פורום הורות (עמוד 347)

ולהשתמש בו כנר להבדלה.

כך הרווחתם פעמים!

למה התכוונת אך זו בדיחה פוגעת, מבחינתי בכל אופן

גם אני מכיר את הבעיה מהבן שלי.

איך בדיוק משתמשים בשמן? וזה משנה איזה שמן?

אמור להמס את השעווה (ועושה המון בועיות קטנות- קצף כזה, כמו גזים של קולה..)

תחפשו קצת בגוגל או תשאלו רופא באיזה תדירות ובאיזה כמות מותר שלא יעשה נזק.

(זה בקבוק שקונים בכמה שקלים בבית מרקחת)

יש ספרי של שמנים שמרססים לתוך האוזן[יש לזה צינורית מיוחדת ] לא יודעת אם זה ממיס או רק מרכך , אם זה מעניין אותך אני אחפש את השם של זה.

התרסיס הזה לא שווה ,אף לריכוך בלבד כבר עדיף שמן זית

זה נר שמדליקים בקצה אחד וההקצה השני בתוך האוזן, הנר חלול וזה קצת שואב את השעווה.

וגם תנסו לחמם מעט את השמן לפני שאתם שמים באוזן, ותתנו קצת זמן לשעווה לצאת לבד, השאיבה שהרופא עושה מגבירה את הייצור...

תערובת בשם LRS מצויינת כנגד דלקות אוזניים, גם כמניעה לדלקות חוזרות. ואם זה ניתן באופן סדיר- נראה לי שגם מונע הצטברות שעווה. כדאי לשאול בבי"ס שלוס, הם מתמצאים בזה.

בס"ד

לפי ההוראות של הקופסאות, רשום במפורש שאסור להשתמש במוצר מעבר ל-30 יום.

אם התינוק אוכל רק פעם ב... קונים קופסה קטנה, מה אפשר לעשות?!

יש גם אריזות של "מטרנה to go" הן מכילות אבקה שניתן להכין ממנה סה"כ 180 מ"ל.

בכל מקרה, רצוי שתתייעצי עם אחת מהיועצות שלהן. 1800-32-33-33

בהצלחה !

הם שולחים 2-3 חינם למי שנרשמת שילדה / תלד בחודשים האחרונים

מזל טוב

10 המפגשים הראשונים הם ה"תיאוריה" ו10 המפגשים אח"כ הם יותר מעשיים - ז"א את מקבלת מעין "שעורי בית" כל אחת לפי הצורך שלה ושבוע אחרי את חוזרת לקבוצה יש דיונים וכו'.
השיטה שלה דומה לשיטת שפר (יש להם אתר באינטרנט - את מוזמנת לראות).
העניין המרכזי הוא שהשינוי מתחיל במחשבה שלנו האמהות.

בהצלחה!

אם רוצים ללכת לסדנה שלה צריך להרשם וללכת...

ואז זה תלוי במרחק הגאוגרפי, המנחות של שפר פזורות בכל רחבי הארץ מהגולן ועד לנגב. אפשר לראות רשימה באתר.

אני מעבירה סדנאות בשומרון / שרון / גוש דן.

ראיתי את האתר אבל לא התעמקתי בתוכן. תגובתי היא בעיקר על הרעיון.

אז האמת היא שקצת נרתעתי.

עם הגדולים כאמור אין בעיה.

אבל לגבי הקטנים, האם צריך לימוד כזה מסודר? -תלוי מה קהל היעד ולאיזה גיל אתה קורא קטנים.

פשוט קשה לי שמכניסים הכל לתוך משבצת.   וכמובן שיש הרבה שזה מתאים להם ולילדיהם.

אבל ילדים קטנים צריכים יותר את החוויה. סיפור. חיבוק. שיר. 

כן!  הייתי ממליץ להפוך את אבא לאדמור עם טישים ולא למלמד מהגן.

אני חושש ממסגרות כאלה מניסיון כי יש 2 אפשרויות.

א. יהיה לחץ להספיק כל יום ולא להפסיד.  לא תורם לאהבת תורה.

ב. יהיה יום כן יום לא ואז סתם חוסר שמחה על כך שאין עקביות ואז מפסידים חינוך להתמדה (בכל לא רק בתורה).

ג. וכנראה יש אפשרות שלישית יותר חיובית

הצעה לשיפור (כי ביקשת )

 אפשר פשוט למסור חומר מעובד לאבא שימסור אותו בצורה חיה לילד - ולאו דוקא עם טקסט מול העיניים אפילו אם הילד שותף לטקסט (לענ"ד אם הוא יכול להיות שותף אז הוא יכול להכלל בקטגורית ה"גדולים".

מחילה שאני לא קופץ משמחה למרות שזו יוזמה מאוד מבורכת אני מאמין שזה יתאזן עם שאר התגובות פה

אין עצה טובה יותר

תאמיני לי

זה נשמע אחלה, אבל טכנית, צריך להציב שם מצלמה וכלור אני לא אתן להם [אז הניקוי עצמו לא יהיה יעיל] אבל אני אנסה, יכול להיות שכשהם ינקו זה יעזור.

אני אומרת להם שאני רוצה לשמוע איך הם קולעים לתוך המים

( וזה מועיל בחלק מן המקרים : במהלך היום ולא בלילה, כשהם לא ממהרים לשום מקום, כשהם לא מדברים תוך- כדי עם מישהו נוסף  )

והכי מוצלח- זה להמתין לגיל 9 ומעלה...

וכן. אם פעם אחת הוא ינקה,

זה ירשם אצלו כחוויה, ששווה יותר מ1000 מילים

עכשיו כשהריצפה רטובה ומדיפה ניחוחות...

אי אפשר לגרום לגלגל לחזור אחורה ולמנוע את ההרטבה הנוכחית אלא לפעול מתוך מחשבה על הפעם הבאה,

צריך לנשום עמוק (מחוץ לשרותים), ולהודיע כללית מי שמרטיב את הריצפה בשרותים מנקה אחריו עם הסמרטוט המיועד לכך שנמצא בדלי במקום המסויים שתקבעי.

באותה פעם את תדגימי איך מנגבים ומחזירים את הסמרטוט לדלי.

פעם ביום, רצוי בלילה תנקי איך שאת רגילה.

וזהו בלי מצלמות ובלי מעכבים.

להקטין את היחס לעניין,

ב"ה תראי שיפור ניכר ותספרי לנו עליו.

לא יודע למה אבל הילדים שלי ב"ה קולעים יפה.

וזה כי יש להם היצרות .

שווה בדיקה.

עם הבכור אחרי תקופה שהייתי צריכה לנקות אחריו הרבה, בעלי נכנס איתו לשירותים ולימד אותו איך לכוון בלי שהכל יתיז לכל הכיוונים וזה עבד, גם בלילה בעיניים חצי עצומות והמבט לא בדיוק מופנה לכיוון השירותים, הוא קולע בלי להשאר סימנים על הרצפה.

בן ה-4.5 שלי אוהב ללקק קליפות של פיסטוקים.

זה מסוכן אותו דבר??

שנוסה אצל אנשים -

לא לעשות מזה ענין.

לא למנוע שתיה אחה"צ.

לקחת 3 פעמים, בהפסקות, בערב, לשירותים.

לשים סדין ניילון מתחת לסדין הרגיל.

להגיד לו שישתדל לעשות בערב ושאם "בורח" זה לא נורא - זה קורה להרבה ילדים ותוך כמה זמן הם כבר מרגישים ולא עושים או מרגישים והולכים לשירותים אפילו בלילה.

כמו כן, אם זה לא יפריע לו - את יכולה באמצע הלילה (זמן משוער לפני ה"בריחה" הראשונה) לקחת אותו לשירותים על הידיים, יעשה תוך כדי חצי-שינה ולהחזיר למיטה (זה רק בתנאי שזה הולך בקלות. יש לילדים ש"הערה" חלקית היא נוראה בשבילם, בוכים מזה, ואז אסור לעשות להם את זה אלא להמתין לבוקר..)

תופעה לגמרי מצויה.

[מדובר כאשר זה לא משהו שהתחיל פתאום, אלא שהוא עוד לא נגמל מזה]

1. להעיר אותו לשירותים עוד פעם כשאתם (ההורים) בדרך לישון בעצמכם. כמובן, שהוא יילך על רגליו - כך הוא ער מספיק כדי לזכור ואולי להתרגל.

2. מתחת לסדין הגומי ש ד. הציע, לשים עוד סדין רגיל ומתחתיו עוד סדין גומי. מזרז החלפה בלילה!

יש סיכון מסוים סהצעה הזאת, כי הסדין גומי עלול לזוז מעט, וכך עלולים להצטרך להחליף ולכבס שני סטים של מצעים כנגד הרטבה אחת

אלא עצם זה שהילד לא מרגיש שבורח לו. גם לי בבית יש ילד כזה, כבר בן 4.5 ועדיין מפספס בלילות. הסדין הוא לא הבעיה. אם זה מעצבן לכבס כל יום מצעים אז אפשר לשים לו "תחתוני לילה"- תחתוני pull-ups שסופגים כמו חיתול אבל קלים ללבישה והורדה כמו תחתונים (זה מה שאנחנו עושים). הבעיה היא שלא ברור לי איך הילד ילמד לא לפספס אם הוא לא מרגיש שיוצא לו מתוך שינה, וגם לא מתעורר מהרטיבות (גם בתקופות שהוא ישן ללא תחתוני לילה הוא פשוט לא הרגיש שהמיטה רטובה ונשאר לישון בתוך זה כל הלילה). הרי כל העניין בגמילה זה שהילד מרגיש שלא נעים לו ואז מלמד את עצמו להתאפק וללכת לשירותים...

זה באמת לא כל כך ברור באופן שכלי..

יש עוד הרבה דברים שלא כל כך ברור לנו איך ילדים לומדים (קליטת שפה, למשל).

אך המציאות היא שיש הרבה ילדים שעם הזמן לומדים "להרגיש" את זה.

לפעמים יכולה להיות בעיה רפואית - אך פעמים רבות זה איחור נסבל.

עם הזמן - יתכן שעצם המודעות שלו בבקר לאי הנעימות, גורמת ליותר "ערנות" בשינה; כמו עוד דברים שאם אדם קצת דרוך לקראתם, הוא מתעורר מהם.

יתכן גם שהשינה נהיית קצת פחות עמוקה - מכל מקום יש דבר כזה שילדים נגמלים מזה תוך השנים הראשונות של ביה"ס.

יש גם "שיטות": חיישן שמצפצף עם הרטיבות הראשונה וכד' (כביכול "אימון" של הילד להרגיש ולהתעורר) וכו'.  אבל גם בלי זה - זה יכול להיגמר ללא כל בעיות.  עם השנים, ילד לומד ללכת לרחוץ את עצמו בבקר - זה גם לא דבר שכ"כ נוח, הטירחה הזו, ובסוף - גומר.

העיקר זו ההשלכה הנפשית. וזה תלוי לגמרי ביחס של ההורים. אם ההורים ישדרו לו - זה קורה להרבה ילדים שעדיין "בורח" להם. תלך כמה פעמים לפני השינה לשירותים, ואם בכל זאת - אז לא נורא. בסוף אתה כבר תרגיש מעצמך; במקרה כזה, הילד יגדל שליו - מצד אחד מבין שזה אמור להיגמר ואנו עושים איזה מאמץ (הולך לשירותים), מאידך - זה לא אסון וזה דבר שקורה.  וגם כשמטפלים בענין בבקר, זה נעשה כבדרך אגב, בלי צלצולים יתרים.

אבל את התוצאות הוא מרגיש בטוח (לפחות בבוקר כשהוא קם...).

ולאט לאט הוא גם ילמד להעיר את עצמו בזמן.

דווקא תחתוני גמילה מורידים את ההרגשה כי הם סופגים את זה.

הלילה היתה לנו דווקא הפתעה מרעננת.... המתוק קם באמצע הלילה לבד, התפנה וחזר לישון..

אז ככה אני הרטבתי בלילה עד גיל משו כזה...והרופא אמר לי שפשוט השרירים שלי שם מאוד רפויים!!..אז הוא אמר לי שכל פעם שאני הולכת לפיפי לעשות שלוש שניות ולהתאפק 3 שניות לעשות 3 שניות ולהתאפק וחוזר...!!..
תוך שבוע כבר לר פספסתי יותר!! חיזק לי ת'שרירים!!!..

מה שעשינו זה שני דברים , אחד לגמול משתייה לפני השינה לאט לאט . השני זה להוריד את הילד/ה לשרותים בשעה קבועה [קצת לפני שעת הבריחה- שימו לב שזה פחות או יותר בשעה קבוע].

מעבר לכך שמעתי שאם לוקחים את הבלוטים של עץ האלון טוחנים אותם ומכינים מהם משקה זה פועל על השרירים של השלפוחית.

לא נוסה אצלי בבית כי כששמעתי כבר לא היו לי בעיות כאלה .

ועל כן עלול לגרום לדלקות בדרכי השתן או בשלפוחית, חלילה.

אפשר לעשות את אותו התרגיל, אבל "בכאילו", ולא בזמן מתינת שתן

לקבל פרס על כל פעם שהוא קם בלילה לשירותים (ניסינו גם על כך שהוא קם יבש, אבל כשהוא לא הצליח זה ממש איכזב אותו).

כמו כן, לימדנו אותו לבדוק את הפיג'מה שלו לבד (בבוקר) - אם היא נקיה או צריכה כביסה, ומאז יש פחות פיספוסים, כי זו האחריות שלו ואין תיסכולים שלנו או הערות  וזה מלמד אותו לקחת אחריות ולגדול מכל הבחינות.

יש סדין גומי קבוע מתחת לסדין שלו,

אנו משתדלים שהוא יעלה למיטה מוקדם כדי לא להיות עייף מידי,

ומאמינים שככל שנתערב פחות - הוא יצליח יותר.

בעזרת ה'!

הבן שלי גם עוד מעט בן חמש עד שבוע שעבר הרטיב כל לילה ללא הפסקה!

אני סנדלרית שהייתה יחפה עד שבוע שעבר כלומר, אני מנחת הורים בגישת שפר ולא הצלחתי לפתור לעצמי את הבעיה הזו...

שבוע שעבר הגעתי למסקנה שצורת הקשר שלי עם בני שונה ממה שחשבתי, עשיתי שינוי במחשבה שלי ו...

מאז הוא י ב ש ! ! !

אחרי יומיים הוא שאל אותי אם לא צריך להחליף פיג'מה, שאלתי אותו למה? והוא ענה שכבר שלושה ימים הוא ישן עם אותה הפיג'מה!!! 

אני ממליצה בחום ללכת לחוג הורים של שפר.

משפר את האוירה הכללית בבית ואת שמחת החיים של כולם!

דרך מתוקה לעבור אימון אישי וסדנת הורות יחד.

אשמח לענות ולהגיב למייל ולנייד

aviya5280@gmail.com

0522565297

אביה אליהו מנחת הורים - מרכז שפר

http://www.merkaz-shefer.org/

ואני עדיין לא הגעתי לשלב הזה (ולמי שמעניין לדעת אני בסביבות גיל 14)

אבל ראיתי בדף הראשי את זה ונכנסתי כי רציתי לשתף אתכם...

אני עד גיל 6 בערך עוד פיספסתי במיטה... ולקחו אותי לבדיקות ולא שתיתי בערב וכו'...

ומה לעשות?! לא עזר... קודם כל ייתכן שזה בעקבות מתח או שינוי כלשהו כי אני התחלתי לפספס כשעברנו דירה...

ובשלב מסויים... כשכבר הפסיקו להתעסק עם זה, זה עבר ב"ה.

ויש לי עכשיו אח שגם מפספס (וכדי להרגיע אתכם טיפה הוא כבר בן 8 וחצי אז חמש זה בסדר...)

והורים שלי עשו לו מבצע- כל פעם שהוא לא מפספס הוא צובר נקודות ואז קונים לו מתנה.. וזה די עבד!

דבר נוסף... אני לא יודעת מאיפה ההורים שלי השיגו(אולי מבית המרקחת) מן זמזם כזה שברגע שהילד מתחיל לפספס זה רוטט מעיר את הילד והוא קם לשירותים.

ב"הצלחה ושתראו בקרוב תוצאות...

ואז פתאום כמה שבועות רטטובים.

אנשים שוכחים שגמילה זה תהליך של שנים, עם עליות וירידות.

כמו הגזים בגיל הינקות: עם גרייפווטר זה עובר תוך שלושה חודשים, ובלי גרייפווטר זה עובר תוך 12 שבועות

דעו לכם שיש ילדים שהבשלות של יובש בלילה מגיעה בגיל יותר מאוחר.

וגם אחרי נסיונות שונים אלטרנטיביים וקונבנציונליים

ומה שהביא את השינוי היה שינוי במחשבה...

הנה קישור לסיפור

http://www.merkaz-shefer.org/pStories/%E2%80%8F%E2%80%8Fwet.html

שווה לנסות מה יש להפסיד?

לא חיבים ללכת לחוג שלם,

אפשר ללכת ליעוץ פרטני, מפגש אחד ונפטרתם מהבעיה!

כשהייתי בת 6 חזרתי להרטיב אחרי שכבר נגמלתי. ההורים שלי לקחו אותי למישהי ממש נחמדה שעובדת בתחום שהביאה לי מכשיר חמוד בצורת רדיו שמצפצף בכל פעם שמתחיל לצאת טיפה ואז מתעוררים וקמים לשירותים, בשילוב עם תוכנית של פרסים- פרס קטנטן בכל בוקר שקמים יבשים ופרס גדול אחרי חודש יבש. היא גם לימדה קצת איך לשלוט והכל. אם את רוצה אני יכולה לשאול את ההורים שלי מי זאת הייתה ולהגיד לך. חוצמיזה, יש מקרים שזה קורה מחרדות או תקופה קשה של הילד מאיזו שהיא סיבה. כדאי לברר. ממש בהצלחה, ולא להתייאש..! גם אחים שלי וגמאני היינו ככה וזה עבר מתישהוא... 

יש כאלה שזה טוב להם. יש ילדים שזה מעצבן אותם.

ומי שיש לו סבלנות - יכול להסתדר עם הזמן, הרבה פעמים, גם בלי זה...

שיטה ששמעתי, וניסיתי, ועבדה מאז על כל ילדי:

(בנוסף לכל מה שאמרו שצריך לקבל הכל באהבה ובלי לחץ, ושהילד לא יפגע וכו' - הבטחון הפנימי שלו חשוב יותר גם לענין זה וגם בכלל.)

בעיקרון, יש לילד שתי אפשריות: או להתעורר וללכת לשירותים, או להתאפק עד הבוקר. זה דבר שהשלפוחית יכולה לעמוד בו (כמובן אם אין בעיה פיזיולוגית, כפי שהוזכר).

אלא, שהתהליך בשינה אמור להתבצע מתוך התת מודע, כי הילד בשנתו אינו פועל מתוך הכרה. לכן אפשר לנסות להגיע לעבודה דרך התת מודע. פשוט מדברים על כך עם הילד, בנחת, לפני השינה, ומסבירים לו את שתי האפשרויות, ושהוא יבחר, שתיהן טובות. או להתעורר כשהוא מרגיש שהשלפוחית מלאה, או להתאפק כי השלפוחית יכולה להחזיק מעמד עד הבוקר, והיא באמת יכולה. כשמדובר בילד קטן, אני עצמי חזרתי על כך, שוב ושוב, בצורה נחמדה, בהרבה משפטים פשוטים יותר, ישר והפוך, והילד פשוט הלך לישון בנחת וקם יבש. זה פשוט עבד עם כל ילדי שנולדו לאחר שלמדתי זאת, ובגיל צעיר מאד.

(כשעבדתי על כך עם ילדים קטנים, הסברתי להם זאת, במילים פשוטות יותר כמובן, ואז שאלתי את הילד אם הוא רוצה ללכת לישון בלי טיטול. אחרי התשובה החיובית, פשוט הסברתי וחזרתי כמו תוכי, באוירה רכה וחיובית כמובן, בחיוך ובנועם, תשים לב שאין לך טיטול, ואתה יכול או לקום בלילה או לחכות ולהתאפק עד הבוקר, כי אין לך טיטול, שמת לב? אין לך טיטול, אז תשים לב שאו שתחכה לבוקר, כי אתה יכול, זה ממש נכון שאפשר לחכות עד הבוקר, או שתקום. וכו'.)

וכמו בכל תהליך חינוכי, חשוב שההורים יהיו בגישה חיובית גם כלפי הילד וגם כלפי הבעיה. שיהיה להורים בטחון שהילד יכול את זה, ושבטוח יהיה בסדר כך או כך. ושהילד הוא טוב, ויש בו הרבה דברים נפלאים. זה גם מחזק את הביטחון האישי של הילד. הילד מרגיש אותנו.

בברכה רבה!

צריך לחזור על המשפטים שוב ושוב, כדי שזה יכנס לתת מודע. כמובן בסגנון שמתאים לגיל שלו, אבל ממש שוב ושוב, ואפשר גם להסביר לו מדוע אנחנו חוזרים על זה כ"כ הרבה פעמים, כי ע"י כך זה ישפיע עליו באמצע השינה.

פנה לחוקר פרטי.

נשמע מאוד מוזר

וסליחה שאני לא יכולה לענות לך זיפזיפ,

מדור חיפוש קרובים בטח כבר ניסת

ובטח היא מדברת מתוך איזה שהיא מצוקה

אפשר גם להיות קצת יותר רגישים

אולי אנשים פה יוכלו לשאול מכרים משם

אולי הם יוכלו לעזור לך

(שגרירות ישראל בגרמניה)

מחר אנסה בחב"ד תודה רבה!

אם את מכירה מישהי כזו,

לכי, ספרי לה, תתייעצי וזהו.

שוה לנסות - ולו מחמת הספק.

תודה

ראיתי פעם סירטון מדהים על אישה בלי ידיים שמתפקדת כמו אדם רגיל!

יש לה משפחה, ילדים.

ורואים בסרטון איך היא עושה קניות, מחליפה לילד טיטול!

היא יושבת על כיסא גלגלים ומשתמשת ברגלים!

כששאלו אותה איך היא עושה את זה

היא אמרה שזה בזכות היחס של ההורים שלה

שתמיד ציפו ממנה כמו משאר האחים- 

לכתוב את השיעורי בית לשטוף כלים וכו',

אם קשה- זה לא אומר שצריך לוותר-

אלא שצריך להתאמץ יותר.

וחשוב לקרוא אותם מפי "בעלת ניסיון".

צריך לא להקצין לאף כיוון. להבין, להתחשב, וגם לדעת לתרגל למה שאפשר ולדרוש בנחת מה שצריך.

ובוודאי שקושי בריכוז וקשב אינו "בעיה באישיות"... זה סוג של אופי והתנהגות אחרי הכל, עם הרבה גוונים ועם הרבה בחירה אישית, ככל אדם (שמעתי לפני זמן מה שבמודיעין מחפשים כאלה. אולי בגלל שימת לב לדברים שאחרים "מרוכזים" מידי לא שמים לב.. אינני יודע).

כתבת בצורה מאד מרשימה  יישר כח.

אסור להקצין לאף כיוון.

כתבת יפה, הרעיון נכון, אבל אפשר לא לותר ולדרוש גם מילד שאובחן בגיל צעיר.

ההבנה מאין נובעים הקשיים לא חייבת בהכרח להביא לוויתור איפה שלא צריך לוותר, אלא- להושיט את העזרה הנחוצה (אם נחוצה) על מנת שאכן הילד לא יוותר לעצמו ואנו לא נוותר לו.

אני אמא לכמה ילדים מאובחנים.

למה היא הפסיקה?! מה היה לה רע?!

הייתי שמה אותה במיטה, היא היתה מוצצת אצבע ונרדמת בשלווה... איפה הימים היפים הללו?!

מישהו שמע פעם על תינוק שמצץ אצבע מגיל חודש עד גיל חמישה חודשים בלבד?!

לא צריך "להנדס" את היחדים. הם מרגישים לא רע מה טוב להם.

ואולי (אני לא אומר בהכרח. אבל אולי?..) צריך במקום לדאוג מה יהיה עוד 15 שנה אם היא לאתרצה להפסיק - לדאוג מה יהיה אם יחסר לה זה עכשיו?

כבר ציטטתי פה פעם מרופא שיניים אחד, שהביאו לו ילד עם מציצת אצבע.

אמר: מוטב שיניים עקומות מנפש עקומה..  עד כאן דבריו.

תשובה מעולה לכל הדודות המציקניות: הבת שלך עם אצבע?? שומו שמיים!!! מוצץ אפשר לאבד, אצבע אי אפשר לנסר"

ועוד כהנה וכהנה תגובות מקוריות שתהיינה בריאות.

תודה

אני מצצתי אצבע עד גיל 13 שבו הפסקתי לבד מעצמי...

עד גיל 20 לא ראיתי רופא שיניים. וגם אורטודנט עד היום!! השיניים חזרו לבד למקומם כשהפסקתי למצוץ....

מאצבע אין רוק מסביב וזו גם נחמה!! היא זולה, פשוטה ולא צריך אף פעם להשתגע לחפש אותה...

אין לי חסכים מהמציצת אצבע שלי לא זוכרת שהתביישתי בה.

מה שכן אמא שלי אומרת שבגיל שנה-שנה וחצי זה נורא שאין מוצץ לתקוע האצבע אחרי הכל היא בשליטת הילד

אלא על הצורך שלה

זה מרגיע אותה וטוב לה

ופשוט להתכונן לקבל פספוסים פה ושם...

בדרך כלל יש תקופות יותר טובות ותקופות פחות טובות, ביום ובלילה, לאורך כמה שנים

כל הורה מנקה פיפי וקקי לפעמים...

ומאוחר יותר בלילה,

פשוט בגלל שאני עייפה מידי לקום בלילות

עזבי כללים זה אישי לכל ילד.תתקדמי לפי הקצב שלו אם את רואה שהוא מצליח מעולה ואם לא ,לא בוער.בע"ה עד החתונה יעבור : ) העיקר בלי לחץ.

יותר טוב לגמול בקיץ 

כי יש הרבה שכבות ויותר מפספסים בגלל הקור

אבל להשאיר ילד עם טיטול כשהוא מוכן זה לא נעים לו (בדרך כלל)

אז אם יש לך כח תתחילי ותצפי לפספוסים...

אני גמלתי ביום

ומיד כשהם שלטו הורדתי גם בלילה. (בערך שבוע מההתחלה של הגמילה)

כולם אמרו לי לחכות עם הלילה 

ואני אמרתי אם לא ננסה איך נדע?

אז בלילה הראשון הגדול שלי עשה הפתעה וקם ב4 בבוקר:

"אמא יש לי פיפי!"

מאז הוא לא מפספס.(כמעט...)

הקטנה גם התחילה ככה אבל בתחילת השנה בגן

היא התחילה לפספס כל לילה!

אני מנסה לא להתייאש...

בהצלחה! 

והזמנו רק משפחה מורחבת עד רמת האחים והאחיינים של הזוג החוגג. גם עשינו סרט עליהם, וכמובן איזה דבר תורה, והיה משפחתי ומרגש. לגבי מתנה- אם רוצים מתנה גדולה אפשר לשדרג איזה רהיט בבית שיודעים שהזוג רוצה להחליף (אנחנו הלכנו על מזרונים חדשים).

להורים שלי עשינו מסיבת הפתעה והכל היה בצבע כסף, הסכום הצלחות הקישוטים

ולמתנה אפשר לקנות אילן יוחסין ששמים תמונות של כל אחד (יש מדהימים)

בהצלחה ומזל טוב

אנחנו ערכנו מסיבת הפתעה מושקעת בבית אחד האחים לרגל 50 שנות , ובאמת הייתה הפתעה להורים כי טעינו בתאריך... 

חחח גדול

גסטין ביבר

כואבת לי הבטן

שיהיה לו רפואה שלמה!

האמת שאני יותר רגועה כשאני שמה אותם ביחד באמבטיה (3 וחצי ו4 וחצי)

כי אז הם מדברים ואני מקשיבה ואם אני שומעת שקט אני הולכת לבדוק.

אני כן משאירה בגיל הזה ובודקת כל כמה זמן

אבל לפעמים אפילו אם בודקים כל 2 דקות זה יכול להיות מאוחר מידי...

וכבר שמעו גם על מבוגרים שטבעו באמבטיה

לפעמים זה לא בידינו.

יש לי בן שנתיים וחצי שנשאר לבד. אמנן לא לחצי שעה, אבל כן לדקות בודדות, שזה מספיק בשביל לטבוע אם צריך נראה לי פשוט לא הגיוני שהוא יכול לטבוע, לא כל שכן ילד שגדול ממנו בשנה, ישמור אותו השם וישלח לו רפואה.

אני טיפה הייתי משאירה לבד אבל הייתי מאוד קרובה ומקשיבה להכל וכמובן המים ממש היו נמוכים. 

עכשיו בקיץ רק פתחתי את הברז - בלי פקק באמבטיה - והם (בני שנתיים וחודשיים עכשיו) ממלאים כלים במים ומרוקנים - אבל אין מים באמבטיה אז אין סכנה.  ואז אני באה שוטפת מסבנת וכו'

בחורף אפשר למלא קצת מים ולא להשאיר לבד אלא אם כן נמצאים ממש קרוב ולפני שמוציאים אפשר לרוקן את האמבטיה ואז אפשר להוציא אחד והשני ימתין קצת באמבטיה הריקה.

הצלחה!

הוא פשוט " מתבלבל" לגמרי ובלחץ כשזה קורה לו ולא מצליח לארגן את גופו ושריריו לפעול נכון!

אסור להשאיר ללא השגחה עד גיל 4.

אח"כ לדאוג שהמים יהיו נמוכים, טוב לתרגל עם ילד הכנסת ראש למים ובעבוע.

אחרי גיל 4 כבר לכל ילד יש התפתחות משלו ועדיין נדרשת זהירות. בעיקר במצבי החלקה- אז הילד עלול לגמרי לא להסתדר. ולא לשכוח- הוא עלול גם לשחק בברז המים החמים...

לצערנו אתמול בלילה הילד נפטר.

ממה שהבנתי הילד ישב בתוך מתקן ישיבה באמבטיה וניסה לצאת , והראש שלו נתקע במתקן.

זה רק לחברות כבוד..

גם לי לא אישרו.

נחיה ונראה לי יש כבוד

כדי להיכנס לנשואות בלבד את צריכה לכתוב קצת בפורום ולא רק מאחורי האנונימי אחרת איך המנהלות יוכלו אפילו להעריך מי ומה את?!?!

ממליצה מאוד . אצלנו בקופה נותנים לעשות אותו פעם בחיים. א יש לך שאלות אשמח לעזור!

אבל אני חייב להעיר שיצא לי להכיר משפחה רגילה ונורמטיבית שלאחר מתן כ"כ הרבה "תמריצים", "חיזוקים" ופרסים למיניהם, הילדים לא מוכנים להושיט יד ולעזור בבית בלי לקבל תמורה עבור הבקשה, גם אם היא מגיעה מההורים.

הם התרגלו שאין דברים בחינם, וככה הבית נראה

[נקודה למחשבה]

רב העיות האורטודיות בגיל זה מסתדרות בעצמן ללא התערבות כירורגית, בעיקר ע"י רצועות או גבסים שמקבעים את הרגל כך שהעצם תיבנה נכון בכוחות הטבעיים שלה.

בעז"ה זה מסתדר בסדר גמור אח"כ.

נשמח תבשרי לנו מה קרה בסוף.

תודה