פורום הורות (עמוד 32)

לטעום את האוכל לפני שנותנים לו כדי לוודא שהוא טעים

אם זה לא טעים לך, זה גם לא יהיה טעים לו. 

ברור שלכל אחד יש את חוש הטעם שלו - אבל יש מאכלים שהם פשוט לא טעימים וכמעט אף אחד לא יכניס אותם לפה, ומשום מה אנשים מכינים אותם לילדים שלהם.  

למשל, כל מיני קציצות מירקות חסרות כל טעם או מרקים מוזרים - במיוחד ללא תיבול בסיסי כמו מלח - שסביר להניח שאף אדם בוגר לא יבקש כפית שניה. 

אם בטעימות הילדים לא אוכלים, אז כדאי לטעום ולוודא שזה אכיל. 

לא לתת לילד משהו שלא הייתם נותנים לאדם מבוגר בעל חוש טעם סטנדרטי לאכול. 

לגבי חלב אם, אני לא זוכר שטעמתי אבל אני חושב שחלב אם הוא שונה כי הילד התרגל לאכול את זה כבר מההתחלה. יש ילדים שעד גיל חצי שנה לא יודעים בכלל שיש דברים אחרים. 

אני לא חושב שאפשר להרגיל לכל דבר. 

בסוף, אצל רוב האנשים יש תחום מסוים של טעמים שבהם האוכל הוא טעים\אכיל. (תמיד יש יוצאים מהכלל). 

הטעם הבסיסי שלי חלק מהירקות הוא טעים - אבל יש כאלה שהם חסרי טעם ותפלים. 

אם התינוק אוכל, אז הכל טוב. הבעיה היא כשהוא לא אוכל. 

מודים הם מצבים של המשחק, יש שני מודים עיקריים, (אני אשתמש במושגים בעברית כי זה ממש צורם העיוות הלשוני הזה)

מצב הישרדות- משחקים כדי לשרוד במשחק, יש אפשרות למות אם יצורים במשחק פוגעים מספיק בשחקן או שהוא לא אוכל לפני שנגמר לו מד הרעב. את המשאבים לבניה השחקנים אוספים מהסביבה ויוצרים מהם כלים חדשים ויש משאבים נדירים שקשה למצוא אותם.

מצב יצירתי- משחקים כדי לבנות יצירות במשחק, אין מד של חיים או אוכל וכל הכלים והמשאבים של המשחק זמינים כדי לבנות איתם מה שרוצים (כנראה זו הגרסה שאתה רוצה שישחקו בה)

יש בעיקרון עוד מצבים, עם כל מיני שינויים ספציפיים לצורת המשחק,

(כמו מצב "הארד קור" שבו משחקים במצב הישרדות רק שיותר קשה לשרוד כי יש יותר יצורים שבאים או שהמשאבים יותר נדירים כדי שהמשחק יהיה יותר מאתגר)

המצבים הראשיים באים עם המשחק עצמו ומצבים אחרים אנשים יוצרים וצריך להוריד אותם.

מפות הם אזורים במשחק ששחקנים אחרים יצרו לפי נושא מסוים,

נגיד מפת פארקור, שהסביבה מעוצבת כמו בניינים גבוהים והשחקנים צריכים לקפוץ בניהם כמו פעלולני פארקור,

או מפת חידות שכל אזור הוא פזאל חשיבה שצריך לפתור אותו.

המפות בעצם יוצרות משחקים אחרים מהבסיס של מיינקראפט והן מרחיבות אותו.

אם המשחק הראשי שמשחקים בו הוא גרסה רשמית שעולה כסף, אז מפות או מודים עוברים סינון אוטומטי ולא אמורים להיות וירוסים,

זה מידע שקיבלתי מאחי שמשחק במשחק, לא מומחה מחשבים או מבין בווירוסים, אז כדאי לברר במקום כזה אם אתה רוצה להיות בטוח.

אבל כנראה שאם בכל הזמן שהוא שיחק הוא לא נתקל בווירוסים יש כנראה בסיס לניסיון שלו, אבל שוב, הוא לא מומחה מחשבים.

הכי בטוח להוריד מפות מודים פופולריים שהרבה שחקנים שיחקו בהם (גם כדי לדעת את האיכות של המפה או המצב) דרך קישורים מקובלים ולא באתרים מפוקפקים בלי אבטחה.

אבל מוות יש שם, אתה הורג חיות בשביל להשיג חומרי גלם כגון בשר או כותנה, כפי שציינו לפני בלילה יש כל מני יצורים שיתקפו אותך וכו'..

הגרפיקה של המשחק הזה היא מאוד נמוכה, זה מה שמאפיין אותו.  אני רק מציין כמה עובדות, ההשלכה החינוכית היא בידכם והיא מן הסתם תלוית גיל. .

מצב יצירתי כשבונים דברים, ומצב הישרדות כששורדים מפלצות ומשיגים משאבים.

וגם זו בכלל לא אלימות, בגלל הגרפיקה הנמוכה של המשחק התנועה הדבר הכי גרוע שהמפלצות במשחק עושות זה לנופף ביד שלהן ואז המסך של השחקן נהיה בגוון אדום ומופיעות על המסך המילים "אתה מת" ואפשרות להתחיל מחדש.

זאת לא אלימות בשום צורה.

זה לא מתאים לילדים מתחת לגיל 5, (בגלל שהם לא יבינו מה עושים, לא בגלל אלימות) אבל ילדים בגיל 7 ומעלה יהנו מהמשחק הזה ומהאתגר שלו.

טוב שדייקת שיש שני מצבים במשחק. אז במצב הישרדות כן יש איזה שהיא אלימות (אני זוכר שיש שם ירי של חיצים, שוב בגרפיקה נמוכה) ולא רק נפנוף ידיים. כמה זה משמעותי ולאיזה גיל זה כבר בידיהם.

הילדים כבר גילו את עניין המצבים.

האם אתה מכירים אתרים בטוחים להורדה?

איך אני יכולה להגיע למפות ומצבים בטוחים שכבר הרבה הורידו?

בינתיים הילדים מצאו רק פארקור....

וגם השיטוט שלהם אחר מפות לא מאוד מוצא חן בעיני...

אבל פתאום אני חושב שאולי עוד כמה ימים אני אזכר בעוד דברים שלא עולים לי כעת

משחקים

יצירות

קישוטים לסוכה

הזמנת ארבעת המינים (לא יודע איך זה יגיע בדיוק)

אשמח לעוד רעיונות

גם מעבר ל500 מטר

ממש אהבתי את הרעיון של הנגרות והאלקטרוניקה, אבל איפה מוצאים אותם? לא ראיתי כאלו שם, בטח לא עם הדרכה

שלום לך.
אמנם אני יועצת שינה לילדים עד גיל 6 אבל אני חושבת שהדברים יתנו לך כיוון לעזור לילד שלך.

כשלילד יש חלום מפחיד הוא נמצא כל כולו בתוך החלום הפחד ממלא אותו וההיגיון לא פועל לכן לא מדברים עם הילד על החלום בלילה כשזה קורה. אלא ביום שאחרי. מוצאים זמן פנוי שאתם ההורים יכולים להיות בנחת ולדבר עם הילד.
בזמן השיחה אתם מבררים איתו על הפחד והחלומות אבל בשום אופן לא מבטלים אותם באמירה אין מפלצות אתה יודע שזה רק בסרטים וכו.
שואלים את הילד מה מפחיד אותו בלילה שגורם לו להתעורר.
מה מפחיד אותו במפלצת? איך היא נראית? מה היא תעשה?
 ולשאול את הילד מה הפתרונות שהוא מציע. מדהים לראות את הפתרונות של הילדים כשמאפשרים להם.
אני אתן דוגמאות שתוכלו לעזור לילד אבל מאוד כדאי לתת לו לחשוב ולתת פתרונות משלו.
אפשר להכין יחד בובה שמבריחה מפלצות.
אפשר לתלות בחדר שלטים שבהם אסור למפלצת להיכנס או ציורים מפחידים שהילד יצייר נגד המפלצת ועוד כיד הדמיון הטובה.
אפשר גם לקרוא יחד את הספר "פחדרון בארון" וליצור שיחה סביב הספר כשמדברים על דמות רחוקה יותר קל לילד להיפתח.

חשוב לתת לילד כלים להתמודד בכוחות עצמו עם הפחד אבל להבהיר שאתם לצידו ותומכים בו.
 

אם הפחד משפיע גם על היום שלו או מפריע לו גם בתפקוד מעבר לחלום בלילה כדאי לפנות לטיפול מעמיק בנושא.
 

שינה טובה וחלומות נעימים
           תהילה אלמליח
 יועצת שינה לתינוקות וילדים.
         0504308055

ב. בוודאי שלא לכעוס עליה. ממש לא שייך.

אפשר להעיר בנחת, על גבולות, ולחזור על דברים בסיסיים - אבל ממש בל שמץ כעס. אין לכך כל הצדקה. וגם לא מועיל.

ג. יתכן שהיא ילדה היפראקטיבית, מה שנקרא. והרבה פעמים הצד הרגשי המפותח, בא בחבילה אחת עם ההיפריות הזו... 

והחוכמה, שהיא לא תמלא את כל שנות ילדותה בהערות שליליות...  לנתב את המרץ לדברים טובים, בחיוך ובשמחה.

אולי הדרכה של מרפאה בעיסוק תעזור כאן

ולגבי הגבולות,יש ילדים שזה מאוד קשה איתם,וצריך להיות קשוח ברמת לדקדק כחוט השערה ולא לוותר בכלל בכלל למשך תקופה

שממש יהיה מובן שלכל התנהגות יש תגובה ברורה וקבועה. לא לפעמים כן ולפעמים לא,לא רק לאיים. ממש לבצע. אמרת שהולכים אם ממשיכה להתנהג ככה,אז הולכים לא מורחים את זה. למשל. אמרת שלא תקבל ממתק כמו כולם,אז לבצע (לא יודעת אם אלה הדברים שאת קוראת להם גבולות,ואם לא,אז מה את מתכוונת?)

וזה קשה ודורש מאוד. יש לי ילד כזה,זה מתיש

..

משחק טאקי ודאבל הרבה ומאד נהנה מזה. גם חלומות.

יושב גם הרבה עם "הך-פטיש" (אפשר לבד ואפשר כמשחק זוגי תחרותי)

וכמובן מגנטים, בדגש על המכוניות של המגנטים (משלב אותן עם משאיות צעצוע רגילות, ובונה עליהם עוד דברים ממגנטים)

ראיתי שבגן יש מסדרת המגנטים גם כביש ומכוניות ממונעות. נראה שווה. אבל בטח זה יקר

גם הוא היה עוד מתבלבל לפעמים והטאקי עזר לו להתאמן ולהיסגר על הנושא. 

כדי לשחק מספיק לזהות שהתמונה זהה למה שמופיע בראש הערמה, גם בלי שהוא זוכר איזה מספר זה.

בכל מקרה דאבל זה טוב גם למי שלא מזהה מספרים ואותיות.

מפתח מיומנות של "שליפת" מילים

וקיים סוג של דאבל יותר קל, לקטנים, לא זוכרת איך קוראים לו.

ויש עוד משחק קלפים יפה שנקרא: "מצד שני". סוג של משחק זיכרון, שלא כולל מספרים ואותיות.

אל תעשי ענין גדול.

תגידי לגדולה:

א. יכול להיות שצדקת. אבל כשאמא אומרת שכעת לא הזמן, אז סומכים על אמא ומחכים למחר.

ב. צריך להיזהר כשמשתמשים בחפצים או ידיים, אפילו שהקטנה רצתה לעשות את זה מקודם. מכה כזו בבטן יכולה להסתיים לא טוב. מזל שלא קרה הפעם כלום. להבא, לדעת להתאפק אפילו אם ממש מרוגזים.

ג. אני מקוה שעד הבקר תירגענה. רק כשתהיה אוירה טובה יותר, נוכל לברר לגבי התפקיד בצורה טובה.

ד. לילה טוב. נשיקה.

הרי היא לא דיברה על הנושא הזה. לא שאלה עליו, אלא מה לומר לילדה.

היא אמא מנוסה, אם לא רצה למיון, כנראה ראתה שזה לא כך (כפי שאכן התברר למפרע).

מכל מקום, זה לא היה נושא הדיון.

וכמו שהיא הבינה ה"עד הבקר הכל יעבור", התייחס ל"מלחמה העולמית" ביניהם. וכפי שכל הורה מנוסה מכיר, אכן בבקר לא נשאר מזה כלום בין שתי בנות כאלה...

את מדהימה!!! (מלאת אושר...)

הדברים שכתבת מדהימים בעיניי!!!
ממש אימון פרטי, איכותי, מקצועי

אוהב ואכפתי

מבלי להכיר את הכותבת!!!

אשרייך!!

שמחה שזכיתי לקרוא את תגובתך

כבדיחה הידועה, ר"ח ספטמבר...

מה שיותר מטריד זה העניין שהיא לא מזהה אותך עם פאה. אין לי ניסיון עם שינוי כזה במראה, אבל נראה לי שתינוקות מזהים את האימהות שלהן גם לפי הריח...

בכל אופן, לא רואה טעם להיאבק בזה. פשוט תדאגי להחליף למטפחת מיד כשאת חוזרת. בע"ה עם הגיל התופעה הזו תעבור, והיא תתרגל להכיר אותך גם בפאה...

והיה לנו סיפור דומה עם סבתא שלו שבילתה אתו הרבה. 

הוא מכיר ואוהב את סבתא שלו אבל אם היא היתה שמה מטפחת במקום הפאה הרגילה - הוא לא היה מזהה אותה והיה מתחיל לבכות כשהיא התקרבה אליו. 

לגבי מטפלת - עושים את זה בהדרגה. 

מביאים את המטפלת שתשב עם שניכם קצת ולאט לאט תתחיל לשחק אתו. 

אחרי יום-יומיים הוא כבר יתרגל אליה. 

כחלק מהתפתחותם של התינוקות, הם צריכים לבחון ולבדוק את הסביבה שלהם ובכך ללמוד ממנה, לשם כך הם זקוקים לדמות (אמא) שתמיד תהיה שם בשבילם - כך הם מרגישים בטוחים, שיש מי שדואג להם וכך הם פנויים לבחון את הסביבה - הם לא מפחדים לבחון את הסביבה כי הם יודעים שאמא שלהם תבוא לעזור להם. (לתינוק העולם נראה מפחיד בהתחלה ולא בטוח, וכשיש להם דמות אמהית שתמיד דואגת להם וגורמת להם להרגיש טוב - הם יודעים שגם כשהם לא לידה וכשהם בוחנים את הסביבה אמא שלה תמיד תבוא לעזור להם אם משהו יקרה) - זה נקרא אמון בסיסי.

כך, התינוקות לומדים להכיר את הסביבה, דברים חדשים ואנשים אחרים - והם לא מפחדים כי הם יודעים שיש להם גב - אמא.

יכולים להיות המון סיבות למה תינוק לא רכש אמון בסיסי.

שימי לב עד כמה את מודעת לצרכים של התינוק - כלומר לזהות מה התינוק צריך\ מה הוא מנסה להגיד לך כשהוא בוכה\ מה הוא רוצה - כשאמא לא מסוגלת לזהות מה הצרכים של התינוק - הוא לא מרגיש טוב\לא נעים לו\ מפריע לו.

לאחר מכן שימי לב אם את מספקת את צרכי התינוק - כלומר אחרי הזיהוי, את מביאה לתינוק מה שהוא צריך.

אם את כאמא מזהה מה הצרכים של התינוק ומספקת אותם - התינוק שלך יפתח אמון בסיסי בעולם - שהוא מקום טוב שהרוצה להיטיב איתו. האמון הבסיסי יוביל לדבר שנקרא *תקשורת בטוחה* - כלומר, התינוק מרגיש טוב בעצמו, לכן הוא יחשוב שהעולם הוא מקום טוב, וכתוצאה מכך הוא ילמד מהסביבה שלו וירצה לחקור אותה ולא יפחד שאמא שלו תלך - כי הוא יודע שהיא תמיד תחזור.

תקשורת לא בטוחה נובעת מאי רכישת אמון בסיסי (שהסברנו למעלה). כשאמא לא מזהה מה הצרכים של התינוק ולא מספקת לו אותם - התינוק לא מרגיש בנוח, לא נעים לו,מציק לו, אמא שלו לא פנויה אליו (תינוקות חייבים דמות קבועה) ולכן הוא רוצה לשמור אותה קרוב אליו - תינוק כזה לא יהיה פנוי לחקור את הסביבה מכיוון והוא משקיע מאמצים לשמור את אמא שלו קרוב אליו. 

מצבים שבהם תינוק בוכה כשהוא ליד זרים, זה מראה שהוא לא רכש תקשורת בטוחה. כשהתינוק בוכה לפי מה שאמרת הוא מפחד ממישהו שהוא לא מזהה - הוא לא מרגיש בטוח והוא בוכה כי הוא לא מרגיש שיש לו גב. תינוק עם תקשורת בטוחה אולי בהתחלה יפחד טיפה מהאדם הזר אך הוא יודע שאמא שלו תמיד תהיה פנויה אליו והוא ירגיש שהיא המקום הבטוח שלו - הוא לא יפחד כי הוא בטוח שאם יקרה לו משהו - אמא שלו מיד תדאג לו. 

זה על קצה הלשון.. כמובן שאין לי שום הסמכה מה יש לתינוקת שלך, אבל זה מה שקורה לפי תיאורית ההתפתחות.

ואפילו הפאה כנראה עושה כזה שינוי שגורם לה לפחד

אבל בעיקר מול אנשים זרים זה מאוד ידוע בגיל הזה

הם נדבקים לאמא ולא זזים לה מהידים

ילדים בית ואני שביניהם: קביעות אובייקט (או "הוא לא נותן לי לצאת מהחדר")