אם החלונות אצלנו פתוחים- מה שבד"כ- אני עם כיסוי ראש אבל עם ברט.

בד"כ מיד כשאני חוזרת מהעבודה אני מחליפה את המטפחת לברט כך שאם מישהו מפתיע זה לא נורא.

אומנם לא באמת מכסה אבל מספיק בשביל הפתעות למינהן 

רק זה לא מפריע לך ללכת כל היום עם שיער אסוף? (ואם זה לא אישי מדי...זה לא מפריע מעט לבעלך?) 

שבאסה אבל התרגלתי שהוא אסוף כל הזמן..זה גם יותר נח.

לגבי בעלי אף פעם הוא לא אמר לי על זה משהו כי אני חושבת שהוא גם חושב שאין לי כ"כ ברירה.

השאיפה שלי היא להיות כל היום עם הכיסוי ולא להחליף למשהו מעפן. 

אחת הסיבות היא מה שציינת לעיל-בשביל הילדים. מסכימה מאוד.

כך מנהג הגוש והבנתם ברמבם, כידוע

יש בגמ' סיפור על אשה חשובה שהיו לה שלשה בנים כהנים גדולים כי מעולם לא ראו קורות ביתה שערות ראשה, מראה על החשיבות.

כמו"כ עניין של חינוך לילדים

וגם ברור שפדיחות יקרו כשהילד הקטן יפתח את הדלת לשכן כשאת יושבת על הספה...

וברט זה סבבה, הוא יכול לכסות לגמרי.

הרבה עשו ככה ולא הצליח להן כמוה...

דווקא כן משהו שסותר.

אבל אם מישהו דופק, בין אם זה בן או בת

מיד הולכת לשים כיסוי ורק אז פותחת.

גם המשפחה שלי (אמא, אחיות) לא רואות את השיער שלי.

א.יש עניין בזה,אין איסור,אך יש מעלה ( האישה הקניית שבניה גדלו להיות צדיקים בזכות שהקפידה על כך)

ב.טכנית כל פעם לקשור מטפחת זה לוקח זמן

ג.עניין מהותי מבחינתי- כשאני נשואה ואימא אז אני נשואה ואימא וזו הזהות שלי,במקלחת אני לעצמי.

נשואה ואמא אלו תארים שמבטלים את כל האחרים?

אי אפשר להיות נשואה, ואמא, ואישה, ואמנית למשל?

כשהיתי נשואה טריה היה לי קשה עם המעבר והקפדתי פחות.

רק בבית עם בעלי ודלת וחלונות סגורים..

מהלידה התחזקתי בזה אמא זה עם מטפחת לדעתי.זה בזיון לראות בלי...(ככה הרגשתי כשראיתי לאימי בתור ילדה)

בלילה בדר"כ זה נופל והבת שלי בת שנה כבר שמה לי על הראש בבוקר..

אני בבית בלי

אין הפתעות הילדים יודעים שצריך התרעה 

לא פותחת בלי כיסוי ראש לזרים

אם מישהו בדלת פשוט מניחה את הכיסוי ראש.

בוודאי שהיה מפריע והרבה יותר מזה.

מה השאלה.

שלא תקרה מכיוון שכל אישה תשים כיסוי ראש כאשר היא רואה שמאחורי הדלת עומד גבר...התכוונתי לתחומים הרבה יותר אפורים כמו: הילד פתח את הדלת לשכן ואשתך בלי כיסוי ראש, הנער הביא הביתה חבר בלי הודעה מוקדמת, אנשים ברחוב עוברים ויכולים לראות אותה מהחלונות או למשל היא תולה כביסה במסתור כביסה ואולי ניתן לראות אותה...

דברים שבאופן ישיר אינם באחריותה אך כן יכלה להימנע מהם אם הייתה שמה כל היום כיסוי..

מצד שני יש את העניין שיש משהו מיוחד בלהתהלך עם שיער גלוי ליד הבעל שלך..לא טיפה מפריע לך שהיא כביכול "מסתירה" את השיער גם ממך?

לדעתי, זה דבר טבעי לגמרי.

ב. יש דעות בהלכה, וגם בתחושה הטבעית של לפחות חלק מהאנשים הנשואים, שאין "משהו מיוחד" ללכת בבית ללא כיסוי ראש. ולמה להסתכל על כך כ"הסתרה", בוודאי שזו לא הסתרה, אלא הדגשת התחושה שמדובר בנשואים, שזה דבר שדווקא מייצר קרבה.

ושיער זה לא גוף.

מעניין לשמוע את הגיוון והרעיונות!

הטיעונים שאספתי בעד הורדת כיסוי:

1. נוחות: פשוט זה באמת הרבה יותר נוח, במיוחד שחם ומזיעים...

2. תחושת שייכות: יוצר הפרדה קטנה ונעימה בין החוץ לבין הבית. 

3. פינוק וטיפוח עצמי.

4. יכול לגרום להתגנות על הבעל.

טיעונים בעד

1. פרקטיות: אף אחד לא מפתיע אותך.

2. דוגמה אישית: במידה ויש ילדים גדולים יותר.

3. זהות: חלק מהזהות שלך כאשה ואמא (למרות שהזהות לא נעלמת כשמורידים את הכיסוי...ניתן להגיד את זה גם על כיפה בבית).

4. מידת חסידות.

שפשוט זה לא חובה.

אין לאישה חיוב ללכת בבית שלה עם כיסוי ראש (לפחות לפי שיטת הפסיקה של הרב שלי, אל תתווכחו פה...)

אין צורך לאישה לכסות ראש בבית- הבית צריך להתנהל לפי הצרכים של יושביו לא להפך- כולל ווילונות לפרטיות, כולל לנעול דלת כדי שלא ייכנסו בי רשות= הכנה והודעה, להרגיל את בני הבית איך נכנסים ומכניסים לבית...

למרות שאין בזה חובה- למה יש כאלו שכן שמות?

כי הן בוחרות מאבקים וסדרי עדיפויות בבית,

כי חשוב להן בית הומה חברי הילדים יותר מבית עם גבולות כניסה ויציאה,

כי הן לא יודעות שאפשר אחרת.

כי הן לא מבינות שאמא עם קוקו זה משרד לילדה- גם אמא יפה, גם אמא מטופחת

את הסיבה העיקרית -

רוב גדולי ישראל שבכל הדורות לא התירו הסרת כיסוי ראש גם בבית פנימה.

זו הסיבה העיקרית ולכן כל תגובתך נוגעת רק למי שהולכת אחר פסקי רב שפוסק להקל בזה

בנוגע לסקר עצמו - הכי נכון לדעתי לתלות בכניסה ליד הדלת כיסוי ראש רשת/סריג רגיל, לעת הצורך

למה לבטל ולזלזל בכל הנשים שבוחרות לכסות את הראש בביתן??

על עצמך אין לך בעיה להגיד "לפחות לפי שיטת הפסיקה של הרב שלי, אל תתווכחו פה.."

כלומר, שלא יבטלו את הדברים שלך,

אבל דברים שאחרות אומרות,

"הן לא יודעות" , "לא מבינות" וכו'

את באמת חושבת שכולן סתומות????

ממליצה לך מאוד ללמוד לקבל דעות של אחרים. בפרטי כשזה אחרים שבוחרים בהתחזקות וכו'

אחד הדברים הכי חשובים שאפשר (וצריך) לשדר לילדה זה

אמא יכולה להיות צנועה ויפה. בשביל להיות יפה לא חייבים להיות לא צנועים.

כלומר, גם עם כיסויי ראש אמא יפה.

שימי לב מה את מלמדת את הילדה, שרק כשאמא מורידה כיסויי היא יפה ומטופחת.

ברור שיש לי העדפות אסטטיות 

אבל הן לא נוגעות לשאלה איך אשתי תפתח את הדלת

זה העבודת ה' שלה מול ה' 

ומה שהיא תעשה אמנם מעניין אותי אבל מעניין אותי כאדם שאני אוהב ולא יותר מזה. 

אם לך לא איכפת - עניינך.

אבל במה שנוגע להנהגות צניעות סבירות של אשה מול גברים אחרים, בוודאי שהבעל "נוגע בדבר" בהחלט, בנוסף לכך שזו עבודת ה' שלה. ואחד הדברים הכי נורמליים, זה שיהיה איכפת לו שאשתו לא תיראה מול גברים אחרים בצורה לא צנועה ("איך תפתח את הגדלת", שעל זה כתבת). לדעתי זה דווקא מראה על קשר עמוק של נישואין, ולא ההיפך.

לא מפריע לי שהילדים יראו אותי בלי. הגדולים שלי יודעים שאם אני בלי כיסוי לא עונים אוטומטית לדלת.

במשך היום לא רואים מבחוץ. גם יש לנו הרבה צמחייה מסביב לבית. בערב סוגרים וילונות/ תריסים.

לבעלי לא מפריע שאני בלי כיסוי בבית. לפעמים רואה שאני עייפה או חם לי ומציע לי להתאוורר מהכיסוי. (לפעמים באמת צריך להזכיר לי כי אני שוכחת .)

רק לפעמים הילדים הקטנים של השכנים נכנסים לנו לחצר להביא את הכדורים שלהם שמתעופפים אלינו, ופעם אחד מהם נכנס לחצר ב7 בבוקר והייתי בלי כיסוי ראש עדיין והוא נעצר מול החלון ונסה להסתכל פנימה, נראה לי להבין מי אני... זה היה בעיקר מצחיק.

שהחלון פתוח..

אבל יותר נכון להגיד איך שמתחשק לי. לפעמים מורידה כי אין עצבים.. ולפעמים נשארת עם כיסוי כי ככה..

כשהילדים יגדלו נראה מה לעשות.

בינתיים יש רק ילד גדול אחד שלמד לחיות עם זה.

מה הבעיה בלפתוח דלת לאנשים כשאת בלי כיסוי..

זו האמת. לא בשביל לפגוע או משהו.

הענין אצלי שכשזה בבית זה בסדר . ועם נשים זה עוד יותר בסדר..

אבל בחוץ לא. כך שגם חלון פתוח זו בעיה.

ויש לי בנין של חסידים מול הבית.. מה אני אגיד לך לא נעים שיראו ככה.. (מידי פעם יש פאשלות. אבל משתדלת שלא. )

מבינה ?

בס"ד

והאמת שהייתי בהלם כשהבנתי שזה ממש לא מובן מאליו.

לפני שנה התלבטתי לאיזה תלמוד תורה להכניס את בני

במקרה הייתי צריכה גמ"ח מאישה מסוימת

הגעתי לביתה והיא פתחה לי את הדלת ללא כיסוי ראש. הייתי כל כך נבוכה.

לאחר מכן הבנתי שהיא מורה בתלמוד התורה אליו רציתי לרשום את הבן שלי

וסלחה, אבל זה מנע ממני לרשום אותו לשם.

רק אחרי המעשה הזה, פתאום שמעתי מנשים נוספת שזה לא מובן מאליו בשבילן

וחשבתי שאולי זה היה לא יפה מצדי להחליט על סמך זה.

לגבי עצמי -

אני מתלבשת בבית באותה רמת צניעות שאני מתלבשת בחוץ.

על כל מה שזה אומר.

למה?

כי זה חשוב בעיניי

לקדושה של הילדים, לאווירה של הבית

למסר שאני מעבירה - עד כמה חשוב לי דבר ה'

ועד כמה אני מכניסה את ה' לבית שלי

גם כשלכאורה אני לא "חייבת".

זה חשוב גם ובעיקר בשבילי

לקדושה שלי

ליכולת שלי לומר את שם ה', לברך ולהתפלל 

בצורה ראויה, תמיד.

משמע - אני תמיד ראויה ומוכנה להיות קרובה לה'.

אגב אצל הילדים שלי זו בכלל לא שאלה

לאמא צריך להיות כיסוי ראש!

הם צוחקים עליי אם בבוקר הם רואים אותי בלי כיסוי ראש...

בעיניי זה בדיוק כמו מקומות אחרים שצריכים להיות מכוסים

שהצניעות יפה להם

(הצניעות. יפה.)

ושמורים באהבה לבעלי.

לדעתי זו מעלה גדולה, ופשוט עניין של הרגל. הרגל טוב וקל ששווה הרבה.

(ויש לי שיער יפה מאוד, וכן, אני מרגישה שזה ניסיון בשבילי. נו, אז עוד אחד לאוסף ).

בגלל זה פסלת רישום לתלמוד תורה?

זו אישה שיש לה גמ"ח בבית, מעיד משהו על רמת הנתינה שלה לזולת... 

עצם זה שהיא מורה בתלמוד תורה זה כבר מעיד עליה לטובה .

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....