פורום הורות (עמוד 355)

וברצינות - אין לי ממש עצות מועילות רק תפילות והרבה לילות לבנים.

גם אני באותה בעיה (אפילו קצת יותר - שלושה ילדים ורק אבא בלי אמא.....) וכנראה שאין ממש פתרונות קסם.

בהצלחה לכולנו.

תודה על ההשתתפות.

שחייבים? או שאת מחפשת טיפים איך להשתגע בניקיון ובכ"ז להשאר שפויה?

כי אלו שני סוגים שונים לגמרי של התמודדויות ועיצות... (אני מתכוונת ברצינות...)

אגיד לך למה התבלבלתי... כי ציינת שאת מכירה את מה שכתב הרב אבינר (שזה כנראה מה שגם אני מכירה, מה חובה לנקות לפסח ומה לא) וזה לא מתאים לך... ומכאן למדתי שאת מעוניינת לנקות 'ניקיון אביב יסודי' ולאו דוקא 'ניקיון פסח'

אז תקני אותי אם הבנתי את כוונתך אם לאו. כי ב"ה יש לי כבר ניסיון גם בניקיון  אביב יסודי (שכולל את התריסים ואת הבוידם וכו'...) וגם בניקיון הבית מחמץ לפסח...(ועל זה יש לי המון טיפים שאשמח לחלוק איתך ...)

הבנת נכון. אני נגועה ביסודיות, בבחינת: "או הכל או לא כלום".

אם כי אני מסוגלת לוותר, אם צריך, ואני יודעת שעל משהו, אאלץ לוותר...

אז אשמח לשמוע על ניסיונך! תודה!

אצלנו הבית בנוי ממש כרכבת כאשר לחדרים אין דלתות והכל כמסדרון אחד ארוך כשהראש של הבית זה המטבח והקצה זה חדר האוכל.

כך שאצלי אין אפשרות לנקות חדר ולנעול "כשר לפסח".

לכן בינתיים אני מנצלת את הדקות שהבנות שלי ישנות ומנקה את ארונות הבגדים, ארונות הכלים, עמדת מחשב (ולהודיע שלא שותים שם יותר נס קפה ועוגה!!), לנקות את חדר השינה במקומות ששם ברור שלא מגיע חמץ.

את חדר הילדים כדאי לדעתי לנקות ממש כמה ימים קודם כי תמיד הצוצקלאך האלו יצוצו לך עם ביסקוויט שם

את המקרר כדאי כבר לנקות, לכסות 2 מדפים היטב בשקית אטומה או נייר כסף ועליהם להניח את המצרכים האחרונים של החמץ ולהשתדל לקנות כעת רק כשר לפסח.

את הספריות לנקות כבר, חלק מהצעוצתועים של הילדים לנקות ולהרים גבוה גבוה.

ולקראת פסח ממש, אוכלים על שולחן עם מפה חד פעמית ומיד לאחר מכן מרימים את כל הפירורים עם המפה החד פעמית.

וכמובן יום קודם ליל הסדר מנקים את המקום ביסודיות.

אם יש לך אפשרות להיעזר בגיסות או אחיות- ברכה!

נסי לבקש מהבעל להירתם למשימה.

והכי חשוב: לארגן רשימה ולנסות לסיים אותה כמה שיותר מהר.

ולדאוג שזה יהיה בנחת ובשמחה!

ושיהיה לנו פסח שמח, נקי ורגוע!!

אני התחלתי כבר בראש. ואין עדיין תוצאות בבית...

נראה לי שכדאי להתחיל בתכנון נכון.

גם אני לא אוהבת להטריף את הילדים שלי.

כמו שכבר הזכירו לפני, עשי לך רשימה של הדברים שחייבים להיות נקיים לפסח.

מניסיון שלי- בדיקת חמץ עוברת גם בלי ניקיון של חלונות ומשקופים.

בשבוע שלפני החג כדאי לצרוך את החטיפים והעוגות הכשרים לפסח.

אפילו אם אתם לא נוהגים לאכול אותם בפסח, הם לא חמץ.

אני למשל, מתכננת השבוע להתחיל (אי"ה, בע"ה, בלי נדר...) בארונות מטבח גבוהים שיש בהם רק כלים וכד'.

בהצלחה!

האם תוכלי למקד, אילו מוצרים עשויים להוות אבות מזון לילדים (ולנו...) בתקופה זו והם כשרים לפסח?

ומה עושים עם לחם? האם פיתות עדיפות?

תודה, תודה!

בחדרי השינה- ארונות- עד גובה שילדיםן מגיעים

לעבור על המשחקים- לפתוח, לנער, להחזיר . ( זהו, אין חמץ)

מראש חודש ניסן אני נוטה להכנס למטבח- קודם ארונות פחות שימושיים, אח"כ תנור ( אחרי הכשרה, אפשר להשתמש עבור עופות וירקות, אבל לא חמץ גמור, כך שאכן ממעטים באפיה אבל לא צריך לגמרי להמנע. לכל היותר, סמוך לחג- משפריצים טיפה מסיר שומנים שיפיג בעיקר חששות, כי חמץ כבר אין לו להפיג... ושוב מפעילים תנור על חום הכי גבוה למשך זמן מסוים- נדמה לי חצי שעה, כתוב ב"פניני הלכה" כך שכל שנה אני בודקת מחדש)

אח"כ מקרר- מנקה היטב, פורשת נייר או ניילונים על המדפים. משתדלת להשתמש רק במדפים התחתונים שלכל היותר ננקה שוב בסוף. ערב חג- מחליפים נייר. עוברים להרבה מאד חד פעמי. על שולחן פינת האוכל נשארים רק דברים חיוניים- סיר אחד או שניים בשרי וכנ"ל חלבי. כן, אוכלים מהיום להיום. יותר פסטה, אורז, דברים קלי בישול.

ומתפללים לקב"ה שיעבור בשלום.

ומיקוד של כלים בודדים חיוניים

לפחות זה יותר זול מעוזרת בית...

(ומחילה מהסביבה. את יודעת שבד"כ אני ממעטת בכאלה...)

הזכרת את "פניני הלכה".

האם מישהו יודע על מקורות נוספים בהם אוכל למצוא הנחיות הלכתיות לנדרש בניקוי פריטים שונים?

(טוסטר, סוודרים, צעצועים, שטיח, כיריים שלא שמישים בפסח, עגלת תינוק, ועוד ועוד....)

תודה לכל המגיבים הנפלאים והמחזקים!

זה ספר חדש בענייני כשרות (של הרב אלישיב קנוהל והרב שמואל אריאל), וכולל התייחסות לענייני הפסח וביעור חמץ, בשפה ברורה ועם דוגמאות מעשיות.

"תנור אפייה, טוסטר ודומיהם שאין משתמשים בהם בפסח, אין צריך לקרצף וודאי שאין צריך ללבן אותם, אלא די בניקוי שטחי ביותר, להוציא את הפירורים הנמצאים על הקרקעית"

(ואכלת ושבעת, עמ' 289)

חוץ מבאמצעות משלוח...

(באיזור ירושלים ותל אביב)

נשמע שזה בדיוק מה שאני זקוקה לו...

א. בשנים האחרונות פיתחתי לעצמי שיטה שאני קוראת לה: "להתחיל מהסוף".

הבהרה - לא לכולן זה מתאים. אבל מי שמתאים לה - מברכת אותי כל שנה.

הנקודה המרכזית - לרשום לעצמך מה תעשי בלילה שלפני בדיקת חמץ. מה יגרום לך לא לישון בלילות האחרונים לפני פסח. לרשום הכל - בלי ויתורים (גם אם נורא חשוב לך נקיון של ארון מסויים שלא קשור דווקא לחמץ - אבל בטוח תעשי לפני פסח.)

בדרך כלל - זה מתרכז במטבח, כי שם לא נוכל לוותר, במטבח באמת צריך שלא ימצא פירור (בשונה משאר הבית, אגב)

ואנחנו נצטרך ארונות לאחסון ושימוש בפסח.

כשיש ילדים קטנים שמסתובבים - באמת מומלץ להתחיל לתת רק דברים כשרים לפסח (אפשר קטניות).

אבל בכל זאת - לפעמים קשה לעשות הכל בחדרים.

במטבח אפשר להתחיל עכשיו.

להצטייד במסקנטייפ לבןן, שמחה ו2 סלסלות.

תחשבי אילו ארונות את רוצה לשימוש בפסח.

לא צריך הרבה ארונות. אפשר שבוע אחד להצטמצם. אם יש לך שני ילדים קטנים אני מניחה שלא תארחי ה-מ-ו-ן בפסח. (ואם כן - מותר להשתמש בחד-פעמי יפה.)

שנים-שלושה ארונות תפני עכשיו - ארונות אחסון מזון , אם יש בהם חמץ שעוד צריך להאכל (או להכנס לתיבות של 'חסדי נעמי') - את החמץ תניחי בסלסלות, על השיש או השולחן. כך תזכרי להשתמש בו.

כלים ודברים אחרים - לצמצם בארון אחד. כבר תבדקי את הארון הזה מחמץ לפני שאת מכניסה דברים ו-הופ - דבק  נייר לבן עליו לרשום 'בדוק לפסח'. (בהנחה שהילדים לא פותחים את הארון. אם כן - תתחילי רק בארונות עליונים, או להדביק חזק)

את הארונות שפינית  - לנקות יסודי, לסגור בדבק נייר לבן - ובסיפוק רב לכתוב: 'כשר לפסח'.

תנור - אם את מתכננת לאפות אז לא.

אבל בסוף האפיות - ניקוי קל, שלא ישארו פירורים גדולים - מספיק.

כיריים - תפרגני לעצמך כבר השנה כיריים של פסח. זו הוצאה לא גדולה, בוודאי יותר זולה מעוזרות. את הכיריים של כל השנה מספיק רק לנקות ניקוי רגיל, שלא ישאר חמץ משמעותי.

- באופן כזה, את הדברים המשמעותיים יותר לפסח להקדים לעשות. אחר-כך אם נשאר זמן וכוח, אפשר כמובן לנקות בשביל הכיף.

אפשר ללכת לטיול

או לגן משחקים

או לנוח.

באמת זה דורש קצת הקרבה של הרצון שלנו לנקיון והברקה. ויש לרצון הזה מקום חשוב, שלא צריך לבטל, כדאי למצוא לו מקום, בדברים שעושים 'תחושת נקיון' - למשל: פמוטים מבריקים.

אבל תמיד - הכל לפי הכח, לפי המצב של כל המשפחה, לפי האפשרות

ב. יש לי דיסק של שיעור מעולה של הגאון הרב ישראל גנס. שמאד עושה סדר במה צריך לעשות, סדרי עדיפויות במצבים השונים של החיים. בכלל לא מזלזל בנקיונות וקרצופים - אבל מאד מבהיר מבחינת מה שצריך לפסח - מה סדרי העדיפויות. אם משמעותי לך - אנסה לרשום את עיקרי הדברים, או שאולי אוכל לשלוח לך.

והכי חשוב: לשמוח שאנחנו כאלה טובות וצדיקות שעוסקות במצוות, ורוצות גם לנקות וגם להיות אמהות נעימות וטובות

בהצלחה!

אם את עובדת, אולי תקחי בייביסיטר שתשמור עליהם כדי שתוכלי לנקות באותו זמן? אם יש לך כח, זה יותר זול מעוזרת. ואם אין לך כח, קחי עזרה אפילו לשעתיים לעבודות הקשות יותר. זה יתן לך הרגשה טובה.

נקי את ארונות המטבח ואז תקשרי את הידיות שלא יפתחו וילכלכו שוב.

תוכלי להעסיק את הילדים ב"כאילו" עזרה. למשל, תני להם את ספוג הפלא רטוב מעט בשביל לנקות את הקיר מכתמים, או ממחטה לחה לניקוי אבק מהמדפים. באותו זמן תוכלי לעשות את הניקיון האמיתי.

תתחילי את הניקיונות דווקא מהמטבח, ואז, אם לא תספיקי לנקות מדפים מסויימים או משחקים מסויימים, תמכרי אותם ותסגרי אותם למשך החג.

ובקשר לימים שלפני פסח- קני לילדים פריכיות אורז/במבה ועוגיות כשרות לפסח, גם אם את לא אוכלת בפסח עצמו קטניות, או הכשר מסויים.  אם הבית נקי ויש פירורי פריכית אורז, את יודעת שזאת בסך הכל פריכיה, או עוגיה כשרה לפסח. יש גם חטיפים כשרים לפסח, כמו דגני בוקר (טבעות), ודמוי ביסלי ללא חשש קטניות ועם הכשר מהודר.

דבר ראשון, אולי תצליחי לעשות סוויץ' במחשבה: לראות במצב הזדמנות! לעשות שינוי מבורך! לרווחת כל המשפחה! להוציא מתוק מעז, לשמוח במקום להתעצב. זה בטוח עוזר לבריאות 

ובקשר לאותם שינויים מבורכים שאפשר להכניס לחייכם - הנה כמה קישורים מעניינים שמצאתי. 

(אם רימון חוסם לך, תשלחי לי מסר ואני אעתיק לך)

אתר וואינט

אתר באופן טבעי

אתר בי-אוקי

תרגישו טוב!!! 

ונראה לי שהשינוי הכי גדול שהיא עשתה היה הסרת העור מהעוף...

בעור יש הרבה שומן שגורם להעלאת הכולסטרול.

זה מספיק בעברית?

אז קני עוף טבעי ללא חומרים כמו אנטיביוטיקה והורמונים!!

חוצמזה נסי לצמצם במאכלים עתירי שומן מהחי ובכלל מאכלים שמנים

ולהיות  במעקב כל הזמן!!

אל תצאי ממנו בלי הדרכה מדויקת לגבי כולסטרול,

וגשי לרופא משפחה למעקב, לרוב- יפנו אתכם לבדיקות נוספות או שיערכו מעקב. יש כאלו עם רמות כולסטרול גבוהות מילדות. מעניין לדעת אם יש עוד במשפחה שסובלים מזה? תבררי...

יתכן שאת מדברת על ערך שמורכב מאיזשהו ממוצע של הכולסטרול הטוב (שיכול להיות מאד גבוה ולהשפיע) והכולסטרול ה"רע". תשאלי את הרופא או מי שמבין לגבי הערכים הגבוהים (כלומר, האם הכולסטרול ה"רע" בפני עצמו גבוה מאד).

הדבר החשוב ביותר: להוציא מטוגן (כולל טבעול) מהתפריט.  אפשר להכין שניצל אפוי, או עוף מצופה בקורנפלקס גרוס (תירפזים זול ומתאים ביותר) כדי לשמור שלא יהיה יבש. קצת פחות טעים, אבל אפשרי. לדאוג לגבינות מופחתות שומן, להוריד מעדנים כמו מילקי וכד'. כשאופים עוגה- להמיר מרגרינה בשמן, פחות חלמונים ויותר חלבונים. להגביל ל3-4 ביצים בשבוע (מצד אחד יש בחלמון כולסטרול, ומצד שני יש בהן לציטין שמוריד כולסטרול).

במקביל, אפשר להעלות את רמת הכולסטרול ה"טוב", ע"י שימוש בשמן זית (מכבישה קרה בלבד) לסלטים במקום שמן רגיל.

להורדת הכולסטרול: פלפל אדום, שום בצל, סיבים תזונתיים (אפשר להוסיף ליוגורט, רק לא בכמות רבה מדי).

אצלנו יש לסבא-סבתא וכל פעם שהנכדים באים זו תעסוקה נהדרת. מרכיבים את המסילה לבד. יש גשרים קרונות מנהרות. הם קנו כמה סטים (נראה לי 3) ומרכיבים הרבה ומעניין את המסילה.ץ נראה  לי שזה עולה סביב הסכום שציינת

מוסך גדול למכוניות שלכם

סט כלי עבודה

סט כלי רופא

ושיעסיק אותם - צריך סיעתא דשמיא מרובה....

ספרים!!!

פאזלים איכותיים.

"מה במשבצת"

משחק זיכרון

בהצלחה!

ב250 ש"ח אפשר להשיג (אם מחפשים טוב) ערכה מספיק גדולה שתעסיק אותם למשך שעות. עם הזמן קונים בכל פעם עוד דמות ועוד משהו.

מה לקנות?

קפלה- קפלה צבעונית, מעסיק למשך זמן ארוך ומפתח

משחקי קופסה- יש את  משחקי אונבירסטה לגן שיש בהם תשעה לוחות של משחקים שונים (סוגי לוטו שונים) מאד מוצלח!

פאזלים! אצלנו פאזלים מעסיקים גדולים וקטנים, בהתאם לרמת הקושי כמובן.

טרמפולינה בייתית קטנה.

וכומבן ספרים רבותי! ספרים!

בהצלחה ותהנו!

יש משחק שהילדים שלי נהנים ממנו מאוד, עיגולים ממתכת ומוטות מגנטיים. אפשר לבנות מזה דברים מדהימים.

לקטנים יש  את אותו המשחק אבל עם חלקים גדולים מאוד. זה משחק לא כ"כ זול, אבל מעסיק שעות.

האם פאזלים זה אופציה. מגיל 3 יש את הענקיים שמתאימים. הם גם מאוד זולים ואפשר לקנות מבחר.

קוביות עץ לבנייה.

מכוניות, משאיות גדולות.

יש לך בנים? בנות? מי בכל גיל? זה יהיה קל יותר להתאים.

ראיתי  פרסומת של "חסדי שמואל", בית בובות של פישר פרייס ב200 במקום 350.

חלקי פלסטיק להרכבה.

ממליצה מאוד על קפלה, וכמובן ספרים!!

תודה על כל הרעיונות היפים

אני חושבת שאלך על כיוון של קפלה וספרים.

הרעיונות האחרים שכתבתן - חלק יש לנו, חלק ילכו ישירות לפח הזבל עם הטמפרמנט הסוער שלנו, ותיק תק למשל, שמעתי שהוא יקר יותר.

תודה רבה רבה אמהות חמודות שכמותכן

בתנוחת ערסול או בתנוחת בטן אל בטן. 

בעבר הנשיאה במנשא מילאה את תפקיד חיזוק שרירי חגורת הכתפיים והצוואר, אבל בימינו לא מרבים לשאת תינוקות, ועל כן צריך לחזק את השרירים באופן מלאכותי. תינוקות מעדיפים את הדרך הטבעית פשוט קחי אותה הרבה במנשא ותוותרי לה על הניג'וס של השכיבה על הבטן... 

טן, וגם לא מתהפכת...

בתקופה שאחרי הגירוש מגוש קטיף, שהינו כחודשיים במלונות. התינוק שלי, שהיה באותה עת כבן חודשיים, פחות או יותר גר עליי במנשא, ולא היתה לו בכלל הזדמנות לשחק על הרצפה או מתחת לאוניברסיטה. חששתי שזה יעכב את ההתפתחות - אך התבדיתי לגמרי! הוא היה התינוק הכי זריז שלי. בגיל 5 חודשים עמד על שש, כעבור חודש זחל בכל הבית והתיישב, בגיל 7 חודשים נעמד.

זה מסביר למה הגדולה שלי בגיל 10 חודשים עשתה ריצות מרתון בבית..

מעולה! אני אתחיל ממחר!

תודה..

זו הנזיפה...

ועכשיו לעניין:

כל אימתי שאפשר תנסי לצבור 2 דקות שהייה על הבטן, ועוד 2 דקות, ועוד 2...

הרבה תינוקות אינם מתהפכים בגיל 4 חודשים.

ואם את רואה שקשה לה להרים ראש- עזרי לה כל פעם ע"י זה שתביאי את מרפקיה צמוד לגופה וכפות ידיים מתחת לסנטר- זה מאד מקל על הפעולה.

ועכשיו תרגיל: שכבי על הבטן- הרימי בעזרת ידיך את פלג גופך העליון למשך כדקה- שתיים, רדי ונסי שוב: עכשיו את מבינה למה היא בוכה? זה ספורט אתגרי ממש!

היא זקוקה , רוצה, ומגיע לה עידוד.

אה. והיא לא עצלנית!!!!  ( זו הנזיפה)

אפשר גם לשים אותה על השולחן ( בבקשה אל תפתחו דיון הלכתי-מנהגי- רוחני על העניין הזה) כדי שתראה אתכם טוב יותר בגובה העיניים ככה יותר כיף.

ואם לא, אז לפחות לרדת לגובה שלה וממש לשכב איתה באותו הגובה.

מסכימה כל כך עם מה שאחותו כתבה לגבי העידוד- ממש להתלהב מכל דבר קטן שהיא עושה. למחוא כפיים, להתרגש, לחייך ולבטא במילים שמחות ומעודדות ה-כל ("כל הכבוד, מתוקה!! עשית קקי? את ממש נפלאה! אל תשאירי שום דבר בבטן שלך!"/ "ווא! איך את מרימה את הראש יפה! כל הכבוד לך! זה ממש קשה, אבל את מצליחה לעשות את זה נהדר!!!/ "מותק שלי! איך את מדברת נפלא! ומחייכת! ממש תענוג! איזה אוצר יקר!"/ "איך את מתאמצת להתהפך, את ממש נהדרת! מחוננת קטנה שלי!"...)

ולגבי ההתהפכות- תעשי מה שאחותו הציעה, וגם ממליצה לעזור לה קצת בהתחלה- להתחיל בשבילה את ההיפוך ולתת לה להשלים אותו לבד. תינוקות בגיל הזה לומדים לעשות דברים בטעות. הם עושים משהו בטעות, ואחרי שהטעות הזו חוזרת על עצמה כמה פעמים הם לומדים לשלוט עליה ולנכס אותה לעצמם בתור תנועה רצונית. אם תעזרי לה להגיע לטעויות האלו, זה בהחלט יכול לזרז עניינים.

יוקטנה, עשיתי את מה שאמרת והיא בילתה עלי במנשא משבת ועד אתמול (את חייבת לי מסז'!)

ושמנו אותה על הבטן ע"ג השולחן והיא נהנתה לראות את כולנו בגובה העיניים,

שמנו אותה על שטיח ושכבנו מולה ועשינו קולות.

תוצאה סופית: אתמול בערב הנחתי אותה ואת הגדולה לשחק ורצתי להביא להם ארוחת צהריים ומצאתי את הקטנה על הגו..

חשבתי שאולי הגדולה הפכה אותה אז הפכתי אותה שוב על הבטן ו..הופ! היא מתהפכת לגו

כמובן שהיא נאכלה בנשיקות ורקדנו מאושר.

אז רציתי להודות לכן, באמת ירדה לה האבן מליבה של אמא חולת הישגים

תודה!

ולאמה המשקיעה!

זה כיף שהם מתפתחים ומתקדמים!

בני בן 3 ו10 חודשים החל לגמגם סביב יום ההולדת 3. גם לנו אמרו לא להבהל ולא להלחץ. (ניסינו, זה קשה!) בטיפת חלב אמרו לי להתעלם ומספר חודשים אח"כ אמרו לי ששינו את הגישה וכדאי לטפל אצל קלינאית תקשורת. בינתיים ב"ה יש שיפור אדיר.  לאחר כמעט  שנה של עליות וירידות, ( הגמגום גובר במיוחד כשהוא מתרגש או עייף ) אנחנו רואים שהדיבור מתייצב והגמגום פוחת, אנחנו שמים לב שלעיתים במקום לגמגם הוא עוצר לשניה וחושב ואז מדבר בשתף. עצה טובה שקבלתי מקלינאית תקשורת היא לשיר הרבה שירים שהילד אוהב, לקרוא כל מיני דקלומים ביחד בכיף, כמו דגדוגים של דתיה בן דור על מנת ליצור חוויות דיבור חיוביות וזורמות. בהצלחה, וכמובן חשוב מכל - תפילה!

עדיין בגדר הנורמה או כבר מחייב התערבות.

גמגום נחשב עדיין לתופעה נורמלית. בינתיים כדאי כמו שכתבו ליצור לו חוויות חיוביות מדיבור, כמו שבעצם אתם נוהגים-כלומר- לאפשר לו שיחה נעימה שבה לא נכנסים לתוך דבריו, לא להשלים לו מילים (אלא אם כן חשים באינסטינקט ההורי שאפשר להשלים), לתת לו מודל של דיבור איטי, רך ומתנגן אפילו אופן מוגזם - אם הוא יחקה אתכם ויתחיל לדבר באופן דומה זה יכול מאוד לעזור, שירים ודקלומים- התוכן המוכר בשילוב עם ההנגנה מפחיתים את הגמגום.

בשעת הגמגום לפעמים כדאי לקטוע אותו או לסמן לו בסימן מוסכם מראש שיפסיק, יירגע ויתחיל שוב באופן נינוח יותר לומר את מה שרצה לומר. לפעמים המגמגם נכנס למן לחץ להוציא את המילה וצריך לשלוף אותו מהלחץ.

זה אכן, קורע את הלב לשמוע אותו כל כך מודע לדיבורו ולקושי שלו, ואפשר (לא בזמן הגמגום) להתייחס לכך ולהסביר לו שאתם נהנים לשמוע את דבריו, ושאתם מוכנים לחכות אפילו המון זמן עד שהמילים ייצאו,  ושמה שחשוב זה התוכן של דבריו, וכו'. 

בגמגום יש תמיד עליות וירידות, לפעמים אפשר לייחס את זה למצבים או אנשים מסויימים אך לא תמיד. 

כדאי גם לדבר עם הסובבים אותו- משפחה, גן וכו' איך להתייחס לגמגום.

עוד משהו- שימו לב שלא מתווספות לגמגום עווית או תנועה נילווית בפנים- מצמוץ עיניים וכדו'. אם כן- כדאי " לתפוס" את זה בזמן ולהסביר לילד (שנשמע נבון ומבין) שזה לא מה שיעזור לו להוציא את המילה... לפעמים המגמגמים נתפסים לעווית מסויימת כי הם חוו מצב בו אותה עווית עזרה להם כביכול לצאת ממצב הגמגום ואח"כ קשה להיפטר מאותה עווית...

בקשר לקלינאית- כן  או לא- אם חשבתם על קלינאית דרך התפתחות הילד וכדו'- כדאי אולי להתחיל בתהליך של פניה לאבחון וכו' כי לוקח המון זמן עד שמתקבלים לאבחון וכדאי להיות רשומים...מקסימום- אם העניין יפטר כבר כשיגיע תאריך האבחון- תשמחו לבשר שכבר לא צריך...

המון הצלחה!!!

אולי זה קשור לכך שהייתי תשעה ימים בחו"ל בשבוע האחרון? הוא התנהג כאילו הכל כרגיל, אבל כנראה שזה משפיע- וזה יוצא עכשיו בצורה כזו.....

ובאמת, אינטואיטיבית, השבת כשהוא נתקע הייתי אומרת לו: בוא נגיד ביחד לאט, והיינו מפרקים ביחד את המילה להברות (מה שהלך לו בקלות רבה) ואז הייתי אומרת לו: נכון אתה יודע לדבר יפה?

זה מאוד עזר לו ועודד אותו.

(ואגב, הוא אימץ לעצמו מין דיבור מתנגן כזה, שבו המילה הראשונה שנתקעת, נראית כאילו היא חלק מהמנגינה.....)

תודה על העצות הטובות!

תוספת של עווית וכו' - אינה רצונית!

אסור, אסור, אסור להעיר על כך!

לא יעזור להסביר לילד שלא כדאי לעשות זאת, הוא לא עושה זאת כי כדאי! זו תגובה שבסיסה נוירולוגי ולא רצוני.

כשם שלא ניתן לשכנע אדם בוגר הסובל מטיק שלא כדאי לו להניע את הכתף או למצמץ.

הטיפול הנכון ביותר בעווית הוא התעלמות ולא מיקוד תשומת הלב בה.

שאר התגובה שכתבת - מקצועית וערוכה באופן מעניין ויפה.

מתמחה בתחום.

גם לי יש איזשהו עניין בתחום...

בכל זאת אני מחזיקה בדעתי גם על סמך נסיון אישי.

אני בכל זאת מבדילה בין טיקים של אדם מבוגר לבין עוויתות הקשורות לגמגום או מצמוצי עיניים שמופיעים אצל ילדים לעיתים (לאו דווקא מגמגמים).

בכל אופן תודה על ההערה.

במקרה ראיתי את השרשור, ורציתי לציין כמה דברים שלמדנו בקשר לגמגום שנראה לי כדאי לדעת:

קודם כל, באמת הרבה פעמים גמגום בגיל הזה הוא תופעה שחולפת לבד, בלי שום טיפול. הבעיה היא שלא תמיד זה עובר לבד, ואם זה לא עובר- ככל שהגיל גדול יותר כך יותר קשה לטפל בגמגום. לכן נראה לי שמאוד חשוב כן לפנות לקלינאית שתבדוק את העניין, כי חבל לגלות מאוחר שהיה טוב יותר להתחיל את הטיפול מוקדם.

בכל מקרה- עיקר הטיפול הגיל הזה הוא בדרך כלל דרך הדרכה להורים, ורק בחלק מהמקרים יש גם מפגשים של הקלינאית עם הילד עצמו.

העצות שהוזכרו עד עכשיו בשרשור נכונות, אבל נראה לי שכדאי לשמוע הדרכה מסודרת מקלינאית.

חשוב גם לדעת שקלינאות תקשורת זה תחום מאוד רחב שכולל המון תחומי התמחות, כך שקלינאית רגילה שעובדת במכון להתפתחות הילד לא תמיד מבינה באופן ספציפי דווקא בנושא של גמגום. יש מכונים שמתעסקים רק בטיפול בגמגום (אני יודעת על הדסה, אבל בטוח יש עוד) והקלינאית שלהם באמת מבינים ומנוסים בנושא זה.

בהצלחה!

וכמובן אם זה מראה על חכמה יוצאת דופן זאת מחמאה

כי יש ילדים שחושבים יותר מהר משהם מדברים ואז זה גורם להם לגמגם

אבל בתור מגמגם אחד הדברים שמאפשרים לי לדבר נורמלי עם מישהו אחר לאט ובלי להתקע, זה כאשר השני מדבר איתי גם כן לאט ובנחת והוא מראה לי ע"י הקשבתו ונינוחו, שיש לו את כל הזמן ואת כל הסבלנות שבעולם בשביל לשמוע מה שיש לי לומר. 

אמא יקרה. כאשר קראתי את מה שכתבת על בנך היה אפשר לחשוב שאני כתבתי את זה על בני.

בדיוק אותו סיפור , ילד חכם  שדיבר בשתף בגיל צעיר, ופתאום התחיל לגמגם עד כדי כך שהפסיק לגמרה לדבר לכמה ימים והשתמש בכל גופו כדי להוציא מילה מהפה. אני רוצה להרגיע אותך שבני שימלאו לו בעז"ה 5 בעוד חודש מדבר ב"ה בשתף . בזמנו עשיתי בירור רחב והתברר לי שלא כל קלינאית תקשורת מומחית לגימגום. אני לא יודעת מאיפה אתם אבל אנחנו פנינו אחרי ברור והמלצות להדסה עין כרם למרפאה לאודיולוגיה לאחת בשם כהתיה שהיא מומחית לטיפול בגימגוםו קבענו איתה פגישה בלי הילד היא הסבירה לנו שבגיל הזה יש לפעמים פער בין הרמה השיכלית ויכולת הדיבור וזה גורם לגימגים(במילים פשוטות השכל מפותח יותר ממה שהוא יכול להביע בדיבור) היא נתנה לנו הנחיות איך להייחס וגם למדה אותנו "דיבור רך ועיתי " צורה מסיוית של דיבור , ובצורה הזאות להקריא לו ספרים, היא גם נתנה דף להנחייה לגננת.

אחרי כמה חודשים פנינו אליה שוב והוא קיבל טיפול כדי ללמד אותו את הדיבור הרך , אבל הילד שלנו לא שיתף פעולה , אז הפסקנו . אבל מה שעשינו בבית זה תמיד להקשיב לו עד הסוף להתייחס למה שהוא מדבר, לפעמים לחזור (במילים אחרות ) על מה שהוא אמר , לשוחח איתו לעט ובאוירה רגועה .והכל כמובן בצורה טבעית .ואני גם אסירת תודה לגננת שלו שלא עשתה מזה עסק התייחסה אליו כילד רגיל ונתנה אפשרות וזמן להביע את עצמו.

אני כן ממליצה לפנות לטיפול אפילו בהתחלה בלי הילד. אנחנו קבלנו החזר מקופ"ח , כן היינו צריכם  התערבות של רופא הילדים שיתיחסו בדחיפות לפניה (כי הילד פשוט הפסיק לדבר).

צריך הרבה סבלנות והרבה תפילות  .

שה' יהיה בעזרתכם , הרבה הצלחה!!!

ומה שמעניין- הילד אימץ לעצמו לבד מין דיבור רך ומתנגן שמפחית את השפעת הגמגום, התחלתי לדבר אליו גם כך, ובשבוע וחצי האחרונים יש שיפור עצום (למרות שזה בא והולך)

תודה על עצותיכן המועילות!

אחיינית שלי (הבת של אחותי, אחותי היתה גרושה באותו זמן, וגרה אצלנו, ככה שהיא - האחיינית - ממש כמו אחות...)

גם - חכמה מאוד, נבונה, מקסימה, בוגרת, התחילה לגמגם..

זה היה פשוט מוזר לנו!

אבל זה מה שגם אמרו לנו.

להתאזר בסבלנות.

ולא להלחיץ..

וזה אכן עבר מאליו.

אבל עד היום אנחנו זוכרים את התקופה ההזויה הזאת...

בהצלחה וסבלנות רבה! (מצד כל בני המשפחה. גם האחים הגדולים שלו, גם דודים, גם סבא וסבתא.. וכד'..)

כבר שכחתי מזה והזכרת לי עכשיו.

ב"ה גם את תשכחי מזה.

הופתעתי שזה קפץ פתאום....

אם עוד לא הכרתם, יש את הספרים המצויינים: 

"איך לדבר כך שילדים יקשיבו, ולהקשיב כך שילדים ידברו"

http://bookme.co.il/books/Item_Details.aspx?Barcode=417-1110

ואת 

"הורים משוחררים, ילדים משוחררים"

http://bookme.co.il/Books/417-1160/%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%97%D7%A8%D7%A8%D7%99%D7%9D,-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%97%D7%A8%D7%A8%D7%99%D7%9D.aspx

שניהם מאת אדל פייבר ואלן מייזליש. נתנו לי המון כלים מעשיים ופשוטים לשימוש יומיומי (אמנם, כאמור, אני עדיין לא בגילאים שלכם ).

של הרב יחיאל יעקובזון.

כל מילה בסלע!!

כל מה שחשבתי על חינוך הוא שבר לי בזה אחר זה ונתן לי להכינס לנפש של ילדי מהכיוון הנכון ולא כל מה שכולם חושבים.

והאם השיטה שלו נכונה?- יעידו אלפי ילדים שעברו תחת ידיו

ובהצלחה! קחי חיבוק!

ונראה לי שגם ב"קול הלשון"

(שיחות הרב יעקובזון)

גורמים שונים יוצרים התנהגות חוצפנית או וכחנות, כל מקרה לגופו.

ותגובה נכונה לילד אחד עלולה להיות הרת אסון לילד אחר. כי תגובה צריכה להיות מתאימה לגורם.

ויש לי המלצה אם צריך.

בכל מקרה... מתוך הארבעה שלי רק הראשון התהפך בגיל שלושה חד'... השאר ה-ר-ב-ה יותר מאוחר... ובלי שום קשר לשבוע בו נולדו...(כולם בתשיעי+)

לרגע התלהבתי שנולדו לך רביעיה..

הבת שלי נולדה בשבוע 34 ובכל ביקור בטיפת חלב הורידו לה חודש וחצי ממה שהיא צריכה לעשות...

את לא צריכה להלחץ עד גיל חצי שנה! (ואפילו 7 חודשים, אם כל שאר ההתפתחות תקינה )

הבת שלי כל הזמן שרה את זה ולא היכרתי, כנראה חדש...

10 שנים לפחות

הם מתחילים להיות יותר ערניים, ומגלים יותר עניין בעולם... 

אולי יהיה לך נח, כשהוא מתעורר, לקחת אותו לישון איתך, ולהרדים אותו בהנקה בפעמים הבאות שהוא מתעורר חלק גדול מהתינוקות גם יהיו יותר רגועים וישנו יותר טוב ליד אמא  

עד גיל שנתיים-שלוש זה יהיה יותר טוב בע"ה עד גיל 18 גג - זה עבר! 

כשזה קרה לי (ממש כמו שאת מתארת) אמא שלי כל הזמן הייתה שואלת אותי- יכול להיות שהיא פשוט רעבה? אולי כדאי שתתני לה אוכל של ממש לפני השינה, משהו משביע, כדי שהיא תוכל לישון ברוגע בלילה? למשל דייסת קוואקר או סולת..

נעלבתי כל כך! מה, החלב שלי לא מספיק טוב?!

לקח לי חודש להעיז לתת לה לאכול אוכל מוצק. בגיל חמישה חודשים, אחרי חודש של באסה מתמשכת.

זה עבד!

במשך היום היא כבר לא הייתה עצבנית כל כך, ולפני השינה היא הייתה אוכלת ארוחה טובה של דייסה (ביתית, לא אבקה להכנה) עם פירות יבשים וטריים טחונים, טחינה גולמית משומשום מלא, ועוד כל מיני דברים טובים כיד הדמיון הטובה עלי, וראה זה פלא- היא חזרה לישון כמו שצריך (כלומר- קמה רק פעם, פעמיים במשך הלילה כדי לינוק...)

היא פשוט נרגעה.

מה לעשות, הזמן עושה את שלו. כבר לא מקפידים כל כך על תזונה מדהימה ושינה בכל הזדמנות כמו בחודשיים שלושה שאחרי הלידה. כבר שחוקים יותר, ההרגלים הישנים עושים את שלהם, וגם מתרגלים לרעיון שהחלב תמיד שם ותמיד יהיה שם, ושוכחים שצריך להשקיע בגוף כדי שזה יתממש. או אז נוצר גרעון בחלב- או בכמות ממש, או "רק" באיכות, וזה מתבטא בחוסר שקט ובעצבנות של התינוק. אז בד בבד עם ההשקעה החוזרת בעצמך, כדאי לשקול מתן של תוספת חיצונית. אפילו תמ"ל, לא בהכרח אוכל של ממש.

אם את לא מניקה- יכול להיות שהוא פשוט צריך לאכול כמות גדולה יותר של תמ"ל בכל ארוחה. עם הגיל גדלה גם הקיבה וגם הצורך במאגרים גדולים יותר של מזון כדי להמשיך ולהתפתח.

בקיצור, מקווה שעזרתי...

הנקה של הערב.

יכול להועיל.

בספר אביהם של ישראל נידמה לי חלק ג' כתוב להגיד עם הילד ק"ש.

ככה שלא תצטרכי להכין לה במיוחד, רק למעוך אם היא צריכה.

יש יופי של פירות! עזבי אותך מבישולים

ארוחת בוקר: אבוקדו

ארוחת עשר: פרכית אורז או בננה

ארוחת צהריים: מרק שבישלת פעם בשבוע בסיר ענק והקפאת במנות (אין צורך לטחון, רק למעוך עם מזלג)

ארוחת ארבע: פרוסת לחם עם ממרח כלשהו (רצוי מאוד מלא. פרוסה ליום זו השקעה כספית מזערית ביחס לתועלת)

ארוחת ערב: דייסת קוואקר - בישול של דקה

לפני השינה: בקבוק תמ"ל

היא אוכלת את האוכל שלנו , רק שאני לא יודעת איך מכניסים את כל אבות ה מזון ליום אחד של תינוקת...

אם אתם יכולים לענות בסגנון של אברכית- זה יעזור מאוד

לדעתי אין כל כך חשיבות ל"כל אבות המזון ליום אחד".

תסתכלי מערכתית: מנת בשר פעם בשבוע, ועוד מנת קטניה פה ושם, ועוד איזה אגוז ביום אחר, מספיק חלבון.

פחמימות - בטח היא עוברת ממילא את המנה שהיא אמורה לקבל... קשה להימנע מפחמימות בימינו!

וויטמינים - כאמור - קיץ ממש מעבר לפינה! הגישי לה פרי בכל הזדמנות גמרנו! מסודרים! התזונה מאוזנת

לילדים שלי הכמויות האלו אף פעם לא הספיקו...

תחברי את ארוחת בוקר, 10, ארבע וערב ביחד זה ארוחה אחת של הילדים שלי.

מה שאמרו לי כשגמלתי את הגדול בגיל 9 חודשים:

ארוחת בוקר- פירות... כמה שהוא רוצה. ו/או דייסת קווקאר

ואז ארוחת עשר בקבוק.

צהרים:- כל מה שאת אוכלת- מרק, קטניות, פחמימות הכל...

ואז שוב בקבוק

אחרי צהרים- שוב פירות/ירקות...

ערב- לחם, ירקות, ביצה(אם היא כבר אוכלת)

ובקבוק ולישון...

רק מה שאמרו לי.

את יודעת יפה מאוד שאני לא אוכלת.

את לא יכולה לכתוב לי בארוחת צהריים "מה שאת אוכלת " כי המשמעות היא או כלום או ירק...

עכשיו את מבינה מה הבעיה שלי? אין לי מושג איך אנשים נורמליים אוכלים,

התחלתי לאכול ארוחה אחת ביום כשהתחתנתי... (לפני כן- 0 או סנדוויץ..)

ארוחות צהרים: מג'דרה- מצוין יש בזה גם קטניות וגם פחמימות ויוצר ביחד חלבון מושלם.

                   מרק ירקות עשיר עם קוסקוס

                  פירה+ קציצות דגים

                  תבשילי אורז ושות'

ואם את רוצה עוד מתכונים ורעיונות מוזמנת להתקשר...

אפשר לקנות גם בתפזורת, אבל אז צריך לברור וזה ממש סיפור.

מבשלים את זה דקה אחת - אני עושה רק עם מים, בלי תוספות. זה ממש נחטף אצלנו. אבל בד"כ עושים עם חלב, סוכר, קנמון...

בניגוד לכוסמת ואורז ודברים כאלה, זה לא מצריך לעיסה איכותית כי זו דייסה רכה.

אני מכינה ממנה גרנולה  כי בשלב מסויים ראיתי שאני לא מצליחה לברור כראוי את השיבולת שועל מהתפזורת.

גם אני כמוך נמצאת רוב הזמן עם ביחתי ולא מבשלת צהריים.

מאז שהתחתנתי לא בישלתי  צהריים ממש מלבד בבין הזמנים.

וכשביתי גדלה זה ממש לא היה לעניין שהיא תאכל ירקות או סנדוויצ'ים כמוני.

לכן, הכנתי מרק בתחילת שבוע מירקות טובים כמו: גזר, כרפס, 2 שוקיים, בטטה, תצפו"א וכו'

ריסקתי, חילקתי למנות קטנות ולמקפיא.

והסדר יום שלנו התנהל כך:

ארוחת בוקר: בקבוק תמ"ל + דייסת שוקו.

בין הארוחות: פריכיית אורז עם ממרח כלשהו/ ביסקוויט/ פרי או משהו בסגנון כי היא הייתה נרדמת אח"כ ולא רציתי שיהיה לה כבד.

ארוחת צהריים: מרק (מה שכתבתי קודם)

בין הארוחות 1: פרי/ ירק/ ביצה

בין הארוחות 2: פרוסת לחם על 2 מרוחה חמאת בוטנים, גבינה, חומוס, טחינה גולמית וכיוצא בזה

ארוחת ערב: בקבוק.

לפעמים הייתי מוסיפה מעדן..

אבל לאחרונה, התחלתי לבשל כל יום כי נמאס לי שבעלי חי מסנדוויצ'ים.

אז אני מבשלת, שמה לו בחמגשית ואת הפליטה- לנו.

אז יש לנו סדר יום שונה:

ארוחת בוקר- בקבוק

בין הארוחות- פרוסת לחם על 2 מרוחה חמאת בוטנים, גבינה, חומוס, טחינה גולמית וכיוצא בזה

ארוחת צהריים- מה שבישלתי (בד"כ זה מנה בשרית+ פחמימה)

בין הארוחות 1- פרי/ ירק/ ביסקוויט

בין הארוחות 2- מרק

ארוחת ערב- בקבוק.

שיהיה בהצלחה, ובתיאבון!

שירשור- ממש הבנת לליבי...

עזרת לי המון...

שהייתה לי בזמנו

עם הזמן לומדים.

(כאילו שאני איזו זקנונת בת 60+)

אתמול בלילה נתתי לה פעם ראשונה חלב עם דייסת 'שמונה דגנים' (במקום הנקה) והיא לא הייתה מוכנה בשום אופן(!!!ניסיתי כמעט שעה ובסוף נכנעתי והנקתי אותה..)

ראיתי מה שכתבת תמ"ל+דייסת שוקו: זה טעים יותר? מתוק? אולי כדאי לנסות וכך היא תאכל? מה את אומרת?

תודה שוב,

רומי.

לכן שווה להתחיל ממנה, היא יותר מתוקה ויותר "דייסתית ביחס לתערובת דגנים.

תנסי להתחיל ממנה.

אצלי לפחות זה פתח את הפתח הראשוני לאכילת מוצקים קבועה...

תמ"ל אני מבינה, זה במקום הנקה. גם גרבר אני מבינה, כי לטחון פירות זה ממש סיפור מעצבן ואפשר להשיג את הגרבר המקורי ללא תוספות.

אבל מה זה ה"דייסה" הזה, במילעיל?! למה להרגיל תינוקות לטעם שוקו? למה לא להכין במקום זה אוכל?

בשלב מסוים לתמ"ל יש טעם נוראי.

כי הילד מגלה עוד טעמים מיוחדים כמו אורז, ירקות וכו'

וכדי שהוא לא יפסיק עם התמ"ל מוסיפים את הדייסות למיניהם.

אחרי הכל, הוא עדיין זקוק לתמ"ל בגלל הוויטמינים שהוא מכיל.

חוץ מיזה, שבגיל כזה כבר  לא אוכלים כל 3 שעות, והדייסה ממלאה את הבטן.

וכשהיא טעמה את דייסת השוקו והוניל

היא התלקקה עליהם עד הסוף

לדעתי הוניל לא טעים, יש לו ריח נוראי (היא אוהבת אותו)

והשוקו ממש נחמד, זה סולת ושוקו יחד, שזה משביע אותם וזה טעים (גם לי זה טעים   )

בבוקר:הנקה (או בקבוק במקרה שלך)

ב8:30 פרות (בננה, תפוח, מיץ מפרי הדר-לבלנדר/ עכשיו אני חותכת לה חתיכות ושמה על המגש והיא אוכלת לבד) וביסקוויטים

ב11:30 א.צוהרים (או מרק או כיום מה שיש בבית חותכת דק את הבשר)

מנוחה נעימה

2:00 שמנת עם גבינה

5:00 הנקה

6:00 ארוחת ערב: דייסת 7דגנים עם קינואה של B&D  ולחם עם טחינה או ביצה (כרגע בשאיפה לגוון ולהפוך לארוחה- צריכה רעיונות)

אמבטיה

הנקה לפני השינה

באמת אפשר להכין דייסת קווקר עם מים? וזה באמת רק כמה דק'? איך יודעים שזה מוכן?

אך בהחלט יותר בריאה.

מרתיחים מים, מוסיפים את הקווקר, אני מוסיפה גם מעט סוכר וקינמון.

מבשלים, מערבבים תוך כדי בתדירות גבוהה

וכשרואים שזה מסמיך  (ממש כמה דקות), מכבים ת\את האש ומקררים מעט.

לשובע, זה ממש משביע!

לדעתי הרבה יותר טעימה וממש קלה להכנה. (מהקנוי כמובן)

רעיון נוסף שאפשר להכין במקום לקנות- דייסת סולת (בדיוק באותו עיקרון כמו הקוואקר) ואם רוצים אפשר להוסיף שוקו כדי שיהיה באותו הטעם של הדייסה הקנויה... הרבה יותר עדיף מהאוכל המתועש!

(אני לא יודעת מה עוד מכניסים לשם)

אגב קוואקר יותר בריא...

סתם עוד רעיון אפשר לתת גם מעדן עם גבינה (דני וניל או שוקו)

הוא מספר על הפחד? מדבר עליו? מבהיר ממה הוא פוחד?

באופן כללי כדאי לשוחח על כך בצורה פשוטה, להסביר לו שאתם עושים הכל בשביל לשמור עליו ושהקב"ה שומר מלמעלה, שיש מזוזה ובעזרתו יהיה בסדר. לשמוע על החששות, לחבק, להכיל, לצאת לקראתו -- ללוות לשירותים, להשאיר אור דלוק, לשבת איתו עם סיפור לפני השינה. אלו דברים שיוכלו לחזק אצלו את תחושת הביטחון ובעזרת ה' יחזור ויבנה עם הזמן.

בסך הכל הפחד שלו הוא הפחד של כולנו-

מי שאמורים להיות המגינים והמגוננים הפכו לחסרי אונים ואמון הילד בטבעו של עולם וביכולת ההורים לשמור עליו-- התרופף ואולי אפילו התפרק . לכן המחוות האלו והחיזוקים הקטנים יחזירו לאט לאט את הרוגע הפנימי ומאוד חשוב-- לשוחח ולשוחח. לשמוע אותו, לענות לו תשובות וביחד-- להתפלל.

שתמיד נבשר ונתבשר בשורות טובות!

בתי בת ה10 ישנה איתנו לסירוגין כבר לילה רביעי ( הלילה פשוט נדדתי אני למיטה שלה, כי לישון במיטה זוגית, 3 נפשות יחדיו עם בטן של חודש שמיני זה לא להיט ממש) כשהיא באה למיטה שלנו- היא אמרה שהיא צריכה לשירותים אבל לא מפחדת  ללכת לשם בלילה .

עכשיו- תסבירי שיש מזוזה, ואצל פוגל לא היה???

וה' שומר עלינו- ועל פוגל לא שמר??

ואנחנו אומרים קריאת שמע, ואם היא רוצה וחשה פחד- מותר לה להגיד שוב...- ופוגל לא אמרו?

אז זה נכון שאלו התשובות שלנו, אבל צריך לדעת שלכל תשובה שלנו יש להם עוד שאלות עליה. ואלו שאלות שאפילו לנו כמבוגרים לא תמיד יש את התשובה... נכון?

אתמול הייתי בשיעור על מגילת אסתר, שם דיברו על מסירות נפש, לא חשוב כל המסר ( או אולי כן, אבל לא כאן) בסוף השיעור כשדיברו על איך מתגברים על הפחד- שאלה אותי חברה אם אני מפחדת יותר מאז הרצח. כחשבתי על זה- התשובה היא שלא ממש. יותר נזהרת. קצת יותר חוששת בשעות החושך לצאת- כן. אבל אין פחד של ממש. כל העולם הזה רועד- צונאמי, שריפות, רעידות אדמה, דליפות רדיואקטיביות, תאונות מזעזעות..... ואני אחשוש יותר מכל אחד אחר? מסתבר שלא.

אבל הילדים שלנו, שהיו כל כך קרובים לארוע, וראו את הוריהם בוכים וכואבים, להם, בנוסף לכאב שהם לא יכולים לעכל בכלל, יש פחד אדיר- המשפחה היא כל עולמם. אין לילד דבר פרט לאהבת הוריו. כל עולמו נבנה מזה, כולו תלוי בזה. בוודאי שחרדתו גדולה מאד.

אז גם אנחנו, כרובי, מקבלים את הילדים לחדרנו בינתיים. מאמינים שזה ירגע עם השגרה הבריאה. כשביתי פחדה ללכת לשירותים בלילה ( היא בת 10 - זה כמובן משתנה מגיל לגיל ומילד לילד) אמרתי לה שאמנם יש פחד, אבל על פחד גם חייבים להתגבר- הכל נעול והכל מואר, ועכשיו גם ההורים ערים- היא יכולה ללכת בשלווה. והיא התגברה והלכה. אני מניחה שהזמן יעשה את שלו. לכאבי - זו לא הפעם הראשונה שילדינו מתמודדים . נקווה רק שזה יצמיח מהם אנשים חזקים יותר.

כשאני הייתי ילדה, אחד מהישוב שלי נרצח..

וגם אני פחדתי ממש להסתובב בבית בלילה, לקום לשרותים,

ואני זוכרת את אבא שלי בחרוף נפש היה קם איתי כל פעם בסבלנות לשרותים, ולפני שהלכנו לישון הוא היה עושה איתנו סיבוב בבית כדי שנסגור כולנו את כל החלונות, הדלתות, להראות לנו שאין סיכוי שמישהו יכול להכנס..

הייתי קמה באמצע הלילה לבדוק שההורים שלי במיטות שלהם ובד"כ גם הייתי נוגעת בהם כדי לבדוק שהם זזים...

זו היתה טראומה, אבל ההורים שלי הכילו את הפחדים והם גם הסבירו לי שנכון שקורים דברים והם לא בשליטה שלנו, וזה מפחיד ושהם גם מפחדים, אבל מאמינים בקב"ה שהכל יהיה בסדר.. ולא יקרה כלום.

הייתי בת 7 אני חושבת..

לקח לי איזה שבוע אבל חזרתי לעצמי..

אז דעתי- להסביר להם את האמונה, ומותר גם להגיד, "אני לא יודעת חמוד, אנחנו לא יודעים מה החשבונות של הקב"ה, אבל אני מאמינה שהכל יהיה בסדר ושהקב"ה ישמור עלינו.."

להחזיר לו את הביטחון בה', כי באיזה שהוא מקום גם הביטחון של הילד בקב"ה נפגע כי הוא בטוח שהקב"ה שומר על כולם ופתאום זה לא ככה...

ולכן צריך לחבק ולאהוב בפשטות ולהרגיע. להתפלל ולקוות לטוב..

לחזק גם אצל הילדים את מידת הביטחון ונראה לי שאתם עושים את זה בגבורה וברגישות ובנחישות.

וצר לי אם הכאבתי לך

בשורות טובות!

לא , את לא הכאבת. היה איזה רשע שדאג לעשות את זה ... ( רשע זו מחמאה לתת אנוש שכזה, לא?)

כמו שאמרו כאן, גם אני חושבת שהזמן ירפא את הכאב והפחד. אני חושבת שלא כדאי לשכנע אותו להתגבר, אלא לתת לו כמה שיותר משענת ובטחון בשלב זה.

בנוסף, אני חושבת שילדים זקוקים לפרוק את המטען הזה, אם באמצעות ציור ו\או משחק.

נכון שבאופן רגיל אני ובטח גם אתן לא מתלהבות לתת להם רובים ומשחקי מלחמה. גם הרבי מליובאוויטש דיבר נגד צעצועים כאלה. אבל יש תקופות שבהן זה משמש ממש כאמצעי טיפולי.

אני באופן אישי לא יזמתי משחקים כאלה, אבל כשהיתה מלחמה בדרום, והבן שלי ביקש את זה - אז סיפקתי לו את חיילי הפלסטיק הקטנים (שהיו קבורים גבוה בארון מאז שסבתא הביאה אותם), ואפשרתי לו לשחק בהם כאוות נפשו.

אם ההורים בעצמם נמצאים בחרדות, אז כמובן שצריך לטפל קודם כל בזה, וסביר להניח שזה יפתור גם את הבעיה של הילד.

הרבה בריאות ושמחה.

כל מה שאתן- אחותו ואבילמז מתארות א\, אצל ילדים,  בדיוק עובר אצלי...

יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע......

רק שבעלי לא בבית שאני אבדוק אם הוא זז בלילה...

וזו הסיבה שאני טרוטת עיניים כבר כמה ימים....

למסדר האמהות-ילדות...

כרובי, אני בת שלושים וגם מפחדת ללכת לישון ולשירותים מאז..

מה למשל אני עושה בפורום בשעה כזו אחרי יום ארוך כזה??

תוך כמה זמן זה עובר? שאוכל להרגיע את עצמי...

בסביבות גיל 11, כתגובה לחדירות שהיו אז "במודה"...

דווקא לא דיברתי עם ההורים על זה, היה לי מאוד קשה לבטא.

אבל הם ממש הכילו- אבא הקפיד לבוא לחדר שלי אם הוא חזר אחרי שהלכתי לישון ולהודיע שהוא נמצא (משום מה, למרות שגם לאמא היה נשק, זה הרגיע אותי) ואם ניגשתי בלילה להעיר אותם (בדר"כ כשאבא לא אמר לי שהוא הגיע) כדי שאני אעז ללכת לשרותים, הם היו מחבקים ומחכים בסבלנות...

אחרי כמה זמן זה עבר- המשכתי לפחד, אבל הייתי מסוגלת לשמור על רציונליזציה וללכת לשרותים לבד...

ואחרי חצי שנה- גם הפחד עבר.

אם אפשר להכיל ולתמוך, כמו שההורים שלי עשו- זה הכי טוב. אין לי מושג מה עושים עם ילדים קטנים יותר...

ההתלבטות שלי היתה אם זה נכון לנצל את ההזדמנות כדי ללמד אותו להתגבר על הפחד.

כי באיזשהו מקום, ההכלה והעטיפה יכולות גם להביא אותו למקום מחליש וחסר אונים, שהוא מרגיש שהוא לא יכול להתמודד.

מצד שני, הוא ממש רגיש, ואני חוששת להזיק לו, לא למתוח מידי...

אפשר להוסיף אור (פרוז'קטור) בכניסה לתקופה הקרובה בלילה, כדי לתת תחושה שיש אור ואף אחד לא יכול להסתתר (יש גם תאורה שברגע שמישהו מתקרב- נדלקת, זה יכול להוסיף לבטחון שלכם ושל הילדים.

ו- אפשר גם להוסיף מנורת לילה קטנה מעל השירותים, כדי שמי שקם בלילה יראה שאין שם אף אחד (בנוסף לחיבוקים הנחוצים בזמן הקרוב (וכמובן, לא לתת לשתות שעתיים לפני השינה, כדי שלא יקומו לכם כל רגע מישהו אחר..).

כמו כן, אפשר לשחק בתאטרון בובות (לקטנים -בובות ולגדולים בובות אצבע, אפשר גם להכין לבד) ולתת לכל ילד בובה ולהציג איך הבובות הולכות לישון, מה הן חושבות, איך הן בודקות שהדלת נעולה וגם החלונות (או שיש סורגים) איך הן הולכות לשירותים בלילה למרות שיש להן מחשבות שונות.

אפשר גם לתת להם לצייר את המשפחה ואת עצמם ולשים לב אם יש משהו חריג...

קראתי פעם על דרך לטיפול בתופעות רגשיות כמו חרדות וכדו' - דרך פלסטלינה, זה משחרר בצורה בלתי רגילה.

אני לא זוכרת בדיוק אבל העקרון היה לעבוד יום עם פלסטלינה צבעונית בלבד, לתת ליצור מה שרוצים,

ויום עם פלסטלינה לבנה בלבד - ללכת על סגנון של אותיות וכדו' - ליצור מילים.

יש מישהי שיודעת? נראה לי שזה יכול מאד להועיל, וזה זמין בבית ולא מצריך מדי הרבה השקעה...

ומי שלא מוסמך, עדיף שלא ייכנס לנבכי הנפש.

כשנכנסים, ולא יודעים אפשר להשאיר יותר טראומות מתיקון.

אם את מבינה בנושא, אולי תוכלי לכתוב כאן דרכים לעזור לילדים להתבטא ולפרוק את רגשותיהם, בלי להכנס לנבכי הנפש?

הרי ילדים רבים נפגעו ברמה זו או אחרת מהידיעה המרה, אך לא עד כדי כך שיילקחו בעקבות זאת לטיפול מקצועי.

ב"ה שיש לנו מענה תורני,לעמלק הזה -שפוגע בחלשים,שזורע פחד וספק בביטחון בה'. חז"ל אמרו "האמנתי כי אדבר" כדי לחזק בתוכנו את האמונה והביטחון ,כדי להכניס ללב את כל הפסוקים היפים ,שלא נשאר עם סיסמאות בראש ופחד בלב,טוב לדבר דיבורי אמונה לאחרים ולעצמנו,בזמנים כאלה לספר להם ולעצמנו סיפורים מחזקים באמונה ובהשגחה פרטית ,מהתנ"ך ועד עכשיו, ב"ה יש בלי סוף. ולומר ברור ,גם אם זה נראה פשוט ,שה' איתנו ,שהם לא ישברו אותנו וכו' להרים גז בדיבורים מחזקים ואמונה.

על עצמי חוויתי איך מחשבה טובה יכולה אפילו להעלים מצוקה גופנית שחשבתי שכבר תשאר איתי שנים.

אבל כדי שזה יפעל וירגיע את הלב ,צריך להזהר שזה לא בא ממקום של הטפה ונאומים שלא מחוברים למקום ולמציאות ,אלה ממקום אמיתי  ומכיל,מבין ומחובר לכאב ולפחד ועם כל זה עולה משם.

פחדים עמוקים לא נעלמים צ'יק צ'ק צריך סבלנות,לאט ,לאט לטפטף עוד אמונה ועוד ביטחון.

זה S O S בזמנים כאלה.

הילדים שלי גם מפחדים,וגמאני  ובאמת אנחנו מקפידים יותר לסגור את החלונות והכל וחושבים להביא כלב לחזית הבית , ואני אומרת להם לפני שהולכים לישון שיתפללו על זה,שלא יהיו להם חלומות רעים ופחדים ושיתפללו על כל מה שמלחיץ אותם (את זה לא כדאי יותר מידי,כדי לא להתבחבש מידי בדברים השליליים)

וסיפורים מחזקים ושמחים לפני השינה כמובן.

שה' ישמור על כולנו וגאל אותנו כבר מהישמעלים האלה.

רק בישראל מקובל להיות בלחץ ולהלחיץ בנוגע למסגרת בגילאים הללו  

הילדים דואגים לעצמם לפיתוח הקוגניטיביות, והחברה הכי חשובה להם היא אמא בהישג יד  

כל עוד כולם מרוצים - שיהיה בכיף! 

(אנחנו עדיין בחינוך ביתי - הגדול בן שמונה וחצי )

תודה על התגובה

די זהה לתגובת "באופן טבעי"... רק שהסביבה הלוחצת אינה מרפה ואני כן חשה שיש לילדה צורך בחברה. היא די חברותית ונהנית לשחק עם ילדים אחרים. אלא מה, כל הילדים סביבנו בגן עד 4. ב4 כבר קר לצאת וכך יוצא שהחברה היא בן בגיל שלה שעדיין עם הסבתות אבל בשנה הבאה הוא ילך לגן...

אז באמת לא להתייחס לצורך החברתי?

כל הילדים מסביבכם בגן עד 4? איזה באסה. צריך למצוא דרך שהיא כן תוכל לשחק עם חברים כמה פעמים בשבוע. איך? אני בטוחה שבע"ה תצליחי לחשוב על משהו...

את גרה בעיר? מכירה את כל משפחות האזור? אולי תזמי באמצעות פרסום קבוצת פעילות של ילדים, שתיפגש בכל פעם בבית אחר?

עוד מעט מגיע הקיץ (כבר עכשיו יש ימים ממש חמים), ואז תוכלי לצאת איתה, להכיר חברים מקרוב וליצור קשרים, כך שגם בחורף הבא תוכלי לצאת איתה לבתים שלהם ולארח אותם אצלכם, גם אחרי 4.

אם יש בסביבה גנים פרטיים לגילה, אולי באחד מהם יקבלו אותה ליום או יומיים בשבוע?

הצורך החברתי הוא טבע האדם - ואולי אפילו יותר חשוב עבורך! לא פשוט להיות אמא במשרה מלאה. לא טבעי לאדם להיות לבדו רוב שעות היום, ולכן קשה ומתסכל. 

אם אתם ממונעים, קל יותר לפתור את הבעיה: אפשר לסוע לבקר סבתות או דודות או חברים, או לסוע לפארק שווה אפשר גם ליזום מפגשים חברתיים בביתך: תלי מודעות בטיפות חלב או בלוחות מודעות במקומות סמוכים לביתך. 

אני מרגישה שבגדול, עדיף לילד להתמודד עם חוסר מסוים בחברה, מאשר להתמודד עם שהות בגן. כמובן, זו הגישה האישית שלי, ואני בכלל לא מכירה את כל הילדים ממילא אני רק מבטאה את תחושתי האישית  

גם אני מעדיפה את היכולת שלי להעניק לילדים שלי בגיל הזה כמה שיותר ולכן אני בבית איתם מבחירה, לחלוטין מתוך בחירה.

מה שכן אני גם נהנית בעצמי לשהות איתם בבית ולא מאלה שחייבות לצאת כל הזמן. יציאה למכולת או לגינה מספקת אותי בהחלט...

אני כן מרגישה את הצורך שלה בחברה ומהמקום הזה הגיעה השאלה...

נוסף לאוכל ולשתיה המרובה (הבירה מנפחת, מים לא פחות טובים) צריך גם מ-נ-ו-ח-ה.

ואם כל אלו בסדר אצלך אולי זו קפיצת גדילה?

לקראת גיל 4 חודשים, מנגנון ייצור החלב מתאזן סוף סוף עם צרכי התינוק.

הארוחה כולה מוכנה תוך כדי יניקת התינוק!

במילים אחרות - את לא מסתובבת כל היום עם עודפים

יש פחות דליפות, פחות תחושת מלאות וכבדות.

כל אלה מביאים חלק מהאימהות לחשוב שאין להן מספיק חלב, חלילה

אבל זה לא ככה באמת. זה רק בגלל שמנגנון ייצור החלב "למד" את צרכי התינוק, והוא גם מסתגל מהר יותר לשינויים בצריכה

בנוסף, קצב העליה במשקל כל הזמן יורד. בזמן ההריון התינוק גדל מגודל של תא בודד לתינוק שלם של 3.5 ק"ג בתוך 9 חודשים! בחודשיים הבאים הוא יעלה חצי ק"ג בכל חודש (ויותר, לעיתים). בחודשים הבאים קצב העליה במשקל יילך ויפחת. בין גיל שנתיים לשלוש הילד יעלה בק"ג אחד בלבד במשך כל השנה! ובגיל 18-20, אמורה להפסיק העליה במשקל. אצלי הקטע הזה קצת התפקשש, למרבה הצער

תסתכלי על התינוקת: שמחה לפעמים? ערה לפעמים? ישנה בנחת לפעמים? עושה פיפי? קקי? הכל בסדר ב"ה!

שיהיה בנחת!

שמתי לב שכאשר אני שואבת חלב הכמות פחותה מאוד(בעיקר בצד ימין), ולכן חשבתי שאולי כשהיא יונקת אין מספיק חלב... היא נראית לי רגועה ונינוחה, יש  חיתולים רטובים ביום, אבל קקי היא עושה פעם או פעמיים בשבוע, שזה אמור להיות תקין..

ושאלה נוספת היא לא אוהבת כל כך לינוק מצד ימין ובדרך כלל רק בתנוחת בייסבול. זה מצב תקין?

 בנוסף, בצד שמאל תמיד יש לי יותר חלב.

וזה מעלה לי נושא אחר לגמרי, העור שלה מאוד יבש במיוחד בקרקפת, אני משתמשת בבלנאום בלי סבון באמבטיה, ומורחת לה אחרי האמבטיה גם קצת בלנאום או שמן זית על הראש והגוף ועדיין העור יבש, בעיקר  הקרקפת וגם בצידי הלחיים... יש לכן אולי עצות מועילות?

ובדרך כלל לטובת צד שמאל

עוד דבר מעניין - אם תתני לנשים בובת תינוק ותגידי להם "להניק" אותה, רובן יציעו לבובה את צד שמאל! למעלה מ-90%! אפילו נשים שלא ילדו, ואפילו גברים!

לגבי הקרקפת - זה נפוץ אצל תינוקות. אני לא מטריחה את עצמי בטיפול בעניינים שלא מציקים לתינוקות חוסכת זמן

שאיבה לא דומה להנקה (בעיקר אם יש לך משאבה רגילה, ולא מקצועית). תמיד תינוק יצליח להפיק יותר חלב. בכל זאת - את התינוק תיכנן מהנדס יותר מוכשר מאלה שעובדים עבור "מדלה" בנוסף, השאלה אם את שואבת בשעה קבועה. בשיל להפיק כמות קרובה לשל ארוחה, עליך לשאוב מדי יום בשעה קבועה, במשך שלושה ימים לפחות.

קרם לחות לתינוק.

אני קניתי אותו, עשיתי לביתי אמבטיה טובה בערב,

מרחתי אותה ממש טוב עד להספגה.

בבוקר היא קמה עם עור רך וחלק.

ממליצה בחום!

יש משהו ספציפי? בטח יש המון סוגים...

צילמתי לך אותו כדי שלא תתבלבלי

אני אנסה..

א"א להכיר את הפנים

רק ריח של תפוז מתוסף לזה

קודם כל: מזל טוב!

אני אמא לשתי מקסימות כשהגדולה בת שנתיים בדיוק והקטנה בת 5 חודשים.

מהנסיון שלי ומהידע שרכשתי מיועצת ההנקה שלי,

עד גיל 3 חודשים פחות או יותר התינוק מבסס את ההנקה ומייצר את כמויות החלב שהוא זקוק להם. אחר כך הוא נעשה הרבה יותר "יעיל" בצורת היניקה ולכן משך היניקה מתקצר ויש לו גם יכולת פיזית לעשות זאת...

חוצמזה שמחקרית הוכח קשר בין ריבוי חלב לאכילת חילבה בלבד כשכל שאר הדברים הם דרך זמינה לגוף שלך לייצר את הויטמינים הדרושים לך ואין קשר בין האוכל באופן ישיר על החלב אלא אם כן את בתת תזונה באפן קיצוני.

לאחרונה הבנתי שאכילת חילבה יכולה להחזיר את המחזור מהר מידי אז כדאי לקחת גם את זה בערבון מוגבל.

בכל מקרה יש פורומים של יועצות הנקה מוסמכות שעונות דרך האינטרנט שם תוכלי לקבל מענה לכל מה שמטריד.

כל הכבוד ותמשיכי להניק אין כיף יותר מזה!

בעיות בנשימה..

אולי בגלל שהילד מנוזל,

            רק בריאות

               מירב

לנו היה סיפור דומה, והלכנו, והרופא אמר שהשקדים של הילדה נפוחים מידי, זה עלול לגרום להפסקת נשימה בלילה... שלחו אותנו למעבדת שינה, שלא הלכתי בגלל שצריך לבלות שם לילה שלם, ולא התאים לי, חוץ מזה שהילדה ישנה מצוין בלילה (אמורים לקום עייפים, אם כל הזמן מתעוררים מהפסקות נשימה).

הרופא אמר שזה עובר בסביבות גיל 6, אז פשוט חיכינו איזה שנה חצי, ועכשיו אין לזה זכר.

 (רווח משני - הילדים התרגלו להרדם ברעש )

בהצלחה !

בלי להפחיד, זה עלול להיות מסוכן ההחנקויות הללו.

תרגישו טוב ושינה טובה ובטוחה!!

יתכנו פוליפים שהולכים וגדלים, ומפריעים לנשימה.

עד כדי הפסקות נשימה בלילה.

בעניין לדעת האם זה משפיע אצלו על גדילה? על תאבון? כי זה בהחלט יכול להיות בעל השפעה.

רופא א.א.ג. בודק אם הפוליפים מוגדלים. הוא יכול לשלוח לצילום ולאחר מתן  סירופ נגד אלרגיה של חודש-חודשיים כדי שהפוליפים יהיו פחות נפוחים או  במקרים מסויימים הוא יכול להמליץ על ניתוח להסרת פוליפים (לא להיבהל- הליך של פחות מ-10 דקות). הבעיה במקרה של ניתוח שאחרי הניתוח תרוצי לבדוק שהוא נושם, כי כבר לא תשמעי נחירות מרחוק.

לי ולכל אחי הוציאו שקדים (בגלל אנגינות חוזרות) ופוליפים ולכן איננו נוחרים.

הלוואי ויכולתי להתלונן אצל חמותי (כבר לא עמנו) שלא הוציאה לבעלי פוליפים....

אם תשארו תקועים בשלב שבו הרופא לא ממליץ על הוצאת פוליפים (לפעמים איכשהו זה מסתדר כי הגוף גדל בצורה יותר פרופורציונית והגודל של הפוליפים פחות מפריע) תוכלו כמובן ללכת לרופא אחר ואם זה נמשך אחרי גיל 5 (הילד ישתף יותר פעולה) תוכלו לבדוק מעבדת שינה.

מלבד הנחירת הוא כל הזמן מרייר, כלומר תמיד נוזל לו רוק מהפה. כנראה שהא לא יכול לנשום מהאף כשהפה סגר וכך הוא כל היוםעםפה פתוח.

אני אקח אותו לרופא בע"ה,רק שהעניין של הניתוח די מפחיד אותי

ריור יתר, אגב אכן יכול להצביע על פוליפים וקושי לסגור את הפה ולבלוע,

יכול גם להעיד על טונוס נמוך של שרירי הפה, דבר שבעתיד עלול להפריע לדיבור.

והנחירות- אם הן אכן מפריעות לשינה זה אומר שיש גם הפרעות בחמצון לפעמים במהלך שינה- וחבל.

בקיצור- ממש שווה טיפול

בהצלחה רבה!!!

אבל לא היה לה אף פעם דלקות, רק קושי לנשום מהאף... 

ולהוריד בגדים כמה שיותר.

מרב שהחומץ פועל יותר מידי טוב הוא עלול להוריד את החום בואת  אחת מה שעלול להיות מסוכן

צריך להיזהר עם החומץ

אז מה עושים???

זה כבר היום השני והקטנה שלי ממש אבל ממש סובלת!!

מה המצב? מצב כזה דורש התייחסות רופא. הלכת לרופא?

לפני כחודשיים לבן שלי היה חום גבוה כזה ולא ירד ולמחרת הרופא אמר שאפשר לתת מעט יותר נורופן (למשל אצלנו 10 במקום 7.5) בתנאי שנותנים פחות פעמים ביום. זה הדבר היחיד שעזר. אם המצב נמשך שאלי את הרופא שלכם על כך.

טבעי: עיסוי בעזרת צמר גפן טבול באלכוהול או חומץ על הבוהן בשתי הרגליים (להפסיק לאחר זמן ולבדוק כדי שהחום לא ירד יותר מדי).

אתמול סוף סוף ירד החום אחרי 3 ימים נוראיים

היא משלשלת נורא, אני מקווה שזה יחלוף בקרוב.

ב"ה, בגלל שאני אמא ממפטמת, נתתי לה לאכול את המנות שלה במזרק וככה היא לפחות אכלה ויכלה לנמנם מפעם לפעם מבלי לגווע ברעב..

כנראה שהקטנה שלנו רגישה מאוד

נראה לי שפעם הבאה נעשה לה כל חיסון ביום אחר..

תודה מקסימות!