פורום הורות (עמוד 165)

אומנם זה מסריח  אבל זה לוקח את כל הליחה

מגניבות ששמעתי עליהן.

ואז הליחה לא תעלה לו לגרון ותציק.

מסכן.

אולי אנהלציה תעזור לו לשחרר את העסק יותר מהר.

עוזר מאוד לגודש וצינון.

וגם להוריד מוצרי חלב אם הוא אוכל כאלה.

להיזהר שיהיו מים רתוחים, ולנקות אותו כל פעם מחדש.

 

אחרת, הוא עצמו יכול לפזר "מזיקים" קטנים..

אז אם זה לא בגד לבן, זה כנראה אבוד .

 

קחי את זה בתור שכר לימוד להבא .

אני למדתי מזה להיזהר מאוד לאוורר ולתלות לייבוש דחוף כל מה שאפילו קצת רטוב.

תודה על הטיפ..

לא תמיד זה עובד :/ אבל תנסי, מקווה שיעזור לך..

אפשר להפוך את הבגד לסמרטוט....

 

פעם בטעות נשפך לי מים לתוך הסל כביסה (ניקיתי את האמבטיה עם זרם מים ונכנס לשם גם)

ואיזה חולצת בסיס לבנה שהייתה בסל קיבלה עובש

ורק עכשיו אני שמה לב שבעצם כבר אין לי חולצה כזו, מסתבר שאחרי כמה כביסות זה עבר.

אבל לא היה הרבה עובש בצורה משמעותית,

בקיצור, אל תתייאשי, כל פעם שאת מפעילה מכונה תדחפי לשם ת'בגד הזה....

לנו הייתה גופיית כותנה שהדביקה את הגופיות האחרות.
זרקתי בלי לחשוב.
לדעתי גם סמרטוט יכול להדביק,הרטיבות בתוך המכונה מפתחת עוד.
בסוף בעלי הרוויח גופיות חדשות

אפשר לנסות מסיר שומנים של סנט מוריץ, להשרות חמש דקות ולהכניס למכונה.

להתיז סנו אוקסיג',
לפזר עליו אבקת כביסה ,
להשאיר טיפה בשמש ולכביסה.
זה משהו חזק ולבד עדין יחסית יכול להיות סיכון אם משאירים הרבה זמן אז בזהירות

חומץ סודה לשתייה מלח לימון במכונה וכמו חדש !

מוזיאון ישראל חינם לילדים באוגוסט

בעיר דוד יש הרבה הסטוריה וארכיאולוגיה וגם הליכה בנקבת השילוח שזה מים וכיף

בעמק צורים מסננים את העפר שהווקף הוציא בזמנו מהר הבית ומוצאים בו מאות ואלפי ממצאים מענינים.

אם הילדים גדולים מספיק אז אפשר להשאיר להם פעילות או פשוט לתת להם להסתדר לבד.
מתעודדים מכך שנשארו רק שבועיים לתחילת השנה
מתחלקים חצי חצי בימי החופש (את השבוע בעלך שבוע הבא או הפוך.. מה שנוח)
מוצאים בייביסיטר

אחת הסיבות העיקריות שלי לגור פה.

לא פשוט...

וטובלים את אזור הכתם בחלב המבעבע בסיר עד שכל הדיו נשטף אל החלב.

הכתםמוסרבקלות.

פעם הסרתי ככה כתם ענק (ממילוי של עט שנשפך) מסריג.

אם לא, הייתי מרפה ומחכה. לא עד עולם הוא יהיה עם טיטול...
אצלי מאד עזר להבטיח הפתעה בכל פעם שישב על הסיר ועשה. (גם אם זה היה רק כמה טיפות,)
הבאתי לו חתיכה של שוקולד ציפס

אם הוא מגיב ככה אז אין מה לעשות. חכו עד אחרי הלידה. אפילו עד הקיץ הבא.

כשהוא יהיה מוכן זה ילך בקלות.

האמת שהבטחתי פרסים אבל לא רוצה אפילו לנסות... עוד מישהי עם ניסיון דומה?

גם אנחנו רצינו להתחיל לגמול אותו אחרי פסח כשהוא היה בן שנתיים ו8 חודשים והוא גם לא זרם וגם הייתי צריכה ללדת בסוף סיוון. ראינו שהוא לא בעניין אז עזבנו את זה ואז ילדתי וממש מיד אחרי זה - פשוט אמרנו לו שממחר אין טיטול ואם הוא יעשה יפה בשירותים נעשה לו מסיבה כי הוא כזה ילד גדול.

ממליצה להעלים את הטיטולים וכמון שחייבים להבטיח ולתת פרסים אפילו על כל ישיבה בלי שיוצא משהו - קל וחומר אם יוצא

דווקא אני תמיד העדפתי לגמול אחרי הלידה כשהייתי בהריון.
יש לך כוח ועצבים בסוף הריון לנקות ולכבס ולקלח כל פעם שמפספס?
בהחלט ראיתי שעם הבנים קשה יותר לגמול אותם, וגם כשהם גדולים יותר.
אם יהיה בשנה הבאה במעון וכד' יכול להיות שיראה ילדים אחרים שהולכים לשירותים ויעשה לו חשק. ויש גם מטפלות במעון שאוהבות לגמול את כל הקבוצה יחד, יכול מאד לעזור

מנסיוני חייבים שני תנאים לגמילה - רצון של הילד וידע איך עושים.
לפעמים יש רצון והילד לא מצליח לעשות ולפעמים הילד יודע ולא רוצה ללכת לשירותים. זה לא עובד בצורה כזו!! או שזה פשוט לוקח הרבה יותר זמן לגמול את הילד.
העצה שלי - להרפות.
חכי לגיל שלוש ואז תנסי. כשהוא ירצה זה יילך לך הרבה יותר בקלות ובלי שריטות לילד. גמילה זה תהליך חשוב ואם זה ייעשה בכוח זה רק ישאיר לו משקעים.
דרך אגב - אני מציעה את זה גם אם הוא עולה לגן 3! הבן שלי עלה לגן שלוש בגיל כזה וגמלתי אותו בגלל זה. הגמילה לקחה 8 חודשים שבהם כולם סבלו. אני הייתי צריכה לנקות תחתונים עם קקי (או שפשוט זרקתי...) הסייעת היתה צריכה להחליף לו תחתון במקום טיטול שזה הרבה יותר גרוע... וזה היה על בסיס יומי. האמא העובדת לא זמינה לחזור בכל יום לשטוף את הילד... עדיף שהסייעת תחליף טיטול בגן ולא לעבור את הסבל הזה.

יש מצב שיראה את הקטן עם חיתול ויקנא וירצה לחזור לחיתול. תני לו להתפנק עוד קצת, אולי בהדרגה לדרבן מדי פעם לשבת בסיר, לשים חיתול גמילה ולהראות לו שיכול לבד. אם תתני לו להרגיש מוערך ובוגר זה ידרבן אותו.

לאמא יש כוח) מאשר להגיע למאבקי כוח או התרגלות גדולה לטיטול.
הגמילה הכי קלה אצלנו היתה של הילד שנגמל לפני גיל שנתיים. זה יותר קשה לנו ההורים לזהות את הצורך לשירותים לשלוח אותו ולעזור לו עם ההתארגנות אבל לילד הכי קל.
יומיים ראשונים היתה התנסות שלו להבין בכלל מה הולך פה (הוא הביע עניין בעקבות האח הגדול ממנו) אבל תמלול (פיפי)+ סבלנות שלנו +מטפלת מדהימה שעודדה מאוד יצרו גמילה מהירה וקלה

עדיף לחכות שהילד יהיה בשל, זה קורה להם פתאום, הם מבקשים לבד, אם תלחיצי לגמול אותו, הוא ירגיש ויעשה דווקא. חכי עוד קצת )

כי שמעתי שיש ריגרסיה אחרי לידות, ולחשוב על טיפול בשלוליות וכו' עם תינוק קטן היה מעבר לכוחותי.

מה עוד שהוא לא רוצה עכשיו, אז זה יכול לקחת לא מעט זמן, ואני מניחה שאת לא בשיא הכוחות שלך אם את צריכה ללדת עוד חודשיים...

 

מה הייתי עושה - ממליצה מאוד על הספר סיר הסירים. מתחילה בלהקריא אותו, המון. להכניס את הנושא לשיח, ובצורה טובה. 

אולי להדגים עלינו, להזכיר עוד אנשים וילדים (X עושה בשירותים? כן. אין לו חיתול... וY? יש לו חיתול, הוא תינוק, הוא עוד לא יודע ללכת לשירותים כשהוא צריך. ומה עם...) להראות לו. 

מעבר לשירותים - סיר מרגיע יותר הרבה ילדים. כי זה קטן ולא מפחיד. 

ואני מאוד מאמינה שהרבה תלוי בנחישות שלך. אם אין טיטולים אז אין טיטולים. השאלה אם יש לך כח לאין טיטולים הזה לגמרי, או שאת מעדיפה לכך שהוא ירצה את זה יותר. כי להוריד ולהחזיר זה לא אידאלי. 

 

לא נשמע נחמד שהוא כ"כ חושש מזה. אז בכל מקרה הייתי מתחילה לספר לו על זה, הרבה, גם בלי לעשות בפועל כלום. כשיגיע הזמן שתעשו זאת בפועל הוא ידע מה צפוי, זה יהיה לו מוכר ולא זר מפחיד וחדש. 

הרבה הצלחה. 

ונגמלה לילה ויום ביום אחד

תודה רבה לכל העונות! בנתים מנסה להשתכנע שיהיה לו חלאקה עם טיטול...

אצלנו ממש עזר..
לשבת בכיף עם הסיר ולקרוא ספר
ואם על הדרך יוצא בסיר אז לשבח ולעודד ולספר לסבתא ולאבא ולשכנים
אפשר גם לקנות כמה דברים קטנים שהוא מקבל כל פעם שיוצא בסיר
אגב יש גם אחלה ספרים על הנושא, אולי כדאי לקרוא לו..

גרה בירושלים, יודעת שעזרה להרבה זוגות אני חושבת שזה המספר 0508443104

איך לדרבן אותה ללכת.
בהצלחה!
חשוב לא לדחות.



אם היא מדברת- להקשיב ולתמוך.
אולי להסביר על חשיבות השחרור מהלחץ.
אפשר לפנות באישי אם תרצו.
בהצלחה!

יש פרקי זמן סבירים "לחזרה לשגרה", שאם עוברים אותם יש לטפל. נ"ל נורמה עד כ4 חודשים לתפקוד רגיל. בהצלחה.

שתראה שזה לא כ"כ נורא ושזה טבעי וזה נחוץ.
זה סה"כ טיפול כדי לעבד את החוויה ולא להיות לבד בתחושות ובמחשבות שלא נגמרות.

כמובן - לא ללחוץ. ולתת לה את המקום שלה לעצב.

להסביר שהטיפול לא ימנע או שהוא נגד העצב, הוא רק כדי להכיל אותו נכון יותר וכדי למצוא את החוזק שלנו בתוך הכאב. הקושי והעצב הגדול.

המון הצלחה, נושא לא קל בכלל..

אני לקחתי לאחרונה את הבן שלי לטיפול emdr בטראומה, וזה מאוד עזר. 

לפי הפרסומים שלהם - הם טוענים שהם וcbt זה שני הטיפולים שמוכחים שעוזרים לטראומות. 

אני לא מבינה בזה יותר מידי. 

אבל כאמא וגם מנסיוני כילדה אני חושבת שצריך להיזהר בזה מאוד מאוד מאוד. 

צריך לדובב אותה, מתוך חום וקרבה ואהבה, אמפתיה. להעלות את הענין.

 

היה צריך כבר לעשות את זה.

 

ובודאי שאם אתם רואים שלבד זה לא הולך לכם, כדאי לפנות לשירות הפסיכולוגי שמתעסקים בכך. לצערנו, יש להם נסיון.

 

לא חייב שיש לה חרדה, היא פשוט מאד עצובה מזה. אפשר להבין. אבל צריך לעזור לה לא לשקוע בכך, אלא לפרוק, לתת לה לבכות, שתספר מה היא מרגישה, מה חסר לה, להזדהות, לדבר על מעלת מי שנהרג על קידוש השם, אולי לעשות משהו לזכרה.

קמות ובודקות שהחלונות נעולים ועוברים בין החדרים כדי לראות שכולם חיים, דיברנו עם עו"ס והיא אמרה לנו שזה נורמאלי, נראה לכם שצריך לקחת אותן לטיפול בכל אופן?

ואם עולות נקודות שמצריכות תשומת חב
לפעול בהתאם.
בהצלחה!

כל פעם שיש פיגוע בבית זה מתגבר ככה שזה עכשיו פשוט לא יוצא מאז הרצח של הלל.

אנחנו גרים באזור מועד לפיגועים.

צריך לדבר איתן.

 

אפשר לשוחח על הדברים הללו. 

 

לשמוע ממה מפחדים; "להרחיק את הסכנה" - כלומר, בהתאם למקום בו אתם גרים, להסביר את אמצעי ההגנה במקום, גדר, התראה וכד', שיראו שזה חשש רחוק. להרגיע שנועלים את הדלתות/חלונות בערב (מה שרלוונטי), לעדכן על פעילויות של הצבא בתקופה האחרונה בתוך ישובי הערבים, איך שמגיעים אליהם, תופסים, מונעים פיגועים. שהם חוששים כעת.

 

אם  צריך "לקחת לטיפול", אי אפשר לדעת מרחוק. ולא כל עוסי"ת גם מבינה משהו בדברים הללו. אבל זה נכון, שלבדוק אם חלונות/דלתות נעולים בלילה, במקומות שקרובים יותר לאולוסיה עויינת, זה לא דבר נדיר.

 

האוירה שההורים משרים בנושאים הללו, גם לה יש השפעה חשובה.

הן יודעות בתודעה שיש גדר וצבא, זה לא עושר להן- הן טוענות שגם בפיגועים האחרים היה.

ואנחנו נועלים יחד איתן בלילה את הדלתות והחלונות, הן בכל אופן קמות במיוחד כשיש רעשים בלילה,

במשך היום זה לא נראה שמשפיע עליהן למרות שהן כן מדברות על זה עם חברים, אבל זה נראה נורמאלי.

העובדת הסוציאלית טוענת שזה טבעי ובמיוחד שכבר היו ניסיונות חדירה ליישוב שלנו, אבל לנו זה נראה מוגזם.

בקרית ארבע כיתת הכונות הוקפצה עם הנגיעה בגדר, אלא שבגלל המרחק הקצר, לא הפסיקה להגיע עד שהמנוול כבר נכנס לבית. אז מבחינת ילדים, מי שלא גר קרוב ממש לגדר, זה הסבר..

 

הפחד מה"רעשים" וכד', הוא באמת לא נדיר. הן צריכות "להרגיש" שלא יקרה כלום. להמחיש שממש אף אחד לא יכול להיכנס... 

 

אבל זה אכן, כמו שילדים פוחדים לפעמים מגנבים.. 

אפשר לומר לה שכל אחד שעבר טראומה כזו - צריך ללכת לייעוץ פסיכולוגי קצר. משם לראות איך זה ממשיך ואם זה עוזר לה.

לא פשוט בכלל...

אשאל את ההורים שלי..

אבל...

שזה יהיה מחקר במייל / מקסימום טלפון,

כי אין סיכוי שהם יצאו מהבית בשביל זה.

מדובר על מחקר שאפשר לענות עליו במייל / הודעות מיידיות? 

אפשר שובר למסאז', או לצילומים משפחתיים. גיפט קארד בחנות שווה. אפשר להדפיס ולמסגר "תעודת הוקרה" למטפלת.

300 גג אם זה ממש ממש שווה

היא הייתה בעננים. התקשרה להגיד לי שהרבה זמן הילדים שלה רצו משחק מסויים ועכשיו סוף סוף היא יכולה לקנות להם. לדעתי עדיף לתת כסף ושהיא תקנה מה שהיא הכי צריכה.

בס"ד

 

לענ"ד הכי כדאי.

משאיר לה את הבחירה,

ואת כל ההערכה וכ' לבטא במילים, בברכה יפה חיצונית ומילולית

הבאנו כמה אמהות גיפטקארד והמטפלת ממש ממש הודתה לנו, כל כך שימח אותה.

של שירי הפעלה למשפחתון.

נהוג לתת משהו שימושי לבית עם פתק החלפה. או תכשירי קוסמטיקה. משהו שלא קשור לעבודה בפעוטון, אלא לחיים הפרטיים של המטפלת.
כמובן שעם ברכה אישית ויפה שמוקירה תודה על הכל.

למנהלת נותנים משהו יותר משמעותי בדרך כלל (כמו שעון עם משפט יפה).

אני הלכתי על הכיוון של כלי בית(בהרבה פחות כסף אבל כל אחד והתקציב שלו)

את יכולה למצוא דברים מהממים בנעמן, או ורדינון גולף וכאלה- אני הייתי שמחה לקבל.

אני בדר"כ לא משתמשת בזה אבל אחרי שהיא קנתה התחלתי להשתמש וגם היה בזה מלאא דברים מפנקים ושווים.

יש עכשיו לקראת ט"ו באב המון מבצעים בכל מיני מקומות. שווה לבדוק.

ואני אוהבת לשאול ולתת כמה אופציות:

מה את מעדיפה - 

משחק לילדים , למשל XX

או זיכוי בחנות X או בחנות אחרת שבא לך 

 

ככה היא מבינה פחות או יותר את סדר הגודל של המתנה , וגם בוחרת

 

יש עניין להוסיף מתנה להכרת הטוב...
אבל הדגש המרכזי(בעניי) זה לברכה הכתובה!
אני הכי מתרגשת מהמילים..

גילוי נאות - יש לי עסק למתנות בעיקר יודאיקה.

בהנחה שמדובר במישהי דתית / מסורתית יש מיתלים דקורטיביים בצורת רימון עם מילים מהמקורות או לחילופין משירי נעמי שמר

מצורף קישור לדוגמא: http://www.matanya-judaica.co.il/Catalog.asp?T1=7&T2=7

אם לא אפשר כל דבר אחר שימושי או דקורטיבי.

אבל בכל מקרה לא נראה לי שאוטובוס מעפולה לירושלים יהיה ממוגן.

גם לא אוטובוס במזרח ירושלים.

ולפעמים יש התארגנות של בית כנסת/שכונה.

הנסיעות לירושלים מעפולה בדרך המהירה ביותר היא מכביש הבקעה.

אשמח בכל מקרה לבדוק את ההיענות של החברים במועדון

יש איזשהו מכשיר, לא זוכרת איך קוראים לו, ששמים על הפנים בזמן השינה והוא מזרים חמצן לאף וזה עוזר לנחירות. אני יודעת שיש לזה חברה שנציג בא אליך הביתה ומתאים לך אותו במיוחד. מכירה אישית כמה אנשים שזה הציל את השינה שלהם ושל בני הזוג שלהם...

עוזר כנגד דום שינה

תופעה לא סימפתית
לכאןרה נראה לא מזיקה חטץמזה שקמים כמה פעמים בלילה ושהשינה לא רציפה.
בפועל זה גורם להרבה בלאגן כולל התעלפויות איבוד הכרה ואפילו לאירועים מוחיים.

קפצו לרופא. תבקשו מעבדת שינה לבדיקה
אין מה להפסיד. יכול להצליח חיים ואיכות חיים

זה יישתלם....





הרבה נחת!

והיא כבר בת שנתיים ושמונה חודשים... אני מרגישה שכרגע זה נכון בשבילה ולא מרגישה שנכון ללמד אותה להירדם בלעדי.
אני שוכבת לידה (או יושבת, או עומדת אם הקטן רוצה שיעמדו איתו), ומספרת סיפור או שיר (לפי בחירתה) תוך כדי שמלטפת אותה, עד שהיא לגמרי רדומה. כשמתחילים את השיר\סיפור (אחרי קריאת שמע ויכול של דברים טובים שהיו היום ודברים טובים שהיא עשתה היום) אני מסבירה שעכשיו היא צריכה להראות לי שהיא מנסה לישון, שזה אומר לעצום עיניים, לשכב ולתת לכל הגוף לנוח (בלי התגלגלויות ושינויי תנוחה כל רגע). אם היא לא עומדת בכללים, הסיפור/שיר מפסיק ואני מחכה עד שהיא מוכנה.
עדיין ההשכבה יוצאת די ארוכה (לפעמים גם חצי שעה), אבל לדעתי זה שווה.

נרגעת רק אם אתם איתה- אז צריכה שתהיו איתה.

שנה וחצי זה עדיין גיל צעיר...

אולי אפשר גם לשים לה שירים וניגונים רגועים.

לפעמים הגדול מקנא בקטן שנשאר עם ההורים ו"גונב" לו את הצומי.
אנחנו פתרנו בעיה כזו בכך שהכנסנו את העגלה של הקטן לחדר של הגדול. הגדול נרדם, הוצאנו והכל בא על מקומו בשלום. היתה אפילו פעם שנכנסנו את העגלה ריקה, התינוק נשאר בסלון, והגדול לא שם לב

אני גם כן יושבת עם הבת שלי בחדר כל לילה עד שהיא נרדמת. לא ממש לידה אלא מרחק מסויים, קוראת ספר או בטלפון ויוצאת כשנרדמת.
יש שיטה שאומרת להרחיק כל כמה ימים את הכיסא שלך עד שאת ליד הדלת וככה בהדרגה היא לומדת לישון לבד, האמת אני נתקעתי במרחק מסויים כי נוח לי ככה, אבל אולי באמת עדיף לגמול.

הבעיה שגם אם יושבים לידה לוקח לה המון זמן להירדם לפעמים שעה,לפעמים שעתיים וגם יותר.
ויש לנו עוד דברים לעשות.

בנוסף יש עוד תינוקת קטנה שגם דורשת את שלה.

וגם זה מתסכל שהרבה פעמים ארוחת ערב אנחנו אוכלים רק בעשר..

לידו גם בגיל  4 עד שנרדם...

הם מפחדים מהחושך...זה די לגיטימי...גם אני לא אוהבת לישון לבד לבד...

אין לי רעיונות לגבי משך ההירדמות...אולי יעזור לשים לה סיפור בדיסק? 

אם את רוצה ללמד אותה להירדם בלעדייך אז אין לי איך לעזור כי אני עוד לא שם...
אבל כן יש לי ניסיון בהשכבות ארוכות בלי אפשרות לצאת מהחדר. אז מה שעזר לי-
* אוכלים ארוחת ערב ביחד איתה- כל המשפחה (לפעמים לא מסתדר, אבל באופן כללי כך הקביעות). בערך בשש ורבע ארוחה לכולם, ואחר כך מתחילים מקלחות והשכבות. לא יודעת אם יתאים לכם, אבל לנו זה ממש כיף, גם מצד הארוחה המשפחתית, גם כי ככה אני לא רעבה במשך כל השכבה שלה, וגם כי אחרי שהקטנים ישנים לא צריך להתחיל ארוחה ואפשר להתחיל בעיסוקים אחרים.
* אני הרגשתי שככל שהיא מרגישה שאני רוצה לצאת מהחדר היא יותר שומרת על עצמה לא להירדם ואז זה הרבה יותר ארוך. ואם אני משדרת שאני לגמרי איתה ואפילו שוכבת לידה, אז יותר קל לה לשחרר ולהירדם. זה דורש הרבה עבודה עצמית, וגם אמונה שהדברים יכולים להשתנות וזה בטוח לא ימשיך כך לנצח.
לא יודעת מה עוד לכתוב, כי גם אצלנו השכבות ארוכות ומתישות, למרות שפעם היו הרבה יותר... בהצלחה!

היינו שעות לידו לפעמים הוא היה נרדם ומתעורר אחרי כמה זמן כאילו לבדוק נוכחות ;) זה מתסכל ברמות.
עכשיו אנחנו מנסים.. משהו אחר. אחרי הסדר ערב והטקס שינה הקבוע אנחנו אומרים לילה טוב נשיקה ויוצאים. אם הוא מתלונן אנחנו אומרים לו מהסלון (גרים בקראוון) שאבא ואמא פה שומרים עליו ולילה טוב. לפעמים המשפט קצת שונה כמו אבא ואמא פה ואוהבים אותך לילה טוב..ועל זאת הדרך.
בלילה הראשון שהיה יותר קשה בעלי עמד ליד הדלת חצי פתוחה ואמר משפטים כמו "אבא פה שומר עליך." "ששש --- הולך לישון לא להפריע.." וכדומה וזה עזר.
אם יש מצב של בכי אז אנחנו נגשים מלטפים אומרים משפט אוהב בשקט וגם אוי נפל המוצץ?/ עשית בטיטןל? כאילו יש סיבה מאוד ברורה למה יכול להיות שהוא בכה ואם הוא רמז שנשב לידו אז אבא/ אמא פה בבית שומרים עליך..וכו.. הכל ברוגע בשקט ובסבלנות...

אני לא יודעת איך ילדים בגיל הזה אבל ב"ה הוא מאוד מבין מה שמדברים אליו.. ב"ה הכיוון חיובי.

בהצלחה בכל דרך שתבחרו העניין הוא כמה שיותר להתמיד גם אם לא נראה שהולך..

אחד האחים היה נותן הגדרה, ואנחנו היינו צריכים לחפש משהו שעונה עליה.

למשל: 'משהו מחודד' - והתשובה הייתה יכולה להיות גג או כל דבר אחר שמתאים.

נשמע דבילי אבל לי היה כיף 

בהצלחה.

וזה זכור לי כחוויה ממש טובה! וגם משחקים של זמזום התחלה של שיר וזיהוי השיר משחק "על מה אני חושב?" מישהו חושב על חפץ ושואלים אותו שאלות לגביו עד שמגיעים לפתרון...

כאלה שאפשר לשחק בהם בישיבה - בובות, כלי מטבח, אולי משחקי קופסה עם חלקים לא רבים.

להשמיע דיסק מעניין במהלך הנסיעה.

לדבר איתם ולשיר להם.

בהצלחה רבה!

בד"כ נרדמים בחלק מהנסיעה, תלוי לפי השעה,
לפני זה אני דואגת שיאכלו (סנדויץ, לחמניה, תפוח) ואז נותנת מוצצים. קצת זמן הם מתבוננים בחלון בשקט ואז נרדמים.
בזמן שערים:
נשנושים, שתיה, מדפדפים בספרים,
פעם ניסיתי דיסק עם סיפור ולא עזר... מוזיקה מאוד אוהבים.
באמת קשה להם מדי הרבה זמן, ולכן משתדלים לתכנן את הנסיעה כך שישנו (בערב, שאז ישנים כבר ללילה או בצהריים שאז הנסיעה מרדימה גם ילד שבד"כ לא ישן צהריים).

ספרים. ומשחקים כמו חיות זה גם הולך טוב..

והכרת הטוב האישית.

עצם המחשבה זה היה משמח אותי מאוד.

אם יש תה קמומיל זה הכי טוב, אבל אם לא - כל תה עשוי לעזור.

להחזיק אותה כמה דקות ככה, עם התה על העין, ותראי אם זה עוזר.

הנסיך התעורר עם עקיצות ב2 היניים והסתובב עם עיניים חצי עצומות כמו סיני קטן. 

אם יש לך משחה אנטי היסטמינית תמרחי לה. זה ישתפר בהלך היום ויעבור תוך יומיים שלושה.

קודם כל- כיף לך! זה גיל מתוק כזה.

לגבי התוכן- הם מאוד מאוד צעירים. צריך ממש מעט. ברמה של לפני ראש השנה- לדבר על השופר, לתקוע, לצבוע (ברמה שלהם) ציור של שופר. לפתוח רימון ולראות כמה גרגרים יש לו. לדבר על צבע אדום של הרימון- מה עוד אדום? החולצה של תהילה, הכובע של יוסי,וכו'.

הכל מאוד מאוד בסיסי.

והכי טוב- בליווי שירים, תמונות, ספורים תואמי גיל.

יצירות- נראה לי נחמד לחשוף אותם לסוגי חומרים- לתת להם לעבוד עם ברבצק (אם לא אוכלים אותו), ניר, בריסטול,צבעי ידיים, צבעי פנדה וכו'. בסה"כ בגיל הזה הם לא יודעים לגזור וגם להדביק לא בכיוון עדין. אז יותר חשיפה לתחושות וסוגי חומר.

לגבי סדר יום- חשוב מאוד- לך ולהם.

בגדול:

מגיעים, משחק חופשי ע"פ מה שאת מוציאה להם.

תפילה- הייתי הולכת על מודה אני, על נטילת ידיים, אדון עולם, שמע ישראל. אולי במהלך השנה מוסיפה אם נראה לך נכון.

הסבר על מה עושים היום- קודם נצא לגינה, אח"כ נחזור ונאכל, אח"כ נספר על השופר ואז נלך לישון.

חשוב לך ולהם שתהיה שינה מסודרת. כל ילד ישן במקום קבוע.

אשמח לשמוע.

מאיפה לוקחים שירים וסיפורים מתאימים?

תודה

"משחקצב" ועוד דיסקים לפי נושאים- חגים, תפילה וכד'

הדיסק יומולדת שלב במיוחד!!

 

מתאים לכל גיל

מתפללים איתם מהסידור של אריאלה סביר, אח"כ מדביקים להם דף גדול על הקיר והם מציירים עליו,

אח"כ נותנות להם לאכול ומוציאות אותם לחצר/ לגינה/ או סתם לטייל עד השכנה ובדרך לאסוף עלים שונים,

אח"כ הם כבר עייפים והולכים לנוח- בערך ב12:00 וכשהם קמים אנחנו שמים דיסק של התעמלות ועושים איתם לפי מה ששומעים, אח"כ אנחנו מביאות להם משחקים והם משחקים לבד כל זה עד ארוחת צהוריים.

לפעמים אנחנו מביאות להם בצק לשחק, הם מאוד נהנים ואופות להם, לפעמים מדבקות וגואש, אבל גואש רק בחוץ עם בגדים מוזנחים. 

שיהיה לך בהצלחה!

בגן שלהם כל חודש לומדים כל הזמן על משהו שמיוחד בחודש הזה וכל השירים והיצירות קשורים לזה.

לדוג'- חנוכה- ציורים של מכבים, כדי שמן, עשו מסיק מהעץ זיתים, שירים על חנוכה, התעמלות על סביבון,

כל יום ממש קצת, אבל הם הגיעו לחנוכה וידעו ממש יפה.

 

כל הכבוד!!

אבל זה גם ממש כיף לראות אותם נהנים, וצוחקים, 

 

איזה נחת זה לאמא שלכן לדעת שכשהיא לא נמצאת
אז הבנות הגדולות שלה משקיעות בצורה כל כך יפה ומטפלות כל באחים הקטנים .
באמת שההורים שלכן זכו!
לא מכירה הרבה אחיות גדולות שעושות לקטנים כזה סדר יום מושקע ואיכותי . אשריכן

(פולשת לפורום לא שלי)

מגיעים בבוקר-משחקים במשחק אחד בשולחן/על השטיח, כל רבע שעה בערך מחליפים משחק, עד שמונה וחצי(משבע וחצי בערך מגיעים ילדים)
שמונה וחצי מפגש, אומרים בוקר טוב לכולם עם שיר(יש שיר של אריאלה סביר, ממש חמוד..חפשי ביוטיוב) אצלנו יש בובת תאטרון שאומרת בוקר טוב והם חולים על זה.
תפילה: מודה אני,שמע בני, (ציצית אם יש לך כאלה שכבר בני שלוש,לקראת סוף שנה) שמע ישראל, ואהבת, משיב הרוח ומוריד הגשם/מוריד הטל, ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה, ושלח רפואה שלמה לכל חולי עמך ישראל ושמור על חיילי צבא הגנה לישראל, אדון עולם.
מסבירים אם יש משהו מיוחד שנעשה היום/משהו על הנושא הדו-שבועי(חיות, צורות, צבעים, חגים...)
9:00 ארוחת בוקר
פעילות מתחלפת כל עשרים דקות לפי לוז קבוע:
פינת בובות+כלי מטבח
חצר מתקנים
ארגז חול
חצר גרוטאות(מכשירי חשמל ישנים וכו')-אפשר גם פינת גרוטאות לא בחצר
כדורים
חישוקים
כלי נגינה(גם מאולתרים)
בימבות
ג'ימבורי
טיול
(לא חייבים את הכל כל יום. אבל כדאי שלפחות חלק יהיה קבוע.. נגיד שידעו שתמיד אחרי האוכל יוצאים לחצר ואז משחקים בפינת בובות..)
באמצע בסביבות 10:15 יש פרי
11:30 יצירה/חשיפה לחומרים-דף צביעה, הדבקות, פלסטלינה, קצף..
11:45 ארוחת צהריים חמה
12:10 סרט-בינתיים המטפלות מנקות את הכיתה ומארגנות את המיטות ועושות החלפות
12:40 משכיבים אותם לישון, מוזיקה נעימה..
14:15 מעירים אותם בעדינות, החלפות, לחם עם ממרח, משחק הרכבה בשולחן/סיפור שמתחלף כל כמה דקות עד שההורים מגיעים.(בין 15:30 ל16:00)

בכללי מה שחשוב זה סדר יום מסודר עם מקום לזרימה.. שיהיה לך מסגרת של סדר יום ואז הוא ישתנה לפי מה שבא..והמון שירים וסיפורים ואווירה נעימה!