פורום הורות (עמוד 160)

הקטנים חשים את ההבדל בינן לבין ההורים, לדעתי. לוקחים בפרופורציות.

אז כדאי שבדברים ספציפיים /אתם חושבים אחרת - לומר לגדולות, למשל: זה בסדר, אנחנו מרשים את זה, אז בבקשה אל תעירו על כך.

ואם מרגישים שהן מעיקות עליהם יותר מידי, אז לנצל את ההזדמנות וולהסביר להן למה גם מכוונות טובות לא כדאי יותר מידי להעיר לילדים...

אלא אם כן זה משהו שבאמת לא נסבל....

החינוכית.

הרבה פעמים אני תוהה לעצמי אם לא עשינו טעות שהתרחקנו משם... הרי "כבד את אביך ואת אמך" - לרבות אחים גדולים. יש לי תחושה שהרגל תרבותי כזה הוא יותר ברוחה של תורה... (אם כי רגשית גם לי קשה לשמוע את הגדולים שלי מחנכים את הקטנים).

אני גם תוהה עד כמה אפשר לקחתל רק חלק, וזה נכון לא רק לאחים גדולים אלא גם לסבא-סבתא וכו' - אם אנחנו כן נעזרים בהם וכן מקבלים מהם עזרה עם הילדים, זה נשמע הגיוני שזה יבוא בעסקת חבילה עם הנחיות לדרכם, לא? זו אולי דרישה מוגזמת לבקש לקבל רק את מה שנוח לנו ביחס לילדים ולא את מה שיוצא להם בטבעי מתוך השהות עם הילדים... לא, מה דעתך?

כמו לבוש, שינה, נימוסים וכו',

אבל אין להם עדיין שיקול דעת רחב כדי להפעיל אותו, 

וחוץ מזה כשזו שותפות והם לא גורמים לילדים להרגיש כאילו הם עוד הורים אז מצוין.

יצא לי כבר מידי הרבה פעמים לשמוע את הילדים הקטנים אומרים שחבל שהבנות לא בפנימיה... הם לא אמרו רק לי, גם בינם בשעת משחק.

מסכים אם מה שנאמר שאין צורך "להפסיק". כי הרי הם אחיות גדולות ויש להם אחריות ומן הסתם הם גם נותנות מעצמן המון ובאמת מתפקדות כמו "אימהות קטנות" אז יש להם גם את הזכות להשפיע מעצמן.

מה שכן צריך לשים לב שזה נעשה במידה וללא הגזמה... 

אבא שלי היה אומר לנו , מסכנים האחים הקטנים כמה הורים יש להם? אתם (הגדולים) בקושי הסתדרתם עם שני הורים, אז מה הם יעשו???

להשתדל לא לוותר על ההרגל הזה

ו... לא להתייאש! זו תקופה שכזו.

אם כן, למד אותם לנקות ןלסדר, אם לא- לא אמור להיות לך יותר מדי בלאגן...

מספיק תינוק אחד שאוכל פרי וכל הרצפה, כסא אוכל וגם את וכמובן הוא מתלכלכים.

עכשיו הוא רוצה לישון , עד שאת מרדימה אותו, חוזרת לנקות, יש כלים מהבוקר, יש לבשל , לסדר את כל הארון שהוא הפך בשניה שלא הסתכלת עליו וגם את רוצה לשתות את הקפה שלא שתית כלום היום.. את מתלבטת עם מה להתחיל, יש גם כמה טלפונים חשובים שצריך לעשות וכדאי לעשות את זה כשהוא ישן.. ואז הוא מתעורר....

טיפממני: לסדר יום שלם ולנקות ואחרי שהבית מצוחצח להחליט ולהכניס לראש-לוקחים משו?מחזירים למקום

אוכלים משהו?מפנים ולעושים כלי בלי לדחות! ככה הבלאגן יופחת ואולי גם יעלם....תלוי בכמות הילדים ובבלאגן 

פונה להורים בדר"כ. 

ג.לכל מי שמשום מה ירד על כהנא צדק,בחודש אלול...ודי לחכימא,לא רק כהנא צדק אלא גם מי שמשתמש בניק הזה.ככל שהילדים גדולים יותר ניתן לצפות מהם שיעשו יותר למען הבית...לזרוק לפח,לפנות צלחות,לסדר...

וזה לא רק עד שנתיים שהילד אוכל מלוכלך , זה תלוי בילד .

אצלי הוא בן 4 . והוא אוהב לאכל אם כל העולם .

חולצה מכנס שולחן /רצפה .....

 מנסים ללמד אותו שאוכלים יפה .

כנראה זה עושה לו כייף למרוח את המעדן /שמנת על השולחן .... הבאתי לו סמרטות  /מגוונים כדי לנקות .

הוא מנקה , זה לא מפריע לו . ובכל זאת הוא נהנה וכיף לו לשחק אם האוכל .

כל ילד וההתנהגות שלו.

בהצלחה לכולן.

נ.ב

אם יש ילדים מאוד קטנים 0-3, שעושים הרבה בלגאן ולכלוך ,אז כדי להרפות מדי פעם .

ואלי לשטוף כלים /כביסות שהם ישנים . השנים האלה יעברו קצת סבלנו .

זה מרענן את השכל.

חוץ מזה- לך לבית חינוך עיורים ותלמד איך הולכים בעצימת עיניים...

אם תרצי

אני משכירה תוכנית צפיה והפעלה  (עצמית) לבת המצווה

מאוד יכול להתאים כתוכנית לחברות , שתעסיק אותם ושיצאו מהערב עם מסר וחוויה

פרטים באישי

הורים באמת מצפים ממנה ליחס?

כי זה מה שעשיתי בתחילת שנה הרגעתי את כל הבוכים..

לאט לאט יצא מצב שאני נקרעת בין כל הקבוצות ואין לי שום תפקיד נורמלי -

ומוגדר.היתי הסמרטוט וההצלה מצד שני עד היום נשאר לי ההרגשה הרעה הזו.

כל מטפלת דרשה אותי אליה..ואחת אמרה לי תנקי כאן קצת טוב?

את כל הפתיתים והבלגן שלה..

אני פונה אל כל מי שיכול לעשות משהו בענין ולהתיחס לבעיה הזו ..

מה דעתכן?

הן באמת בסדר המטפלות פשוט לי קשה שאני רואה כל מיני שינויים קטנים שלא היו אצלו ועכשיו כן..אני אתן 2 דוגמאות.

1. הוא גמול ב"ה ופתאום מאז המעון מתחיל שוב לפספס. עד היום זה היה במעון אבל היום פיספס פעמים בבית... אוף זה לא קרה לנו כבר חודשיים פלוס... מתסכל ממש ממש!!

2. על כל שטות ובאמת שטות הוא מתחיל לבכות בטירוף.... ממש בוכה ורק נרגע עם ממוצץ.. אני מרחמת ולא יודעת איך להתנהל איתו כבר..

סתם תקופה מעצבנת..

במיוחד את הבנות.

ובטח בעיר.

את יכולה להתעכב קצת, לשוחח קצת עם בעלת הבית ולנסות לקלוט את האוירה.

לדעתי צריך להיפתח קצת ולקבל את זה שיש בתים שונים בהתנהלות, וגם באורח החיים הדתי, כל עוד זה בגבול הסביר מבחינתכם.

אנחנו עברנו לעיר גדולה מעיירה קטנה עם קהילה תורנית, שבנויה מצוות חינוכי של שתי ישיבות (תיכונית וגבוהה), וזכינו בשכנים מקסימים מרקע אחר לגמרי. ובכל זאת הילדים עוברים מדירה לדירה, אצלנו סופגים תורני ורקע משפחתי יציב ב"ה (משתדלים ), ואצל השכנים, חום שופע ומאפי בית. השכנה שלי היא כמו משפחה שלנו. 

אני מרגישה שקיבלתי מהם לא פחות משהם קיבלו מאיתנו, ובשבילנו הם מקפידים לא לחשוף את הילדים לטלוויזיה ולאינטרנט.

אבל אפשר לפחות להרים טלפון. זה גם נותן תמונה כלשהיא.

בבחינת "ראו בן זה שגידלתם, מה עולל בבית הספר"

ולהפך,

לו היו מענישים את הילד היו עושים לו עוול כי מצד האמת הוא רק רבע אשם

פתרון טוב יותר היה לו היה ההורה יכול להסמיך את המורה להעניש במקומו.

כמובן שאני מדבר במסגרת הענישה וברור שענישה היא רק חלק קטן מהחינוך.

אני הייתי שולח אותו עם פתק להורים "אנא חנכו אותי"

כמובן לא בכל מצב ותלוי בתדירות -

אבל כגישה זו הגישה

בד"כ ההורים מכירים את ילדם ומודעים להיתכנות של התפרצויות כאלה או אחרות.

במקרים כאלה אצפה מהם להכין אותו מראש למקרים כאלה כדי שלא יגיע לאלימות של ממש

כעיקרון, זה אכן רעיון טוב שילדים ידעו שמי שירביץ, יגיבו כך. וזה יכול למנוע אלימות. אם כי גם ההרחקה צריכה להיעשות בצורה לא "אלימה".

אבל צריך גם לבדוק מה הנסיבות. לעיתים ילדים יכולים לפגוע בצורה מילולית שהיא קשה בהרבה מהתגובה הפיזית עליה. ולא יתכן להעניש את הקרבן, רק כי הגן על עצמו ונתן כתגובה מכה. מכה זה לא תמיד הדבר היותר-חמור. כעיקרון, אסור שתהיה - אבל להתעלם מאלימות מילולית קודמת בגלל "סיסמא" על אלימות פיזית, יש בכך משום בטלנות של המחנכים.

פעם שמעתי באיזה בי"ס שאמרו ש"בשום מקרה אסור להרביץ"...

זה לא נכון. לפעמים ילד חוטף עלבון כזה קשה, שהמכה שהוא מחזיר לפוגע, היא הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב, שאף אחד אחר לא יוכל לעשות במקומו.

לא סתם כתב ספר החינוך שהתורה לא חייבה להעמיד עצמנו כקיר.

מצד שני, אי אפשר שהבי"ס יהיה ג'ונגל. אלו אכן ממש נושאים רגישים. צריך כללים, וצריך גם הבחנה מדוייקת של נסיבות.

ילד שמשתולל- צריך TIME OUT

א עוד זמן להיות כלוא בכיתה

הרבה יותר יעיל לשלוח אותו למגרש סגור וריק עם כדורגל, או לשלוח אותו לחבוט בשק אגרוף באולם ספורט....

ממליצה לך לראות סרטי הרצאות של דייל קרנגי (כשהאסימונים נופלים")

הוא מתאר מקרה של ילד קשה בבית הספר-

שהוא כתב בתיקו האישי הוראה- על פי חוק פדראלי אסור לשלול מילד זה את ההפסקה שלו.

הצורך של הילד להפסקה היה כל כך קשה, והמוח ה*** של מורים שהשאירו אותו כיתה היה צריך יחס מתאים.

בי"ס הוא שליח של ההורים לחינוך. בלי לוותר על תפקידם בבית.

יש סוגים שונים של ילדים. ביה"ס צריך ביסוד הענין לטפל גם בכך. לא רק בהישגים לימודיים. 

לפעמים, באמת אין ברירה, בגלל שזה על חשבון ילד אחר, ולא מצליחים להתמודד לבד. אבל זה אמרו להיות מקרה חריג.

אין בכך אמירה של בית הספר כאילו כל האחריות לחינוך מוטלת על ההורים ואילו הוא עסוק רק בהקניית ידע.

ממש לא.

התלמיד עצמו כשהוא נשלח כך הביתה בבושת פנים גורם גם להוריו לחנך אותו וגם לעצמו לחשוב על מה שעשה ולתקן את דרכיו בעצמו.

זה כלפי השורה הראשנה לאחר הכותרת - עם השאר אני מסכים.

אנא חנכו אותי... זה דבר פוגע. פוגע בהם, פוגע בו. קשה אח"כ לשקם דבר כזה.

ובכלל, ילד בכיתה ב', זה צעיר מאד. פעולה דרסטית, זה רק כשאין ברירה. צריך ללמד אותו, לחנך אותו. גם בנושא הזה.

אז כאשר באמת אין ברירה, כי זה על חשבון הזולת ממש, אז מה אשר לעשות. או כאשר באמת השיקול הוא שזו הדרך החינוכית היחידה שנשארה. יכול לקרות. אבל זה צעד חריג. כיתה ב', לא מחנכים ב"זבנגים" (ובכלל, בד"כ בלי זבנגים בחינוך..)

כששולחים  הביתה ילד שנהג באלימות יש אמירה של בית הספר -גם לו וגם לילדים האחרים  " לא יעשה כן במקומנו".

 צריך להשתמש בזה  במידה, רק  אם זו לא פעם ראשונה ואם התקיימה שיחה ואזהרה.

 זה חשוב גם לילד שהרביץ, גם מלמד את האחרים שזה מעשה חמור וגם מחזק את תחושת המוגנות של הילד שנפגע - שרואה שלא עוברים לסדר היום.

שמרביץ, צריך "טיפול"... אחרת בתיה"ס לבנים היו מעסיקים מטפלים במקום מורים..

ובי"ס אינו יכול לחייב לשלוח לטיפול.

כמו שצריך בכל תוקף למגר אלימות בבתיה"ס, כך צריך להיזהר מהקצנה לצד השני כשלא מדובר במקרים עם "בעיה עקשנית". חדירת יתר של בתיה"ס וגורמים אחרים לתוך המשפחתיות, גם בה יש אלמנט מזיק.

הכל בשכל ישר ולגופו ענין.

מסכים. ובכיוון הזה כתבתי  מקודם.

"לחייב לשלוח לטיפול", זו חדירה למשפחתיות. צריכים לדבר.

בוודאי שילד שמרביף שוב ושוב, צריך לשוחח עם הוריו. ולא בהכרח בי"ס יודע וב מהם אם צריך טיפול ואיזה.

לגבי מה שאת כותבת בסוף, הורים שמתעקשים, ילד שמהווה איום - זה באמת מקרה קיצוני. כתבתי במפורש, "כשלא מדובר במקרים עם בעיה עקשנית"... בוודאי את צודקת שילד שנוהג בקביעות באלימות וביה"ס וההורים לא מצליחים לטפל קונוונצונאלית, הילדים האחרים לא צריכים לסבול.

וזה גם יותר יעיל.

כשהורה לא מרגיש מאויים, אלא שמאמינים בו וברצונו הטוב, ומציעים בענוה - הרבה פעמים יסכים בגלל זה להתענין.

לפעם הבאה.

סימילאק או מטרנה?

סימילאק יותר עדין - למי שיש לו מערכת עיכול רגישה, אבל שניהם מעולים, ולדעתי זה טוב יותר מחלב פרה,

למרות שמותר גם חלב.

יש הבדל גדול בין התמ"ל לחלב פרה בגיל כזה??

כי פעם שמעתי מאחת מיועצות התזונה של מטרנה שאחרי גיל שנה אין כ"כ משמעות והבדל בין מטרנה לחלב רגיל...

והשאלה אם כדאי להחזיק בבית קופסת מטרנה למצבים כאלה שקורים פעם בהרבה זמן??

(כי אני לא אגמור את הקופסא תוך 60 יום ואסור להשתמש במטרנה מקופסא שנפתחה לפני יותר מ-60 יום..)

ב"ה לא יצא לי לקנות לילד הזה מטרנה בכלל...

(סימילאק אני לא סובלת את הריח שלו! אבל זה היינוח למטרנה...) 

לא יודעת בדיוק הוראות הכנה, כי בפעמים שהילדים שלי קיבלו כזה חלב - אמא שלי הכינה אותו...

או חלב עיזים, אם את לא רוצה חלב פרה (שקצת פחות בריא).

אבל אפשר גם באמת חלב פרה רגיל.

או לחלופין - לנסות להרגיל אותו לבקבוק מים.

גיל שנה והילד אוכל אוכל אמיתי-

אפשר חלב מהמכולת

כי פחות מעובד וכו'.

רק שאלתי אם יש הבדל בין ההרכב של מטרנה לחלב פרה בגיל כזה?

חלב הוא חלב , זאת אומרת שהוא לא מעובד, ולכן יכול לגרום יותר לרגישיות או לאי סבילות (רוב העולם הם או רגישים או אי סבילים לחלב) ולכן יש כאלו שבכלל לא בעד חלב , בשום גיל.

אחרי גיל שנה יש לגוף יכולת לעכל אותו, ולכן כבר אפשר להביא.

תחליף חלב - הוא מעובד, ולכן יותר קל לעיכול , מצד שני - הוא מעובד ולא טבעי, ולכן יש כאלו שיעדיפו לא לתת.

בקיצור - לא יודעת מה לומר לך, אישית הייתי נותנת חלב שקדים (אלא אם כן זה יוצא יקר, לא בדקתי)

בעבר נתתי מים עם דיסה , בתור מנה, והיה בסדר גמור (גם מעובד...)

אין על זה תשובה חד משמעית, פשוט תעשי את השיקול שלך.

מוסיפים לה כל מיני "ערכים" שהילד יכול לקבל בעצמו ממזון טרי וזה עדיף (תמיד נספג יותר טוב ממזון טרי). לפני שנה אין ברירה כי המוצקים עוד לא מבוססים,והילד צריך לקבל את הערכים האלה מאיפשהו, ולו מתחליף. אבל אחרי שנה עדיף להימנע מהמזון המעובד הזה, כמו משאר מזונות מעובדים. חלב פרה עדיף. שוב, כל הנ"ל על סמך תשובה של משרד הבריאות שקראתי לפני כמה שנים. לצערי לא יודעת כרגע למצוא אותה.

מוסיפים לה כל מיני "ערכים" שהילד יכול לקבל בעצמו ממזון טרי וזה עדיף (תמיד נספג יותר טוב ממזון טרי). לפני שנה (אם הילד לא יונק) אין ברירה כי המוצקים עוד לא מבוססים,והילד צריך לקבל את הערכים האלה מאיפשהו, ולו מתחליף. אבל אחרי שנה עדיף להימנע מהמזון המעובד הזה, כמו משאר מזונות מעובדים. חלב פרה עדיף. שוב, כל הנ"ל על סמך תשובה של משרד הבריאות שקראתי לפני כמה שנים. לצערי לא יודעת כרגע למצוא אותה.

נתתי לו השבוע חלב פרה פה ושם בתור השלמה להנקה...

לא נרשמו רגישיות/ התנגדויות...

שאלה נוספת האם זה משביע באותה צורה?

מטרנה וחלב פרה?

ואם הוא לא רגיש אז מעולה!...

זה גם יותר זול

מקווה שאחזיק עוד מעמד עם ההנקה כי השאיבות של הבוקר מעצבנותתתתתתת....

אם לא הייתי עובדת- זה היה מעולה

אבל ב"ה שיש עבודה ועובדים...

ממש לא קל לעבוד ולשאוב,

מקווה שזה לא יהרוס לך את ההנקה. יש הרבה שמסתדרות.

הקטן שלי כבר בן שנה וחודשיים ואני שואבת ומניקה כבד די הרבה חודשים...

מסתדרת!

אבל לא סובלת את השאיבות!!!

הנה, עכשיו, בשישי שבת כשלא עבדתי- הנקתי לפי הצורך והיה מעולה!!!

לא מפריע לי להמשיך ככה גם עד גיל שנתיים.

רק שהשאיבות מתישותתתת

הן באמת מתישות ומעצבנות

רק בשעות שאני בבית וזהו?

יש לך נסיון בזה?

אבל אני רואה בעבודה שלי,

יש נשים שיש להן הרבה חלב וזה לא משפיע עליהן בכלל,

ויש נשים שזה קצת ממעיט להן את החלב,

אני מאמינה שאם לא מוותרים יש סיכויים טובים 

כי בילדה שלי הקודמת, ברגע שהפסקתי לשאוב בעבודה, כשהיא היתה בת 8 חודשים - זה היה רק ענין של זמן.

בגיל שנה כבר הפסקתי להניק.

הפעם- שאבתי עד גיל שנה גם בעבודה

ועכשיו, כשאני חוזרת מהעבודה אני שואבת מנה. וזה לא קל כשהילדים איתך וסביבך...

ונראה מי יגבר על מי?...

אם כן כנראה שאצלך זה כן משפיע על מיעוט חלב... באסה..

כדי שתהיה לי מנה ליום המחר למטפלת...

חוץ מפירות וירקות וכו'?

שום סוג של חלב?

מטרנה היא חיקוי של חלב אם, לא של חלב פרה...

איזה שקדים? שהושרו במים?/ קלויים?

אפשר להכין מראש וזה מחזיק מעמד במקרר? כמה זמן?

איזה טעם יש לזה?

תינוק יונק יאהב את זה בתור תחליף להנקה?

מחזיק מעמד לשלושה ימים במקרר

1) אם זה דרך חברה שעושה אטרקציה באירוע או משהו בסגנון הייתי שמחה לקבל את זה.
תנסי לברר גם על כיוון כזה, למכור את זה לחברות של אירועים כאלו.

2) אם זה דרך אתר עם תוכן מושקע בנושא או אפילו לימוד חוויתי לבת ולמשפחה ואז להציע את זה לקנייה.

ובכל אופן ,כמה נראה לכם הייתם מוכנות לשלם ?

התוכנית לקראת סגירה ואין לי מושג מה להגיד ללקוחות לגבי מחיר..

פליז תעזרו לי

כמה מקובל לקחת על מצגת לבת מצווה , לתמונות של הילדה?

כשאני אומרת לאנשים שזה בסביבות  700 ₪ אני מקבלת צחקוקים בטלפון (אמיתי לגמרי!) , או תגובות של הלם ותדהמה.

כאילו, מה  חשבתם? זה המון עבודה ומקצועיות.

המדגם פה קטן.

יש עוד מצגות להשכרה בשוק.

בהצלחה!

קצת גורם לו להוציא כעסים . נשמע ילד מתוק.

אל תדאגי זה יעבור. והגננת נשמעת כמו אחת שיודעת לגשת אליו.

ובבית לחבק הרבה, להתייחס, לעשות לו מקום חשוב במערך המשפחתי .

בהצלחה ומזל טוב . (את מחזירה אותי אחורה אל הגדולים שלי שהיו בהפרשים דומים ).

איזה נס שיש לי מטפחת, ככה אני יכולה להחביא את הקרניים שאתם מוציאים לי, ולהראות כאילו שפויה...

אבל קשה לי לצחוק בסייטואציה כזאת, מעלה לי תפיוזים מבפנים למרות שמשתדלת לשמור על קור רוח

כלפי חוץ...

עושה את זה_(היה יותר כשהיה בגיל של ביתך-גיל שנתיים המדובר..) אבל במדרגות כמעט באופן קבוע.

גם כשחוזרים מגן משחקים וכבר מיצינו-לא תמיד זה יעבור חלק..

העניין שיש לו גם אחות קטנה שעוד לא הולכת אז אני מרימה אותה כך שאינמצב להרים אותו בכוח.

הקטע של המפגש עם זרים- כמה שאני מנסה להתעלם  זה באמת מתסכל-נותן הרגשה ממש לא טובה.

סתם לדוגמא פגשנו את המטפלת הקודמת האהובה והוא עשה לה פרצוף כזה ואמר לה משהו לא נחמד (בסגנון של "די"- לא זוכרת במדויק)

הקטע שזה ממש מבאס, כאילו אני יודעת שהיא מודעת ל"התקפים" האלו- זה התחיל בחודשים האחרונים של השנה שהסתיימה אבל זה עדין   לא נעים.

גם אין מה לעשות- זה רושם ראשוני ובגדול הוא ילד מקסים וחכם(מראה את זה בבית ובחוץ לא כ"כ) אבל מ-איך שהוא מתנהג זה מה שמתרשמים. וכ"כ חבל לי שזה הרושם שהוא יוצר על עצמו יחד עם תחושה לא טובה לאנשים שמולו.

מה עושים??

יש הרבה זמן פנוי אחה"צ ואחרי שעתיים של משחק בבית עדיין יש זמן שהייתי רוצה לצאת קצת לאוויר,

שיתפרק לו קצת בריצה ומשחק במקום פתוח. הרבה פעמים מסתכלת עליהם ומזה בא לי להוציא אותם ואז כשחושבת על מה יכול לקרות-מוותרת. גומר לי את הכוחות ומביא אותי לעצבים.

לפעמים אני בכל זאת יוצאת למרות הקושי וזאת כדי איכשהו להתמודד עם הבעיה ולא לוותר על  דברים אחרים.

תודה, אשמח לעצות נוספות!

לי עזר מאד הספר של הרב יעקובזון - אל תחטאו בילד

וכשהיא היתה עושה את זה - הכי חשוב לא להבהל (ולתת לו לשלוט עלייך) לא להתעצבן ולכעוס (ולתת לו לשנות את מצבי הרוח שלך)

אלא להשאר רגועה, זה קודם כל.

אם את יכולה להמשיך לעלות - נניח במדרגות - את יכולה לומר לו ברוגע שאת עולה ומחכה לו בבית.

אם הוא בוכה - זה בסדר גמור, ונעים מאד מהשכנים ומכולם, אם למישהו יש בעיה שיטפל בו.

אם את לא יכולה להשאיר אותו - להרים אותו על הידיים ולהכניס.

ואם הוא בוכה - לא לשים בעונש, הוא לא עשה דבר אסור, או חריג.

אפשר להבין אותו, ולומר שזו לא דרך

בע"ה.. זה ממש קשה (וגם לא יודעת אם הכי נכון) להישאר רגועה כשהוא בעצם כובל אותי. לדוג' כשאני אומרת לו בוא נעלה (סופי.) והתינוקת על הידיים (ולפעמים גם בלעדיה) והוא פשוט אומר לא ונעמד בעקשנות.

עכשיו, נראה שאין דרך להזיז אותו ומנגד עצם זה שאני עומדת שם נראה לי כמו "ניצחון" שלו.

אני יודעת שאני לא בתחרות אבל הייתי רוצה שהוא יקשיב כי "אמא אמרה" ואמא עייפה וככה החליטה.

וזה מחרפן כשלא. במדרגות יש לי פחות בעיה כי אני באמת עולה ואומרת לו שיצטרף ולא מזיז לי מהשכנים מרןוב שאני עצבנית

אבל בחוץ זה יותר בעיה כי מפחדת שייכנס לכביש וכו' אז לא יכולה להשאיר אותו...

והוא נעמד ונכנס למצב "עקשן". לא קשור ליציאות וכו'... אבל לפעמים באמת נובע מעייפות- גרים בקומה גבוהה בלי מעלית..רק שהוא לא אומר מה מפריע לו אז אין לי איך לעזור לו...

ושיעלה יפה בכל מיני צורות אבל... לא תמיד צולח..,

לפעמים אם מראים אמפתיה, הילד מקבל כוח כי הוא מרגיש שמבינים אותו.

עוד רעיונות: ליצור מראש מצב שיגרום לו לרצות.

נניח, עוד לפני שמגיעים לבנין, להגיד מראש שהוא יקבל איזו הפתעה נחמדה כשנגיע. (ואז המטרה של לקבל משהו מגמדת את האמצעים...)

או ליזום הפעלה שתעשה את המשימה קלה יותר:

תחרות- מי מגיע ראשון, או בא נראה לאן תגיע עד שאני מגיעה ל10.

לילדה שלי, באותו גיל אני לפעמים אומרת לה בצחוק "לדעתי, את בכלל לא יודעת ללבוש חולצה לבד...",ואז היא רצה לעשות את זה כדי להוכיח לי שהיא יכולה. אז אולי אפשר משהו בסגנון. או לחילופין:" אתה חושב שיש לך כל כך הרבה כוח שיספיק לך לעלות עד למעלה? באמת? וואו. בא נראה."

בקיצור- להפוך את הקושי למשימה מאתגרת, נחמדה ששכרה בצידה...

כשהוא משתטח תאמרי לו בלי כעס.. בלי רוגז..

ממקום אמיתי:

עכשיו אתה קם, כי אמא מתקדמת וחבל שתשאר מאחור.(לומר את זה ולחזק בפנימיותך את האמונה שאכן כך יהיה)

לא קם?

את מוזמנת ללכת, ולא להסתכל לאחור  לרוב זה עובד וברגע שהם רואים שאת מתרחקת הם אוטומטית מתקרבים

וכשמגיע הילד,

לא לומר:

אתה ילד כך וכך/ לא יפה איך שהתנהגת

לומר: איזה יופי, שיש לי ילד כזה נבון וחכם, ובוגר

שמתעודד מהר ועוזר לאמא לסיים את הקניות/ הטיול/ ההגעה הביתה

מגיע לך חיבוק/ נשיקה

לגבי אנשים זרים- לא הייתי לוחצת עליו

עושה פרצוף לא נעים? 

ממשיכים הלאה, לא אומרים מילה.. מחייכים אליו ונותנים חיבוק

וכשהוא מגיע הביתה,

שואלים: איפה החיוך שלך מסתתר?

אני חושבת שהוא נמצא שם בתוך הכיס?

לא?!

אז אולי מאחורי האוזן?

בוא נחפש אותו..

ולהראות לו, ב-פנים, איך נראה פרצוף מחייך וכמה נחמד להסתכל על פרצוף נעים שכזה.

רק מהדיבור הזה הילד כבר מתעודד ומחייך,

ומשנה גישה..

לא לשדר לו שהוא חריג ובעייתי.

הוא אהוב,

עם ולמרות בחירותיו.

בהצלחה יקרה!!

דברים דומים קורים להרבה מהילדים, לפעמים זה ממש מתסכל רוצים כבר להמשיך ופתאום הילד מתחיל עם הקריזות, אין לי פתרונות קסם אבל דבר אחד חשוב כמה שאפשר לנסות להיות רגועה ולגלות כמה שיותר הבנה לילד, כשלא הצלחת ואבדת את העשתונות אל תכעסי על עצמך זה קורה לכולם זה ממש לא אומר שאת אמא לא טובה.

4 זה גיל כל כך מוקדם.

הילד אומנם ביישן, ומגיב בפרץ צחוק כשהוא במבוכה, או משתדל להתרכז בממתק כדי להסיח את הדעת מ 20-30 זוגות עיניים שננעצות בו בררר..., אבל כל אלו התנהגויות נורמליות.

אני אמא לשני ילדים שמוגדרים אילמים סלקטיבית (לא מדברים בנוכחות זרים, גם לא חברים בני גילם, גם לא סבא וסבתא, עם אף אחד חוץ מהמשפחה הגרעינית. כשיוצאים החוצה מהבית הם פשוט נאלמים דום), 

ואני יכולה לומר לך שאולי הילד הוא ביישן, אולי אפילו ביישן מאוד, אבל הוא עדיין בטווח הנורמלי.

ובכלל, לביישנות קיצונית שמפריעה לתפקוד, או אילמות סלקטיבית, לא פונים לנוירולוג אלא דרך רופאת משפחה מקבלים הפניה לפסיכולוג/פסיאטר ילדים לאיבחון.

ציינת שהוא מדבר תקין לגילו. לדעתי אין צורך לפנות כרגע לנוירולוג.

תני לו את הזמן בגן, אם הגננת תבחין בבעיה, היא תבקש ממך להתחיל הליך של איבחון כדי לשקול שעות שילוב בגן חובה.

אני באמת לא מבינה את הלחץ של המשפחה. אז הוא ביישן. נו.

ונשמע שאת עושה בדיוק מה שצריך לעשות כדי לתמוך בו ולחזק את הביטחון העצמי שלו. 

לדעתי, לא היית צריכה לשמוע ולא לקחת אותו לשום בדיקה. לפחות לפי מה שתיארת.

אל תחשבי על ה"השוואות" הללו, אל תתייחסי, תנהגו עם הילד בטבעיות וחום וטוב.

ילד נורמלי.

קראתי וממש התחברתי, מצד אחד את מרגישה שהכל בסדר ואין שום בעיה, ומצד שני את חוששת אולי אלה שמעירים כן צודקים וחייבים לבדוק ואם לא נטפל בזה אני מזניחה את הילד שלי, אני מכירה גם אצלי את המחשבות האלו בכל מיני נושאים, לפי דעתי תלכי עם ההרגשה שלך בתור אמא בדרך כלל היא נכונה. 

ילדים אוהבים סדר, שגרה, חוקיות.

יש כאלה שיותר ויש כאלה שפחות.

הבת שלי היתה כמו שאת מתארת והיא בסדר גמור

תודה בנות, הרגעתן אותי.

כנראה שבאמת זכיתי בפיס

זה נראה בסדר...

מזכיר לי קצת את הבן שלי..

תקופות כאלו..

גם הבת שלי בת שנתיים וחצי מסודרת ונקיה.

מתוקה ממש..

לא הייתי מתרגשת מזה.

תהני שיש מי שיסדר את הבית

אני מבינה מה מפריע לך.

יכול להיות שזה יעבור עם הגיל...

אבל אם את מרגישה שזה מטריד אותך- כן כדאי להתייעץ. יש ילדים שיש להם איזה קבעון שבגיל בוגר יותר מפריע להם, חברתית ולימודית.

לחייך מהענין. יש בזה צד נחמד. אולי סתם ילד "מסודר" יותר..

עם זה - אם הדבר לא בא מהרגלים שאתם הרגלתם או מחיקוי שלכם -  שווה התייעצות עם מומחה, לדעתי, או לפחות לעקוב בלי לחץ עם הזמן, שההתנהלות אינה "כפייתית" באופן מופרז..

זה היה מחובר לתחתון.. והיא לא טיפשה..

בקיצור פחדתי לחשוף אותה ליותר מדי פרטים.. ולא ידעתי מה להגיד.. זה היה מלחיץ.

אכן עניתי שזה לגדולות וכשתגדלי את תדעי..

היא שאלה קצת וחשבתי קצת מה לענות ואז היא לא המשיכה אז עזבתי את זה.

אני לא חושבת שיש פה עניין של צניעות..זה לגיטימי לשאול..לא דיברתי פה על יחסי אישות..

תודה לעונות היקרות..

"זה משהו שיש לי לפעמים אבל זה לא כואב לי", ובזה עברנו לסדר היום. 

א. תשובה אמתית- שאינה שקר

ב. תספק לילד/ה מענה ולא יישאר "באויר"

ג. לא ידליק נורות: שההורה לא יתעלף/יגמגם במענה

(לכל שאלות ותשובות בתחומים אלו)

למרות שתשובה פשוטה מאוד יכולה לספק את הילדים. הם לא מודעים לכל ההקשר שאנחנו מודעים אליו.

הוא אכן במצוקה.

התחיל גן לפני שבוע?

כדאי אולי ללכת איתו לגן, אם אפשר לפנות לזה קצת זמן. לספר לגננת מה קרה, ולשאול האם היה משהו. האם מישהו אמר לו משהו. להכיר איתו את הגן, לעבור בין המשחקים.

האם ההסתגלות היתה הדרגתית (כלומר, יום ראשון לזמן קצר, אח"כ קצת יותר וכו')?

תהיו איתו כמה שאתם יכולים.

ואם הוא עדיין נכנס לחרדה ומתבצר בה, כדאי לשקול להפיג את החרדה בעזרת תרופה הומאופתית שתיתן לו תמיכה.

זה ייתר (יעשה מיותר) טיפולים פסיכולוגים ממושכים ויעזור לו בזמן קצר מאוד להתגבר על החרדה.

אם אפשר. אם לא , להשאר איתו בגן כמה שיותר. 

להשתדל לא לקחת אותו אחרון מהגן.

ההורים מתחילים להגיע ואז הילדים בציפיה האם זה ההורים שלי. להשתדל לקחת אותו בין הראשונים.

שמח על התגובות ויש כמה דברים שאכן אקח לתשומת לבי וננסה אותם!

העניין הוא שהילד בוכה כל הלילה לפני ובבוקר סרטים, צורח ומתחיל לרעוד כולו אבל 10 דק' לאחר שהוא בגן הגננת מתקשרת ואומרת שהוא משחק והכל בסדר.. אולי עוד דבר הוא שאשתי בהריון חודש שמיני על אף שהקטן אומר כל הזמן שהוא מחכה שהתינוק יבוא והוא כבר רוצה לראות אותו..

תנסו כמה שאפשר להקרין שלוה, ביטחון, שמחה.
 

ואם ישאל שוב אם תקחו אותו מהגן, תנסו לענות עם צחוק: בטח ניקח, מה חשבת....

כנראה שזו מטפלת זורמת שלא מתרגשת, וזה טוב.

אז תדגישי יותר את הענין של הבגדים שמתלכלכים ושמרמה מסויימת של ליכלוך נראה לך חשוב לשטוף את הריצפה.

מה שמתסכל זה שבבית אני לא מורידה אותה כשהריצפה מלוכלכת

אז שם?

רציתי ששם היא תוכל להתפתח חופשי.

וגם אם לא מתלכלך או נרטב, מחליפים אחרי גג  4 שעות בכל מקרה, לרענן.

שימי לה קרם אורה (או כל חברה אחרת מהטובות) ותני למטפלת גם.

וקורה שיש פריחה בלי סיבה נראית לעין. אם היא מוגזמת לפעמים זה חררה ורופא נותן משחה טיפולית.

ולשאלתך הראשונה - מטפלת חמה וטובה, שאוהבת את הילדים, שווה יותר מכל נקיון. (כמובן לשמור על בטיחות בחפצים על הרצפה).

הלכלוך מפתח מערכת חיסונית.....

לא מאוורר ולא עושה הרבה.

התכוונתי שהיא לא עושה הרבה 

לכן אני לא מחליפה וגם העיפות ולכן 

האיזור לא מתאורר

שוטפת כל יום ועדיין הרגלים של הילד יכולות להיות ממש ממש מטונפות בסוף היום... 

(ואני מעבירה גם סמרטוט בצהרים אחרי האוכל..)

והבת שלי אכלה אותם.