לי נתנו רטלין בחטיבת ביניים. אין מה לאמר הציונים השתפרו משמעותית. השגתי תעודה שמאפשרת קבלה לישיבה תיכונית "מכובדת". את הישיבה הזאת עזבתי אחרי שלושה חודשים בערך, לטובת מקום שהתאים לי יותר, גם בלי כימיקלים.
מנסיוני, אני מחלק את מקבלי הכדורים לשניים: אלה שמקבלים כי הם ממש צריכים שיש להם קצרים רציניים במוח, והכדור אכן עוזר להם לקיים חיים נורמאלים.
הסוג השני הוא ילדים שמקבלים את הכדור ע"מ להשיג "שקט תעשייתי" למורה בכיתה. תלמידים שהבעיה שלהם מינורית, אולי אפילו חברתית בכלל, וכדי שישבו כמו זומבים בכיתה ולא יפריעו מלעיטים אותם ברעלים.
לא כתבת על הבן שלך כלום, אז את יכולה לענות רק לעצמך- האם טיפול פרטני יצליח למצוא את הנקודה הבעייתית של הבן שלך ובכך לפתור גם את הצורך בכדור או שאכן מדובר בבעיה תיפקודית של המוח.
יכול להיות שהבן צריך קצת יותר גמישות מהמערכת שבה הוא לומד. לדוגמא- שיעורים שבהם קשה לו לשבת, יומרו ע"י המוסד לעבודות אישיות שהבן שלך יכין בהכוונת המורה.
אולי הוא צריך קצת הכוונה חברתית? או תיגבור וצימצום פערים (לעיתים, פיגור בחומר יוצר פערים שגורמים לחוסר ריכוז, והנה מעגל שלא נשבר- אז אולי ניתן כימיקלים?).
בקיצור- כל מקרה לגופו. אני סבור שזה צריך להיות מפלט אחרון אחרי שמוצו כל האפשרויות האחרות.
דבר אחרון- יש תאוריה שנקראת 8 האינטלגנציות (מאסלו), לפיה לאנשים שונים יש יכולות שונות בכל אחד מהתחומים, בחלקם חזק יותר ובחלקם פחות. אולי הבן שלך לא פגש את התחום בו בוא חזק ויכול ללמוד בלי עזרה של כדורים? הרי את לא באמת מאמינה שאלוקים נתן לך בן שאין יכולת למידה בשום תחום, נכון?
בברכה
ארלה