זה באמת קשה, כי אנשים לא מבינים, וגם אין להם סבלנות להתעכב עד שהמגמגם יצליח להביע את מה שהוא רוצה בצורה שתהיה מובנת לשומעיו.

הגימגום כשלעצמו לא נובע מבעיות ריגשיות. הגימגום נובע, כנראה, מחשיבה מהירה מדי. המגמגם לא מצליח לבטא את המלים והמשפטים באותה מהירות שהוא חושב אותם. מכיוון שהוא לא מסוגל ל"סאנכרן" את החשיבה שלו עם הדיבור שלו, נוצר הגמגום.

עם זאת, נכון שהגימגום עלול לגרום לבעיות חברתיות, ובעיקבותיהן -- לבעיות ריגשיות. לכן, מאוד רצוי,אם אפשר, להביא את הילד לידי התגברות על בעיית הגימגום. הבעיה היא שלעתים קרובות הניסיונות לא מצליחים. אבל התמונה לא לגמרי שחורה: בהרבה מקרים, הגימגום פשוט עובר מעצמו. נקווה שכך גם יקרה לבנך.

גמר חתימה טובה.

יש בה סגולה לדיבור...אם זה מדבר אלייך אפשר להתכתב בפרטי ואולי אצליח להעביר לכם,יש לי חברה שמחלקת. 

ממתי זה התחיל? חשובה הסיבה כדי לכוון לטיפול הנכון...אולי קלינאית זה חיצוני קוסמטי כזה והעניין הוא רגשי...ליבי איתך!!

הוא הבכור במשפחה אז כברהיו לידות של אחיות אחריו אבל לא נראה לי שהתחיל מזה. ב"ה הורים לא גרושים ומסתדרים בסדר. אין שתי שפות  וכמובן היה בכור ארבע שנים לבד הרבנתו לשוחח איתו בלי סוף וקיבל יחס יותר מכולם...

השאלה איך אפשר לדעת אם זה עניין ריגשי לאן לוקחים לטפל? כבר די מתוסכלת העניין שבעלי בכלל לא רואה את זה "הוא מדבר מצוין" זה פינוק הכל בסדר.

או שמתעלם או שלא מוכן להודות ולא מבין למה אני נלחצת.

הכוונה להיזכר מתי,בעקבות משהו,פתאום או בהדרגה...זה יעזור לכיוון הטיפול

גישת שפר מדברת על זה שלפעמים יש בעיות שיכולות לעבור לבד אם מאמינים בילד שיעבור לו לבד, או במילים אחרות  - אין בעיה אמיתית בכלל, (בדיוק כמו שבעלך מרגיש)

אבל אם משדרים לילד שיש בעיה זה מגדיל את הבעיה (במיוחד אם האמא משדרת זאת ולחוצה מהעניין, כי הילד הכי קשור אליה)

אם זה כך החכמה היא להרפות ולומר לעצמך - לא הלך בקלינאית תקשורת, כנראה שאין לו בעיה בתחום שהקלינאית תקשורת מטפלת בו. הילד נראה בסדר מבחינה רגשית בכללי (חוץ מהגמגום) - (ולא להתחיל לחפש בעיות רגשיות מתחת לאדמה. לכולם יש קצת...) אז בו נבחר להאמין שאין לו שום בעיה! זה יסתדר בע"ה.

(אין לי אחוזים בגישה הזו ואני גם לא מקבלת אותה כתורה מסיני... רק הייתי בהשתלמות למורים שלהם)

אני מצרפת קובץ סיפורים שהם שלחו לי לאחרונה.

http://sable.madmimi.com/c/77118?id=512.68.1.cad78249bf1f806f3501a8c2b327a012

בהצלחה!

.

צירפתי את קובץ הסיפורים בעיקר כי יש שם סיפור אחד על אבא שחשב שהכל בסדר עם הילדה והאמא השתגעה מזה והיום היא מודה שצדק...

השתדלתי לסייג וכתבתי "אם זה כך" - 

אבל במקרה הזה - שכבר טיפול אחד לא צלח, והאבא מרגיש שאין בעיה אמיתית -

השאלה מה יותר פשוט - לעבור מטיפול לטיפול ומקלינאית לקלינאית.

או לנסות קודם להחליט שאתה מאמין בכל הכח שלך שזה יכול לעבור לבד.

מסובך להסביר על רגל אחת איך עוברים שינוי תודעתי אמיתי כזה.

וכמובן שכל אנשי המקצוע מרגישים בצדק שנעשה להם עוול בגישה כזו.

וכנראה שהם צודקים חלקית. הרבה פעמים טיפולים מועילים והרבה פעמים לא.

זו דעתי 

לא מבינה בגמגום.

אבל יש להם סיפורים שהם טוענים שהם אמיתיים על הרבה ילדים שהגיעו הרבה יותר רחוק ממה שצפו להם אנשי המקצוע.

הטענה שלהם (אם הבנתי אותם בכלל נכון) זה שההגדרות המקצועיות לא מתאימות תמיד לאישיות מסוימת ולפעמים מולבשות כי זה הכי דומה (או נראה לפי התסמינים מדויק) ואז הציפיות בהתאם (נמוכות) כי יש בעיה "אמיתית".

כשבעצם ניתן להתגבר על הבעיה בכח האמון וכח הרצון.

אני קלינאית תקשורת

בד"כ כשמדברים על גמגום התפתחותי מדברים על גיל 2-6 שנים,מכיוון שהילד גדול יותר וגם כבר הייתם בטיפול של קלינאית, כנראה הילד הוא מגמגם "אמיתי" וכנראה שזה לא יעבור לו, ולכן כדאי מאד שתשלימו עם זה ותקבלו אותו ותאהבו אותו עם הגמגום, זה יעזור לו גם לאהוב את עצמו ולקבל את עצמו, וגם יקל על הגמגום.

לגבי מטפל/ת מומלצים באיזה איזור אתם גרים?

יש אתר נפלא לאמב"י (ארגון המגמגמים בישראל) יש בו גם מידע להורים גם מידע שכדאי להעביר למסגרת החינוכית ומן הסתם תוכלי למצוא שם גם המלצות/דיס למטפלים ותמיכה רגשית

שיהיה ב"הצלחה והכי חשוב לזכור שהגמגום הוא רק חלק מהכלול הנפלא שהוא הבן שלך ולא חזות הכל 

טוב

ככלל צריך לדעת שאין תרופה וטיפול מוחלט לגמגום. המדע עדיין לא הצליח לפרוץ את הענין הזה.

אני מגמגם מילדות וכיום אבא לבחור בן 19 שמגמגם קלות. הבן שלי עבר טיפול אצל דייב. עלות של כ-9000 ש"ח וכלום לא השתנה, אבל ממש כלום.

הגענו לטיפול אצלו בלחץ של זמן לפני גיוס, והצטערתי על הרגע הזה.

דייב טוען שכשאתה מוכן ויודע לקראת מה אתה הולך, יודע מראש מה אתה הולך להגיד, הגמגום נעלם. הוא טוען שבקריאה בספר לא מגמגמים כי יודעים מה שצפוי. אז זהו שלא. אני אישית נתקע בגמגום בעיקר בקריאה וכמעט לא בדיבור שוטף. לדעתי התזה של דייב עובדת במעט מאוד מקרים והניסיון הזה יקר מידי.

תבדקי היטב אופציות אחרות שיוכלו להקל על הילד החמוד שלך.

בהצלחה רבה.

יש אדם שכתב ספר על זה - הוא הים מרצה מאד מבוקש שהתגבר על גמגומו - שמו הרב אהרון מרגלית - אם תוכלי לדבר איתו הוא ממש האיש ליעוץ בנושא זה.

כמו שכתבו קלינאיות התקשורת שלפניי, קשיי שפה ודיבור לא יעברו לבד וחובה לטפל. 

טיפ פשוט, כאמא וכקלינאית תקשורת: לא עבד עם מטפלת אחת? קחי את הילד למטפלת אחרת! יתכן שהקלינאית שפנית אליה מצוינת ויכול להיות שלא, אבל בכל מקרה ייתכן שספציפית פה היא לא הצליחה ואחרת תצליח יותר. תמיד נוח יותר לפנות לטיפול פרטי, אבל זה כל כך יקר שכדאי למצות את האופציות דרך הקופה. 

ועוד נקודה: ציינת קשיי שטף וקשיי שליפה. המטפלת עובדת על שניהם? בנפרד? ביחד? קל לפעמים לבלבל בגלל שחיפושי מילים בשליפה עשויים להישמע כמו גמגום, אבל הם שני קשיים עם מוקדים שונים לחלוטין. 

מוזמנת לפנות בפרטי, לניק שלי: תמיד נשאר אני (הניק הנוכחי הוא של אחי). 

פשוט לא. אין להם מושג איך לעזור בגמגום.

עם כל הכבוד להם. עדיין לא הכרתי אף מגמגם שיצא מזה בעזרת קלינאית תקשורת.

אני מגמגמת בעצמי, עברתי עשרות טיפולים. 

כל העיסוק באיך לדבר הוא פשוט הורס את ביטחון הילד וגם משגע אותו וגם לא עוזר לו.

ממליצה על דייב למלמן.

בהצלחה ענקית. בעזרת ה'

אצל ילדים הגמגום עדיין לא מספיק חזק ולכן קל יותר לשנות אותו.

דייב למלמן (גמגום בלשון עבר, חפשי באינטרנט) אומנם ממש יקר. אבל אני ממליצה לקחת הלוואה גדולה מהבנק, זה שווה בכי שלך ושל הילד בעשרות שנים הקרובות.

הוא יכול להוציא את זה ממנו בקלות תוך שבועיים שלוש ובלי לנסוע עד אינסוף לקלינאיות תקשורת.

אני כותבת לך מדם ליבי, יש לי גם ילד שמגמגם, כמעט התעלפתי כששמעתי אותו מגמגם בפעם הראשונה.

התוצאות גם אצלו וגם אצלי מדברות בעד עצמם, בעזרת דייב.

אני מתחננת, תעזבי את הקלינאיות, אין להן מה להציע, יש תחומים שהן מעולות בהם, לא בגמגום. הן כמובן, לא יגידו לך את זה בחיים.

אני לא מקבלת אחוזים מאף אחד וכמובן שאובייקטיבית לגמרי.

ומבינה ממש ממש את ליבך הקרוע.

באהבה, הלוואי וזה יעזור לך

אני חוזר על מה שכתבתי בתגובה למעלה:

ככלל צריך לדעת שאין תרופה וטיפול מוחלט לגמגום. המדע עדיין לא הצליח לפרוץ את הענין הזה.

אני מגמגם מילדות וכיום אבא לבחור בן 19 שמגמגם קלות. הבן שלי עבר טיפול אצל דייב. עלות של כ-9000 ש"ח וכלום לא השתנה, אבל ממש כלום.

הגענו לטיפול אצלו בלחץ של זמן לפני גיוס, והצטערתי על הרגע הזה.

דייב טוען שכשאתה מוכן ויודע לקראת מה אתה הולך, יודע מראש מה אתה הולך להגיד, הגמגום נעלם. הוא טוען שבקריאה בספר לא מגמגמים כי יודעים מה שצפוי. אז זהו שלא. אני אישית נתקע בגמגום בעיקר בקריאה וכמעט לא בדיבור שוטף. לדעתי התזה של דייב עובדת במעט מאוד מקרים והניסיון הזה יקר מידי.

תבדקי היטב אופציות אחרות שיוכלו להקל על הילד החמוד שלך.

בהצלחה רבה.

לבוא מוכנים. 

פלאונסי והדסה עין כרם עובדים פחות או יותר באותו שיטה

היתרון של פלאונסי שיש קבוצות שאפשר ללכת אחרי הקרוס ולדבר מול כולם (כולם מגמגמים) ואז נותנים ציון מה צריך לשפר וכדו' במשמות של הדיבור, יש ליווי צמוד של מדריך, ויש תוכנה במחשב שעוזרת לך לתרגל את שטף הדיבור הנכון. תוכנה שתמיד  אפשר לעבוד איתה.

ויש עוד הרבה יתרונות (דיברתי עם כאלה שהיו בהדסה)

גם אני ניסתי קלינאית  תקשורת ולא עזר לפי הזכור לי.

לגבי המחיר אני לא יודע איפה זה עומד היום אבל לפי הזכור לי יש החזר של שני שליש בחלק מקופת חולים.

הם לרוב שומרים את כל ההקלטות שלך (או הסרטות) מאז שהתחלת את הדיבור כדי שתראה את השיפור.

בקיצור אני ממש ממליץ על ד"ר פלאונסי

לפי מה שהבנתי אין עדיין פתרון קסם לבעיית שטף הדיבור

יקירה, 

אני כותבת לך בתור מגמגמת לשעבר. נרשמתי לאתר במיוחד כדי לומר לך, 

שניסיתי כמו הבן היקר שלך, כל כך הרבה טיפולים בקלינאיות תקשורת ,  3 סדרות של טיפולים, 

בגילאים שונים, שהניבו רק תסכול גדול יותר מהמצב.

ומי כמוני מבינה אותו, הקושי שלו עצום!! 

תארי לך מה זה חוסר יכולת להביע את עצמך, ומה נגזר מכך! 

כל העולם החברתי שלו נפגע מזה, כמו גם התדמית האישית שלו, והלימודית!

יקירה, 

אחרי 25 שנות גמגום קשות, הדבר גם פגע לי בשידוכים, והצער רק הולך וגדל.

אני טיפלתי בשיטת "שלושת המימדים". זו שיטה חדשה יחסית, שמטפלת בתודעת האדם, 

והתברר לי שכל הגמגום שלי יושב בכלל על חסמים רגשיים ולא על חוסר יכולת גופנית לשלוט באיברי הדיבור!

אחרי טיפול ממושך של כ-8 חודשים, פעם בשבוע, הקב"ה ריחם עלי וחזרתי להיות כאחד האדם, 

גם הרבה יותר רגועה ושמחה, סבלנית ומאופקת. 

(הגמגום גרם לי לשמור כל כך הרבה כעס בתוכי!)

אנא שלחי לי הודעה בפרטי ואשלח לך פרטים נוספים על הטיפול .

רק שתדעי, 

אפשר להתרפא מזה. 

אני לא האמנתי, אבל הקב"ה הוכיח לי אחרת.

גם להמשיך אצל קלינאית תקשרות, ואם יש צורך, להחליף את הנוכחית למישהי אחרת

וגם לנסות טיפול רגשי- אצל מישהו מוסמך: תרפיסט באומנויות בעל תואר שני ולא מישהו שאומר על עצמו שהוא תרפיסט תהיה השיטה שלו אשר תהיה. למען הביטחון- גם הייתי הולכת דרך הקופה או המכון להתפתחות הילד.

תודה לכולכן למרות שיצאתי מבולבלת..

מבחינת בטחון עצמי ישל ו בשפע הוא עומד בשולחן שבת ומספר לכולם פרשת שבוע.. ורק אני מתכווצת בתוכי שיסיים כבר.. ומתפללת שיזרום לו כמה שיותר. הוא מדבר מהר מאד ומכפיל את המילים.. שאומרים לו עכשיו יותר בלאט זה נשמע יותר ברור..

חשבתי שיעבור עם הגיל אז הבנתי ממכם שלא..

אז כדי לעשות סדר יש שיטת "דייב" משהו כזה?

או משהו דרך הדסה איך מגיעים לזה דרך קופת חולים?

שלושת המימדים שמעתי על זה משהו פעם..

יש מבניכם הקלינאיות תקשורת שמכירה מישהי טובה בשומרון?

לשיטה של דייב למלמן קוראים גמגום בלשון עבר

את יכולה לראות באתר שלו את הפרטים

https://gimgumavar.co.il/

תשאלי במרכזים להתפתחות הילד אם מכירים משהי כזאת באזורכם, גם אם לא דרכם.

והעיקר- לא ללכת לשרלטנים!

רב הצלחה!!!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....