פורום הורות (עמוד 166)

אחד לקטן בן 10חודשים.
ואחד לגדולה בת שנתיים וחודשיים ...
הוא יחסית גדול ומתאים לה- ברוחב. באורך כבר קצר..אבל היא מסתדרת איתו...

אני מזדהה מאוד . גם אצלינו זה סיוט בלי סלקל...בעיקר עם הקטן. וגם מרגיש לנו לא בטיחותי.
אני לא חושבת שנקח כסא בטיחות כי זה לא שייך באוטובוס.
ואגב- בכל אוטובוס שנסעתי היו חגורות. לדעתי רק בבודדים אין.
אנחנו תמיד קושרים את הסלקל.
אולי באמת בוסטר...
אבל זה כן משתפר עם הגיל-כשאפשר להסביר והם מבינים זה יותר קל לגרום להם לשבת...
צקיך להביא סיפורים ומשחקים ובעיקר-אוכל....

צריך מנשא גדול מספיק, כמובן.

לי נראה שכיסא בטיחות בלי חגורה הוא פחות בטיחותי מהחזקה על הידיים, כי יותר קשה לשמור אותו יציב במקום, והוא עלול יותר בקלות לעוף...

לק"י

בן השנה וחצי בחגורה ומחזיקה/ תומכת בו בנוסף.

ואם היא ממש רוצה לצאת אז מוציאה, יש חוק שמותר להשאיר עגלה פתוחה בלי תוספת תשלום. כמובן, מתאים רק לאוטובוס בתוך העיר. באוטובוס בין עירוני אפשר לנסות לשים במנשא עלייך כשאת יושבת.

כסא בטיחות קל יחסית.
אבל חייב חגורת בטיחות

הוא קל במשקל, ויש לו אפשרויות לשנות את הזווית ישיבה.הוא נכנס לנו למושב ברוב האוטובוסים ונתפס בין שני הכסאות(בחלק מהאטבוסים בכיוון הנסיעה ובחלק נגד כיוון הנסיעה).

מאוד מזדהה איתך גם המתוק שלי בין השנה ועשר חייב כיסא בטיחות באוטובוס!

אולי הוא היה ככה בבטן והתקצר לו הגיד.. אז לא נוח לו ליישר אותה?

סתם מעלה אפשרות. זה לא חייב להיות נוירולוגי (מהראש). יכול להיות גם מכני, ביד עצמה.

בלי סוף על להרוג ועל להרביץ ואבשלי בן 100 והוא יבוא עם אקדח וכו. הם לגמרי לא מבינים את המשמעות של זה. אני זוכרת את זה ג"כ מהאחים שלי בגילאים האלו. אז זה נשמע לי טבעי. אל תעשו עסק וזה יעבור לבד. מה שבטוח! שזה לא קשור לתורה שלנו לא למגילת אסתר ולא להמן וכו בכל הדורות לימדו את זה והילדים שלנו לא יצאו יותר אלימים עקב כך

בס''ד

 

תודה רבה על התגובה! ''אבא שלי בן 100 והוא יבוא עם אקדח'' חחחח ממש מצלצל מוכר

 

למען הסר ספק: לא התכוונתי לומר שהתורה מחנכת לאלימות! (אם כי יש מקרים שהיא כן מלמדת על אלימות בריאה... 'מי שקם להרגך' וכו'). רציתי לשאול אם הם נחשפים לזה כי מספרים על זה בגן מתוך הסיפורים שלנו או אם זה בא להם מן העולם החיצוני (בטמן וחבריו). או במילים אחרות: מי שם להם את הדברים האלה בראש? ואולי זה רק האחים הגדולים...

 

אבל מה שמעניין אותי בעיקר זה - האם זה באמת ככה בכל מקום? בכל זרם? בכל המוסדות? אצל כל (רוב) הילדים? אשמח מאד לשמוע עוד תגובות!

 

תודה רבה

בד"כ מדגישים איך לנו היה טוב, ואיך אנחנו יצאנו חזקים מזה שאנחנו יהודים,ושומעים בקול ה',

לכולם יש את הקטע של אבא שלי חזק/גדול והוא יבוא עם... זו צורת ההגנה שלהם אבל ממה שאת מתארת זה נשמע מוגזם ושזה מגיע מהגן, לפי התיאור שלך זה מגיע מהצהרון כי כשהוצאת אותו מוקדם היה יותר טוב וזה ידוע שהרבה פעמים לגננות של הצהרון אין כח והם פשוט מושיבות את הילדים מול המחשב לראות סרט, שזה גורם להתנהגות הזו... גם של הגיבורים- כי הם הדמויות בסרט וגם של האלימות- כי זו ההתנהגות בסרט, חוץ מזה שזה מפחית ביכולת להתרכז שזה פוגע בלימוד,

ברור שזה לא ככה בכל מקום וזה פוגע בילד! אחותי היתה שנתיים בגן כזה ואז העבנו אותה לגן אחר וראינו איך היא נהיית יותר רגועה ולא מתעסקת כל הזמן בדברים האלו.

הייתי חושבת שכדאי להעביר לגן אחר אפילו של ממ"ד אבל יותר תורני וכדאי שתבדקו את חב"ד, ויש בהר חומה גן מאוד איכותי ולא אלים ממשפחות איכותיות- אני אנסה לברר איך קוראים לו, ואולי של רשת מעיין החינוך התורני- לא יודעת אם הם מידי דתיים או לא,

שיהיה לכם בהצלחה!

יש אלימות בעולם

וזה מגיע לעולם הילדים

 

הם מעבדים את זה- בדיבור/ ציור/ משחק

לפי רמת קירבה ל: שכנים שהיו בפיגוע/ אח בצבא/ מגורים ביישוב וכו וכו' (/ סדרות ומשחקי מחשב וכו) (נוער, שכנים)

 

יש מקום להעביר גבולות לפי רמת הילד-

בזמן שגרה ורוגע-

 

"לא יפה להגיד X"

"אנחנו לא משתמשים בביטוי Y"

 

 נ"ל שאצל  הלייטים יותר רגוע

סביב ה"דמויות" הללו, נראה שהוא אכן בא מהגן. אם אלו ה"גיבורים" שהילדים מדברים עליהם - מצער מאד - אז לא פלא שזה השיח. כנראה, הדבר הזה בגן, אינו כ"כ בבית, קצת "מסעיר" אותו.

יש להניח שגם התקופות שהזכרת שהשתולל בבית, היו כתוצאה ממשהו שהיה בגן. בין עם ילדים, בין עם הצהרניות. בד"כ, טוב לברר דבר כזה בסמיכות.

 

שילד אומר שהוא "רשע, הכי רשע", זה לא דבר רגיל בדווקא. כנראה בדיוק מהסיבה לעיל. אם כי "יהרוג".. קורה...

 

יכול להיות שאם ילד ישמע על מכות מצרים, הוא ידבר על "להרוג את הרשעים".. אבל השיח שאת מתארת - לא בא מדברים כאלה, להנחתי. לא לומדים בגן בכזו אינטנסיביות, בוודאי לא דווקא על זה. מלבד זאת, מה שלומדים ממקורותינו, ברור שם שהרשעים הם הרעים..

 

מאד מצער שזה מה שהחברים מדברים. האם בגן אחר יותר טוב? זה תלי בגן. פלומבה של "תורני" עדיין אינה ערובה. אבל ברור שבמקום שכולם ולא רק אתם, אינם רואים דברים כאלה, אז השיח הזה לא קיים.

 

אם לחפש מסגרת חדשה - זה שיקול שלכם. לפי סדרי העדיפויות שלכם.

 

 

ובכללי, כדאי קצת לדובב אותו בנחת. נניח, מתפאר שהוא "הכי רשע".. אפשר לשאול: רשע זה טוב או לא טוב?  ואח"כ: מי עוד אומר בגן שהוא הכי רשע?...  ואח"כ: הם שמעו על מישהו שגם אומר כך? או ראו?..

 

 

אולי כך תבינו יותר מה קורה..

 

 

בהצלחה.

שהילדים שמעו המון סיפורי תורה ואיכשהוא מה שנקלט אצלם זה הקטע של מלחמות, רשעים, רומאים וכו' וכו'.

וכן, כשהם משחקים הרבה פעמים הם אומרים "אני רשע "אני פרעה" "אני רומאי" ...מכינים לעצמם חרבות מכל מיני דברים שיש בבית...

מה אתה אומר הרב דן?

 

שגם אם יש זמן/גיל שעל צורת הדיבור הזו של "מלחמות ורשעים" ופנטזיות-הכח, מתלבשים דברים מהמקורות או מההיסטוריה שלנו - זה "ניגון" אחר לגמרי..

 

ה"רשע" של תכניות המדיה - ושעוד מומחש בדמויות מצויירות וזזות - זה רשע שהרשעות שלו אינה בלועה בתוך סיפור כללי והווי כללי שיש בו ערך, שיש בו אנחנו, ושאחרי הכל ה"הזדהות" איתו היא זמנית, משהו כמו תחפושת של פורים. שם זה חלק מה"מציאות".יש כאלה ויש כאלה. גם ה"גיבורים" אינם דמויות ערכיות, אלא חלק מעולם פנטזיונרי, מעוות. ועל כן, אם ילד אומר שהוא "רשע, הכי רשע" ומזדהה עם דמות מצויירת כזו, אין לו סיבה מיוחדת לרדת מזה. כעת נוח לו שם..

 

הדיבור על "פרעה", "רומאי" זה בבחינת נסיון, לדעתי. לנסות רגע איך זה להרגיש את הצד השני. לפעמים גם דרך של "התגברות" על הדמות. בסופו של יום, הוא חוזר להיות יהודי וצדיק. בצד שלנו... ניסה את החוויה, ראה שמצליח להחזיק מעמד - וחוזר הביתה.. המבנה הכללי ברור לו לגמרי, גם כשהוא לרגע "בצד השני".

 

 

לגבי חרבות - נו מובן מאליו.. בנים. לפעמים, כל ה"רומאי" זה רק בשביל האופציה הזו. נניח, ישמע שבר-כוכבא היה עם חרב וניצח את הרומאים הרשעים - יעדיף להיות בצד שלו. עם חרב כמובן....

האמת שניסינו בר כוכבא, ניסינו חיילי דוד המלך, מה לא...

איכשהוא רק רומאים זה תופס....

לענ"ד יש בעיה בהרבה ספרים מצוירים שנותנים יותר מידי מקום ל"כוחות הרשע" ואז יוצא שקוראים עם הילד סיפור על ר' שמעון בר יוחאי נניח ויוצא שמה שהוא מתלהב זה מהרומאי עם השיריון והמגן והחרב...

אם הוא רואה תמונות - זה מסביר את הענין..

 

אם בתמונה הרומאי הוא עם שריון וחרב - מה יעשה הבן ולא יחטא?.....

 

והאמת, לדעתי הספרים עם "עודפי הציורים", לא תמיד מיטיבים. צריך להשאיר משהוא לדמיון של הילד, מתוך הסיפור. לתת לו לצייר בתוכו איך נראות לו הדמויות לפי מה ששמע עליהן.

רוב שאסור לצייר צדיקים יוצא שכל הספר הילד רואה רק תמונות של רשעים
וספר הישר הופך לספר הרשע
אבסורד

אנחנו חרדים ובמוסדות של הילדים שלנו לא שומעים כאלה דיבורים וכזאת התנהגות. בטח לא בגיל כזה קטן. (לא מתכוונת להכליל. ברור שזה תלוי מקום, חברה וחינוך)

תבררו באזורכם על מוסד עם אווירה יותר חיובית ורגועה.
לדעתי במקום יותר תורני שהילדים לא חיים את כל השטויות מהטלוויזה, ומה שממלא אותם זה דברים יותר טהורים, זה אחרת.

בהצלחה! חזקו ואמצו!

בפירוש הבן שלי בן 4 מדבר על להרוג ולקסח ולהרביץ.

והוא נמצא בת"ת ממש ממש חזק.

וכל החברים שלו מדברים ככה.

אתה סתם מסריח, אבא שלי שוטר ויהרוג אותך, אח שלי הכי חזק והוא ירביץ לך, וכו' וכו'

טבעי ואופייני לגיל

אם זה המצב תעבירו מוסד, לא מכירה מוסדות חרדיים, אבל זה ברור לא טבעי, 

יש רמה מסוימת שכן, בגלל שהם בנים אבל לא כל הזמן ולא בכל מצב.

 

איך את יכולה להגיד את לא צודקת? את לא מכירה אותי, את הילדים, ומה קורה במוסדות הלימוד שלהם.
אמרתי בפירוש שאני לא מכלילה. לא דיברתי על מוסדות חרדיים ככלל.
גם שם יש סגנונות שונים. סוגי חברה ושיטות חינוך שונות.

כמובן שגם החינוך והיחס לדברים האלה בבית משפיע. אם ההורים לא נבהלים, מדברים עם הילד, שומעים למה הוא מתכוון ולמה הוא אומר כך אז אפשר להבין יותר. להסביר לו בנחת מה נכון. ושאצלנו מדברים במילים יפות וטובות שמתאימות לילד יהודי.
לחזור על זה בנחת שוב ושוב זה מחלחל.

מה שכן-

הבכור שלי היה ילד ממש עדין באופי שלו וכשהוא נכנס לגן בגיל 3 הוא בהחלט למד כל מיני שטויות מהילדים שם.

ועניינים של חוזק והתפארות באבא שלי שהוא הכי גדול וכו' ואני חושבת שזה לגיטימי בהחלט...

 

אבל אפ'פם הוא לא התפאר שהוא רשע וגיבור. בכלל לא. והוא ממש לא סביב גיבורי על וכד'.

להפך!

השאיפה שלו היא להיות צדיק ות"ח כמו אבא ולהתנהג יפה וכו'.

 

מה גם שאין לנו כמובן לא טלוויזיה בבית ולא מחשב ולא שום גישה לסרטים וכד'...

שזה בהחלט משפיע מאוד על נפש הילד!!!

 

 

 

 

 

א. גיל ארבע הוא גיל לא פשוט. קצת כמו גיל שנתיים. אולי התרגלתם לרוגע של גיל 3 ופתאום הילד נהיה בן 4...

ב. אצל הילדים בגיל הזה הכל מאוד שחור לבן. "צדיקים- רשעים", "טובם רעים".. במונחים של להרוג וכד'- הם לא באמת מבינים עד הסוף מה זה אומר.

אצלנו בגן אין בכלל אזכור של הדמויות שהזכרת. אני גם סולדת מהן. אבל, אם אתם שולחים לגן דתי לאומי, אז צריך לקחת בחשבון שיש ילדים שחשופים לטלוויזיה וסרטים כאלה. מן הסתם במוסד תורני יותר- הילדים מגיעים מבתים שבהם אין חשיפה כזאת. לשיקולכם...

ג. בגן הילד עובר המון חוויות כל יום. הגיוני שחלק מהן גורמות לו לתסכול או לשאר רגשות שיוצאים כשהוא מגיע הביתה. אולי כדאי להקדיש לו זמן אחה"צ שבו הוא יספר על מה שקרה בגן וככה תעזרו לו לעבד חוויות שקרו לו- יתכן שזה ימנע התפרצויות ומכות וכד'.

ד. לגבי השימוש במילים כמו "את קקי". זה בעיקר מצחיק אותם. הוא מנסה לראות איך תגיבי. אם תגיבי בהיסטריה ובאוי ואבוי אז הוא יבין שיש לו קלף מולך....אם תתתעלמי הוא יבין שזה לא מרגש אותך ומן הסתם התדירות של זה תפחת. אפשר גם להגיב בעדינות- אלו לא מלים יפות. אנחנו שומרים על הפה שלנו.

כשהיא אמקה לי לפני כמה זמן " אני יהרוג אותך" שאלתי אותה : " ומה יקרה אז?" והיא חשבה וחשבה וענתה :"אני לא יודעת"....
לדעתי היא למדה את זה מהאחים שלה כמה שחשבתי שהבנים שלי לא יקבלו"הקלות" להיות אלימים בדיבור ובמעשה יותר מבנות, אני נוכחת שזה מאבק מאד לא פשוט לגדל אותם רגועים. משהו באופי של בנים יותר קשור לכח, כולל הדיבורים הללו.
נקודה נוספת: פסיכולוגית ששמעתי פעם אמרה שלפעמים ילדים במשחק הם המחבלים ועושים דברים נוראים )בכאילו( שזה טוב להרשות להם, כי זה עוזר להם להתמודד עם הפחדים וחוסר האונים להרגיש דווקא הגיבורים הרוצחים, זה בעצם כלי טיפולי שהם ממציאים לעצמם ולא משהו שצריך להבהיל.
והערה אחרונה: אמנם גיבורי על נוכחים פחות בחינוך ללא מסכים, אבל התרברבות כוחנית ואלימה לא פחותה מניסיון...
בהצלחה!

שקראתי פעם על משפחה שההורים היו סופר שמאלנים שוחרי שלום פצפיסטים כאלה, ולא נתנו לילד לשחק אף פעם בחיילים, שוטרים, מלחמה וכד'. והיו לזה השלכות אחר כך. לא זוכרת בדיוק איזה...אבל דברי שבעצם הילד היה צריך להוציא דרך המשחק הזה נשארו לו בפנים.

 בס''ד

 

שבוע טוב לכולם ותודה רבה לכל מי שהשיב. בהחלט הענקתם לנו פרספקטיבה רחבה יותר והרבה חומר למחשבה. ב''ה אחרי שבוע בבית המצב משתפר פלאים... קצת קשה לחשוב על מעבר גן ככה באמצע הקיץ. בלי אפשרות לבקר במסגרת החדשה הפוטנציאלית וכו'...

 

מה אתם עושים עם הילדים בתשעת הימים???

יש לי גילאי 13 ומטה.. ואני די בלחץ מהשבוע הקרוב.

 

קייטנה שמוקדשת למצוות, כל יום העיסוק הוא סביב מצווה מסוימת.

 

 

 

(מקווה שבאמת אצליח להפעיל את זה כמו שצריך, כי הילדים לא תמיד משתפים פעולה, ולא כ"כ קמים באותן שעות...)

משחק, בריכה אם יש לכם, יציאה לגן שעשועים.

לגדולים יותר, שקצת יותר מבינים- אפשר לעשות יצירות שקשורות לבית המקדש וכד'

וגם אפשר לצאת לגינות ופארקים.

הכי חשוב לא לחשוב שהוא מסכן אצלינו בבית אני היחידה מתוך 13 נפשות ואף פעם לא הרגשתי מסכנה, גם לא בבית ספר, אם את רוצה לשמוע עוד אז תשאלי יותר מדויק...

זאת אומרת כל מוצר שיש בו גלוטן גורם לנפיחות בבטן, הקאות, התעלפויות, תלוי בחומרה,

לדוג' לחם, איטריות, דוריטוס, במבה, ליקריש, מוצרי סויה, זה אומר לעבור לתזונת פסח כולל קיטניות לא כולל שרויה,

זה קצת מסובך רק כשקטנים שצריך להשגיח על הילד.

יש הבדל בין אלרגיה לגלוטן לבין צליאק. אלרגיה זה משהו זמני וצליאק מתנה לכל החיים.

לכל אחד תופעות אחרות בחשיפה לגלוטן.

אם אתם חדשים בתחום, כדאי לברר רמת רגישות,
אצלנו בבית לאחיות שלי יש רמה גבוהה מאוד (הן אפילו לא מנפות קמח בגלל שהקמח באוויר מזיק להן),
אז כולנו למדנו לקחת מהממרחים לצלחת ואז שייגע בגלוטן (נניח למרוח שוקולד בלחם, לנגב מהחומוס בשבת)... חשוב להרגיל את כל בני הבית, טעיתם? לא נורא, תכתבו בגדול עם גלוטן...

כשמתארחים- חשוב מאוד ליידע את המארחים, יש משפחות שהתיבול שלהם מבוסס על אבקת מרק והוא לרוב עם גלוטן, אם יש רמת רגישות גבוהה זה אסור לחלוטין, כדאי אולי להכין מראש תוספת אפשרית לצליאקי שבחבורה.

אם מדובר בילד- כדאי מאוד לדאוג שבמסגרת שלו יהיה לו מאגר חטיפים/ ממתקים שמותר לו, כל פעם שהמחנך מחלק לכיתה, הוא גם מקבל (כילדה שהיה אסור לה סוכר, זה היה החלק הכי מגרה, שכווולם אוכלים ורק לי אסור, זה אחר מסתם ילד שאוכל)

למצוא את המוצרים הזולים, יש חנות באיזור אגריפס (בירושלים) שמוכרת סטוקים של מוצרים ללא גלוטן בשקלים ממש, מומלץ לברר.

ללמוד לשנות מתכונים ולהתאים את השינוי, יש קמח אורז, קמח תפו"א (מרמולייט), ועוד המון סוגים משונים, להבין שבסיס הועם שונה, שיש לאוכל נטיות יותר לא יציבות מאוכל רגיל (מתפורר/ רך/ דליל) ללמוד לאזן את זה נכון (שינוי כמויוצ/ הוספת ביצה/ אגוזים טחונים או קוקוס בשביל מרקם ועוד...)

במסעדות- חשוב לברר!! הצ'יפס שלכם מטוגן בשמן של הפלאפל? כן? אז אסור. חשוב לבדוק טוב שהאוכל בלי גלוטן מטוגן בנפרד...

חשוב לדעת שייתכן שהילד ירגיש לא שבע, כי מאגר הפחמימות שלו נעלם פתאום, כדאי למצוא תחליפים טובים, למצוא דרכים מקוריות להתרגל לתזונה החדשה.
עוד משהו, בפסח, כדאי לבדוק עם רב שאפשר לאכול קטניות (במידה ומקפידים על זה אצלכם), כדי שהילד יוכל להמשיך עם אורז במהלל החג, זה הופך אצלם לבסיס של ממש. לפחות אצלנו התירו.

ועוד משו, לא לרדוף אחרי כל מוצר "ללא גלוטן", אוכל ביתי טוב מחפה על רוב האוכל במהלך היום, העניינים מתחילים עם סנדוויצים לביה"ס ואורחים...

נ.ב. אחיות שלי שותות מיץ ענבים בסעודה שלישית, לקבוע סעודה, כי אי אפשר על המוציא, תבררו את זה עם רב.
זה מה שעלה לי כרגע, שיהיה רק טוב!!
ב"הצלחה

יש צליאקים שמותר להם שיבולת שועל בכמות מסוימת (יש בזה גלוטן אבל הוא מסוג שונה)

אפשר לאפות לחם מתערובת קמחים שמכילה בעיקר קמח שיבולת שועל ואז מברכים על זה המוציא.

 

1. אין רמות שונים של צליאק- אלא שינוי בתגובות החיצוניים. בפועל יש נזק לרירית של המעי בכל חשיפה לגלוטן.
2. לגבי השיבולת שועל - אינו מכיל גלוטן אך נמצא במחלוקת בגלל מרכיב שקיים בו שלפעמים "מתנהג כגלוטן".
בפועל שיבול שועל רגילה אסורה לצליאקים כי לא שמורה מפני חשיפה לארבעת מיני הדגן שכן כוללים גלוטן.
בישראל קשה מאד להשיג שיבולת שועל טהורה ללא גלוטן וגם אם משיגים הוא במחיר גבוה מאד. (בסביבות 50 שקל לחצי קילו...)
3. הגלוטן נמצא כמעט בכל מקום ולכן צריך לבדוק טוב כל מוצר, תבלינים, רטבים, במסעדות וכו'
4. בהתחלה נראה מאיים אך עם הזמן לומדים למצוא שפע של מוצרים וכן לומדים איך לשתף חברים ומשפחה בעניין-ברמת המודעות וברמת הנכונות לדאוג לצליאקים במפגשים משותפים וכד'
בהצלחה והרבה בריאות!

כמובן אם זה בדרגה גבוהה.

מניסיון זה לא כלכך טעים ומשביע אבל מתרגלים.

כדאי גם לעשות ניסיונות באפיה ביתית. כשמצליחים זה יוצא יותר טוב.

אפשר גם לאפות עוגות ועוגיות לבד מקמח נטול גלוטן יש הרבה מתכונים באינטרנט.

 

להיות שבעים גם בלעדיו,

ויש רמת רגישות, ויש צורת השפעה זה שני דברים שונים..

0545770888 ניתן להתייעץ

מספר הטלפון שלו 03-6781481.

 

אם את רוצה להתייעץ  איתי את מוזמנת לשלוח הודעה בפרטי.

זה אומר שינוי ראש אבל ממש אפשרי.

כשאנחנו התבשרנו על צליאק במשפחה אמרתי שאם היינו צריכים לבחור איזשהו קושי בריאותי הייתי בוחרת בזה. כי אפשר לגמרי להיות בריאים עם צליאק. רק צריך לשמור.

ולפי מה שאני יודעת אין רמת רגישות אלא רק רמת תופעות. זה אומר שכולם צריכים להקפיד לגמרי. אלא שעל כל אחד זה מופיע בצורה אחרת. אבל חשוב להקפיד כי יש תופעות לטווח ארוך שלא כדאי לפגוש אותן אם לא מקפידים. במיוחד ילדים שבגיל גדילה.

לגבי הפרטים אשמח לעזור אם יש דברים לא ברורים מעבר למה שכתבו כאן. מוזמנת תמיד לפנות במסר.

בהצלחה רבה!

שלום לך אמא.
בתור אחת שמכירה במשפחה את האלרגיה מזה שנים, יכולה להפנות אותך לאחותי ולביתי שיש אצלם מלאי מתכונים ועצות טובות לא רק להתמודד, אלא גם לקחת הכל בפרופורציות נכונות.
                                 אם את רוצה, התקשרי אלי באישי

ממליצה מאוד למחוק את המספר טלפון.
יש לך אפשרות לערוך כל עוד לא הגיבו לך...
@בא לי

כמו שמנסים כל הזמן לעלות באישי עם עניינים שהשתיקה יפה להם.

שלום לך, 

אם ההבחנה מדויקת הפסיקי לאכיל אותו מאכלים עם גלוטין.

יש דרך שאני הצלחתי לפני 35 שנה ע"י שיטת ד"ר ספוק, מומחי לילדים שרוב האימהות בארצות הברית גידלו ילדים לפי שיטתו. הוא ממליץ להרגיל את התינוק לקחת מוצץ (נשמע הזוי) כן,למוצץ יש אפשרות להרגיע את הבטנו של התינוק.(אל תדאגי, הוא לא ילך לחופה עם המוצץ). עזר מאד לכל שמונת הילדים ב"ה. שקט נפשי לאמא, חשוב לגידול ילדיך.

כדאי לרכוש את הספר.(לפני 100 שנה) פופלרי מאד ברחבי ארצות הברית,. אפשר גם בעברית.

אשמח לעזור. מוזמנת לשאול ולהתייעץ...

יש לנו רמת רגישות גבוהה מאוד מאוד בבית
(אחותי פעם קיבלה סוכריה קטנה עם גלוטן ברמה לא משמעותית, ושבוע הייתה על כיסא גלגלים כי לא הייתה מסוגלת!לעמוד, וזאת רק דוגמא..)
קודן כל תגדירו רמת רגישות, ממה נמנעים?
מכיל גלוטן/ עשוי להכיל גלוטן/יוצר בסביבת עבודה המכילה גלוטן/ עשוי להכיל עקיבות מזעריים של גלוטן/ מכיל פחות מ20 ppm... יש לי 2 אחיות, שלאחת חלק מפה בסדר ולשניה לא.

ועוד משו, בצומות, לא יודעת להסביר למה, אבל לשתי הצליאקיות אצלנו *אסור* לצום, גם לא יום כיפור ותשעה באב, בהוראת רב.

 

גם אם לא אוהבת לחם , אפשר לגוון את הלחם ע"י  : טוסט / צנים / פיצה עם ביצה אפויה בתנור וכולי

אולי יהיו לה רעיונות משלה

מה היא כן אוכלת, חוץ ממה שכתבת יש עוד דברים?
אולי תפו"א שלוק וביצה קשה + שקית עם קצת מלח
סלט פסטה קר?
מה עם לחם ביתי? יש מתכונים מאוד פשוטים וקלים ואפשר להכין כמות כפולה ולהקפיא כך שזה פעם בשבועיים להכין...
אין ירקות שהיא אוהבת? שומר וקולרבי עם גזר ולימון היא אוהבת?
מה עם פיצה על פיתה וטוסטים? גם לא?

זו הטבלה של שנה שעברה למעון שאינו מלכר

http://economy.gov.il/Employment/DayCareCenters/Parents/tuitionDaycare/60.pdf

 בהסכמה שלה/ בדרישתה אז לא.

כדאי לבדוק את העניין

מה היא נזכרה עכשיו???? הרי שילמתי לפי לועזי אז היא קיבלה את כל השנה.... ממש לא מובן לי הדבר הזה...
והיא עוד אומרת לבעלי..... אישתך מקבל גם על החופש נכון..... קודם כל אני לא בפרטי.... שנית אני מקבלת לפי לועזי...

גם בחופש... 

התחילה שניה לפני ראש השנה ומסיימת באב נוסיף 3 שבועות חופשה ונקבל עד תחילת אלול יוצא שלפי השנה העברית היא עבדה 12 חודשים פחות משנה (מעוברת)

לא כ"כ הבנתי מה הבעיה- התשלום על אוגוסט? שהגן לא פעיל בו?
זה כעיקרון "ידוע" (ברוב המקומות, אני גילתי את זה השנה) שמשלמים על אוגוסט למרות שזה חופש
באזור שלנו משלמים גם על יולי והמשפחתונים הפרטיים לא עובדים
מה כתוב בחוזה שחתמת עליו? כמה תשלומים? כמה חודשים?

המטפלת רוצה עוד חודש נוסף על אוגוסט כי זאת שנה מעוברת ואין לזה שום היגיון כי למרות שזאת שנה מעוברת היא עבדה כמו כל שנה כי תחילת וסוף שנה הולכים לפני השנה הלועזית.

בעיה שלה שהיא לא שמה לב שיש שנה מעוברת.
וכמו שאמרת - טכנית עובדים שנה של 12 חודשים ולא 13.

היא קיבלה על כל חודש שעבדה.

מה זה משנה איך מחשבים את החודש?

עברי או לועזי?

 

עבדת? קיבלת

לא עבדת? לא קיבלת

 

 

 

היא הבינה שעתה טעות....
מזל אחרת 1500 שח היו הולכים לי לא סיבה
תודה לכולם על התגובות...

והוא לא זול.

משקאות חריפים וליקרים.

אני ממליץ בתחום הוויסקי על סינגל מאלטים.
סינגל מאלטים טובים במחיר שפוי- גלפידיך 14 שנה, 15 שנה ו-18 שנה. יש גם 12 שנה, אבל אני לא ממש ממליץ עליו.

דמבוי- ליקר על בסיס וויסקי. יש רגיל ו-15 שנה. ממליץ מאד על ה-15 שנה.

וודקות בטעמים של וואן גוך. אני ממליץ בעיקר על טעמים מלון ואננס (לוודא שקונים רק עם הכשר).

פיירבול- ליקר קינמון על בסיס וויסקי.

סדרת הליקרים- סברה. יש טעמים שוקולד-תפוז וקפה.

אייריש קרים של בייליס- ליקר שמנת-קפה, חלבי. יש הכשר של רבנות לונדון אבל הרבנות הראשית לא מוכנה לתת הכשר.

שרדנס- עוד ליקר שמנת-קפה, חלבי. בעניין הכשרות כמו בייליס.

פראנג׳ליקו- ליקר אגוזים. הכשרות כמו שרדנס ובייליס.


יינות.

יין פורט- יין מתוק אבל חזק ועם האיכות והתכונות של יין יבש.
רשימת פורטים שאני ממליץ עליהם:
טי בריבוע, של יקבי רמת הגולן.
פורטורא, של יקב טורא.
נבל, של טפברג.
שני, של הר אודם.
ענבר (פורט לבן), של הר אודם.
פורטים של יקב אדיר, יש אדום ולבן.
פורט של יקב שילה.
פרת, של יקב פסגות.
פורט של יקב גבעות.

יין מתוק לבן איכותי, סגנון אייסוויין:
הייטסוויין, של יקבי רמת הגולן.
24k, של יקב גת שומרון.

היין היבש היחיד שאהבתי הוא ירדן רום, של יקבי רמת הגולן. אבל הוא עולה הרבה כסף, מתחיל ב-400-450 שקל לבקבוק ומגיע ל-1000 שקל ויותר.

אני לא ממליץ על יינות מחו״ל, לדעתי הם פשוט לא שווים את הכסף.

המלצה על יבש או חצי יבש אדום?

עד 200 שח

 

 

כי אני לא אוהב יבש ולכן אני לא משתדל לזכור אותם.

 

 

 

מישהו טעם פעם?

זה מומלץ?

בכל מקרה לכי לכל חנות של פיופ

 

מקצועים ומחירים טובים

כי לאחותי גם היה ככה עם הבן שלה והיא התייעצה עם מנחת הורים

והמנחת הורים אמרה לה שהוא רוצה לבט משו בדיבור ולא מצליח אז בא לידי ביטוי בנשיכות, אלימות וכד'.

ושאם זה קורה בגינה ציבורית למשל- אז להגיד לו: עכשיו אנחנו הולכים הביתה כי אתה לא התנהגת כמו שצריך.

עד שהוא הבין שזאת לא הדרך הנכונה להבעת רגשותיו...

עם משימות מגניבות...

בחפש את המטמון נהוג שיש חידה כדי לגלות את המקום הבא, אז במקום חידה מצלמים את המקום של הרמז הבא מזויות קרובה או לא מכורת (אבל שיהיה ברור שזה רק לשם ולא לצלם את הכביש.. )
זה דורש הכנה מראש ולפתח תמונות וכו' אבל זה כייף

לעשות את זה אחה"צ כי חם ביום ולוודא שיש איתם מים. (אפשר שאחת המשימות תהיה לשתות וכו')

נגיד פיצות אישיות וכאלה
המון הכנה, המון עבודה והמון ניקיון אחרי(גם אם הן עוזרות לנקות)
להכין בצק מראש, תוספות ורוטב בקערות מוכנות והן מרדדות לעיגול שמות רוטב+ גבנ"צ + תוספות
הן יחתכו סלט שווה
מכינות קינוח- מאפינס מקושט, אפשר בתור מזכרת לתת מתכונים
ילמדו לקפל מפיות בצורה מגניבה כשעורכים את השולחן והפיצות בתנור (יש מלא ביוטיוב)

זה גם יוצא יחסית יקר
אפשר במקום פיצה - לחמניות ופסטה

אפשר להכין שלט לחדר עם אקריליק ומפיות - יש במקס סטוק וכאלה בזול.
או להכין קופסת תכשיטים ושרשרת/צמיד
יצירות עם מפיות בד"כ פחות עושים בגיל הזה וזה כיף.. (אא"כ עשו איתן הרבה ואז אין עניין)

גם את היצירות וגם הכנת פיצות ועוגות בשנים שעברו... 

תודה

כי יש לי מלא רעיונות, מניסיון, אבל אין לי כח לכתוב כ"כ ארוך סתם,

חוץ מזה יש ספרים לארגון מסיבות...

ואין לי מושג לגבי המקצוע הזה ובכלל איך משלבים.

צריך בטח הרבה עזרה מההורים.

אני למדתי מקצוע תובעני, אבל לפני שהתחתנתי. 

אך מהיכרות, רפואה זה מקצוע שצריך להגיע אליו עם הרבה להט ורצון, וכן מודעות להקרבה הרבה הנדרשת. זה חיים בפני עצמם.

 

כמובן שישנה שונות גדולה בין המקצועות הרפואיים, אך אמא רופאה בהחלט חייבת אבא עם נכונות למשרה מלאה בבית.

ואז הסבא והסבתא הרבה בתמונה

גיסתי התחתנה בשנה השניה ללימודי רפואה וסיימה בזמן עם שלושה חמודים. צריך הרבה כח רצון ובעל תומך ושותף מלא בטיפול בבית ובילדים, ועדיף שהמשכורת החלקית שלו מספיקה לקיום.
בהצלחה רבה!
אם את חזק בכיוון ממליצה לעבוד על זה. חבל לוותר על חלום מהותי וככל שתתחילי מוקדם יהיה פחות עומס.

חשבון השני בסופו של יום. קחי בחשבון שזה לא קריירה רגילה.

זה 10 שנים שלא נושמים. ז"א מטפלת וסבתא ובעל שהוא גם אמא וכו'. 

כמו איש קבע אבל הפוך.

אגב, כאן כנראה לא תמצאי רופאים אין להם זמן להיות בפורומים.

מכירה רופאה המטולוגית צעירה, בבית חולים, שהיא אמא לחמישה או שישה ילדים.

ויש כמובן את דר. חנה קטן המפורסמת.

 

צריך להיות בנויים לזה. וצריך כמובן מערך משפחתי תומך במיוחד בעיקר מבחינה טכנית.

כנראה שבין השאר, צריך להיות מסוגלת להתנתק מהסובב ולהתרכז במשימות, אם רוצים להתקדם, צריך גם להיות שותפים במחקר ולפרסם פרסומים אקדמיים וכו'.

 

אבל גם במקצוע הזה יש דרגות של השקעה והישאבות בעבודה - אני מכירה לעומת זאת נשים שהשקיעו, למדו, והיום הן רופאות משפחה - שזה פחות תובעני כמובן, ומאפשר לגדל ילדים יחסית בקלות.

נראה לי: בהכרח אמא רופאה לא תהיה בחלק ניכר מהילדות של הילדים שלה.

זה לא עוד קריירה. זה קריעה רצינית.

אני הייתי ליד מתמחים. הם עייפים יותר מטירונות בסיירת לדעתי.

 

תוך כדי התחתנה וילדה פעמיים. 

בעל תומך ומפרגן מאד- עושה הרבה בבית וגם מפרנס.

גרה קרוב להורים והם ג"כ תומכים ועוזרים הרבה.

ב"ה הם משפחה שמחה והיא אמא מדהימה ומשקיענית (למשל.. מניקה עד גיל שנה+)

אם היא רוצה רפואה, היא תצטרך להשקיע הרבה יותר כדי להתקדם לעבר המטרה, לכוון הרבה יותר גבוה.

לכן לא כדאי להתחיל בשאיפה לאחיות ולהתקדם משם. וגם חבל על הזמן.

למרות שסיעוד זה מקצוע מעולה בעיני.

 

אני מבחינתי מרגישה אם חד הורית. גם כשהוא בבית הוא סחוט מעייפות. אבל הוא גם משלב לימוד תורה תוך כדי ב"ה. אולי תוכלי לשלב אבל זאת תהיה קריעההה.

גם אני גמגמתי בגיל 3, לקחו אותי לקלינאי תקשורת, והוא טיפל בי בהצלחה.

בנוסף הייתי ממליצה על תמיכה רגשית בפרחי באך.

בשורות טובות

(שאול או מישהו בשם דומה המליץ על קלינאית)

אם מדובר בהתפרצות של גמגום שלא היה קיים קודם, אפשר לעזור בזריזות מבחינה רגשית, ולחסוך את העבודה האינטנסיבית ואת ההתחככות עם הקושי שבטיפול אצל קלינאית תקשורת.

ויצאו על כך עשרות מחקרים

http://www.smithsonianmag.com/smart-news/1800-studies-later-scientists-conclude-homeopathy-doesnt-work-180954534/?no-ist

אי אפשר לחקור סטטיסטית הומאופתיה. לא מבחינת יעילות התרופות ולא מבחינת יעילות מינונים כאלה ואחרים.

הטיפול הוא אינדווידואלי וקולע אל נפש המטופל.

זה היתרון שלה .

לא לאפשר להמשיך לצפות בסידרה הזאת. ללמד את הילדים להתרחק לגמרי מכל מה שאפילו ברמז לא צנוע.

לא צנוע - לא מתקרבים.

 

יש הרבה סדרות נחמדות סבירות, ויש את ערוץ מאיר שאפשר בלב שקט לתת לילדים לצפות.

וילדודס כאן בערוץ - מקסימים. 

 

 

למה הם קמים? כי הם תינוקות...אם את מניקה והוא (היא?) חוזר לישון אז סימן שהיה רעב. סיבה טובה לקום!! 

אם את מניקה שלוש שניות והוא חוזר לישון- אז כנראה שרצה קצת להרגיש אמא. גם סיבה טובה, לא?

אם יוצאות לו שיניים- גם כן סיבה טובה...

מותר לו לקום, הוא תינוק....

 

אם מים מספקים אותו- אז את יכולה לתת, אבל קחי בחשבון שזה אומר ש12 שעות את לא מניקה וזה משפיע על ייצור החלב.

 

מנסיוני- ואולי הילדות שלי רעבות במיוחד- גם ארוחת ערב משביעה כמו דייסת קוואקר שיושבת כמו בטון בבטן= לא מונעת קימה בלילה.

 

אני מניחה שלא כולן סוברות כמוני- אבל אני אף פעם לא הבנתי איך אפשר לא לקום לתינוק. הוא בוכה, לא? אני אישית לא מסוגלת להירדם אם יש תינוקת ערה, ק"ו אם היא בוכה.

 

אני יכולה להרגיע אותך, שזה ממש ממש נורמלי בגיל הזה. נכון שיש תינוקות שישנים לילה שלם, אבל יש הרבה, ולדעתי הרוב- שעדיין לא.

זה מגיע בהדרגה, ועד גיל שנתיים בדר"כ ישנים לילה של 12 שעות רצוף.

אצלי כולן התחילו לישון לילה של 12 שעות בערך בגיל שנה ו3 חודשים- בלי שנקטתי בשום צעדים חינוכיים כלשהם. זה פשוט קרה.

ברגע שעברתי למטרנה, ארוחה לפני השינה היא התחילה לישון לילה שלם(במקום הנקה לפני השינה, זה קרה בגיל שנה)

לק"י

וה'אמת, זה נראה לי מוגזם ומתיש (אני עוד צריכה לקום לעבודה, ולא תמיד יש לי אפשרות לנוח בצהריים).
אני לא מצפה ממנו לא לקום בכלל, אבל פעם אחת זה נשמע סביר..לא 4-5.
(הוא יכול נניח בין שש לשבע בבוקר להתעורר קמה פעמים, לינוק ולחזור לישון).

הבעיה היא שטרם הצלחתי ללמד אותו להירדם לבד שוב.
אז אני מנש לא משאירה אותו לבכות עם עצמו, אבל אני כן חושבת שחשוב ללמד אותם להירדם לבד, ואולי ככה הם גם יקומו פחות/ יתעוררו וירדמו לבד בלי להזעיק אותנו.

ולפותחת- גיל 9-10 חודשים זה באמת עוד קטן.
וכן, אם הוא מסכים לשתות מים בלילה- הייתי נותנת גם מים. אפשר לשלב פעם את קמה להניק ופעם בעלך נותן מים.

והמליצו לי על הספר "לישון בלי לבכות"- אהבתי את הגישה שלו, אבל עוד לא ממש יישמתי...

הקטן שלי ישן לידי. אנחנו ישנים צמודים ואני מניקה אותו בשכיבה כמה פעמים בלילה. אנחנו חוזרים מייד לישון. בלילה לא מפריע לי להתעורר והוא גם יונק מתוך שינה, אבל אני משלימה שעת שינה בצהריים כך שזה משלים את העיפות..

פעמיים היא נפלה וזה הספיק לי

ותודה לך

עד עכשיו "צחצנו" עם חתיכת בד קטנה
אבל בתכלס- ההנקה לא פוגעת בשיניים (לפי מה שאמרו לי) כך שאין בעיה.
ושלי ישן איתנו כך שהוא עוד יונק בלילה.. (מתעוררת לרגע לחבר אותו וחוזרת לישון)

ואם ישנים בצורה בטוחה מקטינים את סיכון הנפילה (צמוד לקיר, אפשר לשים מזרן קטן או פוך למטה)

כל הבעיה זה כשהיא נרדמת  ביניקה מהצד השני שלא סמוך לקיר..

תודה על העצות

 

משני הצדדים מאותו כיוון שצמוד לקיר. (צריך להתרגל לעשות את זה).

 

עוד אופציה, אם זה רק כשהמיטות נפרדות אז שימו שמיכות פוך ברווח בין המיטות (מקסימום היא תפול על הפוך).

שלי בן כמעט 11 חודשים וקם לפחות פעמיים לינוק וקשה לי להחזיר אותו לישון,

 

לדעתי, זה סתם מהרגל ומפינוק, כי כשהיה יותר קטן היה ישן הרבה יותר טוב

 

ואני בזמן האחרון מרגישה שאני יוצאת מדעתי. 

 

שמים אותו לישון ב7 בערב ועד שאנחנו הולכים לישון (בערך ב11) הוא מתעורר איזה ארבע פעמים, מוצץ, נידנודים, שמיכה, מזגן, בלי מזגן... בקיצור שיגעון... אח"כ בלילה הוא קם עוד איזה שלוש פעמים, פעמיים מתוכם אני מניקה וגם אז הוא לא חוזר לישון בקלות

אני מנסה משהו חדש

בא נראה אם הולך

בנתיים בחצי שעה האחרונה הוא קם פעמיים...

 

אני מודה שלפעמים הסבלנות שלי פוקעת

לא יוצאות...

 

חוץ מזה הוא לא נראה סובל במיוחד... אני מתקרבת והוא מתחיל לצחוק...

לק"י

גם אצלינו.....

את יכולה לדבר איתו ולהציג את זה כטובתו הוא.

להסביר שלך זה ודאי לא מפריע, והילד שלך מצטער, אבל יתגבר, אבל המלבין פנים עצמו...אין מה לקנא בו...הוא בבעיה גדולה...

לפני 20 שנה האמא (לא שלו) הייתה מחטיף לילד הזה סטירה מכל הלב.

וכשהוא היה מגיע הביתה הוא היה מקבל עוד סטירה מאמא שלו.

ואבא שלו היה מרים טלפון להורים ומבקש את סליחתם על ההתנהגות של הבן.

להבדיל, כמו מה שקורה במדינה הגבולות מטשטשים וכבר אין את היכולת להגיד זה שחור זה לבן.

הכל נהיה מיש-מש מעורפל.

סליחה על הבוטות.

תשאלי אותו מדוע הוא עושה את זה, תאמרי לו שזה לא פוגע בך, וחבל שהוא מתנהג כך, כי זה הלבנת פנים ובגלל שנאת חינם וכו׳.

יכול להיות ששיחה כזו גלויה תביך אותו ותאפי אותו, וזה יעבור לו...

לאטרקטיבי בעיניו. אם ילד כזה כרגע לא מדברים על הלבנת פנים.

מאפסים אותו בצורה חריפה "תזהר. עדיף לך לא להסתבך איתי" בפרצוף של גורילה כועסת וטון דיבור

של מפקד כלא ביטחוני.

 

בפנים יכולה לחולל שינוי.

אבל אני מאמינה שרק מי שמכיר את הנפשות הפועלות ידע איך מתאים יותר להגיב.

כי אכן לפעמים צריך להעמיד גבולות ברורים, ולפעמים ״חשיפת״ האמת בפנים עוזרת גם.

מעביר מסר מצויין לילד על שליטה ואיך לא להתרגש מאחרים.

אפשר להעביר את זה למישור של דיבור: "תראה, אני גם שמעתי אותו אבל בד"כ עדיף במצבים כאלה

לא להתרגש. פשוט לא לתת לזה להכנס לראש"

אם זה לא משכנע אותו

בפעם הבאה שאת רואה הילד "בוא רגע אני רוצה לדבר איתך בצד"

 "תראה, פעם ראשונה (אולי להגיד: עשית כנראה עבירה פלילית) שתקתי. פעם שניה החלקתי. פעם שלישית לא תהיה. קח את זה בחשבון. לך לילד שלי ותגיד לו סליחה ושאתה מפסיק עם זה".

קשה לי להאמין שאחרי שטיפה כזאת הוא ירים את הראש. הוא יעשה קצת צחוקים עם חברים שלו בהתחלה כדי להציל קצת את הכבוד שלו אבל הוא אמור לשתוק אחרי שיחה כזאת.

תבחרי את המינון חריפות בהתאם למה שמסתדר לך.

אפשר לעשות גם את השיחה הזאת מול אמא שלו. או שאמא שלו תגיד לו את זה בנוכחותך.

דווקא כשאת מול הילד לבד זה יותר יפחיד אותו.

הכי פוגעים בילדים - שצוחקים על ההורים שלהם.

 

כמובן, לילד שלך תגידי שהוא סתם טיפש. כי מי שמרגיש שיש לו דברים טובים בתוכו, חוכמה ועוד, אינו צריך לנסות למשוך תשומת לב ע"י ללעוג לאחרים. 

דבר שני, מי שלא מבין ששולחן שמתפרק כשמזיזים, זה בגלל שהיתה בעיה בשולחן, וחושב שזה נושא ל"בדיחה", זה מראה על הרמה שלו (הילד צריך "לתפוס גובה" מעליו).

 

האמת, היה ראוי להעמיד אותו על המקום כשהגעת היום (למשל, בקול צונן לגמרי: אתה מעונין שאלמד את הבן שלי, כשהוא רואה את שלאמא שלך קורה משהו בטעות, שילעג?..).

 

מכל מקום, אם את מכירה את הילד כמישהו שאפשר לדבר איתו - ואת יכולה לפגוש בו "באקראי", יש מקום להסביר.

 

אם לא - אפשר לדבר שוב עם האמא, אפשר לדבר עם המחנך.

 

ענ"ד, שהנקודה העיקרית אינה בלתת לילד "כלים ושינו מחשבתי", אע"פ שבוודאי היה טוב אם היה מצליח לא להתפעל כלל - אבל זה נסיון קשה - אלא לדאוג שהשני לא יעז להמשיך עם דברים כאלה.

הם צריכים לחנך את הילד שלהם. זה תפקידם לא תפקיד של מישהו אחר. בסופו של דבר יעזור גם לכם.
חוץ מזה כל עניין הצילום אנשים במצבים לא נעימים בפלאפון הוא ממש מגעיל. לא מבינה בכלל למה לילדים יש סמארטפונים.

 

 

אם בבי"ס בכניסה היה פלקט או ששוטר היה מעביר שיעור בתחילת שנה על החוק הזה

אז זה לא היה קורה.

פשוט בגלל שהעולם קצת השתגע אז דברים שהיו ברורים הפכו להיות "מגעילים" בלבד.

פעם ילד היה צוחק עליך מול כל הכיתה, בסדר. איכשהו. היום אתה מככב ברשת עוד לפני שהספקת לבכות לאמא. בעיה.

 

חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, הוא החוק המרכזי המסדיר את סוגיית הזכות לפרטיות בישראל. החוק מקיף את כל תחומי הגנת הפרטיות, ונוגע לתחומי משפט שונים. הוא מגדיר מהי פגיעה בפרטיות ובאילו מצבים היא מוצדקת. נקבע בו שהפגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית - המאפשרת תביעת פיצוי בנזיקין, וכן עבירה פלילית - שעונשה המקסימלי 5 שנות מאסר. בנוסף, מסדיר החוק גם את פעילותם של מאגרי מידע הכוללים מידע פרטי ורגיש, וכן קובע שראיות שהושגו תוך כדי פגיעה בפרטיות לא תהיינה קבילות, אלא באישור בית המשפט.

1. בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;
2. האזנה האסורה על פי חוק;
3. צילום אדם כשהוא ברשות היחיד;
4. פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;
5. העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו;
6. שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח;
7. הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי ענייניו הפרטיים של אדם;
8. הפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע;
9. שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה;
10. פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9);
11. פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.

הוא מחבר בין העגלה לסקלקל. תבררי יותר עם מי שמכיר את העגלה שלכם.

יש לנו את הסלקל של העגלה אז לא יודעת לגבי סלקלים אחרים..
עכשיו ראוה שיש לכם את הסלקל של גרקו ועגלה אחרת.. משערת שצריך מתאם
הסלקל הגיע עם מתאם שלו?