פורום הורות (עמוד 339)

בשיטת שפר (בשיעור פתיחה) והחלטתי שזו לא הדרך בה אני רוצה לחנך את ילדיי.

אין לי הרבה מידע על השיטה.

ממה שדיברתי עם חברות (גם בפורום הסגור), צריך ממש להתחבר לדרך של השיטה אחרת את לא תמצאי את עצמך שם.

אני לא אומרת שזו לא שיטה טובה, היא טובה למי שמתאים לו, כמו כל שיטה/ גישה פסיכולוגית, שצריך להסכים ולהאמין בדרך כדי לסגל וליישם אותה.

אני יודעת שפפריקה מאוד בעד השיטה, תשאלי אותה.

ואם את רוצה אשלח לך קישור לשירשור ההוא, כתבתי שם הרבה את דעתי.

עם ילד'ה כזה קטן/ה?

כבר"שיטות"?..

תסמכי קצת על עצמך והחושים שלך...

לענ"ד.

אולי משחק של סדר?

כל פעם מישהו הוא "המלך" והוא מחליט איזה משחק מסדרים עכשיו, בתורות,

או- לסדר לפי צבעים,

או- לשים מוסיקה, כולם מסדרים וכשהמוסיקה נפסקת- כולם נעצרים כמו פסלים

או- 

בני כמה הם?

אפשר לדבר איתם שמוציאים משחק אחד כל פעם ולא מוציאים את הבא עד שמחזירים את הראשון.

אפשר "להעלים" משחקים עם הרבה חלקים לאיזושהי  תקופה, וכל פעם להוציא אחד. זה יעשה להם עניין וגיוון וגם ימנע בלאגן, ואז אפשר להשגיח על משחק אחד בודד וזה ידרוש ממך פחות כוחות..

והכי חשוב- עדיף בית חי, שמח ומבולגן על פני בית מתוקתק, מסודר- ועצוב..

חוץ מהעצות הטובות של אמא שלה, אפשר גם כל ערב לאסוף איתם ביחד את המשחקים. אנחנו גרים בקראוון די קטן וכל ערב- אחרי שאני ממלאת לקטנה אמבטיה ולפני שאני מכניסה אותה- אנחנו אוספות ביחד את הצעצועים. הבת שלי די קטנה אז לפעמים היא עוזרת יותר ולפעמים פחות (אני מצביעה על צעצועים שרחוקים ממני ומבקשת ממנה שתביא לי אותם), אבל זה יוצר הרגל טוב.

וככה יש לי בית מסודר (או רק רצפה מפונה מצעצועים) אחרי שאני מסיימת להשכיב אותה לישון

אני אישית עשיתי קודם סדר במשחקים -

משחקי קופסא עם הרבה חלקים/פאזלים וכו' הכנסתי לארון בחדר כך שהילדים לא מוציאים מה שהם רוצים ומתי שהם רוצים - הם צריכים לבקש ממני (ואז יותר קל לומר: לאסוף מה ששיחקתם ואז נוכל לשחק במשחק הזה.)

בחרתי 3-4 משחקים שהם יותר אוהבים ושמתי בקופסאות במקום נגיש.

גם אם נוצר בלגן, יותר קל לכולם לסדר כשיש פחות מה לאסוף (יש גם יותר חשק לילדים לאסוף)

אירגנתי גם ארונית מגרות לשעת חירום - תמיד אפשר להשליך הכל לאחת המגרות וכשיש שעת רצון - לסדר.

לומר לילדים - למיין רק משחק אחד, לאסוף את הקליקס וכדומה, ואת השאר לטאטא הצידה בערימה.

המוטו שלי - כשיש פחות, יש פחות בלגן... מרבה נכסים - מרבה דאגה.

אני מודיעה להם חגיגית שחבל מאוד כי הם מאוד אוהבים את המשחקים ובמידה והם לא יאספו עד... (נותנת פרק זמן הגיוני) המשחקים עולים למקום גבוהה, וחבל שהם יצטערו ויפסידו.

פעם אחת עשיתי את זה עם חלקי הפליימוביל הקטנים והמעצבנים למי שמכירה.

פשוט מסבירה להם בצורה פשוטה שהם מבינים בשכל שכדאי להם לאסוף.

מהקטן אני ממש לא מצפה לאסוף הכל למרות שהוא זה שהכי מוכן לעזור..

החדר משחקים הוא חדר בפ.ני עצמו כך שאני לא רואה כשהם משחקים ולאחרונ הם מצאו תירוץ חדש וזה להאשים את האח הקטן שהוא בילגן את כל המשחקים...

זה הגיע עד כדי דך שאפילו שכשאני מבקשת מהקטן לאסוף את המשחקים הוא אומר שהוא לא רצה כי האח הקטן \0הוא עצמו) עשה את הבלאגן... (מצוטט את האחים הגדולים)

בכל אחה"צלשל שהוא רוצה לשחק - אני מציעה לו כל מיני משחקים והוא בוחר קופסא, לכל היותר שתיים (אין טעם שיהיו יותר - מניסיון קדום - יש להם בלאגן בעיניים וזה לא ממקד אותם וגורם לאותו סדר במשחק הם קופצים מדבר לדבר וכו')

אסביר לגביי הקופסאות: כל נושא במשחקים מסודר בקופסא אחרת, בקופסא אחת - חיות, בקופסא אחרת - כלי תחבורה, קופסא נוספת - לגו, קופסא נוספת כלי נגינה, עוד אחת עם קצת פלימוביל וכו וכו'.

הם משחקים כמה שנראה להם, אני לידם או בסביבה, וכשהם רוצים משחק אחר - אני אומרת להם שאשמח לתת אחרי שיאספו.

לחילופין - אם הם קמים והולכים, בד"כ בגלל שאני בסביבה אני עוצרת אותם ואומרת להם לסר ואז הם יוכלו לקבל שלוק/לצאת החוצה/לסוע על הבימבה (תלוי למה הם קמו) ובד"כ לפחות עם עזרה שלי - זה הולך יופי.

הכי חשוב הקטע הזה שלא מוציאים יותר מידי דברים, זה לא טוב לאף אחד באמת, זה כן טוב לפיזור שלהם, לתחושת היאוש שלהם בתום המשחק, לתירוצים שהם ממציאים ולהתחמקויות שלהם.

כשבאים חברים אני משתדלת יותר להתגמש- למרות שגם ז אני משתדלת לא להפוך לגמרי את כל הכללים.

חדר לבנים, וחדר לבנות.

לא מהבעיה של צניעות, אם בכלל ישנה כזו בגילאים הללו

אלא כדי ליצור קשר בין אחים מאותו המין, שיכול לתרום להם הרבה יותר מאשר עם האחים בני המין השני, בני גילם.

ילדים מאותה שכבה הם ימצאו גם בגן או בחצר, לישון ולחיות עם אח גדול/קטן בחדר זו הזדמנות לחינוך מיוחד מאוד

קודם מהצד החינוכי- חינוך להפרדה מקטנות ובשונה ממה שאמר אלעד היו מקרים ובתפקידי אני שומעת על המון מקרים, פשוט למנוע את הרעה החולה הזו מראש.

מהצד האסתטי- מצעים באותו צבע לכל חדר לבנות ורוד ובנים כחול או שזה לא משנה לכם..

וכמובן, מהצד החברותי- בנים יעדיפו לנהל שיחות לילה עם אחים ולא אחיות.

לגבי גיל שנה- אם התינוק לא יישן לילה לא הייתי ממליצה לשים אותו בחדר עם הילדים כי הוא עלול להטריד את שנתם וזה יפגע בעירנות שלהם ללימודים למחרת.

בגיל 8, 9  חייבים חדרים שונים.

ילדים מתבגרים יותר מהר ממה שנראה להורים.

ואני לא חושבת שקריטי בגלל צניעות.

פשוט יש יותר פרטיות ושייכות כשיישנים עם אח קטן ולא עם אח כמעט באותו גיל.

וגם נותן אחריות לטפל בקטן- להרים לו מוצץ, לסדר אחריו או איתו (כמובן ברמתו של הילד)

אפשר גם הגדולה עם הקטן והגדול עם הקטנה. זה לדעתי לא משנה- תלוי בייחסים של הילדים.

וגם שעת ההשכבה לדעתי יותר קלה בחדרים נפרדים.

ילד בחדר לבד נרדם יותר מהר מ2 שיכולים לפטפט ולבכות ולהעיר אחד את השני.

אני מפרידה אותם בהשכבה (אחד לחדר שלנו) עד שנרדמים.

הגדולים יכולים לקרוא בשקט, אפשר לשבת איתם לשיחה אישית בחדר, להביא חברים בלי הפרעות וכו.

מאז שאני זוכר את עצמי הייתי עם אח בחדר. בהתחלה זה היה אחי הגדול ואח"כ אחי הקטן.

עצם העובדה שיש לשני אחים זמן "פרטי" הוא טוב.

(ההפרש ביני לבין אחי הגדול הוא 4 שנים וביני לבין אחי הקטן הוא 3 שנים)

בעיניי- גם וגם, צריך לתת לילד את האפשרות להבין לבד מצד אחד אבל מצד שני- תמיד לפקוח עין עד שרואים שאכן הוא מבין ולמד.

שנולד - הוא לא "טאבולה ראסה"..

יש לו נשמה של אדם מישראל, וגם אישית שלו, ו"נתוני פתיחה" אישיים" של אופי.

מה עושים עם זה - זה צריך חינוך ועיצוב.

מתוך האמון בטוב הפנימי והייחודי שגנוז בו, צריך ללמד ולהנחות.

זה לא "קיצוני" כמו שהזכרת: או "נולד עם חוש מוסרי" ולא צריך פיקוח.. או צריך "לעצב לגמרי".

בוודאי שהחינוך צריך להקנות ערכים ומוסר, גם צריך לדאוג לסביבה מתאימה ולא מפריעה.

הרי יש לאדם גם יצר הרע, ויש גם השפעות סביבתיות. הוא לא חי בתנאים סטריליים.

ילד שנמצא בגן שכולם מרביצים בו, חלילה, סביר ש"ילמד" את זה. באוירה אחרת - ילמד אחרת.

ובנוסף - "בעל כרחנו" אנו מחנכים: יקבל כל דבר שידרוש, יתחנך לפינוק. יקבל סבר פנים יפות מה שראוי - מתחנך לחסד..  חינוך בא הרבה מדוגמה אישית, מאוירה של טוב מוחשי מסביבו, מהאזנה לכל נטיית טוב שבו ועידודה.

ויש גם דברים שאדם לומד, ולא יכול "להרגיש" לבד מתוכו. גם אם יש לו חוש מוסרי בסיסי.

לכן - יש כאן שילוב של כמה מישורים:

התכונה האישית וכחלק מעם ישראל, וגם מה שמקנים לו - בסור מרע ועשה טוב. בין קניינים "חדשים", בין קניינים שמדריכים אותו איך להוציא לפעל את תכונותיו הייחודיות.

אלא שזה צריך להיעשות בעדינות. לא רק להגיד "תעשה "לא תעשה". לטפח גם את ההרגשה העצמית, להכווין בעדינות, מתוך אמון במה שבו. כדי שזה באמת יהיה בסופו של דבר קנין שלו: מורכב מאופיו, מהעזרה להוצאתו לפעל, וממה שהוסיפו לו טוב מעבר לכך.

זה בקצרה על נושא מאד רחב, שאינו מורכב רק מ"נוסחאות"..  והוא עבודת-חיים של חינוך, הקשבה, פיתוח ואמון.

וצריך הרבה תפילה וסייעתא דשמיא.

ולכן אנחנו שמחים וחוגגים

ובאשר ללמה עצובים ביום הזיכרון, לא בטוח שצריך להסביר לילד בגיל הזה למה. זה גיל שבדר"כ לא כ"כ מדברים על מוות

אבל אפשר להסביר לו שיום לפני שאנחנו ח וגגים את היום הולדת למדינה, אנחנו עצובים בשביל האנשים שהלכו/מתו בשביל שהמדינה תהיה

אני השארתי את הבת שלי במעון, היא גם נולדה בכסלו

ואפילו שהיא מאד בוגרת, היה לה מצוין.

גם אני וגם אחותי גבוליות בגיל (כסליו/טבת) והשאירו אותנו שנה... עדיף להיות קצת גדול מאשר התינוקי של הגן, כי זה נשאר אח"כ גם לבי"ס... ואם את אומרת שהדיבור שלו עדיין לא 100% לא הייתי מתלבטת בכלל, גם אם הוא יליד תשרי...

ב"הצלחה!

ואנחנו העלינו לגן, לא חיכינו עוד שנה.

זה פיתח אותם בכל התחומים.

לא מצטערת

גן, כי:

1. בגן מתבגרים יותר מהר ולילדים שם יותר מעניין מהמעון.

2. אם תעלי אותו עכשיו לגן, תמיד תוכלי להתחרט ולהשאיר שם שנה שניה, או בגן חובה שנתיים, אך אם תשאירי אותו שנה נוספת במעון - אין דרך חזרה, כי לא תוכלי להקפיץ שנה.

גם הבן שלי נולד בכסלו, העליתי אותו לגן ועכשיו הוא  בכיתה א. כל שנה המליצו לי להשאיר אותו שנה שניה (במעון, ובטרום חובה ), אך העליתי אותו בכל זאת, (כי גם אני ילידת כסליו וכל החיים סבלתי מזה שהשאירו אולי שנה נוספת  בגן ולכן והייתי הכי גדולה בכיתה). בסוף בקייץ של לפני כיתה א' הוא פתאום התבגר,  רצה ללכת לכיתה א'  (שאלנו אותו אם מעדיף בי"ס או עוד שנה בגן)ו עכשיו משתלב שם מצויין.

ויש לי ילד נוסף, יליד טבת, שהמשיך במעון, וכיוון שכל הילדים היו יותר קטנים זה מנה ממנו להתפתח, ולא התקדם בדיבור,  ורק כשהגיע לגן פתאום פרח.

בסוף רשמתי אותו לגן מקווה שיסתדר בעז"ה..

פשוט אני רואה שכול תקופה שעוברת הוא ממש גדל.. הוא מדבר יותר ומבין..

עכשיו התחלנו גמילה ..

מקווה שלא טעיתי..

אין כללים בזה ולכי לפי תחושת הלב.

בני בכורי גם יליד כסליו, והדיבור לא היה משהו,

שלחנו אותו למשפחתון ולא העלינו לגן,

וזה היה לו מצוין.

לתגובה של qwe - דווקא הבן שלנו היה רק שנה בטרום חובה (כי לא העלינו אותו בגיל 3) והיינו צריכים להיאבק במערכת כדי להשאיר אותו עוד שנה ולא להעלות אותו לטרום חובה, כך שאולי זה תלוי במקום המגורים...

הגן באמת עוזר להם להתבגר, רק את עניין הדיבור הייתי בודקת לעומק (ריפוי בדיבור אם צריך) כי זה מאוד משמעותי!

לא בכל מקום מאפשרים להשאיר עוד שנה במעון במיוחד אם חסר מקום הולכים לפי תאריכים, לא פחות ולא יותר.

אח"כ יהיו לך בעיות בלהכניס לגן טרום או חובה, לכיתה א' הוא יכנס כמו כולם ויהיה הכי קטן כי הכל עיניין של תאריך, צריך לדעת מתי ללדת..

וגם להעלות לגן לפני הזמן זה סיפור גדול של פסיכיולוגים וכו,

כלומר בלילה הראשון תעשי את אותו הטקס שציינת ואחרי שישבת איתה 5 דק' תאמרי לה לילה טוב נשיקה וחיבוק ושאימא הולכת לסלון או לסדר את הבית/ מטבח לא משנה מה ובמידה והיא תצטרך משהו היא יכולה לקרוא לך ושאת תבואי מיד.. ותצאי מהחדר ועכשיו תראי איך היא תגיב יכול להיות שהיא ישר תתחיל לבכות או תיקרא לך וחשוב מאוד שישר תחזרי ותסבירי לה שוב בנחת ובטון מרגיע שהיא כבר גדולה ולא צריכה שאת  תשבי לידה כל הזמן עד שהיא תירדם שאת בבית ממש פה לידה בסלון ושוב חיבוק נשיקה ותצאי ככה כמה פעמים עד שיהא תקלוט את הרעיון ובאמת תראה שאכן את לא נעלמת ושהיא מצליחה להירדם בכוחות עצמה.

כמו כן את יכולה  להציע לה משהו חדש שימשוך את תשומת ליבה כמו לשים לה מוסיקה רגועה ברקע להרגעה ושוב לומר אימא עכשיו יוצאת מהחדר אבל הנה עכשיו אני שמה לך מוסיקה נעימה ניגונים לילדים/פעוטות מה שזה לא יהיה... בהצלחה. 

היה לי אותו סיפור בדיוק עם הבת שלי. היא קצת יותר גדולה, שנה ו9.

החלטתי במהלך חופשת פסח שאני לא יכולה יותר ולכן זה הולך להשתנות!

ובלי עין הרע, היום היא נרדמה תוך 5 דקות בלי בכי ובשמחה!

ביום שני בבוקר התחלתי להגיד לה שהיא יחדה גדולה ולכן היא הולכת לישון לבד. הסברתי לה שוב ושוב ושוב שאמא תשב לידה רק עד אחרי קריאת שמע ואז אני הולכת כי היא ילדה גדולה חזרתי על זה שוב ושוב.

ביום שני בערב אחרי קריאת שמע ונשיקה יצאתי מהחדר שלה. היא בכתה, ו-2 דקות אחרי שיצאתי הרגעתי אותה שאני בבית ואני פה. והיא אמרה לי "אמא לשבת פה. פעם אחרונה ודי" - לאכול אותה, וב"ה הצלחתי לסרב. היא בכתה עוד 10 דקות בערך ונרדמה.

ביום שלישי המשכתי להגיד לה שהיא הולכת לישון לבד כי היא גדולה, היא בכתה 2 דקות ונרדמה מיד.

והערב כמו שכבר כתבתי היא נרדמה בלי בכי בכלל!!

היא נרדמת הרבה יותר בקלות (תוך 5 דקות במקום שעה +-) וקמה יותר ערנית (היא מרוויחה עוד שעה לישון).

היה לי מאוד קשה לשמוע את הבכי שלה, אבל היה שווה!!

בהצלחה!

איזה יופי!!! זה נשמע ממש טוב... השאלה אם זה יעבוד (יש לי חשש שהיא ישנה הרבה- ולכן לא נרדמת, וגם קמה מוקדם) היא ישנה מ2 עד שלוש וחצי או רבע לארבע, אני מעירה אותה ואז משתדלת להפעיל אותה שתתעייף, היא גם קמה ב5 וחצי כל בוקר (סתם, כי מספיק לנו בשבע...) זה אולי הרבה מידי שעות? אבל בכז אנסה מה שאמרת, ובעז"ה אעדכן

ב"ה גידלתי ומגדל כמה ילדים.

דומני שאת רובם אני השכבתי לישון..

וכך גם אבי ז"ל אותנו, נבדלחטו"א...

אבל זה לא מפריע לי! הלוואי והייתי מצליחה בלי שהיא תבכה...

ראיתי לנגד עיניי את טובת הילדה שלי. היה לה הרגל רע שהקשה עליי ובעיקר עליה והיה לי חשוב לגמול אותה.

כשהילדה ראשונה בעיניי ואני באמת עושה את זה לטובתה הבכי הוא קצר יחסית ויותר קל לעמוד על שלך ולא להרגיש רע...

אני מכירה הרבה מאוד משפחות מקסימות שנותנות לילדים לבכות כשצריך ולעומתם הרבה מאוד משפחות מקסימות שלא נותנות לילדים לבכות בכלל וכנ"ל הפוך.. כל משפחה ומה שמתאים לה.

ועוד משהו, טעיתי בגיל, כתבתי שנה ו-9 והתכוונתי שנתיים ו-9.

מותר לילד קצת לבכות! (זה מפתח את הריאות...)

איך שאני רואה את זה - זה לא השיטה שאומרת תן לילד לבכות עד שירדם... את אמרת כן לגשת אליה כל כמה דקות ולא לסגור את הדלת ולצאת...

נ.ב. כנראה שזה משמעותי... יש לי פיצית בת 9 חודשים והם ביחד בחדר כך שלא יכולתי לתת לה לבכות יותר מידי כדי לא להעיר אבל ישבתי איתה כמה דקות במיטה ואז עברתי לכסא לידה... זה גם שלב...

וגם לא זרקתי עגבניות...

סה"כ אמרתי עלי

אני גם חושב שאת מכירה נכון (מקסימות כאלה ומקסימות כאלה..)

(אגב זה היה רק עם הבכור אח"כ הם כבר לא לבד בחדר)

קנינו אפרוחי גדול נעים נעים ומתוק

עטפנו אותו יפה והגשנו לו אותו כמתנה.

הסברנו לו שזה יהיה החבר שלו במיטה. הוא כל ערב חיבק אותו חזק חזק וכך היו נרדמים מחובקים.

רק לא מזמן (הוא תכף בן חמש) הוא אמר לי "אמא אני כבר לא צריך את האפרוחי"

בבת אחת הוא נפרד ממנו.

אולי ככה היא לא תרגיש לבד

חד משמעית הייתי מפסיקה את ההרגל הזה.

להקשיב לו,

להשתתף איתו.

לשאול אותו מה הכי שימח אותו כשסבתא היתה, מה היה נחמד. לשחזר את הביקור, כסדר. איך היא הגיעה, מה עשינו וכו'. איפה היא היתה. ככה "מעכלים" ביחד את החוויה ומרגישים שהיא קיימת בפנים ואפשר לשמוח בה.

אח"כ לסכם - אז אתה שמח שסבתא היתה?  נזמין אותה עוד?  אולי בחופש?

וגם אתה יכול להתקשר אליה מדי פעם.

יש עיכול, יש את החוויה בתוכו, יש תקוה לעתיד וחלופות - ותוך זמן לא רב יירגע בעז"ה.

וכמובן - לדאוג שיהיה חם ונעים בבית, גם בלי סבתא בשטח..

בשביל שתכנסי לפורפורציות, הבת שלי, בת 3 וקצת גמולה למעלה מחצי שנה ועדיין יש ימים שהיא מפספסת, זה טבעי ונורמלי (אם כי הרבה פעמים היא עושה את זה בכוונה).

בשלב הזה הוא לומד להכיר את הגוף שלו, לזהות את התחושה של לפני, לדעת לעצור ולהתאפק עד השירותים ורק אחרי שהוריד בגדים אז לשחרר.

בשבילנו זה נראה מה זה עניין של 2 שניות וזהו.

בשבילם, שרק עד לפני יום- יומיים, שבוע- שבועיים הם עשו בלי להתייחס לזה שמשהו יוצא מהגוף, זה נצח.

מה עוד שהוא קולט את הלחץ שלך וגם לומד להסתמך עלייך, על התזכורות שלך.

מותר מידי פעם להזכיר כי יתכן שהוא שכח להקשיב לגוף שלו והתזכורת שלך עוזרת לו לעצור רגע ולשים לב.

אך זה צריך להיות כאמירה סתמית, כמו- רוצה לשתות מים (את לא אומרת כזה דבר מתוך לחץ, נכון?) ולא שאת לחוצה שהוא יפספס אז בגלל זה את מזכירה לו.

זה עבודת המידות שלך כי את חייבת שהכל יהיה בשליטה והנה משהו יוצא משליטתך ואת לא יכולה לשער מה יהיה ברגע הבא והאם הוא יזכור או לא

כן מכירה מקרוב מאוד גם אני כזאת, אני יכולה לצאת מדעתי כשמשהו משתבש או יוצא משליטתי.

שעות קבועות זו שיטה מאוד מסוימת ולרוב מתאימה לגיל צעיר יותר (פעם גמלו בצורה כזאת בגיל שנה וחצי, היו לקוחים את הילדים בשעות קבועות ושישבו על הסיר עד שיוצא...), אישית אותי זה מחריד, תחשבי שיכריחו אותך ללכת לשירותים בזמנים קבועים.

לא להזכיר בכלל, מתאים לילדים עם מודעות עצמית גבוהה ולא ילד ששקוע במשחק עד כדי כך שלא מתייחס מה קורה איתו.

הגדול שלי היה כזה, גם כשהוא הבין איך לזהות וללכת בזמן, כשהוא היה עמוק בתוך משחק הוא היה שוכח מעצמו ואז הייתי מגלה שלולית איפה שהוא ישב, הוא אפילו לא הרגיש כשזה יצא.

אפשר ללכת בדרך האמצע, לתת לילד את האחריות, אם הוא מפספס זו בעיה שלו ולא שלך שלא הזכרת לו בזמן (לא במובן שהוא אשם, אלא במובן שאת לא תרגישי רגשות אשמה על זה שלא הזכרת לו בעוד מועד) ומדי פעם, במיוחד אם הוא שקוע במשחק או לא הלך הרבה זמן לשירותים אז להזכיר לו ואולי גם ללכת יחד איתו.

הכי חשוב לעשות את זה בלי לחץ ולזכור שהוא לומד,

זו תקופה שנראית נצח, אך בעוד חצי שנה- שנה את לא תביני למה הרגשת כאילו הוא אף פעם לא יגמל.

(נראה אותי אומרת את זה כשאגמול את הבא בתור )

אם את מרגישה שכשאת אומרת מילה בנושא ישר הלחץ עולה, אז אל תגיד כלום, תסמכי עליו שברגע שהוא יבין שאין מי שיעזור לו בזה הוא מעצמו ילך.

וממש אין מה להילחץ ולהתרגש מפספופסים, רק ככה הם לומדים.

בהצלחה רבה

נספר בע"ה בשולחן שבת.

עם כל הסיבוכים והבעיות -

אנחנו בארץ שבשליטתנו, גם אם יש הרבה מה לשכלל בשליטה הזאת..

ולא לפני 70 שנה באירופה. ולא ב2000 שנות גלות ופוגרומים, בארצות העמים, לפני כן.

ויש עוד הרבה מעבר לזה. כולל במשמעות הרוחנית של שיבת ישראל לארצו.

פורום הורות.  גם כשתינוק נולד, שמחים מאד, אע"פ שעדיין מלכלך בחיתולים.. צורח...  יגדל. כך היא גאולתן של ישראל.

לאיזה כיוונים להסתכל - זו היא בחירה של האדם. צריך אבל לראות גם לאיזה כיוון הקב"ה מסתכל - המחזיר שכינתו לציון...

שיש (וגם היו) הרבה רבנים שאומרים

שהשלטון הזה עם כל מה שחולל ומחולל

הוא דווקא שיא וסוף הגלות...

[אם כי - כנראה המקום של הדיון לא בדיוק פה... וגם לא יגמר כך..]

המדינה - זה עצם זה שאנחנו, עם ישראל, שולטים על הארץ - כדברי הרמב"ן בהוספה ד לספר המצוות.

ה"שלטון" - דהיינו הממשלה - מתחלף מפעם לפעם..

ואי אפשר להכחיש שגם ה"שלטון" הוא בסה"כ בבואה של מי שבוחר בו..

זה לא רוסיה הקומוניסטית. יש בחירות - ובוחרים במי שנראה לציבור. ועל הציבור - על עם ישראל - אי אפשר לבוא ב"טענות"..  זה העם שלנו, אנחנו צריכים להשתדל להתרומם ולרומם.

גם אי אפשר להכחיש שהיו שלטונות יותר גרועים בעם ישראל בתקופות קדומות..  ואליהו הנביא רץ לפני מרכבתו של אחאב (הרשע..) משום "כבוד מלכות", כדברי חז"ל.

הצד השוה - שצריך להודות לקב"ה על חסדו וטובו,  ולהשתדל להוסיף בחיוב.

ואגב, חושבני שלא יזיק ללמד זכות גם על ה"שלטון" הנוכחי, כמו שמצווים לגבי כל יהודי, עם כל הביקורות הצודקות שיש לנו.

סה"כ - ה"שלטון" הזה עוסק גם בלהגן על כך וכך מליוני יהודים, שבלי זה אין ספק מה היה גורלם.. ועל הארץ, - עם כל אי הבנתו לפעמים מה גבולותיה.. - ועל הכלכלה..  וגם להחזיק הרבה מוסדות תורה בישראל (הרב ממיר זצ"ל, אמר לפני לא  הרבה זמן, שהמדינה זה התורם הכי גדול של הישיבה..).

אנחנו שמחים בכ"כ הרבה דברים קטנטנים שקורים לנו - לא יזיק לנו אם נדע לשמוח ולהודות לקב"ה על הדבר העצום והפשוט הזה - שאחרי אלפיים שנה בגלות, כפשוטה, זכינו לחזור לארצנו הקדושה, ולא תחת עול גויים, ועם יכולת להגן על עצמנו ועוד ועוד.  הרי יהודי שמוצא עשרה שקלים בבוץ, אומר תודה לקב"ה.. ועל זה לא?!

שחושבים שגאולה זה או הכול או לא כלום.

יש שלבים, יש מדרגות.

גם במצרים הגאולה לא באה בבת אחת. היו נפילות אפילו לאחר שמשה כבר בא לדבר עם פרעה (גזרת התבן). נראה לי (איני זוכרת בוודאות) שבזמן המכות עמ"י כבר לא עבדו בפרך, אך גם לא היו חופשיים לחלוטין.

נכון, אנחנו עדיין לא בתקופת הגאולה השלמה, אבל האם אפשר להשוות את המצב לתקופת הגלות: שואה, פרעות, מסעי צלב וכו'?

יש אנשים שברור להם איך הגאולה צריכה לבוא ואיך היא תיראה, אבל מה לעשות, הקב"ה לא עובד לפי התסריט שלהם.

לעומת זאת, הרמב"ם אומר שלא נדע איך הדברים יהיו עד שיהיו. 

אי אפשר להתכחש לכך שהיום חלקים רבים מהנבואות מתגשמות. אין ספק שאנחנו חיים בתקופת הגאולה.

וכך אנו מבקשים בתפילת יום העצמאות, שכשם שזכינו לאתחלתא דגאולה, כן נזכה במהרה לגאולה שלמה! אמן!

את יכולה לקבל את דעת רבותייך

אך לא יכולה לבקר דעות של גדולי ישראל, רבים מאד

ואני מבהיר ברור למי שהיה לו (אם היה..) איזשהו ספק:

התכנית הנ"ל ליום העצמאות כתובה עפ"י הכיוון שהבנו בעוניינו מדעת רבותינו קדושי עליון, הראי"ה קוק זצ"ל, ובעיקר הרצי"ה זצ"ל שכבר היה בזמן המדינה. ובדרכם הלכו עוד רבים וטובים (אעפ"י שלצערנו, מה"אידך גיסא", לא תמיד כולם מודים ב"תלמיד-חכמיות" של מי שסובר אחרת מהם בענייני קדושת תחיית ישראל ומדינתו..). ואנחנו שלמים ושמחים עם כיוון זה גם בתחושתנו, שכלנו והרגשתנו הטבעיים...

ואני בטוח שגם "תכלת" לא התכוונה להיכנס לדיון עם כל מיני "גדולים", אלא עם מי שכותב, כדלעיל, על עצמו "מצטער.. איפה העצמאות.." אז היא הבהירה שזה לא או הכל או כלום.. בוודאי מבט ריאלי לא פחות ממי שלא רואה כלום, כביכול..

שרוב גדולי ישראל לא התנגדו לציונות (אם אתה רוצה את הסיפור המלא - בלי נדר אכתוב כאן).

ואני מסכימה שיש גדולי עולם שהתנגדו לציונות, הם גדולים וענקיים בתורה, ביראת שמים, במידות טובות ועפר אני תחת כפות רגלם.

אבל מי שעשו בירור אמוני בעניין של גלות, גאולה ומשיח וכתבו על זה חיבורים הם אנשים שתמכו בשיבה לציון.

הגר"א כותב ב'קול התור' שהגאולה כבר החלה (מודה שלא למדתי).

הרב טייכטל מברר ב'אם הבנים שמחה' שהגאולה עשויה בהחלט לבוא ע"י אנשים רחוקים מתורה, מצוות ויראת שמים (למדתי חלק).

וכמובן, הרב קוק זצ"ל בירר וכתב הרבה מאוד על הגאולה בימינו (למדתי קצת).

ואולי יעניין אותך סיפור קטן: אחרי ש'אם הבנים שמחה' יצא בניו יורק, חסדי סאטמר קנו את כל העותקים ושמו אותם בגניזה.

למה???

נישאר בשאלה.

(שמעתי את הסיפור הזה מהרב מנחם סליי, עולה ותיק מאמריקה.)

וסליחה, אבל איך אפשר לכסות את העיניים ולא להיווכח בהתגשמות דברי הנביאים?

למשל:

שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו באו לך בנייך מרחוק יבואו...

וקבצתי אתכם מבין הגויים

ואתם הרי ישראל ענפכם תיתנו ופריכם תישאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא

אבל, אתה יודע מה, עזוב. 

אין לי שום עניין לשכנע, ואולי זו בכלל טעות שהגבתי.

אם במקום שאתה נמצא בו אתה מוסיף קדושה, טהרה ויראת שמים - לך בכוחך זה והושעת את ישראל, ומיניה ומיניה יתקלס עילאה.

כדאי להתייעץ עם רופא משפחה ולעשות בדיקת דם. אולי חסר ברזל?

ובאמצע ישנה מ-12 עד 2.

ככה שלא נראה לי שזה לא בסדר כל כך.

וכן, גם היא עם אצבע

אם זה טריק לשינה ארוכה, אולי אפסיק להילחם עם בת ה-3 חודשים שלי על המוצץ?

זה לא רגיל. הייתי בודקת ברזל

אסייג את דברי ששלושת ילדי בכלל לא ישנונים כך שאולי אני לא ממש מבינה בזה.

הג'ניג'י שלי עוד שבוע בן 3 הולך לישון ב 9 קם ב 6 ויישן שעה הכי הרבה במשך היום

(אולי הצבע עושה לו את זה... )

סליחה על ההקפצה, אבל זה ממש מעניין אותי.

האם בדקת את הברזל?

מה עשית בסוף?

זה מענין אותי כי אני רציתי לשאול שאלה הפוכה..

האם זה נורמאלי שאצלי הם לא ישנים כלל בצהרים?

בת הכמעט שלוש שלנו הולכת לישון ב6 ולפעמים ב7 וקמה ב6 וחצי או 7..וזהו. היא לא ישנה בצהרים...

גם אצלי לקראת גיל שלוש הילדים הפסיקו לישון בצהרים.

כולל לא רק את קריאת ההגדה, אלא גם סיפור לילדים לפי גילם ורמתם על יציאת מצרים

על המכות (כולל הצגה)

וכו'.

ואם תעייני היטב בהגדה, תראי שהסיפור דווקא כן שם.

ונראה לי שהדברים שרשומים בהגדה, זה הדברים החשובים שאנחנו אמורים להפנים מסיפור יציאת מצרים

ככה זה כשרבנים מבוגרים קובעים מה הטקסט..

וברצינות, ההגדה מבחינתי היא רק פלטפורמה ובסיס כדי להרחיב ולפרט ביציאת מצרים, כפי שכתוב במפורש: "וכל המרבה הרי זה משובח"

מבוגרת, אימא לכמה וכמה ילדים (וגם פראמדיקית) כשקיטרתי באוזניה על כך שהבן שלי לא מפסיק לפספס.

אז היא אמרה לי שכדאי לבדוק אם אין לא בעיה בדרכי השתן, דלקת או דבר מה כזה.

ובגיל כזה, אולי כבר כדאי לפנות למרפאת הרטבה

ולמה שנגיב בביקרותיות? זאת לא אשמתך, לא עשית שום דבר לא בסדר

בעזרת ה', תעברו את זה

בס"ד

גיל 6 נראה לי מספיק מבוגר.

בשורות טובות

הלכתי לרופא מיוחד לזה...והדבר שהכי עזר לי ...הוא אמר לי כל פעם שאת הולכת לעשות פיפי תתחילי 3 שניות ותעצרי 3 שניות ותמשיכי 3 שניות וחוזר...!! וזה מחזק שם את השרירים..!! וכל הדברים האחרים ממש גרועים..הצפצפה הזאת בלילה רק מבהילה בלילה ובכלל לא מונעת הרטבה..!!.. בהצלחהה.!!!

סיפור מצחיק כשקוראים אותו בפורום, אבל אני יכולה לתאר לעצמי כמה זה מרגיז כשזה קורה באמת!!!

כמובן אף אחד לא נולד הורה, וכולנו משכללים כל הזמן את עצמנו.

ספציפית מה שהייתי עושה:

1. הילד מתלונן על הסדק: הייתי אומרת לו: "אתה לא רוצה? אז אנ ימאוד רוצה את הגלידה - תודה! לא, אין עוד אחת, אבל אני יכולה לתת לך את זו עם הסדק אם אתה רוצה גלידה."

2. הגדול מנסה להחליף עם הקטן את הגלידה: אם לקטן לא אכפת, אז גם לי לא אכפת. שיחליפו! מצויין! אפילו הייתי עוזרת בנסיונות לתווך ומבקשת גם אני מהקטן שיחליף עם הגדול. לא ציינת בן כמה הקטן, אבל יש גיל שהם לא ישימו לב לחסרונות של הגלידה השניה, ולהיפך - לקבל את הגלידה של האח הגדול הכי שווה...

3. נופלת חצי גלידה: כנראה שגם אני הייתי קונה לו גלידה חדשה.

4. לא הייתי קונה עוד גלידה לקטן. הייתי מסבירה לו שוב ושוב, ו"מכילה" את הצער שלו: "לאחיך נפלה הגלידה הקודמת. אחיך קיבל רק גלידה אחת. אתה זוכר שהגלידה שלו נפלה? הוא רצה גלידה אז קנינו לו גלידה אחרת. אתה עצוב. אתה רוצה עוד גלידה. גם אני רוצה גלידה. חבל שאין לי גלידה! כמה שאני רוצה גלידה! אתה ממש עצוב!"

כמובן לא את כל הסיפור הזה בבת אחת. כל פעם משפט אחד, שהוא יוכל לעכל, לאט לאט.

ואל תקחי ללב! הכל בסדר! יש שני ילדים חמודים, יש להם בייביסיטר אוהבת, יש גלידות טעימות בעולם - הכל טוב!

הקטן שם לב שזה שבור.. הוא צרח כשהגדול רצה להחליף..

תודה רבה על השיתוף והעזרה.. זה ממש מלמד ועוזר לי!

חג שמח נשמה

אז

א. את לא צריכה לחנך אותם ובתור בייביסיטר הרבה יותר קשה להציב גבולות, כי מי את שתגידי להם מה לעשות או תתעקשי איתם על עיקרון מסוים- זו גם לא חובתך.

ב. כמו שאת יודעת שאת לא אמא שלהם, גם הם יודעים זאת, וגם אם את מרשה להם יותר ואמא לא כ"כ הם לא יעשו את ההיקש- אבל הבייביסיטר כן מרשה.

ג. גם אנו כהורים טועים לפעמים והילדים יודעים להבחין בין מעידה חד פעמית, לבין התנהלות רגילה, שגם אם יש פה ושם טעויות שלי כאמא, אך הגבולות בד"כ ברורים ו"לא כל יום מסיבה", אז אין לנפילות ולטעויות שלנו השלכות זוועתיות כמו שאת חוששת.

ילדים זוכרים את מה שחוזר על עצמו ולא אירוע חד פעמי, וגם אם בפעם הבאה שתראו אוטו גלידה והם יבקשו לא בהכרח שהם יזכרו מה בדיוק היה ומה עשית ואת יכולה להגיב אחרת, אפילו להגיד להם שהיום אין, אם לא מתאים לך לקנות (אבל אז צריך לקחת בחשבון שזה יגרור סצינות על ה-לא).

אז קחי הכל בפורפורציה.

(הערה קטנה- אני כאמא שלא אוהבת לתת לילדים שלי גלידה סתם כך באמצע השבוע ומשתדלת מאוד לא לתת להם מתוקים וכו' והמעט שכן זה פעם ב... ולרוב רק בשבת, אז עקרונית היה מפריע לי אם קונים לילדים שלי דברים כאלה בלי לבקש לפני כן את רשותי. אם את יודעת שאלו הורים שלא אכפת להם, או שהם עצמם נתנו לך כסף לקנות לילדים שלהם משהו מתוק, אז אל תתייחסי להערה הזאת)

ואיך אני בתור אמא הייתי מגיבה?

לפי העקרונות והגבולות שבהם אני מנסה לחנך ולהציב לילדים שלי, הייתי קונה רק אחד לכל אחד, מי שלא רוצה כי... גם אם נפל, לא אקנה אחד אחר, שיסתדר עם מה שיש, גם אם נפל בגלל שהוא לא רצה שבור.

זה קשה לעמוד בזה, ולכן כתבתי שזו אני ויתכן מאוד שהרבה הורים אחרים לא יתעקשו על זה.

כמובן שאני לא מצפה שבייביסיטר ששומרת כמה שעות על הילדים שלי תגיב ותציב גבולות כמוני, אני לוקחת בחשבון שכשיש בייביסיטר מעגלים פינות עם הגבולות והסדרים של הבית ושבייביסיטר תרשה דברים שאני לא מרשה כדי לא להיכנס למריבה עם הילדים ולסיטואציה אין לה את היכולת להתמודד איתה.

נקודה לשבח- אחרי מעשה, את הבנת שהתגובות שלך להתנהגות שלהם היו לא בסדר ואת מחפשת איך לתקן/ לשנות/ ללמוד איך כן צריך להגיב.

זו תכונה חשובה מאוד בחיים באופן כללי וגם כשבעז"ה תהיי אמא זה יעזור לך מאוד להיות אמא טובה. זה נקרא רפלקציה אם את יודעת מה זה...

עזרת לי ממש

הבת שלנו בת 15 חודש, ועדיין לא ישנה לילה שלם מאז שנולדה.

עד לאחרונה, היא היתה קמה באמצע הלילה 3:00-4:00 יונקת, ונשארת איתנו במיטה עד הבוקר.

כעת אנחנו מנסים לגמול אותה מהשינה המשותפת, בכל התעוררות שלה בעלי קם לתת לה מוצץ, היא נרדמת שוב, אבל רק עד הפעם הבאה. בערך 4-5 יקיצות בלילה עד שאנחנו מתייאשים ואני לוקחת אותה, ליניקה והמשך שינה איתנו במטה.

כמו כן היא חוזרת לישון רק אם תפסנו שהיא קמה מיד בהתחלה, ככה היא עוד מטושטשת ונרדמת בעצמה,

אם היא כבר קמה לגמרי, היא מיד נעמדת במיטה ולא מסכימה לחזור לישון ללא הנקה.

מה עושים?

אנחנו עם עיגולים שחורים בעיניים ורוצים סוף סוף לחזור לישון נורמלי!

שלום רב,

אני מאוד מבינה את הרצון לישון כבר, לאחר 15 חודש ללא שינה... במקביל חשוב להבין שאם הרצון הזה הוא חזק כל כך חשוב לא לוותר ולהיות עקביים בנושא, מבלי "להישבר".

מדבריך אני מבינה שאתם לא חפצים בלינה משותפת וגם לא בהנקה במהלך הלילה. חשוב להתייחס לתהליך הזה כמו לכל תהליך חינוכי. אם תרצי ללמד את ביתך שלא אוכלים בספה, אם תוותרי מדי פעם את תתמודדי עם זה יום יום אך אם תהיה עקבית וברורה ולא תוותרי בנושא זה היא תבין שלא אוכלים על הספה. כך גם בנושא השינה. העליתים כאן מספר נושאים שיש לטפל בהם, העיקריים שבהם:

א. הימנעו מלהביא אותה למיטתכם והרדימו אותה במיטתה בתחילת הלילה ובמהלך הלילה. ודאי שזה לא יהיה פשוט בהתחלה אך ככל שתהיו ברורים יותר זה רק יקל עליה להבין את המסר.

ב. הנקה בלילה- לא הייתי ממליצה לגמול אותה בבת אחת, אלא להיצמד לשעת ארוחה קבועה שבה היא אוכלת בדרך כלל ולנתק את הקשר בין אוכל לשינה כדי לאפשר לה לוותר על הארוחה הזאת. בגילה היא בהחלט לא זקוקה לזה. ברגע שתרגישי שהיניקות שלה נחלשות נתקי אותה כי זה הסימן שהיא מתחילה להתנמנם וכאן נוצרת התלות שלה באוכל לצורך הירדמות, מה שמקבע אצלה את הדרישה לזה בכל יקיצה, כי היא לא יודעת להירדם בצורה אחרת.

ג. מוצץ- יש ללמד את ביתך לקחת מוצץ לבד כדי שלא תזדקק לכם במהלך הלילה לצורך זה, מה שיוצר תלות ומקבע יקיצות רבות. הרגילו אותה במהלך היום שהיא מספק לעצמה את המוצצים באופן עצמאי, כשהם מונחים בקרבתה ולא אתם שמים לה בפה. ברור לי שבגילה יש לה את היכולת המוטורית לעשות זאת ולכן ברגע שהיא תתרגל לזה במהלך היום תעשו זאת גם בלילה. הניחו מספר מוצצים בפינה קבועה במיטה והסבירו לה בתחילת הלילה היכן המוצצים נמצאים. במהלך הלילה גשו אליה רק כדי להרגיע את הבכי בעזרת מגע ותתעלמו לגמרי מהמוצצים. תסמכו עליה שיש לה את היכולת לדעת איפה הם ולקחת אותם. זה לא יהיה קל בהתחלה בגלל שתמיד עדיף לקבל שירות עד לבית הלקוח... אך ככל שתהיו עקביים בנושא זה היא תבין שהמוצץ הוא באחראיותה בלבד.

כל זאת כמובן בהתחשב בעובדה שהיא נרדמת באופן עצמאי. אם לא יש לנטרל את התלות שיש לה בתחילת הלילה, בהירדמות הראשונית וללמד אותה להירדם באופן עצמאי. רק כך היא תוכל לקבל את סך שעות השינה להן היא זקוקה, וגם אתם.

בהצלחה!

ננסה ליישם...

כל כך קשה להיות חזקים באמצע הלילה, שהעיניים נעצמות ועוד מעט כבר צריך לצאת לעבודה....

התחלנו תהליך של הרדמות עצמאית לא מזמן, כרגע אנחנו אוחזים בשלב שצריך לשבת לידה עד שנרדמת.

תודה על התמיכה! 

ערב טוב!

אני כאן לענות על שאלותכם בנושא קשיי שינה של תינוקות ופעוטות עד גיל 5. 

מיכל שלום

יש לי ילדה מקסימה בת שנה וחצי, שלא ישנה בלילות.

ניסיתי הכל: הפסקתי לתת לה מטרנה ובקבוקי חלב, היא נרדמת בעצמה במיטה, בעזרת מוצץ ובקבוק מים.

בלילה כשהיא קמה אני כל פעם נותנת לה מוצץ והיא נרגעת.

הראתי לה איפה המוצצים נמצאים, שתלמד לקחת בעצמה, אבל זה לא עוזר.

כל פעם היא מתעוררת, ואני צריכה לשים לה מוצץ בפה כדי שתירגע.

לפעמים היא מתעוררת, ואני באה אליה לתת לה מוצץ - וכבר יש לה מוצץ בפה או ביד.

במקרה כזה אני מראה לה שיש לה בקבוק מים במיטה ואז היא שותה עד שנרגעת, לוקחת מוצץ ונרדמת.

אני פשוט לא מבינה - עשיתי את כל מה שתמיד אומרים לעשות, והיא בשלה.

אשמח אם יש לך רעיון...

תודה!

שלום,

טוב עשית שלימדת את בתך לקחת מוצצים בכוחות עצמה וטוב שהיא יודעת שיש להם מקום קבוע במיטה, יחד עם זאת זה לא תמיד מספיק. חשוב גם לדרוש זאת ממנה, ואותו הדבר לגבי הבקבוק. נראה ממה שאת מתארת שהיא תלויה בך כדי לשים מוצץ בפה או לשתות מים, פעולות פשוטות שברור שיש לה את היכולת המוטורית לעשות זאת בגילה. לכן חשוב שהיא תעשה זאת ולא את. כשהיא מתעוררת גשי אליה וחשוב שתתמקדי רק בהרגעת הבכי, בעזרת ליטופים וחיבוקים או כל מגע שנעים לה. היא יודעת בוודאות היכן המוצצים שלה והיכן הבקבוק ולכן אם תחפוץ בכך היא תיקח זאת בכוחות עצמה. יש להניח שבלילות הראשונים זה קצת יאריך את היקיצות ואף ירגיז אותה מעט, תמיד כיף יותר לקבל שירות עד לבית הלקוח...  ובכל זאת חשוב שתהיי שם כדי להרגיע את הבכי, אם אכן יש כזה, וברגע שהיא נרגעת תאפשרי לה להירדם באופן עצמאי בדיוק כמו בתחילת הלילה ולבחור בעצמה אם היא אכן זקוקה למוצץ או בקבוק.

דבר נוסף- בקבוק עם פטמה מהווה תלות בפני עצמו בגלל ההירדמות תוך כדי מציצה, ממש כמו הירדמות בהנקה או עם בקבוק מטרנה. לכן אני ממליצה להחליף את הבקבוק בכוס שאינה נשפכת, ללא פטמה, מה שינטרל את התלות הזו אך יאפשר לה לשתות במהלך הלילה אם היא צמאה.

בהצלחה!

מיכל

כשאת אומרת להרגיע אותה בליטוף, למה את מתכוונת? הרי בסוף היא תתרגל להרדם עם ליטוף? כשהיא מתעוררת היא פשוט צורחת עד שאבוא אליה. לפעמים כבר אין לי כוח לקום, ואז היא יכולה לצרוח המון זמן, עד שאני אקום אליה.

לגבי הבקבוק, בהחלט אחליף לה אותו, למרות שכשהיא נרדמת יש לה מוצץ בפה, ולא בקבוק. (היא שומרת את המוצץ ביד בזמן שהיא שותה).

הכוונה ללטף ולחבק עד שהיא נרגעת ואז לצאת מהחדר, זאת בהנחה שהיא אכן נרגעת באופן עצמאי בתחילת הלילה. אם היא בוכה שוב אז גשי אליה שוב. כל עוד לא תתמהמהי בחדר או תישארי לידה ברגע שהיא רגועה היא לא תפתח תלות במגע ותבין שאת שם כשהיא זקוקה לך, אך יש דברים שחשוב שהיא תעשה בעצמה, למשל לספק לעצמה מוצץ...

אם תרצי מידע נוסף בנוגע לצורות הרגעה של בכי תוכלי למצוא באתר שלי מאמר בנושא.

נקווה שיעזור...

שלום מיכל.

קודם כל, תודה רבה על שפינית מזמנך לענות לנו.

יש לנו ילדה בת 4 חודשים שיונקת באופן מלא. היא נרדמת בעגלה בסביבות השעה 18:30 אחרי מקלחת ובעזרת נענוע ושירים. במשך כל הזמן הזה היא נמצאת איתנו בסביבה מוארת ואז כשאנחנו הולכים לישון, אנחנו מעבירים אותה למיטה שלה שבחדר שלנו. במשך הלילה היא יונקת בערך 3 פעמים. (הכוונה מתחילת הלילה שלנו 22:00-7:00).

יש לי מספר שאלות:

1. עד לפני שבועיים היא ישנה על הבטן (למרות החששות שלי), וכיום היא לא מסכימה לישון על הבטן, אלא רק על הגב. העניין הוא, שמאז השינוי, השינה שלה נעשתה קלה והיא מתעוררת המון.. מה לעשות ובאיזו צורה נכון להשכיב לישון בגילאים אלו?

2. בזמן תהליך ההרדמות, היא צריכה קשר עין איתי כל הזמן. ברגע שאני לא במרחק ראיה איתה היא מתחילה לבכות. מהו תהליך ההרדמה הנכון?

4. לאחר שהיא נרדמה ב-18:30 ועד שאנחנו הולכים לישון, היא מתעוררת פעם אחת לאוכל ולפעמים ממשיכה להיות ערה למשך זמן. האם אנחנו צריכים להמשיך איתה את שנת הלילה למרות שהיא ממש לא רוצה לישון?

5. האם מהשעה שהיא הולכת לישון (18:30) ועד הבוקר היא לא אמורה לינוק?

6. בזמן הלילה, אני מניקה אותה בשכיבה ואני נרדמת תוך כדי, ואז יוצא שהיא יונקת כל הלילה. איך נכון לנהוג במהלך הלילה?

7. האם יש דברים שנכון שהבעל יקח על עצמו ואז זה יקל את התהליך?

8. האם כבר מגיל 4 חודשים צריכות להיות שעות קבועות לאוכל, משחק ושינה (גם שנת יום וגם לילה)?

9. אשמח לדעת את ארבעת שלבי השינה.

תודה רבה ולילה טוב

שלום רב,

העלית נושאים רבים בשאלתך ואשתדל להתייחס לכולם. ראשית חשוב לי לציין שתינוקות מגיעים לבשלות פיזיולוגית לצורך הירדמות עצמאית ושינה רציפה כל הלילה בגיל 5 חודשים. מעטים עושים זאת גם לפני כן. לכן כל מה שאכתוב כאן דורש סבלנות רבה מצידכם כי יתכן שהיא עוד לא לגמרי בשלה לזה ולכן לא תראו תוצאות תוך יום-יומיים, אך בהחלט יש מקום להתחיל להקנות הרגלי שינה כבר מעכשיו. אם תרצי מידע נוסף העליתי לא מזמן לאתר שלי מאמר בנושא הרגלי שינה לתינוקות רכים שאולי יספק לך מידע נוסף.

לשאלותיך:

1. אם בתך יודעת להתהפך בכוחות עצמה יש מקום לאפשר לה לבחור את התנוחה הנכונה לה ביותר במשך הלילה, ולא לשנות זאת תאך כדי ההירדמות או במהלך הלילה.

2. אני מבינה שבתך נרדמת בעגלה באופן קבוע. טוב תעשו אם תיידדו אותה עם מיטתה ותלמדו אותה להירדם בה, בכל ההירדמויות במהלך היום וגם במהלך הלילה. אין ספק שזה יגרור מעט בכי בימים הראשונים בגלל השינוי ולכן חשוב שתהיו שם כדי לסייע לה. מה שאת מתארת בהירדמויות הוא תלות של ביתך בנוכחות שלך לצורך הירדמות, מה שמצביע על כך שחשוב שתתקדמו בנושא זה לפני שהתלות הזו תיצור יקיצות לילה חדשות. בכל פעם שאתם ניגשים להשכיב אותה עשו זאת במיטתה ולא בעגלה או במקום אחר, שבו לידה  ולטפו אותה או נענעו את המיטה- מה שנח לכם ולה עד להירמדות הסופית. ברגע שתשימו לב שההירדמויות נעשות ללא בכי, ללא התנגדות מצידה והיא פחות ופחות מחפשת אתכם, בכל ההירמדויות, תתקדמו הלאה. תשבו לידה בזמן ההירמדות מבלי מגע או ניענוע המיטה ותשתמשו במגע רק לצורך הרעגה בזמן הבכי. כשההירמדויות האלו יעשו קלות יותר תתרחקו לאט לאט מהמיטה עד ליציאה סופית מהחדר. חשוב לציין שכל שינוי נעשה רק לאחר שראיתם שהיא הטמיע את השינוי ובשלה לעבור הלאה, כדי שהלמידה להירדם באופן עצמאי תיעשה באופן הדרגתי, וכמובן שכל זמן שהיא בוכה אתם מלטפים ומחבקים ולא מתעלמים מזה.

4. היקיצה שאת מתארת היא חלון ערות, ואם היא קוראת באופן קבוע בכל לילה היא בעצם מצביעה על כך שבתכם עושה זאת כי היא מצפה למשהו שקורה ביקיצה הזאת. אם זה יציאה מהמיטה לסלון ולמשחק, טיול בעגלה בחוץ ועוד. חשוב מאוד לאחר שעשיתם טקס שינה והשכבתם לתחילת הלילה שכל ההתנהלות בלילה תיעשה בתוך החדר, כי הלילה שלה התחיל כבר. ברגע שתעשו זאת ולא תוותרו בנושא זה גם היקיצה הארוכה הזאת תיעלם.

5. בגילה היא אמורה לינוק פעמיים עד שלוש במשך הלילה.

6. מאוד חשוב לנתק כל קשר בין הנקה לשינה. כאמא אני יודעת עד כמה זה קשה ועד כמה קל להירדם בזמן הנקה ולהניק כל הלילה רצוף, אך זה יוצר קושי רב בהקניית הרגלי שינה בתחילת הלילה, בשנות היום ובמהלך הלילה. הניקי את בתך במרווחים קבועים במהלך הלילה, באותם המרווחים פחות או יותר שבהם היא אוכלת במהלך היום. נסי להיות כמה שיותר עירנית בזמן ההנקה, גם ביום וגם בלילה, וברגע שהיניקות שלה נחלשות נתקי אותה והניחי אותה במיטתה ונסי להרדים אותה בדיוק כמו בתחילת הלילה. מכיוון שמהתיאור שלך אני משערת שכבר יש לה תלות בנושא יש להניח שבלילות הראשונית זה לא יהיה פשוט אך ברגע שביתך תלמד שאוכל הוא לצורך תזונה בלילה ולא כלי להירדמות האי תדרוש אותו כשהיא באמת רעבה.

7. יש הטוענים שעדיף שהבעל יקח על עצמו את היקיצות שבהן התינוק לא אמור לינוק כדי להקל על ההירדמות. זה לא בהכרח נכון. ילד שתלוי בהנקה לצורך הירדמות לא מכיר דרך אחרת להירדם ולכן גם אם אבא ניגש אליו הקושי לחזור לשינה קיים בדיוק באותה המידה. ההבדל הוא שאבא לא "ישבר" בגגל שאין לו כיצד להרדים את הילד בניגוד לאמא שלרב בשלב מסויים תנסה להניק אותו בתקווה שזה אולי יעזור. נכון בעיניי לחלק את הלמידה בלילה באופן שווה כדי שבתכם תלמד לישון טוב גם עם אבא וגם עם אמא.

8. לא מדובר בשעות קבועות אלא בשגרת יום מסודרת. בגילה ביתך בהחלט מסוגלת ואף זקוקה לזה. אין צורך להיצמד לשעות קבועות אך חשוב לנסות לבנות סדר יום קבוע, מה שוודאי יקל עליך וגם עליה, וכמובן גם יסייע לה לישון ולהירדם טוב יותר במהלך היום.

9. שלבי ההירדמות פורטו בסעיף למעלה.

מקווה שהצלחתי להקיף את הכל...

לילה טוב!

וחצי

נרדם רק עם אמא או אבא ורק במיטה של אימאואבא

וזו הדרך היחידה להרדים אותו

אא"כ עייף עד לרמה שנרדם על הספה בסלון

בשום פנים ואופן לא מצליחים לחבר אותו למיטה שלו וברגע שהוא מתעורר וקולט שהוא שם הוא מיד בא להורים

יש לו אחים גדולים (עד גיל 9)  בחדר הוא ממש לא לבד שם אם כי אפשר ליצור כל אוירה שהיא בחדר שלהם

הוא אוהב את החדר והמיטה שלו - להתלבש עליה לשחק שם אבל לא לישון

הבחור עקשן ולא מתפתה גם לדברים שמאוד מושכים אותו בדרך כלל

נשמח לעצות מחכימות

אגב מבחינת שעות שינה וסדר יום הכל מעולה. הוא אפילו מבקש לישון לפעמים (איתנו) .. רק הבעיה הנ"ל

וכמובן תודה ענקית על כך שאת כאן

שלום רב,

העובדה שהמתוק שלכם אוהב את מיטתו, אוהב לישון ולעיתים אף מבקש לישון היא נהדרת. יחד עם זאת מה שחשוב הוא שיאהב את מיטתו בהקשר של שינה ויבקש לישון בה, ללא קשר לנוכחותכם בזמן זה.

חשוב שתלמדו אותו לאהוב את מיטתו בהקשר של שינה, ולא רק בהקשר של משחק או הלבשה. בנושא זה הייתי מציעה כצעד ראשון לקשר את המיטה שלו רק לשינה ואת שאר הפעולות לבצע מחוצה לה, כדי שיהיה לו ברור מה תפקידה. רק לאחר שהוא ילמד להירדם בה אפשר לחזור להשתמש בה גם לצרכים אחרים.

כדי ללמד אותו להירדם במיטתו כל שעליכם לעשות הוא פשוט להרדים אותו שם... נשמע פשוט אך ברור לי שזה ממש לא. ילדכם פיתח תלות בנוכחות שלכם ובעיקר במגע שלכם ובמיטתכם לצורך הירדמות ולכן בכל יקיצה בלילה או בכל הירדמות הוא נזקק לאותם התנאים, כי רק כך הוא יודע להירדם. חשוב שתחליטו שהוא ישן רק במיטתו, ללא וויתורים, ולהוציא לגמרי את המיטה שלכם מהתמונה מלכתחילה. בתחילה שבו לידו בחדר, בכיסא הסמוך למיטתו ואם יש צורך עזרו לו במגע. כשתרגישו שהוא הולך ומתרגל למיטתו ונרדם בה בקלות תתחילו להתרחק מהמיטה בהדרגה, כל לילה קצת, בהתאם לקצב ההתקדמות שלו וההטמעה של השינויים. כל זאת עד אשר תוכלו לצאת לגמרי מהחדר והוא ילמד להירדם באופן עצמאי. 

בגלל גילו הבוגר אני בהחלט ממליצה על שיחה לפני כל שינוי, הסבר על שעומד להתרחש ועל החשיבות שיש ללינה במיטתו במשך כל הלילה. אין ספק שזה לא יהיה קל בהתחלה אך חשוב שתהיו עקביים ומאוד ברורים בנושא וכמובן אוהבים, תומכים ומחבקים, כי גם לנו כמבוגרים קשה מאוד לשנות הרגלים ישנים

בהצלחה!

שלום מיכל!

הבן שלנו הולך לישון כל ערב בין 6 וחצי לשבע וחצי. לאחרונה הפסקנו לתת לו בקבוק במשך הלילה ובאמת הוא כמעט ולא מתעורר ב"ה. הבעיה שלנו היא יקיצה מוקדמת. באופן קבוע הוא מתעורר ב5 וחצי ולא מוכן לחזור לישון. בסביבות 8 הוא כבר שוב עייף ונרדם בעגלה בדרך למשפחתון. יש מה לעשות?

תודה!

ודאי שיש מה לעשות

ראשית חשוב שתדעי שבשעות אלו הגוף מפריש כמות מאוד קטנה של הורמון המלטונין שאחראי על השינה ולכן מבחינה פיזיולוגית קשה יותר לחזור לשינה בשעות שלפנות בוקר מאשר באמצע הלילה.

אם אכן הנושא מטריד אתכם חשוב להתייחס ליקיצה הזו כאילו בנכם התעורר ב2 לפנות בוקר ולהתעקש על החזרה לשינה כאילו אמצע הלילה ממש, גם אם כבר עלה הבוקר. זה לא פשוט מהסיבה שציינתי למעלה אך חשוב שתהיו עקביים ותעשו זאת עד שיירדם לשינה עמוקה וטובה (לא של 5 דק'...) כדי שיבין שיקיצה ב5:30 היא ממש כמו לקום באמצע הלילה. מה גםש אתם מתארים שהוא נרוא עייף אחר כך במהלך היוםא ז בהחלט יש מקום לעשות זאת במשך כמה ימים עד אשר יטמיע את המסר.

בהצלחה!

היום בעקבות תשובתך הנכונה בפשטותה - קיבלנו כח

הצלחתי להלהיב את הבחור שישן במיטה שלו ...

איתי

כי לא רציתי שזה יהפוך לטראומה ובכיות וכאלה

אז זרמתי איתו בשאיפה שעם הזמן והאומץ שלנו נחליט על השלב הבא.

עכשיו נקדים תרופה ..... מה עושים אם הוא מתעורר באמצע הלילה  וברור לו שהוא ישן איתנו?

מיכל תודה רבה על עצותייך המחכימות  והחדורות מוטיבציה (-:

ראשית- גם אם עוד לא החלטתם מה לעשות אל תכניסו גורמי תלות חדשים, כמו לינה משותפת במיטתכם, אם אתם לא חפצים בהם גם מאוחר יותר. יש להניח שבעקבות החידוש הנ"ל בשלב כל שהוא הדרישה תגיע גם לאמצע הלילה וגם לתחילתו. מה עושים? פשוט מקדימים תרופה למכה ולא עושים זאת אם אתם לא רוצים לגמול אותו גם מזה מאוחר יותר...

דבר נוסף שבולט מדבריך הוא החשש מטראומה. אני מסכימה איתך שבכי יכול ליצור טראומה, כל עוד זה בכי שלא נענה. אני ממש לא ממליצה להשאיר ילד בוכה במיטה! זה אומנם יוביל לתוצאות ועם זה אני לא מתווכחת אך בעיניי ההפסד הוא גדול ולא שווה את התוצאה, במיוחד כשיש חלופה שמועילה לא פחות...

כל עוד בנך בוכה אתם נוכחים שם בשבילו! מלטפים, מחבקים ומרימים אם יש צורך וודאי שלא משאירים ילד בוכה במיטתו, מה שיצור יחס שלילי למיטה ולשינה. בכי יהיה, וטוב שיהיה כי זו שפת התקשורת של בנך עד אשר ילמד לבטא את עצמו במילים. גם אנחנו כמבוגרים מגיבים לשינויים ואני בהחלט מצפה ממנו לתגובה בריאה בנושא, שבמקרה שלו היא בכי. בבכיו הוא לא חווה טראומה אלא מבטא את הקושי שלו בחזרה לשינה ותגובה לשינוי הפתאומי, במיוחד אם קדמו לו מסרים שונים ומבלבלים בנושא. היו קשובים לשפתו והיענו לו אך במקביל למדו אותו שאין זה הזמן להתעורר, לטובתו ולטובתכם.

בהצלחה!

יש לילות שהיא ישנה ממש יפה ורק קמה לאכול

ויש לילות שהיא לא ישנה...צורחת\לא מסכימה לרדת מהידיים..\צורחת גם על הידיים...

שייך לנסות לטפל בזה בגיל הזה?

מה אפשר לעשות?

באיזה שעה כדאי לנסות להרדים אותה כבר ללילה?

שלום הודיה לביא,

ראשית- מזל טוב!

מכיווןש ביתך עוד צעירה חשוב שתדעי שני דברים: א. לא פשוט לבוא לעולם הזה. ההתאקלמות היא לא קלה ולכן לא תמיד קל לנו לפענח את הבכי של תינוקות רכים.

ב. הורמון המלטונין שאחראי על השינה, מופרש בגוף מרגע הלידה בכמויות קטנות, מה שלא מאפשר לתינוקות קטנים להירדם באופן עצמאי ולישון לילה רצוף. ככל שהם גדלים הפרשת הורמון זה מתחזקת בגוף ומגיעה לשיאה בגיל 5 חודשים, שאז לרב התינוקות יש את היכולת להירדם באופן עצמאי ולישון לילה רצוף, ולכן זה הזמן המומלץ להתחיל בתהליך להקניית הרגלי שינה.

יחד עם זאת בהחלט יש דברים שכדאי ללמד את ילדנו כבר מההתחלה, כדי להקל עליהם בכל הקשור לשינה וללמד אותם הרגלי שינה בריאים מגיל צעיר. אני ממליצה לך להיכנס לאתר שלי, יש שם מאמר שהעליתי לא מזמן בנושא הקניית הרגלי שינה לתינוקות צעירים. אם יהיו לך שאלות בנושא אשמח לענות.

בהצלחה!

המאמר מרתק ומקסים!

בעז"ה נשתדל...

ואני מוכרחה להוסיף שעם הבן הגדול שלי (שנה ו3) עבדנו ככה וזה הלך יופי! היו חודשיים קשים לו ולי... אבל בעלי עמד על כך וזה פשוט עבד!

היום אנחנו משכיבים אותו אחרי מקלחת במיטה עם בקבוק מטרנה ו-2 מוצצים, אומרים קריאת שמע

ו.... הולכים!!

והוא ישן עד הבוקר!

ב"ה!

תודה רבה רבה!

יש לי בחורצ'יק בן שנה ושלושה.

בגיל שנה הוא עבר לחדר לבד והפסיק לינוק בלילה, רק בעלי ניגש אליו והוא למד לשתות מים במקום.

ככל שעבר הזמן הוא היה ישן יותר וכשבעלי היה הולך אליו זו הייתה פרוצדורה של 10 דק' גג,

אח"כ הוא גם למד לשתות לבד ובכלל לא היינו קמים.

בזמן האחרון (שבועיים  שלושה) הוא מתעורר פעם בלילה לפעמים פעמיים וצורח צרחות אימים

לא מסכים לישון, או שהוא נרדם על הידיים ומתעורר כשמעבירים אותו וחוזר חלילה.

מהשקורה שבעלי ישן איתו על הרצפה עד הבוקר.

יש לציין שגם השינה שלו ביום נהייתה רעועה, קצרה יותר וקשה להניח אותו.

המלצות יתקבלו בברכה.

  תודה רבה!

שלום רב,

חסר לי מידע בתיאור שלך ולכן קשה לי לומר לך בוודאות מה גרם לשינוי, בעיקר בגלל שאני לא יודעת כיצד בנך נרדם...

בכלא ופן ישנם כמה דברים שבולטים מדבריך וחשוב לנטרל אותם כדי שבנך יחזור לישון לילות רגועים וגם אתם

מים בלילה: חשוב לציין שכל שינוי שנערוך בהרגלי השינה של ילדנו יביא בתחילה לשיפור, עד אשר תתפתח תלות בזה ואז תתחיל רגרסיה. מים בלילה זהו נושא בעייתי בגלל התלות שילדים מפתחים בזה. במקרה שלכם נשמע שהחלפתם את ההנקה במים, כך שהחלפתם תלות בתלות. זאת אומרת שאם פעם בנך היה מתעורר בגלל שהיה תלוי בהנקה היום הוא מתעורר בגלל שהוא תלוי במים. אם אתם לא רוצים להוציא לגמרי את המים מהלילה מחשש לצימאון או כל דבר אחר אני ממליצה להחליף את הבקבוק שהוא ודאי בקבוק עם פטמה, לכוס שאינה נשפכת. כזו שתהיה מונחת באופן קבוע בפינה קבועה במיטה, אם בנך ירצה לשתות בגלל צמאון המים נמצאים לפניו ואם אכן יש לו תלות בזה הוא יסרב לשתות מהכוס הזאת מה שיצביע על כך שהבקבוק הייוה גורם תלות בלילות.

חסר לי מדיע על צורת ההירדמות של בנך אך מהתיאור שלך נראה שהעובדה שהוא נרדם בידיים או שבעלך ישן איתו בחדר מצביעה על רגרסיה. חשוב מאוד לנטרל את התלות הזו ולהחזיר אותו למצב הקודם. אם לא נח לכם עם זה אז אל תוותרו, היו עקביים והחליטוש לא משנה כמה זמן יקח לו לחזור לשינה אבא ישן במיטה של ההורים ולא בחדר שלו על הרצפה. בנוסף אם הוא אל היה נרםד פעם בידיים החזירו אותו למצב הקודם ואם זה אכן היה כך חשוב ללמד אותו הירדמות עצמאית. היקיצות האלו בלילה, בכי היסטרי וקושי להיכנס לשינה מצביעים על תלות בגורם חיצוני לצורך ההירדמות, וזה לא משנה אם הגורם הזה מגיע רק ביקיצות במהלך הלילה ולא בתחילת הלילה. נסו לנטרל את התלות בבקבוק, בנוכחות של אבא בלילה ובהירדמות בידיים ויש להניח שהלילות שלכם יראו יותר טוב, בהנחה שאין גורמי תלות נוספים

בהצלחה!

הוא נרדם בהנקה, יודע להרדם  עם אבא גם לא בידיים אבל לא במיטה,

המים שלו בכוס ככה שנראה לי שזה פחות תלות.

אני לא יודעת להרדים אותו אחרת, בעלי לא בבית ואלה ההנקות היחידות שהוא מקבל אז הוא

מחכה לזה כל הזמן. הוא לא יוותר לי.

חשוב שתלמדו אותו להירדם באופן עצמאי, אחרת לא תצליחו לצמצם יקיצות בלילה, מהסיבה הפשוטה שהוא תלוי בגורמי תלות לצורך ההירדמות שלו ולכן הוא יודע להירדם רק בעזרתם. בכל יקיצה שתהיה בלילה, ולא משנה אם מדובר ביקיצה כתוצאה פיזיולוגית (מה שקורה בלילה) הוא יזדקק לאותו גורם תלות כדי לחזור לשינה, מה שגורם אצל הורים לתחושה של תשישות ועייפות כי זה בדרך כלל תלוי בנו.

את לא צריכה למנוע ממנו את ההנקות האלו, פשוט לא לאפשר לו להירדם בהם. ברגע שיהיה ברור שאין שום קשר בין אוכל לשינה ושהאוכל הוא מזון בלבד, הוא יוותר על ההנקות האלו אם אין לו צורך בהם או שפשוט ישאיר אותם אך לא יזדקק להם כדי להירדם.

עייני בתשובה שכתבתי למעלה תחת הכותרת הקניית הרגלי שינה לתינוק צעיר. יש שם הסבר כיצד ליצור נתק בין אוכל לשינה וכיצד ללמד תינוק הירדמות עצמאית.

ועוד דבר חשוב- אני מכירה את התחושה כמו שאת מתארת ש"הוא לא יוותר לך" אך חשוב להבין שמתפקידך כאמא לדאוג לו. ברור לך שלא תרשי לו לחצות כביש לבד, מחשש שזה יהווה סכנה עבורו, למרות שהוא יתעקש על זה ולא יוותר סביר להניח שאת תתעקשי יותר. כך גם בנושא שינה- שינה היא הכרחית עבורו לצורך תפקוד תקין במהלך היום וחיזוק מערכת החיסון, בדיוק כמו שהיא הכרחית עבורך. יש לייחס לה את החשיבות הראויה ולהבין שאולי יהיה לו קשה להתרגל לדברים חדשים, וזה לגמרי תקען, אך כאימו את יודעת שזה קושי זמני כי ברגע שיתרגל אליהם הרווח שלו יהיה עצום, פשוט מתנה לחיים.

בהצלחה!

מתעקש להתעורר מוקדם בבוקר,

למרות שאין לו מושג אם כבר עלתה השמש למרום..

איך עוצרים את זה? אנחנו לא בקטע של שחרית בנץ

שלום רב,

כתבתי תשובה לשאלה דומה למעלה, תחת הכותרת יקיצות בוקר מוקדמות. עייני בתשובה.

אוסיף ואומר שיש להיות עקביים בנושא ללא וויתורים, אחרת המסר לא עובר לילד באופן ברור ואתם תמשיכו להתעורר בנץ.

בנוסף יש ללמד אותו הירדמות עצמאית אם הוא אינו יודע להירדם כך, אחרת אין טעם ללמידה בכל הנוגע ליקיצות בוקר מוקדמות.

בהצלחה!

שלום רב,

מדבריך מסתמן שבנך תלוי במספר גורמים לצורך הירדמותו. חשוב להבין שילד שתלוי בגורמי תלות חיצוניים כדי להירדם (ידיים, הנקה, נוכחות של הורים ועוד) יפתח אליהם עמידות, מה שיבוא לידי ביטוי בהירדמות ארוכות, יקיצות רבות במהלך הלילה ולעיתים יקיצות ארוכות מאוד בהן קשה להחזיר אותו לשינה. כדי לשפר את הרגלי השינה שלו יש ללמד אותו להירדם באופן עצמאי ובמקביל לנטרל את גורמי התלות שהוא תלוי בהם. כמובן שזה לא פשוט כלל ככל שתהיי יותר ברורה ועקבית בנך יפנים טוב יותר את המסר. אני תמיד משווה זאת לילד שרוצה סוכריית טופי ואמא שלו לא מוכנה לתת לו זאת כי זה מקלקל את השיניים. אבל בחגים כשמחלקים בבית כנסת היא מוותרת לפעמים, מסיבות שונות, ומרשה לו. הילד הזה ינסה בכל פעם שיוכל, לבקש סוכריית טופי כי הוא יודע שלפעמים אמא מסכימה ולפעמים לא, אז מה אכפת לו לנסות? יש להניח שאותה האמא מתקשה להבין למה הוא מבקש את זה כל פעם אם הוא יודע שהיא לא מרשה?... בגלל שהיא לא עקבית בנושא. בתהליך להקניית הרגלי שינה חשוב להיות עקביים ב100% מהמקרים כדי למנוע בלבול מהילד ולסייע לו להבין טוב יותר מה מצופה ממנו.

החליטו בהתאם לגישה החינוכית שלכם על תוכנית עבודה ותפעלו לפיה עד שתראו תוצאות.

גורמי התלות שניכר מדבריך שיש לנטרל:

הירדמות בהנקה: עייני בתשובה למעלה תחת הכותרת הקניית הרגלי שינה לתינוק צעיר, שם הסברתי כיצד לנתק את הקשר בין אוכל להנקה ועדיין לספק אוכל לתינוק אם הוא זקוק לזה. באותה התשובה תמצאי הסבר כיצד ללמד את בנך להירדם באופן עצמאי ללא סיוע שלכם. 

בנוסף ציינת שאת מכניסה אותו למיטה שלכם- אם טוב לך עם זה נהדר אך אני מסיקה שזה קורה בלית ברירה כי את הלילה הוא מתחיל במיטה שלו ולכן אני ממליצה לך מהלילה הראשון שבו תחליטי לעבוד על הרגלי השינה שלו להוציא את המיטה שלכם מהתמונה.

בהצלחה!

איזה עייפות!

רציתי לשאול אותך האם תינוק בן שמונה וחצי חודשים אמור לישון לילה שלם?

התינוק ברובו יונק אוכל קצת מוצקים בארוחת ערב ועוד קצת במהלך היום

הוא קם כל שעה בערך בלילה ופשוט רוצה לינוק כשהוא גומר אין לו בעייה שאני יחזיר אותו מיד למיטה והוא ממשיך לישון

הבעיה שאני לא ממש מצליחה לישון ככה. אני תוהה האם לעשות לו "סדרת חינוך" כמו שבעלי טוען, כי נראה לי שאולי הוא באמת רעב! (וניסיתי אפילו בקבוק מטרנה שיותר ישביע ולא הלך. הוא ממש לא אהב את זה)

לסיכום שאלתי היא:

תינוק שברובו על הנקה (פירות בוקר, מרק צהריים, דייבא בכפית בערב, ומהכל לא הרבה)

האם אמור להיות רעב בלילה?

אם כן אני יתאמץ 

אם לא נתחיל לחנך

ורק רציתי להדגיש שבמהלך היום וגם כשוא נרדם ללילה זה לא על ידי הנקה אלא 2-3 נידנודים

באמצע הלילה זה לא עובד לנדנד

אתם רואים מה החוסר שינה עושה לי? אני כבר לא ממש ישנה כמה לילות 

הייתי בטוחה שיום שלישי היום...

בס"ד

אם לא ממיכל אז אולי מניסיונכם.

אני במצב כבר קשה עקב חוסר בשעות שינה..

הבת שלי ברוך ה' בת כמעט 9 חודשים. יונקת ואכלת מוצקים.

עד גיל חצי שנה ישנה איתנו במיטה והיה ממש קל ונוח. אח"כ כשהתחיל להיות לא נוח העברנו אותה לעריסה משלה, וכל שעתיים שלוש הייתה מתעוררת והנקתי אותה.

בערך בגיל 7-8 חודשים כבר הרגשתי מותשת וגם קראתי בכל מיני ספרים שזה גיל ש- ל-א! אמורים לקום בו, ומאז זה נהייה קשה. שכחתי לציין שבערך בגיל הזה לימדנו אותה רק להרדם בכוחות עצמה, כלומר לשים אותה במיטה שלה לתת לה להירדם בכוחות עצמה או בעזרת מוצץ. הבעיה היתה שלא היינו עקביים וגם שנכנסו כל כמה זמן, ורק לאחרונה הבנו שעדיף דווקא לא להכנס. אז עדיין יש לה קושי בהירדמות, היא בוכה בערך רבע שעה חצי שעה עם עצמה ונרדמת. אנחנו מנסים את זה כבר בערך חודש ואין התקדמות. (שובר!!!!!).

עכשיו הבעיה בלילה- כשהיא מתעוררת אנחנו מנסים שבעלי יקום (לא תמיד הוא מצליח) ויביא לה בקבוק ואז היא אוכלת בערך 40 מל דיסת לילה טב, לפעמים יותר. כשאני קמה אז אין לי כוחות להכין לה בקבוק ובד"כ אני מניקה אותה. בגלל שאני רואה שהיא אוכלת, אני לא בטוחה שבאמת אין לה מה לקום בגיל הזה, ואני מפחדת להרעיב אותה. מצד שני, אולי זה רק מתוך הרגל.

מה לעשות עכשיו?

לתת לה מים?  מטרנה? להניק? להתעלם?

הצילו

הצילו

הצילו

מאמא עייפה וסחוטה נפשית

שבוע הבא כבר פה!!

אז על הדרך כבר העברתי את המיטה שלו לחדר שכבר הרבה שנים מיועד לחדר ילדים,וסתם נהיה למשרד/חדר אורחים /מחסן/בלאגן.. והחלטתי לישון שם גם השבוע

אז הקטן קם ב21:30 והיה לו ברור שאני ארגיע אותו לשינה חזרה עם הנקה, אך לא, הרמתי חיבקתי נתתי מוצץ

הוא: אההההההההההה! אמא מה ניראה לך שאת עושה , תני לי לינוק ולהתכרבל איתך במיטה, אני כ"כ חמוד!

אני:חיבוק שששששש.... הולכים לישון במיטה(פעם ראשונה שמתי לו גם כרית דקה במיטה עם ציפית פה הדוב, כי כשהוא ישן איתי במיטה הראש שלו על כרית).. והנחתי אותו במיטה.

הסתכלתי על השעון 2 דקות בזמן שבכה, הרמתי ליטפתי חיבקתי

הוא :אההההההההההה! אמא מה ניראה לך שאת עושה , תני לי לינוק ולהתכרבל איתך במיטה, אני כ"כ חמוד!

החזרתי למיטה הסתכלתי על השעון מהמיטה שלי 2 דקות בזמן שבכה ורק אז שוב הרמתי

הוא הצביע לכיוון הדלת כאילו אומר הושיעו אותי מהאמא הזאת.. ואז שוב השכבתי, הפעם 3 דקות בשעון, ואז שוב הרמתי, וכשהחזרתי ב"ה הוא הבין אמא עיקבית אני ישן במיטה בלי הנקה נוספת

ונרדם עד 23:55 אז כן נתתי לו הנקה והחזרתי למיטה והוא הסכים..

קם אחרי שעה, ושוב עשיתי שיטת הרם הורד לקחת אותו כמות של זמן אבל הוא הבין (ניראה לי) וכשקם שוב ב3 נתתי הנקה ונרדם חזרה במיטה

קם ברבע ל5 עשיתי הרם הורד פעמיים(!) והוא חזר לישון..

וב05:40 כשהוא דיבר לעצמו ולפה הדוב במיטה (זה הסימן שהוא קם לא בשביל הנקה דווקא אלא זהו ניגמר הלילה אני רוצה לשחק) הוצאתי אותו חיבקתי הראתי לו את החדר החדש שלו, הראתי לו איפה אני ישנתי הנקתי קצת(הוא לא אוהבת לינוק הרבה בבוקר,אולי דקה) והופ הלכנו לסלון לשחק

והוא פה לידי ולא כמו שחשבתי -הוא לא כועס עלי

סיכום:

הנקתי רק (!) פעמיים

ישנתי לבד במיטה

החלפתי חיתול רק פעם אחת ב03:00 (במקום פעמיים שלוש)

יצאנו מהחדר רק ב05:40 ולא ב05:00 כהרגלו

היום בעלי יפנק אותי וייתן לי לישון בצהריים בזמן שיצא איתו לטיול קטן

כדי שיהיה לי כוח להלילה שוב

בתוכנית עד סוף שבוע לחזור לחדר שלי

תודה לה' על הליווי ולמיכל על העיצות

גם לי היו מלא החלטות....

בהשגחה פרטית הוא אכל ארוחת ערב טובה (זה לא קורה כל פעם) מה שעזר לו לישון טבעי עד 12 בלי יקיצות הנקה הבאה הייתה ב 3 גם כמו נס (אני התעוררתי מתוך הרגל ובדקתי שהוא נושם והכל בסדר 3 שעות רצוף זה חבלז בשבילו) ואח"כ עד 5:40 (אני רואה שזה שעה אופנתית בקרב הצוציקים שלנו) הוא קם כל חצי שעה  בערך והייתי כל כך עייפה וכל כך מסוחררת שלא היה לי שום כוח לחינוך פשוט הנקתי והחזרתי למיטה ושוב ושוב....

מקווה לילה הבא...