שנוסה אצל אנשים -

לא לעשות מזה ענין.

לא למנוע שתיה אחה"צ.

לקחת 3 פעמים, בהפסקות, בערב, לשירותים.

לשים סדין ניילון מתחת לסדין הרגיל.

להגיד לו שישתדל לעשות בערב ושאם "בורח" זה לא נורא - זה קורה להרבה ילדים ותוך כמה זמן הם כבר מרגישים ולא עושים או מרגישים והולכים לשירותים אפילו בלילה.

כמו כן, אם זה לא יפריע לו - את יכולה באמצע הלילה (זמן משוער לפני ה"בריחה" הראשונה) לקחת אותו לשירותים על הידיים, יעשה תוך כדי חצי-שינה ולהחזיר למיטה (זה רק בתנאי שזה הולך בקלות. יש לילדים ש"הערה" חלקית היא נוראה בשבילם, בוכים מזה, ואז אסור לעשות להם את זה אלא להמתין לבוקר..)

תופעה לגמרי מצויה.

[מדובר כאשר זה לא משהו שהתחיל פתאום, אלא שהוא עוד לא נגמל מזה]

1. להעיר אותו לשירותים עוד פעם כשאתם (ההורים) בדרך לישון בעצמכם. כמובן, שהוא יילך על רגליו - כך הוא ער מספיק כדי לזכור ואולי להתרגל.

2. מתחת לסדין הגומי ש ד. הציע, לשים עוד סדין רגיל ומתחתיו עוד סדין גומי. מזרז החלפה בלילה!

יש סיכון מסוים סהצעה הזאת, כי הסדין גומי עלול לזוז מעט, וכך עלולים להצטרך להחליף ולכבס שני סטים של מצעים כנגד הרטבה אחת

אלא עצם זה שהילד לא מרגיש שבורח לו. גם לי בבית יש ילד כזה, כבר בן 4.5 ועדיין מפספס בלילות. הסדין הוא לא הבעיה. אם זה מעצבן לכבס כל יום מצעים אז אפשר לשים לו "תחתוני לילה"- תחתוני pull-ups שסופגים כמו חיתול אבל קלים ללבישה והורדה כמו תחתונים (זה מה שאנחנו עושים). הבעיה היא שלא ברור לי איך הילד ילמד לא לפספס אם הוא לא מרגיש שיוצא לו מתוך שינה, וגם לא מתעורר מהרטיבות (גם בתקופות שהוא ישן ללא תחתוני לילה הוא פשוט לא הרגיש שהמיטה רטובה ונשאר לישון בתוך זה כל הלילה). הרי כל העניין בגמילה זה שהילד מרגיש שלא נעים לו ואז מלמד את עצמו להתאפק וללכת לשירותים...

זה באמת לא כל כך ברור באופן שכלי..

יש עוד הרבה דברים שלא כל כך ברור לנו איך ילדים לומדים (קליטת שפה, למשל).

אך המציאות היא שיש הרבה ילדים שעם הזמן לומדים "להרגיש" את זה.

לפעמים יכולה להיות בעיה רפואית - אך פעמים רבות זה איחור נסבל.

עם הזמן - יתכן שעצם המודעות שלו בבקר לאי הנעימות, גורמת ליותר "ערנות" בשינה; כמו עוד דברים שאם אדם קצת דרוך לקראתם, הוא מתעורר מהם.

יתכן גם שהשינה נהיית קצת פחות עמוקה - מכל מקום יש דבר כזה שילדים נגמלים מזה תוך השנים הראשונות של ביה"ס.

יש גם "שיטות": חיישן שמצפצף עם הרטיבות הראשונה וכד' (כביכול "אימון" של הילד להרגיש ולהתעורר) וכו'.  אבל גם בלי זה - זה יכול להיגמר ללא כל בעיות.  עם השנים, ילד לומד ללכת לרחוץ את עצמו בבקר - זה גם לא דבר שכ"כ נוח, הטירחה הזו, ובסוף - גומר.

העיקר זו ההשלכה הנפשית. וזה תלוי לגמרי ביחס של ההורים. אם ההורים ישדרו לו - זה קורה להרבה ילדים שעדיין "בורח" להם. תלך כמה פעמים לפני השינה לשירותים, ואם בכל זאת - אז לא נורא. בסוף אתה כבר תרגיש מעצמך; במקרה כזה, הילד יגדל שליו - מצד אחד מבין שזה אמור להיגמר ואנו עושים איזה מאמץ (הולך לשירותים), מאידך - זה לא אסון וזה דבר שקורה.  וגם כשמטפלים בענין בבקר, זה נעשה כבדרך אגב, בלי צלצולים יתרים.

אבל את התוצאות הוא מרגיש בטוח (לפחות בבוקר כשהוא קם...).

ולאט לאט הוא גם ילמד להעיר את עצמו בזמן.

דווקא תחתוני גמילה מורידים את ההרגשה כי הם סופגים את זה.

הלילה היתה לנו דווקא הפתעה מרעננת.... המתוק קם באמצע הלילה לבד, התפנה וחזר לישון..

אז ככה אני הרטבתי בלילה עד גיל משו כזה...והרופא אמר לי שפשוט השרירים שלי שם מאוד רפויים!!..אז הוא אמר לי שכל פעם שאני הולכת לפיפי לעשות שלוש שניות ולהתאפק 3 שניות לעשות 3 שניות ולהתאפק וחוזר...!!..
תוך שבוע כבר לר פספסתי יותר!! חיזק לי ת'שרירים!!!..

מה שעשינו זה שני דברים , אחד לגמול משתייה לפני השינה לאט לאט . השני זה להוריד את הילד/ה לשרותים בשעה קבועה [קצת לפני שעת הבריחה- שימו לב שזה פחות או יותר בשעה קבוע].

מעבר לכך שמעתי שאם לוקחים את הבלוטים של עץ האלון טוחנים אותם ומכינים מהם משקה זה פועל על השרירים של השלפוחית.

לא נוסה אצלי בבית כי כששמעתי כבר לא היו לי בעיות כאלה .

ועל כן עלול לגרום לדלקות בדרכי השתן או בשלפוחית, חלילה.

אפשר לעשות את אותו התרגיל, אבל "בכאילו", ולא בזמן מתינת שתן

לקבל פרס על כל פעם שהוא קם בלילה לשירותים (ניסינו גם על כך שהוא קם יבש, אבל כשהוא לא הצליח זה ממש איכזב אותו).

כמו כן, לימדנו אותו לבדוק את הפיג'מה שלו לבד (בבוקר) - אם היא נקיה או צריכה כביסה, ומאז יש פחות פיספוסים, כי זו האחריות שלו ואין תיסכולים שלנו או הערות  וזה מלמד אותו לקחת אחריות ולגדול מכל הבחינות.

יש סדין גומי קבוע מתחת לסדין שלו,

אנו משתדלים שהוא יעלה למיטה מוקדם כדי לא להיות עייף מידי,

ומאמינים שככל שנתערב פחות - הוא יצליח יותר.

בעזרת ה'!

הבן שלי גם עוד מעט בן חמש עד שבוע שעבר הרטיב כל לילה ללא הפסקה!

אני סנדלרית שהייתה יחפה עד שבוע שעבר כלומר, אני מנחת הורים בגישת שפר ולא הצלחתי לפתור לעצמי את הבעיה הזו...

שבוע שעבר הגעתי למסקנה שצורת הקשר שלי עם בני שונה ממה שחשבתי, עשיתי שינוי במחשבה שלי ו...

מאז הוא י ב ש ! ! !

אחרי יומיים הוא שאל אותי אם לא צריך להחליף פיג'מה, שאלתי אותו למה? והוא ענה שכבר שלושה ימים הוא ישן עם אותה הפיג'מה!!! 

אני ממליצה בחום ללכת לחוג הורים של שפר.

משפר את האוירה הכללית בבית ואת שמחת החיים של כולם!

דרך מתוקה לעבור אימון אישי וסדנת הורות יחד.

אשמח לענות ולהגיב למייל ולנייד

aviya5280@gmail.com

0522565297

אביה אליהו מנחת הורים - מרכז שפר

http://www.merkaz-shefer.org/

ואני עדיין לא הגעתי לשלב הזה (ולמי שמעניין לדעת אני בסביבות גיל 14)

אבל ראיתי בדף הראשי את זה ונכנסתי כי רציתי לשתף אתכם...

אני עד גיל 6 בערך עוד פיספסתי במיטה... ולקחו אותי לבדיקות ולא שתיתי בערב וכו'...

ומה לעשות?! לא עזר... קודם כל ייתכן שזה בעקבות מתח או שינוי כלשהו כי אני התחלתי לפספס כשעברנו דירה...

ובשלב מסויים... כשכבר הפסיקו להתעסק עם זה, זה עבר ב"ה.

ויש לי עכשיו אח שגם מפספס (וכדי להרגיע אתכם טיפה הוא כבר בן 8 וחצי אז חמש זה בסדר...)

והורים שלי עשו לו מבצע- כל פעם שהוא לא מפספס הוא צובר נקודות ואז קונים לו מתנה.. וזה די עבד!

דבר נוסף... אני לא יודעת מאיפה ההורים שלי השיגו(אולי מבית המרקחת) מן זמזם כזה שברגע שהילד מתחיל לפספס זה רוטט מעיר את הילד והוא קם לשירותים.

ב"הצלחה ושתראו בקרוב תוצאות...

ואז פתאום כמה שבועות רטטובים.

אנשים שוכחים שגמילה זה תהליך של שנים, עם עליות וירידות.

כמו הגזים בגיל הינקות: עם גרייפווטר זה עובר תוך שלושה חודשים, ובלי גרייפווטר זה עובר תוך 12 שבועות

דעו לכם שיש ילדים שהבשלות של יובש בלילה מגיעה בגיל יותר מאוחר.

וגם אחרי נסיונות שונים אלטרנטיביים וקונבנציונליים

ומה שהביא את השינוי היה שינוי במחשבה...

הנה קישור לסיפור

http://www.merkaz-shefer.org/pStories/%E2%80%8F%E2%80%8Fwet.html

שווה לנסות מה יש להפסיד?

לא חיבים ללכת לחוג שלם,

אפשר ללכת ליעוץ פרטני, מפגש אחד ונפטרתם מהבעיה!

כשהייתי בת 6 חזרתי להרטיב אחרי שכבר נגמלתי. ההורים שלי לקחו אותי למישהי ממש נחמדה שעובדת בתחום שהביאה לי מכשיר חמוד בצורת רדיו שמצפצף בכל פעם שמתחיל לצאת טיפה ואז מתעוררים וקמים לשירותים, בשילוב עם תוכנית של פרסים- פרס קטנטן בכל בוקר שקמים יבשים ופרס גדול אחרי חודש יבש. היא גם לימדה קצת איך לשלוט והכל. אם את רוצה אני יכולה לשאול את ההורים שלי מי זאת הייתה ולהגיד לך. חוצמיזה, יש מקרים שזה קורה מחרדות או תקופה קשה של הילד מאיזו שהיא סיבה. כדאי לברר. ממש בהצלחה, ולא להתייאש..! גם אחים שלי וגמאני היינו ככה וזה עבר מתישהוא... 

יש כאלה שזה טוב להם. יש ילדים שזה מעצבן אותם.

ומי שיש לו סבלנות - יכול להסתדר עם הזמן, הרבה פעמים, גם בלי זה...

שיטה ששמעתי, וניסיתי, ועבדה מאז על כל ילדי:

(בנוסף לכל מה שאמרו שצריך לקבל הכל באהבה ובלי לחץ, ושהילד לא יפגע וכו' - הבטחון הפנימי שלו חשוב יותר גם לענין זה וגם בכלל.)

בעיקרון, יש לילד שתי אפשריות: או להתעורר וללכת לשירותים, או להתאפק עד הבוקר. זה דבר שהשלפוחית יכולה לעמוד בו (כמובן אם אין בעיה פיזיולוגית, כפי שהוזכר).

אלא, שהתהליך בשינה אמור להתבצע מתוך התת מודע, כי הילד בשנתו אינו פועל מתוך הכרה. לכן אפשר לנסות להגיע לעבודה דרך התת מודע. פשוט מדברים על כך עם הילד, בנחת, לפני השינה, ומסבירים לו את שתי האפשרויות, ושהוא יבחר, שתיהן טובות. או להתעורר כשהוא מרגיש שהשלפוחית מלאה, או להתאפק כי השלפוחית יכולה להחזיק מעמד עד הבוקר, והיא באמת יכולה. כשמדובר בילד קטן, אני עצמי חזרתי על כך, שוב ושוב, בצורה נחמדה, בהרבה משפטים פשוטים יותר, ישר והפוך, והילד פשוט הלך לישון בנחת וקם יבש. זה פשוט עבד עם כל ילדי שנולדו לאחר שלמדתי זאת, ובגיל צעיר מאד.

(כשעבדתי על כך עם ילדים קטנים, הסברתי להם זאת, במילים פשוטות יותר כמובן, ואז שאלתי את הילד אם הוא רוצה ללכת לישון בלי טיטול. אחרי התשובה החיובית, פשוט הסברתי וחזרתי כמו תוכי, באוירה רכה וחיובית כמובן, בחיוך ובנועם, תשים לב שאין לך טיטול, ואתה יכול או לקום בלילה או לחכות ולהתאפק עד הבוקר, כי אין לך טיטול, שמת לב? אין לך טיטול, אז תשים לב שאו שתחכה לבוקר, כי אתה יכול, זה ממש נכון שאפשר לחכות עד הבוקר, או שתקום. וכו'.)

וכמו בכל תהליך חינוכי, חשוב שההורים יהיו בגישה חיובית גם כלפי הילד וגם כלפי הבעיה. שיהיה להורים בטחון שהילד יכול את זה, ושבטוח יהיה בסדר כך או כך. ושהילד הוא טוב, ויש בו הרבה דברים נפלאים. זה גם מחזק את הביטחון האישי של הילד. הילד מרגיש אותנו.

בברכה רבה!

צריך לחזור על המשפטים שוב ושוב, כדי שזה יכנס לתת מודע. כמובן בסגנון שמתאים לגיל שלו, אבל ממש שוב ושוב, ואפשר גם להסביר לו מדוע אנחנו חוזרים על זה כ"כ הרבה פעמים, כי ע"י כך זה ישפיע עליו באמצע השינה.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות