קודם כל להיות כל היום עם ילד/ה שלא במסגרת זה לא האידאל נראלי. למרות הרצון שלי זה לא קל.
להתעורר ליום שמתחיל בבכי על כל שטות קטנה, כל משהו שלא מסתדר הכי קטן היא בוכה, בכי של פינוק. זה לא קל זה מתסכל
היא אוהבת לטרוק לי דלתות זה עושה המון רעש היא לא מפסיקה גם כשאני מבקשת היא עושה לי דווקא...
אני אוהבת בכל מאודי אבל יודעת שלו הייתה במסגרת חוזרת מרוב געגוע הייתי מקבלת אותה כמו שהיא.
אין אפשרות למסגרת כרגע מכל מיני סיבות . השאלה מכן אפשר? אני לא יודעת
אני חושבת שאמא צריכה זמן לעצמה,למלא עצמה על מנת לתת.
שאלת מה הכעס , הכעס שלי הוא על עצמי , אני מרגישה שהיא לא מקשיבה לי,לא רק היא אגב,יתר ילדיי, אין לי סמכות ,לא עוזר כלום ... הם מאוד מפונקים לא יודעת מה לעשות, אם היא בוכה קצת אני מביאה לה את משהיא רוצה.
אני עוזרת לעצמי להתמלא בשעות הפנאי, בפורומים של ערוץ שבע(מכורה)וכוס קפה/שוקו
ומה אני רוצה להרגיש?
במילה אחת נחת!
קצת נחת, היא אוהבת לטפס, לבכות מתוך פינוק על כל דבר אני לא נותנת לה לבכות כי אני ממלא את רצונה,וסובבת סביבה כל היום.
אני חושבת שכל אמא בסיטואציה שלי הייתה מרגישה סוג של תסכול.
אלא אם כן זו אמא שלא אכפת לה מאיך שהבית ייראה(יש לי חברה כזו שהיא לא לוקחת ללב מהשתולליות ייתר, מבלגאן מזריקת דברים בבית רק סכנות מעניין אותה וזהו, לדעתי היא קצת קיצונית כי ילד צריך גם סדר)
אני חושבת שרק הזמן יעשה את שלו .
מעבר למה שאני עושה כדי למלא את עצמי , גם היא עוזרת לי כמובן בכל חיוך שלה שהיא קמה משינה או סתם צחוק שובבני, או נשיקה שהיא נותנת לי זה מוחק הכל את כל הדברים הפחות טובים.
לא יודעת מה עוד יש להוסיף בנידון.
אני יודעת שמרחוק או מקריאה נשמע כמו:
סוו וואט, ילדה שובבה ,גיל שנתיים , סבלנות, טבעי יעבור, אבל כל יום זה יום ועוד שנה הכל ייראה שונה אני יודעת.
זה עוזר לפרןק באיזשהו מקום על גבי פורומים.
אגב ג ם תעסוקה לגיל שלה זה נטו לצאת בבית היא משתעממת מהר , לא יכולה לשבת יותר מחמש דקות.
בחוץ היא ממש אוהבת נדנדות מגלשות . רק שצריך ממש להשגיח היא ממש אוהבת לברוח לי ולצחוק שהנה מצליח לה ואני היסטרית שלא תגיע לכביש וכו'.
קיצור תודה לך בהתהוות ולמי שקראה עד כה תודה.
)
