פורום הורות (עמוד 354)

שיש פורום "תרומת חלב אם" באתר תפוז אולי הפיתרון הזה יתאים גם לכם  

יש נוזל שנקרא "חלב רב" מצויין . כדאי לאכול גם דברים שמגבירים את החלב כמו: שומר, חילבה, שומשום ותוצריו: חלבה, טחינה.., חשוב מאוד לשתות לשתות לשתות, כדאי לנוח אם אפשר, ולתת לתינוקת לינוק על ריק, כלומר גם כשנראה שכבר אין חלב---, בד"כ הם אוהבים את זה.

בהצלחה ובכיף.

כדורי חילבה ממש עוזרים (זה קצת יקר) או לאכול חילבה אמיתי.. יש כדורים בלי ריח...

אבל חשוב לשתות, לנוח (עד כמה שאפשר) ולאכול מסודר.

אפשר גם אגוזים, שקדים וכל מיני דברים טובים מהסוג הזה...

הנקות מוגברות גם אם היא יונקת על "ריק" ממש עוזר להגביר את החלב. הגוף מקבל איתותים שצריך עוד חלב..

שיהיה חג שמח ורגוע!

בהצלחה!

תבקשי מהרופאה כדורי מוטיליום. תשיגי משאבה טובה ושאבי אחרי כל הנקה עד סוף החלב, +2 דקות משני הצדדים. ואגב, בסוף היא תאכל את זה. לא תהיה לה ברירה. יצר ההישרדות טבוע בנו מהלידה

להתחיל לתת טעימות של פירות וירקות. כדי שבגיל חצי שנה היא כבר תוכל לאכול ארוחה זה יקל עלייך ויחסוך לך נוטרימיגן

אגב.. מה זה בדיוק כדורי מוטיליום?

יש צורך במרשם רופא		סיכון ממנת יתר: בינוני		סיכון מפיתוח תלות: נמוך		שייך לקבוצת: ,נוגדי הקאה

(מתוך אינפומד)

לפני כמה שנים היתה כתבה באחד העיתונים לגבי התרופה שניתנת לעידוד הנקה (יש יועצות הנקה שממליצות על זה). המסקנה שזכורה לי היתה שלא לקחת יותר מחודש-חודשיים, ופרט חשוב: אין כל תופעות לוואי או נזק לתינוק (תיתכן בעיית עצירות לאם)

יש לי הצעה "לא מקצועית", אך עליי זה עובד - בירה שחורה (אצלי לפחות) מגבירה חלב בצורה משמעותית. אז אם את אוהבת - שווה לנסות.

כמו כן, אם היא בכל זאת אוכלת מידי פעם משהו אחר, נסי להרחיק קצת בין ההנקות כדי שייווצר לך חלב משמעותי כמותית, זה גם יגביר לך את הביטחון שיש לך מספיק חלב לתת לה וזה ישפיע רגשית ומעשית על היווצרות החלב (גם מניסיון).

שפע ברכה והצלחה!

של יצירת חלב מספיק לילד.

וכן אכילת שקדים מאוד עוזרת,

במקרה ונגמר החלב בכל אופן או רוצים לתת משהו כתחליף חד פעמי או רב פעמי ניתן לעתת מי תמרים (להשרות תמרים במים ואותם לתת) או ליצור חלב שקדים:במעבד מזון לטחון כוס שקדים טבעיים קלופים עם כוס מים.ולסנן דרך חיתול בד.

רוב האלרגים לחלב, לא אלרגיים לסויה ואז אפשר להשתמש בפורמולה צמחית, זה נחשב ליותר טעים. בהצלחה! 

שבלי לחץ אבל

הייתי מתייעצת עם האחות טיפת חלב או הרופא כמה זה תקין.

בדיוק ככה!

בקבוק זה ה- דבר שמרגיע אותה

והיא שותה המון!

גם אנחנו התחלנו לחשוב שיש בזה משו לא טוב

אפילו רק מהבחינה של ה"התמכרות" לבקבוק...

אשמח גם לשמוע תובנות!

זה אצלם סוג של מוצץ- והם בד"כ מבקשים מיד עוד שתיה....

אז קודם כל- לתת בעיקר מים ולא שתיה מתוקה,

דבר שני- התחלתי למלא רק חצאי בקבוקים כל פעם, והרבה פעמים הם פשוט מוצצים בקבוק ריק.

היום הם כבר בני 3 ו-4 ועדיין מכורים, והרבה פעמים אני פשוט מסרבת למלא להם שוב את הבקבוק.

השתיה היא הצורך המשני, זה סוג של מוצץ, בעיני. (יש לה מוצץ? אצבע בפה? כי להם אין, וזה סוג של....)

אם זה מיץ- תתחילי לדלל אותו לאט לאט. ,

כשזה מים- רק לבדוק סוכר בדם ותפדוקי כליה ( בדיקת דם פשוטה ). אם שם הכל תקין- אז זה עניין של הרגל. בגיל שלה זה בהחלט די הרבה.

בדיקת דם לסוכר ותפקודי כליה. אם הכל תקין- תשתו בסבבה.

(הבת השניה שלי שתתה גם המון, וזה מה שהרופא אמר לעשות. הכל היה תקין ואנחנו נרגענו והשתיה התמתנה עם הזמן.

טיטולים- תעברו להאגיס.

בבקבוק היא מקבלת רק מים. מיץ/ חלב/ שוקו וכו אני נותנת לה רק בכוס. מבחינתה בקבוק זה אך ורק מים.

לגבי בקבוק ריק- זה לא עובד, היא לא מוכנה ברגע שהבקבוק מתרוקן היא מבקשת מיד עוד ואם אני לא ממלאת לה אותו ומחזירה אותו ריק היא ממש בוכה והיסטריה

ויכול להיות שזה סוג של מוצץ, היא לא לוקחת מוצץ ועד לא מזמן היא ינקה...

תודה!

בעז"ה אני אקבע תור לבדיקת דם. צריך הפניה מרופא?

גם אצלנו זה היה, וזה מאוד מאוד לא בריא! למרות שזה מים, זה מעמיס מאוד על הכליות ועלול לפגוע בהם.

אין מנוס חוץ מלהגביל....

אין דרך אחת שנכונה לככולם, ובטח שלא: "הלך עלי" - למה הכוונה? שעד הצבא היא עם חיתול?  איזה קשקוש... אצלנו כל ילד נגמל אחרת. 

לעניין - הרבה ילדים צריכים שיעירו אותם לשירותים משך זמן רב. 

אפשר להתעקש שתלך בעצמה, אחרי שאת מעירה אותה, עם ליווי שלך, כמובן. ככה היא תתרגל אולי לקום בעצמה, ולא תישאר ישנה ולא מודעת, בזמן שאת לוקחת אותה. 

תמיד הלילה לוקח זמן ארוך יותר מהיום.

אין שום כללים, ובטח לא כדאי להלחיץ אותה עם ההערה הלילית.

מניסיון עם ........ ילדודס, כל אחד הוא שונה. הסקלה נעה בין בת אחת שנגמלה בגיל שנתיים בבת אחת גם בלילה וגם ביום ובת אחרת שבגיל שנתיים נגמלה בקלות ביום, ועד גיל חמש לא נגמלה בלילה, וממש ביום הולדת חמש הגמילה התרחשה. צריך נשימה ארוכה ושלווה, ולא לשוחח על המתרחש עם הסביבה, בטח שלא ליד הילד המדובר כי זה רק מכביד עליו נפשית. בהצלחה! 

אחת הבנות, נגמלה עצמאית בגיל שנה ועשרה חודשים ביום, ואז לאחר כששה שבועות, היא פספסה באמצע הסלון על השטיח וכל החבר'ה צעקו ולמרות שניסיתי להרגיע, כלום לא עזר, והיא חזרה להרטיב, וכמובן לטיטול לעוד חמישה חודשים. לכן, חשוב לשמור על רוגע וראש פתוח!

למה את צריכה לדעת? מה בדיוק השאלה?

אני  מחר מתחילה עבטדה,ולא יודעת כמה חלב שאוב להשאיר לה....

היום היא אכלה רק 75 מ"ל ...וזה נראה לי קצת.

ובאמת תמיד שמעתי שאוכלים יותר אני זוכרת שבגיל שנה הייתי נותנת להם 120 והם היו מחזירים לי עודף. 

תכלס מה שיוצא בשאיבה קבועה (אותה שעה בכל יום בה את אך ורק שואבת), אמור להיות שווה לארוחה שלה. 

עם זאת, תינוקות נוהגים לקחת יותר מהבקבוק מאשר ביניקה (כי זה הולך הרבה יותר מהר וקל מאשר יניקה). את יכולה להתחשב בזה ולשאוב ולהשאיר יותר, או לא

שיהיה בהצלחה גם בעבודה! 

150 כפול משקל הגוף בק"ג לחלק במספר הארוחות ביום.

זה אמור להיות הגודל של מנה.

אישית נעזרתי בזה לאומדן כללי. הילדונת בחרה לבד כמויות מדוייקות יותר

והכי חשוב - להקשיב לקטנה. גם אם זה לא נראה נכון לפי הכללים, אם היא רגועה כנראה שרעבה היא לא.

בהצלחה בעבודה!
 

מוזמנים להיכנס ולשאול.

בין 20:00-22:30

יש מסרקים סמיכים שמוציאים גם ביצי כינים.

וסתם כך, אם הם מתים אני מאמינה שהם לא יישארו שם לנצח בכל מקרה.

שנקרא ASSY2000

בכל מקרה גם אם לא, נראה לי שזה יורד לאט לאט.

כשאני בודקת כינים אני מורחת לפני שמן על השיער-אמא שלי טוענת שהכינים והביצים מחליקות ככה החוצה. לי זה עוזר.

תמיד יש מישהו חלש שמדגדגים אותו למרות רצונו.

ותמיד יהיה את הרגע שמישהו יתחרט וכבר לא יוכל לשאת את הדיגדודים או הישיבה של החבר עליו וכמובן שהוא יצעק ואף אחד לא ישים עליו כי ככה זה המשחק.

נשמע לי נורא מאד.

אמנם יתכנו ילדים שלא יפגעו מזה. אך מספיק אחד שנעלב, ויהיו יותר מאחד, גם "ברוח טובה" (ממתי עושים עבירות ברוח טובה?...).  חוץ מעצם הענין שהוא פשוט חינוך לדבר עבירה. הרי המרים יד על חבירו נקרא רשע.  כבר אמרו פעם לרב צב"י זצ"ל שבמוסד מסוים מרביצים זה לזה. קרא למחנכים, אמרו לו - ככה זה בגיל הזה ("רוח טובה"...). אמר להם, אם אתם  לא יודעים להסביר לתלמידים שלכם מה זה כל המרים יד על חבירו נקרא רשע, תביאו אותם אלי ואני אסביר להם.

זה מה שעלה לי בשניה הראשונה לקריאת הוראות המשחק.

וממש מוזר לי איזה איש חינוך ולו גם מדריך בתעונת נוער ישחק עם חניכיו משחק  שכזה, כפרת עוונות של ממש.

כלומר שפה יש סדר יום כזה, ופה סדר יום אחר. כך שבעצם גם אם את שולחת אותו רק חלק מהימים למשפחתון עדין תהיה לו שיגרה קבועה שבימים אלו הולכים למשפחתון, ובימים אלו נשארים בבית אם אימא. זאת שיגרה של שבועות ולא של ימים, אבל זאת עדין שיגרה.

מה שכן, כדאי להשתדל במידת האפשר (בלי להשתגע) שהוא יישן בבית באותן שעות שהוא ישן במשפחתון.

אצלי- עד הגן, בימים החופשיים שלי, הילדים איתי בבית.

לפעמים זה קשה, כי הילדים צריכים אותך לגמרי ואת רוצה לנצל את הימים בבית לסדר ולארגן, פשוט צריך ללמוד איך לתכנן נכון את הזמן- מצד אחד לתת לילדים את המקס', ומצד שני לטפל בבית, כשזה רק ילד אחד יותר קל לתמרן.

זה לא בילבל את הילדים שלי, הם הסתדרו עם זה מצוין, שיש ימים במשפחתון ויש ימים עם אמא בבית.

בהתחלה תשאירי אותו איתך, אבל תוכלי להכניס אותו כל פעם כשתצטרכי- למשל לפני מבחן...

ככל שיגדל יתכן שתעדיפי גם בימים הפנויים לשלוח אותו. אל תשכחי שהוא לא ישאר בן חצי שנה...

כשהם עוקבים בעניין אחרי האכילה של היושבי סביב לשולחן; כשהם מנסים להושיט יד ולתפוס את המזלג בדרכו אל הפה; כשהם מנסים להכניס לפה צעצועים...

בכסא האוכל - אחרי שהם מתיישבים בעצמם. עד אז - בטרמפולינה, או על הידיים שלי.

לא. הייתם צריכים להתחיל לחנך אותו לפני 7 חודשים בערך..

בהצלחה!

במקום לענות לה, שכן, צריך להתחיל לחנך כבר מהרחם, את אבא ואמא. אבל בחום ואהבה. בגיל הזה חינוך הוא פשוט חום ואהבה, נועם ומתיקות. אני ממש מקווה שלא התכוונת שהיא צריכה להשאיר אותו בוכה וצורח. כי בגיל 7 חודשים זה לא מה שנקרא חינוך, ממש לא.

זה שיש תינוקות שמוכנים יותר להתפשר - זה משהו אחר (למה תמיד זה תינוק של מישהו אחר???). 

אורך רוח - עד גל 18 זה עובר  

ובינתיים הם באמת זקוקים לכל המגע והאהבה שהם מבקשים! תשתדלו לתת כמה שיותר  

מאוד מאוד בהתפתחות. עכשיו הוא יותר מבחין ומעדיף את אמא על פני אחרים, זקוק למגע נעים ומקבל. (אוטוטו כשיתחיל ללכת ולרוץ נשאל את עצמנו - למה עכשיו הם לא רוצים להיות על הידיים שלנו?) הרבה סבלנות ומיצוי הרגע כי הוא לא יחזור.

מה שכן הייתי אומרת - צריך שתהיה תחוושה פנימית וודאית של "אני לא נבהלת, מבוהלת, מפחדת מהבכי שלו", כי הוא מרגיש ויתייחס לבכי כדבר שלילי שאפשר להשיג איתו דברים. לא לתת לו לבכות וכן להרים, אבל שהתחושה הפנימית לא תהיה של בהלה שמובילה אותנו לעשייה.

תהנו זה מזה.

שבמעון היא הרבה פחות דורשת תשומת לב כמו בבית. כי במעון אמא לא נמצאת....

אז אל תחששי להחזיר למעון. יכול להיות ששם הוא דווקא יהנה - הרי שם תמיד יש איתו עוד כמה תינוקות על השטיח

להושיב אותו על הרצפה לידך עם משחק וכשהוא עסוק לאט לאט להתרחק.

בפעם הראשונה בטח לא יהיה קל אבל לאט לאט הוא ילמד להעסיק את עצמו.

בדכ זה הגיל שבו מתחיל 'חרדת נטישה',כך שלדעתי זה נורמלי.

אין תגובה.

לאף אחד אין שום עיצה?

בדרך כלל תינוק בגילו ירגיש שיש לילה בשעות החושך, ובעיקר אם הבית שקט וחשוך. 

תינוק בדרך כלל יישן יותר טוב ליד הוריו (בעיקר ליד אימו). 

שמעתי שלא כדאי להחשיך להם לגמרי וגם לשמור על שקט לגמרי

כדי להרגיל אותם להרדם בכל מצב.

אז בחדר חשוך, אבל הדלת פתוחה, לפעמים המנורת לילה דולקת בגלל הנ"ל.

ומחוץ לחדר אנחנו לא כזה מקפידים על השקט למרות שאפשר לשמוע גם בחדר. שוב- בגלל מה שציינתי.

הוא באמת נרדם בכל מקום ומצב.

אבל השעות...

אולי התינוק שלכם רגיש במיוחד בעניין הזו, והוא צריך כן הפרדה קיצונית בין יום ולילה? תנסו  

אין דרך אחת נכונה שמתאימה לכולם. צריך למצוא את הדרך הנכונה לכל ילד  

ננסה הלילה ונראה.

אבל מה אני אמורה לעשות עם הוא ממש צורח במיטה עד שכואב הלב?

לא חייבים להצליח להרגיע - העיקר שירגיש שמנסים, ושהוא לא לבד... 

שהוא לא ישן שינה משמועתית בשעות הערב המוקדמות (יותר נכון אחה"צ) - דבר שיכול להקשות עליו לישון כ"כ הרבה שעות רצוף במכיוון שהוא לא כ"כ עייף.

כמו שהוא התרגל לשחק ב-2 בלילה, הוא יכול להתרגל לחזור לישון, תמיד זה תלוי בנו - עד כמה אנחנו בטוחים שהוא מסוגל לכך.

בהצלחה ושיהיה לילה טוב!

ותודה על העיצות.

אך אולי יעזור לאנשים לענות לך אם תפרטי - בת כמה היא? מה היה לה בבוקר ומה הרופאה אמרה?

תרגישו טוב!

לבת שלי היו רטיות זמן רב וכל פעם הייתי צריך לצייר לה על הרטיות כדי שהיא תסכים ללכת איתם לגן.

אילו היינו חושבים על הפיתרון הזה בשעתו אני מניח שהרבה מהרתיעה שלה מהרטיות היתה נפתרת.

לא נראה לי שהציור זו הבעיה (מניסיון של אחות, שלאחותה היה את זה בילדות, ופעם לאות הזדהות שמה גם.....)

וגם אנחנו היינו מקשטים את זה לאחותי  (לפני כ-25 שנה...)

"זה בולט מידי הייתי מתביישת ללכת עם זה ברחוב"

אני: "אז מה עדיף? הרטיה עם הציור?"

הבת: "כן"

מסתבר שילדים רואים דברים אחרת מאיך שאנחנו רואים אותם....

ל-  mp7  ברור שעיקר הבעיה היא שזה מציק ולא נוח אבל עד כמה שאפשר להקל עליה אז כדאי ובלי הציור היא היתה מסרבת ללכת לגן.

בפמטומימות או במלל וציורים בהקשר לקטע אותו אומרים.

כל קטע בהגדה אומרים בתור בסיבוב וכולם משתתפים

לבקש מהם להכין הצגות קטנות

לשים קערה גדולה במרכז וכל אמירה יפה, תשובה, קריאה, שירה וכו יזכו את הקערה באגוז נוסף. במוצאי החג או למחרת ביום הראשון של חול המועד לצאת לאיזה פארק כדי לפצח יחד את האגוזים ואפשר תוך כדי פיצוח לנסות לנחש על מה ניתנו.

לתת מראש משימה לכל ילד - בהתאם לגיל - שיעבדו על זה כבר השבוע: להכין הצגה/יצירה/שיר/חידון - על נושאים מההגדה. כך גם יעבדו על זה כבר עכשיו,וגם יחכו לתור שלהם בליל הסדר....

לתת להם משימות לא ליד השולחן

לדוגמא: לבנות את הפירמידות של מצרים (קפלה, לגו, קוביות)

           לעשות דגם של קריעת ים סוף (כנ"ל + אנשים של לגו, פליימוביל)

להכין הצגה על יציאת מצרים, ארבעת הבנים...

אם אזכר בעוד אכתוב בלי נדר

וזה כ"כ כיף ומיוחד ליל הסדר בבית עם הילדים!

לקחת כמה גדלים של אגוזים ולפי קושי השאלה או הגיל של הילד לחלק את האגוז.

במוצאי החג לתת כסף על האגוזים לפי הגודל שלהם.

לדוג' אוז קטן- 10 אג'

בינוני- 50 אג'

גדול-שקל

וכו'..

בהצלחה.

איך לגרום לילדים לישון בצהרים, שלא יקרסו מיד בתום ארבע הקושיות....... 

הם יכנסו גם. לא??

כשערכנו סדרים בארגנטינה הייתי נכנסת לישון ולא נרדמת רק מרוב לחץ

היום אני חולמת על איזו חצי שעה של מנוחה

כנראה יש להם הורים עייפים במיוחד?

המדריך המזורז לסדר פגז
הרב יוני לביא
בעקבתא דמשיחא האגדה מספרת שכשבני ישראל רצו לצאת ממצרים אמר פרעה: "רגע אחד, חבר'ה! כתוב בתורה "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה", לא?! ואתם הרי פה רק מאתיים ועשר...". "אל דאגה", השיבו נשות ישראל הצדקניות, "שחרר אותם, ואנחנו נדאג להשלים את היתרה לאורך השנים". ההיסטוריה היהודית מוכיחה שהן מקיימות באדיקות את חלקן בחוזה בעבודת הפרך בקירצופים לקראת החג. אלא שלפעמים העיסוק הרב בהכנות משכיח מאיתנו שכל זה הוא רק התפאורה להתרחשות העיקרית של הלילה - ההתרחשות הרוחנית, ולא נותר לנו הזמן והפנאי הנפשי להתכונן אליה כראוי. התוצאה היא שליל הסדר שלנו נראה לא פעם כמו תפילת שחרית בבוקר שבועות. כולם עייפים ומרוטים, מריצים את ההגדה, ורק מחכים להגיע ל'שולחן עורך' ומשם למפגש עם הכרית.
ימים ספורים בלבד נותרו עד לרגע המיוחל. הרשו לי לשתף אתכם בכמה רעיונות שיסייעו להפוך את הלילה הזה למשהו חי ותוסס שישאיר לנו טעם מיוחד שלא יישכח במהרה.

המטרה
כמו בכל דבר חשוב, כדי להצליח עלינו להגדיר בבירור מהי המטרה שלנו כהורים בליל הסדר. מה היינו רוצים שהילדים יקבלנו מאיתנו בערב הזה? חוויה יהודית מרגשת ומהנה, לימוד יסודות סיפור הפסח, תחושה שהם חלק חשוב מעם ישראל ועוד טבעת בשרשרת הדורות, חיזוק ה'ביחד' המשפחתי ושמירה על מסורות משפחתיות ייחודיות, כל התשובות נכונות? כדאי שכל אחד יערוך רשימת מטרות קצרה משל עצמו, המותאמת לבני הבית ולגילם. זה יעזור לנהל את הסדר בביטחון תוך שמירה על הפוקוס הנכון.

האווירה
ההכנות לפסח והניקיונות לא חייבים להיות סיוט, ומוקד למתיחות, מריבות וקיטורים. הם יכולים להיות חוויה משפחתית מגבשת של עבודה משותפת, התחדשות והתרעננות. הכול תלוי בגישה שנבחר לאמץ, במסרים שנשדר ובאווירה שניצור. האם הילדים יקלטו מאיתנו שחג הפסח הוא נקודת שיא בשנה או שמא 'עוד מנהג מסורתי שצריך לסבול'? האם מה שיעבור אליהם זו ההתרגשות, הציפיה והגאווה היהודית או שמא החובה הדוחקת, הלחץ והמתח? האם זה יהיה בשבילם לילה של שמחה, תקווה, וזכרון אהבת ה' אלינו, או לילה יבש וטכני עמוס מתחים משפחתיים? אם נצליח לשקף את העמדות הנכונות והחיוביות, הן יחלחלו לתוכם של הילדים. חשוב שתחושת טרום-החג בבתים שלנו תהיה כזאת שיום אחד גם הם ירצו להעתיק אותה לבתיהם. חבל שניתן למרוץ ההכנות לגרום לנו לצעוק על הילדים ("שלא תעז להיכנס לכאן עם הופלים האלה!") ולהשאיר משקעים לא נעימים.

ההכנה
"מי שטרח בערב שבת – יאכל בשבת", אמרו חז"לינו. ומי שלא? יאכל אותה בשבת. הכנה טובה מראש קריטית להצלחת האירוע. מומלץ לתכנן את המשימות כך שנסיים את הניקיונות יומיים לפני הזמן (ולא רבע שעה אחרי הדלקת נרות, כמקובל). בזמן שנותר אפשר לצאת לטיול משפחתי בארצנו היפה. מזג האוויר נפלא, והכול פורח ומלבלב (זו גם הזדמנות ל'ברכת האילנות' למי שלא בירך). לא חייבים לנצל את הפסח לחיסול חשבונות שנתי עם הבלגן שהשׂתרר מאז פסח שעבר. מותר להשאיר משהו לחופש הגדול. אם נתמקד בביעור החמץ העבודה תקטן בצורה משמעותית (יודעי דבר טוענים שב-90%...), ותשאיר זמן לדברים נוספים. למשל, ל הכנה רוחנית. הידעתם שפסח הוא גם יום ההולדת של עם ישראל? חג החירות? האם בין אדי האקונומיקה וגרגרי האבק אנחנו מספיקים לחשוב מה המשמעות של זה בשבילנו?
בתום הישיבה המשפחתית על חלוקת התפקידים - מי מנקה איזה חדר, הקדישו רבע שעה להטלת משימות מסוג שונה: כל אחד צריך להכין לליל הסדר קטע מיוחד – הצגה, חידה, סיפור, משחק, פירוש יפה על ההגדה. אם באים אורחים – עדכנו גם אותם. יש היום המון הגדות נהדרות וידידותיות למשתמש שאפשר להיעזר בהן. קטנים שמתקשים - ייעזרו בגדולים. העיקרון: ליל הסדר שייך לכ-ו-ל-ם! לא כצופים מן הצד אלא כמשתתפים פעילים.

"אוכל, קדימה אוכל"
מומלץ שכולם יחטפו איזו ארוחה קלה (עוף, פירות, ירקות) בשעות אחר הצהרים. אומנם צריך לאכול את המצה לתיאבון, אך אין מצווה להגיע מורעבים ולהריץ את ההגדה במהירות כשקרקורי הקיבה מכתיבים את קצב ההתנהלות. הודיעו למשתתפים מראש שיש תוכנית מרתקת ומליאה וייקח זמן לפני שיגיעו לארוחה. הלילה הזה אינו 'מפגש אכילה'. הקריאה והדיונים בהגדה הם כל העניין בערב הזה! שַנוּ את סדרי הישיבה ממה שמורגלים כל השנה, שימו כלים חדשים, בקיצור, כל דבר שייצור תחושה של שוני והתחדשות. סגולה עצומה לליל סדר עוצמתי היא לשלוח את כל המשפחה, גברים, נשים וטף, למנוחת צהריים ואגירת כוחות לקראת הלילה הגדול בשנה. אחרי כל עבודת ההכנות מגיע לכם להתפנק קצת במיטה ולהטעין מצברים.

פעילויות
הפאסיביות היא האויבת הגדולה של החג. כבר לפני אלפי שנים עיצבו חכמים את ליל הסדר כך שיהיה מגרה ומעורר לילדים ויגרום להם לקחת בו חלק פעיל. זה בדיוק מה שגם אנחנו צריכים לעשות. בִּמקום שאדם אחד יקרא את ההגדה וכל השאר ישתעממו בשקט ויכרסמו מצות להנאתם (?), כולם צריכים לקחת בה חלק.
במהלך הערב שלבו סבב פרגונים שבו כל אחד אומר מילה טובה לשני אנשים שסביב השולחן על החלק שלהם בהצלחת הערב (בניקיונות, בישולים, טבילת כלים, עריכת שולחן, קניות וכדו'). בקשו מהמבוגרים שבחבורה לספר על "יציאת מצרים" שלהם ולשתף בחוויה אישית ששינתה את חייהם או נס הצלה שאירע להם. אופציה נוספת: כל אחד בוחר לעצמו דמות אחת מההגדה ומספר את סיפור יציאת מצרים מנקודת מבטה (לדוגמא: פרעה, כינה ממכת הכינים, אבן מהפירמידות, חרטום מצרי, ערב רב וכדו') – נסו להחיות את הדברים כמה שיותר ולהיות יצירתיים ומפתיעים...
מידי פעם תנו לילדים "הפסקת התפרקות" שתאפשר להם לענות על הצורך בתנועה והפעלת הגוף. לא קל לשבת שעות שלימות על כיסא, בטח כשאתה עוד לא בן שמונה. זה יעזור להם לשמור על מיקוד ולהפחית את הקופצניות לאורך הסדר. אם אתם רואים ירידה ברמת הקשב תנו לכל הילדים משימה כמו: "עכשיו כולם יורדים מהכיסאות ומקפצים כמו צפרדעים", או "רוצו סביב השולחן כמו החיות הטורפות ממכת ערוב".

משחקים
הנה כמה רעיונות למשחקים מהנים לילדים על שולחן החג: ספרו חלק מסיפור ההגדה עם שגיאות ('למלך מצרים קראו אנטיוכוס') ותנו לילדים הקטנים לתקן אתכם * כששרים חד גדיא בקשו מהנוכחים להוסיף אפקטים קוליים מתאימים לחיות (ילדים מתים על זה, ולא תאמינו איך הגדולים נכנסים חזק לעניין...) * השתמשו בבננה להעמיד פנים שהטלפון מצלצל ופרעה על הקו. נהלו את השיחה או תנו לאחד המשתתפים לעשות את זה * על הילדים הגדולים להכין מראש תשדירי חדשות על ההתרחשויות האחרונות במצרים. התשדיר יכלול דיווחים ופרשנויות וגם ראיונות עם חלק מהמשתתפים בתור פרעה, משה, הדוב ממכת הערוב וכדו'. המרואיינים יכולים לאלתר את הרעיונות בעצמם, או לחלק למשתתפים כרטיסיות שהוכנו מראש (לדוגמא: "אתה פרעה. כרגע התעוררת באמצע הלילה על ידי יועציך שדיווחו לך על כך שאין מי שתייה בכל מצרים, רק דם. כתב הרדיו רוצה לשמוע מה יש לך לומר לאומה המצרית ומה אתה מתכוון לעשות?") * שקית הסיפורים – אספו אביזרים מהבית (מפתח, בובה של חייל, שעון וכדו') לתוך שקית אטומה. כל אחד בתורו עוצם עיניים ושולף מהשקית חפץ. עליו לספר את הסיפור שלו בהקשר ליציאת מצרים. זה דורש מעט יצירתיות אבל עשוי להצליח מאוד * מי או מה אני - כתבו על כרטיסים שמות אנשים או מושגים מסיפור החג. מכסים את עיניים של אחד המשתתפים במטפחת, מראים לכולם את הכרטיס, ויש לו חמש שאלות בלבד כדי לזהות מה רשום עליו. ניתן לענות על שאלותיו בכן/לא בלבד. מושגים לדוגמא: פרעה, אליהו הנביא, הבן החכם, מרור, חרוסת, חמץ, צפרדע וכדו' * משחק התאמה - הכינו זוגות תואמים של ביטויים הקשורים בפסח. למשל, "הִלל" על כרטיס אחד ו"כורך" על השני. "עשר" על אחד ו"מכות" על השני. המשיכו – ארבע/קושיות; מצה/שמורה; כוס/אליהו – עד שיהיו לכם מספיק כרטיסים כדי לדחוף מתחת לצלחת של כל אחד מהסועדים. בשלב כלשהו, הורו לכל האורחים להרים את הצלחות, לקרוא את הכרטיס ולנסות למצוא את בן הזוג שלהם.

חידות
פסח הוא החג של הקושיות. אין ספק ששאלות מפולפלות ומעוררות מחשבה יעשו טוב ויכניסו קצת אקשן גם לסדר היבש ביותר. אם תתעניינו אצל הרב גוגל מה יש לו להציע בתחום החידונים לפסח תקבלו שישים ושלושה אלף עמודים של תוצאות (!). גם הבררנים שבינינו יצליחו למצוא בתוכם משהו שיתאים להם. לאורך הסדר שאלו את הילדים כמה שיותר שאלות על כל מעשה או משפט שזוקק הסבר. תנו פרסים או ממתקים כתמריצים למשיבים (אפשר להכין 'כרטיסי מצה' ולתגמל בהם את הילדים לכל אורך הערב, ובסופו לתת למחזיקי הכרטיסים לממש את זכיותיהם בפרסים שהכנתם מראש). אם אתם עצמכם לא יודעים להסביר כל מנהג וכל הלכה, נצלו את ההזדמנות כדי ללמוד ולהעמיק. בחנויות תמצאו שישים ריבוא של הגדות מבוארות, מאוירות ומסופרות. לא יזיק גם לשמוע שיעור תורני או שניים כהכנה לחג, שלא לדבר על השפע שתמצאו באינטרנט. כמה שחשוב לשאול את הילדים, חשוב יותר לעודד ולתגמל אותם כשהם שואלים שאלות טובות. זאת הרי הפואנטה של מה נשתנה. מי שיצליח לשאול את "הקושיה החמישית" שאף אחד לא יידע להגיד עליה תשובה, יזכה בפרס מיוחד.

דיונים
ערכו מידי פעם דיון רציני על אחד הנושאים העולים מההגדה. חשוב להתאים את הדברים אל הנוכחים ולהתאמץ לשתף גם את הילד התמים ושאינו יודעים לשאול שמאזין מן הצד ואינו מתערב. הנה כמה דוגמאות:
- ליל הסדר – איזה חלק בליל הסדר/בהגדה אתם הכי אוהבים? למה?
- "השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין" – מה ה'מִצְרַיִם' שלך? – כל אחד יאמר דבר אחד אליו הוא קצת משועבד והיה רוצה להשתחרר ממנו בשנה הקרובה (למשל: פייסבוק, הסלולארי, העבודה, כסיסת ציפורניים, תשומת לב יתירה לְמַה שהסביבה חושבת עלי וכדו').
- "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות" – במה אתם מרגישים שונים הלילה מאיך שהייתם בערב הזה לפני שנה? האם אתם אוהבים שינויים או מעדיפים דווקא את המוכר והישן? למה קשה להשתנות? מה יכול לעזור לנו לעשות את זה? כל אחד יאמר מה הוא מאחל לעצמו לשנה הבאה, ומה לכל המשפחה.
- "עבדים היינו לפרעה במצרים" – למה עם ישראל היה צריך להיוולד כעם מתוך סבל נורא של שעבוד ארוך במצרים? מדוע חשוב כל-כך לזכור את מה שהיה שם? נסו להיזכר בחוויה לא נעימה או משבר שעבר עליכם באופן אישי, האם אתם יכולים למצוא דברים חיוביים שהפקתם ממנו? נסו לענות על אותה שאלה גם ביחס לעם ישראל ככלל.
- מה היית עושה לו היית במקומם של המיילדות או במקומו של עמרם במצרים? האם היית מוכן לקפוץ לים כפי שעשה נחשון? בְּמַה היום אתה מוכן לקפוץ למים ראשון? איך אתם מבינים את אותם ארבע חמישיות מעם ישראל שמתו במכת חושך כי לא רצו לצאת ממצרים? מה פשר העקשנות של פרעה לסרב לשלח את ישראל למרות כל המכות הניחתות עליו? האם אתם מכירים תופעות מהסוג הזה מהחיים היום?
- "כנגד ארבעה בנים דיברה התורה" – עם איזה בן אתה הכי מזדהה? עִבְרוּ יחד על רשימת הבנים וחפשו נקודות טובות שאפשר לקחת לחיינו מכל אחד מהבנים. אם יש לכם הגדה עם ציורים – מה דעתכם על האופן בו ציירו את ארבעת הבנים? האם אתם מסכימים לדמות הסטריאוטיפית ש'הלבישו' על כל אחד מהם? האם יש עוד טיפוסים של בנים נוסף על הארבעה שהייתם מוסיפים? אם היית בן מההגדה - איזו שאלה היית אתה שואל על סיפור יציאת מצרים? ומשימה קטנה לאבא ואמא- כל הורה יאמר על כל אחד מבניו ובנותיו במה הוא רואה בו 'בן חכם'.
- "והיא שעמדה לאבותינו" – אם סבא וסבתא אתכם סביב השולחן בקשו מהם לספר את הסיפור האישי שלהם, הכי מפחיד, הכי מסוכן, שהכי ראו בו את יד ה', איך ניצלו מאיזה קרב/הפגזה/מלחמה. מאבא ואמא בַּקְשוּ שיספרו על ליל הסדר אחד שלא ישכחו כל חייהם.
- "ויהי שם לגוי" – מלמד שהיו ישראל מצוינים שם – כל אחד בוחר מישהו מן המסובים ואומר לכולם במה אותו אחד מצוין, בְּמַה ייחודו ואיכותו.
- "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה" – בעז"ה נזכה גם אנחנו לגאולה שלימה בקרוב. איזו זכות יש לעם ישראל בדורנו שבגללה ה' יגאלנו במהרה? כל אחד מהמסובים אומר דבר אחד.
- "כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו - פסח, מצה ומרור" – מה מסמלים בעיניך שלושת הדברים הללו? במה הם באים לידי ביטוי בחיים הרגילים שלנו?
- אפיקומן – איזה מתנה היית רוצה לבקש מההורים תמורת האפיקומן? ואיזו מאבינו שבשמים?
לא אוכלים דבר אחרי האפיקומן כדי שטעמו יישאר. עם איזה 'טעם' אתם יוצא מליל הסדר?
- "אילו הוציאנו ממצרים ולא...דיינו" – איפה הכי קשה לך לעצור באמצע השיר? למה?
כל אחד יאמר שני דברים פרטיים שעליהם הוא מודה לה' ושמח, עוד אחד בו הוא מודה להורים או למישהו מהמסובים, ועוד דבר אחרון עליו הוא מודה, הקשור לעם ישראל.

האפיקומן
דווקא האטרקציה הגדולה ביותר של הערב הזה הופכת לעיתים למוקד של תסכולים ומפח נפש. בדרך כלל הגדולים מוצאים את האפיקומן והקטנים לא מרוצים. ואז מבטיחים לקטנים שיקבלו בכל מקרה מתנה, והגדולים לא מרוצים. הצעה אלטרנטיבית: הקימו יחידת חיפוש לאפיקומן. המטרה היא עבודת צוות מהנה, ולא דווקא מציאת המטמון הסופי. השתמשו בפתקים מוכנים מראש לאיתור האפיקומן אותם תמקמו במקומות אסטרטגיים לפני הסדר. הם יכוונו את צוות החיפוש מיעד אחד למשנהו כולל משימות (כגון: "לכו למקום שממנו ייכנס אליהו", או "צפרדעים קפצו על המיטה של פרעה, בדקו אם שום דבר לא קופץ במיטות שלכם"), ובסופו של דבר אל היעד. הכינו את עצמכם עם פרסים זולים לכל צוות "מגלי האפיקומן", ומעבר לזה החליטו על גבולות הגיזרה של בקשות למתנות נוספות.

כל מה שהבאנו כאן הוא חומר גלם. תרגישו חופשי לשנות, להוסיף או להמציא רעיונות נוספים משלכם. תכנון סדר משמעותי ומעניין אינו קל, אבל ללא ספק הוא משתלם. בסופו של דבר נדע שמאמצינו היו שווים, כאשר באחד הימים ילדינו הקופצניים יעשו את אותו הדבר למען נכדינו הקופצניים.
אז שיהיה לכולנו חג חירות שמח וכשר. בהצלחה!

רשם: הרב יוני לביא, מנהל מוקד הנוער "חברים מקשיבים" בטלפון ובאינטרנט. לתגובות והארות: yoni@makshivim.org.il
- בכתיבת הדברים נעזרתי ברעיונותיהם של הרב חננאל טחובר, שרון דיוק אסטרוף, דורון קורנבלאט, רבקה רובינשטיין ועוד.

* נערך על ידי הרב

לקריאה יותר נוחה, חפשו את המאמר באתר ישיבה..

חג שמח!

בהחלט מוצלח.

לא ניתן שם פיתרון לבעיה שהעליתי.....  

מנסיון שלי,לא יקרה כלום,לא לבובות ולא למכונה..

                   ב"הצלחה

בתוך ציפית עם מגבת בפנים.

ככה הם גם מתנקים יותר טוב כי הם משתפשפים במגבת..

כל שנה אני מכבסת אפילו תקפלות,והילדים תמיד שואלים אם קנינו חדש.

רק אני מכניסה את הכל בתוך ציפיות או רשת עם ריצרץ למכונה ,ומכניסה את זה עם עוד  הרבה כביסה אחרת בכביסה רגילה,כך זה בולם אותם מלהכות בתוף של המכונה.

את הבובות,הבובות פרווה ודברים עדינים מכניסים בתוכנית של כביסה עדינה .

כמו שאמרו-- צעצועים קטנים בתוך ציפית קשורה. בבות מסוגים שונים בתוך המכונה רצוי עם מגבות או סדינים כביסה רגילה והכל לשמש ליבוש ולארונות.

שימי לב אם לבובות יש סוללות לשיר ולרקוד כי אז יתכן שהן תצאנה לשביתה. לעיתים הן חזרו לשיר ולעיתים נדמו לנצח.

בובות פרווה עם פרווה ארוכה וחלקה עלולות לצאת עם פרווה מקורזלת מכביסה במכונה.

היו היתה לדודה יקרה ואהובה בובה בצורת חתול סיאמי שנראתה כ"כ אמיתית שאחי הקטן פחד לגעת בה. ויום אחד היא עשתה לה כביסה והחתול יצאה כבשה...

פשוט קונים מהתחלה כבשים.

בכלל אצלנו הרי אין גם דובונים ומיקימאוסים ושאר חיות שאינן טהורות כך שב"ה אנחנו מסודרים.

מה שהנדסה גנטית יודעת לעשות... מדהים

אחרי הכביסה מכניסים את בובת הפרווה למייבש הכביסה (אם יש...) והיא יוצאת ח ד ש ה!

כאילו שמו להן ספרי  שיער מעמיד  תיסרוקות

כמו לגו "סברס" פליימוביל" ועוד משחקים מפלסטיק תכניסי לציפית של כרית ותקשרי בקצה הצעצועים יצאו כמו חדשים.

בהצלחה

רופא צעיר ונחמד .ומקצועי. אם יש לכם ביטוח שיא זה כדאי.

אם לא דרך קופ"ח יש רופא דר' פנחס קופר ממש נחמד מקצועי ונעים

הבנתי שהלכתית,צריך ללכת דווקא לאישה,

בעוונותי לא ידעתי עד עתה.

היום שמעתי ממך בפעם הראשונה.

האמת אני ראיתי תשובה של רב שאומר בפירוש ללכת לרופאה (אישה לרופאה וגבר לרופא) לשיניים -כמובן.כי אין פה איזה פיקוח נפש או סכנה שצריך להעדיף את הרופא המומחה,אבל אני לא זוכרת מי היה הרב.

פה אני מעתיקה לך תשובה של הרב דב ליאור שליטא,שדעתו שאפשר אבל לכתחילה עדיף שלא. 

השאלה העקרונית היא: האם מותר לגבר ללכת אל רופאה שהיא אישה; וכן להפך - האם מותר לאישה ללכת לרופא. חז"ל מגדירים רופא/ה כבעלי מלאכה וכאשר הם מרפאים הם מתעסקים באומנותם ואין איסור בשל היותם מהמין השני. לכן לכתחילה עדיף אומנם שגבר יילך לרופא ואישה תלך לרופאה, אך במקרה שיש הפסד ממון (או הפסד אחר) מותר לגבר ללכת לרופאה, ולאישה ללכת אל רופא.

                                                                            הרה"ג הרב דוב ליאור

אז בעצם סליחה, טעיתי ,זה לא ממש איסור,אבל לכתחילה עדיף.

וזה קצת מזכיר לי, להבדיל, את תוצאות המחקר האחרון על הנוער היום בישראל שהתפרסם היום:

אחוזי ההצלחה בבגרויות עלו.

אחוזי האלימות, הפשיעה והשימוש בסמים של הנוער דווקא עלו.

ועל זה אמר היום אברי גלעד בתוכנית המילה האחרונה בגל"צ, שלעזאזל כל ההצלחה בבגרויות האלה. מה שוות כל הבגרויות אם המצליחים בהן הם לא בני אדם? אם המידות שלהם מקולקלות? אם הדרך ארץ שלהם בכלל לא קדמה לתורה? אם המצליחים בבגרויות הם נוער מיואש, חסר תקווה, בלי ברק בעיניים, בלי אוזן קשבת ולב אוהב ופתוח של מישהו בשבילם, שבלית ברירה מוצאים פורקן ונחמה בסמים ואלימות? הרי כבר מזמן שר החינוך ומשרד החינוך הם שר המיצ"ב (המבחן הארצי הנורא שכולם רועדים מפניו וכל שנה ישראל יורדת בדירוג העולמי שלו עוד קצת) ומשרד ה"בית חרושת לציונים".

וכמובן שהנוער בגדול לא אשם במצבו האומלל. אלא מי שהביא אותו למצב הזה.

אבל עצוב שזילזול נורא כזה ברבנים גדולי הדור מגיע דווקא מבית כזה, דתי, שומר מצוות וירא שמיים, כמו של הנער ואביו, הד"ר המכובד והמלומד. שוב, גם כאן, הנער אולי צעיר מכדי להבין מה הולך כאן, מכדי לקום ולומר לאביו: אבא, די, עד כאן. אני מעדיף לא להיות רב ודיין לעולם ובלבד שלא נפגע בכבוד רבנים. חבל שאביו מחנך אותו שתורה קדמה לדרך ארץ.

שמעתי על זה ברדיו בדרך חזרה מהעבודה (אם כן זה היה לפני יותר מחצי שנה....)

והייתי בשוק

גם ברדיו האבא דיבר בנחרצות נגד הרב.

(אולי את ההלכות בכבוד רבנים לא למדו למבחן הזה של הרבנות.....)

והיתה לי תמיהה שלא קשורה לפולמוס : איך ילד בגיל כזה לומד למשל את הלכות נידה?

לחוד. למשל - תאריך של מבחן על הלכות שבת. אני מניח ששם עלה הענין.

גרוע בעיני. מחנך לגאווה ולשחצנות.

רב זה יותר מידיעת ההלכה. רב זה גם שיקול דעת. ואת זה בטוח שאין לילדון בן 14.

ואם ההורים היו רוצים לחנך אותו באמת לאהבת תורה, היו מחנכים אותו לשבת וללמוד 'לשמה' עד שיתבגר ויגיע גם זמנו, אולי, להיות מוסמך לרב.

מסכן, מסכן הילד!!! מנסיון קרוב לצערי... הוא אוכל את הפירות הבאושים של החינוך לגאוה הזה.. (ואז גם ההורים כמובן...)..

אני בספק גדול מה יצא מהילד הזה.

(ואולי על זה נאמר נבל ברשות התורה?)

על ההחלטה של הרבנות (ולא על התביעה של ההורים)

והוא אמר שלדעו הרבנות טעתה מאד בהחלטה,

ומן הראוי היה כן לתת לנער להבחן (בלי להיות רב בפועל), כמו שנתנו להרבה חכמים צעירים,

שהיום אנו מכירים בתור גדולי דור.

אז בלי להכנס לתביעה, ולחינוך, שבזה אני מסכימה אתכן מאד,

יש פה עוד צד לסיפור.

כל מה שנאמר פה עלה בראש שלי מילה מילה כששמעתי על הסיפור הזה בפעם הראשונה....

חבל על החינוך הקלוקל שהילד מקבל...(סליחה עם זה נשמע יותר מידי שיפוטי -מה שהבחור הזה לומד בדרך שהוריו פועלים לא ניראה לי ממש "כשר"...)

שקצת "איבד את הראש" מחמת גאוניות בנו...  והנער - ילד טוב, עושה מה שאבא אומר.  באמת חבל, קודם כל - חינוך לכבוד התורה. אמנם היו גאוני עולם כבר בגיל מאוד צעיר; ומכל מקום - אם הרב הראשי אומר שלא שייך לתת סמיכה בזמננו בגיל כזה, ע"י הרבנות הראשית, שזה ענין ציבורי - אז לא.  הסמיכה אינה רק "תעודת ידע" אלא היתר הוראה והרבנות יכולה להחליט שלכך צריך גם בגרות בשנים.  וכי בבית המשפט, ששם תבע, יקבלו ילד שעמד בלימודי משפטים, להיות שופט? וודאי שלא. חבל שהאבא "הסתחרר". היה אפשר להגיע עם הנער באופן פרטי לראשון לציון שליט"א, שהיה בוחנו, משבחו ומעודדו. וזהו.

אם ילד בן 11 יחליט שבא לו לעשות תאוריה ולא יאשרו לו גם אז אבא שלו יעתור לבג"ץ?

מה נסגר עם אנשים? מפספסים את העיקר בלימוד....

חבל שאנשים הגיעו לכזו רמה...

מסכימה שאכן דרך ארץ קדמה לתורה!!!!!!!!!!!

בסיפור הספיצפי הזה יש צד נוסף - 

הרבנות בהתחלה כן אשרה לנער לגשת לבחינה,

ועל סמך זה הוא למד.

זה לא מצדיק פגיעה ברבנות,

אך הרבנות עשתה כאן פאשלה רצינית,

וגרמה לעגמת נפש רבה.

דרך ארץ קדמה לתורה ובטח קדמה ל"הוכחה לרב הראשי שהוא פשלן"

וזה חילול ה' וסכנה גדולה

אני מרחמת על הילד,כפי שהבנתי כל המהלך הזה מאוד לא מתאים לו,אולי מתוך התמודדות והנסיונות הלא פשוטים  עם הורה כזה ועוד הכשרון התורני ,יכול באמת לצמוח ממנו רב גדול בע"ה בעיתו וזמנו.

נשמע מאוד מודרני ,להאשים את ההורים בכל ,כך בדיוק הדמוקרטיה והפסיכולוגיה העמידו את זכויות הילד בצורה מוקצנת במרכז ועירערו את המושגים של כבוד הורים,הכרת הטוב ,סמכות, מה שמשאיר להורים רק לכרכר סביב הילדים כל היום,ועוד להשאר מלאים אשמה,והילדים גודלים בפינוק מקלקל ,בלי הכרת הטוב ומפסידים את הביטחון וההערכה  שאמורים להיות חלק מהיחס הבריא והנכון  להורים שלהם. 

וסליחה על הקטילה,יש שם גם דברים טובים ללמוד.

קודם תודה על ההתייחסות.

הייתי שמח אם תתייחסי בצורה עניינית לטענות הרמוזות מבין השיטין של ה"מאמר" במקום סתם להאשים את כותב המאמר בטענות "כלליות"- היכן את רואה כאן עירעור של מושגים של כיבוד הורים , הכרת הטוב וכו'?

אני אשמח לתקן אם צריך

בברכה

דני-יהונתן

חלק מהתובנות בו הן חביבות, חלקן קיטשיות ולא ממש מתוחכמות.

גם אני חושבת שהקטע הזה משדר משהו לא חיובי במיוחד.

למה לא לכתוב קטע שמתאר גם את המסירות של ההורים, הורים שיודעים להכיר בטעות ולהתנצל?

אתה כותב מה קורה כשילד חושב שהבטיחו לו לנסוע לסבא וסבתא, ובסוף לא נוסעים. למה לא להמשיך את הקטע, ולכתוב למשל כך:

...אוף, אתה שקרן!" כעסתי. אבא הרים לי את הסנטר ואמר לי: "לאבא לא אומרים שקרן". אחר כך הפנים שלו התרככו, והוא הסביר לי שהוא חשב שנוכל לנסוע אבל הוא מוכרח לקחת את האוטו למוסך. אבא אמר לי שניסע ביום אחר, ואז התקשרנו לסבתא וביקשתי ממנה שתקנה לי בועות סבון. זה יהיה כיף!

הקטע שכתבתי לא בא לשלול את מסירותם של ההורים אלא להאיר צדדים שההורים לא תמיד מודעים אליהם.

הקטע היחיד היוצא דופן (מה שאולי מראה שקטע זה מיועד ללמידה משותפת ולא לפרסום באופן כזה) שכתבתי הוא הקטע על ההורה שהבטיח לבן. מי שהבין כאילו האמירה של הבן "אתה שקרן" היא לגיטימית לא הביןן נכון. אך מי שהבין שכל מה שההורים יגידו - לא תמיד הילד יבין בצורה שהם כיוונו ולכן עליהם להשתדל לדבר בצורה הכי ברורה - הבין נכון.

וחבל שילדים רואים את ההורים בעינים שליליות,אם היינו יותר קשובים לדרכה של תורה ומשתדלים יותר לכבד ולהכיר טובה,היינו גם יותר שמחים בהורים שלנו ובילדות שלנו ולא רק מחפשים במה הם טעו (וברור שהם בני אדם ולא מלאכים) זה הכל.

ושוב סליחה,עם כל זה כתבת שם הרבה דברים חמודים וטובים

הנקודה היא, שאני חושבת שהדרך הנכונה היא להראות להורים מה כן לעשות, ולא רק מה קורה כשהם לא בסדר. כל הורה טועה לפעמים. מי שאף פעם לא הפר הבטחה לילד - שיקום. החכמה היא לדעת לתקן.

אז בחלק מהקטעים ה"לקח" להורים מספיק מובן, כמו עם השמיכות. אך בחלק אחר מהקטעים, כמו למשל עם הבייביסיטר, אני חושבת שהקורא לא ממש יוצא עם תובנה לגבי איך לנהוג. אוקיי, אז לא צריך לכעוס ולאיים, אבל מה כן?

אני חושבת שאולי הקטע מעורר אנטגוניזם מפני שהוא מאשים הורים, ולא בצדק. אנחנו הרי לא באמת כאלה! אני לא מכירה אפילו אמא אחת שמתנהגת כך. אנשים לא אוהבים להיות מואשמים, וזה גם לא מועיל.

במקום להאשים, תעצים.

במחילה, אך כבר אמרו חז"ל "כל הפוסל - במומו פוסל". במקום להאשים אותי בקיצוניות שימי לב באיזו דרך את מתנהגת-מגיבה.

לא התיימרתי בקטע זה לתמצת את כל תורת החינוך. לא התכוונתי לומר שזו הדרך היחידה לעורר הורים כיצד לנהוג עם ילדיהם. זו דרך אחת מיני רבות לעורר הורים לחשיבה. כמובן שמקבץ הדוגמאות נעשה רק לשם המאמר ולא שכל הורה נופל ונכשל בכל הדברים האמורים. זה שאת לא מכירה אימא אחת שמתנהגת כך לא אומר שאין הרבה מאוד אמהות שלא מתנהגות כך. אשרייך שאת לא מתנהגת כך.

מגמת הקטע היה תמצתיות, הארכה והסברים היו הופכים את המאמר ל"מגושם" (ואני חוזר לנקודה שאמרתי שכנראה קטע זה יש לפרסם בע"פ תוך כדי הערות). מי שלא יודע מה לעשות שישאל. למשל עם הבייביסיטר- לא שייך שההורה יאיים על הילד כשהילד בסה"כ רוצה קרבתו. עליו לחבק אותו ולשדר לו אהבה אלא שאין לו ברירה והוא חייב ללכת. אפשר גם לעשות פעילות מונעת ולהזמין את הבייביסיטר קצת לפני שההורים הולכים, ובכלל, שהילד יכיר הכרות מוקדמת את הבייביסיטר.

יש צד חיובי באי פירוט הלקחים כדי שהדבר יעורר דיון ושאלות ואנשים יעלו כמה דרכי תגובה. ומי שמתבלבל ומסתבך מוזמן לפנות אליי.

שוב תודה על ההערה. אני לא חולק על דברייך אלא רק מנסה להסביר שהארתי נקודה מסויימת בחינוך ולא התיימרתי להציג אותה כחזות הכל.

קיבלתי בהתחלה את הרושם שאתה מעוניין לשמוע הערות על הקטע, עכשיו קראתי שוב את תגובתך לדנדשית וראיתי שזה לא ממש מה שהתכוונת. אז סליחה.

פחות אהבתי את הקטע של ה"בן שמונה וחצי" אני חושבת שהיית צריך לנסח את אחרת או להשתמש במשהו יותר סביר כמו התעללות רגשית בביה"ס, כי מכות הורים כן רואים בדר"כ.

ודרך אגב, ההורים היום נגועים יותר בדבר ההפוך- האשמה עצמית בכל דבר לגבי הילד.

אמא שלי למשל (וגם אבא, אצלה יותר בולט) מצליחה להאשים את עצמה ב כל הבעיות של 11 ילדיה, איך היא השפיעה על ההוא להיות מסוגר יותר מידי, ועל ההוא פתוח מידי, וכו וכו.

זה מגיע לרמות מצחיקות (לדעתי)- היא אמרה לי פעם שהיא מאשימה את עצמה על זה שהיא לא החזיקה אותי מספיק בידיים כתינוקת כי היא הייתה בשמירת הריון עם אחותי שקנה ממני בשנתיים. שאלתי אותה בתגובה אם לא נראה לה שאחותי תרמה לי יותר בכך שהיא נולדה (אנחנו החברות הכי טובות בעולם) מאשר גזלה ממני ב-7 החודשים בהם הייתי פחות על הידיים....

בקיצור, אני אשמח אם עם הכישרון שלך תכתוב גם משהו מהסוג שאומר להורים לעשות כמיטב יכולתם, אבל לא להאשים את עצמם בהכל. זו פשוט מגמה בפסיכולוגיה נשמעצבנת אותי כבר.. יש בזה דברים נכונים, אבל כבר הגזימו, לא?

בחזרה לנושא- הקטע בגדול מצויין. מציג באור שונה וכתוב בצורה טובה.

וכל כך מתחברת למה שדנדשית כתבה.

תלמד קצת להכיר טובה, ואולי כדאי הרבה, זה ההורים שלך, לא סתם מישהו ברחוב.

אולי כשתהיה אבא, תבין.

כתוב בהתחלה שהוא יועץ נישואים, ואני לא בטוחה שהוא כתב את זה על ההורים שלו,

אלא בא לתאר תופעות שהוא נתקל בהן.

כי לילד ממשפחה סבירה יש גם רגעים טובים ויפים.

אתה מנסה לתאר מהלך שהוביל ילד להיות בעייתי?

אם כך- הצלחת...

למרות שכדאי לדעת- יש ילדים שהם בעייתיים בלי כל מה שתארת, יש ילדים שכמה שתהיה מוצלח איתם- להם זה לא יועיל, גם אם לאחים שלהם כן...

מה ניסית להעביר?

הקטע מגמתי - בכוונה (ודני יונתן, תקן אותי אם אני טועה..)

הוא בא להדגיש מקרים שבהם ההורים לא שמים לב לכל מיני דברים שהם עושים.

וכן.

אני מכירה הרבה הורים טובים מאוד, שגם להם "מתפקששים" דברים כאלה.

וברור לי שגם ילדים מבתים טובים מאוד, מרגישים ככה לפעמים...

אז זה לא יומן שמתאר כל מה שעובר על הילד,

אלא רק דברים מסוימים, שבהם הילד נפגע.

וכדאי להורים לשים לב לזה (ב"ה, כשאני אהיה אמא - אשתדל מאוד גם.. ממש עוד מעט. כמה חודשים..)

אני עוד לא אמא והאמת שאפילו עוד לא נשואה.

אבל הדיון שהיה פה נוגע בעניין שרגיש אצלי כבר הרבה זמן.

אי אפשר להגיד שהורים לא עושים טעויות. הם עושים וזה הגיוני ואנושי, וגם אני מן הסתם יעשה הרבה טעיות.

אבל יש מקום ללמוד. ואפשר ללמוד מכל אחד (כמו למשל ירוקה כמוני) ואני חושבת שדווקא בנושא של חינוך חשוב להקשיב למה שהילדים אומרים כדי ללמוד מזה. אם בחור/ה אומר שההורים שלו לא מתייחסים אליו אין עניין לצעוק עליו כמה שהם לא ישנים בלילה בגללו וכמה שהם משקיעים בו ושהיה לו הכרת טובה. זה לא נותן כלום, להפך- זה רק הורס. אי אפשר לצפות מילדים שתהיה להם הכרת טובה ברמה של מבוגרים. הכרת טובה זה דבר שצריך לקנות ולעמול עליו. נכון שאסור לנטות לצד השני, צריך כמו בכל דבר את דרך האמצע. הילדים צריכים לעשות עבודה אבל גם ההורים, שצריכים לזכור שהלדים אחרי הכל עדיין ילדים.

ומה שהכי מפריע לי שכשאומרים לכם את זה במקום להקשיב וללמוד ולהשתפר מייד מתחיל שרשור מגננות שההורים הם בסדר והלדים מפונקים.

הלו!! תקשיבו שניה! לא באנו להאשים אותכם אלא רק לנסות לעזור לכם להשתפר. במקום להסגר ולא להקשיב כי 'הילדים גודלים בפינוק מקלקל ,בלי הכרת הטוב' ו'חבל שילדים רואים את ההורים בעינים שליליות' ו'תלמד קצת להכיר טובה, ואולי כדאי הרבה, זה ההורים שלך, לא סתם מישהו ברחוב.' תנסו להקשיב ולהשתפר ואולי תצליחו קצת יותר בחינוך הילדים שלכם.

בהצלחה לכולכם עכשיו ולי בעוד כמה שנים בעז"ה.

יומטוב!

אני מבינה בהחלט וזה בסדר להאיר את עיני ההורים על כל מיני טעויות שהם בהחלט עלולים לעשות (ונראה לי שבסך הכל ,על זה הוא דיבר).ואת צודקת, ילד שמרגיש רע צריך להקשיב לו ,ברור.

אבל אישית, אני היום מצטערת שלא ידעתי להעריך מספיק את ההורים שלי ,במקום להתמקד במה שהם לא ,הייתי יכולה לשמוח הרבה יותר בכ"כ הרבה שהם כן היו ועשו למעני,ואני יודעת שככה זה בגדול,נדיר שילדים ידעו להעריך כראוי לפני שהם בעצמם גדלו והבינו על בשרם מה זה להרים בית ולגדל ילד.

האמת שזה נושא מאוד רחב ויש לי המונמון מה לומר אבל כרגע חייבת לטוס לאחד הילדים,סליחה.(וסליחה אם נשמע שתקפתי מישהוא-ממש לא התכוונתי)

שהכותב רצה להציע סוג של ייעוץ. 

אז הוא כתב "בכאילו" כל מיני מקרים, כדי שהורים יזהו וימצאו שם את עצמם וילדיהם, וידעו לפנות אליו לייעוץ. 

אבל זה יצא קצת עקום, כי יצא הורים מאוד שלומיאלים, וילד מאוד מסכן, וגם מאוד לא מכיר טובה 

בקיצור - כדאי לתת לאיש מקצוע לחבר מחדש (או למישהו שמבין - לעזור לנסח מחדש). 

אם לוקחים את זה בתוך 48 שעות מהתפרצות הפצעים, אזי בעז"ה יש סיכוי טוב שהמחלה תהיה קלה יותר (את ההמלצה הזאת שמעתי מאמי שתחי' ב"ה הילדים שלי לא חלו אף פעם בצורה רצינית באבעבועות...הם חוסנו. אחד מהם נדבק בכ"ז אבל זה היה מאד קל).

תרגישו טוב במהרה!

 ארוכות עם גרב מלאה בשיבולת שועל (הזדמנות לגמור חמץ לפני פסח...)

לפצעים שכבר יצאו- לייבש בקלמין. נוזל לבן עם ריח קצת לא נעים, אבל יעיל מאד נגד גירוי. קונים בזול בכל בית מרקחת (להבדיל מפניסטיל וזובירקס לבליעה שצריכים מרשם).

לבן שלי הפניסטיל בכלל לא עזר, אבל היה יעיל כדי שיהיה עייף וירדם למרות הגירוי.

אז מקפידים על מקלחות, שמתי לה קלמין בערב שבת וב"ה היא לא מגרדת ולא מתלוננת על כלום (טפו טפו--- גדול)

הפצעים מתחילים כבר להתייבש ואם לא אמורה להתחיל פריחה חדשה אז היא עברה את זה בקלות ובמהירות ב"ה.

תודה לא-ל--- פשוט ברכה. עכשיו צריך לחכות  כדי לראות אם הגדולים נדבקו.

כשלילדודס שלי היה, אמא שלי מיד אמרה -קורנפלור.צריך לתת להם לעשות אמבטיות עם מלא קורנפלור,זה מרגיע,

ולתת למים האלה להתייבש עליהם בלי לשטוף ולנגב,כך הקורנפלור מרגיע ומייבש את הפצעים (זה גם כשר לפסח),בד"כ ההדבקות הבאות הם יותר קשות,שתדעי,למיקרה שגם הגדולים יתפסו.

הרבה כוח,אני זוכרת את זה כזמן לא קל.רפואה שלמה מהרה. 

עוצר פצעים חדשים, ומייבש את אלה שכבר יצאו. 

לא לסבן, ולא לשטוף. רק להשרות (את הילדים), ואחר כך לנגב  

בנוסף, לא מלכלך כמו הקלמין.