הגיע חג הגאולה,
א' בספטמבר.
אמנם הגאולה מגיעה קמעא קמעא, ויש ימי הסתגלות בגן 3, ועוד יום פתיחה קצר בכיתה ז',
אבל ביום חמישי ניכנס שוב לשגרה ברוכה
ובא לציון גואל.
ולא שאני לא אוהבת את ילדי כמו כל אמא,
פשוט, פשוט, פשוט די.
ודיר באלאק אם משביתים משהו!!
כבדיחה הידועה, ר"ח ספטמבר...
התינוקת שלי בת שמונה חודשים (כשהיתה בת חודשים התחיל הקורונה ומאז ראתה רק משפחה גרעינית )
מפחדת מזרים באופן קיצוני
לא מסכימה לאכול שם כלום ויכולה ממש לצום אצל אחרים
מה שקרה לאחרונה שכל פעם שאני חובשת פאה(בד"כ עם מטפחת ) היא מתחילה לצרוח ולא מסיכמה לינוק ממני
עד שאני לא מורידה את הפאה כאילו אני נהיית אישה זרה בשבילה
בתחילת שנה אני רוצה שהיא תלך למטפלת ולא יודעת איך לעשות את זה
בכלל איך מתמודדים עם תינוקת שפוחדת מזרים
צריכה רעיונות
תודה מראש
מה שיותר מטריד זה העניין שהיא לא מזהה אותך עם פאה. אין לי ניסיון עם שינוי כזה במראה, אבל נראה לי שתינוקות מזהים את האימהות שלהן גם לפי הריח...
בכל אופן, לא רואה טעם להיאבק בזה. פשוט תדאגי להחליף למטפחת מיד כשאת חוזרת. בע"ה עם הגיל התופעה הזו תעבור, והיא תתרגל להכיר אותך גם בפאה...
והיה לנו סיפור דומה עם סבתא שלו שבילתה אתו הרבה.
הוא מכיר ואוהב את סבתא שלו אבל אם היא היתה שמה מטפחת במקום הפאה הרגילה - הוא לא היה מזהה אותה והיה מתחיל לבכות כשהיא התקרבה אליו.
לגבי מטפלת - עושים את זה בהדרגה.
מביאים את המטפלת שתשב עם שניכם קצת ולאט לאט תתחיל לשחק אתו.
אחרי יום-יומיים הוא כבר יתרגל אליה.
, או שהולכת גם בבית עם פאה...
.כחלק מהתפתחותם של התינוקות, הם צריכים לבחון ולבדוק את הסביבה שלהם ובכך ללמוד ממנה, לשם כך הם זקוקים לדמות (אמא) שתמיד תהיה שם בשבילם - כך הם מרגישים בטוחים, שיש מי שדואג להם וכך הם פנויים לבחון את הסביבה - הם לא מפחדים לבחון את הסביבה כי הם יודעים שאמא שלהם תבוא לעזור להם. (לתינוק העולם נראה מפחיד בהתחלה ולא בטוח, וכשיש להם דמות אמהית שתמיד דואגת להם וגורמת להם להרגיש טוב - הם יודעים שגם כשהם לא לידה וכשהם בוחנים את הסביבה אמא שלה תמיד תבוא לעזור להם אם משהו יקרה) - זה נקרא אמון בסיסי.
כך, התינוקות לומדים להכיר את הסביבה, דברים חדשים ואנשים אחרים - והם לא מפחדים כי הם יודעים שיש להם גב - אמא.
יכולים להיות המון סיבות למה תינוק לא רכש אמון בסיסי.
שימי לב עד כמה את מודעת לצרכים של התינוק - כלומר לזהות מה התינוק צריך\ מה הוא מנסה להגיד לך כשהוא בוכה\ מה הוא רוצה - כשאמא לא מסוגלת לזהות מה הצרכים של התינוק - הוא לא מרגיש טוב\לא נעים לו\ מפריע לו.
לאחר מכן שימי לב אם את מספקת את צרכי התינוק - כלומר אחרי הזיהוי, את מביאה לתינוק מה שהוא צריך.
אם את כאמא מזהה מה הצרכים של התינוק ומספקת אותם - התינוק שלך יפתח אמון בסיסי בעולם - שהוא מקום טוב שהרוצה להיטיב איתו. האמון הבסיסי יוביל לדבר שנקרא *תקשורת בטוחה* - כלומר, התינוק מרגיש טוב בעצמו, לכן הוא יחשוב שהעולם הוא מקום טוב, וכתוצאה מכך הוא ילמד מהסביבה שלו וירצה לחקור אותה ולא יפחד שאמא שלו תלך - כי הוא יודע שהיא תמיד תחזור.
תקשורת לא בטוחה נובעת מאי רכישת אמון בסיסי (שהסברנו למעלה). כשאמא לא מזהה מה הצרכים של התינוק ולא מספקת לו אותם - התינוק לא מרגיש בנוח, לא נעים לו,מציק לו, אמא שלו לא פנויה אליו (תינוקות חייבים דמות קבועה) ולכן הוא רוצה לשמור אותה קרוב אליו - תינוק כזה לא יהיה פנוי לחקור את הסביבה מכיוון והוא משקיע מאמצים לשמור את אמא שלו קרוב אליו.
מצבים שבהם תינוק בוכה כשהוא ליד זרים, זה מראה שהוא לא רכש תקשורת בטוחה. כשהתינוק בוכה לפי מה שאמרת הוא מפחד ממישהו שהוא לא מזהה - הוא לא מרגיש בטוח והוא בוכה כי הוא לא מרגיש שיש לו גב. תינוק עם תקשורת בטוחה אולי בהתחלה יפחד טיפה מהאדם הזר אך הוא יודע שאמא שלו תמיד תהיה פנויה אליו והוא ירגיש שהיא המקום הבטוח שלו - הוא לא יפחד כי הוא בטוח שאם יקרה לו משהו - אמא שלו מיד תדאג לו.
זה על קצה הלשון.. כמובן שאין לי שום הסמכה מה יש לתינוקת שלך, אבל זה מה שקורה לפי תיאורית ההתפתחות.
ואפילו הפאה כנראה עושה כזה שינוי שגורם לה לפחד
אבל בעיקר מול אנשים זרים זה מאוד ידוע בגיל הזה
הם נדבקים לאמא ולא זזים לה מהידים
ילדים בית ואני שביניהם: קביעות אובייקט (או "הוא לא נותן לי לצאת מהחדר")
אני מרגישה שלפעמים הם מפחדים מהאסלה וזה עובד יותר טוב
לא ישנים אצלי עצמאית,גם לא בגיל 3
אז בגילאים האלה ישבתי שם איתם
אם לא הצליחו להסתדר והיו מעירים אחד את השני,אז הייתי מרדימה אחד אחרי השני,או אחד בחדר שלי ואחד בחדר ילדים
או אחד בעלי ואחד אני
אני לפעמים (כשיש לי כוח) יושבת לידם ושרה להם שירים - זה מרגיע מגוון גילאים אצלי.
אפשר גם סתם לשבת לידם, להחשיך את החדר, ו"לשמור על השקט". מי שמדבר - מקבל תזכורת שעכשיו ישנים.
מקווה שאצלך ההרדמה הזו תיקח יותר מהר מאשר אצלי... (אבל אצלי יש גם גדולים מאוד, שמפריעים לפעמים
)
אשרייך שאת "חננה"..
מה שחשוב - זה שתאמיני בטוב שיש באופי הזה.
לגבי הבן, תלוי באיזה גיל.
אשר להגיד דברים גם בשלוה גמורה, ופשוט לעמוד עליהם ("אנחנו יוצאים אחרי שהמשחקים בחזרה במקום.. גם לאמא קשה לסדר כל הזמן, אז מי שמשחק מחזיר למקום.." ופשוט לשבת בשלוה וזהו. "אמא, מתי כבר הולכים"?.. מיד, רק תגמור לסדר.. "אוף".... לא מגיבה. וכו'. בסוף יבין שיש דרישות בסיסיות גם לאמא, אפילו שהיא בכלל לא מתרגזת וטובה..)
ושאמא שלו לא מתעמתת עם אנשים - בסופו של דבר זה הנכס הכי גדול. טוב שיש אבא, טוב שיש אמא. את אמא טובה מאד.
מקווה שלא ארוך מידייציפקו

זה הדרך שלהם להרגיש טוב ועטוף ורגוע וקרוב אליכם
עד גיל 13 זה יעבור... והם כבר לא יבקשו ממכם ידיים...
חוץ מזה בשנה הקרובה הילד עוד ישנה את ההרגלים שלו בערך 10 פעמים לפחות
כל תקופה מתאים משהו אחר, ואין מה לפחד שיתרגל..., כי שוב, הם משנים את ההרגלים המון פעמים, ההתפתחות היא מאד מהירה בשנה הזאת.
אז לעניות דעתי אין מה לפחד "שיתרגל" וכו'. אם שיטה עובדת תעשו אותה וזהו בלי לחץ של "מה יהיה".
דבר אחרון, נשמע שאולי אם אתם רוצים שילך לישון אחרי כל הטקס שעושים לו ב6, אז כדאי שיהיה לפני זה ער כמה זמן
אולי הוא גדל טיפה והוא צריך טיפה פחות שינה
אז אולי איזה שעתיים קודם תדאגו שיהיה ער ואז תתארגנו לטקס שינה ולאוכל ותנסו להרדים.
ודבר אחרון אחרון-הרבה תינוקות לא ככ רגועים בשעות הערב, זה קורה ויעבור מתישהו...
ציפקוכמובן שאין לנו בעיה שהוא ער במהלך היום-משחקים איתו שרים לו שירים וכו' פשוט בערב זה היה נראה מוזר,
אבל כנראה שאנחנו סתם לחוצים (בכל זאת פעם ראשונה
)
תודה רבה לכם!
א. לא יקרה כלום אם בינתיים ירדם על הידיים. זה לא יימשך לנצח.
ב. אפשר לנסות דבר פשוט: בהיות שאמרת שכאשר מתעורר בהתחלה הוא שקט, אפשר מיד כאשר שמים בעגלה, להמשיך עם יד על הגב ובעדינות גם על הלחי אם צריך. רגיש את הקרבה, וימשיך לישון, עד שיהיה כבר בשינה עמוקה. מנסים כל פעם טיפה למשוך את היד, ורואים אם עדיין זז או שכבר אינו מרגיש (וכמובן, לדאוג לפני כן שאין גזים. בכללי, עד שלושה חודשים יש כאבי בטן. מערכת העיכול צריכה להתרגל).
מפחדת למדוד בישבן ובבית שחי לא מדויק
אם את יותר מחודשיים ככה - ממליצה לך ללכת לטיפול. אפשר להתחיל אצל רופא משפחה, אבל עדיף לפנות ישר לטיפול פסיכולוגי מסוג כלשהו. ואפשר גם לפנות לארגון ניצ"ה - יש להם כמה דרכים לעזור.
המון כוח!
מחפשת עצות מניסיון. הבן שלי בן 13 עדיין סובל מבעיית הרטבה לילה. (זה לא משהו חדש. הוא אף פעם לא נגמל ללילה.) הוא בטיפול ארוך כבר עם זמזם ותרופות והיה נראה שיש שיפור משמעותי. קיבל הנחיה להתחיל להוריד במינון התרופות, אבל אז הבעיה חזרה ובגדול. הוא מאוד מאוד מיואש ולא חושב שאי פעם יגמור עם זה.
הוא כרגע עולה לכיתה ח'. כל אחיו הגדולים הלכו לישיבות תיכוניות עם פנימיות והוא גם היה מאוד רוצה. גם אנחנו רוצים את זה עבורו כי חוץ מבעיית הרטבת הלילה אני חושבת שזה יהיה המקום שבו יצמח הכי טוב. אז, זה בהחלט מוסיף לדחיפות הטיפול בביעה.
אשמח מאד לעצות מניסיון. וגם לעידוד שזה יכול לעבור גם בגיל הזה (ואם כן, איך - האם פתאום נעלם הבעיה?).
תודה רבה!
לעצמי...
הייתם במעקב? הבן במעקב אצל רופא הילדים ואני לא מרגישה שיש לי הנחיות ברורות.
תודה!
היינו לפני כמה שנים מספר פעמים אצל אורולוג ועשינו את כל הבדיקות - יומן שתן, יומן צואה, אולטרה סאונד כליות וכו. (בזמנו היינו בעיקר מוטרדים מבעיות הרטבה ביום שנגמרו בגיל מבוגר יחסית, אבל ב"ה נגמרו.) אני מתלבטת אם לחזור לזה עכשיו. האמת שזה כל כך מביך אותו בגיל הזה שאני הולכת לרופא ילדים עבודו בלעדיו. אבל אולי כדאי ללכת לאורולוג שוב, אם אצליח לשכנע את הבן לשתף פעולה איתי. אם יש לך המלצה על אורולוג טוב במכבי בירושלים אשמח לשמוע.
זה דרך הקופה? או מחפשים בצורה פרטית?
(בזמנו היינו תקופה במרפאת ההרטבה של שערי צדק ונתנו לו תרגילים לעשות, אבל עברו הרבה שנים מאז ואני לא רוצה לחזור לשערי צדק.)
תודה
הוא כהן, ולכן זה בעיה לטפל בוך בית חולים.
להרטבת לילה? כי זה נשמע לי יותר מתאים לבעיות בשעות היום.
וגם.. להתנהל במשך היום היא ילד רעב שיותר עצבני 
אולי פשוט לא טעים לה?
אם נניח תתני לה שוקולד, במבה או גלידה היא תאכל?
סביבה?
אולי במקום שירים וסיפורים ולחץ של מה וכמה היא תאכל
תנסו ליצור אוירה נעימה סביב האןכל
שתהיה לה דוגמא אישית ממי שסביבה
בד"כ כשילד רואה את אמא אוכלת משהו הוא די מהר ירצה לטעום לה מהצלחת...
וגם במקום למדוד כמויות לתת לה להתסק עם האוכל, להחזיק לבד, להתלכלך קצת
רופאת משפחה שאני מכיר היטב (זה לא סתם "סיפור") סיפרה לי על תינוקת שהגיעה לאשפוז ונאלצו להאכיל אותה דרך הוריד בגלל שהיא סירבה לאכול אחרי שעשו לה מה שאת מתארת וניסו להכריח אותה לאכול.
הייתי מיד מיידע את ההורים ומגיש תלונה במשטרה על התעללות.
אני גם לא הכי מסמפט את המשטרה אבל זה מקרה שבו חובה להגיש תלונה.
העירייה לא תעשה עם זה כלום וסיכוי טוב שהם ינסו לטייח את הענין.
לדעתי זו חובה לפנות למשטרה במקרה הזה - זה יכול להגיע לסכנת נפשות ממש.
א. מצלמות ועדות שלך, זה הרבה מאד.
ב. את צריכה לומר בין לרווחה בין למשטרה (אני הייתי פונה קודם לרווחה, דחוף) שבהיו ששומעים לאחרונה על דברים כאלה, ומה שראית ממש מזעזע, אז את לא מתכוונת להשאיר את זה אצלך. אפילו מתו דאגה לשמם, הם יטפלו מיד..
תחשבי על התינוקות, שלא יכולים לומר כלום..
עדות שלך זה כבר משהו בעל משקל ובנוסף, זה יהיה מאוד מחשיד אם פתאום ייעלמו ההקלטות. (מה גם, שהרבה פעמים ניתן לשחזר סרטוני וידאו שנמחקו).
נכון שיש לנו לעיתים תלונות לחלק מהמשטרה (דומני שהרבה שוטרים שכנראה הגונים, יוצאים נפגעים בגלל התנהלות חבריהם) -
אבל כאן, הענין הוא עצם הפניה. ודווקא בגלל החיסרון שיש במשטרה לא פעם, שהיא רגישה למה שאומרים בתקשורת.. הרי כיום, שהנושא הזה "חם", יש להניח שהם לא ירצו להתמהמה.
את יכולה גם לדווח להורים שזה מה שקורה. אני מניח שהם ימשיכו כבר לבד..
אבל, תפני במקביל למש' הממונה. מיידית. תגידי שזה בגיבוי המנהלת והפיקוח שלה - ובהיות שזו התעללות בקטנטנים, את תצטרכי להוציא את זה החוצה.... דיו ה"איום" הזה כדי שהם יתייצבו על המקום, אופי אפלו טרם דיווח למשטרה. וזה יוכל לחסוך את זה.
רק אל תתני ש"יפתרו" את הבעיה ע"י הרחקתך. תעמדי על כך שהנושא מתוקן.
תמיד אנשים טובים מעדיפים איכשהו לא להתעסק עם דברים כאלה...
אבל אם ה' זימן לך - תראי בזה זכות. תצילי את הקטנטנים הללו.
אל תכניסי את עצמך לענין מבחינת ההרגשה מבפנים. כלומר, מותר לך להישאר במהות עם התמימות. זה טוב מאד ואמיתי. אבל באופן "טכני", תעשי מדויק וזריז מה שצריך. כמו שאם היית רואה תאונת דרכים בגלל נהיגה רשלנית, היית מזמינה אמבולנס, אע"פ שזה ממש לא השטח שלך להתעסק עם נהגים שיכורים.... את לא מתעסקת עם העברייניות. את רק מדווחת למי שאמור לטפל בענין כזה, כי איכפת לך מהתינוקות.
אין לי הרבה מה להוסיף מעבר לזה שתהיי חזקה, תדווחי על מה שראית ותני למי שזו העבודה שלו לטפל בענין.
האם בבית היית מאכילה תינוק כך?
תינוק שלא רוצה לאכול - מפייסים אותו, מרגיעים, נותנים אוכל טעים.
"בכח" יחסי - זה משהו שיכול לקרות עם כפית אקאמולי כשלילד יש חום גבוה מאד, ואין ברירה לחצי רגע... וגם זה תוך דיבור מרַצה..
אז ה"הגדרה" לא כ"כ משנה. זה פשוט לא בא בחשבון.
את צריכה לדעתי לדווח על כך מיד. תפני למשרד הרווחה שאחראי על המעונות. לדעתי גם למשטרה, לצערי..
שמטפלת מבוגרת צריכה לקבל תלונה.
ואם היה ניתן למנוע את זה באופן אחר - הפיקוח, מש' הרווחה - היה עדיף.
אבל כאשר הניהול והפיקוח שלה מחפים על זה - בלתי אפשרי שילדים קטנים יסבלו כך בקביעות. ח"ו.
ג'ים ונהג הקטר סרטים וסדרות בדרייב איילת השחר.avi
צרלי בממלכת השוקולד גם נחמד, ואם אתם בקטע של הקלאסיקות אז יש את הסרט הישן, שהוא יפה יותר לדעתי...
זה נקרא Willy Wonka & the Chocolate Factory , משנת 1971
אין לי עכשיו קישור לצערי, פעם ראינו בצפיה ישירה באיזה אתר
הדוב פדינגטון
מרי פופינס חוזרת (החדש שיצא לא מזמן)
פשוט בעקרון ישנתי חצי סרט כשראינו...
אבל לא זכור לי משהו דרמתי, יש איזה קטע קצת של לחימה
אבל סהכ סרט חביב לדעתי
הרי לא דחפת לו את הראש "בכח".. ניסית כך להשכיב אותו, לגרום שישן. גם הורים מנסים כך לפעמים. ראית שלא מסכים, לא המשכת.
הכל בסדר. את יכולה להירגע.
איך שאת מתארת שטיפלת אח"כ בילדים, נוגע ללב.
את מתחרטת שלא הרמת אז על הידיים - יש דברים שלומדים מהנסיון..
וכנראה שאת תהיי אמא מאד טובה.
מה שאת אומרת לגבי ה"מצפון", אני מבין מדברייך שזה לא קשור למקרה הזה. אלא בכללי.
מצפון, זה דבר טוב בשביל לשים לב להתנהל כראוי, וגם לתקן למפרע. אבל אסור שהוא יהפוך למשהו משתק.
תרגילי את עצמך, לא לתת "למצפון" לייסר אותך בדברים שאת יודעת שאינם משמעותיים. להתרגל לעשות הפקת לקחים קצרה, ולשפר לפעם הבאה. זהו. תתרגלי להבחין מתי זה בא לא בגלל האירוע האובייקטיבי, אלא בגלל התכונה שלך - ואז פשוט תתעלמי. אם תעשי כך, יש סיכוי שהראש יתרגל לזה, ויהיה לך יותר קל לא להיתפס למה שלא צריך.
נתנאל וייסאצלנו הראשון התנהג בצורה דומה ואז התחלנו לעשות לו "טקס שינה" - סוג של רוטינה שבשעה קבועה בערב עשינו לו אמבטיה, האכלנו אותו, שמנו אותו בפיג'מה ובמיטה (ושרנו לו "המלאך הגואל אותי").
במהלך היום, השתדלנו שהוא לא יישן כל היום. (לא השארנו אותו ער בכח כשהוא צורח ורוצה לישון... אלא ניסינו לדאוג שיהיו לו מספיק גירויים כדי להישאר ער מספיק שעות במהלך היום).
שני הדברים האלה סידרו אצלו את היום והלילה אחרי כמה ימים.