פורום הורות (עמוד 176)

סיפור קצת הזוי, אבל אולי למדתי מזה כמה דברים.

 

הבן שלי לא רצה ללכת לבית הספר, ותקופה ארוכה באמת לא הלך. סיפרתי על זה כאן פעם.

 

הזמינו אותנו לכזו ועדה. לפי מה שקראתי אחר כך, לפי החוק צריך להזמין בדואר רשום זמן מה מראש ועוד כל מיני דברים שלא עשו איתנו; אבל בכל אופן אמרו לי היכן זה מתקיים ואפילו סדרו לי ולאשתי טרמפ הלוך ושוב לועדה זו, עם המנהל של בית הספר שבני עזב.

 

ישבו שם כל מיני אנשים בועדה, שלא מכירים ולא הכירו את הבן שלי, ורק שמעו בקצרה כמה מילים מהמנהל והעו"ס שקראו דוחות של בעלי מקצוע, והיו בדעה חד משמעית, כי הבן שלי צריך חינוך מיוחד.

הדבר היה נראה לי קצת תמוה, שכן מדובר בילד חכם ומוכשר.

האמת היא שעד לאותה פגישה דווקא די סמכתי על בעלי המקצוע כמומחים ומבינים גדולים בעניין.

אולם כששמעתי את יושב ראש הועדה אומר, כי חמש עשרה שנה הוא בתפקידו, ומעולם הוא לא שמע על ילד שלא רוצה ללכת לבית הספר, זה היה נשמע לי קצת מוזר. כי אם הוא יכתוב בגוגל "בני לא הולך לבית הספר" או משהו דומה, הוא יכול למצוא כל מיני מאמרים ועצות מבעלי מקצוע (ואולי הוא רק התכוון שבני מתגבר על כל העצות האלה כי הוא חכם מכולם...).

בכל אופן, לא חשבתי להתווכח יותר מדי, בפרט שאמרו לי שנותנים לי זכאות להסעה מיוחדת לבני לבית ספר מרוחק המתאים ל"צרכיו". חשבתי שנותנים לי אפשרות, שאם משום מה ארצה להשתמש בה, לא תהיה לי בעיה בכך.

אולם לאחר מכן התוודעתי לעובדה, כי האישור המתקבל מועדה זו, יכול למנוע מבני ללמוד בבית ספר רגיל, ועל כן הגשתי ועדת ערר על החלטת הועדה (ובין היתר טענתי במכתבי כי היו בעיות בחוקיות ועדה ההשמה, ועל כן אין תוקף להחלטותיה).

 

ועדת הערר מעולם לא התכנסה, משום שב"ה הצלחתי לשכנע מנהל ת"ת ביישוב אחר לקבל את בני ללמוד אצלו (שהסס בתחילה אחרי שראה את הדוחות השונים שנכתבו, אולם כשראיתי את ההיסוס כתבתי לו מכתב ובו השבתי על הדברים שכתבו בעלי המקצוע, והסברתי היכן לדעתי הם טעו), ומעשית הוא כבר התחיל ללמוד שם בפועל לרצון כל הצדדים, לפני שהספיקו לעשות לי בעיות בעניין...

 

ניתן גם לפנות אלי באופן אישי.  

הכל התחיל.. בגיל שנתיים הבן שלי התגלה בגן כילד היפראקטיבי. הפריע המון לגננת בריכוז ולא ישב כמעט בריכוז כאשר ילדים אחרים כן יושבים ומשתפים פעולה עם הגננת.

הגננת ביקשה שאכניס אותו לקלינאית.

בגיל 3 קיבל קלינאית ואתה המשכנו עד גיל 3 וחצי.

גיל 3 זה גן עירייה. כבר בגן זה קיבלתי תלונות שהילד "מופרע" אבל לא במלא מובן המילה אלא.. ילד חסר סבלנות לא מבין או משתף פעולה מדרישות הנהלים בגן חוצה גבולות וע"כ חשבתי יחד עם הגננת להכניס אותו לגן שפה.

 

התחלנו תהליכים... למי שמכיר זה חוסך לי את הכתיבה. עד סוף גיל 3 הכל היה מוכן לוועדה בכדי להכניס את הבן לגן שפה.

 

אך טענו בעירייה שהגשנו טפסים מאוחר. לנסות בשנה שיהיה בן 4 .

גיל 4 נכנס לגן רגיל עם אישורים מוכנים לוועדה. וכך הכל בעצם התחיל.

הוזמנו לוועדת שילוב והעבירו אותו היום לוועדת השמה לשיבוץ הילד בגן שפה. 

אך בוועדה התהפך הקערה על פייה.

אני והגננת בוועדה בסיכום שהוא נכנס לגן שפה יחד בצירוף כל הגורמים המקצועים שהמליצו לגן שפה. אך לסיכום החליטו בוועדה שהילד לא צריך גן שפה. אלא גן של חינוך בעיות התנהגות אחרי כל הטפסים שקראו וכמובן אחרי הטענות שהיו לי כלפיו כגון:

 

הילד מתנגד להיכנס לגן מגיל 2 זה כך. ועד היום!!

יש לו מופרעות התנהגות של חוסר הקשבה. יש לו אלימות פיזית. (הוא לא ילד קל) אבל אם אני לבד איתו ואני מציינת לבד!!! הוא ילד מקסים. אם הוא לבד עם סבתא או אבא או דודה או גננת או אח!!! בקטע של בדידות הוא ילד מקסים רגוע שליו מדבר מסביר מתנהג יפה משתף פעולה מבין את הנאמר... 

לפי תמונה זו ראיתי לנכון שכנראה גן שפה זו כיתה קטנה שיוכל להתפתח בה בצורה טובה יותר.

 

אבל זה הצטייר לי אחרת לגמריי. הם רוצים להכניס אותו לגן של בעיות התנהגות כאשר הגן הוא במרחק של 40 דק' נסיעה. מעיר לעיר. כי אצלנו זה רק חילוני. וגם אם היה דתי לא רוצה לשים אותו שם.

 

אני בעלי מתנגדים.!! חברה וגננת אומרות לי שזה תרגיל של וועדת השמה כדי למנוע בכלל לשים את הילד בגן שפה כדי לייאש כדי לא לשלם על כסף לעומת זאת אימי טוענת שעשיתי טעות עם הוועדה והיא תאלץ הוועדה לשים את הילד בגן של בעיות התנהגות. 

 

אמרתי לה שבוועדה אמרו לי שאפשר להגיש עירעור. וכבר אמרתי להם בוועדה שאני לא מסכימה שהילד יצא מהעיר.

 

היא עדיין בשלה אומרת שהם לא ייקבלו את העירעור. הגננת אומרת זה תרגיל... 

ואני מבפנים בוכיה כ"כ... לא רוצה להעיק על הילד לא לשם התכוונתי. האם באמת אגיש עירעור וישללו את הבקשה?

 

הורים, אשמח לקבל יעוץ!

תודה. 

אומרת את זה מבפנים. כגננת בגן חינוך מיוחד.

העיריות פוחדות מהורים שעושים בלאגנים, ואם זה לא מופרך, הם מסכימים עם ההורים ופתאום מתחשבים בדעתם. לכן אני אומרת שכדאי להביא חוות דעת ממישהו חיצוני, ועם זה לחזור לעירייה ולהתעקש!!!

 

 

חוץ מזה יש גם נקודה שאני לא חושבת שקשור לכאן אבל כדאי לשים לב: לפעמים להורים שמכירים את הילד כל כך טוב, ואוהבים אותו הכי בעולם, קשה לראות דברים (אפילו נכונים) על הילד שלהם. ולפעמים הסתכלות חיצונית טובה מאוד ועוזרת לראות את הילד ממבט נכון. אני מכירה ילדים שההורים התעקשו לכיוון מסוים שלא היה להם טוב, ובזכות וועדת השמה הלכו למקום שהיה להם טוב יותר.

 

בהצלחה!

אני חושבת שאקבל מכתב שבו יצויין שהילד הולך לגן בעיות התנהגות. כי כך זה סוכם ואמרו לי תוכלי לתת עירעור.

השאלה היא: אני עכשיו אצליח לתת עירעור אחרי כזו שיחה? 

קצת הרגיז אותי שצוות הגן אמרו לי להגיד שהוא מתפרע כתוצאה מכך שהוא לא מצליח לתקשר עם ילדי הגן וכך זה מתבטא באלימות פיזית. ולכן הוא צריך גן שפה.

 

איך מכזו אמירה הם הגיעו לבעיות התנהגות?

בכל מקרה.... אחרי מה שהיה בשיחה יש לי עדיין הזדמנות? או שאם זה אכלתי אותה???

אם במידה והם יתנגדו בתוקף לשים אותו בגן שפה? אוכל להחזיר אותו לגן רגיל עם המשך ללכת איתו לקלינאית?

 

יש דרך לצאת מכל הסיפור הזה לצד הטוב ביותר? 

שבמכתב יסוכם שאני רוצה רק בעיר שלי.!! 

ולא מחוץ לעיר!!

המציאות פעמים רבות נראית מורכבת, ואנחנו צריכים לבטוח בה' אשר מכוון את דרכנו, והוא המוליך אותנו לדרך הנכונה - גם אם אין זו הדרך שחשבנו עליה בהתחלה.

הדברים שאת מספרת נשמעים מאוד מתסכלים. מה שאני יכול לומר מהנסיון של הסיפור שלי - שיש הבדל גדול בין המקרים - שברגע שהיה ברור לי היכן אני רוצה שבני יהיה, הרגשתי כי הקב"ה סייע להתגבר על המכשולים, ואיש לא עמד בפנינו.
למעשה, זו העצה שיעצה לך הגננת שכתבה כאן למעלה - לעמוד על שלך.

צוות הגן יכול להביע את דעתו, אבל אם לפי הכרותך את הילד הם טועים - את האמא, ואת יודעת מי זה הילד שלך. אין שום סיבה שתגידי משהו שאת חושבת שהוא לא נכון, רק משום שצוות הגן אמר כן - גם אם זה צוות מנוסה. מבחינתם, הם צריכים להתמודד עם הרבה ילדים, כך שחוסר שיתוף פעולה והקשבה יכול להתפרש אצלם כבעיית התנהגות, למרות שייתכן שמדובר בסך הכל בילד שמחפש לקבל תשומת לב, שחסרה לו כשהוא בלוע בקבוצה גדולה של הרבה ילדים, והרבה יותר נח לו להשאר בבית עם אמא.

את יכולה מבחינתך להבהיר, שלא שייך שהילד יצא מהעיר, והפתרון צריך להימצא בתוך העיר.
לא צריך לחשוש שמא "אכלת אותה" ושמא לא תהיה עוד הזדמנות. אם לא טוב לילד, אפשר וצריך להעביר אותו ממקומו, בכל זמן.
ואם יש מקום שלדעתך יהיה לו טוב שם, כדאי כבר לברר עם הנהלת המקום, ולראות אם אכן יש אפשרות.

לא צריך להיבהל מהועדות האלה, וגם לא להתרשם מהם יותר מדי.
האנשים שיושבים בועדות הללו מתעסקים עם כל כך הרבה ילדים, שמבחינתם זה לא צריך להיות משנה אם החלטתם תכובד או שיתקבל הערעור או שדברים יסתדרו מבחינה אחרת.
נכון שיושבים שם אנשי מקצוע, אבל הם לא מכירים את הילד. ההחלטה צריכה להיות בראש ובראשונה של ההורים, ואנשי הועדה נמצאים שם בשביל לעזור. החלטה של ועדה בניגוד לרצון ההורים, צריכה להיות דבר יוצא דופן, ואם אכן היה דבר כזה בועדת ההשמה, בכלל לא ברור שכך יהיה בועדת הערר.

בברכת הצלחה, והעיקר לבטוח בה' שהדברים אכן יסתדרו על הצד הטוב ביותר.

 

יש לי עדכון, אחרי שהייתה לי שיחה עם הגננת של הילד בטלפון,

אמרה לי הסדר הוא כזה: 

הם יישלחו לי מכתב שבו יצויין שהילד צריך ללכת לגן עם בעיות התנהגות מחוץ לעיר.

אנחנו ההורים יחד איתה מצורפת חתימתה של הגננת. שאנחנו מתנגדים בתוקף שהוא ייצא מהעיר. ולכן, הם ייתנו לנו בתוך העיר!

אבל.!!!  בעיר אין לנו גן עם בעיות התנהגויות אלא רק גן של מעוכבי התפתחות. כששם יש:

*טיפול פרא רפואית קלינאית תקשורת

*תרפיה באומנות

*טיפול רגישי

*וקבלת ארוחת בוקר.

מדובר בגן ממלכתי דתי. 

 

בכיתה יש 11 ילד. 

 

 

ז"א גן שפה הוא לא אמור לקבל מכיוון ויש לו בעיות התנהגות.

 

האם אתם יודעים מכירים גם מסוג זה?

איך סוג הילדים שם?

 

 

לשעבר הייתי סייעת מחליפה בגני חינוך מיוחד בעיר שבו אני גרה ולצערי הרב הייתי בגנים מפחידים צורת ההתנהגות של הילדים לא מצאה חן בעניי וכל שכן הבן שלי הוא לא כזה. הוא הרבה יותר עדין ורך..

 

השאלה אם גנים כמו עיכוב התפתחות הם ילדים בגדר "מופרעים". ?

 

מה שכן, אני עכשיו דיי רגועה אחרי שיחה עם הגננת ואחרי שאתם הגבתם.

תודה לכם!!

 

 

תראי את סוג הילדים ההתנהלות והגננות.

גם אם לא יתנו לך לראות את הילדים - מהצצה אפשר לקלוט.

למרות ששאלתי אמא שהבן של חברה שלה היה בגן הזה היא הייתה מרוצה ממנו מאוד!!

לעומת זו אותה אמא שסיפרה לי זאת, הבן שלה היה באותה מסגרת והוא נכנס למסגרת חילונית כאשר הם חרדים.

למה? כי לא היה מקום בגן הממלכתי דתי. 

חוששני... 

מאוד חוות דעת פרטיות להביא
מניסיון של מישהו קרוב במשפחה..
ובוועדה לא לפחד
לדבר ולדבר ולהסביר שאתן מעוניינים במסגרת רגילה ואחרת לילד ותעשו את המאמץ למצוא את המקום המתאים.

בהצלחה רבה..!

מה שכן יש לי עזרה מצוות הגן לטפל בעניין בעזרת מכתבים..

מקווה שזה יעבוד. הלכתי לדבר שוב עם ראש הוועדה אבל היא בוועדות אחרות במהלך כל החודש!!! (אני גם ראיתי הורים ממתינים בחוץ)

אדאג לפני שאקבל מכתב לעירעור. 

סליחה על הנחרצות אך למיטב ידיעתי זו גם הדעה ההלכתית, בוודאי לתינוק כ"כ צעיר, אלא אם כן את בגיל מבוגר וצריכה להספיק כי השעון הביולוגי מתקתק, אני חושבת שאם זה לא המצב עדיף לתת לתינוק עוד תקופת הנקה ההמלצה היא להניק עד גיל שנה לפחות, אם זה אפשרי כמובן ואם לך נעים עם זה, אך רצון להכנס להריון הוא לא סיבה להפסקת הנקה בגיל חצי שנה

התיעצנו עם הרב של בעלי והוא נתן את ברכתו..

הייתי בדיוק במצב שלך, ואחרי דיקור קיבלתי למרות הנקה מלאה..
ובאותו חודש ב"ה קיבלתי שני פסים בבדיקה.
שווה לנסות..

מצטערת אבל זה צורם לי.

כל אחד והרב שלו, אבל רק שתדעי שהבן איש חי פוסק שאסור להפסיק לפני גיל שנתיים אא"כ יש סיבה.

תראי, תעשו בטוב בעיניכם, אבל נראה לי שכדאי לך לקרוא עוד קצת על נושא ההנקה לפני שאת מפסיקה.

חצי שנה זה גיל מאוד צעיר להפסיק. בגיל הזה ההנקה נותנת תזונה מצוינת, הגנה טובה מאוד למחלות רבות, ביניהן מחלות בדרכי הנשימה, דלקות אזניים ועוד.שלא לדבר על המקום הרגשי והנפשי של הילד.

סליחה שאני מתפרצת לך ככה.ואולי זה לא לענין,

אבל אני נכנסתי להריון תוך כדי הנקה 7 חודשים אחרי לידה. לא שלא שמחתי מההריון, אבל התבאסתי מהפסקת ההנקה, אחרי שהנקתי עוד 4 חודשים בהריון עצמו.

חודש אחרי שהפסקתי להניק היו לנו שתי נסיעות למיון, באמבולנס עם מסכת חמצן, ואשפוז של כמעט שבוע, עם אנטיביוטיקה וסטרואידים לילדה בת שנה. וברור לי שההנקה נתנה לה הגנה למערכת הנשימה, וברגע שההנקה הפסיקה- מערכת החיסון נשארה חשופה.

מאז למדתי עוד קצת על ההנקה והבנתי שאם יש לי מתנה טובה כזו להעניק לילדה שלי אני לא אפסיק אותה מרצוני . לפני שחושבים על ילד שעוד לא נולד- חושבים על הילד הקיים.

זו בכל אופן החוויה שלי, והדעה שלי.

וסליחה אם זה בוטה מדי.

שיהיה לכם בהצלחה.

 

אבל מסופקני אם יש ראיה מהבן-איש-חי, בגלל התנאים השונים של תזונה ללא הנקה בימיו.

 

[אם כי ברור שבלי קשר לשאלה הספציפית, בגילאים המתאימים אין כמו ה"אוכל" הזה]

ולכן לא "מתעסקים" עם הפסקת הנקה ללא סיבה.

גם אם יש היום מטרנה- היא לא תחליף מושלם לחלב אם וראיתי תינוקות שסבלו, הן והאמהות שלהן כשהפסיקו הנקה בגיל כ"כ צעיר.

מעבר לזה אני לא רוצה לדון בענין. שכל אחת תעשה כרצונה.

כתבתי מה שכתבתי מתוך תחושה שלא מספיק מבינים את המשמעות של ההנקה.

אכן זה ברור.

 

לגבי הוראה למעשה עפ"י תורת-הסוד, מי שלא פוסק עפ"י שיטה זו, אינו נוהג הלכה-למעשה עפ"י הסוד בדברים שלא מובאים מפורש כהלכה.

 

לגבי ההקשר שכאן, החשיבות בלידת ילדים אינה פחותה מחשיבות ההנקה. על כן, צריך לראות כל מקרה לגופו.

 

אני לא נגד לידות נוספות, אתה יודע...

אני פשוט חושבת שיש לפעמים בציבור, גם אצל זוגות צעירים מעין לחץ חברתי לעוד ילד ועוד ילד. והגם שזה לחץ חיובי באופן עקרוני- לפעמים הוא עלול לשבש את הדרך הטבעית שבה העולם נוהג, ושבה ה' ברא אותנו. והדרך הטבעית היא להמשיך להניק תינוק בן חצי שנה עד לגיל שבו ההנקה פחות קריטית עבורו או עד שיש הריון נוסף . זה לא טבעי להפסיק הנקה בשביל הריון נוסף.

תראה, אלו תחושותי וזו דעתי.

אני אישית בחיים לא הייתי מעלה על דעתי להפסיק הנקה בגיל כזה בשביל הריון.

אני ראיתי איך הנקה בגיל שנה ותשעה חודשים היתה מאוד משמעותית עבור הילדה שלי בזמן שחזרתי מאשפוז של יומיים אחרי איזה ניתוח. הנקה היא אינה דבר שאפשר לבטל אותו ויותר מזה- צריך להיזהר איתו.

כמובן שכל אחת תעשה כראות עיניה ובע"ה כל ילדינו יגדלו להיות אנשים שמחים ובריאים בגופם ובנפשם.

רק כדאי שיותר אמהות יהיו מודעות לכמה ההנקה משפיעה על הדברים האלה, ועד כמה יש לזה השלכות.

כדאי לשמוע את השיעור של הרבנית דינה ראפ בנושא ב"ערוץ מאיר".

[חוץ מה"שיעור" שלא שמעתי, ואני מכיר אותו מהחיים..]

 

והאמת, שגם אני לא שמעתי מעולם על הפסקת הנקה מכוונת לצורך הריון, אלא בד"כ הסדר הוא הפוך - כשמגיע הריון, ממילא ההנקה מתמעטת/נפסקת.

ובאופן טבעי כזה, סביר לגמרי שאחרי כשנה וחצי או פחות, כבר יהיה ילד נוסף.

 

 

הדגש היה על איזון-הערכים, ולא בגלל גישתך. כלומר, לאפוקי מכאלה, שלא ממקורות שלנו, שמדגישים הנקה, אבל ילדים זה לא בדיוק האישו שלהם...

 

וגם, בעקבות זה, הנחה שמן הסתם מי שהמליץ כך, היה מודע לנסיבות הספציפיות של השואלים הללו ולרצונותיהם העמוקים.

 

אישית אני לא מבינה איך יש כח להיות בהריון עם תינוק בן חצי שנה, אבל יש בנות הרבה יותר חזקות ממני ב"ה.

מעבר לזה, גם לי נראה שצריך לחשוב טוב טוב. כי באמת לפעמים זה לחץ חברתי. לא במודע, אלא שכולם ככה אז חושבים שחייבים ילד שני תוך שנה וחצי. אם אין איזה סיבה ממשית להילחץ, ולא רוצים דווקא עשרים ילדים, אז ממש חבל למנוע מהילד דבר טוב כל כך.

במיוחד שהפותחת מניקה הנקה מלאה, אז זה עלול להיות תהליך קשה מאד גם מעבר לפן הבריאותי.

חשוב גם לאמא להתאושש ולהשלים חוסרים תזונתיים, חשוב גם לבריאות הילד הבא שיהיה בעז"ה.

שמה עלי כרוב, מקלחות חמימות על המקום, כמה ימים המקום רגיש אבל עובר. רק זהירות עם העלי כרוב בפעם האחרונה שהפסקתי להניק, נשארתי איתם הרבה זמן והרגשתי שאני בעצמי מתייבשת...
. אחרי שהחלב מתייבש לגמרי לוקח לי חודשים עד שהמחזור הראשון מגיע.
כי ההנקה מונעת לי לגמרי

ובהמשך את ההנקה של היום.
תתכונני נפשית שזה יכול להיות קשה!!!! אבל חשוב להיות עיקביים כדי לא לשגע אותו..
בהצלחה!!

נאלצתי להפסיק בבת אחת בגלל דימום וסכנה להריון והכאבי גודש היו יסורי תופת בכיתי 2לילות שלמים וזה כאב בטרוף כמה ימים.

בחיים לא ממליצה להםסיק בבת אחת. גם לתינוק זה די טראומתי.

ולפותחת-.
אפשר לתת לך כיוון מחשבה אחר?

גם לי יש תינוק בן 7 חודשים.הנקה מלאה .בינתיים בלי מחזור. וגם אני ממש ממש רוצה הריון נוסף.
כותבת כדי שתדעי שאני מבינה את הדחף הפנימי הזה.

אבל
בראיה אמונית להפסיק הנקה בגלל זה מרגיש לי טעות.
ה' יכל לשלוח לך הריון גם ככה.
זאת לא השתדלות חיובית בעיני. זה לקחת משהו מילד שכבר חי וקיים. משהו שחשוב לו פיזית ונפשית.
ואם תפסיקי ולא תכנסי מהר להריון? עד שנה של נסיונות זה זמן סביר כדי להפקד.
מי אמר לך מה ה' רוצה ממך?
להפסיק זה לנסות לשלוט בכח במציאות כאילו היא בידיים שלך.
לעשות השתדלות את עושה בזה שאת לא מונעת.
ואין לך דרך לדעת בוודאות שההנקה לא מונעת אצלך.
גם אם היית מקבלת מחזור לא בטוח שהיית נפקדת.
ואפשר להפקד גם לפני קבלת וסת,בביוץ הראשון. אז אולי זה יקרה החודש? אינך נביאה.

וגם אם את נורא רוצה לעשות משהו מעשי- למה להפסיק לגמרי????
הוא בן חצי שנה, תתחילי לתת לו לאכול מוצקים. לאט לאט זה יכל להפחית הנקות. וזה בעצמו יכל להביא מחזור.
וגם אפשר לשלב תמ''ל, נגיד בלילה וזה עדיף מלהפסיק לחלוטין.

תחשבי עם עצמך נשמה אם זה באמת מדוייק ורצוי בעיני ה'.

ושוב...גם אני ממש רוצה הריון.ועדיין...
תאמיני שה' ישלח מתי שצריך.

אחרי הילד הראשון התלבטתי אם להפסיק להניק, בסוף הפסקתי שהיה בן שנה ו4, נכנסתי להריון רק שהיה בן שנתיים.
ובילד השני, שלא תכננתי להפסיק, נכנסתי כשהיה בן שנה, וונאלצתי להפסיק.
אנחנו לא עושים חשבונות של ה' בטח אם זה על חשבון ילדינו.
(אלא אם כן, את בגיל מבוגר...ובהתייעצות)

יכול להיות שהנקה מלאה מונעת לך אבל ברגע שתתחילי טעימות היא כבר לא תמנע - אצלי זה ככה ולעוד נשים.

לא נראה לי שזה מאוד קריטי להיכנס להריון דווקא חצי שנה אחרי לידה ולא שנה אחרי לידה.

אם את נכנסת להריון עכשיו זה הפרש של שנה ושלושה חודשים. וזה קשה. כי יש לך שני תינוקות בבית.

ובמהלך הריון תצטרכי להרים כל הזמן את הראשון ולקום בלילה ולרדוף אחריו עם בטן ואחר כך עם מנשא. ולסחוף עגלת תאומים. וכל יציאה מהבית תהיה אתגר. ואם לא תצליחי לסנכרן אותם אז בקושי תשני אחרי לידה בכלל.

אני חושבת שאם גוף שלך היה מוכן להריון אז היית מקבלת ווסת גם בהנקה. ואם לא אז זה סימן שצריך לנוח קצת.

 

http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3687835,00.html

אני לא הייתי מפסיקה, הייתי מחכה מעט עד שיגדל ויאכל מוצקים וגומלת אותו לאט.

חחח קודם כל תודה לכל העונים והעונות.

באמת שאני מבינה שזה מכל הלב...

למען האמת , עשיתם לי די יסורי מצפון על המחשבה להפסיק להניק..(בקטע טוב)

בנוסף, יצא לי לאחרונה לדבר עם מישהי שגם שינתה לי את כיוון המחשבה בנושא.

בכל אופן .. לכל אלו שאמרו לי להתחיל לשלב לו מוצקים וככה יחזור המחזור.. כמה שאלות הבהרה:

כרגע הילד מקבל טעימות פה ושם אבל זה ממש לא בכיוון של ארוחה.. הוא לא שבע מזה והבנתי שגם צריך כמה כפיות ביום רק בשביל שיטעם לא בשביל לשבוע. אז איך זה בדיוק אמור לסדר את המחזור?

 

ובכלל- באיזה גיל מתחילים ממש לאכול?

 

ועוד נקודה למחשבה.. אני לא הכי זקנה בעולם...אבל גם ממש לא הכי צעירה.. חברות שלי כבר עם 3 ילדים ויש גם עם ארבעה.. אני לא מרגישה כ"כ לחץ חברתי מצדן , זה לא כ"כ מעניין אותי ואני לא נכנסת לחדר המיטות של אף אחד. אבל אני מרגישה על עצמי שבשלב כזה של החיים הייתי רוצה עוד ילדים. לכן הלחץ לילדים בא קודם כל מרצון אמיתי ופנימי שלי!!!

 

בלדרית- הקישור שלך לא נפתח..

שמה שרציתם למרות ההנקה, ומה שהרב אמר - זה בגלל חשבון של גיל ומס' ילדים.

 

זה לא חשבון מבוטל כלל.

 

ואחרי כל מה שקראת וחשיבה עליו, חיזרו לשיקול עצמי שלכם. איש לא יכול לדעת במקומכם, אולי חוץ מהרב שאיתו התייעצתם וסיפרתם לו פרטים.

 

הצלחה רבה.

את יודעת מה טוב לך. ילד אחד שלי, גם אותו הפסקתי להניק בגיל חצי שנה גם מאותו סיבה.
עד שהגעתי לפורומים לא ידעתי שאסור להפסיק להניק בשביל עוד הריון.
אני חושבת שזה החלטה שלכם בלבד, ואל תכנעי ללחץ שהפעילו פה עליך, זה בידים שלך בלבד.
ובקשר לאוכל לא תמיד זה נכון שאם תתחילי לתת טעימות יגיע המחזור. ההנקה מונעת לי ב100 אחוז ואני גם נותת טעימות מגיל 5 חודשים בערך ואני לא מקבלת עד שאני מפסיקה להניק לגמרי לגמרי.

את יודעת מה טוב לך. ילד אחד שלי, גם אותו הפסקתי להניק בגיל חצי שנה גם מאותו סיבה.
עד שהגעתי לפורומים לא ידעתי שאסור להפסיק להניק בשביל עוד הריון.
אני חושבת שזה החלטה שלכם בלבד, ואל תכנעי ללחץ שהפעילו פה עליך, זה בידים שלך בלבד.
ובקשר לאוכל לא תמיד זה נכון שאם תתחילי לתת טעימות יגיע המחזור. ההנקה מונעת לי ב100 אחוז ואני גם נותת טעימות מגיל 5 חודשים בערך ואני לא מקבלת עד שאני מפסיקה להניק לגמרי לגמרי.

את יודעת מה טוב לך. ילד אחד שלי, גם אותו הפסקתי להניק בגיל חצי שנה גם מאותו סיבה.
עד שהגעתי לפורומים לא ידעתי שאסור להפסיק להניק בשביל עוד הריון.
אני חושבת שזה החלטה שלכם בלבד, ואל תכנעי ללחץ שהפעילו פה עליך, זה בידים שלך בלבד.
ובקשר לאוכל לא תמיד זה נכון שאם תתחילי לתת טעימות יגיע המחזור. ההנקה מונעת לי ב100 אחוז ואני גם נותת טעימות מגיל 5 חודשים בערך ואני לא מקבלת עד שאני מפסיקה להניק לגמרי לגמרי.

עכשיו קיץ ואם הוא יסרב לשתות מבקבוק אז הוא עלול להתייבש

חוץ מזה אם תוסיפי תחליף חלב בהדרגה אז חלב שלך יתמעט וייעלם בהדרגה

אבל פשוט חבל. 

עכשיו קיץ ואם הוא יסרב לשתות מבקבוק אז הוא עלול להתייבש

חוץ מזה אם תוסיפי תחליף חלב בהדרגה אז חלב שלך יתמעט וייעלם בהדרגה

אבל פשוט חבל. 

שמתי לב שבזמן האחרון התינוק שלי מתעורר קבוע באותו זמן שבו אני מתעוררת..

למשל, אם אני מתעוררת (רק מתגלגלת קצת במיטה) באמצע הלילה הוא מתעורר גם!!

מה הוא מרגיש אותי?? אני בכלל לא מרעישה!!!

בבקרים, בשנצ"ים הוא פשוט מתעורר בדיוווווק כשאני מתעוררת..

איך שאני פותחת את העיניים אני שומעת אותו מתחיל לזוז לקראת קימה..

 

זה הזוווויייי!!!! קרה למישהי???

זה משהו בתת מודע שמאותת לנו מתי הילד שלך מתעורר, אפילו תזוזה קטנה. פלא הבריאה.
אני זוכרת שעם הילד הראשון שלי גם הייתי בשוק מזה איך בדיוק שאני קמה אפילו לשניה גם הבן שלי קם או זז.

מתעורר איתי או טיפה לפני..
ואני אישית חושבת שתינוק מרגיש את האמא שלו (אחרי הכל 9 חודשים הם לא זמן קצר )

כשאת הכי עצבנית ועייפה- הוא הכי עצבני ובכייני ולא ברור
כשאת רעבה- גם הוא רוצה לאכול
לפחות כך זה אצלי

כשאת מניקה ובמיוחד כשהתינוק ישן בסביבתך הקרובה נוצרת התאמה בין מנגנוני השינה שלכם, כשאת ישנה שנה עמוקה - גם הוא ישן ,ומתעורר לינוק כשהשנה שלך קלה יותר- עוד אחת מנפלאות ההנקה

זה תלוי ברצון של הילד הבת שלי אכלה ארוחה אחת מגיל חצי שנה ו2 ארוחות מגיל 7 חודשים. אולי באמת כדי לך לחכות קצת ולראות אם חוזר לך המחזור בלי להפסיק להניק כי ממה שהבנתי זה קורה להרבה נשים שמגיל שהילד מתחיל לאכול מוצקים חוזר המחזור. אם בכל זאת המחזור לא יחזור לך ותחליטי להפסיק העובדה שעשית את ההפסקה בהדרגה (הילד כבר אוכל כמה ארוחות של מוצקים) תעשה את ההפסקה לקלה יותר.

ההצגה חשובה מאוד לדעתי, יש להצגה כמה גרסאות, יש גרסה כללית, ממ"ד ותורנית, הממ"ד בסדר גמור לדעתי, את התורנית לא ראיתי, ההצגה עושה סדר בכל הנושא של שמירה על הגוף , מה מותר ומה אסור, מה לעשות במקרה של פגיעה, לדעתי חשוב מאוד

כרגע יש לי תשתית של בזק, מרוצה מאוד, אבל גם המחיר בהתאם.. תהיתי אולי מישהי תוכל לתת חו"ד עליהם..

אלא שהם קונים מבזק חבילה להרבה לקוחות, ולכן אצלם זול יותר (זה לפי איזה חוק/ תקנות חדשות).

 

אבל אם צריך שירות, לא מתקשרים ישיר לבזק, אלא דרכם.

 

כמובן, בזק טוענים שיתר טוב ישירות דרכם - והם אומרים שלא. זול יותר.

 

[מי שיש לו ראוטר של בזק שלא שילם עליו, צריך להחזיר להם דומני. ולהחליף]

אני עדיין מסתפק אם שווה את זה...

 

אבל למעשה, חושבני שאם יתברר שההוצאה על החזר הראוטר לא תהפוך את הענין ללא-כדאי, אז יהיה שווה. הרי תמיד אפשר לכל היותר לחזור.

עלה 50 ש"ח.

לקחנו בגלל הרמות הגנה.

אפשר לדעת יותר טוב ממנו.

לא ספק אינטרנט,
אלא תשתית.

אם כן, זה מאוד מקל
אם לא - זה באמת קשה ולא קל למצוא רעיונות חדשים.
נגיד חוזרים ב15-16
אם אפשר לקחת איתך פירות, מים וסנדווצים וללכת לגינה/טיול לשעה וחצי לפחות (אפשר כל פעם ללכת למקום אחר אם יש כוח ויכולת, כדאי לקחת עגלה)
ב17:30-18: חוזרים הבייתה, שוטפים פנים וידיים, שעת משחק- להוציא כל יום 2 משחקים לשחק איתם, לשים שירים ברקע או לשיר בעצמך קצת(שירי ידיים) (חצי מהזמן הם יכולים לשחק לבד. אפשר גם בובות- זה לא רק לבנות)
אפשר לעשות בועות סבון(תוסיפי מראש קצת קורנפלור לתמיסה וזה יחזק אותה) , צבעי ידיים, להדביק מדבקות, לבנות אוהל בסלון, לפי דעתי - מותר לשים פרק של פרפר נחמד או משהו מערוץ מאיר פעם ב.., לשיר ולדבר איתם על החג/יום הקרוב(ל"ג בעומר נגיד).
להתקשר לסבא וסבתא פעם בשבוע.

ואז א. ערב ב18:30-19 - שיעזרו להוציא את הירקות מהמקרר, שיעזרו לערוך את השולחן, אפשר לשיר איתם את ברכת המזון (רק שישמעו אותך שרה. לא חייבים לשיר גם ולא הכל. נגיד חלק ראשון וסוף)

אחרי א. ערב- מקלחות + פיג'מה
בוחרים 2-3 סיפורים (אם יש לך כוח) או סיפור + דיסק/קלטת של סיפור ושירים
לישון.

אהבתי את הקטע עם השירים . וההפעלות ידיים .

כאילו אם לא בחרתי במקצוע גננת/מורה - יש לי אותו בבית...

 אפשר לשטף אותם בהכנת ארוחת הערב, למשל אם מכינים פנקייק- הם ישפכו חלק מהחומרים לבלילה, יערבו וכו'. כמובן, בעזרתך. ילדים אוהבים את זה, בדר"כ.

בנוסף, לעשות אמבטיה משותפת ארוכה- הרבה משחקי מים, קצף באמבטיה, לשטוף את הבובה. זה כיף במיוחד בחום הזה..

 

מה יקרה אם לא תעסיקי אותם? אם סתם תעשי דברים שאת רוצה או צריכה לעשות, בלי קשר אליהם?

 

 

אנחנו לא רכזים חברתיים, ילדים גם יכולים להעסיק את עצמם, במשחק בובות, לגו, מכוניות וכו.. לפעמים מותר פשוט להתעסק בענינייך ותראי שהם ימצאו תעסוקה, גם זה מפתח להם את הדמיון, היוזמה והיצירתיות

נניח שאני מתעסקת בעיסוקים שלי . מה שהם יעשו ברקע.(בהנחה שאני ממש מתעלמת ונותת להם להיות יצירתיים  כמו שאמרתן.)

 

1. ישפכו את כל הבובות/קוביות/משחקים על הריצפה .

2. יוציאו את כל הסירים מהארון .

3. יטפסו על הספה וישבו על הסורגים של החלון (קומה 3, וזה רעיון טוב למדי שמחזיק 10 ד' בדיוק..)

4. יעמדו על השולחן ויפורר את כל מה שיגיע לידם..

5. יקרעו קצת ספרים/עיתונים/דפים חשובים (שלא שמתי במקום)

6. יקחו טושים/מדבקות ויקשטו את הידיים/פה/מה שיראו בדרך..

7. ירביצו אחד לשני.

8. יבכו.

9. כמובן שאני לא אצליח לעשות כלום ! תוך כדי שאני רואה את הנ"ל..

והכל מנסיון- ולא שאני מדמיינת שזה מה שיקרה..

 

אתן מבינות שאני מוכרחה להעסיק אותם ...

 

אבל  תודה על התגובה. העלה לי חיוך שאני נזכרת במה שהם יכולים לעולל לי ..

 

אם ככה, אז הרבה בחוץ. לטייל או במתקנים בגינה. ולשתות ולאכול פירות או כריך תוך כדי. קחו את הזמן שם.

 

כשחוזרים אפשר לשים להם מוזיקה ושירקדו. 

ואחרי שהוציאו אנרגיה, אז פלסטלינה או בצק - מודרך . את בסביבה. אגב זאת הסיבה שאצלי עושים הכל - מיצירה ועד פאזלים - על השולחן במטבח לידי. 

 

ואח"כ משחק הרכבה עם חלקים - דופלו, מגה בלוקס, וכו'.

או לעשות ספורט על מזרונים - גילגולים, תנועות וכו'

 

וקצת משחק או סרט מצוייר במחשב.

 

בסוף ארוחת ערב ואמבטיות בסדר שנראה לך.

 

1. ישפכו בובות- אז מה? תאספו אח"כ

2. לקשור\להדביק ידיות של ארונות

3. תיסגרי את החלון\תריס כשאת לא לידם

4. אח"כ מטאטאים בערב. אפשר להרים כיסאות למעלה כמו לשטיפה באופן די קבוע.

5. אז תשימי ניירת במקום. או על השולחן באמצע. (הכיסאות למעלה כאמור...)

6. קופסת טושים לא צריכה להיות בהישג ידם. אלא במדף שאת מורידה להם כאת בסביבה.

7. נו אם יהיו בעיות חמורות תיגשי אליהם...

8. כנ"ל. את סה"כ פה בבית לא במקום רחוק.

9. נכון לא תספיקי יותר מדי אבל גם משהו קטן זה כבר משהו. אולי תישטפי כמה צלחות מארוחת צהריים או תדחפי מכונה אחת.כבר התקדמות...

 

באופן כללי כשיש שניים קטנטנים כאלה את חייבת להתאים את הבית שיהיה לך נח.

שהכל יהיה כמה שפחות בהישג ידם. שדלתות של חדרים יהיו סגורות.

חוץ מזה כשאומרים לך שתתעסקי בדברים שלך זה לא שתיכנסי למטבח תיסגרי את הדלת ותרימי את כל השבת. הכוונה שתעשי דברים קטנים. תכניסי מכונה, תשטפי קצת כלים. תחזירי קצת ניירת למקום. תפזרי איזה ערמת כביסה מקופלת (לא את כולה רק איזה סיבוב אחד או שניים).

בזמן הזה תוציאי להם איזה כמה כדורים או מכוניות לאמצע הסלון. או שבזמן שאת שוטפת כלים תני להם לפרק ארון מטבח עם קופסאות (תדאגי שלא יהיו כלים שבירים כמובן). תוך כדי תדברי אליהם תתארי מה את עושה או מה תעשו אח"כ. אם הם מרביצים כמובן תפסיקי ותרחיקי אחד מהשני ותגידי "לא מרביצים!".

בד"כ אם אני עושה דברים הקטנים תמיד די מתרכזים סביבי בכל מקרה. אין הרבה סיכוי שאהיה במטבח והם יהיו לאורך זמן באיזה מקום רחוק ממני (הלוואי שזה היה ככה ...).

 

אני יכולה לומר שמי שלא התנסה, לא יבין.

יש ילדים שאי אפשר לעזוב אותם לרגע.

הם גם לא מצליחים להתרכז ליותר מרגעים ספורים בענין מסויים, הרבה פעמים סף התסכול שלהם נמוך מאוד והם מתייאשים תוך שניות ממשימות אם לא נמצאים איתם ומתווכים את המשימה כל הזמן. ובמשימה אני מתכוונת גם למשחק פשוט במכוניות או כדורים למשל.

 

זה מאוד לא פשוט.

אני לא יודעת אם זה המצב אצל הפותחת, אבל אם כן, אני מבינה אותה מאוד.

 

הם בטח ירשו את זה מאבא .

(סתםםם)

 

הם ממש עדינים ורגועים . פשוט נראה לי שצריכים תעסוקה כבר ומשעמם להם עם הדברים הרגילים.

אבל היו פה הרבה רעיונות שאני אייסם כבר היום (פלסטלינה/עזרה בארוחת ערב/להיות יותר זמן בגינה)

זה ממש נחמד..

גם אני תמיד אומרת .

לא התכוונתי- תני להם לעשות מה שבא להם, אפשר לתת להם לשחק ולהיות בסביבה ולומר גם לא לפעמים, לא התכוונתי שתתני להם לפרק את הבית

ב"ה זכיתי בילדים שובבים (מאוד!) ואני בהחלט מצליחה לעשות דברים תוך כדי שהם משחקים.
הסוד הוא - לארגן את הבית שיתאים לתנאים שלהם ו-להרפות!

לקח לי כמה שנים להבין שהרבה יותר קל לסדר אח"כ את הבית מכל הבלאגן שלהם (גם אם זה מלא פאזלים מפוזרים, אוכל מפוזר, משחקים, לגו וכו'...כמובן כשהכל מעורבב ביחד..) מאשר להשתגע בלשמור על הבית ולהעסיק אותם כל היום!

אז קודם כל אני מארגנת את הבית: נועלת את הארונות ומשאירה ארון אחד של סירים או קופסאות שהם יודעים שבו הם יכולים לשחק, מעלה את כל מה שאני לא רוצה שיהיה בהישג ידם, נועלת חלונות ודלת אם צריך וכו'..

יש להם במקומות נגישים משחקים שהם יכולים לשחק בהם חופשי, ומה שאני פחות רוצה שישחקו או יבלגנו (פאזלים וכד') אני מעלה.

אני כן מוציאה להם כל כמה זמן משחק או יצירה שיתעסקו בו, לפעמים הם באמת משחקים בו, לפעמים רק אחד מהם ולפעמים הם מוצאים תעסוקה אחרת.

בנוסף גם לילד הכי היפרקטיבי יש את הדבר שתופס אותו - זה יכול להיות משחקי הרכבה, ציור, משחקי דמיון וכו'..
תחפשי את הדבר שתופס אותם!

וכמובן שאני לא מתעסקת עם דברים אחרים כל הזמן, אני בהחלט גם מקדישה זמן בלשחק איתם, לקרוא להם סיפור, להכין עוגה וכו'..
אני מאמינה שאיזון נכון בין השחרור לתשומת לב המלאה היא המפתח.

וכמו שכתבו לפני - גם לכבס, לקפל כביסה, להכין אוכל ועוד.. יכול להיות אטרקציה נהדרת לילדים!

אני באמת מדברת על מצב קיצוני. 

עם חלק מילדי, בהחלט אפשר להתנהל כמוך, וכך אנחנו עושים - הרהיטים פשוטים, אין וילונות (כדי שלא יתלו עליהם ויסכנו את עצמם), את מה שהם אוהבים אני דווקא שמה במקום נגיש, שלא יתפתו לטפס ולהסתכן, הבית די הפוך, ואין זורמת ממני - יעידו השכנות וחמותי....

 

אבל חלק מסויים מהילדים הם במצב קשה יותר על הסקאלה. צריך כל הזמן לכבות שריפות, והשמיכה  קצרה מאוד -  את מותחת מצד אחד, הלך עלייך מצד שני.

צריך לדעת שזה קיים.

את לא חייבת להעסיק אותם אבל כמובן תמיד לפקוח עין

לפעמים יש משחקיה בספריה או ג'ימבורי
אם את בעיר אז לפעמים יש בקניונים.

יש לכם חברים באותו הגיל בסביבה? שאפשר פשוט להיות ברחוב? (ישוב או עיר?)

אם יש גינה -אפשר לעבוד בגינה-כלומר את תעבדי והם יחפרו /ישקו/יסננו חול וכו'

משחקי מים בחצר עם שתי גיגיות קטנות וכלים שונים. כוסות ח''פ, קשיות וכד'

טיול בימבות, ניכוש עשבים קטנים ( פעילות כיפית ביותר!)

כל מיני כוסות חדפ, כלי משחק של חול, בקבוקים ריקים
להסתכל עליהם כמובן
שקטטטט

וזה היה מדהים!!

מה שאני עשיתי :

1. שטיפת כלים.

2. הכנסתי מכונה.

3. הוצאתי מהמייבש מכונה.

4. קיפלתי קצת כביסה.

5. סידרתי איכשהו את הבלאגן שהיה בסלון .(טיטאתי)

6. ארוחת ערב. 

7. מקלחות.

באזור 19:05 - ישבתי על הספה ורוויתי נחת (הם במיטות בשקט) 

 

קודם כל , אני לא אומרת שזה מה שאני יעשה כל יום . ומצאתי את הפתרון.. אבל , מידי פעם ,כנראה,הם יודעים להעסיק את עצמם..  

למי שמעניין אותו  מה שהם עשו תוך כדי:

 

עזרו לי במה שביקשתי .

הסתכלו בחלון (הרצתי אותם מחלון לחלון למען הסדר הטוב..) .

שיחקו בקוביות.

הסתכלו עלי מטפלת בכביסות .

קפצו על המיטה שלנו .

מידי פעם משכו בשערות אחת לשניה .(אפילו אחת מהם נשכההה .מה עושים עם הנשיכות האלו ????)

 

לא יודעת אם זה יכול לעבוד כל יום.. אבל זה היה סבבה .

 

ראיתי את התגובה על המשחקיה-רעיון גדול .. יש דברים שאני פשוט לא חושבת עליהם ..טוב שאתם כאן אנשים!!

 

 

 

לכולם זה לא פשוט , ו לילדודס יש הרבה יותר כוחות מאיתנו...יש יצר הרע שלפעמים לוחש לנו שלנו הכי קשה ושהילדים שלנו הכי פחות מחונכים בשכונה...אבל באמת ילדים הם תמיד ילדים, ויש להם כוחות והרבה דברים ללמוד עדיין ואנחנו רק בני אדם...ובזכותם אנחנו לומדים גם כל יום עוד קצת ועוד קצת, צעד אחורה וצעד קדימה...להיות ההורים שהיינו חולמים להיות.

מה שנקרא 'אורח לרגע רואה רגוע'

עם בריכה קטנה ומתנפחת וכמה דליים של מים חמים..

 

 

ובינתיים אני ממליצה להחליט לגופו של עניין בכל מקרה איפה מתאים לך להיענות לו ואיפה לא (אם מתחשק לך לקרוא את זה בקצת יותר ארוך, כאן פירטתי), ולהוסיף חיבוק בכל הזדמנות שאפשר

 

 

נניח. "כדאי לך לאכול עכשיו, כדי שלא תהיה רעב כשתלך לישון, אתה זוכר כמה היה לא נעים אתמול?"

איזה בעסה! נזכרת שאתה רוצה לאכול! 

אתה רוצה עכשיו חתיכה קטנה של תפוח או של מלפפון?

לתת את מה שהוא רוצה ממש בקטנה - גם הוא מרגיש שקיבל מה שרצה (אני מקווה) וגם לא מקבל עכשיו ארוחה שלמה.

או "במה רצית לשחק בבית? אתה רוצה שנהיה קצת בגינה ואז נחזור ותשחק בבית?" הרי בלאו הכי ברגע שיגיע לגינה ישכח שבכלל רצה לשחק בבית...

בשינה אני מעריכה שהוא לא שכח ונזכר, אלא סתם מנסה לדחות את הרגע המר שהולכים לישון...

את הרי נתת לו ארוחת ערב וראית שהוא אכל ואם לא עבר הרבה זמן אז הוא לא רעב.

אותו דבר עם גינה - אולי הוא פשוט עייף ואין כוח ללכת. 

א. ברור שחשוב למצוא בזמן שהילדים לא בבית/ישנים - זמן לנוח ביום. כהוגן ובשלוה.

 

ב. אפשר  לשבת בשעה רגועה עם הילדים, להגיד להם מה קשה בערב - ולבקש רעיונות.. לא חייבם לקבל הכל - את מחליטה מה שייך ומה לא. ועושים איזה דף על הסדר שהחלטתם. תולים בכניסה לחדר שלהם, למשל.

כשהילדים שותפים בתכנון ומבינים מה קשה לאמא בענין, הם יכולים לגלות הרבה רצון טוב, וגם ליישם.

 

ג. יש גם אפשרות לחלק: לגמור קודם עם הקטנים יותר, שיכולים לישון יותר מוקדם. הפסקה קלה - ועם הגדולים בפאזה אחרת.

א. הלוואי והיה לי את הזמן לנוח, עבודה וכו
ב. רעיון יפה אנסה ליישם
ג. אני עושה את זה הבעיה שבשבועים האחרונים הקטנים לא הולכים לישון מוקדם יוצא שכולם נרדמים באותה שעה כמו הגדולים וזה גם משהו שמשגע אותי כי אז כשבעלי מגיע או שהם עדין ערים או שאני בלי כוחות ופשוט הולכת לישון, וממילא כל הזמן של ארוחת ערב היא על קוצים

ל4. והתינוקת.
הם גם דורשים יותר וגם השעות שינה שלהם משתנים, הם הולכים לישון יותר מאוחר ממה שהיה פעם.
אני פשוט אובדת עצות מה לעשות להתחיל ארוחת ערב יותר מאוחר?
ואז לא יהיה לי את כל הלחץ הזה, נשמע הגיוני?
בכל זאת בת ה6 וה4 הן עדין קטנים, להרשות להם לישון בזמן של הגדולים?

אם זה ימנע ממך את הלחץ - שווה.

 

אפשר לראות אם הקטנים לא "מחזיקים את עצמם בכח".. אבל אם לא - פשוט תעשי חשבון-לאחור, מהשעה שהם קמים בבקר, ותראי שיש להם מספיק שעות שינה. אם יש - אז למה לא..  זה דבר לא נדיר. אם מתחילים ארוחת ערב בשעה שהיא סבירה גם לגדולים - לא חייב להיות מאד מאוחר - אז אח"כ אפשר להשכיב קודם את הקטנים.

 

ו"תחליטו ביחד" על הסדר שהולכים לישון, ועל העזרה בערב.

ומקסימום לאכול עוד פרי/קרקר לפני השינה אם נראה לך שזה מידי רחוק להם מהלילה

א. הייתי ממליצה לך לישון לפחות פעם או פעמיים בשבוע.

ב.דברי עם הגדול/ה על הצורך שלך בעזרה, תסבירי להם, 

לא כעס על מה שאת מצפה.

ג. מסכימה לחלוטין.

 

והייתי מוסיפה בכלל. לכי לעשות בדיקות דם!

קחי ויטמינים.

  ברזל ירוד הוא מתכון לחולשה וחוסר כוח.

הרבה כוח יקרה!

אני כל הזמן עייפה
לפעמים קורסת ונרדמית מוקדם(10 בלילה)ובבוקר קמה כאילו לא ישנתי.
באמת אבדוק. תודה

אם את נרדמת בעשר וקמה עייפה (ולא מקימים אותך בלילה כל הזמן) סביר להניח שיש כאן בעיה כלשהיא. 

לי יש CMV ואכן יש לי תקופות שאני ישנה עשר שעות וקמה גמורה. 

כי אף פעם לא חסר לי ברזל בגוף ב"ה.
תמיד בבדיקות דם זה טוב גם כשאני סובלת מעיפות

לעשות א. ערב מוקדמת לקטנים ואז כשהם בהשכבה הגדולים אוכלים(יסתדרו לאכול לבד?)
מה עם לשים שירי ערב מרגיעים כדי להרגיע את האנרגיות ולהשתדל בצהריים לתת לכל אחד את היחס שלו.

לפני שמתחילים עם האטרף של הערב [מקלחות, חדרים, ארוחת ערב, מערכת, בטוח שאין שיעורים ?מסרק סמיך, סיפור, שמע ישראל ונשיקה]  אני עושה הפסקה אמיתית של כמה דקות ואוכלת משהו שותה[!חשוב במיוחד בהנקה]  מנסה כמה שיותר לאגור כוח ואורך רוח וזה קצת עוזר

אני חושבת שזה משהו מעבר לטכני.
השנה הזאת מאוד קשה בעלי בלימודים ועבודה מאוד אינטנסיבית, מה שבעצם קורה זה שהכל נופל עלי, ידעתי מראש שזה יקרה אבל לא תיארתי לעצמי שיהיה עד כדי כך גרוע,
מתיש אותי לגמרי, אני יודעת שאין כ"כ מה לעשות אבל טוב שיש איפה לפרוק

 

בעצות פרקטיות אחרים פה יותר טובים, אבל אני רק רוצה להגיד לך שאם את תוהה על רגשותייך ועל הקושי שלך עד כמה הם הגיוניים, התשובה היא כן וכן וכן! לטפל בשישה ילדים לבד ערב אחרי ערב זו משימה עצומה, ממש ממש לא דבר של מה בכך. תעריכי את עצמך המון על כל ערב שנגמר וכולכם שרדתם אני לא בטוחה שאני הייתי שורדת...

אם קורה ואת מצטערת על דבר שעשית כך או לא עשית אחרת, אנא תני לעצמך אותה התייחסות אוהבת שאת שואפת לתת לילדים שלך: לראות את המכלול ולא את הרגע, את ההשקעה העצומה שלך והכוונות הטובות והניסיון להשתפר כל הזמן ולהיטיב עם הילדים שלך ככל יכולתך. לא להתמקד במה שהתפשל, כי זה ברור ואין שום ספק שדברים יתפשלו מדי פעם. אנא אל תהיי קשה עם עצמך ואל תצפי מעצמך להיות מלאך.

ובכלל, ממליצה בחום שתשימי את הצרכים שלך במקום מאוד גבוה בסולם השיקולים. כשאת מתלבטת מה להרשות ומה לא, איפה להתגמש ואיפה להיות איתנה כסלע - הטיעון "כי ככה נוח לי יותר" הוא טיעון לגיטימי מדרגה ראשונה. חשוב לך שלמטפלת של הילדים שלך יהיה נוח ונעים. זה קריטי.

שולחת לך קטע לקריאה אם בא לך, וחיבוק.

 

 

ואני לא מפסיקה לבכות

ממש ריגשת אותי

 

נשמע ששווה לקרוא את הספר כולו...

גם אותי הקטע הזה מרגש מאוד מאוד ומחזק בימים קשים.

מדהים כמה שהוא מבין...

 

(מופיע בספרה "מילים טובות"), והרב ארז משה דורון מביא אותו בספרו.

באמת קטע מרגש!

(@בהתהוות, שימי לב)

תודה שהזכרת לי אותו

בדרך כלל הגישה מסביב - הבאת ילדים אז תהיי אימא מושלמת אחרת איך העזת?

וכל מיני רווקים שכותבים על דברים שלא מבינים שצריך רישיון להורות. וזקנות שהיה להם ילד אחד וחגורה אז הן לא רגילות לבכי. וגם מחנכים שמבלים עם ילד חצי שעה ביום כשהוא כבר מקולח ואחרי ארוחת ערב. הם מספרים שחצי שעה זה מספיק ואפשר בנחת. כמובן מספיק הרי מישהו כבר בילה אתם 5 שעות ועשה את כל העבודה השחורה ופחות נעימה ונשאר רק לדבר בנחת. ואמהות קרייריסטיות שרק בחופש הגדול מבינות מה זה ואז הן דורשות לבטל את החופש. רק שהן חושבות שאימא צריכה להיות סבלנית תמיד ומצפות לזה מכול מי שמטפל בילדים. 

אף אחד באמת לא מעריך. דווקא אם אישה תהיה בחוץ, תשקיע בכל מה שלא משפחה שלה אז יעריכו ויכבדו.

וגם דרישה שתהיה מעבר - חייבת להיות יפה גם עם 16 ילדים, ולעשות חסד בין לבין ולעבוד כמובן ותהיה מעניינת...

הילדים שלי (שני הגדולים, בני שמונה ושבע) אוהבים לעשות "מסעדה". הם עורכים לבד את השולחן לארוחת ערב, חותכים ירקות (בסכין חד"פ), מורחים פרוסות, מחליטים על פינוקים מיוחדים לארוחה...

זה ממש לא כל ערב, אבל זה מציל אותי בזמנים שאין כ"כ כוח. אני שואלת: "רוצים להכין היום מסעדה?" ובד"כ הם נענים בשמחה.

כנ"ל במקלחות: "מי רוצה להתקלח ראשון?" "בוא נראה אם אתה מספיק להתקלח בתוך כך וכך דקות!" ולפעמים אפילו הגדולה מתנדבת לקלח את הקטנים... היא עוד בגיל שזה כיף ונותן לה תחושה של גדולה...

לשינה, לצערי, אין לי פתרונות, כי גם אצלי זה הקטע הקשה... אבל לדעתי אפשר להרפות. שלא יישנו כ"כ מוקדם... לתת להם לשחק בחדר (להשתדל שיהיה בשקט), לשים להם דיסק וכדומה, ופשוט להתעלם מכך שהם עוד לא ישנים... כי אחרת זה גוזל כוחות נפש...

יקרה, את מדהימה שאת ככה מפרגנת לבעלך להתפתח בלימודים.. וכל הכבוד על לקיחת נטל הבית על כתפייך
את מלכה ומגיעה לך עזרה
תמצאי בייביסיטר שתגיע לך לשעה כל יום בזמן ההשכבות ( אם יש לך בעיית תקציב תביאי אפילו ילדה בת 13 או 14, שמן הסתם תדרוש פחות כסף)
או שתביאי בייביסיטר לצהריים ותנוחי ותברי כוחות לערב

מסכימה לגמרי עם הרעיון של להביא עזרה בתשלום..
ייקל עליך מאוד!!

שלום: בה יש לי גם שישה ילדים... אותם גילאים פחות או יותר.. לאחרונה שמתי כללים מאד ברורים לילדים וזה מה שהכי טוב לכל המשפחה .. למשל; תורנות סדר המקלחות. אנו קבענו לכל יום מי מתקלח ראשון מי שני וכו..עוד משהו חשוב כולם נשכבים פחות או יותר באותה שעה רק שלגדולים יש מנורה קטנה ליד המיטה והם יכולים לקרא בשקט או לשמוע משהו בשקט... והקטנים רגועים ונרדמים בשעה סבירה.
אם האמא שמה כללים והיא עקבית, לילדים יש סדר בראש!!
בהצלחה!

ואז הם בוחרים סיפור....

אולי כדאי להפעיל את הגדולים בעזרה עם הקטנים.

ילדה בת 6-7 יכולה לקלח ילדה בת שנתיים או שלוש. והן אפילו יהנו מזה.

גדולים יכולים להלביש קטנים

יכולים לחתוך ירקות, להכין חביתות, להוציא דברים מהמקרר, לערוך שולחן, לפנות שולחן, לטאטא, לשטוף כלים.

ובטח עוד יכולים לעשות כל מיני פעולות קטנות שאת יכולה להיעזר בהן מאוד.

 

ולגבי זה שלא חזרת לכוחות שלך- למה את מרגישה רע עם זה. זה הגיוני!! את עם 6 ילדים!! ותינוקת!! לא סתם אמרו חז"ל שזמן התאוששות הוא 24 חודש.

אבל לפני כמה שנים שכרנו דירת ארוח וזה יצא משתלם מאד מבחינה כספית.

וגם היה לנו נח מאד. היתה איזה חצר קטנטנה ועשינו כל יום על האש בערב.

הדירה היתה בסדר גמור. אם כי כמובן לא 100% כמו בתמונות...

תחפש דירה של כמה חדרים של אנשים פרטיים. לא איזה אכסניה כזאת.

אפשר למצוא.

 

זה מנשא גב מעולה. טוב עד גיל שלוש לפחות.

אני השתמשתי המון בבית, שאני אוכל לשטוף כלים בלי שהוא יפרק לי את הבית, וכשהוא היה במצב "רגשי" וכדו'. אבל גם לטיולים זה נוח. ולנסיעה באוטובוסים, ועוד.

(שלי היה יאמו, הישראלי, אבל זה אמור להיות מאוד דומה)

בגדים טובים לילדים (את יכולה לבחור באיזה אתר אינטרנט ושזה יהיה משלוח אליו. ואז הוא יוכל להביא לך את זה כשהוא מגיע)

לבנים, מכוניות של פליימוביל.
כבאית וכדו' מאד מעסיק ומעשיר את הדמיון והשפה.
אפשר גם משחקי חשיבה שבארץ יקרים מאד, אולי שם בזול יותר.

היה לוקח הרבה יותר משעה להרדים אותה וכמו שתארת זה היה במנשא ואז מורידים והיא מתעוררת...

עשיתי את הצעד הזה ולקחנו יעוץ שינה של נעמה ברודי שמש. אני ממליצה עליה בחום!היא שינתה לנו את החיים ועכשיו ב"ה ישתבח שמו הילדה בת כמעט שנתיים נרדמת בלי בעיות בלי בקבוק ובלי כלום....ככה שמים במיטה והיא נרדת לבד...

לא יודעת להגיד לך תובנות כי זה באמת ארוך אבל אני יכולה להגיד בקצרה שהשיטה שלה מבוסססת על כמה גורמים חשובים:

1. ניתוק הקשר בין אוכל ושינה,

2. הענות מידית לבכי

3. ניתוק תלות במשהו

4. שגרה וטקס שינה

5. סימני עייפות

אני חייבת להגיד שזה לא היה קל היה לי חודש קשה מנשא שכמעט נשבתי(בלי היה בטירונות אז עשיתי את זה לבד), לילות ארוכים שישבתי לידה שעות!!!זה היה נורא אבל ב"ה ב"ה זה השתלם מכל הבחינות גם כספית היתי משלמת הכל בשביל להגיע לשלווה של היום

יש ליועצת שינה הזאת סרטונים בחינם באינטרנט כתבתי את השם שלה ותגיעי לזה. אולי רק הסרטונים יעזרו לך ולא תצטרכי יעוץ אישי..

אם תרצי עוד מידע אשמח לעזור לך....

התלהבתי על הרעיון שלך!

 

 

תלוי בבנאדם ובאיזה שלב של ה'אבל' הוא נמצא

כרטיס רכבת

ולכתוב עליו

'היא תגיע. אני בטוחה'.

 

לקחת אותו להופעה מצחיקה 

 

לבקש מחבר רווק שיעבור לגור איתו יחד

 

אפשר מכתב 

שכל המשפחה תכתוב יחד או רק את

בכל מקרה

את מקיימת בהידור "ומך אחיך עמך" 

"עזב תעזב עימו"

 

 לארגן לו דייטים..

לרשום אותו באתרים 

לשווק אותו בכל הזדמנות

 

זה קורה להרבה לא לדאוג

 

וכל העושה למען האחר נענה תחילה

ורוד

מתנה שתחמם את הלב. משהו שיבטא עידוד, תמיכה, וחום משפחתי.

לא כל כך משהו שמביע סיסמא כרגע, כמו שהציעו.

הוא וודאי זקוק לתמיכה, נראה לי לא כל כך הזמן לחוש הומור.

 

משהו שאת יודעת שהוא אוהב וישמח לקבל, ויראה לו שהוא לא לבד.

 

משהו שפחות נוח לו עכשיו כשהוא נשאר לחיות ולתחזק בית לבד (נגיד... קוצץ ירקות, שיהיה לו נוח להכין לעצמו סלט?). או אחד מכלי הבית שהאישה לקחה אליה, ונראה לך שהיה נחמד לו שיהיה גם לו (מגהץ? מקציף? מסחטה?). 

כשאני מקבלת מתנה ששימושית לי, שמקלה עליי את החיים, אז היא גם מחממת לי מאוד את הלב ונותנת לי תחושה שחשבו עליי ודאגו לי.

שירבו אחיות כמותך בישראל.

 

ובאמת אולי זה היה משמח אם ההיתי עושה את זה.

"פתאום אדם נולד" 

 

ולכתוב לו , עכשיו התחלה חדשה..

מגע אוהב, פרגון אמיתי
אח"כ: פעילות משותפת מכל סוג

(גם כשהם משתוללים ומרגיזים.לפעמים..) ולא רק כשמתנהגים יפה.

2. אהבה למצוות . ולא מתוך כפיה - מתוך שמחה והנאה .

3. חשוב לי שיגדלו עם טקט ,הכלה של הסביבה וקבלת השונה.

4. אוכל בריא ומזין . ואורך חיים תקין .

 

יש עוד הרבה דברים . אבל אלו החשובים.

 

 

לי חשוב נקיון של הבגד

אבל מפסידים ככה את זה שהוא יזחל וינגע בליכלוך

וככה זה הפסד התפתחותי.

מכירים את זה?

או שרוצים שהוא יהיה מרוצה אז בגלל זה פחות שמים לו גבולות.

בגלל זה פתחתי גם כדי לראות האם זה חשוב לי או חשוב באמת.

לילד ולאמיתו של דבר.

 

 

כן, אני נתקלת בזה לפעמים.

למשל: שלום בית. עיקרון מאוד חשוב אצלי. מסיבות של שלום בית (בין השאר) התזונה אצלנו פחות בריאה ממה שהייתי רוצה. זה הפסד וחבל, אבל לגמרי שווה את זה.

 

ואלייך: אני חושבת שאת עושה דבר מאוד מאוד נכון, בכך שאת עוצרת ובודקת מחדש את עצמך, את עקרונותייך, את ההשלכות... בעיניי זה אחד המדדים לאימהות טובה - שלא נשארים מקובעים על מה שהתאים לנו לפני שנה, אלא באים בראש פתוח ובודקים מפעם לפעם אם זה עדיין נכון ומתאים לנו. יפה מאוד.

ועוד מילה קטנה אחרונה, לגבי "חשוב לי או חשוב באמת" - זה שדבר הוא חשוב לך, זה עושה אותו חשוב באמת. גם אם את היחידה בעולם שזה חשוב לה. את גם היחידה בעולם שקיבלה את התפקיד להיות אמא של הנשמות הטהורות האלה. את חשובה!!

 

 

שלאימא חשוב משהו זה באמת חשוב לילד. נגיד למכרה שלי מאוד חשוב יצירתיות ביצירות. והיא חשבה אפילו לסחוב ילדה קטנה לגן טרום במרחק שעה נסיעה. אבל סליחה אולי ילדה בכלל לא אומנית, אולי היא טובה בחשבון דווקא? ונסיעות ארוכות ומרחק מכל החברות זה לא טוב. או ראיתי באמת איך הורים קונים לילד בגדים יפים ויקרים ולא נותנים לו לשחק כי הוא יתלכלך. אין פה שום טובת ילד, יש אגו של אימא או רצון בלתי נשלט לעוד תמונה יפה ברשת חברתית. אני חושבת שכן צריך לבדוק למה זה חשוב לי והאם זה באמת חשוב לי ואם זה משהו שהוא לא הגיוני אז לדעת להתגבר על זה. 

זה ממש נורא לילדים שהם יודעים שאימא שלהם מתנהלת לפי דחפים לא מוסברים שמשום מה חשובים לה מאוד.

 

אני חושבת שטוב להכיר בכך שהורים הם בני אנוש ושחשובים להם כל מיני דברים. ואני חושבת שכשאמא מקפידה על מה שחשוב לה, לרוב יהיה לה טוב יותר לשהות עם הילד. ואני חושבת שככל שיותר טוב לאמא עם הילד - ככה יותר טוב לילד עם אמא. כך שזו מטרה חשובה ובסופו של דבר לטובת הילד.

 

קל לי להסתכל מגבוה על אמא שלא נותנת לילד להתלכלך כי היא רוצה אותו לבוש כמו נסיך ומצולם יפה. זו לא חוכמה בשבילי לעקם על זה פרצוף, כי באמת בשבילי באופן אישי אין שום חשיבות בלבוש נסיכי וכל התפיסה הזאת רחוקה ממני. אבל כשאני בוחנת את עצמי בכנות אני מגלה שיש ויש דברים שחשובים גם לי, ואני מקפידה עליהם אפילו שלכאורה "באופן אובייקטיבי" היה עדיף לילד אחרת. למשל - אני נכנסת ללחץ כשמסתובבים עם אוכל בבית ומורחים על הרצפה והקירות. אז אפילו שיש גיל שההתנהגות הזאת היא לדעתי טבעית מאוד ואפילו בריאה (לזחול עם איזה זנב לחם ביד וכדו') - אני לא מרשה את זה, ואני חוגרת לכיסא אוכל. למה? בגללי, כי הלכלוך מכניס אותי ללחץ. אני לא חושבת שלתינוק בפני עצמו טוב להיות קשור, אבל במקרה הזה אני מייחסת חשיבות גדולה יותר למה שיעשה לי טוב. כי בעיניי זה שיקול משמעותי.

 

אבל חשוב לי להדגיש: לא אמרתי שזה שיקול מנצח בכל מקרה! בהרבה בחירות שניצבות לפני הורים יש מכלול שלם של שיקולים. אז מה שאני אומרת זה רק - להתייחס ברצינות ובכבוד לשיקול "חשוב לי". להתייחס אליו כשיקול שווה זכויות, בין שאר השיקולים. זה לא אומר שתמיד השיקול הזה יכרוע את הכף... ייתכן בהחלט שאוותר לפעמים על משהו שחשוב לי כי השיקולים שנגד גדולים יותר. אבל זה לא עושה את השיקול הזה פחות חשוב.

 

אני חושבת שכשבוחנים את מה שחשוב לנו, זה לא כל כך משנה אם זה חשוב לאחרות או לא, אם זה חשוב אובייקטיבית או לא. החשיבות הסובייקטיבית מספיקה בפני עצמה. ושוב אני רוצה לתת דוגמה מעצמי: עם השנים גיליתי שחשוב לי מאוד שהילדים שלי ילמדו שירי ארץ ישראל ישנים, אפילו כאלה שהיום כמעט אף אחד לא מכיר. זה ממש ממש חשוב לי, אפילו שקשה לי להסביר למה. זה לא אומר שאני אכפה אותם לשנן בעל כורחם, כי בשיטה כזאת לדעתי הנזק רב מהתועלת. אז אני מוצאת לי דרכים אחרות, שלא עומדות בסתירה לעקרונות חינוכיים שאני מאמינה בהם. אבל אני משקיעה חשיבה ומאמצים בנושא הזה, אפילו שיש מעט מאוד אנשים שהוא חשוב בעייהם. כי הוא חשוב לי, ובעיניי זה מספיק.

 

אח, שוב יצאה לי מגילה. מקווה ששרדת. אשמח לשמוע מה דעתך.

 

 

אני גם משתדלת לא להרשות להסתובב עם אוכל בבית כי אז הכל דביק ויש נמלים ואין לי כוח לנקות את זה.

מן הסתם ילדים גם צריכים סביבה יחסית נקייה ובלי נמלים ולא לדרוך על שאריות אוכל כך שזה גם טובת ילדים.

ולילדים עדיף שאני אשחק אתם מזה שאתעסק כל היום באיסוף שאריות אוכל. 

ואני חושבת שהורה צריך לשים לב למה שקורה סביבו. אם כל הילדים מכירים תרבות א' וילד לא יכיר בכלל ויכיר רק תרבות ב' אז זה יקשה עליו חברתית. הוא יהיה שונה. אותו דבר גם בבגדים ואוכל. לפעמים יש הורים שיש להם הרבה מדי עקרונות חשובים. שכל אחד מהם בנפרד הוא בסדר גמור אבל הכל ביחד יוצר התנהלות מוזרה וחסרת גמישות שלא מותאמת לצרכים של ילד. 

יש לי כמה דוגמאות. היה לי מכר שלהורים היה חשוב לפתח אותו. אז הוא הלך לשישה חוגים - מוסיקה, ריקודים, שחמט, דרמה ושני סוגי ספורט. ונשארה לו בסוף חוויה לא נעימה מילדות כי זה מוגזם ובעיה בברך.

או לאימא שלי היה חשוב מאוד הצלחה במטמטיקה ולמרות שאני בסך הכל הייתי טובה בזה עם ציון טוב זה עשה לי חסימה לתחום הזה. מן אלרגיה כזאת. ויכול להיות שאם לא הייתה חשיבות הזאת אולי הייתי לומדת יותר ומצליחה יותר ולומדת מקצוע אחר. או לאימא של חברה שלי היה חשוב שבנות שלה לא יעברו חווית נעורים שלה כמצטיינת שמנה וחנונית. היא הצליחה במשימה רק שחוויה הפוכה הייתה לא פחות טראומטית והרסה להן חיים אישיים. בסוף שתיהן עם ילד בלי בן זוג, לא מאושרות עם הרבה ניסיון חיים מיותר וטראומטי אבל נראות טוב. או מכתב לעיתון מאיזה אימא מלפני עשר שנה. היה חשוב לה שילדים יקראו ספרים. כתוצאה מכך הם התמכרו להארי פוטר והיא משום מה הייתה מרוצה - ילדים קוראים ספר. למרות שקריאת ספר ספציפי הזה סתם בזבוז זמן וממלאה בכל מיני ערכים מוזרים. 

בכל המקרים האלו רצון הורים היה טוב ומובן ולגיטימי אבל תוצאות שלו כבר לא.

 

 

או אולי במילים אחרות - שההורה יהיה קשוב לא רק לעצמו, ולמה שחשוב לו, אלא גם לילד שלו, ולמציאות בשטח. ומדי פעם יבחן מחדש את הבחירות שלו וההשלכות שלהן (בדיוק כמו שעושה כאן פותחת השרשור!)

 

אגב, אני אישית אוהבת מאוד את הארי פוטר (אבל כמובן שרצוי לשים לב לעולם הערכים הנוצרי שמתבטא בספר הזה, כמו בהרבה ספרים נפלאים אחרים, ולדעת להבדיל)

עקרונות מטבעם הם חד משמעיים. ולכן קורה שאי אפשר ללכת עד הסוף עם עקרון אחד כי סביר שהוא יתנגש בנקודה מסוימת עם עקרון שני, ויותר מזה- הגיוני שעיקרון יתנגש עם מציאות החיים...

אני עקרונית ממש לא נותנת במבה או אוכל תעשייתי לתינוקות. אבל היום בקניות כשהיא היתה עייפה וצרחה ליד הקופה במבה היתה הפתרון הכי יעיל ולא עקרוני שיכולתי לחשוב עליו.