צהריים טובים,
הבן שלי ( בן 10 ) לא מצליח לשבת בכיתה וללמוד, גם בבית הוא ממש לא רגועת הוא הזמן משתולל עם האחים שלו, רק מול הטלוויזיה הוא מצליח לשבת ולא לזוז פתאום.
הנירולוג רשם לו מרשם לריטלין אבל אני קצת מתנגדת לזה, מפחיד אותי לתת לו, שמעתי שיש לזה המון תופעות לוואי.
שמעתי מכמה חברות על טיפול הומיאופתי אשמח לשמוע האם מישהי שמעה על זה? האם מומלץ?
תודה מראש!
יש לי רופאה מעולה ויסודית, שאני סומכת עליה שתעבור בזכוכית מגדלת (פשוטו כמשמעו) ולא תפספס שום נקודה בגוף.
חשוב לי רופאה טובה, עבורי ועבור הילדים.
אבל... אין לה תורים (מרוב שהיא טובה 
)
אשמח לשמוע המלצות על רופאת עור 
, אולי יש עוד כמוה...
תודה רבה!
בעצם, אם לא כותבים, כנראה זה ירושלים 
לגדולה שלי , אפילו שמעולם לא בדקתי, יש רגישות דומה. גם לרעשים סבירים היא מגיבה כאילו היו חזקים יותר
ולנסות לראות מתי זה התחיל?
לספר סיפור על דברים שמשמיעים קולות. לספר בשקט ובנינוחות. עניינית.
למשל, לקחת ספר עם תמונות של מכוניות, בעלי חיים, להדגים לה איזה קולות כל דבר עושה.
ללכת איתה לטיול, ולשים לב, כשהיא מרגישה מוגנת, לקולות של מכוניות וכו'.
ופשוט למדנו אותו (לאט לאט) לשים ידיים על האוזניים כשיש משהו מרעיש, כך הוא למד להתמודד עם הבעיה בכוחות עצמו עד שהוא גדל והבעיה עברה עם הגיל.
גם הבן שלי כזה.
מפחד מרעשים, מדברים חדשים ולא מוכרים (מפגש עם מכונת כביסה וכדו')
פשוט לתווך ולהסביר מה היה הרעש
מה זו המכונה הזו, מה טוב בה ולמה היא מרעישה
כמה נפלא וטוב העולם
עוד שיטות תיווך:
לספר סיפורים כמו חמישה בלונים
לשיר שירים על רעשים (רעמים וברקים) וכו
היא כבר מבינה הכל, פשוט לסמוך עליה
אחרי פעם-פעמיים- הבן שלי מתרגל, מתווך ומסביר לעצמו כששואלים אותו מה זה היה הרעש הזה
ובעיקר סבלנות ורוגע
בהצלחה
זכור לי משהו מהאחים הקטנים כשהיו קטנים...
יש גיל כזה שממש נבהלים ומפחדים מכל דבר, מחושך, ממפלצות, (לכן יש את כל הספרים האלה על מפלצות ופחד מהחושך וכו')
ואז להפסיק רעש ודי .לשחק את זה וגם ללמד אותה זה רעש של ...
זה הגיוני שהיא מפחדת...
לדעתי לצאת לכמה שעות זה בהחלט מספיק. ממש לא חייבים לצאת לשבת שלמה.
עד לאחרונה , לא היתה שום אפשרות.
עכשיו קצת גדלה .
אני רוצה לצאת בקיץ לחו"ל ,ויש סיכוי טוב שהילדה , בת 5 תבוא איתי. בדיוק מהסיבה הזו.
הסיבה : אין אף מבוגר אחראי אחר שיכול/רוצה לדאוג לילדה בהעדרי.
יש הרבה אנשים במצבכם .
דווקא יותר שכיח שזוגות צעירים נעזרים בהורים , אבל במקרה שלי -אני לא זוג צעיר , הטיפול בתינוקת היה ועדיין מלווה בטיפול בהורים . זה מאד מאד מאד קשה לפעמים .
חשוב שתקחו חופש לעצמכם , ובשביל זה צריך למצוא מישהו אחראי שישמור על הילדים .
דיסק ,הילדים שלי בני 3 ו2, שפשוט ברגע שגמרתי להגיד איתם שמע ישראל, אחד קרא לשני ו"#### קום" וכן הלאה, ביחד ניסו לעשות שטויות ולקום או לפטפט מהמיטה.
בדרך כלל הסיבה שילד לא נרדם היא או שהוא לא עייף או שעבר את השעה. (נאמר לי ע"י אישה חכמה)
אז אני איחרתי להם את תחילת ההתארגנות לשינה בעוד חצי שעה. (אני משכיבה אותם לבד..)
ולכמה ימים שלחתי את הגדול לשחק בסלון בזמן שאני הרדמתי את הקטן (זה יצא בערך רבע שעה-חצי שעה)
ועכשיו חזרתי לאותה שעת השכבה... כרגע הם יצאו מהלולאה של הלעשות שטויות....
למשל היום לקח כחצי שעה שישבתי לידם את שנרדמו כשברקע שמתי שירים מרגיעים...
בהצלחה!!!
או להשכיב כל אחד בחדר אחר
או להשכיב בהפרש של חצי שעה או שעה
ואז כל הכיף של להשתולל במקום לישון לא קיים...
או-
מה יקרה אם תגידי משהו כמו "אם אתם רוצים שאשב פה אז צריך שיהיה שקט מוחלט, ואם אין שקט אז תצאי ?
ומה יקרה אם תצאי אחרי ק"ש ותסגרי את הדלת ותתעלמי מכל ההתנהגות שלהם? אולי זה בעיקר מולך ואם את תנטרלי את עצמך מזה ההתנהגות הזו תירגע או תפחת לפחות.
ואם תשימי להם דיסק של שירים או סיפורי צדיקים- הם יקשיבו בשקט עד שירדמו?
ואם תכיני להם טבלת מדבקות על המקרר- מי שנרדם יפה בלי להשתולל, מקבל מדבקה ואחרי 5 מדבקות מקבל פרס?
נראה לי שהדבר הכי בעיתי פה הוא שאת יוצאת מותשת ועצבנית, ואת בסך הכל חודש אחרי לידה.אז קודם כל את צריכה לאפשר לעצמך להיות רגועה ובמנוחה גם אם זה במחיר של התנהלות שאת לא הכי אוהבת בעולם.
בהצלחה רבה!!
תנסי להשיג דיסקים/קלטות עם סיפורים רגועים לילדים (יש סיפורי צדיקים וכד' מצויינים) -
ופעם הבאה תגידי להם, בנחת וברור, כשאת משכיבה לישון: מהיום, אחרי הסיפור של אמא לא קמים. מי שישכב יפה יוכל לשמוע סיפור מהדיסק.
תשימי ברקע, בקול לא גבוה מידי. סביר שיירדמו תוך-כדי.
אעקוב אחרי התגובות..
כדאי לקנות כיסא , שאפשר יהיה להפוך לבוסטר כשהילד יגיע לגיל שלוש .
או כיסא שמתאים לפחות עד גיל שלוש.
נדמה לי שמחירים סבירים זה בין 150=600, אפשר לקנות גם יד שניה.
המחירים דרך אגב יכולים להגיע גם לאלפיים שקלים .
לא יודעים מה עבר על הכיסא. אם הוא עבר תאונה כבר אסור להשתמש בו.
ויש גם תאריך תפוגה: בדרך כלל 5-8 שנים מתאריך הייצור. בגלל עייפות חומר.
אז יד 2 לכיסא שכבר "עבד" ארבע שנים לפחות, זה אומר שאתם תשתמשו בו רוב הזמן כשהוא כבר ישן מדי, כי כיסא בטיחות זה לכמה שנים, בניגוד לסלקל שהוא רק לשנה בערך.
תסתכלי באתר של קובי סופר.
מהמחירים הזולי םהוא ממליץ על קוסקו סנרה, שעבר מבחני בטיחות בציונים טובים מאד. מהיקרים יש יותר מבחר של כסאות עם ציון טוב. אנחנו קנינו צ'יקו נקסט פיט בהמלצתו, 1300.
תבדקו , כי אני למשל נתתי כיסא מעולה מתנה חינם . יש הרבה אנשים כאלו. תבדקו באגורה.
גם אצלי שמתי טיטול בלילה ואחרי תקופה עם טיטול יבש הורדתי.
כמובן לעשות את זה בצורה חוייתית לילד.
ועד היום לפני השינה שרותים ומעירה אחרי 3 שעות פעם נוספת.
לשים מעל הסדין שקית גדולה,נניח של אשפה,ומגבת שעליה ישן,וככה אם מרטיב רק מחליף מגבת ומכנסיים,לא את כל הסדין,השקית מונעת מהמים להגיע לסדין
תשתדלי לא להתפעל מידי. כמה שאפשר, לקחת בחיוך.
ברוכה הבאה
קודם כל כדאי שתדעי שגיל שנתיים הוא גיל שלא פשוט להיות בו- לו לה ולא לך. קפיצה של רצון לעצמאות גוררת הרבה חיכוכים. העיצה המרכזית- לא לכעוס, להבין שזה השלב הנורמלי של ההתפתחות, לשים גבולות איפה שצריך, ולנסות להימנע מראש מחיכוכים ידועים מראש.
לתת לילדה מידע מדויק על מה שאת רוצה ממנה או מצפה ממנה ומה שהולכים לעשות בקרוב- זה יכול למנוע חיכוכים.
בעיניי, השאלה החשובה ביותר כרגע היא לא מה עושים עם הילדונת, אלא מה עושים עם אמא שלה.
נדמה לי, אם אני לא טועה, שמשפט המפתח בהודעה שלך הוא "קשה לי להכיל את זה". זה העיקר. זה הדבר החשוב לתת עליו את הדעת.
את שומעת, אמא יקרה? יש כאן מישהי שקשה לה! לא תתגייסי לעזור?
בואי נחשוב ביחד איך לעזור לך בקושי שלך, איך לעשות שיהיה לך יותר קל, שלא יילחצו לך כל הכפתורים בכל פעם שאת מנסה להעביר ערב נעים איתה, כי זה יכול להיות סוחט כוחות לגמרי 
את בעניין? רוצה לפתוח את זה?
תראי, אני לא יודעת מה בדיוק במערכת היחסים ביניכן מעורר אצלה את ההתנהגויות האלה, אבל עד כמה שאני רואה סביבי זה דבר מצוי מאוד: מערכות יחסים שונות מגלות פנים שונים באישיות. זה נכון אצל תינוקות, אצל ילדים, ואפילו אצל מבוגרים. אני יכולה להעיד על עצמי, שאני משתתפת בכמה במות כתיבה אינטרנטיות שונות מלבד הפורום האהוב הזה, וסגנון הכתיבה שלי שונה לחלוטין בכל מקום. זה יוצא כך באופן טבעי: כשאני מוקפת בקבוצת אימהות יראות שמים זה מחבר אותי למקומות האלה בנפש שלי (של האימהוּת ושל יראת שמים), ומתוך זה יוצאת כתיבה עם דגשים מסוימים, וכשאני מוקפת בקבוצת קולגות מהתחום המקצועי שלי זה מחבר אותי למחוזות אחרים (לא סותרים, פשוט אחרים) ויוצאת כתיבה אחרת לגמרי. אני מניחה שאני לא היחידה...
אני חושבת שהקב"ה בירך אותנו בכך שנתן לנו ליצור קשרים עם אנשים שונים, ובכך לגלות בתוכנו תכונות שונות, ולאפשר לנו להתנסות בתגובות שונות.
אז אין לי בדיוק תשובה לשאלה שלך למה דווקא אצלך, אבל זה נראה לי טבעי ונפוץ ולא סיבה לשבור את הראש - ככה זה, כל מערכת יחסים מאפשרת לה לגלות פנים שונים באישיותה. זה המצב, ומכאן השאלה היא רק איך מתמודדים (לענ"ד).
אז איך מתמודדים?
את כותבת שהבוקר מתחיל בחיוך ובמשחק (איזה יופי! לגמרי הרוויחה הקטנה הזאת), ובאיזה שהוא שלב מתעורר אצלך כעס. בואי נתעכב קצת על הרגע הזה של הכעס. זה רגע חשוב. מה עושים כשמגיע הכעס?
כדי שלא יהיה ארוך מדי, שולחת ומיד פותחת תגובת המשך 
מה עושים עם הכעס הזה?
אני עונה לך על פי דברים שלמדתי לאחרונה מאישה חכמה שאני אוהבת מאוד.
בשלב הראשון, משלימים עם זה שהכעס שם, ולא מנסים לנפנף אותו. הכעס הזה הוא נורה אדומה שנדלקת אצלך, והוא ראוי לתשומת לבך האוהבת. הוא לא אויב שצריך לגרש.
בשלב השני, כדאי להגיע להבנה פנימית עמוקה של מה שהתערער אצלך. בבסיס יש לכולנו צרכים רגשיים די דומים: הערכה, הכרה, הקשבה, ביטחון ועוד. כשנדלקת אצלך נורה כזאת, כנראה שאחד מהצרכים האלה שלך מאוים, ורצוי לזהות אותו ולספק לעצמך את מה שחיוני לך כמעט כמו חמצן. זה לא פינוק, זה צורך בסיסי.
איך את מזהה איזה צורך שלך נפגע? את מתחילה לשוחח עם עצמך. למשל:
-מה אני רוצה? מה הדבר שממש הייתי רוצה שיקרה כרגע?
-אני רוצה שהפעוטה שלי תקשיב / תבין / תגיד / תעשה כך וכך.
-למה? למה אני רוצה את זה?
-כי זה יגרום לי להרגיש ש...
בינגו! גילית מה את רוצה להרגיש. גילית את לב העניין. זיהית את הצורך שלך. הצורך האמיתי והעמוק שלך הוא תמיד עצמי, תמיד קשור אלייך עצמך, אנשים אחרים (ואפילו הילדונת היקרה שלך) הם רק הדרך להגיע אליו. כל זמן שהתשובות שלך לעצמך כורכות את המילה "היא", תמשיכי להעמיק פנימה, עד שתגיעי לגרעין - מה את עצמך צריכה.
סיכוי טוב שעצם זה שתגלי את הצורך הבסיסי שלך שנפגע - יקל עלייך ויביא אותך להשלמה. אם לא, צריך לחשוב איך להשלים אותו, אילו מקורות תמיכה את יכולה להשיג לעצמך שיעזרו לך למלא את החיסרון. בעלך? הילדים האחרים? אנחנו כאן בפורום? חברה טובה? מי יודע, אולי אפילו תגלי שמתאים לך לפנות לשובבה עצמה ולהגיד לה: "נחמה-זלדה, אמא צריכה עכשיו ליטוף / שיר / שתגידי לה שהיא אמא חמודה / כל דבר אחר". אולי כשהיא תשמע את הצורך שלך בצורה ברורה היא תירתם להיענות לך?
מה את חושבת על זה?
עד שתגיע מחדש הפניות לכתוב, רק טוב.
שבת שלום ומבורך.
זה דבר טוב וחיובי. העניין הוא שעל גבולות צריך לעמוד. עמידה יכולה להיות בשקט שכוללת אמירה שקטה וחזרה על האמירה הזאת ואז צריך לבדוק בה. גם לא לכל גבול בהכרח צריך תוצאה - גבול הוא לא איום. זה הכללים, זה מה שעושים ולא עושים בבית שלנו. עכשיו מסדרים, עכשיו הולכים לישון, לא בורחים לכביש וכו. זה מקנה סדר גם לילד כי הוא יודע מה מותר ואסור והוא מרגיש בטוח כי הוא יודע מה הכללים. כמובן שלכל גיל זה מה שמתאים לו. תינוק בן 4 חודשים לא יכול לסדר את הצעצועים, ילד בן שנה יכול לתרום לעניין וילד בן שנתיים יודע בדיוק מה עושים.
אם היא אוהבת את הגינה אבל בורחת הגבול הוא "את מוזמנת לשחק בהנאה, אבל לא בורחים". תחשרי על זה בזמנים שונים, נגיד כשמדברים על הגינה ומיד לפני היציאה. בגינה מזכירים לה את העניין כל כמה זמן. היא ממשיכה לברוח? אומרים בשקט אם תמשיכי נצטרך ללכת הביתה כי יש כאן מכוניות וזה מסוכן. את יכולה להוסיף גם מה החשש שלך, או שהיא תבין או שלא, אבל עשית אותה אחראית וילדים מאוד אוהבים אחריות מסויימת. אם היא ממשיכה הולכים הביתה. זו סתם דוגמא שעולה לי עכשיו שנכונה לי, אבל זה העקרון.
תקבילי את זה לאיך שאת מלמדת על שבת, בה אנחנו מגיל מאוד צעיר מסבירים ששבת זה יום שונה.
ילדים מפנימים ומבינים.
אני לא מדברת על משמעת "קשה" או כועסת, אלא על עמידה שקטה של הורה מול ילד. לדבר בשקט, בנחת, להסביר. אם הילדים שלך בכללי יקשיבו לך יותר (? יכבדו? קשה לי למצוא את המילה הנכונה) תכעסי פחות וזה יביא לעוד יותר רגיעה, מעגל טוב כזה, אז גם אם יש כעס יהיה לו יותר משקל.
ההתנהגות שלה זו גם דרך לקבל ממך תשומת לב ובסוגריים אגיד שילדים נוטים להתפרק מול האדם שהם איתו רוב היום/מרגישים איתו הכי הכי בנוח, כי הם בטוחים באהבה שלו (ראיתי את זה פעם באיזשהו מקום וממש גרם לי להרגיש טוב).
האם יש דברים שבעלך אינו מאפשר שאת כן? הוא מחזק את מעמדך מולה? מאוד מאוד חשוב.
אוסיף על בהתהוות שתמיד טוב לזהות את מקור הכעס ואז את יכולה לראות מה את עושה איתו ולעבוד עליו כמו כל מידה אחרת.
וגם ספר של אידל משהו להקשיב לדעת וכו
גם אצלינו זה ככה וזה פשוט נובע מזה שאת פחות עומדת על שלך.
נגיד אצלינו עם בעלי היא יודעת שאין משחקים- הולכים לישון זה לישון גם אם היא מייללת הוא לוקח אותה ומסביר לה שוב ושוב גם אם זהלוקח שעתיים. לי אין סבלנות לזה וגם אני לא מסוגלת לא להתייחס ליללות שלה אז היא מטפסת עליי.
בקיצור לדעתי זה ממש עיניין של חיזוק האסרטיביות איתה.
(תגידי, נכון שכבר עצם זה שהעלית את כל המצוקה הזאת על הכתב הקל במשהו? צעד ראשון עשית 
)
מה ראיתי במגילה שלך?
אחד הדברים שמאוד בלט לי, היה הקושי שלך אל מול הבכי שלה. והקושי שלך אל מול התגובה שלך לבכי שלה, כולל האשמה עצמית וכל הדברים הנחמדים שבאים איתה קבוע. זה מין לופ כזה שמהניסיון אני מכירה שנשאבים אליו, מין מקהלת קולות צעקנים בראש: "אוי, היא בוכה!" - "אבוי! זה פינוק!" - "זה הכול בגללי!" - "צריך לכַבות מהררררר" - "למה כיבית ככה? הפוך ממה שצריך!" - "הנה, היא שוב בוכה, הכול אבוד לנצח"
משהו כזה, נכון?
(אם פספסתי אנא קבלי את סליחתי)
כשיש כזאת מקהלה רעשנית בראש, איזו אמא לא תתחרפן?
אז דבר ראשון אני מנסה להעביר לך... חמצן. דבר בסיסי ופשוט כזה שימלא את הריאות שלך בחיים (המשפט הזה נוצר תוך כדי כתיבה. התחלתי לכתוב שאני רוצה לתת לך - וגיליתי שתוך שאני כותבת אני לוקחת נשימה עמוקה. מסתבר שהיא הייתה בשבילך )
נסי אולי, כשהיא בוכה, לא להיות שם רק בשבילה (זה שומעים שאת כבר ) אלא גם בשביל עצמך. גם לך מגיע. נסי כשהיא בוכה לנתק רגע את "היא" ו"למה היא עושה את זה", ו"מה היא מנסה להשיג", - ובמקום זה להתמקד בך, בעצמך. להתבונן במה שצף בך כשאת שומעת את צליל הסירנה הזה. לראות את מה שמכאיב לך כל כך.
בלי שיפוטיות, בחמלה ובליטוף. בדיוק כמו שתהיי שם בשבילה בחמלה ובליטוף. גם לך מגיע.
<שולחת ומיד ממשיכה>
כתבת שיש דברים שאת עושה כדי למלא את עצמך (איזה יופי שאת מצליחה!) ושמעבר לזה גילויי אהבה של הפעוטה שלך ממלאים את לבך ומנחמים אותך. אני רוצה שתדעי שקראתי את המשפט הזה ומצאתי את עצמי עם חיוך ענק שפוך על הפנים. זה תמיד משובב נפש לראות מה זו אהבה של אמא... והקטנה שלך נשמעת מקסימה ביותר.
יש לי הצעה מעשית בשבילך: קחי לך דף, וערכי רשימה של דברים שממלאים ומשמחים אותך. אלו יכולים להיות דברים שגרתיים שנכונים על כולן פחות או יותר, וגם דברים שונים ומשונים. תרשי לעצמך להתפרע. ותרשי לעצמך להמשיך את הרשימה הזאת במשך כמה ימים. למשל, בחמישי אחה"צ את פתאום שמה לב שיש לך מצב רוח טוב, כי המטבח התמלא בריח של דגים אפויים / כי שמעת מהחלון ציפור מצייצת / כי פתאום גילית מחדש את אלבום החתונה? תעצרי רגע, תשלפי את הדף שלך ותוסיפי סעיף.
אני חושבת שעצם התגלית והכתיבה עוזרת, וגם יש לה תוצאות שקורות כמעט מעצמן - בלי שתשימי לב איך זה קורה תגלי שהתחלת לפתוח את החלון כל יום כדי לשמוע ציפורים, או שהוצאת מהאלבום את התמונה הכי מרהיבה והנחת במקום בולט בבית. ככה ממלאים את הלב בשמחה, מטעינים את הנפש בכוחות, ופתאום כל הדברים המאיימים בחינוך הילדה (ובכלל) נראים כמו אתגרים כיפיים ואפשריים לגמרי
קשה מאוד להעביר את הבילוי בחוץ במתח ובדריכות ובמרדף. אני תוהה אם אפשר למצוא לזה איזה פתרון, ולו טכני. אולי אם תחפשי באזור תצליחי לגלות מגרש משחקים מגודר, שאין בו חשש כביש? ואולי אפילו אם זה לא מגרש משחקים - ילדים יכולים לעשות חיים נהדרים גם עם אצטרובלים ועלים - רק למצוא איזו שהיא פינת "בחוץ" רחוקה מהציוויליזציה, שתוכלו להינפש באמת וליהנות זו מזו?
אולי אפילו אם אין לך פינה כזאת שקרובה לבית, שווה להרחיק קצת בשביל זה? מה את אומרת, יש מצב?
בהתהוותnaergelהם מתוקים, נפלאים ונורא נורא חכמים.
אשרייך.
אקונהמטטה
הטקסט על הכעס והשאלות מועתק כמעט מילה במילה מדברים של אישה אחרת, שאני מאוד אוהבת (נראה לי שהיא מעדיפה להישאר בעילום שם).
כשקראתי אותו הוא ממש טלטל אותי. הרגשתי את "קלינק" הזה, שהאסימון נופל למקום הנכון. מאז אני חייבת לשתף אחרות (זו לא פעם ראשונה שאני מעתיקה אותו לכאן).
את יודעת, עם השנים אני הולכת ומגלה שכמעט כל התמודדות הורית, היא בעצם בשדה שבין ההורה לבין עצמו, הרבה יותר מהשדה שבין ההורה לילד. כל פעם מחדש אני שמה לב לזה בנושא אחר. זה ממש מפעים בעיניי.
הפינות שאליהן דוחק אותנו ה'יצר הרע' באופן קבוע
הן דלת ל'שדה הפנימי'
ההוא שמעלה לי את הסעיף, ההיא שלא באה לי טוב,
הדבר שמפתה אותי, שמכעיס אותי, שמלחיץ אותי, שמחרפן אותי, המחלה שתקפה אותי
זה אומר שכאן קבור הכלב
ועד שלא ניקח אחריות
ונתחיל לחפור בשביל להתמודד עם השלדים בבור הזה
שמטרתם היחידה כאן בחיי היא שאשים לב אליהם
בכדי להעלות ולטהר ולשפר אותנו
אז נמשיך למעוד על התלולית עפר של ג'וני הכלב המסכן ולקלל
ולחשוב שזה נאחס מקרי
עד שניקח טוריה ונסתכל לג'וני בלבן של העיניים ונראה את עצמנו
ובמקום נפילתנו שם תהא תקומתנו.
לשירת ההמנון הקהל מתבקש לעמוד על חייו.
זוהי ארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות
ככה זה עם נשים. היא רוצה את הגבר בבית לעצמה.
זה יעבור לה עוד כמה שנים, כשתבין, שהחתן שלה לעתיד, זה לא אבא.
הבת שלנו, שאלה איך לומדים קסמים, ורצתה להפוך את אמא לבובה קטנה על המדף, בכדי שתוכל להתחתן עם אבא.....
בהצלחה
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=4030&cat_id=4034
ד"ר אבולעפיה מכון מאיר.
חלק מסדרה מצויינת 'חינוך לגיל הרך'.
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=4034&cat_id=4034
השמת גבולות בגיל הרך
אלא לדבר איתו במקום.
כשלילד יש דחף אז לא לתת לו עם פטיש ולסגור את זה
אלא לתעל.
אבא אני רוצה אוטו על שלט" טוב חמוד אתה יודע כשאני היייתי קטן היה לחבר שלי אוטו וכ'ו וכ'
מדברים. הילד רוצה קשר. דיבור. לא מעניין אותו החפץ.
אני לא רוצה להכנס למיטה "טוב אז אתה יכול לבחור בין לקרוא עכשיו ספר או לשחק קצת ואחכ להכנס לישון"
לתת לו לבחור.
להיות גמישים.
חכי עוד קצת
מקווה שזה המקום המתאים לשאול:
מחפשת רופא שיניים לילדים דרך קופת חולים לאומית באיזור ירושלים והסביבה.
אשמח להמלצות,
תודה רבה
עברו כמה שנים אז אני לא ממש זוכרת (ואולי גם חלו שינויים) - נראה לי שהמרפאה אי שם בגאולה. אני לא יודעת עם אילו קופות היא עובדת. אבל גוגל בטח יודע הכול.
לא האמנתי שיש דברים כאלה.
מרוב העדינות שלה לבתי - גם אני הלכתי אליה בסוף לטיפול
בכל אופן, תודה רבה!
כי היא פרטים היא לא שייכת לקופת חולים מסוימת.
רוצה שאבדוק לך?
נניח ותגיעי למסקנה שהם אכן פשעו
את מתכוונת לעשות משהו עם המידע הזה?
על באך או הומאופתיה לעיבוד החוויה ולתמיכה רגשית.
אפילו לא משנה מה היתה כוונתם.
אני יכולה לספר על אחד התינוקות שלנו שהשארתי אצל שכנה לכמה שעות כשהיה בן חצי שנה.
היא חשדה שעלה לו החום ומדדה חום בישבן.
לא ייחסנו לזה חשיבות אבל בלילה הוא התעורר בצרחות זוועה שאי אפשר היה להרגיע והניח את היד על המפשעה. חשבתי שעוד רגע אני רצה איתו למיון פסיכיאטריה.
רק אז הבנו שמבחינת החוויה שלו זה היה קו אדום שהשכנה חצתה.
איזה לחץ אימהי!!!
סליחה על חוסר הרגישות, אבל בהרבה מקרים- כשהאמא לחוצה על פגיעה מינית הילד שלה יוצא לא בריא מהרבה בחינות.
אחת מהם היא שכל נגיעה בילד שקצת לא נעימה לו עלולה לההפך לו לטראומה כי הרי "אמא חושבת שזה לא בסדר,אז כנראה שזה באמת איום ונורא כמו שהיא משקפת לי. אז רגע, אני צריך להיכנס לפאניקה עכשיו" וזה מה שקורה.
לא תמיד. לא בהכרח. אבל קורה הרבה פעמים.
צריך להיזהר לא להשליך על הילדים שלנו את הטראומות שלנו. כי זה אפקט הפיגמליון הכי בסיסי שיש.
אני לא ככ מבינה.
אם לא כואב לה שם, לא נראה שנגעו במקום שלא היו אמורים, והאזור נראה כרגיל, אז ב"ה לא עשו כלום.
יכול להיות שקשה לשים קטטר לתינוקת כזאת קטנה. הכל קטנטן. ראיתי איך הרופא הסתבך רק עם להדביק שקית לאיסוף שתן.. אז קטטר זה עוד יותר מסובך.
מה הם כבר יכלו לעשות??
דרך אגב בתחילת ההריון הגעתי למיון שע"צ ונפלתי שם על סטאז'ר ערבי סתום.
והוא רצה לעשות בדיקה פנימית, ואני הלחוצה וחסרת הניסיון הסכמתי. והוא הכאיב מאד.
היום אני יודעת שזה היה מיותר לחלוטין והוא סתם רצה להתאמן עלי. דוחה אחד.
אני עדיין לא מרגישה שהוא "פגע" בי, אע"פ שממש בכיתי מזה באותה הזדמנות.
אין לך מה לחשוב על הכוונות שלהם. הבת שלך לא יודעת מה היו הכוונות וזה לא אכפת.
אבל אולי לגמרי לא הבנתי אותך נכון!
שזה נשמע שלא היה שום דבר מיוחד.
כמובן רק את היית שם אבל לדעתי לא כדאי לך להעצים את החשדות האלה. לא בריא לדעתי.
קטטר לתינוקת זה לא נעים בכל מקרה וברור שיכול לקחת גם זמן. ואל תשכחי שהיית ממש לידם.
אבל את יכולה לשאול רופא ילדים או אחות בקופה או בטיפת חלב. אם את מתביישת לדבר דווקא על זה אז סתם לבקש לבדוק שהכל בסדר - בכל זאת תינוקת וקתטר.
ובכלל במקרה של חום גבוהה - עדיף לתת אקמול וללכת לרופא ילדים בבוקר כי בטרם הם לא רופאי ילדים והמתנה של שעות וזה סתם סיוט והרבה חיידקים . ואם זה מקרה חירום - יש פריחה מוזרה ביחד עם חום שדומה לדימומים קצת או חום ממש גבוה או קשיי נשימה עם חום אז עדיף ישר למיון.
טרם זה יותר לפציעות.
גילאים 5 ו4.
ברזל נוזלי של תינוקות?
היתה לנו התנסות עם ברזל + ויטמיני B של דרך חיים (קופ"ח כללית) וזה היה מוצלח.
וגם עם צנטרום - אבל זה היה ממש מולטיויטמין.
תבדקי לאיזה חברה יש רק ברזל, ועדיף ברזל עדין. נדמה לי שלסולגאר יש. לא כל כך משנה אם נוזלי או בכמוסות למציצה. תראי על התוית אם מתאים לגילאים שלכם מבחינת הקצובה היומית המומלצת.
פעם, אני זוכרת, הוא היה מתרתח ממש בקלות.
תנועת יד קטנה לידו, וטראח, הוא היה מתגעש כולו. היה יוצא לו עשן מהאוזניים...
במצבים כאלה (שהיו די תכופים) תמיד היה עדיף לשמור ממנו מרחק, אחרת - סכנת נפשות.
זה הגיע לרמה שנאלצתי להזהיר את הילדים מפניו.
לאחרונה שמתי לב לשינוי. הוא התבגר, הוא הזדקן, דברים השתנו.
שמתי לב שכבר מזמן לא ראיתי אותו באמת רותח, כמו פעם.
הוא נהיה כמו הלל הזקן - תנסה, תעשה מה שאתה יכול כדי להפעיל אותו בכיוון, לא יעזור לך.
חמימות טובת לב, זה כל מה שהוא מעניק לנו היום.
אין מנוס, אנחנו נצטרך לקנות קומקום חשמלי חדש.
ממליצה לקבל הדרכה בסרטון הזה
http://milatova.org.il/show.asp?mador=4855&id=69482#.V0CzfpF96Uk
ובאחרים שנמצאים לידו. באמת אלו דברים שחשוב לתת עליהם את הדעת.
(התכוונתי לזה שכותרתו "אז מה לענות לילד"). בכל מקרה, כל אלה של שלומית בן שעיה מומלצים (באלה של הרב לביא לא צפיתי).
השאלה באיזה רמה ומה מסבירים. תתייחסי לזה כמו ללימוד תורה - יש רמה מתאימה לכל גיל.
בגיל הזה אולי התשובה הבסיסית ביותר זה מה שנכון "זה ככה וככה, ככה ה' ברא אותך" ביחד עם "ככה מתנהגים בפומבי" אם זה רלוונטי.
לא לעשות מזה עניין אלה להסביר בנועם אבל בצורה עניינית. בכל מקרה רוב התשובות שבעינינו מסובכות יעברו לו מעל הראש בגיל הזה.
בטון רגיל וענייני.
כמו שהיית עונה אם היה שואל אותך "מה זה" על היד, הראש, הצוואר וכו'
תבחרי מילה שנראית לך מתאימה ותהיי עיקבית איתה. (אני מעדיפה תמיד את השם הרגיל של האברים ולא מילות חיבה שונות ומשונות).
אם הוא שואל תעני ותמשיכי במשחק - מה זה - על שאר אברי הגוף.
[ולמה כן? מבחינתו זה כמו כל דבר אחר]
עונים כמו שהיית עונה אם היה שואל על האגודל, למשל, מה זה.
ובלשון המקובלת לומר לילדים.
ועוברים הלאה.
הרב דן , נשמח אם תוכל לתת להורים המתקשים שמות מכובדים לדברים צנועים...
תודה.
למה אנונימי?
ב. לענות תשובה נכונה.
ובהתאם לרמת גילו. ("קצר וקולע")
ג. לא להזיע ולהילחץ. השאלה באה ממקום נכון, וצריכה תשובה אמתית. ("ולא צולע")
ד. אין צורך, וגם לא טעם, לענות על שאלות שלא נשאלו.
למה מחליפים?
הדפני קטן כבר
והיא עוד לא יושבת.
אז לא מתאים הכיסא .
הגיגית על הריצפה ואת על שרפרף (אפשר לקנות שרפרף מפלסטיק ב30 שקלים ) . ככה אין סכנת נפילה וכולם שמחים .
הבת שלי בת שנה וארבע, ועדיין בדפני. והיא גבוהה ממש.
פשוט הרגליים שלה בחוץ, היא מניחה אותן על שפת האמבטיה.
לנו זה נוח, האמבטיה גבוהה - מונחת על השיש של הכיור.
יש גישה לפשושית ולסבונים, ידיים פנויות וכו'.
תנסו לסחוב עם הדפני כמה שיותר.
ירושלמית טרייהקנינו אחד כזה בזמנו בירכא, והוא כבר לא אצלנו יותר, ככה שאין לי מושג של איזה חברה הוא היה (קניתי את ההכי פשוט)
אבל זה פשוט כסא אמבטיה לתינוק (עשיתי כרגע חיפוש בגוגל ויש מלא תמונות של כסאות דומים..)
רק תוודאי שהוא נכנס לך באמבטיה לפני שאת קונה.
אמא_מאושרת ממלאים קצת מים ומקלחים בתוכה
טוב .ונזהרים לא לנשום במדרגות.
זה באחריותו לא?
אחרי האסון שקרה ל"ע בירושלים, החושים קצת התחדדו לדברים כאלה.
[אולי שווה להתקשר למרכז להרעלות בחיפה ולשאול אותם]
http://www.sviva.gov.il/InfoServices/LicencesPerMissions/Pages/Exterminators.aspx
משרד הסביבה / מדבירים מוסמכים.
לענ"ד לא שווה את הסיכון.
נמלים וג'וקים לא מתים מזה.
יש פתרונות טבעיים. כמו רשת על המכסה של הניקוז.
תינוק זוחל על הרצפה אוכל מהרצפה
אז יהיו נמלים תשטפו את הרצפה
היה כתוב בין2-24 שעות
איוררנו הכל 3 שעות
ממה שידוע לי ג'ל זה כמו לפזר רעל, במידה מסוימת..
אומנם זה במקומות די נסתרים אבל עם תינוק קטנטן שאולי זוחל, זה נשמע לי מאוד מסוכן..
לשאלתך,
אנחנו נכנסנו אחרי יותר מ3 שעות,
השתדלנו לשים לב שלא יכניסו כלום לפה מהרצפה בטעות, עד שלא שטפנו את הרצפה בצורה יסודית..
ואם יש ריח חשוד-
להתקשר אליו ולשאול.
(מי יפתח העברת ריח בווטסאפ?..)
אם הוא עושה בסיר זה כבר מצויין.
עם הזמן יעבור לו. מן הסתם גם אם ילך לגן בשנה הבאה כבר לא תהיה לו ברירה אלא להתרגל לשרותים גדולים (והלחץ החברתי כבר יעזור...)
ב. להמחיש שזה תקני, כי זה נראה מפחיד ליפול..
בכל מקרה כן צריך לבדוק ולעדכן ולהיות עירניים
אצלנו נתנו פעם למישהו במשפחה עם GSPD כדורים לא מתאימים למרות שהוא מדווח בקופת החולים שיש לו
