד 156)

לא "הגזמה" מצד הילד. אלא שיש דברים שאפשר לראות שהוא "מנסה", עד היכן.. מבחינתו זה חלק מהתקשורת עם הסביבה; מה יגידו, איך יגיבו.  לכן, לדעתי, איפה שרואים על הברק בעיניים, על החיוך, שיש משהו "דווקא", משהו שאינו בגלל עצם ההנאה מהמשחק - שם עובר הגבול.  מה עושים עם זה? זו שאלה אחרת. לפעמים עוצרים ומציעים חלופה, לפעמים לא מתייחסים, לפעמים צוחקים יחד איתו ועוברים משהו פרודוקטיבי ומעודן יותר.

כמובן, גם לגיטימי שסתם שובבות גורמת יותר מידי בלאגן, ואז אומרים שלזרוק את הצלחות מהארון זה לא - אבל את הצלחות החד פעמיות אפשר, ומפנים לשם..

זה גיל שכשמשהו נראה לי מוגזם אז מפסיקים אותו. מרימים\מזיזים\לוקחים את מה שגורם לזה\מסיחים את דעתועם משהו אחר וכו'

לא גיל של יותר מדי דיבורים והסברים.

זאת אומרת לא הלכנו בכלל... הנחל ממש קרוב לחניה.

 

הילדים בגילאי 2-5 נהנו מאד. נכנסו למים והיה להם ממש נחמד.

רק שימו לב, הסוכה נמצאת בחניה העליונה..

תבררו באיזור שלכם על פינת חי נחמדה עם כמה כבשים,ברוזים,תרנגולים ועוד זה בדרך כלל כמעט ולא הולך והילדים ממש נהנים

לשקף לילד, נכון יש בעיה אבל יהיה בסדר.
לנסות לדבר איתו, לבדוק מה מקור הבעיה.
אם את מחכה לאבחון, פשוט לשמור בינתיים שהמצב לא יחריף. אולי מדי פעם להשאיר בבית יעזור? אולי להסביר לצוות על המצב?

אם את "מקבלת תלונות מגורמים שונים" - 

 

אז לפחות בבית שירגיש אהוב, מוצלח ורצוי....

 

 

ואל תיבהלי מידי:

 

טוב שקבעת תור לאיבחון. תראו מה קורה. לדוגמה תיאורטית: ילד היפראקטיבי יכול שיהיו לא בעיות מול הצוות והחברים... זה אומר משהו רע עליו? לא. אפשר לטפל - כן.

 

מה שייך "תלונות"? הוא ילד קטן. הרי לא מזיק במזיד. אז יש בעיה, מבררים, בנחת ובזריזות. כמו אם היית מבחינה שיש לו חום, הולכת לרופא... בינתיים, אל תתרגשי מידי מ"תלונות". מישהו מתלונן, תגידי - כן, קבענו תור לאיבחון, נראה מה קורה.. תודה רבה. זהו.

 

הצלחה רבה.

אין מה לדבר עם הילד. הוא בעצמו לא יודע למה הוא מתנהג ככה.
ובקשר להשאיר בבית וההרגשה בבית- גם בבית הוא מתנהג לא כראוי...
ולהשאיר אותו בבית מידי פעם ממש לא מתאים לי. זה ידרוש ממני הרבה כוחות נפש בשבילו...
ונכון שהוא לא אשם. אבל הבעיות קיימות.
המורה והמנהל יודעים שקבענו תור לאבחון.
אבל זה לא עוזר למשל לפתור את הבעיות שלו עם הילדים האחרים ולא עוזר לו ללמידה.
ואני חוששת שעד האבחון ותוצאותיו המצב ילך וידרדר.

אז אני מבינה שבעצם באמת אין הרבה מה לעשות עד האבחון?

שבינתיים, חוץ מהדרכות סבירות איך כדאי לנהוג עם הילדים במצבים שונים - אם יש לך הדרכות-מינימום כאלה, שהוא מסוגל לקבל וליישם - אין הרבה מה לעשות ביחס להתנהלות בביה"ס..

 

זה לא שכתבת בעיות מפורטות. וגם אם היית כותבת, ספק אם מכאן היה אפשר לייעץ ללא איבחון של מקור הבעיה.  איבחון אפשר לבקש בזריזות, וגם תוצאות. 

תלוי גם מתי התחיל, האם זו התנהלות משכבר. אומרים שלפעמים, מלבד איבחון פסיכולוגי, יכולה להיות גם השפעה לרגישויות למזון. תבדקו בזריזות ובנחת.

 

בינתיים, אפשר לנסות באופן מינימלי - לומר לו שאנחנו נבדוק ביחד למה קצת קשה לך להתאפק עם החברים (למשל), ובינתיים - כל יום שהצלחת לא להרביץ לאף אחד, ניתן פרס קטן בבית אחרי הלימודים. אפשר לקבוע ביחד איזה. ולומר לו, זה הפרס הקטן, כי התאמצת. הפרס הגדול - שאתה מתרגל להתנהגות טובה.

יש ילדים שחייבים להוציא מרץ, וכדאי לצאת אתם לגינה גם בשרב וגם בגשם אחרת הם מתחילים לטפס על הקירות - יש לי כמה כאלה. 

וגבולות בבית. מה שאסור צריך להיות אסור לכל הילדים בלי קשר לשובבות או משהו.

וכמובן אהבה, שיחות. לבדוק שאף אחד לא מציק לו - גם בחצר אם כבר יורדים לגינה לבד וגם בהסעה אם הוא נוסע. 

ארוחת בוקר ושעות שינה גם משפיעות מאוד אבל את בטח יודעת את זה גם ככה.

הצבת גבולות וקבלת גבולות זה אחד הבעיות העיקריות איתו לצערי.

אבל את מזכירה לי לתת לו הרבה להוציא מרץ. הוא בהחלט זקוק לזה.
תודה לך.

נזכרתי שיש כאן בעיה:
הוא נורא איטי בהכנת שיעורי בית. ככה שכל אחר הצהריים מתבזבז לו רק עד שהוא יישב בכלל ליד השולחן ויפתח את הספר.
אחר כך הכנת השיעורים עצמם לוקחים לו עוד המון זמן מוגזם ככה שבד"כ לא נשאר זמן לצאת החוצה.

אני אשמח אם למישהו יש איזו עצה מה ניתן לעשות בנושא.

לדבר עם בי"ס שיסתפקו בינתיים בכמויות מופחתות, עד לאיבחון הבעיה. ולומר לו שהמורה אמרה שאם הוא עושה עד כאן טוב - זה מספיק..

 

ויש מקום לחשוב על הכנת שיעורים אחרי הוצאת מרץ בחוץ. לפעמים פעילות גופנית אינטנסיבית, יכולה לעזור לריכוז.

ותעזרי לו. תקלי עליו:

תקריאי לו את, תכתבי במקומו בזריזות - בחשבון.

בקריאה כתיבה - להסתפק במינימום.

 

יש הרבה מה שאפשר לעזור כדי לשפר את המצב. כמו שכתבה בלדרית - אבחון לא יפתור את הקשיים.

גם אם הוא יקבל טיפול תרופתי, זה לא יתפוס לשעות אחר הצהריים והכנת שיעורי הבית.

אני אמא לכמה וכמה כאלה .

 

את יכולה לפנות במסר אישי.

הוא לא פותר את הבעיה ולרוב יגיד לך דברים שאת בעצם כבר יודעת. הילד מרביץ, לא מרוכז ולא מקשיב למה שאומרים לו?
תחפשי בגוגל על טיפול במצבים כאלה, תפעלי לפי שיקול הדעת האימהי שלך ועצות טובות מהסביבה.
האבחון כן ייתן לו אולי הקלות או יחס שונה מבחינת הצוות, מורה מיוחדת שתוציא אותו מדי פעם וכאלה..
מה שאני רוצה להגיד זה שאת יכולה להתחיל לברר ולעשות כבר מעכשיו.
והמון בהצלחה...

נראה  לי שיותר מחצי שעה רצוף כבר אין טעם. ועדיף אחרי שנחים, אוכלים, משחקים. 

יש בתי ספר שדורשים שילד כבר יידע לקרוא ואם ילד בבית ספר כזה הגיע בלי לדעת לקרוא אז הוא לא יצליח לעמוד בקצב. אולי זאת הבעיה? 

ובקשר לגבולות - שיהיו ממש קצת גבולות אבל שזה יהיה עקבי. 

יכול להיות שמדובר בקשיי הסתגלות.
בגן הילד לא יושב זמן ארוך, יש גיוון בפעילויות, אפשרויות בחירה וזמן להשתולל. פתאום הוא מגיע למין מקום נורא כזה שאתה חייב לשבת בו כל היום ולהקשיב בשקט לדברים שלא בהכרח מעניינים אותך, ברור שיהיה לו קשה. וקושי כזה משתחרר לפעמים בצורת מרדנות ואלימות. מה שאת יכולה לעשות זה לשקף את הקושי שלו, לעזור לו לתרגם למילים את מה שמציק לו, לפעמים זה כבר חצי מהפתרון. אם אין מוצא והמוסד לא מוצא פתרונות, אפשר לחשוב להעביר לבית ספר שדוגל ביותר חופש לתלמיד כמו דמוקרטי או אנטרופוסופי. בהצלחה שוב, זה אכן לא קל.

אצלכם ואצלו, תשדרי לו כמה שיותר שהוא ילד טוב והוא יכול, ולנסות כמה שאפשר למצוא את הדברים הטובים שעושה ולהחמיא לו. חוץ מזה נראה שהילד זקוק לגבולות, ובהתחלה זה יהי'ה לו מאוד קשה, צריך למצוא דברים קטנים שאותם דורשים אבל לא לוותר עליהם, גם כשהוא בוכה שהוא לא יכול/לא רוצה/לא בא לי/ וכדומה ומשתולל לא להתפעל, מצד אחד לחבק אותו ולתת לו כמה שיותר את התחושה שאתם אתו ואוהבים אותו, מצד שני להתעקש שאצלנו זה ככה, וכמובן להתחיל מדברים קטנים שבטוח יכול לעמוד בהם. זה בקשר לבית בקשר לבית הספר לנסות לבקש מהמורים שיתחשבו כמה שיכולים, במילא נשאר רק יומיים לימודים לפני סוכות. חוץ מזה תנסי כמה שיותר לחשוב איזה דברים יכולים להיות קשורים לקשיים שלו על מנת שתוכלי לתת באבחון תמונה כמה שיותר מלאה אחרי הכל הם לא נביאים זה יכול להיות קשיים גופניים(ראיה,תחושות, ועוד הרבה דברים אחרים) או רגשיים או דברים נוספים. מאחלת לך הרבה הצלחה והרבה נחת.  

ותשאלי מה הם ממליצים לעשות.

שתפי איתם פעולה ותראי נכונות  לעבודה משותפת.

כך ירגיש הילד שאתם תומכים בסמכות של ביה"ס ויתמתן,

כך תרגיש המורה שיש לה עם מי לעבוד,

ובע"ה אחרי האיבחון כבר יפנו אותך למקומות נוספים שיכולים לעזור לו בקשיים שלו.

אני מתארת לעצמי שכבר בגן היו קשיים דומים. איך התמודדתם אז? איך את מתמודדת עם הקשיים האלו בבית?

כל אלה יתנו לך כיוון לחשיבה.

בהצלחה!

גמגום אצל ילדים. היא תופעה מוכרת... הרבה ילדים מתגמגמים בילדות- ולכך סיבות רבות ומגוונות: האם הילד שמע בגיל קטן או אפילו עד היום שני שפות בבית?? האם הרבו לדבר עימו כשהיה קטן? האם הרבו לתקנו על טעויותיו?? ( תיקון רב מידי עלול להזיק...) האם יתכן כי כשהיה קטן הרגיש לחץ שנדרש ממנו לשוחח??

כפי שציינת הילד עבר טיפול אצל קלנאית אך הטיפול לא צלח... וכאן אני רוצה להבהיר כי יתכן שהגמגום היא תוצאה של בעיה רגשית המתבטאת בגמגום- לדוג' כמה מהסיבות שציינתי למעלה, מצב המשפחה כג' גירושים,מוות או אובדן כלשהו שאינו מדובר באופן גלוי או אפילו ילד חדש במשפחה .
שוב- לכאורה תופעה זו הגיונית ותקינה אך יש לשים לב במעדה ולא נראה שיפור אם מקורה אולי היא בכלל קושי רגשי ואז יש צורך בטיפול שונה.
בהצלחה

זה באמת קשה, כי אנשים לא מבינים, וגם אין להם סבלנות להתעכב עד שהמגמגם יצליח להביע את מה שהוא רוצה בצורה שתהיה מובנת לשומעיו.

 

הגימגום כשלעצמו לא נובע מבעיות ריגשיות. הגימגום נובע, כנראה, מחשיבה מהירה מדי. המגמגם לא מצליח לבטא את המלים והמשפטים באותה מהירות שהוא חושב אותם. מכיוון שהוא לא מסוגל ל"סאנכרן" את החשיבה שלו עם הדיבור שלו, נוצר הגמגום.

 

עם זאת, נכון שהגימגום עלול לגרום לבעיות חברתיות, ובעיקבותיהן -- לבעיות ריגשיות. לכן, מאוד רצוי,אם אפשר, להביא את הילד לידי התגברות על בעיית הגימגום. הבעיה היא שלעתים קרובות הניסיונות לא מצליחים. אבל התמונה לא לגמרי שחורה: בהרבה מקרים, הגימגום פשוט עובר מעצמו. נקווה שכך גם יקרה לבנך.

 

גמר חתימה טובה.

יש בה סגולה לדיבור...אם זה מדבר אלייך אפשר להתכתב בפרטי ואולי אצליח להעביר לכם,יש לי חברה שמחלקת. 

ממתי זה התחיל? חשובה הסיבה כדי לכוון לטיפול הנכון...אולי קלינאית זה חיצוני קוסמטי כזה והעניין הוא רגשי...ליבי איתך!!

הוא הבכור במשפחה אז כברהיו לידות של אחיות אחריו אבל לא נראה לי שהתחיל מזה. ב"ה הורים לא גרושים ומסתדרים בסדר. אין שתי שפות  וכמובן היה בכור ארבע שנים לבד הרבנתו לשוחח איתו בלי סוף וקיבל יחס יותר מכולם...

השאלה איך אפשר לדעת אם זה עניין ריגשי לאן לוקחים לטפל? כבר די מתוסכלת העניין שבעלי בכלל לא רואה את זה "הוא מדבר מצוין" זה פינוק הכל בסדר.

או שמתעלם או שלא מוכן להודות ולא מבין למה אני נלחצת.

 

הכוונה להיזכר מתי,בעקבות משהו,פתאום או בהדרגה...זה יעזור לכיוון הטיפול

 

גישת שפר מדברת על זה שלפעמים יש בעיות שיכולות לעבור לבד אם מאמינים בילד שיעבור לו לבד, או במילים אחרות  - אין בעיה אמיתית בכלל, (בדיוק כמו שבעלך מרגיש)

אבל אם משדרים לילד שיש בעיה זה מגדיל את הבעיה (במיוחד אם האמא משדרת זאת ולחוצה מהעניין, כי הילד הכי קשור אליה)

 

אם זה כך החכמה היא להרפות ולומר לעצמך - לא הלך בקלינאית תקשורת, כנראה שאין לו בעיה בתחום שהקלינאית תקשורת מטפלת בו. הילד נראה בסדר מבחינה רגשית בכללי (חוץ מהגמגום) - (ולא להתחיל לחפש בעיות רגשיות מתחת לאדמה. לכולם יש קצת...) אז בו נבחר להאמין שאין לו שום בעיה! זה יסתדר בע"ה.

 

(אין לי אחוזים בגישה הזו ואני גם לא מקבלת אותה כתורה מסיני... רק הייתי בהשתלמות למורים שלהם)

אני מצרפת קובץ סיפורים שהם שלחו לי לאחרונה.

 

http://sable.madmimi.com/c/77118?id=512.68.1.cad78249bf1f806f3501a8c2b327a012

 

בהצלחה!

.

 

צירפתי את קובץ הסיפורים בעיקר כי יש שם סיפור אחד על אבא שחשב שהכל בסדר עם הילדה והאמא השתגעה מזה והיום היא מודה שצדק...

השתדלתי לסייג וכתבתי "אם זה כך" - 

אבל במקרה הזה - שכבר טיפול אחד לא צלח, והאבא מרגיש שאין בעיה אמיתית -

השאלה מה יותר פשוט - לעבור מטיפול לטיפול ומקלינאית לקלינאית.

או לנסות קודם להחליט שאתה מאמין בכל הכח שלך שזה יכול לעבור לבד.

מסובך להסביר על רגל אחת איך עוברים שינוי תודעתי אמיתי כזה.

וכמובן שכל אנשי המקצוע מרגישים בצדק שנעשה להם עוול בגישה כזו.

וכנראה שהם צודקים חלקית. הרבה פעמים טיפולים מועילים והרבה פעמים לא.

זו דעתי 

גישת שפר טובה כהדרכת הורים אבל לא יכול להחליף טיפול ישיר וממוקד בגמגום.
אסור להזניח גמגום, בגיל הזה כמעט ואין סיכוי שיעלם מעצמו בטיפול נכון משלבים את הטיפול הרגשי עם הטכני וכמובן כולל הדרכת הורים.
(מנסיון כקלינאית תקשורת).

לא מבינה בגמגום.

אבל יש להם סיפורים שהם טוענים שהם אמיתיים על הרבה ילדים שהגיעו הרבה יותר רחוק ממה שצפו להם אנשי המקצוע.

הטענה שלהם (אם הבנתי אותם בכלל נכון) זה שההגדרות המקצועיות לא מתאימות תמיד לאישיות מסוימת ולפעמים מולבשות כי זה הכי דומה (או נראה לפי התסמינים מדויק) ואז הציפיות בהתאם (נמוכות) כי יש בעיה "אמיתית".

כשבעצם ניתן להתגבר על הבעיה בכח האמון וכח הרצון.

 

אני קלינאית תקשורת

בד"כ כשמדברים על גמגום התפתחותי מדברים על גיל 2-6 שנים,מכיוון שהילד גדול יותר וגם כבר הייתם בטיפול של קלינאית, כנראה הילד הוא מגמגם "אמיתי" וכנראה שזה לא יעבור לו, ולכן כדאי מאד שתשלימו עם זה ותקבלו אותו ותאהבו אותו עם הגמגום, זה יעזור לו גם לאהוב את עצמו ולקבל את עצמו, וגם יקל על הגמגום.

לגבי מטפל/ת מומלצים באיזה איזור אתם גרים?

יש אתר נפלא לאמב"י (ארגון המגמגמים בישראל) יש בו גם מידע להורים גם מידע שכדאי להעביר למסגרת החינוכית ומן הסתם תוכלי למצוא שם גם המלצות/דיס למטפלים ותמיכה רגשית

שיהיה ב"הצלחה והכי חשוב לזכור שהגמגום הוא רק חלק מהכלול הנפלא שהוא הבן שלך ולא חזות הכל 

טוב

 

 

ככלל צריך לדעת שאין תרופה וטיפול מוחלט לגמגום. המדע עדיין לא הצליח לפרוץ את הענין הזה.

אני מגמגם מילדות וכיום אבא לבחור בן 19 שמגמגם קלות. הבן שלי עבר טיפול אצל דייב. עלות של כ-9000 ש"ח וכלום לא השתנה, אבל ממש כלום.

הגענו לטיפול אצלו בלחץ של זמן לפני גיוס, והצטערתי על הרגע הזה.

דייב טוען שכשאתה מוכן ויודע לקראת מה אתה הולך, יודע מראש מה אתה הולך להגיד, הגמגום נעלם. הוא טוען שבקריאה בספר לא מגמגמים כי יודעים מה שצפוי. אז זהו שלא. אני אישית נתקע בגמגום בעיקר בקריאה וכמעט לא בדיבור שוטף. לדעתי התזה של דייב עובדת במעט מאוד מקרים והניסיון הזה יקר מידי.

תבדקי היטב אופציות אחרות שיוכלו להקל על הילד החמוד שלך.

בהצלחה רבה.

 

ילדים מגמגמים צריכים הרבה תמיכה בביטחון העצמי שלהם. הם צריכים אמון מלא והרגשה שהם לא פחות טובים, אפשר גם לעזור להם למצוא כישרונות מיוחדים ולטפח אותם ברמה גבוהה (ציור, נגינה, אלקטרוניקה..)
שמעתי שהקראה של שירים וסיפורים באופן קבוע עוזרת לגמגום. כלומר שכל יום הוא ישב איתך ויקריא עמוד מספר או שיר.
אנקדוטה קצרה- כשלמדתי באוניברסיטה היה לנו מרצה מגמגם, היינו כיתה של כ150 תלמידים (מקורסים שונים). בקורסים אחרים היתה נוכחות דלה של פחות מ50.. ואצלו- לפחות 120 תלמידים יושבים בשקיקה ומקשיבים. הדבר הראשון שהוא אמר לנו זה את שמו, המקצוע שלו ושהוא מגמגם וככה הוא. אחרי פעם אחת התרגלנו ועד היום הוא אחד המרצים הזכורים לי לטובה!
כך שגם אם בנך יישאר מגמגם, זה לא סותר את יכולותיו להצליח בחיים וזה נראה לי משהו שחשוב להתמקד בו..

יש אדם שכתב ספר על זה - הוא הים מרצה מאד מבוקש שהתגבר על גמגומו - שמו הרב אהרון מרגלית - אם תוכלי לדבר איתו הוא ממש האיש ליעוץ בנושא זה.

הייתי ממליצה לך לפנות למכון שניידר לגמגום.

כמו שכתבו קלינאיות התקשורת שלפניי, קשיי שפה ודיבור לא יעברו לבד וחובה לטפל. 

 

טיפ פשוט, כאמא וכקלינאית תקשורת: לא עבד עם מטפלת אחת? קחי את הילד למטפלת אחרת! יתכן שהקלינאית שפנית אליה מצוינת ויכול להיות שלא, אבל בכל מקרה ייתכן שספציפית פה היא לא הצליחה ואחרת תצליח יותר. תמיד נוח יותר לפנות לטיפול פרטי, אבל זה כל כך יקר שכדאי למצות את האופציות דרך הקופה. 

 

ועוד נקודה: ציינת קשיי שטף וקשיי שליפה. המטפלת עובדת על שניהם? בנפרד? ביחד? קל לפעמים לבלבל בגלל שחיפושי מילים בשליפה עשויים להישמע כמו גמגום, אבל הם שני קשיים עם מוקדים שונים לחלוטין. 

 

מוזמנת לפנות בפרטי, לניק שלי: תמיד נשאר אני (הניק הנוכחי הוא של אחי). 

פשוט לא. אין להם מושג איך לעזור בגמגום.

עם כל הכבוד להם. עדיין לא הכרתי אף מגמגם שיצא מזה בעזרת קלינאית תקשורת.

 

אני מגמגמת בעצמי, עברתי עשרות טיפולים. 

כל העיסוק באיך לדבר הוא פשוט הורס את ביטחון הילד וגם משגע אותו וגם לא עוזר לו.

 

ממליצה על דייב למלמן.

 

בהצלחה ענקית. בעזרת ה'

אצל ילדים הגמגום עדיין לא מספיק חזק ולכן קל יותר לשנות אותו.

דייב למלמן (גמגום בלשון עבר, חפשי באינטרנט) אומנם ממש יקר. אבל אני ממליצה לקחת הלוואה גדולה מהבנק, זה שווה בכי שלך ושל הילד בעשרות שנים הקרובות.

הוא יכול להוציא את זה ממנו בקלות תוך שבועיים שלוש ובלי לנסוע עד אינסוף לקלינאיות תקשורת.

אני כותבת לך מדם ליבי, יש לי גם ילד שמגמגם, כמעט התעלפתי כששמעתי אותו מגמגם בפעם הראשונה.

התוצאות גם אצלו וגם אצלי מדברות בעד עצמם, בעזרת דייב.

 

אני מתחננת, תעזבי את הקלינאיות, אין להן מה להציע, יש תחומים שהן מעולות בהם, לא בגמגום. הן כמובן, לא יגידו לך את זה בחיים.

אני לא מקבלת אחוזים מאף אחד וכמובן שאובייקטיבית לגמרי.

ומבינה ממש ממש את ליבך הקרוע.

 

באהבה, הלוואי וזה יעזור לך

 

אני חוזר על מה שכתבתי בתגובה למעלה:

ככלל צריך לדעת שאין תרופה וטיפול מוחלט לגמגום. המדע עדיין לא הצליח לפרוץ את הענין הזה.

אני מגמגם מילדות וכיום אבא לבחור בן 19 שמגמגם קלות. הבן שלי עבר טיפול אצל דייב. עלות של כ-9000 ש"ח וכלום לא השתנה, אבל ממש כלום.

הגענו לטיפול אצלו בלחץ של זמן לפני גיוס, והצטערתי על הרגע הזה.

דייב טוען שכשאתה מוכן ויודע לקראת מה אתה הולך, יודע מראש מה אתה הולך להגיד, הגמגום נעלם. הוא טוען שבקריאה בספר לא מגמגמים כי יודעים מה שצפוי. אז זהו שלא. אני אישית נתקע בגמגום בעיקר בקריאה וכמעט לא בדיבור שוטף. לדעתי התזה של דייב עובדת במעט מאוד מקרים והניסיון הזה יקר מידי.

תבדקי היטב אופציות אחרות שיוכלו להקל על הילד החמוד שלך.

בהצלחה רבה.

לבוא מוכנים. 

שהצליחה להיפטר מגמגום קשה בעזרת קלינאית.

http://www.drfluency.com
זה תוכנה במחשב שעובדת על שטף הדיבור.
אני אישית כשאני מתאמן מספיק כמעט ולא שמים לב לגמגום אם בכלל..
אם יש שאלות אפשר בשמחה- פה או בפרטי..
אם הקישור לא עובד,תחפשי בגוגל 'ד"ר פלאונסי'

פלאונסי והדסה עין כרם עובדים פחות או יותר באותו שיטה

היתרון של פלאונסי שיש קבוצות שאפשר ללכת אחרי הקרוס ולדבר מול כולם (כולם מגמגמים) ואז נותנים ציון מה צריך לשפר וכדו' במשמות של הדיבור, יש ליווי צמוד של מדריך, ויש תוכנה במחשב שעוזרת לך לתרגל את שטף הדיבור הנכון. תוכנה שתמיד  אפשר לעבוד איתה.

ויש עוד הרבה יתרונות (דיברתי עם כאלה שהיו בהדסה)

גם אני ניסתי קלינאית  תקשורת ולא עזר לפי הזכור לי.

לגבי המחיר אני לא יודע איפה זה עומד היום אבל לפי הזכור לי יש החזר של שני שליש בחלק מקופת חולים.

הם לרוב שומרים את כל ההקלטות שלך (או הסרטות) מאז שהתחלת את הדיבור כדי שתראה את השיפור.

בקיצור אני ממש ממליץ על ד"ר פלאונסי

לפי מה שהבנתי אין עדיין פתרון קסם לבעיית שטף הדיבור

 

קצת באיחור. אבל לבן שלי מאוד עזר- המרכז בהדסה עין כרם. טיפול של כשמונה חודשים עזר מאוד גם לגמגום וגם לשליפה. זה היה מזמן. היום הוא בן 20- מידי פעם אני יכולה להבחין במאמץ מידי פעם (מתבטא במימיקה של הפנים וסיבוב קל של העיניים) אבל מי שלא רגיש לעניין לא רואה את זה. שווה לבדוק.
ומסכימה עם קודמי- שווה לנסות לשפר אבל גם אם הגמגום נשאר- החברה והסביבה ילמדו ששווה לחכות ולהקשיב למה שיש לו לומר. (והכי חשוב- שאתם כהורים תקשיבו בסבלנות בלי להשלים מילים או משפטים ).
בהצלחה!

יקירה, 

 

אני כותבת לך בתור מגמגמת לשעבר. נרשמתי לאתר במיוחד כדי לומר לך, 

שניסיתי כמו הבן היקר שלך, כל כך הרבה טיפולים בקלינאיות תקשורת ,  3 סדרות של טיפולים, 

בגילאים שונים, שהניבו רק תסכול גדול יותר מהמצב.

ומי כמוני מבינה אותו, הקושי שלו עצום!! 

תארי לך מה זה חוסר יכולת להביע את עצמך, ומה נגזר מכך! 

כל העולם החברתי שלו נפגע מזה, כמו גם התדמית האישית שלו, והלימודית!

 

יקירה, 

אחרי 25 שנות גמגום קשות, הדבר גם פגע לי בשידוכים, והצער רק הולך וגדל.

אני טיפלתי בשיטת "שלושת המימדים". זו שיטה חדשה יחסית, שמטפלת בתודעת האדם, 

והתברר לי שכל הגמגום שלי יושב בכלל על חסמים רגשיים ולא על חוסר יכולת גופנית לשלוט באיברי הדיבור!

 

אחרי טיפול ממושך של כ-8 חודשים, פעם בשבוע, הקב"ה ריחם עלי וחזרתי להיות כאחד האדם, 

גם הרבה יותר רגועה ושמחה, סבלנית ומאופקת. 

(הגמגום גרם לי לשמור כל כך הרבה כעס בתוכי!)

 

אנא שלחי לי הודעה בפרטי ואשלח לך פרטים נוספים על הטיפול .

 

 

רק שתדעי, 

אפשר להתרפא מזה. 

אני לא האמנתי, אבל הקב"ה הוכיח לי אחרת.

גם להמשיך אצל קלינאית תקשרות, ואם יש צורך, להחליף את הנוכחית למישהי אחרת

וגם לנסות טיפול רגשי- אצל מישהו מוסמך: תרפיסט באומנויות בעל תואר שני ולא מישהו שאומר על עצמו שהוא תרפיסט תהיה השיטה שלו אשר תהיה. למען הביטחון- גם הייתי הולכת דרך הקופה או המכון להתפתחות הילד.

תודה לכולכן למרות שיצאתי מבולבלת..

מבחינת בטחון עצמי ישל ו בשפע הוא עומד בשולחן שבת ומספר לכולם פרשת שבוע.. ורק אני מתכווצת בתוכי שיסיים כבר.. ומתפללת שיזרום לו כמה שיותר. הוא מדבר מהר מאד ומכפיל את המילים.. שאומרים לו עכשיו יותר בלאט זה נשמע יותר ברור..

חשבתי שיעבור עם הגיל אז הבנתי ממכם שלא..

אז כדי לעשות סדר יש שיטת "דייב" משהו כזה?

או משהו דרך הדסה איך מגיעים לזה דרך קופת חולים?

שלושת המימדים שמעתי על זה משהו פעם..

יש מבניכם הקלינאיות תקשורת שמכירה מישהי טובה בשומרון?

לשיטה של דייב למלמן קוראים גמגום בלשון עבר

את יכולה לראות באתר שלו את הפרטים

https://gimgumavar.co.il/

תשאלי במרכזים להתפתחות הילד אם מכירים משהי כזאת באזורכם, גם אם לא דרכם.

והעיקר- לא ללכת לשרלטנים!

 

רב הצלחה!!!

אם כן, הפתרון היחיד הוא טיפול פסיכולוגי שיפתור את הבעיה מהשורש. ואם זה כ"כ מציק ומטריד אותך, לא כדאי להימנע מטיפול בגלל חשש/ בושה וכד' כי:
א. ככל שעובר הזמן זה יחמיר אם לא יטופל
ב. אחרי שיטופל את תרגישי כזו הקלה ותתחרטי שלא עשית קודם
בהצלחה!

יכול להיות בהחלט שזה משהו שיושב על בסיס ריגשי.
אבל גם חיווט לא מדוייק במח בא בחשבון ויש מצבים שאפשר לתקן יחסית בקלות.

ממליצה על הומאופתיה.

לא משנה מה המקור - ריגשי או נוירולוגי.

להתחזק מבפנים בכך שמבחינתך זה באמת לא כלום. את הרי בקושי מרגישה בזה, את בסדר גמור, זה בא "מעצמו", לא אומר עליך כלום. מי ש"מרחם, מרים גבה".. בוודאי מי שצוחקים או מחקים (שלפעמים זו "התגוננות" לא מודעת ממשהו שהם רואים רק מבחוץ והוא "חידוש" עבורם) - לא נוגע כלל אל מה שבאמת אצלך.

 

ולפעמים, אדרבה, אם יש ביטחון עצמי ולא נותנים לו להיפגע מזה, אז גם מי שמסביב מתרגל שזה לא נוגע כלל לאדם עצמו.

 

לגבי טיפולים, אני רואה שהעלו כבר הצעות.

במיוחד טיפול c.b.t.?? שיותר מתאים לדברים נקודתיים כאלה.

מה אמרו לך הסיבה לטיקים? 

למה לא לעזור לעצמך אם אפשר?

קופסאןת של מיונז ולעשות חור 

רעיונות להשחלות: פקקים,מקלות ארטיק,דומינו,פונפונים,פקקי שהם של בקבוקי יין,

בקופסא של תבלינים קטנה :גפרורים צבעוניים(מאתגר יותר..)

 

מצרפת קישור לסרטון של מישהי שמכינה לבן שלה כל מיני משחקים, יש לה עוד דברים בסגנון..

יש שם רעיונות בהרבה תחומים.. תבדקי בתחום הזה

ואז ליצור מהם באולינג או פרח

תיאטרון בובות של צלליות ואז ללמד על משחקי אור וצל. ליצור מכדורי קלקר ופלסטלינה את מערכת השמש

רצועת פוליגל מדבקות בצבעי האטבים וכך הם צריכים לשים את האטב בפוליגל לפי המדבקות...
זה מלמד צבעים ומעולה למוטוריקה...
בקבוקים ריקים- תגדרי אותם לחצי הכי טוב זה הבקבוקים המרובעים של פריגת. קני פונפונים תכיני כרטיסים עם מדבקות הילד לוקח כרטיס וממלא את הבקבוק בפונפונים לפי צבעים. מלמד צבעים וחשבון. היחד מונה כמה מכל צבע ושם...
חומוס.... שימי כמה גרגרי חומוס או שעועית בקערה של אורז אוקמח ועם פינצטה הילד צריך להרים אותם... אפשר לתת קוביה וכל פעם הוא ירים לםי המס שבקוביה....
השחחה של צריוס... תני להם חוט או שיפוד עומד על קלקר או פלסטלינה ותני להם להשחיל את הצריוס... אחרכ אפשר לאכול....

אנחנו שנסענו עם הילדים ניסינו למצוא מקומות נחמדים לעצור בשביל להעביר את הנסיעה בנעימים, עצרנו בפארק יטבתה, פארק מדהים, במהלך הסיור עברנו ב4 חללים והילדים כל הזמן הופעלו במשחקים ושאלות, הייתה עצירה חוויתית מאוד לילדים ממליצה לך בחום

לנסות דברים לא מתובלים? (אני לא יודעת איך את מכינה אז אם זה לא רלוונטי תתעלמי..)
אני זוכרת שאצלי בגיל הזה מה שהם הכי אהבו זה את הירקות/מרק עם טיפה טיפה של מלח.
אותי זה קצת הגעיל והרגיש לי חסר טעם אבל ככה זרמו על זה אצלי..

אלא חתוך לרצועות?
שלי יונק, בן שנה וחודשיים ורק עכשיו מסכים לתת יותר מביס פה ביס שם.

אבל לא נרתע מהאוכל, פשוט מעדיף הנקה

נסי לתת לו להחזיק את האוכל כמו שהוא, לא מרוסק
לפעמים יש ילדים שמעדיפים כך מבחינת התחושה.


ואל דאגה. הוא יאכל.


(מה עם לעשות לו חצי סימילאק חצי דייסה? או שאי אפשר בגיל הזה.? פחות מבינה בתמ"ל... )

יש ילדים שמתעניינים באוכל מאוחר. הוא אפילו לא בן שנה, אז לא הייתי ממהרת להחליט שהוא אמור וכו'

 

הוא יושב?

ניסית לתת לו דברים מוצקים כמו תפו"א או בטטה מבושלת, בננה, חתיכת לחם, עוגיה רכה? להרים לבד מהשולחן פרורים של אורז. ללקק (בהשגחה) גזר מקולף או תפוח מקולף וכד'

תני לו לנסות לשחק עם אוכל כנ"ל בזמן שאתם גם אוכלים. שייצור אצלו עניין. בלי לחץ של איזה כמות הוא אכל.

 

היו לי ילדים שלא אהבו מרוסק אבל התעניינו באוכל שאפשר להתעסק איתו לבד.

 

 

 

תקראי עליו בגוגל, הוא נפוץ יחסית ויש הרבה עצות לטיפול ואולי מדובר במקרה שלך.
באופן כללי אם מדובר בילד בריא ופעיל, עדיף לא להפעיל לחץ שיאכל אלא לתת לו ללמוד בשמחה, עדיף לתת מזון אצבעות ולגוון לו בסוגי המזון.

רק יונק. אבל שמתי לב שאם אני שמה לו במגש בכיסא אוכל וישר מתפנה לענייני, בלי להסתכל עליו אז הוא טועם ואוכל יפה מאוד. אני שמה לו חצי פרןסה עם שקדייה וסילאן. או חתיכות עוף וירקות מבושלים והוא אוכל. לא הרבה אבל טועם משהו

הוא מוכן לאכול כשהוא מחזיק בעצמו באוכל אבל הוא לא מסןגל לבלוע חתיכות שגדולות מגרגיר אורז וישר מקיא אם זה גדול לו מידי.. בע"ה אתייעץ עם רופא..

ב. יש את רפלקס ההקאה שמתפתח בגיל הזה ונועד להגן עליהם מחנק, אתונו כהורים זה מאוד מלחיץ
אבל זה חלק מתהליך הלמידה
לא אומרת לתת לו סטייק ושיסתדר
אבל דברים רכים ברצועות או חתיכות קטנות הוא ילמד לאט לאט
או לתת לו קציצה והוא ייתן ביסים- לאט לאט הוא ילמד לתת ביסים קטנים שמתאימים לו.

אחרי ייעוץ רפואי! כי יש ילדים שאצלם זה אחרת.

לקחת ממנה ומה לא..ממש להמחיש בדמיון דוגמאות להתנהגות כזו או אחרת,..לעבוד על עצמך...

יש לי כמה דברים להגיד:
1. מסתבר (ממה שקראתי) שזה הכי טבעי בעולם. רוב האוכלוסיה מתנהלת ככה- כי הרי זו הדרך בה חונכת והורגלת.
2. יש הרבה אנשים שאפילו לא מודעים לדפוסי התנהגות פחות טובים שהם אימצו מההורים. אז אם את מודעת לזה- אשרייך, והרי שכבר עשית כברת דרך..
3. איך לפתור את זה? טוב, אין לי ממש פתרון..
אבל משהו כללי- אצלי כשאני שמה לב שאני מגיבה לדברים לא בדרך שהייתי רוצה להגיב אני עוצרת לחשוב מה גרם לי לזה איך הייתי רוצה להגיב לזה ואיך לעשות שפעם הבאה זאת תהיה התגובה (בדר"כ אני מוצאת שאני צריכה "לשחרר לחץ"- אז נאחר בכמה דקות, אז יקח עוד קצת זמן.. לשחרר..). היה אפילו בוקר שהיה לי ממש קשה עם הילדים ואחר"כ ישבתי וכתבתי את כל התנהלות הבוקר מהרגע שקמו ועד שהלכו לגנים. אחרי שסיימתי לכתוב הכל קראתי ועלו לי כמה תובנות בנוגע למה יכולתי לעשות אחרת.. היום אני מנסה ליישם את זה

קראתי כאן לא מזמן על אמא שאמרה שאמא לא צריכה להיות מושלמת, היא פשוט צריכה לנסות כל הזמן להשתפר- אני ממש הזדהיתי עם זה, ונראה שאת בכיוון ;)

והיא תאמר לך כמה זה סביר ביחס לגובה, וגם תציע לך דיאטה שיש בה את המרכיבים שילדה בגילך צריכה, ואפשר בכ"ז לרזות איתם. וגם פעילות גופננית מתאימה. אם תעשי מה שהיא תאמר לך ולא תזללי בין הארוחות, אז יש סיכוי טוב..

30 , זה נקרא שמן לא?

30 קילו לגיל 13 זה תת משקל.דברי עם ההורים שלך /מחנכת/יועצת.
נראה לי שאת צריכה להעלות במשקל,לא לרדת.

כשריאתי שכתבה שזה משקלה,

 

חשבתי שזו היתה בדיחה..

 

ברור שאם זה באמת - אז זה מעט מידי..

 

ואם זה באמת - אז תדעי, שלבנות צעירות יש לפעמים "שיגעון" כזה, שצריך לרזות עוד ועוד. זה שטויות. תאכלי טוב, תשמחי - ואל תדאגי מידי...

שבגיל 12 שברתי את היד ובבית חולים שקלו אותי ושקלתי 36. והייתי מאוד מאוד רזה. ראו לי את העצמות וכו.. אז אני לא רוצה לחשוב מה את😢
כדאי שתעלי טיפה וכך גם יהיה לך יותר אנרגיה בגוף.. ללמוד ולשחק עם חברות
ופחות לחשוב על המשקל!!!!!!

מה אני הייתי עושה? לא מנגבת לו כי זה מגעיל אותי. אבל מבחינת צניעות לא רואה בזה בעיה, הילד קטן, מתחת לגיל 9.אם היה הפוך, גבר מנגב לילדה בת 4 -זה בעיה, אבל ככה, כמו שאת מתארת- אני מצדיעה לך.
גם גננות וסייעות בגן בגיל הזה עושות את זה. ..

מבחינתי תהיה לך שנה מדהימה ומאושרת ותזכי בדין!!! מי שככה מרחם על בניו של הקב״ה הקב״ה מרחם עליו!!

כל הכבוד לך

הייתי נמנע ולא מחפש אפשרות לצרות. וכפי שציינת
ב. במצב כזה היא צריכה להפסיק תפילתה . גם אבא..

אחד הדברים הבעייתיים שקורים היום, שאנשים נורמליים מתחילים להרגיש "לא נוח" בגלל הבלטה של סיפורים חריגים לא נורמליים...

ומה עושה לכם את זה, לי מה שעושה את זה, זה שהחדר יהיה נקי ומסודר, ויש מצעים חדשים, ריח נעים, המזגן עובד טוב(בדירה הקודמת מאוד סבלנו בקטע של המזגן),אולי תחשבו ביחד מה עושה לכם נעים.  

תמונה יפה - שלכם או של נוף שאתם אוהבים אולי מטיול משותף

מנורות לילה נעימות

שטיח ליד המיטה

אפשר אולי טפט בדוגמא נעימה 

 

 

לדעתי וילונות יפים ממש מוסיף, גם ביופי של החדר וגם בהרגשת הפרטיות (בפרט אם החלון פונה לרחוב ולא רוצים תמיד לסגור את התריסים), לנו עדיין אין וילונות ומרגישה שזה ממש הי'ה מוסיף לי.

אבל בעיקר. זה מקרין כאב לראש ולאזניים ויותר כואב בשכיבה. ..
אם הילד מתעורר יותר בלילה ממה שהיה רגיל, כדאי לבדוק אם יש דלקת אזניים. ..
אם אתם בטוחים שזה שיניים, שימו טיג'ל.

לפתע שמים לב... 

פעם קראתי שהסיבה שכאבי אוזניים מציקים יותר בלילה היא שבלילה יש פחות גירויים ואז האדם נמצא יותר בהקשבה לעצמו
יכול להיות שאותו הדבר נכון לגבי בקיעת שיניים..

תבקשי מהגנמת לדרבן אותו לאכול חלק.... אולי שימשיך לאכול בכסא בחצר כך יראה את חבריו משחקים ונהנים אז הוא יסיים מהר וישחק.....
פעם אצלי זה עבד....

לפעמים מסכים לחם עם שוקולד

אני משתמשת בטחינה בטעם שוקולד משומשום מלא כך שלפחות זה סוג של בריא

לא להלחם! אוכל זה הנאה

אני שולחת לו בנוסף לסנדוויץ עוד דברים וככה הוא יכול לבחור מה לאכול

אני שולחת: תפוח חתוך, חמוציות בקופסה,קרקרים/לחמית/פריכיות/מאפינס

אני מכינה עם גזר קצוץ או עם תפוח ובננה
זה יוצא כמו עוגה אבל בריא ומזין..

1 כוס קמח מלא
1 כוס שיבולת שועל אינסטנס
3/4 כוס סוכר חום (אפשר פחות..)
4 ביצים
4 כפות חלב שקדים\סויה\חלב\מים
10 כפות שמן זית
2 בננות מרוסקות
2 תפוחי עץ מרוסקים (אני מרסקת את הבננות והתפוחים יחד במעבד מזון)
לחמם תנור ל180 מעלות, לערבב את כל החומרים היבשים, להוסיף את יתר החומרים, להכניס לתבניות מאפינס ולאפות כ20 דקות עד שקיסם יוצא יבש

הגזר זה אותו דבר עם 4-5 גזרים במקום התפוח והבננה.
אני מכינה להם לסירוגין פעם כזה ופעם כזה והם אוכלים את זה בדרך לגנים, אבל נראה לי שאפשר את זה גם בכיף לארוחת עשר..

אולי לא התעקשנו מספיק בהתחלה ועכשיו זה כבר הרגל שנהפך לטבע...

 

תודה לכולכם על העצות, מאוד עזר!

אם הוא אוכל דברים אחרים, אולי אל תתעקשו איתו דווקא על לחם. 

קציצות, ביצה קשה, קוביות גבינה צהובה...

לדעתי אין סיבה לריב איתו על זה. לא רוצה- אל תאכל.

אבל להכין לו חביתה עם קמח בפנים. לערבב עם הביצה

פשוט מוסיפה לביצה לפני ששופכים למחבת, מערבבת טוב טוב ואז שופכים למחבת..

אנסה בע"ה
תודה!

אפשר להוסיף פרורי לחם

שיאכל דברים אחרים.
תמצאי מה הוא כן אוהב ותכיני לו.
וגם - יש מצב שאולי זה לא טוב לו ולכן הוא פיתח דחייה מזה. אפשר לבדוק אם זה ממש ממש מפריע לך.
בכל מקרה אני נגד להכריח יותר מדי בנושא של אוכל כי זה עלול ליצור הפרעות אכילה.

גם עם הגננות לא יאהבו. בצד ירקות חתוכים או עגבניות שרי / פרי אבל לדאוג שהוא יכול באמת לאכול את זה ב10 ולא יותר מאוחר. אם תפוז לחתוך לו בבית ולשים בקופסא עדיף.

זה ממש רעל. סוכר, שמן מוקשה, קמח לבן... לא רק שלא מזין, זה מזיק!!!

כאמא ל2 ילדים עם ציליאק, אוטומטית עולה לי השאלה אם יש לו איזושהי רגישות לגלוטן, שלכן הוא נמנע מאכילת לחם? אולי הוא מרגיש שזה עושה לו לא טוב? אם יש איזשהו חשד כדאי לבדוק, זאת בדיקת דם פשוטה

תני לו קוטג' עם כף חד-פעמית או חתיכת גבינה צהובה או ביצה קשה. [אפשר גם בשר או עוף או דג אבל יתכן

שבית הספר יתנגד לבשר או עוף בגלל שילדים אחרים אוכלים חלבי וילדים לפעמים מציעים זה לזה חלק מהאוכל שלהם]. בנוסף לחלבונים הללו הוסיפי לו גם פרי. כל יום פרי אחר לשם גיוון גם מבחינת טעם וגם מבחינת ערך תזונתי].

פשטידת פסטה

אז הלכתי הביתה ובדרך דיווחתי על זה אבל לא יודעת מה היה בסוף, אני מרגישה שזה קרה לא פעם ראשונה

ממש מזעזע..

מכיר אותם. בטוח זה לא נגמר בזה.

לא לתת לזה להמשיך 

שבאופן מצחיק הרבה פעמים התסמינים של החיסון

הם תסמיני השפעת בעצמם..

 

החלטות טובות!

לא מחסנים את הילדים רק כדי שלא יהיה חום

בערבון מוגבל. 

הוא דמות מאוד שנויה במחלוקת, בלשון המעטה. 

 

הרישיון של אותו רופא שבסרטון נשלל כיוון שהוא הציג עצמו כמומחה לנושאים שהוא אינו מומחה בהם (כמו גנטיקה ואפדימיולוגיה, למשל וכך הוא עושה גם בתחילת הסרטון הזה...) ובגלל שהוא טיפל בילדים אוטיסטים בצורה מסוכנת ולא יעילה מבלי ליידע את הוריהם לגבי הסיכונים באמצעות לופרון, שאותה כינה "תרופת פלא" (צמד מילים שתמיד צריך להדליק נורה אדומה). 

 

עשרה שופטים שונים בבתי משפט אמריקאיים קבעו במקרים שונים שהוא אינו אמין וחסר ידע בתחומים שבהם הוא מתיימר להיות מומחה. 

 

נמצא קשר בין חיסון לשפעת החזירים שניתן בשנת 1976 לבין גיאן בראה, אבל החיסון הזה כבר לא בשימוש וב-2009 השתמשו בחיסון שונה ובאופן מפתיע, היו דווקא פחות מקרים של התסמונת הזאת באותה שנה. 

מעבר לכך, לוקים בתסמונת הזאת לרוב לאחר מחלה כמו שפעת או דלקת גרון - כך שהחיסון למעשה מפחית את הסיכוי ללקות בה. 

 

האדם הזה לא אמין (כך קבעו מספר בתי משפט) ובאופן כללי, לא בריא להאמין לכל סרטון שעולה יוטיוב. 

 

דר שחר, לא הרופא מהסרטון

 

לפעמים הוא כותב גם דברים שנכונים מדעית, אבל לפעמים הוא כותב דברים שאין להם שום סימוך מדעי כמו למשל "ניקוי רעלים", "הגנה מקרינה אלקטרו-מגנטית", "נזקיה של תזונה חומצית" ושאר אופנות ניו-אייג'יות שבינן לבין עולם המחקר אין דבר וחצי דבר. (למעט קשר של שלילה). 

מכירה כאלה שהתחסנו ועזר ולהם וכאלה שלא
וכאלה ששנה התחסנו ולא עזר ושנה אחרי כן..

אז המסקנה שאני גיבשתי שזה 50% 50% פחות או יותר.

מי שלא התחסן ולא חלה אלו כאלה ששמרו על תזונה ולקחו תוספי ויטמינים נקיים (לא משהו עם סוכר וכו'.. )
או כאלה שבד"כ אין להם נטייה לחלות.


אישית, לא מתכוונת לחסן או להתחסן השנה כי לנו עזר תזונה.
אבל במקרה שתיארת הייתי שוקלת לחסן.

עפ"י הערכות של ארגון הבריאות העולמי. 
אם יגיע לארץ זן אחר, אז החיסון לא יהיה יעיל נגדו. 
לרוב, הזנים הצפויים הם אלה שמגיעים אבל לפעמים יש הפתעות. 

 

חיסון גם לא מעניק 100% חסינות ל-100% מהאוכלוסיה (אף חיסון לא עושה את זה). מצד שני, הוא יעיל גם במניעת סיבוכים של השפעת.

 

לפי האתר של ה-cdc (לא נכנסתי למחקרים שמראים איך הם קובעים את זה), החיסון מפחית את הסיכון לחלות ב-50% עד 60% באוכלוסיה הכללית. 

בנוגע לילדים עד גיל 5, הם נחשבים לאוכלוסיה בסיכון ומומלץ לחסן אותם. 

אני מכירה את ההמלצה לחסן ,אבל כל הזמן שומעת דברים בסגנון שכתבת וזה לא משכנע אותי, אולי אלו שלא חלו, גם כך לא היו חולים? בשנה שעברה לא חיסנתי אף אחד מילדי, ו50% לא חלו בשפעת, זה לא מוכיח שהחיסון יעיל, האם מישהי חיסנה ואכן זה עזר?
נכון שזה לא מחקר סטטיסטי ובכל זאת אשמח לשמע
דבר נוסף שמעתי שאפשר לפתח מחלה מהחיסון עצמו, קרה למישהו?
אם אקח אותו לטיפול הומאופתי זה תחליף לחיסון? אולי כדאי בנוסף לחיסון?( מכירה הומאופת טוב שעזר לנו בעבר)

לא מעולם הרפואה, אבל ממדע אחר. 

אני סומך על המומחים בתחומם. 

 

את תמיד תשמעי על החריגים וזה נכון בכל תחום. מי שחיסן ולא חלה, לא יספר את זה כי זה לא מעניין. 

מעבר לזה, אנחנו גם לרוב נזכור את הסיפורים יוצאי הדופן, מאותה הסיבה. 
לכן, ניסיון אישי הוא די חסר משמעות.

אי אפשר לפתח מחלה מהחיסון כיון שהחיסון מכיל רק את חלבוני המעטפת של הנגיף ולא את הנגיף עצמו. לפעמים קורה שאדם נדבק לפני החיסון ותקופת הדגירה הסתיימה מעט אחרי החיסון, מה שגורם לאנשים לחשוב שיש קשר - אבל אין. זה בלתי אפשרי. 
לפעמים אפשר לפתח קצת חום אחרי חיסון. (בד"כ זה לא קורה). 

 

לגבי הומאופתיה, שוב, כמי שבא מעולם המדע, מדובר במים רגילים לחלוטין. 

מי שרוצה להאמין בזה, שיאמין - אבל בתור מי שקרא ולמד את הנושא, ההומאופתיה התחילה מאבחנה שגויה של רופא מהמאה ה-19, ואין לה שום ביסוס מדעי ולו הקלוש ביותר. 
 

היתה לבן שלי אסטמה של העור בפנים( תינוק בן כמה חודשים) הפצעים עברו רק עם משחות המכילות סטרואידים וחזרו מייד כשהפסקנו להשתמש במשחה, לאחר טיפול הומאופטי זה עבר ולא חזר עד היום - הוא בן 5.5
בן נוסף שלי היה עם קוצר נשימה בתגובה לכל צינון- בגיל כמה חודשים , לאחר טיפול הומאופטי לא היה יותר עד היום- הוא בן תשע
בשני המקרים היה מדובר בתינוקות כך שאין כאן שום אפקט פלצבו, הם לא ידעו מה נותנים להם
וצריך קצת ענווה ,גם כאיש מדע לדעת שהמדע היום לא יודע הכל , לפני גילוי החידקים צחקו על מי שגילה אותם, יש גם רופאים קונבנציונליים שעוסקים בזה

אבל מחקרית, הומאופתיה לא עובדת. 
יותר מזה, היה עד לא מזמן פרס של מיליון דולר לאדם שיוכיח שהוא בעל יכולות על טבעיות כלשהן - שאחת מהן, היא טיפול הומאופתי שעובד בסטנדרטים של מחקר מדעי.  
הפרס הוצע במשך כ-30 ואף אחד לא זכה בפרס. (בסופו של דבר, מציע הפרס החליט להוציא את הכסף מהפיקדון שבו הוא היה ולעשות איתו משהו מועיל). 

אסטמה של העור, כמו הרבה מחלות של תינוקות, עוברות עם הגיל בד"כ ללא שום טיפול. (כמו גם דלקות אוזניים, אסטמה וכו' - בדיוק כמו הילדים שלך - והפלא ופלא, אלו תמיד הבעיות שהם טיפול הומאופתי מצליח...). 

 

אגב, אפקט פלצבו קיים גם בתינוקות ואפילו בבעלי חיים. זהו הוכח בניסויים. אבלאצל הילדים שלך, גם לא אפקט הפלצבו, זה היה עובר להם עם הגיל. 

 

המדע לא יודע הכל - אם הוא היה יודע הכל, הוא היה נעצר ואומר: "חבר'ה, סיימנו פה" - אבל זה לא אומר שאפשר למלא את הפערים בכל שטות שעולה לנו לראש. 

 

מבחינה מדעית - הומאופתיה הוכחה כלא מועילה לחלוטין. מחקר אחרי מחקר אחרי מחקר שבדקו אינספור אספקטים של ההומאופתיה והמסקנה לא היתה יכולה להיות חד משמעית יותר. ככל שהמחקר היה איכותי יותר ונערך בסטנדרטים קפדניים יותר, כך גם התוצאות הראו שאין בהומאופתיה שום דבר מעבר לפלצבו. 

רופאים שעוסקים בזה זו בעיה. חלקם עושים זאת כי הם יודעים שאם הם לא יעשו זאת, אדם אחר שאינו רופא יטפל בהם ועלול לגרום להם נזק - אפילו בעצמו בעייתיות. 

באופן אישי, לא הייתי הולך לטיפול אצל רופא שעושה משהו כזה כמו שלא הייתי עולה על מטוס שבנה מהנדס שמאמין בקרני M. 

 

שוב, את רוצה להאמין? תאמיני. 

יש אנשים שמאמינים שכדור הארץ שטוח או חלול וחיים בתוכו חייזרים. מדעית, זו שטות גמורה, אבל יש אנשים שמאמינים בזה וזה לגיטימי. זכותו של כל אחד להאמין במה שהוא רוצה. אפילו של המורמונים... 

מחקרית, זה הוכח שזה לא עובד וכפי שכבר כתבתי, ההומאופתיה החלה בגלל טעות באבחנה של רופא מהמאה ה-19. 

עם דלקות אוזניים חוזרות

ומצטרפת לעניין עם הענווה..

לא רציתי להיכנס לזה, אבל בכל זאת: 

 

מבחינה מדעית יש 2 דברים שחוקרים כשבודקים תופעה: 

1. האם זה עובד?, כלומר, תצפית. 

2. מנגנון פעולה. 

למשל, עוזבים אבן. היא נופלת על הרצפה. אף אחד לא חולק על זה.

עכשיו עוברים לשלב השני - לנסות להבין למה. 

 

אותו דבר עם טיפול רפואי - נותנים לאדם טיפול ובודקים אם הוא עובד. 

אם הוא עובד, מנסים להבין למה. 

 

אלא שבטיפולים רפואיים יש 2 בעיות:

1. ריפוי ללא טיפול במקרים מסוימים. 

2. אפקט הפלצבו. 

 

אז מה עושים?

לוקחים הרבה מאוד אנשים - ככל שיש יותר אנשים, זה יותר טוב - ומחלקים אותם ל-3 קבוצות: 

הראשונה, מקבל את הטיפול. 

השניה מקבלת פלצבו.

השלישית לא מקבל כלום.  

לאחר פרק הזמן שהוקצב לטיפול בודקים אם את התוצאות. 

אם הטיפול יעיל, אז בין חברי הקבוצה הראשונה יהיה יותר אנשים שהטיפול עזר להם מאשר הקבוצה שניה. 

מאוד פשוט. 

 

לגבי הומאופתיה, באלפי מחקרים שנעשו מטא-אנליזות שבוצעות על אותן מחקרים, נמצא שזה לא המצב והשיפור בקרב הקבוצה שטופלה היה דומה לזה שבקבוצת הפלצבו. 

 

כלומר, אני לא מדבר כאן על מנגנון ביולוגי, כימי או פיסיקלי לא ידוע - אני מדבר נטו על מבחן התוצאה. 

במבחן התוצאה, הומאופתיה לא מועילה יותר מפלצבו. 

 

לגבי הבן שלך - שאני לא מכיר את הסיפור שלו ואם מה שכתבת הוא מדויק ומה בדיוק אמר לך הרופא - אבל בהנחה שכן, הרופא פשוט טעה ואם היית הולכת לקבל חוות דעת שניה אצל מומחה אחר, כנראה שזה מה שהיו אומרים לך. 

 

אז קצת ענווה. 
אם לא מבינים במשהו, לא חייבים להגיב.

אני גם יכול לספק לך שורה של אנשים שנשבעים בכל היקר שלהם שאורן זריף הציל את חייהם, את בריאותם ואת הקריירה שלהם. 
אז עכשיו אני רוצה לשאול אותך: האם את מאמינה שטיפול של אורן זריף הוא יעיל? 
 

תודה וגמר חתימה טובה. 

 

סחטיין עליך עם ההסבר בסטטיסטיקה
למדתי את זה יחד עם יתר חבריי בשנה ראשונה ללימודי התואר הראשון בהנדסה
מאז הספקתי להוציא עוד שני תארים מחקריים בהנדסה
אז כנראה שענווה, גם במקרה שלך- לא תזיק.

אגב, רפואה, כמו כל דבר אחר שנשען על סטטיסטיקה- זה לא מדע מדויק. ושלא נדבר על כך שרב שם הנסתר מן הגלוי. בגלל זה יש לך עדיין עבודה אם אתה חוקר בתחום. מי כמוך אמור לדעת את זה..

סליחה על העצבים, אבל באמת שקצת ענווה לא תזיק מה גם שנראה לי יהיר לבוא ולהשמיץ בצורה כל כך נחרצת שיטת ריפוי שפועלת כבר מאות שנים.

גמר חתימה טובה ושנה מצוינת.

ד"א, מעניין על סמך מה קבעת שלא הייתי אצל רופא בחוות דעת שניה. או שלישית.

קצת ענווה לא תזיק לך. 

במקום לכתוב לעניין, את זורקת סיסמאות לאוויר. 

שוב, לגבי הומאופתיה, אנחנו אפילו לא הגענו לשלב של המנגנון הלא מוסבר - אנחנו בשלב של ה"זה לא עובד באף ניסוי או מחקר". 

את לא חושבת לרגע איך זה ייתכן שבכל מחקר איכותי שבוצע - הומאופתיה התגלתה כחסרת כל יעילות? 

 

אתה כ"כ שחצנית שאת חושבת שאת, מהנדסת (ה"אומפה לומפה" של המדע, כפי ששלדון קופר ניסח זאת בצורה אלגנטית כ"כ... אגב, גם לי יש תואר אחד משולב עם הנדסת חשמל...) - יודעת משהו שכל הניסויים הקליניים שבוצעו פשוט לא גילו? מחקר אחרי מחקר, מטא אנליזה אחרי מטא-אנליזה וכלום? נאדה? 
פרס של מיליון דולר הוצע למי שיוכיח איזושהי יעילות של איזשהו טיפול הומאופתיה בניסוי קליני מבוקר - ואף אחד לא התקרב אפילו לקבל את הפרס - אבל בגלל שיש לך סיפור על הילד שלך אז זה מוכח, פרוק בדוק ונצור? 
כי אני יכול להביא לך מקרים מתועדים של נשאי איידס שהנגיף נעלם מגופם ללא כל טיפול. סתם שתדעי.  

ואת מדבר איתי על ענווה? 

טלי קורה מבין עינייך. 

את, מול כל עולם הרפואה שחוקר את זה עשרות שנים. 

כן, ענווה... 

את בכלל יודעת למה בכלל סמואל הנמן החל את ההומאופתיה לפני 150 שנים? איזו שטות עמדה בבסיס של זה? יש לך מושג? 

אז קצת ענווה. 

 

ולפי הסטנדרטים שלך, גם טיפול אצל אורן זריף הוא יעיל... היי, אם מישהו מספר סיפור, אז הוא בטח נכון, לא? 

 

גמר חתימה טובה. 

את המלצות משרד הבריאות אני מכירה, אבל משום מה לא שמעתי אף אחד שאמר- חיסנתי ולא חליתי, נראה לי שאולי מי שלא חלה ,לא היה חולה גם ככה, ומתלבטת האם החיסון מספיק בטוח ושווה את זה
יודעת שנסיון אישי הוא לא מחקר מדעי, ובכל זאת רוצה לשמע

אני לא התחסנתי ולא חליתי

הילדה שלי לא התחסנה וחלתה פעמיים קלות

אחותי חיסנה את כל הילדים וכל אחד חלה לפחות פעם אחת קלות

 

תמונה של אישתך על הפנים
(ואולי פיג'מה שלה בשביל האותנטיות)

ביום הוא כן נהנה להיות עם אבא?

תמשיך ככה ועוד כמה לילות הוא יפסיק לקום בלילה כשהוא יידע מה מצפה לו..

לק"י

רק שאני אצטרך לב חזק כדי לשמוע את הבכי שלו

בשביל אוכל רק אמא ( בעיקר אם ינק )

אני מחזיק אחיין, רק רואה את אבא שלו הוא מתחיל לבכות, כנראה הוא ילד מוכה...

 

 

ככה...
אם בעלי קם אליו הוא בוכה מלא ולא מוכן לחזור לישון ויכול להיות ער שעתיים....
אם אני קמה הוא לוקח בקבוק או מוצץ וחיתול וחוזר לישון
הבעיה היא שאני צריכה כח כדי להתעורר לשניהם ולא רק לקטנצ'יק...ב"ה.

לק"י

ושלנו יונק, אז יש לו סיבה טובה להעדיף את אמא.......