נתחיל מהשאלה האחרונה - קודם כל, אני לא ממש יודעת כי את יודעת את התשובות לשאלות ששאלתי אותך. אם אני מניחה שהניסיון שלך הוא שהוא אוהב חברה כשאת בסביבה, בד"כ מעט ילדים בו זמנית (ואולי אף הוא יותר אוהב ילדים שגדולים ממנו) - אז המסקנה הפשוטה היא להמשיך לתת לו את זה - מפגשים כאלו כמו שכבר היה, לספק את הצורך הזה שלו, בגבולות היכולת שלך.
ד"א, מבחינה לוגית, הניסיון שלך לא סותר את זה שיהיה לו טוב בגן. פשוט ממש אי אפשר להסיק מזה שיהיה לו טוב בגן.
ופה אכן נכנסים ה"מחקרים". אני רושמת במרכאות כי בעצם לא צריך בעיני דווקא מחקר מסודר. אני ערכתי מעין מחקר אישי:
גם למדתי את הנושא מאתר 'באופן טבעי' שהוא בעייתי בעיני מכל מיני בחינות, ואני לא מסכימה עם הרבה מהיסודות שכתובים שם (לדוג' אני לא מסכימה עם 'עיקרון הרצף'), ובכל זאת הוא מצויין מבחינתי כמאגר מידע (וגם יש דברים שבעיני יותר בריאים דווקא שם).
בנוסף, יותר ממחקרים דיברתי עם אנשי חינוך ועם נשים חכמות בעלות ניסיון. יש לי חברות מכל מיני גילאים, גם כאלה שיותר גדולות ממני ב-20 שנה. למדתי מניסיונן וכך נהייתי "יותר חכמה". וכמובן דיברתי עם אימי, שיצאה לעבוד באופן חלקי, אך עד גיל 3 השאירה אותנו בבית עם מטפלת.
המסקנות האישיות שלי מכל השיחות האלו:
א. שיש הבדל בין בנים לבנות, בנים יותר נכון לשלוח למסגרת באופן כללי.
ב. שדי מוסכם על כולם שעד גיל שנה אין צורך בחברה (לא סותר שהתינוק אוהב להיות בחברת ילדים).
מגיל שנה-שלוש - כן חברה אבל קטנה ועם אמא. הפעוטות יותר אוהבים לשחק לבד אבל רוצים חברה, לשחק ליד ילדים.
ג. לגבי שלוש-חמש יש מחלוקת אם עדיף בגן או בבית. ההכרעה שלי בגלל התנאים הגרועים בעיני שיש בגן (35 ילדים עד 14, ארוחת צהריים רק בשתיים וחצי, ועוד...) - שולחת רק לקראת גיל 5.
ד. חמש והלאה- אם אזכה לבת אבחן גם את זה. לבנים - האידיאל מבחינת התורה זה שאב מלמד את בנו, אבל בשביל זה צריך שזה יהיה אפשרי טכנית, ושיהיו עוד כמה משפחות שעושות את זה כדי שיחד יהוו חברה. מאחר והתנאים האלו לא מתקיימים אצלנו - אני שולחת.
לגבי אם זה לא יהיה קשה יותר מאוחר יותר -
זאת שאלה שמאוד העסיקה אותי בעבר. נאמר לי ע"י איש חינוך שאני מאוד מעריכה שהביטחון שהם מקבלים בבית זה יותר חשוב, ואז אכן תתכן תקופת התאקלמות ארוכה יותר אבל לאורך זמן זה יוכיח את עצמו.
הילדים שלי מאוד חברותיים, פותחים בשיחה עם אחרים. אבל לצערי הניסיון עם הגדול בגן - שהביטחון שלו קצת ירד. הוא אף פעם לא אהב המוניות, גם איתנו. וגם הקשר עם הגננת לצערי לא חלק. ב"ה אני רואה שזה זמני, שהביטחון עם מעט ילדים או עם קבוצה קטנה יותר הוא טוב. ואת השני אני כנראה שולחת שנה הבאה למרות זאת, כי הוא ילד יותר נוח מהבחינה הזאת, נראה לי שיהיה לו יותר קל.
ז"א - אין לי מספיק ידע כדי לענות לך על השאלה הזאת, אם זה לא יהיה קשה יותר מאוחר יותר. הניסיון שלי יחסית מצומצם. מעבר למה שאותו איש חינוך אמר, אני רואה שהבן שלי עצמאי ובעל ביטחון יותר מהממוצע בגילו, והוא קיבל את זה בעיקר בבית. הגן קצת קילקל, ולא יודעת מה היה אילו הייתי שולחת מוקדם יותר. בתחושה שלי זה היה פחות טוב, מלכתחילה הביטחון היה פחות יציב.
בכלל בגן את תלוייה בהרבה דברים והידיים שלך כבולות. לא תמיד יש לך בחירה לשלוח לגן שאת רוצה, את יכולה למצוא את הילד שלך בגן בו הגננת היא לא כל כך חמה, כמו שדן הזכיר שזה מאוד חשוב. הגננת יכולה לצאת לחופשת לידה ומגיעה אחרת. כמובן שאף אחד לא יודיע לך שהיום יש גננת וסייעת מחליפות שהילדים לא מכירים בכלל. שום דבר לא לשיקול דעתך. לא הגישה החינוכית, לא התוכן, זה מערכת.
וכמובן יש דברים מעולים בגן - החברה, הידע, העבודה המוטורית והיצירה, המעקב ההתפתחותי. הבן שלי כל כך צמא ללימודים ולי לא היה סבלנות לספק לו את הידע הזה. והוא ממש מרותק בגן. גם מריבוי היצירות שיש בגן הוא ממש נהנה ומתפתח מזה.
בבית הספר פה יש פחות תלמידים בכיתה, והמורה של כיתה א' ממש איש חם ואוהב. הוא כבר בחוג הכנה 3 פעמים בשבוע, ממש מאושר ופורח ב"ה. סוף סוף אנחנו מקבלים פידבקים חיוביים בלי סוף ב"ה.
:
)
). אולי זה יהיה פתרון זמני טוב עד שהוא ילמד לאכול יותר מוצקים.
