פורום הורות (עמוד 34)

באזור ראש הנקרה מסיבות טופוגרפיות החופים לא מתאימים לרחצה. הם גם די ריקים.

אין שם חול "רגיל" אבל כן שברי קונכיות קטנטנים שאפשר לשיק איתם כמו חול. לא מתאים לבניית ארמונות.
אין מציל כמובן זה יותר למשחק לילדים קטנים בחול ואולי לשכשך רגליים עד הקרסוליים.
כדאי עם שורש.
החוף מאד סלעי.

משו בבת ים
אבל לא יודעת איפה זה בדיוק

יש יותר חרדיות עכשיו מחילוניות כשאנו היינו שם וגם דתיים, אפילו חיפשו מניין
אם כי אין בו מציל,
אפשר אולי לנסות ללכת דרומית ולהתקרב לסוכת מציל ולראות עד כמה היחס נשמר

אמא שלי מפחדת פחד מוות מכלבים, ברמה שהיא תלך הליכה ארוכה בחצי שעה כדי לא לעבור ברחוב שיש בו פוטנציאל לפגוש כלבים.
ואני למרות זאת (אולי אפילו בזכות זה) גידלתי את כל כלבי השכונה ואין לי ולאחי שום פחד מחיות... וכולנו גם מגדלים..

אני חושבת שזה הגיע מגישה מאוד נכונה שלה, שכל בנאדם שונה זה מזה. כמו שאמא פחות אוהבת למשל סוכריות צבעוניות בצבע ממש לא טבעי והילד כן אוהב אותו, זה עניין של טעם.
גם זה שיש אנשים שמפחדים מחושך, זה לא כי החושך מפחיד אלא שהפחד הוא בראש, ולכן אם אני התרגלתי לישון בחושך- הוא לא מפחיד אותי...

וככה זה היה בהמון דברים בחיים שלנו (אף פעם לא עשינו השואה מי קיבל יותר אוכל, כי זה ברור שילד בן 5 לא צריך אוכל כמו ילד בן 18)
וככה גם עם חיות, הכלב עצמו לא מפחיד, אמא מפחדת כי ככה היא, אבל זה לא אומר שום דבר עלי. אמא שלי דחפה אותנו ללטף כל כלב שראינו, ולגדל גורים שמצאנו, והיא עצמה תפסה מרחק. כי זה שהיא מפחדת לא אומר שגם אנחנו צריכים לפחד.

וזה גישה חינוכית שלמה, אצלנו עבד מצוין.

חושבת לפעול נכון בזה שאני מסבירה לו שכלב לא מפחיד אבל אמא מפחדת כי לכל אחד יש פחדים לרוב לא הגיוניים והפחד הוא לגמרי שלה( כי זה מה שאני מתכננת לומר)

אבל לשלוח אותו לחוג חיות, יעזור

ממליצה ממש להביא הביתה גור קטן וחמוד. שיגדל כשאת והילד רגילים אליו, וככה תראו ותלמדו שתיכם שאין מה לפחד

בתור ילדה הייתי מפחדת מכלבים מאווד. ברמה שהייתי חולמת הרבה בלילות שכלב רודף אחרי ונושך אותי, והיו לי בראש "דרכי מילוט" מכל מקום ביישוב, לאן אני בורחת אם אני רואה כלב משוחרר...
זה עבר לי סופית רק כשעברתי ליישוב עם יותר כלבים מאנשים בערך. זה עניין של הרגל. אין מה להסביר במילים שזה לא מפחיד.
כשהבת שלי היתה בת חמישה חודשים אימצנו גור, שגדל להיות כלב גדול ממש ויכול להיראות מרתיע (אבל הוא חמוד אמיתי) כי לא רציתי שהיא תגדל לפחד מכלבים, כי אני יודעת כמה זה פוגע באיכות החיים. ובאמת היום היא לא מפחדת בכלל מכלבים, גם גדולים ממש, ובכללי מתנהגת בטבעיות ליד חיות. בקיצור זה הדרך הכי טובה לדעתי.

ורחוק מלהיות שווה ערך ללגדל עוד ילד כמו שהרבה אנשים אוהבים להגיד.

לק"י

לא אמרתי שזה לא אפשרי. רק לקחת בחשבון שזאת עבודה נוספת להורים.
זה הרבה פעמים גם מגביל בנסיעות למשל. אז חשוב לחשוב מראש אם זה מתאים.

ושווה או לא- זה תלוי כבר במגדלים. אני אישית לא אוהבת חיות בתוך הבית שלי, וגם אם היתה לי דירה נוספת רק לכלב זה לא בשבילי

ילד שלא מפחד מחיות..
אותנו זה לא מגביל בנסיעות כי יש לנו שכנים טובים שיש להם גם חיות ואנחנו מטפלים בשלהם כשהם נוסעים והם מטפלים בשלנו כשאנחנו נוסעים..
וממש לא בתוך הבית חח.. הכלב רק בחצר.

אפשר להראות לו איך כל האנשים עוברים ליד והוא לא עושה להם כלום

ממש לא יזיז לו לראות איך הוא לא עושה כלום לאחרים.

שלי כולן בהיסטריה מכלבים.

אבל למה דווקא ויסות חושי?
אם זה התחיל לא מזמן והוא מנסה ללעוס או לנשוך דברים - כנראה מדובר בצמיחת שיניים.
אם הוא רק יונק - יתכן שהוא רעב וכדאי להוסיף לו מזון מוצק.
יכול להיות גם כאבי בטן או אוזניים או תולעים או חרדת נטישה או מיליון סיבות אחרות. כדאי לנסות לשים לב, מתי הוא בוכה יותר ומה מרגיע אותו, ומזה להגיע למסקנות.
אפשר גם להתיעץ עם אחות טיפת חלב או רופא ילדים.

לפעמים מוכנים לא בסיר או דוקא בשירותים עם ישבנון, או שרפרף

 

לא להלחץ מזה, להתנהג כרגיל יש ילדים שזה קשה להם. לנקות אותו ולומר בפשטות שעושים בשירותים. בעיקר לא להלחץ 

 

קקי בטיטול.
אולי הוא עדיין לא בשל לגמילה?

בשל יופי. מבין ממש. יש איזה עניין שם..הוא גם חוזר אחריי שעושים קקי באסלה

יש לי אחיין שעד גיל 3.5 עשה קקי בטיטול ואז פשוט יום אחד הוא הפסיק לעשות בטיטול ועבר לשירותים.

ובקשר לאומר....
יש לי אחיינית בת 2 ששואלים אותה איפה היא עושה פיפי והיא אמרת שרק בשירותים...
והילדה עם טיטול ולא יודעת אפילו לעשות פיפי בשירותים.

עם 2 הגדולים שלי, תמיד לקח הרבה יותר זמן להצליח לעשות קקי בשרותים מאשר את הפיפי.
סבלנות סבלנות סבלנות. לאחד אמרנו שהוא חייב לשבת על הישבנון ולחכות כמה דקות טובות, לפני שהלך לישון. וזאת שיטה שהייתה טובה לו.

זה אתר של קהילת החינוך הביתי בארץ.
יש שם עשרות דפים בעשרות נושאים שונים שקשורים לחינוך ביתי.

דעתי באופן עקרוני-
יש לחינוך ביתי הרבה צדדים טובים מאוד מאוד.
הצדדים הפחות טובים
א.ממש לא כל אחד יכול, רוב המשפחות צריכות שתי משכורות כדי להתקיים
ב. ילדים שגדלים בחינוך ביתי עד סוף התיכון, הם אכן חכמים, מוכשרים וכד' אבל חסרות להם מיומנויות חברתיות, אא''כ דואגים להם לחברה באופן קבוע.

לוקח בחשבון שהוא צריך לדאוג לחברה באופן קבוע

אי אפשר בלי זה

אבל ראיתי כמה כתבות על ילדים, שלא הסתדרו בחברה. לפעמים העולם שלהם כ''כ שונה מהעולם של בני גילם בחינוך רגיל, שקשה להם להנות בחברה.
יש גם כאלה שמחליטים בגיל תיכון שהם כן רוצים ללכת לבי''ס, ואז זה שונה.

מכירה משפחה שהילדים היו בחינוך ביתי, המשפחה דוברת אנגלית והילדים עד גיל מבוגר בקושי דיברו עברית, כי לא היתה להם חברה בעברית. היו כמו עולים חדשים למרות שנולדו בארץ.
לא יודעת מה איתם היום, ההיכרות שטחית ביותר...

'פעם כשכולם גידלו בחינוך ביתי' הבית בעצם היה מקום העבודה והילדים לקחו בה חלק מגיל קטן . ככה הם פיתחו עצמאות ואחראיות ויכולת להבין שהעולם לא מסתובב סביבם.

היום, אם להורים אין עסק שפועל מהבית והילדים בגילאי יסודי ומעלה - אין משהו שמצדיק אי יציאה מהבית. לדעתי לא הדרך הכי בריאה לגדול.

נראה לי שחינוך ביתי יכול להתאים לעצמאיים שעובדים מהבית ומצליחים לשלב גם את הילדים בעבודה. במיחוד למי שמחזיק חווה חקלאית או משהו דומה.

כי שיטת גידול ילדים 'של פעם' מתאימה לאורח חיים וצורת עבודה 'של פעם'.

למרות שחינוך ביתי היום הוא לא בדיוק כמו פעם.
הילדים כן לומדים

שיש עוד משפחות שבחרו כך.

אהץבל אצלינו שמתי לה שהם יותר אוהבים תירוצים כמו הגן יותר קרוב לי לבית/ מסתדר לי עם הצהרון/ מסתדר עם הפיזורים בבקר וכד'.... מאשר הילד שלי רגיש/ הגננת יותר מצאימה לו וכד'.....

בשורה התחתונה יעבירו רק אם נשאר מקום ופחות משנה מה רושמים.

לדעתי ככל שמנג'זים יותר,כך מקבלים מה שרוצים

אז אם ממש ממש חשוב לך,תכתבי מכתב, ותנג'זי שוב,ושוב ושוב, בטלפון,במייל,במכתב,בלבוא פיזית. 

תנסי לברר למה בעצם מפריע להם שהבן שלך יהיה דוקא שם.

אצלנו זה היה חוסר מקום, היו המון שרצו את אותו גן

לכן קבעו איזה קריטריון של גיל או מרחק מגורים מהגן שמי שלא עובר אותו נשאר בחוץ.

 וגם אם יש מקום אחד פנוי בגן הזה, אם ייתנו לי לעבור ייצטרכו להסביר לעוד 20 למה לא הם.

 

אני במקרה כזה הגשתי ערעור ולא נתנו לי (גם באתי פיסית וניסיתי להתווכח אבל להם יש יותר ניסיון בזה, בסוף הוציאו אותי מטומטמת, כאילו הם יודעים יותר טוב ממני מה טוב לילד שלי)

ואז בעצת מישהי מנוסה הגשתי שוב ערעור *מייד אחרי* פתיחת שנהל. ואז קיבלו, כי אז אין להם חשש שיבואו בעקבותי עוד 20.

כתבתי שרואים מהימים הראשונים שהגן לא מתאים לו וכו... וגם הגננת אומרת... (כמובן לאחר התייעצות איתה ובידיעתה).

החיסרון ברור - הילד היה שבוע בגן אחד (הלא רצוי) ואחכ היה צריך להסתגל לעוד גן (הרצוי). לי זה היה שווה כדי שכל השנה יהיה בגן שרציתי.

 

עוד שני טיפים

1 אם את מוסיפה שזוהי ההמלצה של הגננת\המטפלת הקודמת שלו, או מטפלת רגשית או משהו כזה, בקיצור "חוות דעת מקצועית" , זה עושה רושם יותר מאשר שאת כותבת את דעתך (את רק האמא שלו, מה את מבינה... אני סרקסטית כמובן). ואם הוא היה בשנה שעברה בגן עירייה, אפשר אפילו לבקש מהגננת הקודמת שתפנה בעצמה ותדבר איתם עליו. 

2 גם אני שמתי לב שהם יותר מתחשבים בשיקולים טכניים של נגישות (אם נגיד אין לך רכב), צהרון, וכו' 

 

אבל הכל תלוי בעירייה שלכם ומה השיקולים שם.

חביתה, בשר טחון
הם לועסים עם החניכיים. יש להם חניכיים חזקות אבל אם לא מתאים לו אפשר לחכות עם זה קצת ותהביא לו רק טחון
בהצלחה!

לחם הוף לצמיגי כזה ולא נמס בפה אלא לפעמים נתקע שם למעלה בחיך ונדבק

תנסי באמת חביתה מאוד רכה כמו שהציעו, או ירקות מבושלים טובים

לא צריך לחכות לשיניים הם מסוגלים ללעוס עם החניכיים וגם לרכך עם הלשון. תנסי את לקחת אוכל רק ולאכול אותו בלי שיניים רק עם הלשון לעומת החיך, ותרגישי מה יותר קל ומה פחות,ואת מה שיותר קל תתני לו

ועוד דבר, זה שהופעל רפלקס הקאה זה לא אומר שזה בעיה,להפך זה אומר שהרפלקסים שלו עובדים טוב,ואם משהו לא נכנס טוב למקום הנכון הוא מוציא אותו החוצה. זה עוד יכול לקרות שוב. כמובן צריך לעקוב,אבל זה לא תמיד אומר שהנה הוא משתנק 

 

וזה מנסיוני עם הבת שלי שהוציאה שי יים רק בגמל שנה
לדעתי ההשתנקות היא בגלל שהוא לא 'התאמן' מספיק על מרקמים אחרים שיוכלו להרגיל את הוושט לאכילת מוצקים.

אם התחלתם עם מוצקים והוא אוכל פירות וירקות השלב הבא לדעתי זה לא לחם אלא אורז רק ממש ומרוסק או קוסקוס עם הרבה ירקות או ביסקוויטים כאלה של תינוקות שנמסים בפה ואז יותר קל להם להתרגל. ובהמשך כן היתי נותנת טיפה לחם אבל רק את החלק הרך של לחם פרוס טבול במרק טחון. וחתיכות ממש קטנות. זה יותר עובר להם בגרון כשזה רטוב

אני מכינה ביצה קשה מרוסקת טוב עם שמן זית
יוצא כמו סלט ביצים כזה
וככה אפשר לאכול ביצה (שזה חשוב,חלבון,ברזל וכו)
אישית אני פחות אוהבת לערבב ביצה וגבינה כי מוצרי חלב מונעים ספיגת ברזל
אז מעדיפה עם עגבניה שהיא עם ויטמין סי שעוזר לספיגה

צריך לתת לו להתנסות עם סוגי מרקמים ולאט תאט הוא ילמד.
מבחינה טכנית זה לא בעיה. הם יכולים ללעוס עם החניכיים או למצוץ.
תני לו חתיכת לחם שיחזיק ביד וישחק איתה, אפשר בכסא אוכל או עליכם, ילקק ירגיש את הטעם, כמובן להשגיח אבל מרחוק, לא להלחץ מכל השתנקות
אפשר לתת רצועת מלפפון בלי קליפה, בטטה מבושלת, תפו"א, אבטיח, בננה
זה לא יחליף ארוחה בינתיים אבל אם לא תתני לו לנסות הוא לא ילמד מה עושים עם זה

חוץ מטעימות, הוא אוכל ארוחות מוצקים?
איזה מרקמים הוא אוכל?

בדרך כלל מתחילים במרקם טחון, אחר כל אפשר לעבור למעוך או מרוסק. אחר כך נותנים חתיכות של מאכלים רכים.

תינוק בלי שיניים מסוגל ללעוס, החניכיים שלו קשות. (הבן שלי בן עשרה חודשים אוכל לחם כולל הקשה בלי שיניים.) אבל צריך להתרגל למרקמים השונים ולדעת מה לעשות עם האוכל בפה.

אז כדאי להרגיל אותו למרקמים שונים בהדרגה, ולראות איך הוא מסתדר עם כל דבר.

הכל סודר עם התזונאית ותודה על העצות

אמרת שעשיתם לו טעימות, ואמרת שאת מנסה להאכיל אותו בחתיכות קטנות של אוכל (שזה שלב מתקדם).

אבל מה עם שלב הבסיס? אוכל טחון ומרוסק?
הוא אוכל מנות שלמות של מרק או רסק וכאלה? רק אירי שאת יודעת שהוא מסוגל לאכול מנה שלמה של אוכל טחון, ועם רפלקס בליעה טוב את יכולה לעבור לשלב חתיכות האוכל.

(אצלי את הטעימות הוא עשה בסבבה, אבל באוכל טחון בגודל של מנה אחרי כמה כפיות הוא כאילו שכח איך לבלוע והיה משתנק, אז עשינו שלב בינים גם של דייסה שעזרה לו ללמוד לבלוע, עם טעם מוכר של החלב שלי...)

לאחר מכן אפשר לתת חתיכות אוכל, אני הכי בעד להתחיל עם אוכל שהוא כבר מכיר פשוט במרקם גס יותר/חתיכות. למשל מה שפעם הוא היה אוכל כמרק טחון, עכשיו להביא לו חתיכות ירקות רכים מהמרק. לחם לא כזה בריא וגם קצת יותר קשה לעיכול אז חבל להתחיל בו..

עדיף ירקות וחביתה, מאפינס וקציצות רכות. בהתחלה להביא לו עם כפית בחתיכות קטנות- ואז כבר לשים מולו על המגש ואז הוא יקח ויאכל בעצמו.

לקטן שלי צמחו שיניים רק בגיל שנה והוא אכל אז הכל! (עוף, גמבה, לחם..)

נתנו לנו המלצה לביצה מרוסקת עם גבינה ושמנת מתוקה שיהיה רך. מה דעתכן?

גם אין צורך פה במתוק, נראלי חבל סתם להוסיף סוכרים ולהרגיל למתוק.

וגם אם היא כבר לא במשקל נמוך הייתי בכללי מותרת על השמנת, היא לא מוסיפה בריאות..

אולי אפנה לתזונאית

קורונה?
הלכה?
הפרעה למתפללים?

וקבלת האחר בלי לנסות לתקן אחרים, אבל אני האבא היחידי שם שמעירים לו על ילדיו כבר 6 שנים, ולשאר האבות לא מעירים...נאלצתי להפסיק להתפלל במניין בערב שבת רק בגלל הערות המתפללים ה"נאורים" לכאורה כשזה נוח להם...

ומה זה משנה אם מעירים לאחרים או לא?

כל אחד אחראי על הילדים שלו...

אני מתפלל בפינה והיא בשקט יחסי אז זה לא מפריע. אנחנו גם גרים קרוב אז בשבת האחרונה ראיתי שכבר משעמם לה אז החזרתי אותה לבית. כל עוד זה לא נהיה גן משחקים אין לי בעיה שתבוא איתי

לבית כנסת בלי שום קורונה לא מביא אותם לערבית\שחרית. במנחה כן בתנאי שהם לא מפריעים

זה יותר מדי אנשים
מותר עד 20 בחוץ
ועד 10 בפנים

שיותר

שאת אחת ההוראות שלא בוטלו ולא שונו מההתחלה.
ככה שהשאלה לא רלוונטית מלכתחילה.
ובוודאי שראוי ללא לשחק ולהפריע לתפילה גם אם זה דורש יותר מאמץ בלהעסיק את הילדים

פתוח.עכשיו שנתיים אף אחד לא יצא לגינה?! לא קוראת פה להפר חוק.רק מביעה דעה.

אם זה ילד גדול תקפיד שישים מסיכה, ובכל אופן שלא ירוצו בין המתפללים, שישבו לידך. אם הם לא מסוגלים עדיף להימנע מלהביא.

מרימים לגרפס אחרי שהוא יונק?
האמת שאני בגיל הזה כבר לא מרימה לגרפס בכלל, אבל אצלי הם אוכלים הרבה ארוחות רגילות בגיל הזה, פחות תמ'ל/הנקה.
אם זה 'פינוק', מדובר בילד שבוכה כשמורידים אותו מהידיים, לא מתיחסים וכו. אני לא רואה קשר לסיטואציה שמרימים לגרפס. אולי קשה לו להוציא או באמת מציק לו שמפסיקים אותו באמצע האוכל.

נראה לי מיותר

תתנו לו לאכול בלי הפרעות

הוא בוכה בגלל זה כנראה, אפשר כבר לא להרים בגיל הזה.
אם הוא רוצה כל הזמן על הידיים, אפשר לנסות להסיח אותו בשירים, סיפורים, משחק, מוזיקה וכו. לדבר איתו כל הזמן, להסתכל עליו ובאופן כללי להראות לו שאת איתו. הוא עדיין קטן...

הוא לא בן שנתיים
הוא פיצי
דוקא לתת לו ידים כמה שהוא צריך
אולי חרדת נטישה

אם זה לא רק בזמן האוכל
אלא באופן כללי בוכה :
ילדים בית ואני שביניהם: קביעות אובייקט (או "הוא לא נותן לי לצאת מהחדר")

הוא כבר אוכל מוצקים?
כי לאט לאט תוך כדי העברת התזונה מחלב למאכלים של ממש ההנקה נשארת רק בתור פינוק פחות בתור מזון. בנוסף בשלב זה המערכות שלו מפותחות כבר הרבה יותר ולכן בד"כ אין צורך להוציא לו את האויר אחרי האוכל... אלא אם כן יש בעיה בריאותית/הנקה בצורה שגורמת לו לבליעת אויר ממש רצינית

ואם הוא עדיין רק יונק (עדיין לא חושבת שיש סיבה לצורך בגרעפס) אבל תדעי שבשלב הזה התינוק כבר לא ככ שבע מהנקה בלבד, ככה שהבכי יכול לנבוע מזה שהוא מבין שהארוחה נגמרת כשהוא עדיין רעב- והגרעפס ממחיש את זה.

בקשר לפינוק יתר, לא חושבת שחיבוק מאמא זה פינוק, אף פעם. זה צורך. יכול להיות שהגרעפס לא נצרך, אבל אם הוא התרגל לחיבוק מאמא אחרי כל ארוחה- מעולה אין סיבה להפסיק..

אם כבר מה שיותר מטריד זה שהוא כל הזמן בוכה! בדקתם למה? הוא ישן טוב? בריא ומרגיש טוב? (יוצאות שיניים/דלרת אוזניים). הוא תמיד ילד בכיין או שרק בתקופה האחרונה. נשמע קצת מוזר שילד בגיל הזה בוכה ככה.
בנוסף אולי תנסו לדבר אליו ולהסביר לו? זה בד"כ גיל שהם מתחילים להבין... להסביר לו שאין לו מה לבכות, אם הוא רעב הוא יכול לבקש, לשאול אם כואב לו.


וסתם בקשר לטענה של בעלך- זה נכון כל עוד מפסיקים לו את הארוחה כשהוא עדיין רעב. אבל אם הוא שבע ומראה שהוא רוצה להפסיק לא הייתי חוזבת שזו הסיבה.

ראיתי שהיא כתבה באחת התגובות: "הוא גם בוכה לעיתים שהוא לא על הידיים"

באמת לא תקין שהוא בוכה, למה שלא פשוט יגיד מה הוא רוצה?!

כן יש צורך להרים ולהחזיק סתם כי הוא צריך יחס וקירבה
אין שום דבר רע בפינוק לילד קטן כל כך
בנוסף זה בדיוק הגיל של חרדת נטישה, והם נצמדים מאד בגיל הזה
בגיל שנתיים הוא כבר לא ירצה כל הזמן להיות על הידיים...

ולהביא לך צל"ש ? 
את אלופה , אלופה אלופה !!!
בע"ה לאט לאט שיראו שהכל טוב ישחררו אותך מזה
חיבוק שוב

יש לי שאלה: האם חרם עושים גם על בנות יפות או רק מכוערות? (זה אשכרה פגע לי בדימוי העצמי)

שהייתה ככ יפה (כנראה קינאו בה או משו) ועשו עליה

מכירה כמה בנות מהממות שעשו עליהן חרם.
ואחת שהתראיינה בטלויזיה שגם הייתה יפה ונראה שבגלל זה עשו עליה חרם....

תמשיכי ותתני לעצמך להתרפא ולהתחזק מהדברים הנוראים שעברת!

הלוואי והחברה הייתה כמוכם

נשמע לא קל כשהעבר רודף 

יש לי שלושה ילדים ואני אדם נורמטיבי פחות או יותר ולא הייתי מסרבת לביקור, הדרכה או טיפול. להיפך -

קחי בשתי ידיים! תמיד יש לאן להתקדם, לכולנו יש פה ושם קשיים בגידול הילדים, לכולנו י שחוויות לא פתורות. עזרה כזאת היא ממש ברכה בעיני.

הפסקת ביטוח עכשיו וכניסה לביטוח חדש בעתיד - עשויים לחייב אתכם לעשות הצהרת בריאות מלאה.

אם כולכם, ללא יוצא מהכלל, בריאים לחלוטין ואין כיום שום בעיה רפואית, שכדאי שהביטוח לא ידעו ממנה - אפשר לשקול להפסיק את הביטוח הרפואי, אם התשלומים מכבידים עליכם.

אם יש בעיה רפואית למי מבני המשפחה, ובהצהרת בריאות בעתיד עלולים להחריג את הבעיה אן בכלל לדחות הצטרפות, כנראה כדאי להמשיך את הביטוח הרפואי.

בביטוח הנוכחי הצהרתי שבתי הופנתה להפרעות אכילה בגיל 9 חודשים אך שהכל ב"ה הסתדר ואין צורך במעקב.
האם הצהרה זו שכתובה בביטוח הנוכחי יכולה להוות בעיה בביטוח העתידי שאעשה במידה ואפסיק עכשיו את הביטוח הקיים?
האם אפשרי בביטוח העתידי לא להזכיר את זה מכיין שהכל הסתדר? או שישר רואים את ההצהרה הזאת איפשהו?

וגם כבר לא קיימת היום.

בהצהרת בריאות מדווחים על מחלות קיימות, על ניתוחים ואשפוזים במהלך x שנים אחרונות.

ראי דוגמא בקישור.

https://www.harel-group.co.il/insurance/life/request/doclib/%D7%94%D7%A6%D7%94%D7%A8%D7%AA%20%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA%20%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%94.pdf

נותנת לך כיוון חשיבה נוסף-

למרות העלויות של הביטוח, אני כן מליצה להשאיר אותו כרגע ולבדוק איפה אפשר לחסוך במקומות אחרים.

הסיבה היא שאם חס ושלום קורה אירוע שמצריך הפעלה של הביטוח בתקופה שבה אין לך ביטוח את לא מכוסה. (אתן לך דוגמא מעצמי- שבירת יד פתאומית וניתוח בשר"פ שכוסה כולו ע"י הביטוח) 

אולי אפשר לבדוק אפשרות לצמצם את התשלום (והכיסוי) בתקופה הקרובה מול חברת הביטוח.

 

בהצלחה רבה,

ובאיחול שתשלומי הביטוח יהיו תמיד מיותרים ולא נהיה חולים ונזדקק להשתמש בהם.

 

 

בזמני ..
אמא שלי חיברה איזה שהו מכתב חרוז יפה .. והקראתי להן .. ונתתי עציץ מנשיקות .. (אפשר להזמין כל מיני דברים מנשיקות .. ) הן התרגשו מאוד

צריך להרים דברים גדולים
וזה לא שטיפה, זה העברת ניגוב לתפיסת כל האבק

יש לה עוד זמן .. לא כדאי להחמיץ וזה מאוד נפוץ שזה קורה .
פשוט תחזירי לה את הטיטול. צעקות ולחץ יעשו את ההפך הגמור ויגרמו לאיפוק בגיל בוגר ..
יכול להיות שעוד קצת זמן היא תחזור לזה מעצמה

יכולה להבטיח לה משו קטן על כל פעם שהיא הולכת כמו גדולה .. וכשהיא כן הולכת לשרותים לעודד זה הכי חשוב..
שוב פעם זה רק אם היא לא רוצה טיטול . כי אם זאת את שלא רוצה להחזיר לה .לא שווה את הבעיות שנגרמות לילד על זה

את מתקשה לשמור על שלוות נפש.
אז זה שורש הענין.
את צריכה למצוא דרך לא להתרגש מזה.
יעזור לך לשמוע שכשהבן שלי היה בן קצת פחות משלוש הוא פשוט עשה בכל מקום? בכוונה.
פיזר ערימות קטנות של צואה בסלון פעם אחת, ועוד כמה פעולות שובבות כאלה .
אז קודם כל, תדעי שזה נורמלי לגמרי.
ושנית, תזכרי שלא כדאי לך להתרגז או לאבד סבלנות כי זה עלול להפוך לנושא שיש לה מעין קלף נגדך. היא עלולה ללמוד שאם היא רוצה תשומת לב, או אם היא כועסת וכד' - היא עושה פיפי בחדר או במטבח.
חבל.
קחי נשימה עמוקה, תגידי לעצמך שזה נורמלי, ושזה יעבור.
כמו שהציעו לך- תני לה משהו קטן כשהיא עושה בשרותים. שוקולד צ'יפס, חמוצית.
תשבחי אותה כל פעם שהיא עושה בשרותים.
זה עושה את העבודה.
היתה לי ילדה אחת שאצלה זה לא הספיק...היא היתה צריכה ארטילריה כבדה...היא קיבלה פסק זמן או מקופלת בכל פעם...אבל רק ליומיים, עד שנגמרה החבילה.
עם שאר ילדי, חמוצית או שתיים לגמרי עשו את העבודה.
בהצלחה!!

היא מנסה אתכם...תנסו להתעלם במשך כמה ימים ורוב הסיכויים שהיא תחזור להיות גמולה...
אנח גמלתי גם סביב הגיל הזה ואפילו מוקדם יותר...
רק אצל הקטנה הגרסיה לא נגמרה והיא ממש אמרה שהיא רוצה את הטיטול חזרה..אז החזרתי לה ובגיל שנתיים ו10 שנה אחרי פשוט הלכתי על זה בכל הכוח בלי חששות ותוך כמה ימים היא נגמלה..( היה יום יומיים של רגרסיה אבל חזרה לעצמה)

כמעט לכולם היו משברים של יום יומיים וחזרו לעצמם

היא לגמרי תינוקת

תתייחסי כמה שאת יכולה בשיוויון נפש 

למשך תקופה

רק לנקות,או שהיא תעזור לך לנקות באיזו דרך מינימלית שמתאימה לגילה כדי תשקח על זה אחריות

ולקבל את זה שגמילה זה לא חלק ויש לפעמים נסיגות

שהגוף שלהם כשהוא מתחיל להרגיש שהוא צריך לעשות פיפי הוא בתחילה מדבר בשקט

אחר כך הוא מדבר עוד יותר בקול ואומר להם"... אני צריך אני צריך "... וכשהם לא שומעים אותו

הוא כבר צורח ואז זה כבר יוצא על הרצפה

לספר להם את זה כמו סיפור מענין כזה עם כל מיני תוספות 

ולהסביר להם שמתי שיוצא כבר הפיפי זה אומר שהם לא הקשיבו לגוף שלהם

ושצריך להקשיב שהוא מדבר בשקט כי כשהוא כבר צעק שה היה מאוחר מדי

עד היום (ילדה בת כמעט חמש) כשיוצא לה ברצפה (פעם בכמה חודשים ) היא אומרת לא הקשבתי לגוף שלי

 

לנסות בלי להאשים לברר קצת

או לבקש שלא יקשרו אותה לאפניים

ספר קלאסי- ''איך לדבר כך שילדים יקשיבו''.
שיטת ''תקשורת מקרבת''- יש סרטונים של מרשל רוזנברג, וגם יש נגזרת של השיטה- ''הורות מקרבת'', תחפש בגוגל, אפשר להירשם לסדנת וובינר או לקורס שלם.
ממליצה מאוד.

בנוסף להמלצות המעולות של בת 30,
יש את הספר 'איחזו בילדיכם' (גם בהוצאת לייף סנטר)

ברוח תקשורת מקרבת יש גם את 'השפה' - יש לכם גם קבוצה בפייסבוק שמועלים שם מידי פעם פוסטים של מנחות הגישה עם סיפורים של שימוש בשיטה שיכולים לעזור להבין איך ליישם אותה בפועל, וגם אפשר להתייעץ שם ולקבל תגובות ברוח 'השפה'.
ויש גם אתר עם תוכן בגישה שאפשר לקרוא שם.
(יש לי טיפה הסתייגויות מהשיטה ולא לוקחת אותה כתורה מסיני, אבל זה בהחלט נותן כיוון ועוזר בהרבה סיטואציות חינוכיות).
הנה הקישור לאתר - https://www.hasafa.co.il/dictionary

יש את הבלוג המעולה 'הורות בחסד' של ניקית עתיקה מפה (@בהתהוות) - הורות בחסד
בנושאי הורות וחינוך וגם בנושאים אחרים נושקים.

ויש גם את סדרת השיעורים 'אם בישראל' של הרבנית דינה ראפ שאני נהניתי לשמוע ונתנה לי הרבה יסודות חשובים - סדרה אם בישראל
(אפשר גם למצוא ביוטיוב אם יותר נוח).

יש גם את הספר של הרב יעקבסון ''אל תחטאו בנער''. (נראה לי שזה השם)

של הילה קורח ועינת נתן אבל עוד לא ניסיתי.

וגם הספר של עינת נתן חיימשלי.

לילדים יותר גדולים לדעתי

ד'ר מיכאל אבולפיה בערוץ מאיר/ ביוטיוב

לדוגמא של הרב ראובן פיירמן

 

אם מדובר בהורים למתבגרים - מגיל 10 -אני אוהבת את ספריו של פרופ' חיים עומר

 

הבסיסי - הסמכות החדשה - לא חייב לקרוא את כולו.

נתן לי הרבה הבנה על המורכבות שבסמכות ההורית ואיך בכ"ז ניתן לפעול בחכמה.

 

ועכשיו אני קוראת את "עולם של פיתויים" גם של חיים עומר

משלב דוגמאות מהחיים.

 

בעיניי מרתק.