פורום הורות (עמוד 159)

זה שאני מנסה לעייף אותו מאז שחוזר מהמעון..(יציאה לפארק, יצירה בבית, משחקים וכו)

וכשהגיע זמן לישון- מכבה את האור, מדברת בלחש, שרה שיר ערש, נותנת מטרנה)

 

האם יש לה "סדר שינה" ברור?

 

גם אצלי לפעמים זה לא עוזר ואשמח לשמוע מעוד..

אין שום חובה שתישארי לצידה עד שתרדם.

תהיי איתה מס דקות, תשירי לה שיר, סיפור, תרגיעי, וזהו.

יש מצב שכשאת לא בחדר ישעמם לה יותר והיא תרדם מהר יותר...

בשרשורים הנעוצים,

יש מתן עצות ממומחית שינה על בעיות מסוג זה..כדאי לך לעיין שם

קודם כל מחקרים מראים שהזמן הכי טוב להירדמות הוא בין 6 ל8 אז כדאי להקדים את זמן ההשכבה מ9.
דבר שני מזמן ארוחת הערב להתחיל להחשיך את הבית מעט לדבר רגוע בלי משחקים שירים סיפורים. מקלחת זריזה טקס שינה קצר ולמיטה..
החושך והרוגע יכניסו אותה לאווירה.
בימים הראשונים יהיה בכי צריך להתייחס מעט(יד על הכתף ושששש) וללכת וככה שוב ושוב עד שהיא תבין שאין לה ברירה אלא לישון..

אחרי כמה ימים הבכי יחלוף והילדה תישן יותר טוב..

זאת השיטה שלימדו אותנו והיא עבדה.
מוזמנת לנסות

אחרי כמה ימים הבכי יחלוף

כרגע יש רק סיור ברכב, כ20 דקות, וסרט 10 דקות.
אפשר לשבת שם לאכול/ שירותים / קיוסק ...
עלות אאל"ט : מבוגר 29, ילד 15, עד גיל 5 חינם.

אתם יכולים באותה הזדמנות גם לבקר בפארק החדש שנבנה ליד החניון, היינו שם עם הילדים הייתה חוויה אדירה!, סיור שעוברים ב4 חללים, כל חלל יש משהו מיוחד משלו, המשך כל הסיור מפעילים את הילדים עם שאלות ומשימות יצרירתיות, הילדים ממש נהנו, זה שונה מעצירה רגילה אבל לנו זה הי חשוב קצת להזיז את הילדים אחרי הנסיעה הארוכה.
 

יש שם חי בר קטן, יש מרכז מבקרים, טיילת על המצוק - אחה"צ נעים ואפשר לראות יעלים.

יש סניף גדול של שופרסל, יש חורשה של קק"ל עם שולחנות וספסלים ומתקנים.

ועוד ועוד.

 

לפני זה, יש את שדה בוקר, מחוץ לו יש גם חורשה קטנה עם מתקנים וצל.

יש שם פינת חי ממש נחמדה, שירותים, קיוסקים, מתקנים לילדים, זה בדיוק אמצע הדרך בין מצפה רמון לאילת

ולא חתך פתוח, ואין דם, מאוד עוזר לשים ארניקה. קונים בבית מרקחת. קצת יקר, אבל שווה. גם טוב לנפיחות. מדגישה: רק אם אין פצע/ חתך.

מורחים טיפה, -זה מונע נפיחות -לחלוטין.

ורק אם הסדין לבן.

אצלנו זה הוניש קליה גולד, מוריד אצלי כתמים לא פשוטים..

אם זה צבעוני תנסי את הגולד בקופסא הורודה,

ואם זה לבן ממליצה לנסות את האבקה שלהם לכביסה לבנה

 

עדיף לשתף אותו איזה לקח את מצפה שילמד מהעונש.

 

אבל ממש רק אם מוכרחים.

בדרך כלל אפשר להגיע לאותה תוצאה חינוכית בדיבור, בהבעת צער מהמעשה שעשה, לשאול למה עשה? לא חשב איזה השלכות יכולות להיות? לשאול אותו מה יכול לעזור לו להימנע מלחזור על המעשה. וכן על זה הדרך.

ב. אני יודעת את העקרונות אבל אני צריכה רעיונות לעונשים עצמם.

עונש בו את לוקחת משהו שכבר יש לו: נגיד הורדת שעות במחשב, ביטול יציאה מסויימת שתוכננה מראש.
עונש בו הוא לא יקבל משהו מסויים: לא יקבל את הפרס המובטח, לא יקבל לצאת עם חבר.
פרס בו הוא יקבל משהו מסויים: ממתק, מתנה וכאלה.
פרס בו יילקח ממנו משהו שיש לו: הטרדת משימות לא נעימות שצריך לעשות, לתת לו לישון מאוחר יותר בלילה.

כל הסוגים האלה יכולים להתאים לכל גיל, גם למבוגרים. רק התוכן משתנה. תמצאי את מה שהכי מתאים ופחות פוגע בשניכם. והכי חשוב-לשמור על המילה שלך. לא להבטיח מה שאת לא יכולה לקיים.

לחשוב ביחד למה עשה זאת
ושהוא ימצא תוצאה הכי מתאימה למעשה שלו??
העיקר להבין למה עשה זאת וביחד לחשוב על פתרונות לסיטואציה איך מונעים את המעשה להבא
כי עונש וללכת ראש בראש לא יעזור אלא הוא רק ימשיך עם מעשים חמורים יותר..
הוא ממש גדול ואחראי ומודע למעשיו
כך שבגיל 16 מה תעשי? הוא פשוט יברח מהבית..
סליחה על ההקצנה זה רק להדגיש שהעיקר זה שיחות אישיות. ברגע שיבין שאוהבים אותו והכל עושים למענו רק כי אוהבים אותו הוא יתנהג כמו שמצפים ממנו
(בטח אתם ממש אוהבים אותו אבל ילד לא מפרש דברים כמו שאנחנו חושבים...)
התמודדות לא קלה
מאחלת הצלחה רבה!!!

מעניין למה אתה כותב מאנונימי.

צריך לשאול, איך מחנכים ילד בן 11?
עונשים זה לא שיטת חינוך-

במקום עונש תיקון.  תקן במה ואת מה שקלקלת.

 

כלומר אין דבר כזה "עונש". ברור שהוא יקבל תוצאה רעה על מעשיו (עונש,) אבל לא לומר זה העונש שלך. ככה יותר קל לילד בכל גיל להבין את בעיה שהוא עשה. כי את חייבת לקשר בין הסביה לתוצאה הסופית. הכי חשוב זה הסיבה!!! דוגמא -אתה מרביץ לאחרים אז אני חייבת לשים אותך במקום לבד. שלא תפגע בהם ובעצמך... הילד מבין שיש לו עונש מוצדק ומובן ולא שווה לו לחזור על התנהגות . חשוב שהוא ירגיש הפסד. !!! הוא הפסיד את תוצאה הטובה.

מה שמרתיע ילדים זה שחופרים להם. שמטיפים להם מוסר.

שיבין שזה יהפוך למנהג קבוע שלכם כהורים.

( כל אחד לחוד ) פשוט אומר לו עכשיו אנחנו נדבר 10 דקות על השעון

על מה שעשית. 

אני בטוחה שהוא ממש יתבאס וייזהר שלא לעשות שוב בפעם הבאה.

ובאיזה שהוא שלב יהפוך להיות אטום לדיבורים שלהם..

זו לא שיטה.

לכל אחד קשה לקבל ביקורת ועל זה בדיוק אמרו חז"ל "דברים שאינם נשמעים"..

ולעשות להם שטיפת מח.
כמים הפנים לפנים,
כן לב האדם לאדם.
ילד הוא כמו שתיל רך.
מה שאתה נותן לו,
זה מה שיש לו,
וזה מה שהוא גם מחזיר לך בחזרה.
תאהב אותו אהבת אמת?
יחזיר לך בכפל כפליים.
תנסה לאלף, להכנס בו,
לנקום בו, ולהשליך עליו את
כל הפוביות הקדומות שלך?
יאלף אותך, ינקום בך,
ויעשה לך פוביות חדשות..
ילדים הם חכמים ורגישים מאוד,
הם מריחים היטב מי אוהב אותם
באמת ודואג להם,
ומי מנסה לשבור לכופף ולאלף ..
חינוך זו מלאכה קשה עם הרבה
דוגמה אישית ואהבה,
אבל אם אתה משקיע,
אתה רואה תוצאות מידיות!!
עצה טובה:
תלחשו לילדים שלכם בלילה,
לפני שהם נרדמים, כמה אתם
אוהבים אותם, ומודים לה' ששלח
לכם אותם, ואיזה נפלאים הם!
א. זה נכון
ב. זה פשוט יעשה אותם בטוחים בעצמם ובאהבתכם
אותם ובריאים וחסינים בנפשם!
ילד רק רוצה שיאהבו אותו.
חוצמיזה הוא מסתדר-

"אילוף" במובן המקובל של המילה, בעל הקונוטציה השלילית, זה לגרום לו לעשות דברים מתוך כורח ואוטומטיות.

זה לא מה שהתבקש על ידי האם, אלא רעיון לעונש טוב, חינוכי, שיוביל את הילד למקום הנכון. זה חלילה לא סותר אהבה, אדרבה כבר אמר החכם מכל אדם "חושך שבטו שונא בנו".

 

שיחה עם ההורים צריכה להיות חויה חיובית, וכך יש לתכנן אותה.

גם אם לפעמים לא מצליחים שכך יהיה להגדיר זאת כעונש זה כבר נזק עצום להמשך.

לשמור על קור רוח והומור גם תחת אש.

אינני אב ולא נשוי,ואיני יודע לחנך אבל אני בן של הורים… דבר אחד אני כן יודע אל תיקחו את האהבה שלכם מהילד בכדי להעניש, ברור שאף הורה לא מפסיק לאהוב את הילד שלו אבל יש רגעים שהוא מראה לו-גם אם זה לא אמיתי-שהוא לא אוהב אותו אם זה בענישה או יותר גרוע בהתעלמות,זא לא לתת עונש בלי לדבר איתו (להסביר) ובלי שיהיה הקשר הגיוני בין המעשה והעונש ושהעונש יהיה פרופורציונאלי. באם אחד מהם חסר זה נותן תחושה של חוסר אהבה ולפעמים סלידה שלכם מהילד-עוד פעם זה לא נכון שאתם לא אוהבים אותו אבל לרוב זה מה שהילד עלול להרגיש

על עניין האי-רולטה רוסית נקרא לזה

תקשורת פתוח. עונש יגרור את ההיפך.

השאלה מה היה המעשה החמור, האם הוא מבין למה המעשה חמור, מה ההשלכות של המעשה על עצמו/אחרים.

כל אלה נושאם לשיחה עם הילד.

אנחנו מכירים אותך, יודעים שאתה ילד טוב,
יודעים בדיוק איזה מידות טובות יש לך וכמה
אתה טוב ועושה טוב ברגע שאתה רק מחליט.
אז איך קרה שעשית כזה דבר? אנחנו ממש מבקשים
לדעת ונשמח שתסביר לנו ותשתף אותנו, כי זה פשוט לא מתאים לך!!
לחזק את הטוב שבו, לנתק ממנו את הרע, ולדבר רק
על המעשה הרע! הילד טוב, המעשה רע.
איך נדבק מעשה כל כך לא מתאים בילד כל כך טוב וצדיק ?!
אתם בצד שלו, בחינת עמו אנוכי בצרה, וביחד אתם מנסים
להבין איך הוא הגיע למצב כזה שלא רק שלא מתאים לו,
אלא הפוך ממנו ממש!

את שורש הבעיה אצלכם ובסביבה ומשם לגזור פתרון. 

המטרה היא לא

איך ל"הכניס" לו כדי שנראה לו ושיזכור אותי ככה שבפעם הבאה (לקרוא ב טון של נוגש מצרי)

שם. וזהו. לא לעשות סיפור. זה נומאלי בגיל הזה. רק שימי לב שזה לא חריג.

שאני יגיד לו שאני יודעת שזה נעים לו אהל שיעשה טת זה בשרותים לא מול כולם....

כי זה כבר משתיל מחשבה ויוצר מציאות.
ואולי גם לעתיד לבוא

כרגע בת 5. 

ושלא תעשה את זה.

לא צריך לסבך כל דבר. אפשר להגיב באופן ישיר זה הרבה יותר פשוט...

אחר כך משקעים שיפריעו בהתבגרות ובחתונה..
מה שלא תחליטי שיהיה בעדינות ושלא יעביר שהמקום מגעיל או משהו כזה....

מהמקום הזה. אם נראה לך מוגזם נסי לברר מה גורם ללחץ ולפתור את זה כך. בכל אופן זה נורמלי ממש ואם מאד מפריע לך תני לה עיסוק אחר ( משחק,ספר וכו)

פטריה במקום או דלקת בדרכי השתן.

 

ומעבר לזה, להשתדל לא להעיר ולהפוך את זה לבעיה.

אפשר באופן חיובי להפנות אותה לפעילות אחרת - משחק מעניין, יציאה החוצה לגינה, מפגש עם חברה, וכו'.

 

לפעמים זה קורה על רקע מצוקה רגשית כלשהי. לבדוק בעדינות מה קורה.

אבל בשום אופן לא להצמיד לעניין הזה תארים שליליים.

וזה פשוט משחרר

הרי לבנות אין שום חטא בזה...?
שואלת ממש ברצינות.

אני לילדים במעון אומרת שיש מקומות בגוף שצריכים להיות מכוסים ומורידים מהם את הבגדים רק בשירותים ובמקלחת.

זה לא רע, מותר לתת לילד לגעת בעצמו במקלחת, זה היכרות עם הגוף.
אבל סתםבאמצע היום מול אנשים אחרים זה לא מתאים וזהו.

וזה גם תחילת השנה , גן חדש והכל...

 

לא רוצה לקחת לה גם את המוצץ, נראה לי יותר מיד בבת אחת.

וגם היא מאוד קשורה אליו,

מחפשת אותו וגם שהיא לא רוצה אח"כ היא יודעת בדיוק בלילה באיזו שמיכה היא השאירה אותו לפני כמה שעות טובות.

שאם המוצץ נקרע אין אחד חדש- לפחות זמנית.

לעניות דעתי פשוט להסביר לה שלא תעשה את זה ואם תעשה אז אין מוצץ.

מה שנקרא לתת לה בחירה...

מצד שני חייבת להוסיף שאצלי אף פעם הילדים לא נשארו עם מוצץ בגיל כזה. חצי שנה שמונה חודשים היה הגג שלנו מבחינת המוצץ...

שהבית וזה כולם מורגלים לכך קל יותר.
ילדי עדין קטנים הם במיטה אחרי ארוחת ערב וסיפור ומקלחות ב7. כך ששעה יש לי איםוס הבית לבד בנחת ואז בערב יש לי זמן פנוי שהבית נקי ונעים לבעלי בנחת...
בערב שמה בצד בגדים שהם לובשים יום למחרת...
בבוקר אנחנו מתעטררים קצת יותר מטדץקדם כדי שנצא מהבית הכל יהיה מאופס. מיטות פיגמות שולחן וכדו...

אבל אצלי זה עובד נהדר. אני עושה את עבודות הבית עם הילדים. תולים כביסה ביחד אפיה בישול. אפילו רצפה אני שוטפת איתם נותנת להם מגבים קטנים לשיש והם 'גורפים' את המים. (כמובן שבלי חומר) ואז בערב כשהם הולכים לישון 8 בערך.. יש לי שעה לתקתק דברים שאני מעדיפה לעשות לבד כמו גיהוץ וכו ואחכ יש לי זמן לעצמי ולבעלי. אז אני פחות יושבת איתם על השטיח ומרכיבה איתם פאזלים אבל חושבת שהעבודות בית מפתחות לא פחות.

במה שהיא יכולה להתמודד איתו. למשל לתת לילד שלי בן 6 לשטוף את הבית איתי רק יעשה לי בלאגן ואני ממש לא מסוגלת אבל לקפל את הפיגמה כל בוקר להתלבש לבד לשים את הנעלים בהקום שחולץ אותם. לפנות שולחן. לשים בכיור את הכוס אחרי ששתה בה...דברים כאלה ברור שמושרשים אצלי גם בגיל 3...
זה חלק מההתפתחות שלהם וזה מכניס אותם לסדר ואירגון ואני מאמינה שילד מסודר ומאורגן הוא רגוע יותר ומצליח יותר בלימודים ובחיים בכלל....

כל הכבוד

מבחינת מה ש"בראש", כדאי להתבונן על השורש האחד של כל הדברים. חסד, בניית משפחה וכו' - על כל מה שמשמש לזה.

 

כשיש שורש משותף לכל, אז לא בורחים מדבר לדבר, לא מרגישים שדבר אחד בא על חשבון השני, לא עושים כדי להיפטר; הכל סעיפים של אותו בנין, של מטרה גדולה ויפה וטובה אחת. 

 

דבר שני, מתוך הראשון, כשעושין משהו, אז עוסקים בו. בנחת, אם צריך גם בזריזות. אבל לא עוסקים בדבר אחד, והראש בדבר האחר. כל דבר ערכו בזמנו, כחלק מהענין הכולל. כמובן, כשזה לא הכרחי שיהיה אחרת באותו זמן (צריך לשים לב מה עם הילדים תוך כדי הנקיון..).

 

אח"כ, למי שזה נצרך לו, האירגון המעשי, זמן מראש לכל דבר. ובלי לחץ אם קצת גולש מהתכנון.

בדכ רק מחכים לגמור ולרוץ למשימה הבאה. לדעת למצוא סיפוק במשימה עצמה זה לא פשוט. הלוואי שהייתי מצליחה להנות מהרגע לחיות את ההווה.

וכשיש גם "תכנית עבודה" פחות או יותר, אז גם לא צריך כל הזמן לחשוב מה הלאה. כמו מישהו שכבר עלה על הכביש הנכון, כעת יכול לנסוע במהירות סבירה שמקדמת אותו, וליהנות מהנוף... יודע שיגיע גם בלי שיחשוב כל רגע לאן נוסע.

אנסה ליישם.תודה.

1. להמשיך להתפתח בעצמי, אני אוהבת ללמוד וזה מה שממלא אותי, בשנים שלא למדתי היה לי קשה מאוד, כשאני לומדת משהו שמעניין אותי אני שמחה יותר, ויש לי אנרגיות ועושה דברים בכייף, זה שווה לי גם כשהלימודים לוקחים לי כמה שעות עם הילדים( יש אבא), הילדים מרוויחים בסוף אמא שמחה וגם בדרך כלל מה שאני לומדת רלוונטי גם להורות
2.שותפים- תחזוקת הבית לא רק עלי, בעלי שותף וגם הילדים לפי הגיל שותפים, בערב יש לכל אחד תפקיד( אם כולם קטנים מאוד, זה קשה יותר)
3. מייבש גם כשיש שמש, מדיח כלים- שינה לנו את החיים
4.הפרדה בין תחומים( במקסימום האפשרי), בזמן עם הילדים משתדלת לא לענות לשיחות מהעבודה או עונה ומבקשת להתקשר בבוקר אם זה לא דחוף
5.משתדלת לתכנן- קניות בערב קבוע, מכונה כל ערב, להתחיל הכנות לשבת ביום חמישי
ועדיין- זה לא פשוט, זו התמודדות יום יומית, ותמיד דברים משתבשים והדברים שעוזרים לי נכתבו בהרבה ניסוי , תהיה ודמעות...בהצלחה

וכשזה לא קורה, לקבע זמן אחר ולא להתייאש, שלא יעברו כמה ימים בלי שהיה לנו זמן לשבת יחד ולדבר, לפעמים עוזר לצאת מהבית , שמעתי על מישהי ששילמה תשלום חודשי קבוע לביביסיטר על ערב בשבוע, כדי שיהיה לה חבל על הכסף והיא ובעלה יצאו מהבית , כי יש נטיה להתעצל ולא לצאת

שיהיה ברור מה עושים היום ומה לא.. ומתי  כל דבר

סיפור ידוע על (הבעשט?)

 

שנטל צדקה מהעשיר הקמצן ואמר לו יישר כח

נתן שוב ושוב סכום יותר

 

וכו' וכו'-

אולי למישהו יש קישור..

למשל קראתי את הספר של רונית מלץ לווינשטיין ז"ל -ספר לבני הנעורים ששמו....שכחתי. הלכתי עכשיו לחפש את זה ולא מוצאת. בכל אופן זה מספר על קורות משפחה בהונגריה תחת שלטון הנאצים .

 

המשפחה חיה בזהות בדויה , ויום אחד גוי שכן אנטימי במדי צלב החץ (המשטרה הנאצית ההונגרית) פוגש אותם ברכבת ומעלים עין .

ולמה?

 

כי כשהם גרו בבניין אחד לפני הרבה שנים הוא היה שתוי ונכנס בטעות לבית המשפחה היהודיה . אם המשפחה בעדינות כוונה אותו לדירה שלו , והכי חשוב . היא לא סיפרה על הארוע לאישתו!

 

מעשה קטן של חסד שהציל חיים . 

 

אוה , וגם נזכרתי בשם הספר "נס של אהבה"!

 

 

יש איש אחד שהיה כנראה רב גדול שכינויו היה הסטייפלר. 

כששאלו אותו מה היתה נקודת המפנה בחייו שהביאה אותו להקדיש את חייו לתורה , אז הוא סיפר , שהוא גויס בכוח לצבא הרוסי , ולילה אחד הוא היה צריך לשמור בקור של מינוס כמה וכמה מעלות. זה היה שבת . והוא עמד שם עם המעיל ושמר , ואז מישהו שחמד לו לצון הוריד לו בכוח את המעיל ותלה אותו על העץ.

מצד אחד זה היה פיקוח נפש .

מצד שני אסור לטפס על עץ בשבת?

או איזה איסור אחר שאני לא זוכרת

 

אז הוא החליט לחכות ולראות, אם הוא יכול להחזיק מעמד בלי מעיל, בחוץ , בקור ...עוד דקה ועוד דקה וכך עבר הלילה . הוא אמר , שזה מה שחיזק אצלו את האמונה. ובסופו של דבר הפך להיות רב גדול. 

=אבא של הרב חיים קנייבסקי

 

(ב. אסור לטפס על עץ בשבת

באיסור "לא עולין באילן" נכלל שלא להשתמש כלל באילן,

כגון לתלות עליו חפצים או להסיר חפצים התלויים עליו. 

 

ומכיוון שאין ראוי לפסוק הלכה ע"פ הפורום, 

הריני מצרף קישור להלכה מספר 'פניני הלכה':

איסור שימוש באילן

 

וכמה מוסר אנחנו צריכים לקחת ממעשה זה 

של הרב ישראל יעקב קנייבסקי, הסטייפלר זצ"ל 

להיזהר אף באיסור קל שהוא סייג מדברי חכמים. 

 

אלופי הצבא בששת הימים דחפו את ההנהגה שפחדה לפתיחה במלחמה 

 

מוישי אמר תהלים בשבת. זה בוודאי פעל גדולות ונצורות

הרי כתוב שהעולם מתקיים בזכות הבל פיהן של תינוקות.

רווח כפול: גם ש.ב. למופת גם חינוך לילד בערך מעשיו. וגם לא בשמיים היא.

מוישי נתן 10 אג' לעני ברחוב - קיים מצוות צדקה בהידור. 

 

וגם יד שניה לפעמים יש דברים מצויינים.

 

מזרונים אפשר לקנות חדשים.

מעולה אנחנו פותחים כל יום וסוגרים אני ישנה שם לפעמים צהריים שהם משחקים

תקנסי לוואלה שופס . לנו עלה בערך עם הובלה 1600 לקומה 3

תלוי בדגם שאת לוקחת אבל הכל מחירים זולים לי יש אותה שנה לחברה שלי יש אותה כבר שנתיים...

מה שכן תחשבי על שידרוג מזרון זה כצת מייקר אבל שווה.

רוב הריהוט בחדר הילדים שלי הם מיד 2 וקנינו דברים מהממים וזולים! כדאי!דברים ממש חדשים

מה המחיר שאת מצפה למצוא?
מיטה כזאת (לא עץ מלא) חדשה עולה סביב 2000
יד שניה אני אני מאמין שתמצאי גם ב1000 ופחות

ואם בא בחשבון. אני מאמין שיש לא מעט שמוסרים כאלה מיטות בחינם.

קצת לחפור באינטרנטה ולצאת עם מיטה מפוארת ב200 ש"ח

כי יש איסור "לא תהיה לו כנושה"

ואם אני לא טועה אפשר גם מאוחר יותר.

יש אדם שחייב לינ16.000 שח... מזלי שהקלטתי אותו בנתינת ההלוואה ויש תיעוד.... וגם נתתי בציק ולא במזומן שזה גם סוג של תיעוד.
אני בתהליך משפטי וזה נסחב כבר שנתיים...דיונים ואיל הכרעה.....
עכשיו אולי יעשו איחוד תיקים כי גילו אני לא הילחדה שהוא לא החזיר ואז כל חודש אני יקבל 300 שח... עד שיגמר החוב....
בקיצור ה יעזור...

הם מתמחים בהערכת סיכון, וגם ברדיפה אחרי החייב אחר כך.

 

יש סיבה טובה למה אנשים כאלה לא הולכים לבנק.

כמו שכתבת - יש סיבה טובה למה הם לא הולכים לבנק.

ומצד שני בבנקים יש ריבית ואנשים מעדיפים הלוואות זולות יותר. בציבור החרדי (וגם אבל פחות בדת"ל) מקובל ללוות בגמ"חים ולפעמים אנשים מבקשים טובה מחבר או קרוב משפחה

הבנק נותן הלוואות כדי להרוויח, ולכן הריבית היא לא רק הסיכון [שיכסה את העלות של החובות האבודים], אלא גבוהה יותר.

 

ולגמ"חים כנראה יש גם כלים די יעילים למנוע מצב של אובדן חובות, אבל בחלק מהמקרים הערב נאלץ לשלם. [שגם הוא, מישהו שבסה"כ רצה לעשות טובה, ומפסיד מזה כסף].

 

ומי שמלווה באופן אישי, או חותם ערבות, באמת צריך זהירות. [או נכונות לשאת בהפסד, במידת הצורך].

סוג של חוסר שקט, עד כדי עצבנות...

רוב הזמן זה מעורר אצלי חמלה וצורך לעטוף.

אבל אם אני עייפה ולא נותנים לישון, זה מעורר אצלי יאוש.

אוףףף היא ככ סובלת ממש בוכה מכאבים...

ממש חיבת עזרה..

יש תרופות שיכולות לעזור.
תרופות סבתא שאני יודעת עליהן:
עגבניות - לאכול
שמן זית - לתת כפית ואם אי אפשר אז בסלט
פטרוזיליה - לשתות חליטה או לשים בקצה למטה.

לשתות הרבה חלב או רביון

מרק גזר, שזיפים ? 

 

חלב, שזיפים , שמן זית ,עגבניה ולא עוזר.
בעזה אקח אותה לרופא מקווה שיוכל לעזור לנו
1666 מה זה רביון?

עם הבעיה שהיא לא מתפנה, ובוכה כשהיא כן מתפנה, זה נשמע כמו הדלקת בדרכי השתן. אף פעם לא היה לי אבל אומרים שזה מאד כואב. ..

ולא יוצא לה..

חשובים לפעילות העיצבית באזור פי הטבעת.

 

לפעמים כדאי להשתמש בנרות או בנורמלקס, במיוחד אחרי שבוע של מאמצים וחרדה סביב הנושא.

שתשתחרר. גם מהחרדה ותחושת האין מוצא שבדבר. 

כף שמן זית ולאחר שעה שוב כף שמן זית.

במקרה קיצון כמו זה תני לה חוקן רק תהיו ליד השירותים

בכל מקרה היא עם טיטול עדין אז זה יותר קל.
בעזה נלך לרופא ונתיעץ איתו..

פעם אחותי התאשפזה מעצירות נוראית שגרמה לה לכאבי תופת... אמא שלי נתנה לה שוקו בשקית ואחרי שעה היא עשתה....
תנסי להזיק לא יזיק

לפני שנים הבת שלי, שהיתה אז קטנה סבלה גם מעצירות כמו שאת מתארת.

יש תכשירים טבעיים שניתן לקנות בכל בית מרקחת שעוזרים מאוד.

כדאי גם להתייעץ אם רופא.

בהצלחה!

גם כשהיה בעצמו בגיל תיכון, היה הולך לאסיפות הורים של אחיותיו ביסודי.
בעיניי זה לא אידיאלי בכלל, אבל ככה זה כנראה במציאות ששני ההורים עובדים..

לצערי זה הגיע לרמות שההורים לא הלכו לשום מסיבות, טיולים או משהו בכלל שקשור לבית הספר..
לדעתי זה עניין של סדרי עדיפויות וחשוב להקדיש זמן גם לילדים ולמוסד לימודים ששולחים אליו לחנך את ילדנו..

הם לא מזלזלים או משהו ח"ו, פשוט זה מבזבז המון זמן, ושיחות חשובות הם עושים עם המורה בטלפון.

(שהלכה עם האחים הקטנים.)

היום הם כבר גדולים

חושבת שזה עניין תלוי גיל. אם הילד האחראי צעיר אולי פחות כדאי. 

ואם יש למורה הערות לא כ"כ טובות על הילד? האם האח הגדול אמור לשמוע על זה? לא מגיע לצעיר פרטיות בינו לבין הוריו?
טיולים וכד' זה משהו אחר, אם זה לא כל הזמן. אני מאמינה שלכל ילד מגיע יחס אישי דווקא מההורה, גם אם זו מסיבת חנוכה, להורה אולי זה נראה בזבוז זמן, אבל לילד זה חשוב מאוד.

אנחנו עושים מאמץ גדול להגיע לאירועים הנ"ל של שמונת ילדינו , רק במצבים חריגים כשממש אין אפשרות שולחים סבא/סבתא/ אחות גדולה
בשביל הילד זה משמעותי שהוריו מגיעים לטיולמאו מסיבה ולכן אני לא מתילסת לזה כבזבוז זמן ומנצלת את ההזדמנות להנות עם ילד אחד, לגבי אספות הורים אין מצב שאשלח מישהו אחר, אני או בעלי הולכים ואם אין אפשרות קובעים עם המורה זמן אחר או טלפונית, אספת הורים היא תפקיד של הורים בלבד ולא בריא לתת לאח גדול תפקיד של הורה, לא כלפיו ולא כלפי האח הצעיר, אח גדול יכול לעזור להורים אך לא לקחת את מקומם

הייתי ילדה כזו, שהורי לא השתתפו במסיבות שלי.

לאסיפת הורים הלכו. למסיבות וארועים - פשוט התחמקו.

עד היום אני זוכרת שהיתה לנו מסיבה גדולה בכיתה ה', קראו לזה אפילו ערב אמהות. ואמא שלי לא באה. היה לה משהו באותו יום, אבל משהו שבקלות רבה הייתה יכולה להזיז אותו. היינו 3 כיתות במחזור, והאמא היחידה שלא הגיעה, הייתה אמא שלי. עד היום כשאני נזכרת בזה, חוזרת לי התחושה הנוראית שהייתה לי במסיבה הזו. הופעתי בלי חשק ובלי מרץ ופשוט התביישתי. עברו מאז כמעט 30 שנה....

קונצרט שהיה לי - גם דודה שלי נשלחה במקום אמא שלי. זה היה פחות נורא.

איזו תחושה ניתנת למורה שהורים לא באים לאסיפת הורים? כמורה (ואני מורה) הייתי מרגישה שאלו הורים שהילדים שלהם לא מספיק חשובים להם, עד כדי בדיקה מה קורה אתם במשך מחצית מהיום שלהם ממבט המורה.

האם אח של הילד הוא תחליף להורה??? תמהני!! ממש.

אני גם מתפלאה לראות כאן כאלו שכותבים שזה נהוג גם אצלם וזה בסדר.

יתכן שבבית ספר שיש כמה ילדים כאלו, זה באמת לא נורא ואין תחושת חריגות גדולה מצד ילד שהוריו אינם משתתפים. לי זה זכור כדבר נורא.

יש לי תלמיד שהוריו לא הגיעו בשנה שעברה לאף אסיפת הורים. אני לא מכירה אותם. היו שיחות בטלפון, אבל לא התאמצו להגיע לאסיפה אני ממש רואה בזה טעם לפגם.

חשוב ביותר זה שהילד ירגיש שהוא חשוב להוריו והארוע שלו חשוב להם!

בהצלחה

הילד לא מבין מה בזבוז זמם וחשוב לו שההורים שלו יראו אותו ויהיו נוכחים .

ילד לא יכול לשמש בתפקיד הורה.

אבל אני מתקשה להבין כיצד המשפט הזה שלך מתיישב עם הגישה שהילד יסתדר בעצמו ושאין לכם כהורים עניין ללוות אותו במוסד בו הוא מתחנך.

 

אני מאמין שאתם הורים נורמאליים ואוהבים ואצלך זה כן מסתדר,

אשמח לפירוט

לפחות תצייני את זה...

ככה שאין סיבה שתשרשרי אליי

אני עובדת משרה מלאה ובעלי לומד עד שעה מאוחרת ומלמד ועסוק מאוד-

אבל ב"ה אנחנו נוכחים בכל האסיפות הורים/ מסיבות/ טיולים וכו' של הילדים שלנו!
 

כשהייתי רווקה, דודה שלי ביקשה ממני שאלך למסיבה של הבת שלה בגן, במקומה.

כי היא עבדה!
כבר אז זה היה נשמע לי נורא!!

והבטחתי לעצמי שאצלי בעז"ה זה לא יקרה!
 

ואנחנו הורים מאוד עסוקים כאמור וב"ה יש לי יותר מילד אחד!
וכל סופשנה זה כמה מסיבות סיום...

ובתחילת שנה יש כמה אסיפות הורים... (כבר עברתי 2 מתחילת שנה הזאת!! ואמורים היות עוד אוטוטו)

 

ושנה שעברה הייתי אחרי לידה ממש אבל הלכתי עם כל הילדים שלי וליותי אותם ביום הראשון ללימודים...

 

ילד צריך להרגיש שהוא חשוב להוריו ושהוא העיקר בחיים שלו!
ולא משו אחר כמו עבודה או עיסוקים אחרים!

(שנה שעברה, מסיבת סופשנה של אחת הבנות שלי נקבעה לתאריך שבשום פנים ואופן לא יכולתי לקחת חופשה מהעבודה.

התקשרתי לגננת והסברתי את מצבי וביקשתי אם אפשר להזיז את התאריך של המסיבה.

והיא הזיזה והלכתי!)
 

לפעמים יש שלוש אספות הורים באותו זמן. לפרטנית הורים צריכים  להגיע בעצמם. בקשר למסיבות- אם יש ילד חולה בבית או דברים כאלה לא יקרה כלום אם אחים גדולים יבואו

אני חושבת ששיחה ויחס יותר חשובים מהליכה למסיבה. אם לבחור בין הורה עסוק שבא רק למסיבות לבין הורה עסוק שמעדיף להיות עם ילד עדיף אפשרות שנייה

נקודה...

גם אם לא מדובר בהזנחה זה מתפרש כהזנחה.

בכלל, למה להיות חריגים? גם אם יש לכם את כל הטיעונים הכי טובים בעולם, אני מציע להשתדל בחינוך הילדים להיות כאן בשביל הילדים לפחות כמו מה שמקובל בחברה. גם אם אתם שונים, הילדים שלכם גדלים בתוך החברה ומסתכלים סביבם. ילד שרואה שהורים שלא לא מגיעים וכל ההורים האחרים כן, יפגע מזה... 

בגן של הבן שלי היתה מסיבת סיום עם אמהות והילדים עשו מקהלה מרגשת ויפה במיוחד!
 

היה שם ילד אחד שעמד לי הבן שלי שבכלל לא הסתכל לכיוון המאמנת ובקושי שר ובקושי שיתף פעולה במקהלה...

העיניים שלו הסתכלו כל הזמן לכיוון הפתח באכזבה.

התברר שאמא שלו לא טרחה להגיע למסיבה.

היא שלחה איזה דודה שתהיה במקומה אבל את הילד זה לא סיפק!!

הוא רצה אמא נוכחת!!

 

והוא צודק!

אבל באופן חד פעמי, וגם אז ליבי היה מצטער ומנסה לפצות , אבל לא בתור מגמה !!!

 

גם לקשקושים שילד מצייר שהוא קטן ניתן לקרוא סוג של בזבוז במן...

איני מצליחה להבין איך אמא שנותנת מלא אהבה ויחס בבית וטוענת שהילד לא מוזנח חושבת שמסיבות ואסיפות הורים של הילד הם בזבוז זמן, כל אמא טובה מבינה שצריך להסתכל על עולמו של הילד לפי עיניו בדברים מסוימים ושיש לאספת הורים ובמיוחד למסיבה מימד אחר לחלוטין בעיניו!

 

אם ממש אין זמן - שה צריך להיות משהוא חריג לחלוטין אז לפחות להתעקש ללכת למסיבות ששם הילד נוכח ולוותר על אסיפת ההורים אבל זה בדיעבד שבדיעבד,

 

וגם צריך קשר עם המורה כדי לעקוב אחר הילד,

איפה הלב האימהי מונח באמת???!!!

 

לא יודעת כואב לי אפילו לחשוב על זה !

 

זה חלק מהת"ש.

ב. לשלוח אח אי אפשר. זה דברים אישיים שמיועדים להורים.

תגגלי ותגיעי לאתר שלהם.

בעיקרון באים אליהם בקבוצות, אבל לפחות בקיץ - אנחנו באנו לשם כמשפחה לבד (באמצע שבוע, בלי ארוחות). אז כדאי לברר.