איזו לידה זו? מה זה עבורך מתמוטטת נפשית?
אנסה להסביר בעדינות : במהלך השבוע הראשון שלאחר לידה, שינויי מצב רוח קיצוניים מרגע לרגע והתכנסות של האשה בתוך עצמה והתינוק הם תהליך נורמאלי לחלוטין ואף נצרך להשתקמות מן הלידה ולעיכול בשורת המעבר מאשה סתם לאם. במהלך החודש הראשון, עדיין צפויים שינויים רגשיים הקשורים בחוסר סבלנות וסובלנות והעברת מרכז המחשבה על עצמה- אגואיזם זמני, לקראת גיל חודש אשה יכולה " להפגש שוב עם העולם " ולהגיד לעצמה בלב: וואו, העולם המשיך, קרו עוד דברים חוץ ממני, איפה הייתי? עד גיל חודשיים עדיין כל משימה שהיתה נראית לאשה בעבר כמשימה אפשרית וסבירה עלולה להראות כמו הר בלתי עביר אך עם זאת היא יותר מעורה חברתית, יותר שמחה, מסוגלת להנות מדברים שמהם נהנתה בעבר כמעט באותה מידה, יש לה כבר התרגשות לקראת דברים נחמדים כמו בעבר. כאן מתחיל סדר עדיפויות שונה מבעבר אך הוא כבר כמעט ואינו מלווה בתסכול, בעצבנות בעייפות נפשית או בבכי ותחושת חדלון. אם עברת את אחד השלבים האלה בצורה קיצונית יותר מן המתואר , או אם את מרגישה "תקועה" בשלב קודם למה שאת נמצאת בו כבר ( לדוג'- אשה, 6 שב' אחר לידה, כל היום בוכה,עצבנות קיצונית, כעס לא מאוזן ומוסבר או לא מוצדק על בן זוג או בני משפחה, שינויי מצב רוח קיצוניים, תחושת חדלון, חוסר רצון לקום או רצון לטפל בעצמה או בתינוק, חוסר רצון להראות נעים ונחמד...) אז יש סיכוי שאת נופלת למצב של " דכדוך לאחר לידה" ובמקרים קיצוניים יותר ל"דכאון אחר לידה".
זה לא ממש ידוע אבל אחת ל10 נשים נופלת לתוך אחת הקטגוריות הזו!!! זה הרבה, זה מוכר, צריך לדבר ולטפל.
אז מה עושים?
במקרי דכדוך- כלומר, מצב רוח עכור יותר מן הרגיל, עצבנות , בכי וכד'- חובה לספר לסביבה הקרובה מאד: בעל, הורים,( בתנאי שלא יזיקו- סליחה שאני אומרת בל פשוט ראיתי הורים שנדחקו לסדק הזה כדי לשבש זוגיות של ילדיהם), חברה טובה וכד'.
ראוי להעזר בסביבה בלי להתבייש, להקל על עצמך כמה שיותר בכל דבר טכני שקשור לטיפול בבית, השאירי לעצמך כמעט רק טיפול בעצמך ובתינוק, נוחי והרבה לא יאומן כמה עייפות מוסיפה רע למצב הזה!!!
נראה לך שזה כבר בשלב הדכאון? גשי לרופא! הטיפול התומך הוא כמו בדכדוך, בתוספת שיחות שיעזרו לך לגלות בעצמך כוחות חדשים וגורמי תמיכה שיוכלו לעזור לך. רק לפעמים צריך טיפול תרופתי יש מרפאות בהם יושבת עו"ס שתפקידה לסייע לנשים במצבך. היא לא תכעס עליך, לא יזלזלו בך , להפך! אישה המודעת לכך שהיא זקוקה לעזרה נחשבת כאחראית מאד כלפי עצמה, ילדיה ומשפחתה.
בלי קשר לנ"ל . הקינסיולוגיה ("מח אחד") מאד מאד מאד עוזרת במצבים אלו. קחי שמרטף לזמן מה ( זה אפשרי גם עם תינוק) ולכי למטפלת בתחום. זה עושה נפלאות בצורה שלא תאמיני!!! גם הבילוי שלך עם עצמך בנפרד מן התינוק לזמן מצומצם יעשה לך טוב ( לא בושה לומר- אמהות זקוקות לאויר לנשימה לעצמן מדי פעם ע"מ לאגור כוחות ולהתחזק, מי יותר ומי פחות, וכל עוד זה לא כרוך בהזנחה- השארת תינוק אצל שמרטף במקרה כזה היא לתועלת האמא וגם לטובת התינוק)
אפשר להמשיך באישי אם תרצי. אשמח לעזור אם אוכל.
,
