פורום הורות (עמוד 369)

בהנהלת:
שרשור חדש
שאלון בנושא הרגלי שינה של פעוטותאנונימי (פותח)
במסגרת סיום תואר ראשון באו"פ אני עורכת מחקר בנושא הרגלי שינה של פעוטות בגיל 0-3. המחקר כמעט מושלם אך חסרים לי עוד כ-20 שאלונים שימולאו ע"י הורים לילד שני ומעלה, אבות ואמהות במידה שווה.
אשמח אם תוכלו לעזור לי, מצורף הלינק לשאלון. בפתיחה יש הסבר עליו ועל מטרתו.
האנונימיות נשמרת באופן מוחלט, אני מקבלת את התשובות בקובץ ריכוז נתונים של docs ואין לי שום דרך לדעת מהיכן נשלחו.
תודה רבה, ציפי.
שכחתי לצרף את הלינק, אז הנה.אנונימי (פותח)
אל תשכחי לשתף אותנוטל שחראחרונה
נשמע מחקר מאוד מעניין ומאוד אקטואלי,  ואני באמת מאוד סקרנית  לדעת איך הילדות שלנו משפיעה על השינה של ילדינו, ואיך  חווים רוב ההורים את השינה של ילדיהם- יישרי כח, ובהצלחה
כתיבה עפ"י הזמנהאנונימי (פותח)
כותבת דרשות לבר מצווה / בת מצווה עפ"י הזמנה. דוגמא באתר ריץ' טקסט
אמא פולניה-או איך מתמודדים עם חבריםאנונימי (פותח)
טוב, 
הבן שלי בן 6,מותק של ילד טוב ועדין ונעים (אמא פולניה כבר אמרנו??) ישלו מותק של חברים שמשחקים מאוד יפה כמובן עם מריבות לפעמים אבל בגבול הטעם הטוב.
הבעיה היא שיש ילד אחד בשכבה (קבוצת הגיל מאוד קטנה)  שהוא דמות מנהיג שכמותה עוד לא ראיתי כל ילד שמתקרב לרדיוס שלו נמצא מונהג על ידו באמת תכונה מטורפת.
הבעיה שהוא מנהיג ממש לא חיובי. 
 אני מוצאת את הילדים שלי (גם הקטן יותר) עושים דברים שהם לא חלמו (מבחינת חציית קו אדום) בהנהגתו.
כבר המון זמן אנחנו עובדים עם הבן שלנו על שמירת הגבולות של עצמו גם ליד חבר שדוחף אותו לעשות דברים שליליים (אתן מכירות את ה- "לך תעשה" "לך תגיד" כשהמנהיג בעצמו מפחד לעשות אז שולח את "נתיניו") ועם שאר החברים זה עובד מצויין אבל עם הילד הזה הןא פשוט מאבד את הראש (ולא שזה משנה - אבל כל ילדי השכבה שלו אותו כנ"ל עם אותו הילד)
השבוע היה מקרה אצלנו בביית שזה ממש עבר כל גבול.
אז הודעתי לבן שלי שהוא לא מתראה איתו, שבוע, למטרת גיבוש יכולת לעמוד  בגבולות גם בחברת אותו החבר.
האמת שאני ממש לא אוהבת את ההפרדה הזאת אבל לא מצאנו שום דבר אחר שייבהיר לו ולבן שלי את החומרה שבה אנחנו רואים את העניין.
יש לציין שהוריי המנהיג הם אנשים מאוד נימוסיים ונעימים מה שנקרא " משפחה טובה" מה שלא מונע מהבחור להתחצף גם למבוגרים ופשוט להתנהג באופן מזעזע 
גם כלפי החברים הקרובים שלו הוא יכול להתנהג באופן מגעיל כשמגיעים אליו חברים מבחוץ.
הבן שלי יכול להעלב עד עמקי נשמתו אבל למחרת הוא וכל חבריו ירוצו אחרי המנהיג שוב...
שורה תחתונה (אחרי שהוצאתי את כל זעזועיי)
איך מחזקים את הבן שלי לעמוד על הגבולות שלו (שלו!!! שבשום מקום אחר הוא לא היה מוותר עליהם) גם מול הייצר הלא ברור הזה של החלילן מהמלין??
הושיעו נא!!! 
רק דבר אחד, לדעתי את לא אמורה להרגישבילי
לא נעים מזה שאת מרחיקה אותו מ"חבר רע". זה התפקיד שלנו כהורים לעניות דעתי, לכוון את הילד עם איזה ילדים להתחבר ועם אלה לא. (כמובן שאצלכם הנושא מורכב יותר כי זו שכבה קטנה, רק בכללי)
לא פשוט, בהצלחה!
מכירה... לצערי...יוקטנה
אולי לא בעוצמות שאת מתארת, אבל מכירה, בהחלט.
אני פשוט מבהירה לילד שלי לעומק את רגשותי. עד כמה זה מעציב אותי לראות מישהו שולט בילד שלי; עד כמה שזה מעציב אותי לראות את הילד שלי עושה מעשים כאלה; עד כמה זה מכעיס אותי א'-ב'-ג'.
וגם לפני שהוא הולך אל הילדל הזה אני מזכירה ספציפית: אנחנו שומרים על החיות; אנחנו לא מעציבים ילד אחד כדי לשמח ילד אחר; אנחנו חושבים בעצמנו ומחליטים על הגוף שלנו; אנחנו חזקים ואף אחד לא שולט בנו.
(אני מרגישה שזה עזר)
טיפול שרשאנונימי (פותח)
מעבר לבעיה עם בנך  (אני משערת שמרבית התגובות תתיחסנה לכך) יש בעיה אמיתית עם ה"מנהיג".
מדוע ילד בן שש זקוק לתחושת השליטה הזו על חברים? מדוע הוא אינו מצליח לקיים יחסי חברה תקינים על בסיס הדדיות ולא שליטה?
אם הוריו עשויים להיות פרטנר טוב לחיפוש אחר פתרון - כדאי לשתף אותם. האם הם מודעים לעוצמת השליטה של בנם בחבריו? בסך הכל הבועה הזו תתפוצץ כשגם החברים יחושו באיזה שהוא שלב שהגבול נחצה והם אינם מסוגלים להיות נתינים של דיקטטור קטן ועוצמתי.
בנך אינו יכול להיות דון קישוט ולהתנגד לבדו למלך החברה. הוא עלול לשלם מחיר של נידוי - מחיר כבר מדי עבורו.
השינוי אמור לפנות לסביבה כלומר לילד המשתלט ולתת לו כלים יעילים יותר לתקשורת חברתית.
אמאאנונימי (פותח)
בס"ד
לאמא היקרה
אל תרגישי רע כשאת מרחיקה את בנך מילדים שלדעתך מזיקים לו. זה חלק מתפקידנו
יש לי חברה מאד טובה שיודעת  במפורש שעם כל אהבתי אליה, אין סיכוי שהילד שלה יבוא אלינו בלעדיה. הילד הוא בעייתי ואין אפשרות אחרת.
כדאי להמליץ בעדינות להורי הילד הבעייתי שמן הסתם גם בבית שלו הוא בעייתי, שיילכו לייעוץ ויקבלו הנחיה ממנחת הורים.
בהצלחה.
תגובות- ותודה תודהאנונימי (פותח)
קודם כל תודה לגמרי
יוקטנה-  נסינו כבר חצי שנה בערך שיחות העצמה ע"י סיפורים לפני השינה על ילדים שהצליחו להתגבר מול חבר ולחשוב לבד והתחושה הנעימה שזה עשה להם, שיחות אחרי מקרים ספציפים, וכו' חיזוקים ו"נזיפות" אחרי מקרים מקרים ספציפים ועוד.
את חושבת שהתייאשנו מוקדם מידיי?
איזה כוחות אפשר לתת לו לעמוד מול הפיתוי ולשלם מחיר כבד של חברות(לפעמים גם חברות קבוצתית)?
פעם אחת ויחידה כעסתי על אותו הילד (ז"א הראתי לילד את הכעס שלי) וראיתי שזה נתן לבן שלי הרבה עוצמה לעמוד מולו (כי הוא ראה אותי מולו)
נראה שאת לא מסכימה עם הדרך של הפרדה, נכון? את יכולה להסביר למה?
בילי וSAMSSAMS-
איך אתן עושות את ה"הרחקה"? זה "עובד"?
ושירה- באמת כבר ראיתי שהורים אחרים שמו עיין על העניין אבל ממש לא בא לי להפוך את זה לרכילות השכונתית וגם לא להתערב להורים של הילד המנהיג בחינוך,  לא??
לאיזבל - תגובה לתגובהאנונימי (פותח)
לבקש מהורים שיפנו ליעוץ כאשר הילד שלך סובל - זו לא התערבות בחינוך אלא הגנה על הילד שלך!
כמו שלבקש מהורים לא לשלוח ילד עם פריחה לגן זו לא התערבות בשיקולים רפואיים אלא צעד מתבקש לדאוג שהילד שלך לא ידבק.
ניתן להעלות זאת כבעיה שלך - משהו בסגנון: נראה לי שהחברות אינה טובה עבור בני כי הוא נגרר וכו'
להערכתי - את נכנסת לדלת פתוחה. את כנראה נזהרת מאד בכבודם - ויפה שכך אבל האם הורים אחרים לא פנו באופן קצת פחות נימוסי וביקשו ש"יעשו משהו" עם הילד שלהם?
יתכן שההורים בעצמם נבוכים ומחפשים דרך לעזור לילד. ילד שתלטן כפי שאת מתארת הוא ילד שכנראה גם בבית אינו מקבל כללי משמעת.
אם את אינך באה ממקום של עליונות ושל התערבות בחינוך אלא ממקום של מצוקה וקושי שלך - יש סיכוי טוב שהם ישתפו פעולה.
וכפי שכתבתי ואני עדיין עומדת מאחורי הדברים - לא ניתן לטפל בתוצאה אלא בגורם! אי אפשר להעצים ילד בן שש ברמה כזו שיוכל להתנגד לדרישות חבר המקובל בחברה כמנהיג בלתי מעורער. הכיוון ההכרחי הוא לתת לחבר כלים ליצירת קשר - לא דרך שליטה!
 
 
 
 
איך לבצע "הרחקה":אפצ'י
קרה גם אצלנו, בשכבת גיל דומה.
אם שכבת הגיל של הילד היא קטנה, הרי שאת לא רוצה לבודד אותו, וגם - כמו שכתבת בצדק - את לא רוצה להתערב להורים אחרים ו\או להפוך לרכילות שכונתית.
ובכל זאת - יש לך צורך אמיתי להגן על בנך.
בזמנו, הודעתי לבן שלי שאני אוסרת עליו לשחק עם ילד מסוים, נניח ששמו ברוך. במשך כשבועיים וידאתי כל הזמן עם מי הוא משחק, מתי ואיפה. כמובן שהוא חשב שלדעתי ברוך הוא רשע מרושע, ולכן קיימנו שיחת הבהרה שבה הסברתי לבן שאין ילדים רשעים - ההוכחה היא שה' סופר לילדים ק את המצוות, ולא את ה"עברות" שלהם עד לבר מצווה. וזה תקף לכל ילד בישראל. ולכן גם ברוך הוא ילד יהודי צדיק ומתוק, רק מה- כשהם ביחד יוצאים מזה דברים לא טובים. לכן אתה, בן מתוק שלי, תלמד לשחק לתקוםה מסוימת בלעדיו. כך שחררתי אותו מהתלות באותו "ברוך", והוא למד להנות מילדים אחרים.
בשלב השני, כי באמת שכבת הגיל היתה קטנה, ואחרי תקופת הצינון ההיא (בסה"כ ארכה כחודש) איפשרתי ל"ברוך" לשחק עם הבן שלי, אבל אך ורק כשאני צמודה אליהם. אני מאמינה שההעצמה הטובה ביותר היא דוגמה אישית, והייתי צריכה לעבוד קשה כדי להציב גבולות ל"ברוך" כשאני בסביבתו. אמנם איני מחנכת אותו, ובוודאי לא אימו. אבל כשהוא אצלי בבית, או כשאני האם היחידה בסביבת משחק הכדורגל הסוער - אזי אני באמת סמכות. ואז הצבתי גבולות לפני שהענינים התחממו: ברוך, אצלנו לא מדברים ככה. או - וזה קרה הרבה - "ברוך, אתה מתווכח איתי? אתה מתווכח איתי? אתה מתווכח איתי? (שוב ושוב, תקליט שבור, עד שברוך משתתק) כי אצלנו לא מתווכחים עם אמא". אחרי שברוך הבין שני כללים בסיסים אלו - שאצלנו אין ויכוחים עם אמא, (זה לא תמיד מדויק...) ושיש גבולות לידי - אזי הקפדתי להרעיף גם עליו אכפתיות, הבנה ולהעניק לו גם כמו לבני שלי (תתן לברוך לשתות, תשאל אם הוא רוצה גם סנדביץ) - כדי שגם הבן שלי ילמד שאני מקיימת את מה שאני מאמינה בו, גם ברוך הוא ילד צדיק ומתוק.
הבן שלי הפנים שיש ילדים מקסימים, אבל לא כדאי לשחק איתם בלי ההגנה של אבאמא - את העוצמה האישית שלו, האסרטיביות והיכולת לעמוד מול ילד אחר - אני לא מצפה ממנו בגיל 6. מקווה שזה יבוא בהמשך, בע"ה.
כעת אנחנו בשלב ממש מתקדם - הבן שלי יכול לשחק עם "ברוך" בלעדי, אבל בטווח שמיעה שלי.
 
הוא לא כל כך מודע לכל השלבים האלו, הוא רק ידע בהתחלה שאני אוסרת עליו להתקרב ל"ברוך", והרגיש עם הזמן "הקלות" בנדון. מה שחשוב לי זה שהבן שלי מוגן, ולא על חשבון פגיעה בילד אחר.
 
וכמובן - הכי חשוב - להתפלל על זה, כמו על כל דבר אחר.
 
 
נתת לי הרבה רעיונות טובים וחומר למחשבהיוקטנה
וואו מקסים!יוקטנה
כבר מההודעה הראשונה נשמע שהמקרה שאת מתארת קיצוני יותר מזה שנתקלנו בו (ב"ה!).
לפי התיאור הנפלא בהודעה השניה, אני רואה שבאמת "אלוהים לא נותן אגוזים למי שאין לו שיניים"! איזה יופי של רעיון - הסיפורים לפני השינה! ואיזו מסירות!
מה ששכחתי לכתוב בהודעה שלי, שאני לא רואה בעיה גדולה בהרחקה. צריך פשוט להזכיר לנו את סדר העדיפות ההגיוני שלנו (הילד שלי במקום הראשון). את דואגת לילד שלך, ואמא של הילד ההוא,תדאג לו. אם היא תראה שהילד שלך לא משחק איתו וזה יפריע לה, תוכלי להסביר לה למה, וכך היא תוכל לעשות שינוי, אם היא תבחר בכך.
חושבת שפעלת לגמרי נכוןיהודית פוגל
זה דבר די שבשיגרה: האמירה אני לא מרשה לכם להתחבר עם...ואל לך להרגיש רע עם זה
טוב אני בכלל לא הורה אבלאנונימי (פותח)
שמעתי כבר על שני מקרים כאלה שקרו לבני דודים שלי שילדים מרושעים מכיתתם עשו להם מעשים רעים וביישו אותם והמורים לא עשו דבר(רק לשם הבהרה החבורה שעשתה זאת(3 ילדים) זרקה כל בוקר את הארוחה של בת דודתי(כיתה ג) והציקה וכו...) דודה שלי הלכה למנהל ודיברה איתו וגם זה לא עזר לכן מה שהיא עשתה כך:
באמצע השיעור היא נכנסה לכיתה ומול כל הכיתה והמורה איימה על התלמידים האלו שאם יעשו זאת עוד פעם אחת היא תזמין משטרה והעמידה אותם בהלם ולא התקרבו לבת דודה שלי עוד לעולם ואף ניסו להשלים איתה.
כעיקרון הדבר הזה נגד את תקנון ביה"ס והאמא הוזמנה למנהל והוא אמר לה שזה לא בסדר וכו...
יש עוד סיפור שקרה לבת דודה אחרת שלי באותו הגיל ממקום אחר אבל לא צריך לפרט כי גם פה דודה שלי העמידה את הילדות במקום ואיימה עליהם.
לסיכום: לפעמים צריך לדעת להבהיר לילדים עד כמה לא כדאי להם להתקרב לילדים שלך ולהפסיק במעשים האלו כי סה"כ זה החינוך של הילדים שלך ואם את לא רוצה שהילדים שלך ייפגעו מהשורש זה צריך להיעשות ומהר!!!
בתקווה שעזרתי                                         רפאל
אני כן הייתי הולכת לדבר עם ההוריםתאנה.אחרונה
לא כרכלנית שכונתית, אלא מהמקום של להתייעץ איתם.
יכול להיות שהם לא יודעים עד כמה הבעיה של בנם משמעותית.
אני הייתי מספרת להם את הקושי שלי כאמא לילד שלי, בלי הטפות על החינוך שלהם.
ושואלת אותם מה הם מציעים. באמת שואלת, לא כהקנטה.
יכול להיות שהם יגידו לך שהם באמת לא יודעים מה לעשות, והם מחפשים עזרה
(ואז את יכולה להציע להם משהו חכם),
יכול להיות שהם יציעו דרכי התמודדות, ויכול להיות שלא.
ועוד משהו מהנסיון שלי - לתחושות שלך אל הילד יכול להיות שמתלווה גם כעס מאד גדול על ההורים,על זה שהם לא מספיק מחנכים את בנם, ואת נושאת בתוצאות.
השיחה הזו, למרות שלא אמורה להיות בה שום ביקורת כלפיהם,
מורידה הרבה מתחושת הכעס שיש לך עליהם.
לפחות ככה היה אצלי (עצם זה שחשבתי שאני הולכת לדבר איתם כבר הרגיע אותי).

בהצלחה!
בוקר נפלא- יש לי שאלה להתייעצות.משתדלת
הבת שלי בת שנה ו3 חודשים.
היא כבר אוכלת הכל, הבעיה היא שהיא בקושי לועסת ובולעת חתיכות גדולות יחסית.
אני רואה את זה בצואה שלה, הרבה מאכלים יוצאים בצורתם.
השאלה שלי היא האם יש דרך שאני יכולה ללמד אותה ללעוס טוב?
חשוב לי להוסיף שהיא ילדה שלא אוכלת הרבה, ועושה לי הרבה בעיות עם האוכל, וגם לאחרונה היא לא רוצה שיאכילו אותה אלא רוצה לאכול לבד. (לכן לרסק לה אוכל זה לא אפשרות..)
אשמח לשמוע רעיונות, מחשבות, והגיגים.
תודה
נראה לי שזה ככה אצל רוב הילדים בגיל הזה,אנונימי (פותח)
ובגיל יותר מאוחר אפשר לדבר על זה בקלות ולהסביר.
וגם פיזיולוגית זה נראה לי הגיוני  (שיניים קטנות וכו')
ככה זה היה לפחות עם שלושת ילדיי והיום הכל בסדר....
בכל מקרה כמה שפחות לחצים יותר בריא 
לך, ובטח לקטנה.
אה, ועוד משהו, - אני חושבת שאם יושבים ליד יילדים ומנעימים להם את הארוחה בשיחה, בשיר וכו' (לא בשביל שיאכלו יותר אלא סתם להנאה) זה יוצר משהו נעים בסיטואציה של האוכל ועוד יותר בהוואי המשפחתי.
שיהיה בשמחה ובתאבון.

מה שנכנס - יוצאיוקטנה
גופנו נברא כך שפתח הכניסה של המזון מותאם לפתח היציאה. 
לא הייתי דואגת בגלל זה בטח זה ישתנה, לאט לאט! 
אצליאמא ל-5
הבן שלי בגיל הזה, פחות חודש. הוא דווקא לועס ולועס ולועס.
אולי יעזור לחתוך לה לחתיכות קטנות ואז, גם אם היא לא כ"כ לועסת, זה לא נורא, העיקר שלא תיחנק.
מתוקהה
בעיקרון מזון לא אמור לצאת ללא עיכול והפקת הערכיםיהודית פוגלאחרונה
התזונתיים, מלבד גרגרי תירס שלפעמים יוצאים בשלימותם. כדאי להתייעץ עם רופא הילדים על כל דפוסי ההתנהגות שלה לגבי אוכל.
התנהגות ביום הולדתתמרי1
חגגנו לבתנו בת ה7 יום- הולדת והיינו בהלם מההתנהגות שלה.
באמצע ההפעלה, היא התחילה להתחצף,  הלכה לחדר ולא רצתה להשתתף ,אח"כ התחילה להשתלט וכמעט כל מה שאמרנו סרבה לעשות ואמרה שהיא לא מסכימה ושנעשה בדרך שלה.
האם התנהגות זו נורמלית? מה עושים?
יש לציין שזו פעם ראשונה שחגגנו לה עם חברות. אולי היינו צריכים לעשות לה הכנה, אך מתנהגים ביום הולדת? מה לעשות/ לא לעשות?
 
בעסה אמיתיתנחשונית
השתתפתי בסדנת הורים של לייף סנטר. והגענו לדון במקרה ממש דומה. הורים טרחו והשקיעו ביומולדת כסף, זמן, כוחות, אהבה. והילד? פגע רע! לא תודה, לא חיוך, רק בעיטות שריטות וצעקות. אחרי דיון המסקנה היתה שאומנם אסור להרשות התנהגות כזאת וצריך לומר לילד ברור שלא מקובלת עלינו התנהגות כזאת בשום אופן. אם משהו מפריע או כואב לך, דבר איתנו, תגיד לנו, אנחנו נשמע אותך. אבל צריך להבין מאיפה היא נובעת: ההורים לא שאלו ולא התייעצו עם הילד עצמו מה הוא עצמו רוצה ביומולדת שלו. הם תכננו את היומולדת כמו שהם רוצים, וזהו. אבל זה היומולדת של הילד! ביום הזה הילד היה אמור להיות במרכז, אבל הוא לא, לא לפי הרגשתו. אולי עדיף לעשות משהו שונה לגמרי, לפעמים בפחות כסף, במקום אחר, בצורה אחרת לגמרי, ודווקא את זה הילד ירצה, כי הוא בחר והוא החליט. כמובן, בגבולות מה שמקובל עליכם. אבל צריך לתת להם לבחור! והעיקר, אל תתייאשו למרות הצביטה בלב. אתם הורים טובים ומטעויות לומדים.
 
^^^ אולי זה סוג של התרגשות יתר,נפשי ישובב
וזו הפריקה שלה.. זו מחשבה שעלתה לי, אתם בוודאי מכירים את הילדה שלכם הרבה יותר טוב..
 
ומסכימה עם נחשונית.. לא להרשות שזה יקרה, אבל בחוכמה שלכם, בעדינות ובסיעתא דשמיא גדולה לבדוק מה זה אומר..
 
 
בהצלחה גדולה!
מאוד צפוי ונורמלי. היא כנראה היתה ב"אובר"יהודית פוגלאחרונה
כלשהוא והכל בלבל אותה. ביתי תחי' היתה בת חמש וחצי כשבני הגדול התחתן, והיתה כולה מוכנה נפשית ובציפיה ענקית לאירוע המסעיר, אבל רוב החתונה היא בכתה מסיבות כאלו ואחרות...תופעה ידועה. מה שנשאר לכן עכשיו הוא לעשות הפקת לקחים, ויהיה בסדר בעז"ה.
מה שתליתי על פתח חדר הכביסה שלנו: תהנואחותו
 
צום מועיל לכולנו
קורע.....אנונימי (פותח)
מעניין איך הם קיבלו את זה....
מתוק. את כתבת?נחשונית
כן. וטרייסי- הילדים צחקו ממשאחותו
מתוק, אהבתי.. בדיוק אתמול חשבתי עלנפשי ישובב
מונולוג מכונת הכביסה שלנו, לשבוע זה..
תכתבי ותשתפי, זה בהחלט יכול להיות נחמדאחותו
בסוף עוד יצרפו אותנו לפורום כתיבה יוצרת...
אני באמת חושבת שכתיבה נותנת את  היכולת להסתכל על החיים העמוסים שלנו קצת מבחוץ, גם בהומור ולתת להם פרופורציה בריאה יותר ומעודדת בהחלט!
 
אגב מונולוג מכונת כביסה- פעם אמרתי לבעלי שאם מכונת הכביסה שלנו היתה יודעת כמה קשה היא תעבוד כאן היא בוודאי היתה מסרבת להכנס בדלת ביתנו. כן, בטח היתה מחזיקה במשקופים , בולמת עם העקבים ורק בכח היו דוחפים אותה פנימה...
ואם היתה יכולה לדבראמא ל-5
זה לא היה נעים..
אוקי, אז שלנו עושה 'הפגנות' כל שני וחמישי...אני ירושלמית
כנראה שהיא יותר חכמה משלכם...
חחחחח, אין לה סיכוי עלינו!!!! בעלי טכנאי!!אחותו
היי-חדשה כאן3 פרחים
בתור אמא טריה לתאומים מאד התחברתי לסעיף 6 יש לי כמויות סל חיטולי טטרא ובד לכביסה ומשום מה במהלך הצום החלפתי להם פעמים בגדים כולל פליטות על הסדינים בלוליםץץ על הסדינים במיטה שלי ועל השמיכה שעל הרצפה וכן... גם יציאות גולשות... אבל אין מה להתלונן בכלל!! השבוע חגגנו 3 חודשים ואני לא מאמינה כמה שהם גדלו!! ואיך הזמן עובר מהר!! ב''ה אנו בקיץ מכבסים תולים ומקפלים!! מעניין איל מסתדרים בחורף יש לי הרגשה שלא נצליח להתחמק מקניית מייבש.. עד אז עוד ניראה!!
אחלה מונולוג נהנתי מאד!!!
יפה מאוד!!!יפעת1
אצלי הם קטנים מידי..רק בעלי יבין =)
וזה מה שתליתי היום, י' באבאחותו
 
בהצלחה לכולם בהשתלטות על כל הערימה ( אצלי זה ערימות...) !!!
הומור יבריא כמעט הכל
איזו אמא מגניבה! חבל על הזמן.... אני בטוחה שהילדיםאנונימי (פותח)
נהנים מכל רגע
מזדהה... את אמא מקסימה! אפשר לאמץ?אני ירושלמית
לאמץ???? אותי או את הכתוב????אחותו
סליחה, אני תפוסה....
וחוץ מזה אתן גורמות לי להסמיק. זה סתם "שריטה" כזו שיש לי- אני אוהבת לכתוב, אז בינתיים משתמשת בזה בבית. אולי כשאהיה גדולה ( וגם הילדים שלי...) אכתוב לא לבית, מי יודע?
לכי על זה... נראה לי שילך לך טובאנונימי (פותח)
תמיד אמרתי שאת מיטב הכוחות שיש לנו צריךנפשי ישובב
ראוי, כדאי ואמיתי ביותר להשקיע בבית..
 
וזה בוודאי כולל גם את הכוחות האמנותיים הללו..
 
מחזקת..
מקסים השתעשעתי מאוד!יוקטנהאחרונה
קייטנהקיווי
שלום לכולם
אני פותחת בקרוב קייטנה לשנתון שעולה לגן הראשון - שנתיים וחצי - שלוש
יש לכם רעיונות בשבילי על מלאכות חמודות וזולות שאפשר לעשות איתם?
וגם על פעיליות ומשחקים?
ממש תודה
כבשה שעשינו בבית:אחותו
על קופסת גבינה הדבקנו צמר גפן ( כמה לכלוך מענג...)
בסיום: הדבקנו פונפון ( המון דבק) ועינים מתגלגלות
אפשר לתקוע למטה 4 מקלות שאוספים בחוץ - והנה יש רגלים.
פשוט וחביב.
 
שרשרת פרחים מגלילי נייר טואלט:
רק הגליל קרטון, חורצים 4-5 חתכים לאורכו עד למרכז הגליל. נוצרים פסי אורך
הילדים מדביקים דבקיות, צובעים בצכע וככל העולה על רוחך.
מקפלים את הפסים החוצה כמו לפרח.
כל ילד יכול לעשות כמה פרחים ובקלות זה הופך לשרשרת לסוכות הבעל"ט
איזה רעיונות חמודים!!קיווי
אימצתי
עוד משהו?
בקבוק מחול צבעוני9mayan
בס"ד
 
רעיון חמוד שהילדים מאוד נהנים ממנו:
לחלק לכל ילד צלחת חד פעמי וגיר בצבע מסויים וכל ילד צובע עם הגיר בתוך הצלחת את הצלחת -ואז נוצר אבקה בצבע הגיר...לאחר מכן הם שופכים את האבקה לתוך בקבוק זכוכית/ כוס חד פעמית ..
ואז מחלקים להם גיר בצבע אחר וחוזרים שוב על אותה הפעולה עד שמסיימים למלא את הבקבוק או הכוס.
ואז למעלה שופכים לכל ילד שכבה של דבק על מנת שהחול לא ייצא ומניחים לייבוש..
 
בהצלחה
כל מיניאממה
אני מקייטנת את החבורה שלנו, המשתתפת הצעירה היא בגיל שחיפשת, אז אנסה:
מובייל מצדפים (אנחנו צבענו בגואש) וחבל דק.
צביעת שקפים בטושים של גננות...(אפשר קודם לגזור בצורה כלשהיא)-אפשר אח"כ להצמיד לחלון בלי דבק.
דיג מגנטי-קושרים מגנט קטן בחוט למקל/ענף קטן. גוזרים מבריסטול גדים ותוקעים אותם בתוך אטבי נייר. (הילדים יכולים לחפש ענף, לצבוע דגים, לייצר כלי לאגם...) ומשחקים לדוג בלי לגעת בידיים.
יצירת מיכלים ממקלות ארטיק.
צביעת אבנים.
חרקים/פרפרים:מחברים כדורי קלקר בעזרת קיסמים, מחושים ורגליים ממנקי מקטרת, כנפיים משקף. יוצא מגניב!
כשיהיה לי יותר פנאי (???..) אנסה להוסיף אם תרצי.
תהני ובהצלחה!
עוד משהואחותו
אממה- הרעיון של הדגים מקסים! באמת הילדים שלי עשו אותו בעבר באיזו קיטנה וחגגו סביבו בכל אמטיה או בריכה ביתית.
 
תחתית לסירים חמים- ( יש לזה שם בעברית???)
 
בצלחת חד פעמית שופכים גבס די סמיך עד מחצי גובהו. נותנים לילדים לתקוע בפנים גולות / אבני קישוט( שנראים כמו חצי גולה)  וכד' ( הגדולים יותר כמובן יכולים ליצור דוגמא) מייבשים ובסוף "מקלפים " את הצלחת מן הגבס שהתייבש. הדבר היחיד שצריך לשים לב הוא שהגולות לא יהיו צפופות מדי אחרת הגבס לא תופס אותם.
 
נהדר שהתחלת שרשור כזה. אני מפיקה ממנו רעיונות נהדרים
תודה לך
אוליחילזון 123
בובת יד מגרב (להדביק עיניים, פונפונים וכו)
בובה! נזכרתיאחותו
שנה אחת לקחנו דפים לבנים גדולים ( כמו ניר ארונות) השכבנון את הצוציקים עליהם ושרטטנו סביב גופם . אחרי שהם התגלגלו מצחוק מהתהליך- הם קמו ועל הדף מצויר ילד.  עם בדים או ניירות צבעוניים- מדביקים- עיניים, אף, פה וכן הלאה... אפשר לגזור עם הילדים או להכין מראש ( לא כולם בגיל המדובר אצלך יודעים לגזור) "בגדים" - חולצה, מכנסיים, חצאית וכו' והילד ידביק במקום הנכון!
אנחנו נהננו מאד
בעיצומו של יום:אחותו
שרשרת דגני בקר, חומים או צבעוניים, אלו שבצורת טבעת. ביתי השחילה על חוט עם בילדים שעליהם שמרה, קשרה לשרשרת וזה מאד שמח מגוון גילאים. אימון נהדר על השחלה.
עציץ מתוקאמא ל-5
להכין בלילה לעוגת שוקולד, ליצוק לתוך עציץ קטן/תבנית אישית של מאפין, לאפות.
לתקוע שיפודים ולהשחיל מרשמלו/ביגלה/ג'לי למיניהם , תחפשי משהו בריא ואכיל.
אפשר לצפות את העוגה בקוקוס עם צבע מאכל ירוק.
 
לספר את הסיפור בים בם תירס חם, להכין איתם תירס, לעשות הצגה..
 
לספר את הסיפור הבית של יעל, להכין בית מפוליגל או קאפה קנויה, לחלק ממרח שוקולד/ סוכריות/מרשמלו/מקלות סיגריה ועוד, את ההמשך הם יעשו.
לא לשכוח להציג את הסיפור.
 
להכין משחק, אפשר לקחת הביתה.
לקשור למקל ארטיק חוט לקשור בקצהו עיגול מגנט קטן.
להכים בלונות של דגים , לתת לילדים לקשט בצבעים וטושים, במקום של העין של הדג להכניס סיכה מתפצלת. הילדים ידוגו את הדגים שקישטו בעזרת החכה.
אפשר לספר את כספיון/דג הקשת ועוד..
תהנו
חשבתי על זה ועוד רעיון3 פרחים
אפשר גם עם בייגלה או ביסלי טבעות הבצל מתאים או החום (ניראה לי ברביקיו? ) והילדים מאד נהנים!!!
גם אפשר להשתמש בקופסאות ריקים של דגלים לחתוך לריבוע ולצבוע חופשי בגואש יותר יציב מדף רגיל  או מבריסטולים וכך מנצלים את הקופסה הריקה עוד משו עם קופסת הגדנים: להכין שבלונה וילדים צובעים בתוך
אפשר לקבע את השבלונה עם סלוטייפ/ מהדק כדי שיהייה יותר קל. כדאי להכין כמה שבלונות שונות  בגלל שזה גיל שנתיים שלוש הייתי עושה צורות גיאומטריות  או צורות פשוטות כמו בית עץ...לפחות אחד לכל ילד ובד''כ אפשר להשתמש מספר פעמים בשבלונה
ניתן לדלל את הגואש עם מים  או עם דבק לבן וכדאי לסביר לילדים איך לנקות את המכחול או הספוג כדי שלא תתלכלך היצירה או ייקרע הדף, כי זה קורה המון ומאד מתסכל אותם בכלל הם מאד נהנים משימוש בשבלונות זה ממש כמו קסם בשבילם צובעים חופשי ופתאום כשמרימים את השבלונה הם מגלים צורה או תמונה...
ובכלל להשמתש בגואש פעמים חופשי עם מכחול פעם עם ספוג פעם אם 'אצבע אחת' ואת מדגישה להשתמש רק באצבע אחת...!!!!
בהצלחה

יו איזה רעיונותקיווי
בחיים לא הייתי חושבת עליהם!!
אין עליכם.........
עוד?
אפשר לקחת שקף כזה של מחשב לקפל אותו ולהדק בצדדים,אנונימי (פותח)
לעשות שני חורים בכל צד, להכניס מנקי מקטרות ויש תיק! אפשר גם להדביק עליו מדבקות, לצייר וכו'..מקווה שהסברתי ברור...
עוד דבר- לאסוף אבנים, עדיף חלקות ולהדביק עליהן מפיות יפות עם דבק מפיות.
מובייל מאצטרובלים
אפשר לקנות בד פשוט וחבילת לבד ולהכין תיק או בגד (חולצה נגיד) עם קישוטים צבעוניים של לבד. מלבד אפשר להכין גם בובות אצבע. זה די פשוט. צריך להחליט אם להשתמש בדבק מגע או בחוט ומחט.
אתמול עשינו...אנונימי (פותח)אחרונה
שמרתי מכסים שקופים של גבינה וקוטג'
מציירים על המכסה עם טוש לא מחיק ציור פשוט, פרח, פרפר וכד'
מחלקים חתיכות קטנות של פלסטלינה בכל מיני צבעים
והילדים משטחים בצד התחתון של המכסה, עם האצבע את הפלסטלינה
על העלי כותרת של הפרח, כל עלה בצבע אחר,
או על הכנפיים של הפרפר ...
ואז הופכים את המכסה ויש ציור צבעוני
אפשר לחורר ולחבר עם חוט דק ליצור מובייל.
 
 
 
מעבר לחדר ילדיםשיר מזמור
ביתנו בכורתנו בת שנה ואנחנו רוצים ומוכנים נפשית להעביר אותה לחדר ילדים.
אשמח לעצות איך להקל את המעבר? מהם הקשיים  הצפויים ואיך לרכך אותם כמה שאפשר?
אציין שהיא ילדה נבונה מאוד ושהשינה של הגם ככה לא מאוד רצופה והיא מתעוררת בלילות לחיבוק / מים / מטרנה
תודה
להראות לה לפנייפעת1
זה הלול החדש שלך,להלהיב אותה..לשים לה בפנים בובה ובקבוק מים.
להסביר שאמא ואבא כאן קרוב.. שהיא תבין שהלול זה לא חס וחלילה עונש..
בהצלחה!
לתת לה לשחק שם בשעות היום...מישהיאחרונה
גם בחדר וגם בתוך המיטה.(לשים משחקים במיטה ולשחק איתה כשהיא במיטה, ולתת לשחק לבד שם.)
להראות לה שזה לא מאיים .
איך מדביקים יצירת גבס שנשברה?אממה
יש מצב? דבק פלסטי, וגם UHU לא עוזר במיוחד. תודה מראש בשם הילדים!
עם גבסיהודיה מא"י
מערבבים אבקת גבס עם מים לתערובת סמיכה
מרטיבים את מקום השבר
מורחים מה"דבק" שהכנו ועוד לחיזוק מסביב.

קחי בחשבון שזה עדין לא חזק מאוד
נראה לי שגם דבק מגע וגם סופר גלו צריכים לעבוד. למעשה סופר גלו נראה לי קלאסי להדבקה כזאת.
תודה, באמת תהיתי לי אם להדביק בגבסאממה
ניסיתי קצת, ובאמת לא חזק במיוחד. הבעיה שגבס מלא חורים קטנים שהדבק נספג בהם. אני אערוך כמה נסיונות בדבקים רציניים יותר ויעדכן. תודה!
והמנצח-הרעיון של בעליאממהאחרונה
לעטוף בתחבושת גבס (מזל שהיה לנו בבית). החיסרון-צריך לצבוע מההתחלה, אבל נראה כמו חדש. נראה לי אני יעטוף מראש יצירות גבס עוד לפני הצביעה, מקטין סיכונים. תודה יהודיה.
אני ממררת בבכיאנונימי (פותח)
הספר "להיות אמא".
הרג אותי.
אוי.שירילי
מה זה הספר הזה?
נכנעתי,אנונימי (פותח)
כבר 5 פעמים בערך כתבתי תגובה ואני לא מצליחה להגיד מה שמרגישה
שורה תחתונה- ספר כל כך מוצלח דווקא בגלל הפשטות והכנות.
מוממלץ בחום.
מי שרוצה להעניק לי לכבוד יום הולדתי -... אני אסתדר עם זה מצויין
אה. חשבתי בכי של עצב...שיריליאחרונה
את עושה לי חשק  לרוץ לקרוא אותו..
הבעיה היחידה היא שכשאני קוראת ספר - אין ילדים אין בעל אין עבודה  ואין בית...
 
ילדה בת ששתמרי1
יש לי בעיה.
בתי בת ה6 עולה לכיתה א'.
היא כבר כשנה מאוננת בבית ואני אומרת לה להפסיק ושזה לא יפה, אך זה לא עוזר. מה לעשות?
בררתי בעבר בנושאאנונימי (פותח)
למדתי שזה תהליך גדילה נכון ונורמטיבי וצריך להיזהר שלא לעורר בילדה נוגדנים לאיבר זה שבגופה.
מנסיון שלי, זה עובר.
ביתי עולה לכיתה ד' וכבר כמעט ארבע שנים אין זכר להתנהגות כזו (אז גם אני נלחצתי ולכן בררתי).
היום גם לנו יש ילדה שעולה לא' ועדיין לפעמים מתנהגת כך, אם כי היתה תקופה יותר אינטנסיבית.
אצל השניה, אני ממש לא מתייחסת לעניין (אחרי שאצל הגדולה בהתחלה כן ניסיתי למנוע).
בהצלחה
שמעתי שצריך להסיב את תשומת ליבהאור77
לדבר אחר ולא להתייחס או להיבהל מזה. אבל זה באמת לא נעים... בהצלחה.
שמעתי שצריך להסיב את תשומת ליבהאור77
לדבר אחר ולא להתייחס או להיבהל מזה. אבל זה באמת לא נעים... בהצלחה.
שמעתי שצריך להסיב את תשומת ליבהאור77אחרונה
לדבר אחר ולא להתייחס או להיבהל מזה. אבל זה באמת לא נעים... בהצלחה.
שירשור אמירות מצחיקות של הילדיםנחשונית
הנה אחד חם מהתנור: הידעתם שלזבוב יש "מעלבן בטום"? כלומר מערבל בטון? כלומר, לפני 5 דקות, פיצי שלי, בן 3 ראה זבוב מקרוב מהצד והודיע לי בהתלהבות ש"אמא! יש לזבוב מעלבן בטום!" מה יש לדבר, הוא צודק, זה באמת דומה...
שירי שבתאחותו
"בכל פינות ומחלות"
 
"ימים על ימי מלך דוסי..."
 
 
מחפשת לול לילדהאנונימי (פותח)
שלום , אני מחפשת לול פשוט לבת שלי איפה ניתן להשיג? במחיר סביר? ואם יש מקומות שניתן להשאיל אשמח לשמוע עליהם.
 
תודה מראש
אם את מחפשת לול בשביל מיטה אז "בין הערביים"ביליאחרונה
פרסמה ב"נשואים טריים" מיטת תינוק, תציצי שם.
חלום שעומד להתגשםשירילי
אנחנו עומדים להגשים חלום של הבן שלי (3 וחצי) -
קונים לו אופניים "של גדולים"!
בחודשים האחרונים הוא נהיה אובססיבי עם הרצון הזה- בוחר חברים לפי זה שיש להם אופניים,חושב ומדבר על מה יהיה כשיהיו לו אופניים, אוכל אופניים....
 
יש למישהיא רעיון:
א. כדאי לקנות חדשות או שזה דבר שאפשר לקנות משומש דרך האינטרנט?
ב.יש לו חוש טכני חזק ב"ה והוא רוכב מדהים. לקנות לו את הגודל הכי קטן או שאפשר את הגודל השני?
ג. אני ירושלמית. איפה כדאי לקנות בזול? (אמרו לי שסביבות 280 זה מחיר טוב)
תודה !
תשובותעוד כינוי
א. אפשר בהחלט לקנות משומשות אבל לא הייתי ממליצה דרך האינטרנט. בהרבה מקומות שמוכרים אופניים מוכרים גם משומשות במצב מצויין. באינטרנט לא תוכלי לבדוק מה האיכות שלהם (מעצורים, חלודה, גלגלים עקומים וכד')
ב. הגודל צריך להימדד על פי גודלו, הרגליים צריכות להגיע לרצפה כשהוא יושב על האופניים (בטיחות לעצירת פתאום)
ג. 280 זה מחיר טוב (לאופניים חדשות), לפעמים יש גם בפחות. באיזה איזור את גרה?
בהצלחה!!! זה ממש כיף.
תודה רבה!שיריליאחרונה
אני ממש צריכה עזרהרוני ושמחי
שלום, אני ממש מתוסכלת. יש לי ילד בן שנתיים ורבע שפשוט לא אוהב לישון, כאילו יש לו רתיעה מזה.
 יש לו אחות בת 3 וחצי ואחות בת 3 חודשים. הגדולה הולכת לישון בצורה מקסימה, היא אוהבת לישון... בסביבות 7-7.30 היא במיטה והוא ישן במיטה לידה, ועד לא מזמן הם היו הולכים יחד למיטה ובדרך כלל הוא היה רוצה לקום אבל איכשהו הצלחנו להשאיר אותו במיטה עד שנרדם.
בזמן האחרון זה פשוט נוראי, או שאני עושה את כל הטקס: שמע ישראל, המלאך הגואל, סיפור ולילה טוב, וכשאני הולכת הוא מתחיל לבכות שהוא רוצה לקום ופשוט קם,וכשמחזירים אותו הוא פשוט צורח, או שמלכתחילה הוא לא מסכים לבוא למיטה. מרוב צריחות החלטנו פשוט לתת לו להיות ער עוד קצת (אולי הוא לא מספיק עייף, ישן במעון מ-12 עד 2, אולי לא נמצא איתנו מספיק.. כל מיני רגשות אשם ומצפון שמגיעים..) והוא פשוט משחק עם עצמו עד שמתעייף ואחרי קצת זמן שמים אותו במיטה ונרדם. ובימים האחרונים זה לא הולך בשום שעה, וכל פעם שהולכים למיטה הוא צורח וכבר רואים שהוא גמור מעייפות והוא מתעקש לא לישון, ועכשיו שאני כותבת, ב 11 בלילה והוא ער אחרי סצנות ובכי!!
מה עושים???? אני יודעת שאולי צריכים להיות יותר קשוחים אבל אני פשוט לא מצליחה. וכל העניין הזה גורם לי לעצבים ותסכול וחוסר אונים. מהבוקר אין לי כמעט זמן לעשות דברים ובערב אני ממש צריכה את השקט שלי, אפילו רק קצת. אני אוהבת מאוד להיות עם הילדים, אבל כל אחדצריך קצת זמן עם עצמו (ועם הבעל..)
אם יש לכן עצות , אפילו משהו קטן אודה לכן מאוד.
 
תודה לכולן על התגובות... רוני ושמחי
בגיל הזהאמא ל-5
אני הייתי שוכבת לידו במיטה שלי , הוא נרדם בליטופים ואח"כ מעבירה אותו, זהירות לא להירדם איתו.
 
לפי מה שאת מספרת, הכל עובר נחמד עד שאת יוצאת .
הוא יודע שבאיזה שלב את תעזבי אותו, יכול להיות שמראש הוא חושש מהרגע הזה ובוכה בהסטריה מתחילת תהליך השינה.
לכן, אפשר לשבת ליד המיטה שלו על כיסא ולא ללכת עד שהוא נרדם, הכל כדי לתת לו את התחושה שאת כאן ולידו. זה מאוד טבעי עם תינוקת קטנה בת 3 ח' , גם ככה קשה לו וזה לא הולך לעבור כ"כ מהר, לכן אני מעדיפה להרדים במיטה שלי והכי כיף לו שם, הוא מרגיש אהוב ובמיטה של אבא ואמא.
 
שיהיה בהצלחה ולילה שקט.
קודם כל תודה רבה על ההתייחסות! ו...רוני ושמחי
אני מעדיפה לא להשכיב אותו אצלי כי אני רוצה שיתרגל לישון במיטה שלו. מנסיון עם הגדולה, היא הייתה באה אלינו כל לילה ולא היה איכפת לי מדי פעם אבל לא באופן קבוע, ועם ילדים זה לא הולך ככה, אם פעם אחת מרשים, אז למה לא תמיד?
הוא בא כמה פעמים באמצע הלילה והייתי משאירה אותו אצלינו, אבל התחלתי להחזיר אותו ובד"כ זה עובר בסדר.
אולי זו תקופה, ובאמת זה כנראה קשור גם ללידה...
הלוואי והייתי מה הדבר הכי נכון לעשות..... הלוואי על כולם
בעזרת ה'.. 
אז תשבי לידו בחדר עד שהוא נרדם.aima
או תשכבי לידו במיטה שלו.
עם הבן שלי הייתי שוכבת אתו במיטה ונושמת עמוק נשימות של שינה ומפהקת , וזה מדבק. הוא היה נרדם בצ'יק.
רוני ושימחי היקרהיהודית פוגל
נראה לי כי הילד נכנס איתכם למאבקי כוח. וכמו בכל דבר, מי שמתעקש ונחוש יותר הוא הזוכה והמצליח. תתעקשי על שעות שינה סבירות אבל באמת תהיי חזקה והוא ייאלץ להכנע. הוא מזהה את החולשה שלך ואת אי היכולת שלך לשמוע צרחות ובכי והוא מנצל את זה. בהצלחה
כאילו אני כתבתי את זה..שחרחורת
רוני ושמחי יקרה,
אני כ"כ מזדהה!! אנחנו בדיוק באותה בעיה עם הגדול שלנו (בן שנתיים וחצי) הילד פשוט כבר לא זקוק לשנת צהריים. כשהוא לא ישן צהריים הוא מחזיק עד 7 וחצי 8 (שזה מכובד לילד בגילו) ואז נרדם כמו טאטל'ה.
אבל כשהוא ישן צהריים במעון- עד 10 בלילה לפחות- סרט!!
יש לי כמה עצות בשבילך- קודם כל, אולי זה אפשרי להוציא אותו מוקדם מהמעון ושלא ישן צהריים. כשאני יודעת שיש ערבים שאני זקוקה בהם לזמן עם עצמי אני מקדימה תרופה למכה ומוציאה אותו מוקדם מהמעון שלא יישן צהריים.
מעבר לזה- אני לא חושבת שזה נכון להיכנס למאבקים. אין כאן מצב של מנצח ומפסיד. להיפך, לדעתי צריך למצוא את הדרך לצאת מהמצב בלי מאבקי כוח. מאבק כוח ייקח את הבעיה הספציפית ויגרור אותה לאורך שנים ח"ו.
פשוט להיות אסרטיבים ובטוחים בכך שאתם ההורים ואתם רוצים בטובתו.
בהצלחה...
אפשר גם לבקש במעון לא להשכיב אותו שעתייםאנונימי (פותח)
אני מכירה ילד שגם היה עם בדיוק אותה בעיה. ומה לעשות לא לכל ילד מתאים לישון שעתיים ביום במעון (בשביל זה משלמים כ"כ הרבה כסף??!) אז אפשר לבקש מהמטפלת להעיר אותו אחרי שלושת רבעי שעה ועם קצת אסרטיביות זה בד"כ עובד (כי ברור שהיא תעדיף את השקט שלה..) ואז בשעה 7 וחצי הוא יהיה באמת עייף וזה יהיה הרבה יותר קל... בהצלחה!!!
שלא ישכיבו במעוןאם הבנים12אחרונה
אפשר לנסות מדבקות - ישנת במיטה כל הלילה - קבל חיוך או מדבקה אחרי 5 מדבקות פרס קטן.
להיות רגועים כשמשכיבים - אצלי אם אני לחוצה או ממהרת הם פשוט חשים את זה ולא נרדמים.

היי חזקה ! בהצלחה
הפעלת הילדים בקיץ/בשבתקצת אחרת
שלום אמהות יקרות. הייתי באתר פר"ח במקרה. יש להם המון הצעות לפעילויות נחמדות עם הילדים שאפשר לעשות בכיף בבית. אני מצרפת קובץ אחד לדוגמא. ממליצה לכן להכנס לאתר ולחפש קצת, אפשר למצוא פעילויות לגילאים שונים ולמטרות שונות. תהנו!
 
סליחה - הנה הקישורקצת אחרתאחרונה
 
משום מה אני לא מצליחה להעלות את הקובץ. אוף! אולי מישהי מוכנה לנסות?
מה עושים עם המכות שלהם?תיכף6
הצילו! הם הולכים מכות (כמעט)בלי סוף. ואם זה לא פיזי, אז זה מילולי, ואם לא זה ולא זה, אז זאת מילחמה קרה.
אני מנסה לחשוב עם עצמי: האם גם אני כ"כ אלימה. הרי הם מתנהגים לפי מה שהם רואים? איפה אני אלימה?
מה ואיך אני אומרת שאולי בעיני נראה בסדר, אך בעיניהם מתפרש כאלים...
 
אקיצר...
חשבתי שאולי טבלה עם מדבקות תדרבן ותעזור (הם בגילאי 10.5 ומטה). כבר הרבה זמן שלא היתה טבלה כזו בבית (בעיקר כי אני לא הייתי עיקבית).
שאלתי היא: איך להכין את הטבלה כך שתהיה אפקטיבית. שלא תגרום להם להסתובב סביבה כל היום ולהתחיל לריב:"לא מגיע לה כי..." "מגיע לי יותר כי...", וכו'...
איך לעשות את הטבלה משהו חשוב, אך לא... מעיקה?
 
אציין עניין חשוב מאוד: יש גם עיתות שלום ויחסי "מסחר" תקינים. הם כן יודעים לשחק ביחד ולשמוח ביחד. אבל נדמה לי שימי המלחמה גוברים על עיתות השלום...
לדעתי...*תות בננה*
באמת הרבה פעמים ילדים מתנהגים ומחקים את מה שהם רואים בסביבה הקרובה שלהם,
זה לא אומר שאת דווקא אלימה או שהם אלימים מטבעם, אם הם בגילאי גן או ביה"ס יכול להיות שהם רואים ילדים שרבים, ומרביצים והם רואים את זה וזה נכנס להם לתודעה,
 
באמת יכול להיות רעיון טוב לעשות טבלה עם מדבקות, פרסים וכדו',
כתבת שיש לפעמים רגעי שלום אז כדאי גם חיזוקים מילוליים: למשל: "אני רואה שהיום בלל לא הרבצת למרות שהיה לך מאוד קשה"... וכדו'. 
 
תרביצי להם ותגמרי עניין אנונימי (פותח)
 
תתני להם מכות ותגמרי עניין אנונימי (פותח)
 
רעיוןאנונימי (פותח)
אני שולחת את שניהם לחדר ומותר להם לצאת רק כשהם
א. דיברו על העניין (מה הפריע לכל אחד)
ב.פתרו את " מה עושים פעם הבאה שזה לא יקרה",
ג. הם חברים.
כמובן שקדם לזה עבודה משותפת של לימוד איתי איך מדברים על מה שמציק ואיך מסיקים מסקנות
מומלץ בחום!   
חונקולינקה- את מלכה !!אנונימי (פותח)
קודם כל היצמדי לכלל הנחרץ האומר שאין להתערביהודית פוגל
במריבות של הילדים בשום פנים ואופן, אלא אם כן נשקפת סכנה כלשהיא למישהוא מהם. אם תעמדי בזה, חצי מהקשיים שלך יפתרו. ובקשר לטבלה ולכל ענין אחר, ככל שתפגיני יותר סמכות הורית, ויהיה מובן לכולם שאתם הקברניטים של המטוס הזה ואינכם פתוחים לשום מניפולציות ולחצים, הענינים יירגעו וכל אחד ידע את מקומו ותפקידו. ברגע שיהיה ברור מי בעל הסמכות ומי המנהל והקובע הם ילמדו לקבל מרות וגם ירכשו תחושת בטחון שיש מי שאחראי כאן. כי כרגע הם אולי מרגישים שהכל פרוץ וכל דאלים גבר. אבל כשיבינו שהמבוגר האחראי דואג לאינטרסים של כולם בשוויון ובהגינות, הם יוכלו להירגע והכל יקבל צורה יותר הגיונית ונעימה. בהצלחה! 
הבעיה היאנחשונית
"במריבות של הילדים בשום פנים ואופן, אלא אם כן נשקפת סכנה כלשהיא למישהוא מהם."
הבעיה היא, שלי תמיד נדמה שנשקפת סכנה כלשהי למישהו מהם, בעיקר לקטן...  שניהם נולדו פגים, הקטן עדיין קטן, לגדול יש בעיית ויסות תחושתי, ולמרות כל ההשתדלויות וההבטחות שהבטחתי לעצמי שלא אהיה אמא כזו, דווקא כן נהייתי אמא חרדתית. יש לי סיבות טובות, האמינו לי, הבאתי אותם לעולם בשיניים. מה לעשות, מה לעשות / שאני אמא כזאת?
יהודית, קשה לי עם זהרצון הרצונותאחרונה
שמעתי על גישת "עד מצב של פיקוח נפש" וקשה לי עם זה שילדים יכולים להוציא על אחיהם את כל האגרסיביות שלהם בלי בקרה (כי אף אחד לא מת מכמה מכות חזקות בגב או מסריטות). כשהם יודעים שבשלב מסויים (כשזה כבר אלימות ולא צ'פחה) אני מתערבת הם מרסנים את עצמם מראש.
ספר מומלץאמא לשניים
"איך להקשיב לילדים כך שידברו ולדבר לילדים כך שיקשיבו" של אדל פייבר ואליין מייזליש.
 
הספר מתמודד עם כל הדברים שתיארת ועוד הרבה יותר ביחסים בין ההורים לילדים ובינם לבין עצמם.
 
יש בספר עצות מאוד מאוד מועילות וההסברים מלווים בציורים שמקלים על ההבנה.
 
ההסברים קלים וברורים ומאוד ישימים.
 
שווה שווה לנסות!! אצלי זה עשה פלאים!!! ספר עם גישה מאוזנת ובריאה.
 
אני ממליצה בחום!!
 
(אפשר לקחת מהספריה לנסות)
זהירות מטיטול בלילהAvrechit
בעקבות השאלה של אמא שבנה בן 14 ואוהב ללבוש טיטול, נראה לי שחשוב להעלות כאן את הנושא, במיוחד לאור העובדה שהיא ציינה שהיא מכירה עוד אימהות שמחתלות בלילה עד גיל מאוחר מאוד.

בעבר, כשהחיתולים היו מבד והכביסה התבצעה ביד, היו כאלה שגמלו תינוקות מוקדם מדי, ומסתמא יצרו אצלם כל מיני בעיות כתוצאה מכך.
היום, כל כך קל ומקובל לחתל ילדים ואנשים שמוגבלים מסיבות שונות, והמגמה התהפכה לכיוון השני: לא ללחוץ, לא להלחיץ, לא נורא אם הוא עדיין מרטיב, זה נורמלי... ולא חושבים על כך שלא רק גמילה מוקדמת עלולה ליצור בעיות, אלא גם גמילה מאוחרת! לכל זמן ועת. אם ילד בגיל שנתיים עוד לא בשל, צריך לחכות. אבל לא לאחר!

בנוגע לגמילת לילה, צריך להבין שילד לא ייגמל בלילה אם הוא לא ירצה להיגמל. אם הוא לא יידע שזה פסול, הוא פשוט ימשיך להרטיב - למה להפסיק אם זה לגיטימי?!
היה פה פעם שרשור שבו אמהות כתבו שיש להן ילדים שאפילו בגיל 8, בכלל לא מפריע להם שהם מרטיבים בלילה.
תפקידנו כהורים, ללמד ילדים נורמות תרבותיות! לא, לא להלחיץ, וכמובן מאוד להיזהר בנושא כה רגיש. אבל לא לתת לילד הרגשה שזה בסדר גמור שהוא מרטיב בגיל מאוחר!
יש לעשות את מירב המאמצים שזה לא יקרה: לקחת אותו בלילה לשירותים, להתייעץ עם מומחים בנושא ועם אמהות מנוסות, להבטיח לו תמריץ כלשהו אם יקום יבש.
אצלנו, היה ילד עם תקופות יבשות ותקופות רטובות. בשלב מסויים, אמרנו לו שאם זה ימשיך הוא יצטרך לישון עם טיטול (בן 6). זה כבר ממש הבהיל אותו, למרות שהצגנו את זה לא כעונש חלילה אלא שזה לטובתו, הרי לא נעים לו באמצע הלילה לקום ולהחליף הכל. והוא הפסיק.

אני לא אומרת שזה תמיד כה פשוט. לעתים הבעיה היא זמנית, למשל מצב מסויים של לחץ שלא ניתן לטפל פה (למשל מישהו חולה ח"ו וההורים בקושי מתפקדים בבית, כך שבטח אין להם אפשרות לטפל בילד). ובמקרה כזה נראה לי הגיוני לשים טיטול עד לפתרון הבעיה. אבל לא להשאיר את זה ככה ולחשוב שזה יעבור, אלא לטפל! אם זו טראומה או מצב מלחיץ, אז לטפל מהשורש.
תודה על המידע המועיל.אנונימי (פותח)
ואם כבר, אז שאלה....אנונימי (פותח)
הבת שלי בת שנתיים וחודשיים גמולה כמעט לגמרי (מפספסת פעם בהרבה זמן).
בלילה ובשנת הצהרים היא עם טיטול.
מה עושים עם זה? מתי יודעים שצריך כבר להוריד ואיך נמנעים מפספוסים רבים?
תודה
לדעתיחילזון 123
את צודקת שזו דרך בעייתית לשים טיטול בגיל מבוגר כ"כ (כמו 6 או 8)
אבל גם לאיים בלשים טיטול זה לא בדיוק גישה מכבדת ומלמדת לעצמאות לדעתי.
אם הילד מרטיב אז שידע שהוא בבוקר קם רטוב ומחליף בגדים וסדין אולי, וזה הכל. זה הפועל היוצא של העניין. לא נראה לי שאיומים יעזרו פה.
אז אולי תתנו עיצות!אנונימי (פותח)
כבר פתחתי פעם שרשור בנושא
ועכשיו אנחנו בלי טיטול, עם הליכה לשרותים באמצע הלילה ועדיין המון הרטבות!
אני בעיקר מרחמת עליו שהוא קם רטוב, מסכנצ'וק כזה. (אמא פישתנתי... )
אני לא יודעת אם זה קשור אבל, במשך היום הוא כמעט אף פעם לא הולך לשרותים מיוזמתו
אלא כשאני רואה שהוא עצבני (זה סימן שהוא צריך) אני לוקחת אותו (כמעט בכח) לשרותים.
מה יהיה ?
הכי חשוב לא להכנע!! לא להלביש טיטול!!אמהית
מהנסיון שלי, אפילו שלפעמים זה ממש אבל ממש מיאש, ומתסכל כל פעם לקום להחליף מצעים - לא להכנע ולהלביש טיטול - פעם שניה יהיה הרבה יותר קשה....
 
אצלי, מיד כשנגמלו סופית ביום - הורדתי גם לילה. יש תיסכולים אבל זה ב"ה הוכיח את עצמו.
 
עיצות:
1. להגביל שתיה לפני השינה. הילדים כבר יודעים - שותים בארוחת ערב, ואחר כך אחרי האמבטיה מי שצמא מקבל טיפטיפונת בכוס, לא יותר. והאמת שהם לא צמאים כי שותים הרבה בארוחת ערב.
2. שלא יהיה להם קר בלילה, לא להגזים עם המזגן. ואם צריך אז פיגמה ארוכה!
3. כשממש ממש לא הולך אז להעיר אחרי כמה שעות שינה.
 
אין ספק שילד שקם יבש ומקבל פידבק חיובי זה עושה לו את זה, נורא כיף לקבל חיבוקי בבקר "וואו איזה גדול אתה יבש"!!!
 
אני מסייגת את הנ"ל בידיעה שיש ילדים שאצלם זו ממש בעיה - לפעמים זה תורשתי. אבל בשביל זה יש מטפלים מוסמכים. עד כמה שאני יודעת אפשר ללכת לטיפול כבר מגיל 5.
 
תגובותAvrechit
טרייסי: פיזיולוגית, אדם לא עושה את צרכיו מתוך שינה. מי ששנתו עמוקה, ייתכן שיתעורר, יעשה ויחזור לישון בלי לזכור את זה, כמו שיש אנשים שאפשר להעיר אותם ולדבר איתם והם יענו באופן הגיוני, ואחר כך לא יזכרו את זה. זאת אומרת שילד שהוא גמול ביום, בד"כ לא יעשה מתוך שינה, ואם הוא קם עם חיתול רטוב - זה בדרך כלל מה שהוא עשה כשהוא התעורר. מיד אחרי שגמלתי ביום, שמתי לב שהם קמים עם חיתול יבש, ופשוט הורדתי אותו גם ללילה.
 
חילזון: כאמור, לא הצגנו את זה כאיום אלא כ"פתרון" לבעיה. ובמאמר מוסגר אציין שלא היתה לי כל כוונה ליישם את זה... כפי שכתבתי קודם, במקרה הזה ה"איומים" כן עזרו והילד הפסיק להרטיב. כי זה גרם לו להבין עד כמה ההרטבה היא תינוקית ולא מתאימה לו. לפני כן, היה מקרה שהוא רצה לישון אצל חבר, ושאלתי אותו: מה אם תפספס? אז הוא אמר בפשטות: מה הבעיה, אמא שלו תחליף לי את המצעים והפיג'מה...
מהאמירה הזו הבנתי שהוא לא קולט שהוא אמור לא להרטיב, שזה דבר פסול ומבייש.
 
תמר: אם הוא לא הולך מיוזמתו באמצע היום, איך הוא יילך באמצע הלילה? לא כתבת בן כמה הוא, אבל אני מבינה שרק לא מזמן הורדת לו טיטול. אני באופן אישי לא הייתי מורידה טיטול בלילה עד שהוא הולך ביום מיוזמתו.
מה הוא עושה בגן?
אני מציעה לך לבדוק איתו אם יש משהו שמרתיע אותו מללכת לשירותים. למשל, אולי הוא מתקשה לכוון, או מסתבך עם הציצית? (זה קורה להמון בנים, במיוחד אם הגמילה נעשית סמוך לזמן שהתחיל ללבוש ציצית).
 
אמהית: יישר כוח על העצות! אגב, שמעתי שרצוי לא להגביל יותר מדי את השתייה בלילה, כי אז עלול לקרות מצב שהילד יחשוב על השתיה וזה רק יחמיר את המצב. מלבד זאת להצמיא ילד זה ממש התעללות... הכי טוב לעשות כמו שכתבת שאת עושה, לתת הרבה בארוחת ערב ואחר כך טיפ טיפונת בכוס.
 
 
לשים לילד טיטול בלילה, משדר- אתה קטןאמא ל-5אחרונה
לי יש שני ילדים שעד עכשיו- 3.5 ו-6 הרטיבו בלילה, לסירוגין, לא חשבתי לרגע לשים טיטול וכששאלתי את הקטנה אם היא רוצה (סתם סיקרן אותי) היא צחקה ואמרה , מה פתאום.
 
ממש לאחרונה, שניהם נגמלו לגמרי, אולי מזג-האויר החמים, אולי כי אני מעירה את הקטנה באמצע הלילה, הבן לא משתף פעולה באמצע הלילה.
יש להם אח בן שנה, גם זה משפיע על הרצון להיות עדיין קטנים.
 
בכל יום להחליף 2 זוגות מצעים חורפיים ולכבס שמיכות, זה לא תענוג גדול, שלא נדבר על מקלחת חורף בבוקר, אבל התגובות שלי אף פעם לא היו חריפות, פשוט , קום ונחליף, אין מצב שילד עושה את זה בכוונה, נראה לי משפיל ומבלבל לשים טיטול לאחר גמילה ביום. 
מה עושים עם המכות?תיכף6
הצילו! הם הולכים מכות (כמעט)בלי סוף. ואם זה לא פיזי, אז זה מילולי, ואם לא זה ולא זה, אז זאת מילחמה קרה.
אני מנסה לחשוב עם עצמי: האם גם אני כ"כ אלימה. הרי הם מתנהגים לפי מה שהם רואים? איפה אני אלימה?
מה ואיך אני אומרת שאולי בעיני נראה בסדר, אך בעיניהם מתפרש כאלים...
 
אקיצר...
חשבתי שאולי טבלה עם מדבקות תדרבן ותעזור (הם בגילאי 10.5 ומטה). כבר הרבה זמן שלא היתה טבלה כזו בבית (בעיקר כי אני לא הייתי עיקבית).
שאלתי היא: איך להכין את הטבלה כך שתהיה אפקטיבית. שלא תגרום להם להסתובב סביבה כל היום ולהתחיל לריב:"לא מגיע לה כי..." "מגיע לי יותר כי...", וכו'...
איך לעשות את הטבלה משהו חשוב, אך לא... מעיקה?
 
אציין עניין חשוב מאוד: יש גם עיתות שלום ויחסי "מסחר" תקינים. הם כן יודעים לשחק ביחד ולשמוח ביחד. אבל נדמה לי שימי המלחמה גוברים על עיתות השלום...
נושא בוערראו כי טובאחרונה
ואצלי הם רק בני ארבע וחצי ושנתיים וחצי.
יש את החוברת "ילדות שניה" (נדמה לי) של ראש יהודי, שם מתייחסים למריבות בין אחים, מאוד חשוב!
אין לי עצה איך להתייחס או איזו טבלה לעשות, כי אצלי טבלאות לא מחזיקות מעמד הרבה זמן.
מה שכן עובד אצלי זו תעסוקה חיובית.
פשוט להעסיק אותם כל הזמן בפעילות שהם אוהבים וטובים בה.
לחפש גם פעילות שיוכלו לעשות יחד בכיף ואז לשבח על כך.
הרבה תפילות.
תתפללי על העתיד, שלמרות המריבות יגדלו להיות אחים טובים וחברים טובים.
אלימות בין אחים.תיכף6
הצילו! הם הולכים מכות (כמעט)בלי סוף. ואם זה לא פיזי, אז זה מילולי.
אני מנסה לחשוב עם עצמי: האם גם אני כ"כ אלימה. הרי הם מתנהגים לפי מה שהם רואים? איפה אני אלימה?
מה ואיך אני אומרת שאולי בעיני נראה בסדר, אך בעיניהם מתפרש כאלים...
 
אקיצר...
חשבתי שאולי טבלה עם מדבקות תדרבן ותעזור (הם בגילאי 10.5 ומטה). כבר הרבה זמן שלא היתה טבלה כזו בבית (בעיקר כי אני לא הייתי עיקבית).
שאלתי היא: איך להכין את הטבלה כך שתהיה אפקטיבית. שלא תגרום להם להסתובב סביבה כל היום ולהתחיל לריב:"לא מגיע לה כי..." או "מגיע לי יותר כי...", וכו'...
איך לעשות את הטבלה משהו חשוב, אך לא... איך לומר? מעיק?
אשמח לעצות מחכימות.
גמילה מטיטולאנונימי (פותח)
שלום וברכה,
הילד שלי בן שנתיים ותשעה פיקח ונבון (בן בכור)
ניסיתי להוריד לו את הטיטול כמה פעמים והוא מתנגד לכך בכל תוקף
הוא רק בוכה שהוא רוצה ללבוש טיטול וזהו
הוא מאוד התרגש לקנות תחתונים וישבנון ולשבת על זה עם בגדים אבל הוא בשום אופן לא מסכים להוריד את הטיטול. ניסיתי בהסברים וסיפורים, בפרסים וכו' ושום דבר לא עוזר
הוא רק מדבר על זה שהוא רוצה לעשות בטיטול וזהו.
פעם אחת הוא הסכים להוריד אותו אבל אחרי זה הוא רק בכה שהוא רוצה ללבוש אותו חזרה
מבחינה שכלית וכל הבחינות האחרות הוא בשל לגמרי (להבנתי)
אגב - בגן שלו כמעט כולם גמולים

מה לעשות איתו? לחכות שהוא יבקש להוריד? אם הוא פוחד עכשיו מלהיות בלי טיטול השאלה היא אם בהמשך הוא לא יפחד יותר...
להוריד לו למרות שהוא לא רוצה איזה יום ולבלות איתו ככה?

 

תודה מראש!


לדעתירצון הרצונות
גם לי היה ילד שבגיל שנתיים ו- 11 חוד' בכה בכי קורע לב שהוא לא רוצה להוריד את הטיטול.
חודשיים אח"כ הוא רצה ונגמל ביום אחד...
אני לא בעד ללכת נגד הילד אחרי הכל ילד בגמילה צריך הרבה רצון משלו כדי לא לפספס וללכת לשירותים כשהוא צריך.
עוד קצת סבלנות כשזה בא ממנו זה צ'יק צ'ק!אם הבנים12
מסכימה ומדגישהקיפי.
שחשוב לא לנדנד לו כל הזמן. :אולי בכל זאת?? אתה כבר נורא גדול!"
כי זה רק מכניס אותו ללחץ וליותר אנטי.
לתת לו להחליט לבד מתי מתאים לו, ורק להזכיר בעדינות שקיימת האפשרות, בלי ללחוץ.
(או להגיד דרך אגב: "כשתהיה גדול וכבר תעשה רק בשירותים ולא יהיה לך טיטול,..." שיהיה לו ברור שהוא יפרד מהטיטול מתישהו וזה רק עניין של זמן ושל החלטה שלו)
מצרפת לך שירשור מצויין בדיוק בנושא הזהקרנלהאוראחרונה
מפורום הורים באתר לייף סנטר. נראה לי שתוכלי לשאוב משם מידע והשראה. בהצלחה.