שנוסה אצל אנשים -

לא לעשות מזה ענין.

לא למנוע שתיה אחה"צ.

לקחת 3 פעמים, בהפסקות, בערב, לשירותים.

לשים סדין ניילון מתחת לסדין הרגיל.

להגיד לו שישתדל לעשות בערב ושאם "בורח" זה לא נורא - זה קורה להרבה ילדים ותוך כמה זמן הם כבר מרגישים ולא עושים או מרגישים והולכים לשירותים אפילו בלילה.

כמו כן, אם זה לא יפריע לו - את יכולה באמצע הלילה (זמן משוער לפני ה"בריחה" הראשונה) לקחת אותו לשירותים על הידיים, יעשה תוך כדי חצי-שינה ולהחזיר למיטה (זה רק בתנאי שזה הולך בקלות. יש לילדים ש"הערה" חלקית היא נוראה בשבילם, בוכים מזה, ואז אסור לעשות להם את זה אלא להמתין לבוקר..)

תופעה לגמרי מצויה.

[מדובר כאשר זה לא משהו שהתחיל פתאום, אלא שהוא עוד לא נגמל מזה]

1. להעיר אותו לשירותים עוד פעם כשאתם (ההורים) בדרך לישון בעצמכם. כמובן, שהוא יילך על רגליו - כך הוא ער מספיק כדי לזכור ואולי להתרגל.

2. מתחת לסדין הגומי ש ד. הציע, לשים עוד סדין רגיל ומתחתיו עוד סדין גומי. מזרז החלפה בלילה!

יש סיכון מסוים סהצעה הזאת, כי הסדין גומי עלול לזוז מעט, וכך עלולים להצטרך להחליף ולכבס שני סטים של מצעים כנגד הרטבה אחת

אלא עצם זה שהילד לא מרגיש שבורח לו. גם לי בבית יש ילד כזה, כבר בן 4.5 ועדיין מפספס בלילות. הסדין הוא לא הבעיה. אם זה מעצבן לכבס כל יום מצעים אז אפשר לשים לו "תחתוני לילה"- תחתוני pull-ups שסופגים כמו חיתול אבל קלים ללבישה והורדה כמו תחתונים (זה מה שאנחנו עושים). הבעיה היא שלא ברור לי איך הילד ילמד לא לפספס אם הוא לא מרגיש שיוצא לו מתוך שינה, וגם לא מתעורר מהרטיבות (גם בתקופות שהוא ישן ללא תחתוני לילה הוא פשוט לא הרגיש שהמיטה רטובה ונשאר לישון בתוך זה כל הלילה). הרי כל העניין בגמילה זה שהילד מרגיש שלא נעים לו ואז מלמד את עצמו להתאפק וללכת לשירותים...

זה באמת לא כל כך ברור באופן שכלי..

יש עוד הרבה דברים שלא כל כך ברור לנו איך ילדים לומדים (קליטת שפה, למשל).

אך המציאות היא שיש הרבה ילדים שעם הזמן לומדים "להרגיש" את זה.

לפעמים יכולה להיות בעיה רפואית - אך פעמים רבות זה איחור נסבל.

עם הזמן - יתכן שעצם המודעות שלו בבקר לאי הנעימות, גורמת ליותר "ערנות" בשינה; כמו עוד דברים שאם אדם קצת דרוך לקראתם, הוא מתעורר מהם.

יתכן גם שהשינה נהיית קצת פחות עמוקה - מכל מקום יש דבר כזה שילדים נגמלים מזה תוך השנים הראשונות של ביה"ס.

יש גם "שיטות": חיישן שמצפצף עם הרטיבות הראשונה וכד' (כביכול "אימון" של הילד להרגיש ולהתעורר) וכו'.  אבל גם בלי זה - זה יכול להיגמר ללא כל בעיות.  עם השנים, ילד לומד ללכת לרחוץ את עצמו בבקר - זה גם לא דבר שכ"כ נוח, הטירחה הזו, ובסוף - גומר.

העיקר זו ההשלכה הנפשית. וזה תלוי לגמרי ביחס של ההורים. אם ההורים ישדרו לו - זה קורה להרבה ילדים שעדיין "בורח" להם. תלך כמה פעמים לפני השינה לשירותים, ואם בכל זאת - אז לא נורא. בסוף אתה כבר תרגיש מעצמך; במקרה כזה, הילד יגדל שליו - מצד אחד מבין שזה אמור להיגמר ואנו עושים איזה מאמץ (הולך לשירותים), מאידך - זה לא אסון וזה דבר שקורה.  וגם כשמטפלים בענין בבקר, זה נעשה כבדרך אגב, בלי צלצולים יתרים.

אבל את התוצאות הוא מרגיש בטוח (לפחות בבוקר כשהוא קם...).

ולאט לאט הוא גם ילמד להעיר את עצמו בזמן.

דווקא תחתוני גמילה מורידים את ההרגשה כי הם סופגים את זה.

הלילה היתה לנו דווקא הפתעה מרעננת.... המתוק קם באמצע הלילה לבד, התפנה וחזר לישון..

אז ככה אני הרטבתי בלילה עד גיל משו כזה...והרופא אמר לי שפשוט השרירים שלי שם מאוד רפויים!!..אז הוא אמר לי שכל פעם שאני הולכת לפיפי לעשות שלוש שניות ולהתאפק 3 שניות לעשות 3 שניות ולהתאפק וחוזר...!!..
תוך שבוע כבר לר פספסתי יותר!! חיזק לי ת'שרירים!!!..

מה שעשינו זה שני דברים , אחד לגמול משתייה לפני השינה לאט לאט . השני זה להוריד את הילד/ה לשרותים בשעה קבועה [קצת לפני שעת הבריחה- שימו לב שזה פחות או יותר בשעה קבוע].

מעבר לכך שמעתי שאם לוקחים את הבלוטים של עץ האלון טוחנים אותם ומכינים מהם משקה זה פועל על השרירים של השלפוחית.

לא נוסה אצלי בבית כי כששמעתי כבר לא היו לי בעיות כאלה .

ועל כן עלול לגרום לדלקות בדרכי השתן או בשלפוחית, חלילה.

אפשר לעשות את אותו התרגיל, אבל "בכאילו", ולא בזמן מתינת שתן

לקבל פרס על כל פעם שהוא קם בלילה לשירותים (ניסינו גם על כך שהוא קם יבש, אבל כשהוא לא הצליח זה ממש איכזב אותו).

כמו כן, לימדנו אותו לבדוק את הפיג'מה שלו לבד (בבוקר) - אם היא נקיה או צריכה כביסה, ומאז יש פחות פיספוסים, כי זו האחריות שלו ואין תיסכולים שלנו או הערות  וזה מלמד אותו לקחת אחריות ולגדול מכל הבחינות.

יש סדין גומי קבוע מתחת לסדין שלו,

אנו משתדלים שהוא יעלה למיטה מוקדם כדי לא להיות עייף מידי,

ומאמינים שככל שנתערב פחות - הוא יצליח יותר.

בעזרת ה'!

הבן שלי גם עוד מעט בן חמש עד שבוע שעבר הרטיב כל לילה ללא הפסקה!

אני סנדלרית שהייתה יחפה עד שבוע שעבר כלומר, אני מנחת הורים בגישת שפר ולא הצלחתי לפתור לעצמי את הבעיה הזו...

שבוע שעבר הגעתי למסקנה שצורת הקשר שלי עם בני שונה ממה שחשבתי, עשיתי שינוי במחשבה שלי ו...

מאז הוא י ב ש ! ! !

אחרי יומיים הוא שאל אותי אם לא צריך להחליף פיג'מה, שאלתי אותו למה? והוא ענה שכבר שלושה ימים הוא ישן עם אותה הפיג'מה!!! 

אני ממליצה בחום ללכת לחוג הורים של שפר.

משפר את האוירה הכללית בבית ואת שמחת החיים של כולם!

דרך מתוקה לעבור אימון אישי וסדנת הורות יחד.

אשמח לענות ולהגיב למייל ולנייד

aviya5280@gmail.com

0522565297

אביה אליהו מנחת הורים - מרכז שפר

http://www.merkaz-shefer.org/

ואני עדיין לא הגעתי לשלב הזה (ולמי שמעניין לדעת אני בסביבות גיל 14)

אבל ראיתי בדף הראשי את זה ונכנסתי כי רציתי לשתף אתכם...

אני עד גיל 6 בערך עוד פיספסתי במיטה... ולקחו אותי לבדיקות ולא שתיתי בערב וכו'...

ומה לעשות?! לא עזר... קודם כל ייתכן שזה בעקבות מתח או שינוי כלשהו כי אני התחלתי לפספס כשעברנו דירה...

ובשלב מסויים... כשכבר הפסיקו להתעסק עם זה, זה עבר ב"ה.

ויש לי עכשיו אח שגם מפספס (וכדי להרגיע אתכם טיפה הוא כבר בן 8 וחצי אז חמש זה בסדר...)

והורים שלי עשו לו מבצע- כל פעם שהוא לא מפספס הוא צובר נקודות ואז קונים לו מתנה.. וזה די עבד!

דבר נוסף... אני לא יודעת מאיפה ההורים שלי השיגו(אולי מבית המרקחת) מן זמזם כזה שברגע שהילד מתחיל לפספס זה רוטט מעיר את הילד והוא קם לשירותים.

ב"הצלחה ושתראו בקרוב תוצאות...

ואז פתאום כמה שבועות רטטובים.

אנשים שוכחים שגמילה זה תהליך של שנים, עם עליות וירידות.

כמו הגזים בגיל הינקות: עם גרייפווטר זה עובר תוך שלושה חודשים, ובלי גרייפווטר זה עובר תוך 12 שבועות

דעו לכם שיש ילדים שהבשלות של יובש בלילה מגיעה בגיל יותר מאוחר.

וגם אחרי נסיונות שונים אלטרנטיביים וקונבנציונליים

ומה שהביא את השינוי היה שינוי במחשבה...

הנה קישור לסיפור

http://www.merkaz-shefer.org/pStories/%E2%80%8F%E2%80%8Fwet.html

שווה לנסות מה יש להפסיד?

לא חיבים ללכת לחוג שלם,

אפשר ללכת ליעוץ פרטני, מפגש אחד ונפטרתם מהבעיה!

כשהייתי בת 6 חזרתי להרטיב אחרי שכבר נגמלתי. ההורים שלי לקחו אותי למישהי ממש נחמדה שעובדת בתחום שהביאה לי מכשיר חמוד בצורת רדיו שמצפצף בכל פעם שמתחיל לצאת טיפה ואז מתעוררים וקמים לשירותים, בשילוב עם תוכנית של פרסים- פרס קטנטן בכל בוקר שקמים יבשים ופרס גדול אחרי חודש יבש. היא גם לימדה קצת איך לשלוט והכל. אם את רוצה אני יכולה לשאול את ההורים שלי מי זאת הייתה ולהגיד לך. חוצמיזה, יש מקרים שזה קורה מחרדות או תקופה קשה של הילד מאיזו שהיא סיבה. כדאי לברר. ממש בהצלחה, ולא להתייאש..! גם אחים שלי וגמאני היינו ככה וזה עבר מתישהוא... 

יש כאלה שזה טוב להם. יש ילדים שזה מעצבן אותם.

ומי שיש לו סבלנות - יכול להסתדר עם הזמן, הרבה פעמים, גם בלי זה...

שיטה ששמעתי, וניסיתי, ועבדה מאז על כל ילדי:

(בנוסף לכל מה שאמרו שצריך לקבל הכל באהבה ובלי לחץ, ושהילד לא יפגע וכו' - הבטחון הפנימי שלו חשוב יותר גם לענין זה וגם בכלל.)

בעיקרון, יש לילד שתי אפשריות: או להתעורר וללכת לשירותים, או להתאפק עד הבוקר. זה דבר שהשלפוחית יכולה לעמוד בו (כמובן אם אין בעיה פיזיולוגית, כפי שהוזכר).

אלא, שהתהליך בשינה אמור להתבצע מתוך התת מודע, כי הילד בשנתו אינו פועל מתוך הכרה. לכן אפשר לנסות להגיע לעבודה דרך התת מודע. פשוט מדברים על כך עם הילד, בנחת, לפני השינה, ומסבירים לו את שתי האפשרויות, ושהוא יבחר, שתיהן טובות. או להתעורר כשהוא מרגיש שהשלפוחית מלאה, או להתאפק כי השלפוחית יכולה להחזיק מעמד עד הבוקר, והיא באמת יכולה. כשמדובר בילד קטן, אני עצמי חזרתי על כך, שוב ושוב, בצורה נחמדה, בהרבה משפטים פשוטים יותר, ישר והפוך, והילד פשוט הלך לישון בנחת וקם יבש. זה פשוט עבד עם כל ילדי שנולדו לאחר שלמדתי זאת, ובגיל צעיר מאד.

(כשעבדתי על כך עם ילדים קטנים, הסברתי להם זאת, במילים פשוטות יותר כמובן, ואז שאלתי את הילד אם הוא רוצה ללכת לישון בלי טיטול. אחרי התשובה החיובית, פשוט הסברתי וחזרתי כמו תוכי, באוירה רכה וחיובית כמובן, בחיוך ובנועם, תשים לב שאין לך טיטול, ואתה יכול או לקום בלילה או לחכות ולהתאפק עד הבוקר, כי אין לך טיטול, שמת לב? אין לך טיטול, אז תשים לב שאו שתחכה לבוקר, כי אתה יכול, זה ממש נכון שאפשר לחכות עד הבוקר, או שתקום. וכו'.)

וכמו בכל תהליך חינוכי, חשוב שההורים יהיו בגישה חיובית גם כלפי הילד וגם כלפי הבעיה. שיהיה להורים בטחון שהילד יכול את זה, ושבטוח יהיה בסדר כך או כך. ושהילד הוא טוב, ויש בו הרבה דברים נפלאים. זה גם מחזק את הביטחון האישי של הילד. הילד מרגיש אותנו.

בברכה רבה!

צריך לחזור על המשפטים שוב ושוב, כדי שזה יכנס לתת מודע. כמובן בסגנון שמתאים לגיל שלו, אבל ממש שוב ושוב, ואפשר גם להסביר לו מדוע אנחנו חוזרים על זה כ"כ הרבה פעמים, כי ע"י כך זה ישפיע עליו באמצע השינה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....