פורום הורות (עמוד 368)

ללכת לרופא ילדים,לא נשמע משהו חמור אבל שווה בדיקה,אני משערת שהוא יתן לכם לעשות בדיקת דם,לפעמים זה קשור לחילוף חומרים בגוף,תבקשו לבדוק את בלוטת המגן...אחת התופעות כשהיא לא מאוזנת היא הזעת יתר,אבל זה לא המדד היחיד,יש עוד סימנים לכך..לפעמים גם עודף משקל גורם להזעה מוגברת ...(עודף משקל ואי יכולת להורידו גם אחד מסמני אי תפקוד בלוטת המגן..)אל תלחצו,פשוט לכו לבדוק.

בד"כ אין לי בעיה עם בלאגן, הבית שלי לא היה וגם לא יהיה מוזיאון.אבל התחושה הזאת שאני לא מצליחה להספיק גם דברים רגילים היא מתסכלת משהו.... אני יודעת שאני צריכה לעשות איזשהו שינוי מערכתי כמו להרגיל את הקטן לישון לבד,כמובן שבילד שמיני מעמידים אותי בנסיון והוא לא מוכן לקחת מוצץ/בקבוק/אוכל שלא כמו אחים שלו.

נחשוב טוב.... יהיה טוב..... בעזרת ה'!!!!!!!!!!!

וגם אצלי יש קטנה בת שנה שמאד מחבבת באופן אישי דוקא את אמא שלה.

איני יודעת מי הגדול אצלך ומה גילו, אבל אצלי כבר מגיל צעיר מאד משתתפים בעזרה בבית.

לקראת כל חופש גדול אנו יובים יחד לתכנן "קיטנת אמא" לימים החופשיים שלי או לשמרטף שנשארת איתם, השנה ננסה קצת גם את הבת ה"גדולה"

לאחר שמתכנני מה נעשה כל יום : יום בישול, הקמת אוהל בחצר, יצירות שונות, יום   סרט (במחשב) ,יום מים ( בגיגיות ובריכה קטנה) חפש-את-המטמון (אני מכינה עם צילומים של מקומות בישוב לטובת אלו שאינם יודעים לקרוא) וכן הלאה... ( רק דברים פשוטים!!!) אני כותבת סדר יום מאד מסודר ותולה על המקרר ליד לוח ה"קיטנה" והוא כולל- שעת קימה, ארוחת בקר ותפילה ואח"כ- משימות בבית, רק לאחר מכן הפעילות הכיפית. כל ילד מקבל לפי צורך של אותו היום רק משימה או 2 זה יכול להיות- לפנות זבל, להוריד כביסה או להעביר למייבש, לשטוף כלים של ארוחת הבקר ( כך לא מצטברים) לעזור לאמא בקיפול כביסה, סדר בחדר, סדר בסלון וכד'. במצב כזה- אין הרבה עומב על אף אחד, כולם עובדים יחד וזה יותר נעים וזה מאד מובן לכול---ם שזה חלק מובנה של סדר היום. הבית נהיה "אנושי" ברמה סבירה אחרי כרבע שעה ולא יותר! ואז אפשר להתחיל פעילות. בסדר יום שלנו יש גם שעה וחצי של פעילות שקטה מאד בשעת הצהרים (שיבחרו לבד- סרט, מחשב, חוברות עבודה, לצייר) ככה אני והתינוקת יכולות קצת לישון. בערב- כולם מוזמנים על ידי לפני השינה לסלון וכל אחד מפנה "רק" את חפציו ועוד 3-5 פריטים (תלוי ברמת הברדק...) את חפציהם הם מקבלים בהבנה שהם צריכים ל]פנות ו3 פריטים נוספים זה לא נורא- צעד קטן לילדים, צעד גדול לאנושות וצעד ענקי לאמא שלהם... אנחנו גם אוכלים יותר בחד פעמי בתקופות שכאלה. או בחצר (שהנמלים יטאטו...)

בהלצחה רבה, נשימה עמוקה עמוקה, עוד מעט זה יעבור... (ואז יבואו החגים חחח)

ודואגת שכולם יהיו שמחים, שבעים, עד כמה שניתן לא רבים וכו'. יעברו יולי-אוגוסט שוב תתפני לבית ולשיגרה. כ"ט

שיש את  "גבול הטעם הטוב" גם בחופש הגדול. ושילדים יכולים לקבל אחריות גם על המראה הכללי של הבית והחדר שלהם.

 

שיחה מהרבנית קנייבסקי: כשרבקה שלחה את יעקב מפני עשו נתנה בידיו רק לחם לאכול ובגד ללבוש, וכך ניחמה אותנו הרבנית: בימים "קשים" ראוי לזכור את סדר העדיפויות. אוכל וביגוד אלו הדברים הבסיסיים שחייבים להיות (וכאוכל נאמר:לחם. לא סעודות גורמה...) כל השאר- מותרות   אחחח כמה מנחם...

אצלי: 6 כ"י בבית.  אמא עובדת (להלן:אני).  ו.....שיפוצים!!!

אל תשאלי למה קבעתי שיפוצים לקיץ כי זה לא מה שעשיתי....זה פשוט נמשך ונמשך ונמשך...

 

 

אני אוהבת את החופש, אני אוהבת שהילדים איתי בבית, מה שכן, זה כנראה לא מסתדר עם הציפיות שלי  לבית מסודר.... החלטתי לקחת נשימה עמוקה, וכמו שאמא שלי אומרת (והיא גידלה 10 ילדים-שתהיה בריאה
):"בית מבולגן-סימן שהילדים שמחים ומשחקים",תודה על כל העצות הטובות, אנסה ליישם.

אבל בערך בשלוש , מספיק זמן לפני שיוצאים החוצה (4), מטאטאים הכל למרכז הבית ומסדרים כולם בייחד. יש יותר מרץ כי זה כולם וזה לפני ההחוצה....

אח"כ פופאיס (שלוק) ועפים החוצה 

1. ישנן 2 שיטות למתן התרופה: הראשונה והמקובלת יותר היא מתן של מנה אחת ועוד מנה לאחר 10 ימים. יש תולעים שצריכות את השיטה השניה והיא מתן של 2 מנות ליום ( בקר-ערב) למשך 3 ימים

2. כשיש ילד חולה בבית כל המשפחה צריכה לקבל טיפול כי יש סבירות גבוהה מאד להניח שזה דוגר במעיים של אחרים והם לא מתפתחות שם אבל בהחלט מעבירות ביצים וכד' . כל המשפחה כוללת הורים וילדים מעל גיל שנתיים.

3. לאכול והרבה- גרעיני דלעת לא קלויים ( הוראתו של דוד קפאח- נטורופט הכותב במקור ראשון - הוא אמר לי את זה אישית כשאצלנו היו חולים)

4. אם את מנסה נר משן שום אז: שינים קטנות, לקלף רק ביד ע"מ לא לפצוע את שן השום עצמה , דבר שעלול לגרום לצריבה חזה בפי הטבעת. אם מציק לילד- לצפות בשמן לפני ההחדרה.

5.לאכול והרבה שום. טוב, לא צריך ככה שן שלמה, אפשר לרסק לכל סלט או מזון

שאוכלים.

 

הרבה בריאות!

 

לכי לסופרפארם.

זה נקרא china או משהו כזה.

סיוט לזכור לת את זה, אבל אצלנו עבד כמו קסם,

ואחרי 3 נגלות של ורמוקס-כפול-2 בהפרש של חודש זו מזו (כי כל פעם חזר)

העלים לנו את התולעים למשך כשנה!!

עכשיו חזר שוב,

והתחלנו שוב תהומאופטיה (ועזר בלי ורמוקס בכלל).

 

מה הסיוט?

במשך חודש לתת 3 פעמים ביום (ריכוז מסויים)

ואח"כ במשך 3 חודשים נוספים- (מניעה, ריכוז אחר) - פעם ביום (ואסור לחפף, כי אז זה יחזור)

 

היתרון:

זה בסוכריות קטנות כאלה, אז גם הילד שמח לקבל וגם הוא דואג להזכיר לך לפעמים..

 

ואגב,

לגבי טיפול בכל המשפחה- יש ילדים שרגישים לזה (יש להם נטיה לקבל) וזה יחזור אצלם שוב ושוב במשך שנים,

וכאלה שפשוט לא רגישים לזה, וגם אם דבוקים לאחים שלהם כל הזמן פשוט לא מקבלים תולעים.

 

ועוד אגב,

לגבי ההומאופטיה של סופר פארם-

בררתי פעם ורוקחת שם אמרה לי שהסוכריות ההומאופטיות של כל הרשת כשרות, חלביות- אב. חלב נכרי (תלוי אם זה מפריע לך בתרופה, ועוד לילד), ושאם ממסים את זה במים זה בטל ב60... 

איך יודעים שיש תולעים?

הבת שלי מתעוררת בצרחות כמה פעמים בלילה כבר כמה לילות, זה קשור? אולי יש תולעים????

איך בודקים?

תודה מראש.

עלולה להופיע גם בריחת שתן שנסגה.

מס' אפשרויות לבדיקה: כשהיא צורחת פשוט קחי אותה לאור והסתכלי!

לשים בערב לפני השינה וזלין באזור פי הטבעת- גם ימנע קצת את הגירוי וגם יחליקו או ידבקו לשמנוניות של הוזלין

לשים נייר דבק הפוך על התחתון או טיטול כך שכשילד לובש את זה הנייר דבק נצמד בעדינות לישבנו (נייר רק נייר דבק לא מסקינטייפ או סלוטייפ) אם תולעים מטיילות שך בלילה - ידבקו

שיטה אחרונה: בדיקות צואה למעבדה. הבעיה העקרית איתן היא שלא בכל בדיקה חייבות להגיע תולעים ואז יש בדיקה תקינה אך היא אינה מעידה על חוסר תולעים      (false negative)  לכן בדיקות צואה יש לעשות 3 מצואה הכי מוקדמת בבקר.... מה שלוקח הרבה זמן בד"כ

אגב - תסמינים כמו שאת מתארת לעיתים קרובות הן עילה מספקת לטיפול גם ללא בדיקת מעבדה חיובית.

 

היא בת שנה וחצי, אז לא אוכל לראות בריחת שתן בחיתול...

והתסמינים של צרחות לא חייבים להעיד אצלה... היא אמנם הילדה הכי מתוקה בעולם () אך די מפונקת וכשהיא בוכה, תמיד זה בא בצרחות(תשאלי את כל השכונה שלי.....).

במקרה (או שלא במקרה!!) בדיוק הבוקר עשו לה בדיקת צואה, (ללא קשר), אז אולי ייגלו משהו.

תודה רבה, אנסה בע"ה את כל מה שכתבת!!

אצלי יש בבית תורנויות לכל החבר'ה.

ומי שזה תורו באותו יום שאני מחליטה להסתער על הררי הכביסה (תורנות שנקראת: "עזרה עם כביסה נקיה". יש גם תורנות "כביסה מלוכלכת" שזה להכניס למכונה בימים שהבטן היתה משמינה וכו'...), יושב לידי וממיין גרביים (בגיגית מיוחדת שלשם נאספים הזוגיים וה"רווקים)....

ומנסיון? אוספים את ה"רווקים" לתוך שקית מיוחדת ובערך אחת לכמה שבועות-ממיינים שוב.

לפעמים מוצאים ולפעמים... חוזרים לשקית...

החלק הקשה כמובן זה ללמד את הילדים לשים את הגרביים בכביסה ביחד, ולא בבודדים.

קודם כל לגבי הקליפס, לא מוכר לי, נשמע נחמד אבל להתחיל להרגיל את הילדים לשים קליפס על כלזוג, נראה לי מתיש.

מה שאני עושה:

 

תולה באותו אטב ומיד מורידה ומקפלת לזוג.

הבודדים נשלחים למגירה נפרדת ומידי שבוע עוברת ומסדרת.

יש סלסילה ובה כל הגרביים (במידה ולא הספקתי לקפל והם צריכים) הם הולכים ומוציאים להם את הזוגות שלהם יום לפני או בבוקר, כפי שאמרת יש המון גרביים לכל אחד.

 

אפשר לאסוף אותם יום אחד לפזר את כל הסלסילה על הרצפה ולעשות תחרות , מי צובר הכי הרבה זוגות וקולע לסלסילה.

אפשר שכל אחד צריך לאסוף רק את שלו וסיים את המשימה.

העניין הוא להעביר אחריות אליהם.

ופשוט לזרוק את הבודדים ללא זוגות ולא לסחוב אותם לאורך זמן, כי זה ממש מתסכל.

 

עולות כמה שקלים בודדים. כל ילד מקבל שקית כזו ומניח בה את גרביו המלוכלכות, את מכניסה את השקיות על תכולתן למכונת הכביסה, הגרביים מתכבסות וגם מתייבשות שם, ועכשיו נשאר רק לך או לילדים לשלוף משם את הגרביים שאת צריכה באותו רגע. זה גם מבטל לגמרי את הצורך במיון כי כל הגרביים של כל ילד נמצאות בשקית הזו. וכך גם ה"זוגות" לא הולכים לאיבוד. מדובר על  שקית רשת לבנה בגודל של בערך 30 על 40 ס"מ.

חלושעס רק לחשוב על הנאומים שיצאו מפי במשך ימים....

 

התגעגעתי לתשובות שלך,  יהודית!

ואז גם כל הגרביים שאובדות לא מוצאות את דרכן לפח (או ליצירה עם הילדים) כי יש הרבה אחרות שמשלימות אותן

אני יודעת, זה קצת משעמם, אבל יעיל, מניסיון.

נשמע מחקר מאוד מעניין ומאוד אקטואלי,  ואני באמת מאוד סקרנית  לדעת איך הילדות שלנו משפיעה על השינה של ילדינו, ואיך  חווים רוב ההורים את השינה של ילדיהם- יישרי כח, ובהצלחה

לא נעים מזה שאת מרחיקה אותו מ"חבר רע". זה התפקיד שלנו כהורים לעניות דעתי, לכוון את הילד עם איזה ילדים להתחבר ועם אלה לא. (כמובן שאצלכם הנושא מורכב יותר כי זו שכבה קטנה, רק בכללי)

לא פשוט, בהצלחה!

אולי לא בעוצמות שאת מתארת, אבל מכירה, בהחלט.

אני פשוט מבהירה לילד שלי לעומק את רגשותי. עד כמה זה מעציב אותי לראות מישהו שולט בילד שלי; עד כמה שזה מעציב אותי לראות את הילד שלי עושה מעשים כאלה; עד כמה זה מכעיס אותי א'-ב'-ג'.

וגם לפני שהוא הולך אל הילדל הזה אני מזכירה ספציפית: אנחנו שומרים על החיות; אנחנו לא מעציבים ילד אחד כדי לשמח ילד אחר; אנחנו חושבים בעצמנו ומחליטים על הגוף שלנו; אנחנו חזקים ואף אחד לא שולט בנו.

(אני מרגישה שזה עזר)

מעבר לבעיה עם בנך  (אני משערת שמרבית התגובות תתיחסנה לכך) יש בעיה אמיתית עם ה"מנהיג".

מדוע ילד בן שש זקוק לתחושת השליטה הזו על חברים? מדוע הוא אינו מצליח לקיים יחסי חברה תקינים על בסיס הדדיות ולא שליטה?

אם הוריו עשויים להיות פרטנר טוב לחיפוש אחר פתרון - כדאי לשתף אותם. האם הם מודעים לעוצמת השליטה של בנם בחבריו? בסך הכל הבועה הזו תתפוצץ כשגם החברים יחושו באיזה שהוא שלב שהגבול נחצה והם אינם מסוגלים להיות נתינים של דיקטטור קטן ועוצמתי.

בנך אינו יכול להיות דון קישוט ולהתנגד לבדו למלך החברה. הוא עלול לשלם מחיר של נידוי - מחיר כבר מדי עבורו.

השינוי אמור לפנות לסביבה כלומר לילד המשתלט ולתת לו כלים יעילים יותר לתקשורת חברתית.

בס"ד

לאמא היקרה

אל תרגישי רע כשאת מרחיקה את בנך מילדים שלדעתך מזיקים לו. זה חלק מתפקידנו

יש לי חברה מאד טובה שיודעת  במפורש שעם כל אהבתי אליה, אין סיכוי שהילד שלה יבוא אלינו בלעדיה. הילד הוא בעייתי ואין אפשרות אחרת.

כדאי להמליץ בעדינות להורי הילד הבעייתי שמן הסתם גם בבית שלו הוא בעייתי, שיילכו לייעוץ ויקבלו הנחיה ממנחת הורים.

בהצלחה.

יוקטנה-  נסינו כבר חצי שנה בערך שיחות העצמה ע"י סיפורים לפני השינה על ילדים שהצליחו להתגבר מול חבר ולחשוב לבד והתחושה הנעימה שזה עשה להם, שיחות אחרי מקרים ספציפים, וכו' חיזוקים ו"נזיפות" אחרי מקרים מקרים ספציפים ועוד.

את חושבת שהתייאשנו מוקדם מידיי?

איזה כוחות אפשר לתת לו לעמוד מול הפיתוי ולשלם מחיר כבד של חברות(לפעמים גם חברות קבוצתית)?

פעם אחת ויחידה כעסתי על אותו הילד (ז"א הראתי לילד את הכעס שלי) וראיתי שזה נתן לבן שלי הרבה עוצמה לעמוד מולו (כי הוא ראה אותי מולו)

נראה שאת לא מסכימה עם הדרך של הפרדה, נכון? את יכולה להסביר למה?

בילי וSAMSSAMS-

איך אתן עושות את ה"הרחקה"? זה "עובד"?

ושירה- באמת כבר ראיתי שהורים אחרים שמו עיין על העניין אבל ממש לא בא לי להפוך את זה לרכילות השכונתית וגם לא להתערב להורים של הילד המנהיג בחינוך,  לא??

לבקש מהורים שיפנו ליעוץ כאשר הילד שלך סובל - זו לא התערבות בחינוך אלא הגנה על הילד שלך!

כמו שלבקש מהורים לא לשלוח ילד עם פריחה לגן זו לא התערבות בשיקולים רפואיים אלא צעד מתבקש לדאוג שהילד שלך לא ידבק.

ניתן להעלות זאת כבעיה שלך - משהו בסגנון: נראה לי שהחברות אינה טובה עבור בני כי הוא נגרר וכו'

להערכתי - את נכנסת לדלת פתוחה. את כנראה נזהרת מאד בכבודם - ויפה שכך אבל האם הורים אחרים לא פנו באופן קצת פחות נימוסי וביקשו ש"יעשו משהו" עם הילד שלהם?

יתכן שההורים בעצמם נבוכים ומחפשים דרך לעזור לילד. ילד שתלטן כפי שאת מתארת הוא ילד שכנראה גם בבית אינו מקבל כללי משמעת.

אם את אינך באה ממקום של עליונות ושל התערבות בחינוך אלא ממקום של מצוקה וקושי שלך - יש סיכוי טוב שהם ישתפו פעולה.

וכפי שכתבתי ואני עדיין עומדת מאחורי הדברים - לא ניתן לטפל בתוצאה אלא בגורם! אי אפשר להעצים ילד בן שש ברמה כזו שיוכל להתנגד לדרישות חבר המקובל בחברה כמנהיג בלתי מעורער. הכיוון ההכרחי הוא לתת לחבר כלים ליצירת קשר - לא דרך שליטה!

 

 

 

 

קרה גם אצלנו, בשכבת גיל דומה.

אם שכבת הגיל של הילד היא קטנה, הרי שאת לא רוצה לבודד אותו, וגם - כמו שכתבת בצדק - את לא רוצה להתערב להורים אחרים ו\או להפוך לרכילות שכונתית.

ובכל זאת - יש לך צורך אמיתי להגן על בנך.

בזמנו, הודעתי לבן שלי שאני אוסרת עליו לשחק עם ילד מסוים, נניח ששמו ברוך. במשך כשבועיים וידאתי כל הזמן עם מי הוא משחק, מתי ואיפה. כמובן שהוא חשב שלדעתי ברוך הוא רשע מרושע, ולכן קיימנו שיחת הבהרה שבה הסברתי לבן שאין ילדים רשעים - ההוכחה היא שה' סופר לילדים ק את המצוות, ולא את ה"עברות" שלהם עד לבר מצווה. וזה תקף לכל ילד בישראל. ולכן גם ברוך הוא ילד יהודי צדיק ומתוק, רק מה- כשהם ביחד יוצאים מזה דברים לא טובים. לכן אתה, בן מתוק שלי, תלמד לשחק לתקוםה מסוימת בלעדיו. כך שחררתי אותו מהתלות באותו "ברוך", והוא למד להנות מילדים אחרים.

בשלב השני, כי באמת שכבת הגיל היתה קטנה, ואחרי תקופת הצינון ההיא (בסה"כ ארכה כחודש) איפשרתי ל"ברוך" לשחק עם הבן שלי, אבל אך ורק כשאני צמודה אליהם. אני מאמינה שההעצמה הטובה ביותר היא דוגמה אישית, והייתי צריכה לעבוד קשה כדי להציב גבולות ל"ברוך" כשאני בסביבתו. אמנם איני מחנכת אותו, ובוודאי לא אימו. אבל כשהוא אצלי בבית, או כשאני האם היחידה בסביבת משחק הכדורגל הסוער - אזי אני באמת סמכות. ואז הצבתי גבולות לפני שהענינים התחממו: ברוך, אצלנו לא מדברים ככה. או - וזה קרה הרבה - "ברוך, אתה מתווכח איתי? אתה מתווכח איתי? אתה מתווכח איתי? (שוב ושוב, תקליט שבור, עד שברוך משתתק) כי אצלנו לא מתווכחים עם אמא". אחרי שברוך הבין שני כללים בסיסים אלו - שאצלנו אין ויכוחים עם אמא, (זה לא תמיד מדויק...) ושיש גבולות לידי - אזי הקפדתי להרעיף גם עליו אכפתיות, הבנה ולהעניק לו גם כמו לבני שלי (תתן לברוך לשתות, תשאל אם הוא רוצה גם סנדביץ) - כדי שגם הבן שלי ילמד שאני מקיימת את מה שאני מאמינה בו, גם ברוך הוא ילד צדיק ומתוק.

הבן שלי הפנים שיש ילדים מקסימים, אבל לא כדאי לשחק איתם בלי ההגנה של אבאמא - את העוצמה האישית שלו, האסרטיביות והיכולת לעמוד מול ילד אחר - אני לא מצפה ממנו בגיל 6. מקווה שזה יבוא בהמשך, בע"ה.

כעת אנחנו בשלב ממש מתקדם - הבן שלי יכול לשחק עם "ברוך" בלעדי, אבל בטווח שמיעה שלי.

 

הוא לא כל כך מודע לכל השלבים האלו, הוא רק ידע בהתחלה שאני אוסרת עליו להתקרב ל"ברוך", והרגיש עם הזמן "הקלות" בנדון. מה שחשוב לי זה שהבן שלי מוגן, ולא על חשבון פגיעה בילד אחר.

 

וכמובן - הכי חשוב - להתפלל על זה, כמו על כל דבר אחר.

 

 

כבר מההודעה הראשונה נשמע שהמקרה שאת מתארת קיצוני יותר מזה שנתקלנו בו (ב"ה!).

לפי התיאור הנפלא בהודעה השניה, אני רואה שבאמת "אלוהים לא נותן אגוזים למי שאין לו שיניים"! איזה יופי של רעיון - הסיפורים לפני השינה! ואיזו מסירות!

מה ששכחתי לכתוב בהודעה שלי, שאני לא רואה בעיה גדולה בהרחקה. צריך פשוט להזכיר לנו את סדר העדיפות ההגיוני שלנו (הילד שלי במקום הראשון). את דואגת לילד שלך, ואמא של הילד ההוא,תדאג לו. אם היא תראה שהילד שלך לא משחק איתו וזה יפריע לה, תוכלי להסביר לה למה, וכך היא תוכל לעשות שינוי, אם היא תבחר בכך.

זה דבר די שבשיגרה: האמירה אני לא מרשה לכם להתחבר עם...ואל לך להרגיש רע עם זה

שמעתי כבר על שני מקרים כאלה שקרו לבני דודים שלי שילדים מרושעים מכיתתם עשו להם מעשים רעים וביישו אותם והמורים לא עשו דבר(רק לשם הבהרה החבורה שעשתה זאת(3 ילדים) זרקה כל בוקר את הארוחה של בת דודתי(כיתה ג) והציקה וכו...) דודה שלי הלכה למנהל ודיברה איתו וגם זה לא עזר לכן מה שהיא עשתה כך:
באמצע השיעור היא נכנסה לכיתה ומול כל הכיתה והמורה איימה על התלמידים האלו שאם יעשו זאת עוד פעם אחת היא תזמין משטרה והעמידה אותם בהלם ולא התקרבו לבת דודה שלי עוד לעולם ואף ניסו להשלים איתה.

כעיקרון הדבר הזה נגד את תקנון ביה"ס והאמא הוזמנה למנהל והוא אמר לה שזה לא בסדר וכו...

יש עוד סיפור שקרה לבת דודה אחרת שלי באותו הגיל ממקום אחר אבל לא צריך לפרט כי גם פה דודה שלי העמידה את הילדות במקום ואיימה עליהם.
לסיכום: לפעמים צריך לדעת להבהיר לילדים עד כמה לא כדאי להם להתקרב לילדים שלך ולהפסיק במעשים האלו כי סה"כ זה החינוך של הילדים שלך ואם את לא רוצה שהילדים שלך ייפגעו מהשורש זה צריך להיעשות ומהר!!!

בתקווה שעזרתי                                         רפאל

וגם פיזיולוגית זה נראה לי הגיוני  (שיניים קטנות וכו')

ככה זה היה לפחות עם שלושת ילדיי והיום הכל בסדר....

בכל מקרה כמה שפחות לחצים יותר בריא 

לך, ובטח לקטנה.

אה, ועוד משהו, - אני חושבת שאם יושבים ליד יילדים ומנעימים להם את הארוחה בשיחה, בשיר וכו' (לא בשביל שיאכלו יותר אלא סתם להנאה) זה יוצר משהו נעים בסיטואציה של האוכל ועוד יותר בהוואי המשפחתי.

שיהיה בשמחה ובתאבון.

לא הייתי דואגת בגלל זה בטח זה ישתנה, לאט לאט! 

הבן שלי בגיל הזה, פחות חודש. הוא דווקא לועס ולועס ולועס.

אולי יעזור לחתוך לה לחתיכות קטנות ואז, גם אם היא לא כ"כ לועסת, זה לא נורא, העיקר שלא תיחנק.

מתוקהה

התזונתיים, מלבד גרגרי תירס שלפעמים יוצאים בשלימותם. כדאי להתייעץ עם רופא הילדים על כל דפוסי ההתנהגות שלה לגבי אוכל.

וזו הפריקה שלה.. זו מחשבה שעלתה לי, אתם בוודאי מכירים את הילדה שלכם הרבה יותר טוב..

 

ומסכימה עם נחשונית.. לא להרשות שזה יקרה, אבל בחוכמה שלכם, בעדינות ובסיעתא דשמיא גדולה לבדוק מה זה אומר..

 

 

בהצלחה גדולה!

כלשהוא והכל בלבל אותה. ביתי תחי' היתה בת חמש וחצי כשבני הגדול התחתן, והיתה כולה מוכנה נפשית ובציפיה ענקית לאירוע המסעיר, אבל רוב החתונה היא בכתה מסיבות כאלו ואחרות...תופעה ידועה. מה שנשאר לכן עכשיו הוא לעשות הפקת לקחים, ויהיה בסדר בעז"ה.

מעניין איך הם קיבלו את זה....

מונולוג מכונת הכביסה שלנו, לשבוע זה..

בסוף עוד יצרפו אותנו לפורום כתיבה יוצרת...

אני באמת חושבת שכתיבה נותנת את  היכולת להסתכל על החיים העמוסים שלנו קצת מבחוץ, גם בהומור ולתת להם פרופורציה בריאה יותר ומעודדת בהחלט!

 

אגב מונולוג מכונת כביסה- פעם אמרתי לבעלי שאם מכונת הכביסה שלנו היתה יודעת כמה קשה היא תעבוד כאן היא בוודאי היתה מסרבת להכנס בדלת ביתנו. כן, בטח היתה מחזיקה במשקופים , בולמת עם העקבים ורק בכח היו דוחפים אותה פנימה...

זה לא היה נעים..

כנראה שהיא יותר חכמה משלכם...

אצלי הם קטנים מידי..רק בעלי יבין =)

 

בהצלחה לכולם בהשתלטות על כל הערימה ( אצלי זה ערימות...) !!!

הומור יבריא כמעט הכל

נהנים מכל רגע

סליחה, אני תפוסה....

וחוץ מזה אתן גורמות לי להסמיק. זה סתם "שריטה" כזו שיש לי- אני אוהבת לכתוב, אז בינתיים משתמשת בזה בבית. אולי כשאהיה גדולה ( וגם הילדים שלי...) אכתוב לא לבית, מי יודע?

ראוי, כדאי ואמיתי ביותר להשקיע בבית..

 

וזה בוודאי כולל גם את הכוחות האמנותיים הללו..

 

מחזקת..

על קופסת גבינה הדבקנו צמר גפן ( כמה לכלוך מענג...)

בסיום: הדבקנו פונפון ( המון דבק) ועינים מתגלגלות

אפשר לתקוע למטה 4 מקלות שאוספים בחוץ - והנה יש רגלים.

פשוט וחביב.

 

שרשרת פרחים מגלילי נייר טואלט:

רק הגליל קרטון, חורצים 4-5 חתכים לאורכו עד למרכז הגליל. נוצרים פסי אורך

הילדים מדביקים דבקיות, צובעים בצכע וככל העולה על רוחך.

מקפלים את הפסים החוצה כמו לפרח.

כל ילד יכול לעשות כמה פרחים ובקלות זה הופך לשרשרת לסוכות הבעל"ט

אימצתי

עוד משהו?

בס"ד

 

רעיון חמוד שהילדים מאוד נהנים ממנו:

לחלק לכל ילד צלחת חד פעמי וגיר בצבע מסויים וכל ילד צובע עם הגיר בתוך הצלחת את הצלחת -ואז נוצר אבקה בצבע הגיר...לאחר מכן הם שופכים את האבקה לתוך בקבוק זכוכית/ כוס חד פעמית ..

ואז מחלקים להם גיר בצבע אחר וחוזרים שוב על אותה הפעולה עד שמסיימים למלא את הבקבוק או הכוס.

ואז למעלה שופכים לכל ילד שכבה של דבק על מנת שהחול לא ייצא ומניחים לייבוש..

 

בהצלחה

אני מקייטנת את החבורה שלנו, המשתתפת הצעירה היא בגיל שחיפשת, אז אנסה:

מובייל מצדפים (אנחנו צבענו בגואש) וחבל דק.

צביעת שקפים בטושים של גננות...(אפשר קודם לגזור בצורה כלשהיא)-אפשר אח"כ להצמיד לחלון בלי דבק.

דיג מגנטי-קושרים מגנט קטן בחוט למקל/ענף קטן. גוזרים מבריסטול גדים ותוקעים אותם בתוך אטבי נייר. (הילדים יכולים לחפש ענף, לצבוע דגים, לייצר כלי לאגם...) ומשחקים לדוג בלי לגעת בידיים.

יצירת מיכלים ממקלות ארטיק.

צביעת אבנים.

חרקים/פרפרים:מחברים כדורי קלקר בעזרת קיסמים, מחושים ורגליים ממנקי מקטרת, כנפיים משקף. יוצא מגניב!

כשיהיה לי יותר פנאי (???..) אנסה להוסיף אם תרצי.

תהני ובהצלחה!

אממה- הרעיון של הדגים מקסים! באמת הילדים שלי עשו אותו בעבר באיזו קיטנה וחגגו סביבו בכל אמטיה או בריכה ביתית.

 

תחתית לסירים חמים- ( יש לזה שם בעברית???)

 

בצלחת חד פעמית שופכים גבס די סמיך עד מחצי גובהו. נותנים לילדים לתקוע בפנים גולות / אבני קישוט( שנראים כמו חצי גולה)  וכד' ( הגדולים יותר כמובן יכולים ליצור דוגמא) מייבשים ובסוף "מקלפים " את הצלחת מן הגבס שהתייבש. הדבר היחיד שצריך לשים לב הוא שהגולות לא יהיו צפופות מדי אחרת הגבס לא תופס אותם.

 

נהדר שהתחלת שרשור כזה. אני מפיקה ממנו רעיונות נהדרים

תודה לך

בובת יד מגרב (להדביק עיניים, פונפונים וכו)

שנה אחת לקחנו דפים לבנים גדולים ( כמו ניר ארונות) השכבנון את הצוציקים עליהם ושרטטנו סביב גופם . אחרי שהם התגלגלו מצחוק מהתהליך- הם קמו ועל הדף מצויר ילד.  עם בדים או ניירות צבעוניים- מדביקים- עיניים, אף, פה וכן הלאה... אפשר לגזור עם הילדים או להכין מראש ( לא כולם בגיל המדובר אצלך יודעים לגזור) "בגדים" - חולצה, מכנסיים, חצאית וכו' והילד ידביק במקום הנכון!

אנחנו נהננו מאד

שרשרת דגני בקר, חומים או צבעוניים, אלו שבצורת טבעת. ביתי השחילה על חוט עם בילדים שעליהם שמרה, קשרה לשרשרת וזה מאד שמח מגוון גילאים. אימון נהדר על השחלה.

להכין בלילה לעוגת שוקולד, ליצוק לתוך עציץ קטן/תבנית אישית של מאפין, לאפות.

לתקוע שיפודים ולהשחיל מרשמלו/ביגלה/ג'לי למיניהם , תחפשי משהו בריא ואכיל.

אפשר לצפות את העוגה בקוקוס עם צבע מאכל ירוק.

 

לספר את הסיפור בים בם תירס חם, להכין איתם תירס, לעשות הצגה..

 

לספר את הסיפור הבית של יעל, להכין בית מפוליגל או קאפה קנויה, לחלק ממרח שוקולד/ סוכריות/מרשמלו/מקלות סיגריה ועוד, את ההמשך הם יעשו.

לא לשכוח להציג את הסיפור.

 

להכין משחק, אפשר לקחת הביתה.

לקשור למקל ארטיק חוט לקשור בקצהו עיגול מגנט קטן.

להכים בלונות של דגים , לתת לילדים לקשט בצבעים וטושים, במקום של העין של הדג להכניס סיכה מתפצלת. הילדים ידוגו את הדגים שקישטו בעזרת החכה.

אפשר לספר את כספיון/דג הקשת ועוד..

תהנו

בחיים לא הייתי חושבת עליהם!!

אין עליכם.........

עוד?

לעשות שני חורים בכל צד, להכניס מנקי מקטרות ויש תיק! אפשר גם להדביק עליו מדבקות, לצייר וכו'..מקווה שהסברתי ברור...

עוד דבר- לאסוף אבנים, עדיף חלקות ולהדביק עליהן מפיות יפות עם דבק מפיות.

מובייל מאצטרובלים

אפשר לקנות בד פשוט וחבילת לבד ולהכין תיק או בגד (חולצה נגיד) עם קישוטים צבעוניים של לבד. מלבד אפשר להכין גם בובות אצבע. זה די פשוט. צריך להחליט אם להשתמש בדבק מגע או בחוט ומחט.

שמרתי מכסים שקופים של גבינה וקוטג'

מציירים על המכסה עם טוש לא מחיק ציור פשוט, פרח, פרפר וכד'

מחלקים חתיכות קטנות של פלסטלינה בכל מיני צבעים

והילדים משטחים בצד התחתון של המכסה, עם האצבע את הפלסטלינה

על העלי כותרת של הפרח, כל עלה בצבע אחר,

או על הכנפיים של הפרפר ...

ואז הופכים את המכסה ויש ציור צבעוני

אפשר לחורר ולחבר עם חוט דק ליצור מובייל.

 

 

 

זה הלול החדש שלך,להלהיב אותה..לשים לה בפנים בובה ובקבוק מים.

להסביר שאמא ואבא כאן קרוב.. שהיא תבין שהלול זה לא חס וחלילה עונש..

בהצלחה!

גם בחדר וגם בתוך המיטה.(לשים משחקים במיטה ולשחק איתה כשהיא במיטה, ולתת לשחק לבד שם.)

להראות לה שזה לא מאיים .

מרטיבים את מקום השבר

מורחים מה"דבק" שהכנו ועוד לחיזוק מסביב.

קחי בחשבון שזה עדין לא חזק מאוד

נראה לי שגם דבק מגע וגם סופר גלו צריכים לעבוד. למעשה סופר גלו נראה לי קלאסי להדבקה כזאת.

ניסיתי קצת, ובאמת לא חזק במיוחד. הבעיה שגבס מלא חורים קטנים שהדבק נספג בהם. אני אערוך כמה נסיונות בדבקים רציניים יותר ויעדכן. תודה!

לעטוף בתחבושת גבס (מזל שהיה לנו בבית). החיסרון-צריך לצבוע מההתחלה, אבל נראה כמו חדש. נראה לי אני יעטוף מראש יצירות גבס עוד לפני הצביעה, מקטין סיכונים. תודה יהודיה.

מה זה הספר הזה?

שורה תחתונה- ספר כל כך מוצלח דווקא בגלל הפשטות והכנות.

מוממלץ בחום.

מי שרוצה להעניק לי לכבוד יום הולדתי -... אני אסתדר עם זה מצויין

את עושה לי חשק  לרוץ לקרוא אותו..

הבעיה היחידה היא שכשאני קוראת ספר - אין ילדים אין בעל אין עבודה  ואין בית...

 

למדתי שזה תהליך גדילה נכון ונורמטיבי וצריך להיזהר שלא לעורר בילדה נוגדנים לאיבר זה שבגופה.

מנסיון שלי, זה עובר.

ביתי עולה לכיתה ד' וכבר כמעט ארבע שנים אין זכר להתנהגות כזו (אז גם אני נלחצתי ולכן בררתי).

היום גם לנו יש ילדה שעולה לא' ועדיין לפעמים מתנהגת כך, אם כי היתה תקופה יותר אינטנסיבית.

אצל השניה, אני ממש לא מתייחסת לעניין (אחרי שאצל הגדולה בהתחלה כן ניסיתי למנוע).

בהצלחה

פרסמה ב"נשואים טריים" מיטת תינוק, תציצי שם.

א. אפשר בהחלט לקנות משומשות אבל לא הייתי ממליצה דרך האינטרנט. בהרבה מקומות שמוכרים אופניים מוכרים גם משומשות במצב מצויין. באינטרנט לא תוכלי לבדוק מה האיכות שלהם (מעצורים, חלודה, גלגלים עקומים וכד')

ב. הגודל צריך להימדד על פי גודלו, הרגליים צריכות להגיע לרצפה כשהוא יושב על האופניים (בטיחות לעצירת פתאום)

ג. 280 זה מחיר טוב (לאופניים חדשות), לפעמים יש גם בפחות. באיזה איזור את גרה?

בהצלחה!!! זה ממש כיף.

אני הייתי שוכבת לידו במיטה שלי , הוא נרדם בליטופים ואח"כ מעבירה אותו, זהירות לא להירדם איתו.

 

לפי מה שאת מספרת, הכל עובר נחמד עד שאת יוצאת .

הוא יודע שבאיזה שלב את תעזבי אותו, יכול להיות שמראש הוא חושש מהרגע הזה ובוכה בהסטריה מתחילת תהליך השינה.

לכן, אפשר לשבת ליד המיטה שלו על כיסא ולא ללכת עד שהוא נרדם, הכל כדי לתת לו את התחושה שאת כאן ולידו. זה מאוד טבעי עם תינוקת קטנה בת 3 ח' , גם ככה קשה לו וזה לא הולך לעבור כ"כ מהר, לכן אני מעדיפה להרדים במיטה שלי והכי כיף לו שם, הוא מרגיש אהוב ובמיטה של אבא ואמא.

 

שיהיה בהצלחה ולילה שקט.

אני מעדיפה לא להשכיב אותו אצלי כי אני רוצה שיתרגל לישון במיטה שלו. מנסיון עם הגדולה, היא הייתה באה אלינו כל לילה ולא היה איכפת לי מדי פעם אבל לא באופן קבוע, ועם ילדים זה לא הולך ככה, אם פעם אחת מרשים, אז למה לא תמיד?

הוא בא כמה פעמים באמצע הלילה והייתי משאירה אותו אצלינו, אבל התחלתי להחזיר אותו ובד"כ זה עובר בסדר.

אולי זו תקופה, ובאמת זה כנראה קשור גם ללידה...

הלוואי והייתי מה הדבר הכי נכון לעשות..... הלוואי על כולם

בעזרת ה'.. 

או תשכבי לידו במיטה שלו.

עם הבן שלי הייתי שוכבת אתו במיטה ונושמת עמוק נשימות של שינה ומפהקת , וזה מדבק. הוא היה נרדם בצ'יק.

נראה לי כי הילד נכנס איתכם למאבקי כוח. וכמו בכל דבר, מי שמתעקש ונחוש יותר הוא הזוכה והמצליח. תתעקשי על שעות שינה סבירות אבל באמת תהיי חזקה והוא ייאלץ להכנע. הוא מזהה את החולשה שלך ואת אי היכולת שלך לשמוע צרחות ובכי והוא מנצל את זה. בהצלחה

רוני ושמחי יקרה,

אני כ"כ מזדהה!! אנחנו בדיוק באותה בעיה עם הגדול שלנו (בן שנתיים וחצי) הילד פשוט כבר לא זקוק לשנת צהריים. כשהוא לא ישן צהריים הוא מחזיק עד 7 וחצי 8 (שזה מכובד לילד בגילו) ואז נרדם כמו טאטל'ה.

אבל כשהוא ישן צהריים במעון- עד 10 בלילה לפחות- סרט!!

יש לי כמה עצות בשבילך- קודם כל, אולי זה אפשרי להוציא אותו מוקדם מהמעון ושלא ישן צהריים. כשאני יודעת שיש ערבים שאני זקוקה בהם לזמן עם עצמי אני מקדימה תרופה למכה ומוציאה אותו מוקדם מהמעון שלא יישן צהריים.

מעבר לזה- אני לא חושבת שזה נכון להיכנס למאבקים. אין כאן מצב של מנצח ומפסיד. להיפך, לדעתי צריך למצוא את הדרך לצאת מהמצב בלי מאבקי כוח. מאבק כוח ייקח את הבעיה הספציפית ויגרור אותה לאורך שנים ח"ו.

פשוט להיות אסרטיבים ובטוחים בכך שאתם ההורים ואתם רוצים בטובתו.

בהצלחה...

אני מכירה ילד שגם היה עם בדיוק אותה בעיה. ומה לעשות לא לכל ילד מתאים לישון שעתיים ביום במעון (בשביל זה משלמים כ"כ הרבה כסף??!) אז אפשר לבקש מהמטפלת להעיר אותו אחרי שלושת רבעי שעה ועם קצת אסרטיביות זה בד"כ עובד (כי ברור שהיא תעדיף את השקט שלה..) ואז בשעה 7 וחצי הוא יהיה באמת עייף וזה יהיה הרבה יותר קל... בהצלחה!!!

 

משום מה אני לא מצליחה להעלות את הקובץ. אוף! אולי מישהי מוכנה לנסות?