פורום הורות (עמוד 37)

בהנהלת:
שרשור חדש
התערבות בחברות של בתיטובה12
אנחנו גרים ביישוב.
ברחוב שלנו יש קבוצה של בנות בכיתות ב-ד וחוץ מהן יש את בתי שהיא בכיתה א ועוד ילדה אחת שגם איתה בכיתה.
הבת שלי לא מסתדרת עם אחת הבנות המובילות בקבוצה הזו,מה שמביא להרבה לעג, נידוי ואפילו מכות מצד חבורת הבנות הזו. הילדה שבכיתה של בתי תמיד תצטרף לצד שפוגע בה ואף פעם היא לא באה לעזרתה.. מצד שני,בבוקר,בכיתה, היא יכולה להיות החברה הכי טובה שלה ולפעמים אחר הצהריים כשאין אף אחת משאר הבנות באיזור היא תבוא אלינו ותשחק עם הבת שלי,גם במקרים שאנחנו עושים בריכה או יש איזו הפתעה היא תמיד תבוא ותהיה פתאם חברה של הבת שלי.
הבת שלי אוהבת אותה ורוצה כל הזמן להיות חברה שלה,וכל פעם שהילדה מצטרפת לבנות שפוגעות בה זה ממש שובר לה את הלב, אבל למחרת היא שוב תרצה להיות חברה שלה.
לי,כאמא שלה, קשה לראות את ההתנהגות הזו, קשה לראות איך היא 'משתמשת' בבת שלי רק כדי להפיג את השיעמום שלה או כדי לקבל הפתעה. באינסטינקט שלי אני רוצה להגיד לה שלא כדאי לה להיות חברה שלה..אבל לא בטוחה שנכון להגיד את זה ככה.. אשמח לעזרה מכם מה הייתם עושים במקרה כזה..
אוי, זה קשהבת 30
לראות את הילדה ככה.
אני הייתי שוקלת לדבר עם האמהות של הקבוצה הפוגעת דווקא כדי לנסות להפסיק את עצם הפגיעה, ואם זה לא עוזר, הייתי אפילו נוזפת בילדות הפוגעות ,אם אפשר ''לתפוס אותן על חם''.
צריך לחשוב על מה להגיד להן, כמובן, אבל משהו שיעמיד אותן במקומן ויסביר להן את חומרת הדבר.

במקביל- יש חברות אחרות שגרות קרוב מספיק?
אם כן- אז אולי לפתח חברות אחרת. להזמין אליכם, ושהיא תלך לבית אחר אחה''צ מדי פעם, ככה תוכל ''להשתחרר'' מהתלות שלה בחברה ההפכפכה.
בהצלחה...
לא קל.
אבל לדעתי נכון להתערב, כי זה מצב שהילדה לא באמת מבינה, וצריך לשמור עליה.
עונה קצת..טובה12
לגבי הקבוצה הפוגעת זה בטיפול מול האמהות, וב"ה יש לה הרבה חברות שלא גרות ברחוב אז משדלת אותה ללכת/להזמין אותן. לגבי החברה שבגילה, בסוף,השכנות היא נוחה כי גם לא תמיד אפשר ללכת רחוק יותר ולכן הבת שלי לא מצליחה להשתחרר.. וגם באמת מתאים להן מאד להיות חברות,והיו חברות מקסימות עד שה'חבורה' הזו החלה להיווצר..
יופי. טוב שזה בטיפולבת 30
האמת, במקרים כאלה לא בטוח שיש מה לעשות עם הילדה האחרת, וכנראה שצריך לנצל את ההזדמנות כדי לחזק את הילדה שלך ולהעצים אותה.
קרה גם לי, מול התנהגויות של אחרות
ומה עם לדבר עם החברה הזו?שגם בכיתה אאו ר
לדבר עם האמא שלה שתדבר עם הבת (גם שלא תהיה נגררת אחרי התנהגות פסולה של גדולות יותר וגם שזה לא יפה להיות חברה רק כשיש הפתעות)
אולי אפשר להגיד לה בשקט כשהיא באה כן להנות מחברת ביתך משהו בסגנון "אתמול העלבת את ביתי ולא ככ מתאים שעכשיו תתנהגי כאילו לא קרה כלום, אולי תבקשי ממנה סליחה ואחכ נוכל לחלק את הגלידה. ותיזהרי שלא יקרה לך שוב". זה נראה לי גיל שעדין אפשר להשתמש במרות של מבוגר וללמד איך להתנהג בחברה.
שמחה לשמוע שהקבוצה הפוגעת בטיפול, זה ממש בריונות! מה יש לילדה בכיתה ד לחפש להציק לקטנה בכיתה א???!
אישית הייתי משננת לבת שלי שהיא לא צריכה את חברתן, שתתרחק מהן, וכל הכבוד לה שהיא לא נגררת אחריהן ושכנראה חברה שלה לא חזקה כמוה שפעם אחת היא כן רוצה להתנהג יפה ואז הן משחקות ביחד ופעם אחת היא לא מצליחה להתגבר ומתנהגת לא מכובד, ואז צריך להתרחק ממנה (ולעשות פנטומימה של ראש מורם וגאה) עד שהיא תחזור לעצמה. "
וכן לגמרי מתאים לסנן אותה מידי פעם אולי ככה היא תלמד להתמיד בחברות
באמת מכאיבאמא וגםאחרונה
כאמא הייתי משוחחת עם ההורים של הבת המובילה ולא נותנת להתנהגות כזאת להמשיך להתקיים.
מאמינה שזה יכול לעזור גם לסחף של החברה.

בנוסף לחזק את הילדה שהיא טובה ומקסימה,
ולהדגיש שהבנות האחרות לא מתנהגות יפה כשהן עושות כך וכך.
אסור שילד יתרגל לקבל אלימות או רמיסה שלו כדבר טבעי ומובן!
בן 3 ושלושה חודשים, בעיות שינהמותק 27
אחרי ניתוח צינוריות, הקטנת שקדים וכריתת שקד שלישי..
חשבנו שאחרי הניתוח הוא יישן טוב יותר. הכוונה, לא מאוחר ב11 12 בלילה.. אך לא עוזר.. כל יום ככה..
אחיותיו נרדמות מוקדם , לא עושות עניין. בת 5 וחצי ובת 8 חודשים.
והוא גם קם מוקדם, ימים בסביבות 5 וחצי 6 בבוקר. יש פעמים שקם ב8. אציין כי הוא לא ישן צהריים..
ומאז הקורונה שני הקטנים איתי בבית. כלומר הוא ואחותו. אני המפעילה שלהם 🤗🤗🤗
קשה ככה עם השינה, מוכר לכם או שאצלכם ישנים מוקדם??
צריך להפנות לרופאת ילדים במקרה כזה?
אני מרגישה שזה דיי מעכב את ההתפתחות
לגבי נושא ההתעוררותאמא וגםאחרונה
כדאי לנסות לשים לב מה השוני בין ימים שישן מוקדם למאוחר.
וגם להחשיך לחלוטין את החדר בלילה!
בת שנתיים עם מעט שינייםסתיו_7373

שלום,

 

בתי בת שנתיים וחסרות לה לא מעט שיניים.

הראשונות הופיעו בגיל שנה ושלושה חודשים.

יש לה ארבע חותכות תחתונות, שלוש חותכות עליונות, שתי טוחנות עליונות, טוחנת תחתונה אחת.

 

קצת מודאגת.

 

תודה 

לא מבינה כ''כבת 30
אבל אם הראשונות יצאו לה בגיל שנה ושלושה, שזה די מאוחר, כנראה שכל השאר גם יצאו מאוחר ..
הייתי שואלת רופאה, סתם כדי להיות רגועה..
לשאול רופאאמא גם

או אפילו האחות בטיפת חלב אולי יודעת

יש תור. בזמן שממתינה לתור כוססת ציפורנייםסתיו_7373


אצלי עד גיל 3 אין לאף אחד פה מלאטוזי

סביב גיל שנתיים בד"כ יש לילדים שלי 4 למעלה ו4 למטה

תודה! מתי צמחו שאר השיניים? בין שנתיים לשלוש?סתיו_7373

ועוד שאלת בונוס , את זוכרת את סדר הצמיחה של שאר השיניים? 

 

תודה!

בין שנתיים לשלוש, לדעתי בגן שלוש עוד יצאו שיניים לחלקטוזי
ואני ממש ממש לא זוכרת את הסדר, כן יודעת להגיד שזה לא קריטי בכלל.
לבת של חברה שלי יצאו שיניים צדדיות (לא הטוחנות) ראשונים והיא לקחה לרופא ילדים ורופא שיניים ואמרו לה שממש אין מה לדאוג, הסדר לא משנה.
תודה רבה על התשובה!סתיו_7373אחרונה


סרט מזעזע!! חובה לכל הורה!!! סכנות ברשת במיוחד בחופש הגדול.בינייש פתוח
^^^מקפיצהrivki
וואי אמאלה לבכותניצנוצי תקווה
האמת, גם אם הוא באמת היה בן 15עמקאביב
הוא עדיין היה יכול לחטוף אותה ואז לאנוס או לרצוח
הרבה פחות נפוץבינייש פתוח

למרות שאני זוכר מקרה של אונס קבוצתי של מתבגרים, אבל מדובר ביחידים בדורם

לא בטוח, יכול להיות שיש פחות אכיפהעמקאביב
כי בן 14 לא יקבל עונש כמו בן ארבעים .
ובכלל אם בנות האלו ככה פותחות בלילה, יש מצב שכבר עברו כמה דברים לצערי.
נראה לי מוגזם ממש להיפגע ולעבור על אותה טעותבינייש פתוח

מי שנכווה בחמים נזהר בצונן ולא נמנע מלהיזהר בחמים

עובדתית לא נכון, בדרךעמקאביב
כלל מישהי עם שכל או זהירות או סתם ילדה טובה לא תפתח דלת לבחור לא מוכר.
מי שכן עושה את זה , היא כנראה כבר עברה משהו או שזה מקובל בסביבה שלה. מה היא התכוונה לעשות עם בחור בן 15 באמצע הלילה כשהיא לבושה מכנס מיני?
בטח שלא לקרוא ספר.
ברור שהיא לא התכוונה לשחק איתו שחמטבינייש פתוח

אבל אם היא עושה את זה עם מתבגר בן 15 זה בהסכמתה, מאוד בעייתי אך מאוד נפוץ בכל העולם המערבי (כולל בציבור היהודי החופשי בישראל לצערנו) ואם הוא מתחזה ובן 40 הרבה יותר סביר שהיא לא תיהיה מעוניינת ואז עלול להתרחש אונס 

(עוד סיבה למה לא סביר שבן 15 יאנוס. למה לו אם הוא יכול לגרום לה להיות בעניין, דבר הרבה יותר קשה לבן 40?)

שתי בנות שם מתחת לגיל הסכמהעמקאביב
בכל מקרה. לא משנה בן כמה בחור
בן ארבעים יכול לקנות מתנות שוות ולגרום לה להסכים.
לא מצדיקה פדופילים, מגיע להם עונש מוות אבל זה מאוד תמים לחשוב שבחור בן 15 לא מסוכן ולא יכול לאנוס. הוא יכול לעשות אותו דבר כמו בן ארבעים רק לקבל יחס יותר סלחני.
אבל המטרה לשכנע בנות שלא אכפת מגיל ההסכמהבינייש פתוח
להימנע ממגע עם אדם זר שהם מכירים מהאינטרנט
ולא רק אותן. את כולן ובמיוחד אותן
יאבאלה,פחד אלוקים!נועה גבריאל
אימלה מזעזע!!א המגניבהאחרונה
הי אני גם בגיל שלהם פחות או יותר ואני עם פלאפון בלי פייסבוק וכל אלו כי ההורים שלי לא מסכימים רשתות חברתיות ותמיד כעסתי עליהם בגלל זה, עכשיו אני מבינה למה הן מונעים את זה...
הרדמותסימן שאלה?
בן שנתיים ובן רבע לארבע.
בוגרים ומבינים- עד לפני שלושה חודשים היינו יושבים לידם עד שהיו נרדמים.
עכשיו כבר שוכבים לבד.
בן השנתיים קם, בוכה, שוב ושוב חוזר לסלון- וממש לא מצליח להרדם לבד.
אני לא יודעת מה לעשות עם זה...
בשלב הזה השכבתי במיטה.44444
אם הוא היה קם הייתי שמה אותו בעגלה וחוגרת.
אולי לחזור לשבת לידובת 30
יכול להיות שהוא מרגיש צורך בקרבה ובטחון כדי להרדם
בן שנ תיים הוא עדיין קטןאמא גםאחרונה
ודי תינוק
גם אם מבין ועושה רושם של בוגר
אני אישית הייתי חוזרת לשבת לידו
חיותזית1
למי שיש חיות בבית באיזה גיל קניתם לילד חיה?
ואיזו חיה יש לכם?
קניתי כשהיו בביס יסודי, כיתה נמוכה.מארי
ממליצה על שרקן. הוא גדול מאוגר, אוהב להישאר בכלוב ולא בורח ממנו, בניגוד לאוגרים.
אפשר להוציא מהכלוב, ללטף, לשחק איתו.
תודהזית1
גם לי בתור ילדה היה שרקן ודגים וממש אהבתי להיות אחראית ולדאוג להם.
השאלה אם ילד בן שנתיים יכול אפילו מעט לדאוג להם.
מפחדת שהוא יקנא בחיה וחלילה יחשוב שאנחנו אוהבים יותר את החיה.
אממממ לא חושבת שיקנא.מארי
הוא יכול לשים אוכל לדגים, לדוגמא. רק להקפיד שיעשה את זה בהשגחה שלכם בלבד.
משפחות רבות מגדלות חיות מחמד והילדים פשוט גדלים איתן.
לא זכור לי שהבן הצעיר קינא, והוא היה ממש קטן. להיפך, היו לנו תוכים ןהוא אהב אותם.
...זית1
נראה לי שנתחיל עם דגים ואחרי חצי שנה נוסיף עוד חיה.
תודה עזרת ממש.
יש לנו כלבggg
זה המון אחריות וילד קטן לא יכול להיות אחראי עליו. לנו יש גם גדולים שיוצאים איתו לסיבובים ומטפלים בו. אבל הבן שלנו הקטן שגדל איתו מגיל ממש קטן, ממש אוהב אותו. זה מקסים לראות קשר בין ילד לכלב. הכלב ממש דואג לו. אם נגיד הילד שלי נפל במהלך טיול עם הכלב, הכלב מיד בא אליו וליקק אותו כדי להרגיע אותו.
וגם הילד ממש אןהב את הכלב ומחבק אותו או סתם נשכב לידו ושם עליו את הראש. הם ממש חמודים ביחד.
בעבר היו לנו גם ארנבות ואוגרים סיבירים וזה גם היה טוב לילדים. הם שיחקו איתם וליטפו אותם. אבל בסופו של דבר, כשהילדים קטנים, האחריות לטיפול נופלת על ההורים.
תודה.זית1
האמת שחשבתי על מחרסמים, ופחות על כלב וחתול שצריך ממש לדאוג להם ולטפל בהם.
ואיזה כייף לשמוע על הקשר המיוחד שיש להם.
וברור לי שהאחריות על החיהזית1
תהיה בעיקר עלי ועל בעלי.
אבל רוצה לפתח אצל הילד גם אחריות ודאגה למישהו אחר.
היה לנו ארנבון מינימום עבודה ממש מתוק האכלנו אותו בשאריותאמממאחרונה


מילדות או רפואהמתלבטת123
אני בת 30 עם 4 ילדים.
אחרי תואר ראשון עשיתי הסבה לסיעוד..
באמת, רציתי רפואה אבל לא היה לי אומץ לנסות וגם פחדתי מההשלכות של תהליך ההכשרה הארוך. לכן עשיתי את המעשה האחראי ולמדתי סיעוד.
אני מאוד אוהבת את העבודה, אבל כל הזמן מרגישה תחושה של החמצה.. רואה את הרופאים ואני אכולת קינאה! מכירה מישהו שלא ויתר על החלום ועכשיו מתקבל... והיו לו בהתחלה נתונים נמוכים משלי..
אני יכולה להמשיך למיילדות ואז יש לי יותר סמכויות.. וגם לעשות דוקטורט בסיעוד וללמד.. אבל זה לא זה ...
חוששת שוב לעשות את ההחלטה האחראית ולהמשיך בתחום שלי ואז להמשיך לחוש את ההחמצה.
התחלתי ללמוד לפסיכומטרי לאחרונה...
לכי עם הלב שלךבת 30
מכיר מישהי שהתחילה ללמוד רפואה בגיל 27 או 28 עם שני ילדיםספק

לקחת לה קצת יותר זמן מהרגיל, אבל היא סיימה. (ואז כבר היו לה שבעה ילדים...). 

אם את מוכנה להשקיע מספיק וזה מה שאת רוצה - אז אני חושב שכדאי לך לנסות. 

 

אסביר יותר טוב את ההתלבטות..מתלבטת123

המשמעות של ההחלטה על הרפואה היא כזאת: 

כרגע אני צריכה לפעול ב2 אפיקים- לנסות להתקבל ל 6 שנתי, שזה אומר לעשות פסיכומטרי ומיונים.. כאשר הפסיכומטרי שאיתו אפשר להגיש מועמדות הוא עד אפריל זאת אומרת שגם אם למשל יקרה נס ואצליח להגיע לציון מספיק כבר על הפעם הראשונה בשנה הבאה אני לא יכולה להגיש מועמדות אלא צריכה לחכות לשנה אחרי. 

במקביל אני צריכה לפתוח לי את האופציה של ה- 4 שנתי הדורש , השלמת 7 קורסים אוניבסיטאים ומבחן ידע. בשל התחייבויות קורמות לא אצליח להשלים את הקורסים בשנה הקרובה אלא רק בשנה שאחריה ואז מבחן ידע שנחשב מבחן קשה. המשמעות מבחינת שנים היא כזו: 

2021 - פסיכומטרי. 

2022- הגשת מועמדות ל 6 , והשלמת קורסים ל 4 שנתי. 

2023- מבחן ידע, הגשת מועמדות ל 4 שנתי ול6 (במידה ולא התקבלתי בשנה הקודמת). 

2024- קבלה.. 

 

זה המסלול שמצפה לי רק לקבלה במידה ויהיה לי הרבה מזל... 

 

בשנים האלה אני יכולה להספיק לסיים מיילדות ולהתחיל תואר שני בסיעוד , שזה דבר שברור לי שאוכל לעשות.. לעומת רפואה שזה לא בטוח ויכול להיות שבזבזתי 3 שנים לשווא... כמובן שאמשיך במקביל לניסיונות הקבלה לעבוד כרגיל בתור אחות... 

 

השאלה האם לתת לזה צ'אנס , מצד אחד אני אומרת , אולי עדיף לנסות ואם לא אתקבל אדע שניסתי ולא הצלחתי ואז אהיה יותר שלימה על המקום שלי.

 

וכמובן, שכל התהליך עולה כסף... שזה גם שיקול

אלו הן תמיד ההחלטות הכי קשות:ספק

ללכת על "הכל או כלום" או על לבחור בפשרה. 

לדעתי, השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך באיזה מקרה תרגישי גרוע יותר - אם תנסי ללכת ללמוד רפואה ולא תצליחי או שמראש תוותרי על החלום ותתפשרי על מיילדות ותואר שני? 

 

זה מאוד אינדיבידואלי. 

אני חושב שבמקרה הכי גרוע, אם תתחילי מילדות ותואר שני בעד 3 שנים - לא יקרה אסון. 

עיכוב קל להיות מוכנה לשלם כדי ללכת בעקבות החלום - אבל כפי שכתבתי, זה מאוד אינדיבידואלי. 

 

אגב, אני חושב שאם היו לך ציונים מספיק גבוהים בתואר הראשון, אתה יכולה לנסות להתקבל על סמך הציונים הללו לרפואה. 

ברפואה חייבים פסיכומטרי גבוהה גם אם יש ציונים טובים בתוארמתלבטת123

ראשון. 

 

אבל אכן, כנראה אני לא באמת מרפה מזה, עובדה שאחרי שאני עובדת כמה שנים בתור אחות שזו באמת החלטה טובה אני עדיין חולמת.. וכנראה לא אפסיק גם כאשר אסיים דוקטורט בתחום אחר.. 

מצד שני, זה חסר אחריות לרדוף אחרי חלום כזה שידרוש מהמשפחה הרבה, הן בזמן הלימודים והן לאחריהם בתקופת ההתמחות. אני רואה את המתמחים אצלינו הם עובדים משהו כמו 300 שעות בחודש! משרה מלאה של אחות היא חצי מזה!! ברור לי שאני מאוד אהנה מהתפקיד אבל המשמעות למשפחה היא דרמטית... 

במיוחד כשאר זה ניראה קצת חוסר אחריות לרדוף אחרי חלום כזה כשיש משפחה לחנך ולפרנס. אוף! האמת שהחלות הכי גדול שלי היא פשוט לא לרצות את זה, להרגיש טוב עם עצמי ולהתקדם בתחום שלי, בו אני מוערכת ואהובה. 

אף פעם לא ביררתי את זה - פשוט זכרתי משהו כזהספק

נשמע שאת מודעת לכל השיקולים ולהשלכות - זה פשוט ענין של תעדוף.  

בעיקרון, יש התמחויות פחות תובעניות כמו רפואת משפחה (זו ההתמחות של מי שהזכרת בתגובות קודמות) - ואז אין 300 שעות בחודש וגם קראתי השבוע שרוצים לבטל את השנה סטאז' (אבל אי אפשר באמת לדעת). 

מה שכן, רופאי משפחה עובדים בעיקר בקופ"ח ופחות בבתי חולים. 

 

מבחינה כלכלית - כנראה שבטווח הקרוב זה פוגע, אבל בטווח הרחוק, זה משתלם. 

 

חוץ מזה, לגבי הקשיים - ברור לי שזה לא ענייני, אבל אני חושב שזה מאוד תלוי איך החצי השני מקבל את זה וכמה הוא מוכן לקחת על עצמו. 

מכיוון שאני מהתחום ברור לי שרפואת מפחה זה לא הכיוון.. בכללמתלבטת123

לא שווה לי את המאמץ .. לא מעניין אותי... הכינוי "רופאה" הוא פחות מה שמושך אותי אלא העבודה בבית החולים, לא מתחברת בכלל לעבודה בקהילה.. נמשכת יותר או לזיהומיות זה כולל רפואה פנימית וילדים, קרדיולוגיה מאוד מושך אותי..  או לתחום המשלב כירורגיה במקביל לרפואה פנימית שזה יותר גניקולוגיה (אם כי זה פחות..). 

 

בהחלט!! בן הזוג זה "ה" שיקול!! לפני הסיעוד זה עלה, והוא אמר לי "ואת בטוחה שלא תרצי רפואה אחרי? " ואני עניתי "כן ! אהיה שלמה מהמקום שלי" והוא אמר: "קשה לי להאמין, את רק תסיימי, תראי את הרופאים במחלקה וזה לא יספיק לך ותרצי רפואה" ובכלל הוא חושב שרפואה זה מקצוע גרוע (אמר את זה גם לחברים שלו ששקלו ללמוד.. כך שזה לא קשור כלל אלי..).

 

הנושא עלה לאחרונה כשהחלטתי ללמוד לפסיכומטרי, הוא היה קצת מאוכזב, ואני מנסה לנחם "אני רק מנסה רוב הסיכויים שלא אתקבל.." ותשובתו: " לא! ברור לי שתתקבלי לכן אני חושש! אם לא היה סיכוי שתתקבלי לא היה אצלי שום חשש, ולא היה אכפת לי כלל מזה שאת לומדת לפסיכומטרי". אך בסופו של דבר, אנחנו די תומכים אחד בשני, בשנים האחרונות אני פרנסתי כשהוא למד ואני מוכנה להקריב דברים למענו (זו הסיבה שבגללה אין סיכוי שבשנה הבאה אלמד מילדות, תואר שני או אשלים קורסים.. )ועל אף החשש בסופו של דבר הוא רוצה בטובתי ואני בטובתו. ואם אתקבל נעבור דירה למקום בו יהיו לנו משאבי תמיכה טובים יותר (ליד ההורים..), על מנת להקל עלינו, (ההורים מתים שנעבור לידם , בלי קשר.. ). 

אגב, "ה" סיבה שלא הלכתי בהתחלה על זהמתלבטת123

היא כדי שלא ייפול על בן זוגי יותר מידי.  

ולכן אני קוראת להחלטה של המילדות והסיעוד "ההחלטה האחראית". 

כן, די הבנתי את זה מההודעות שלךספק
עבר עריכה על ידי ספק בתאריך ט"ו בתמוז תש"פ 00:30

חייב לציין שאני די מסכים עם בעלך - זה מקצוע גרוע בעיני. (מבחינת תנאים, לא מבחינת השליחות). 

 

נשמע שאת מאוד מודעת למה שזה ידרוש ושיש לך תמיכה בבית - ואת צריכה להחליט אם את מוכנה לעשות את ההקרבות הנדרשות כדי להגשים את החלום. 

 

(אם את רוצה, אני יכול לשאול את אותה רופאה שדיברתי עליה קודם אם t, יכולה להתייעץ איתv - אבל היא רופאה במשרה מלאה ועם משפחה מרובת ילדים, אז אני לא יכול להבטיח כלום).  

הבנתי שאחרי גיל 30אמא וגם
לא מקבלים... לא יודעת אם זה נכון מקווה שביררת את זה. אולי רק למסלול הקצר.
עשית פסיכומטרי מתישהו?באורות
מה היה הציון שלך? ומה הממוצע שלך מהתואר בסיעוד?
אני לא ככ ממליצה על התוכנית ה4 שנתית, היא מאתגרת מאוד מאוד. בטח אם התואר הראשון שלך לא כולל את קורסי הליבה ואז זה אומר שנת השלמות, של קורסים לא ככ פשוטים, ואם את גם מתכננת לגשת במקביל לכמה פסיכומטריים- קשוח. בכל מקרה להשלים את קורסי הליבה ולהתכונן למבחן הידע במקביל זה גם כן מאתגר אז להוסיף לזה פסיכומטרי זה בכלל טירוף.
מוזמנת לפנות אלי בפרטי בכל אופן להמשך דיון..
תעשי רשימת בעד ונגדאמא גם

ואז אחרי שיהיה לך הכל מול העיניים תראי מה השלב הבא שבא לך ולכי עם הלב

אם יש יותר מדי פחדים ומניעות,אז לא. אבל אם הלב רוצה ושואף,אז כן,לכי על זה

מכירה את הרפואה מקרובפולנית
את צריכה לחשוב למה את רוצה להיות רופאה ומה בדיוק את מדמיינת שקורה כשאת רופאה.
מבפנים אני אומרת לך, לאנשים מבחוץ זה נראה ורוד אבל לרופא עצמו ההרגשה היא של עבד נרצע, אין לך חיים. אתה מפסיד ומקריב כל כך הרבה עם הילדים והזוגיות.
הדילמות לא ייגמרו אחרי שתהי רופאה, אם תרצי שפיות אז תלכי לרפואה בתחום יותר נוח אבל אם האופי שלך הוא עם הרבה אדרנלין אז תרגישי שאת מתייבשת....
במיילדות או בחדר מיון או בטיפול נמרץ יש לך חיי אדרנלין ונתינה עם שילוב של חיי משפחה.

בקיצור, הנקודה שרציתי להבהיר היא שנכון ולמקצוע הרפואה יש את ההילה שלו אבל בסוף בן אדם מסתובב עם התחושה הפנימית, ואת זה את צריכה לפרט לעצמך.

אגב, גיל 30 זה צעיר ללמוד רפואה, זה לא השיקול פה אם יש לך מערכת תומכת מסביבך.

ברכה והצלחה!
יש לי הצעה פרקטית. תעשי פסיכומטרי. תתלבטי אחר כךסודית

בינתיים תגידי לעצמך, עד שאין פסיכומטרי - אין מה לחשוב על זה.

 

האוניברסיטה הפתוחהמשומר

שמעתי שאפשר ללמוד שנה ראשונה רפואה (שנת מעבר) באוניברסיטה הפתוחה. אם בסוף שנת הלימודים הראשונה מקבלים ציונים כפי הנדרש ,אז בשנה השניה בלי פסיכומטרי

באופן אוטומטי  ניתן לעבור ללמוד רפואה באוניברסיטה . יש הסכמה בין האוניברסיטאות. בדקי את זה

עונה כאחותyaelimאחרונה

הי

למען הגילוי הנאות- אני אחות חדשה.

במהלך הלימודים הספקתי לעבור את התהליך של המחשבות למה לא הלכתי לרפואה (יכולתי).

 

אני חושבת שכל מה שיענו לך פה לא יהיה שווה למענה שתעני לעצמך במדויק:

מה יש ברפואה שאותו דווקא את רוצה, ואין אותו בסיעוד?

 

הילה?

יוקרה?

סמכויות?

שכר?

 

הרי בסופו של דבר אם המטרה היא לטפל באנשים ולעזור להם, אני אישית חושבת שהאחיות נמצאות שם בשביל המטופלים הרבה יותר מהרופאים.

 

וגם למי שפחות מכיר את המקצוע מקרוב, אני רואה חובה לציין את הדברים הבאים:

יש חוסר צדק במעמד שיש היום למקצוע הסיעוד.

הרופאים מקבלים המון קרדיט, ובהחלט מגיע להם. אבל לא רק להם!

 

חושבים שלהיות אחות זה בקטנה; לא מעריכים, מזלזלים, אפילו אחיות בינן לבין עצמן מזלזלות!

"בסך הכל לחלק תרופות, בסך הכל להשגיח על חולה... מה כבר צריך?!"

מודה, גם אני הייתי ככה. רק אחרי שנכנסתי לתחום הבנתי עד כמה תדמית האחות שהכרתי הייתה לא נכונה, ועד כמה המקצוע הזה דורש. קשה להסביר למי שלא בפנים.

(לצערי לא חסרות אחיות שמביישות את המקצוע, הן מקצועית והן אנושית. אבל זה לא שונה מרופאים או כל מקצוע אחר. תמיד נמצא את הדפוקים והסתומים בכל מקום, כמו שנמצא את המדהימים)

 

מאחלת לך שתמצאי תשובה כנה עם עצמך

וגם לרצות רפואה בכל זאת, ולוותר כי החיים לא מאפשרים- זה אמנם צער גדול, אבל לפעמים זו ההחלטה הנכונה.

זקוקה לעזרה וחיזוקהלומדת


זוג עם שני ילדים ובהריון, מתחזקים (עדיין לא דתיים) שומרי שבת וחגים ומסורת.
מאז שאנחנו בתהליך (שלוש שנים בערך) כמעט ולא נפגשים עם המשפחות בסופי שבוע ובחגים , ובמילא לא נפגשים במהלך השבוע כי הסבים עסוקים, , לא גרים באותה העיר. אחדד שאני מזמינה את הוריי והוריי בעלי כל שבת אבל אין להם כוח להגיע, ולהוריי קשה לארח אותנו אז לא מזמינים אותנו, אז זו הסיבה לא חלילה נתק.
יש לנו ילדים צפופים, שנתיים וחצי, חצי שנה ובהריון. ובגדול עניין הגידול עליי עם שיתוף פעולה של בעלי כמובן. (אני לא עובדת)
מרגישה לבד ומרגישה קושי בבדידות לפחות אחת לחודש שמנטרל אותי אנרגטית.
הילדים כמעט לא חווים משפחה וסבא וסבתא כי הם לא באים לבקר וקשה להם לארח אותנו בשבתות.
זה המצב ולא ניתן לשנות.
החלום שלי משפחה גדולה אבל מרגישה שאני טובעת באתגר הזה. ואני מרגישה בודדה ועצובה לפעמים שכמה נורא שאנחנו בתהליך כל כך מבורך אבל המחיר הוא בדידות איומה.
עוד אין קהילה ממש (גרים בתל אביב) זו עיר פחות מסורתית כך שאין ממש שכנות פעילה.
מישהי יכולה להאיר את נפשי ולחזק אותי? אשמח מאוד! לא רוצה להיות בעצבות כי באמת שברוך ה אני ברת מזל! רק צריכה כוחות!
רק לגבי המגוריםמארי
יש בתל אביב גרעינים תורניים. אולי יתאים לכם להצטרף לאחד מהם.
סליחה על הבורות אבל מה זה גרעינים תורנייםהלומדת
מתוך ויקיפדיהמארי
גרעין תורני הוא קבוצה של משפחות או יחידים מתוך הציונות הדתית שמתארגנים לגור ביחד באזור בעל אוכלוסייה יהודית או דתית מועטה, מתוך מטרה לחזק את הזיקה ליהדות באותו המקום, ליצור אינטגרציה ולהניע שינוי חברתי. הגרעינים מבוססים לרוב על כולל אברכים או ישיבה העומדת במרכזם.
מזכיר התנחלות בעירמארי
^^^אמא וגם
יש בנחלת יצחק ויש עוד כמדומני.
יש את 'המקום' יש את אשירה.
תחפשו קהילה להשתייך אליה זה נותן המון!!!
יש את גרעין שקמים בשכונת שפיראמארי
יש את הגרעין של הרב גנץ ליד איכילוב.
יש עוד. לא זוכרת כרגע.
אמא וגם
ולפותחת אולי תכתבי מאיזה איזור את בתל אביב ויהיה אפשר להפנות אותך ספציפית
אני חושבת שזה מוכר להרבה אמהותאמא גם

בלי קשר לדת או לא

שמצד אחד רוצות משפחה וילדים,ומצד שני זה כל כך מאתגר,במיוחד אם את איתם בבית ולא עובדת,אז שקועה רק בזה. ואין קהילה ואנשים סביבך,אז ברור שמתגעגעים למשפחה המורחבת. וברור שרוצים קצת חברה.

מה לגבי כל מיני מפגשי אמהות ותינוקות לפעמים אפשר להפגש שם ולהכיר ולחוות קצת יחד. בטוחה שבתל אביב יש מלא

ואוווו תקשיבי כל הכבוד לך אשרייך!!!!בחור אחד

יש לך מושג כמה נחת את עושה לה'? אני בטוח שתקבלי את השכר שלך ובקשר לקהילה זה הסוד אתם פשוט צריכים לעבור למקום יותר קהילתי שיקבלו ויחבקו אותכם

תודה רבה מחזק מאודהלומדת
אין על מה האמת שכשאני קראתי את מה שכתבת אני פשוט מקנא בכםבחור אחד

בעולם הבא שלכם כמה שיותר קשה ככה יותר שכר תזכרי את זה

קושי לא פשוט אבל כל הכבוד לכםנב"י
מההיכרות הקצרה שהיתה לי עם ת"א דווקא מהגלגול החילוני שלי אני זוכרת שיהא חממה מאוד נוחה לרווקים ופחות למשפחות. אלא אם כן מדובר על איזור הצפון ואז בעיקר חילונים ולא פשוט לשמור שם אפילו מסורת.
אולי כדאי לחשוב על שינוי מקום מגורים אם אתם מרגישים חוסר במשפחתיות ובקהילתיות. יש מושבים וישובים יותר עם דתיים שתוכלו למצוא את עצמכם יותר שם.
גם אנחנו רחוקים מאוד מאוד מהמשפחות המקוריות שלנו אבל משתדלים להשלים את החסר מחברים קרובים, תנסו לחשוב איזה כיוון הכי מתאים לכם ולדעתי שינוי המגורים יכול להוביל לפתיחת אפשרויות.

ובהצלחה רבה לכם בתהליך, לחזור בתשובה זאת המתנה הכי גדולה שאפשר לקבל אם יודעים לקבל אותה נכון.
החלום והאתגר גדולים ויפים מאד...ד.אחרונה

לפי מה שאת כותבת - ההורים לא היו מגיעים גם אם לא הייתם עם שני ילדים, כי "אין להם כח להגיע".

 

ולא בטוח אם היה להם יותר קל לארח אתכם בצורה אחרת.

 

אז עיקר הבעיה בנקודה הספציפית, היא מעצם אי הפגישה. 

 

כדאי לדעתי לומר להורים שמאד הייתם שמחים להיות יותר בקשר ואולי לקבוע אחת לכמה זמן, פגישה באמצע השבוע. יכול להיות איזה ערב. יכול להיות בפארק..

 

כמו כן, אפשר לארגן שיחות וידאו מפעם לפעם. דרכם של סבים/תות, שגם הם  מעונינים בקשר עם נכדיהם. וכמה שזה קורה - הרצון מתעצם...

 

התהליך הוא באמת מבורך ועצום - כל הכבוד. וגם ההרגשה שלך מאד מובנת. בדידות זה קשה. אם כי ב"ה יש לך את בעלך, ואת הילדים - זה אור גדול.

 

ו.. בתל אביב יש גם קהילות שממש אפשר להתחבר אליהם. תחפשי על "ראש יהודי" שם. לפי מה ששמעתי - קהילה חמה, יכולה להתאים ממש לאנשים כמותכם.

 

חזק ואמץ - כל הכבוד..

מרגישה שבעלי מאבד שליטה בוויכוחים עם הילדיםסימן שאלה?
אני לפעמים מרגישה שבעלי מאבד פרופורציה.
צועק על הילד סנטימטר מהפרצוף.
לוקח אותו בצורה לא נעימה לחדר.
אין שום אלימות פיזית!
אבל יש ביטויים שקשה לי לשמוע.
לא מצליחה לדבר איתו על זה.
לא יודעת איך לשכנע אותו ללכת להדרכת הורים.

אני רוצה להדגיש שהוא אבא מהמם!
אוהב את הילדים מאוד מאוד!
דיברתם על זה?בת 30
אחרי שנרגע...
אולי אפשר להחליט שיחד אתם לומדים איזה ספרחלושי
של הדרכת הורים, זה גם יכול להוביל לשיח בינכם בנושא וגם יכול להיות שהוא ירגיש שותפות בקושי גם את לומדת לא רק הוא צריך.
זה רעיון יפה ספראמא גם

וגם הדרכת הורים זה רעיון יפה

יש קבוצות שלומדים יחד לפי נושאים

העניין הזה של להתעצבן ולהוציא את זה מאוד נפוץ להורים,ואחד הדברים שהכי דורשים שינוי אצלינו. 

ואפשר לבקש ממנו ממש מפה בלי להטיף. שממש קשה לך צעקות ואת תשמחי שבשבילך הוא ידבר בטון נמוך כי הלב שלך קשה לו. כשזה למענך ולא הטפה אולי יתקבל יפה יותר

הגבתי הודעה למעלהאמא גם

לא שרשרתי טוב

ממליץ על הפדוקסטמשוטט
של עינת נתן והילה קורח. "אמא אמא"
אפשר לשמוע בנסיעות וזה ממש נותן כלים.. (אני יודע שלח זה עזר להגיב יותר בפרופרציה לילדים)
תגידי לואמא וגםאחרונה
לא בקטע השיפוטי אלא היה לי ממש קשה לראות מה שהיה.
אני פוחדת שזה יפגע בילד ויגרום לו ככה וככה...

ובמקביל אולי לשמוע בעצמך שיעורים בחינוך ילדים ולשתף בתובנות או להציע לו לשיוע איתך.
ברגע שתפתח לו הבנה בתחום אולי יהיה יותר בשל גם לתהליך עמוק יותר.
מצאתי פתרון אידאלי לכתמים!!!בינייש פתוח

מה הפתרון האידאלי לכל בעיה? למנוע אותה מלכתחילה. איך מונעים כתמים? קונים רק טונה במי מלח. לא פחות טעים, יותר בריא ולא עושה שום כתם

חח אמא גם

האמת שלכבס במים קרים עם סבון כלים זה הכי מוריד כתמים

 

 

זה לא טעים🙈יעל מהדרום
זה טעים. פשוט לוקח קצת זמן להתרגל. כמו לחם מלאבינייש פתוח

אם מנסים אחרי יומיים שלושה אוהבים

בעלי גם אהב יותר טונה בשמןבארץ אהבתי
בשלב כלשהו שינינו אסטרטגיה -
קונים טונה במים, אחרי שמסננים מהמים ושמים בצלחת, מוסיפים קצת שמן זית ומערבבים.
יוצא הרבה יותר בריא והרבה פחות שמן, אבל גם מספיק טעים למי שאוהב עם שמן (לפחות לבעלי זה הספיק...)
וגם לא זכורים לי כתמים על הבגדים בגלל הטונה..
האמת שלא אכפת לי שזה פחות בריא🤣יעל מהדרום
אני לא יודע למה זה מצחיק אותךבינייש פתוח

אבל העיקר שאת מרוצה

אין בעיה, תאכלי ותהני...בארץ אהבתי
אכן, גם בריא יותראם ל3+
אצלי יש רק טונה במים
ככה אפשר לעשות קציצות טונה בלי מצפון על כמות השמן
יש כספית בטונהמופאסה
(שלא לדבר על טעם)
עדיף לאכול דגים קטנים (וטעימים)
בדקו את כמות הכספית בטונהבינייש פתוח

ואפשר לאכול קופסה אחת ביום בלי לחשוש בכלל

מה זה דגים קטנים?אמא גםאחרונה

סרדינים? איזה עוד סוגים?

בספר על ר' אריה לוין יש סיפור הפוךrivki
שאלו אותו, איך החולצות שלו כ כ לבנות ומבריקות, איך הוא שומר אותן מכתמים (בידיעה שהוא לא יכול להרשות לעצמו לקנות חדשות).
ר' אריה ענה שהעיקר זה לדעת , איך לנקות.
מצאתי מתכון לקייטנה ביתית מעולה!! (למעוניין ויש לו סבלנות)בינייש פתוח

YouTube

אם מישהו מעוניין ערוצים עם תוכן לימודי מעניין (לא רק לילדים אגב, אבל הילדים של היום חכמים מאוד!) יש את הערוצים האלה:

YouTube

YouTube

יש עוד ערוצים יותר "כבדים" שמתאימים למתבגרים ומעלה כמו לאומנות או הקברניט

ילד בן 3 מסרב להסתפראנונימית 50
הבן שלי בע"ה יהיה בן 3 בשבוע הקרוב.
כשאני רק מתחילה לספר לו שתיכף הולכים לספר והוא יהפוך לילד גדול וכולי הוא פשוט צועק ומודיע שהוא רוצה שיער ארוך.
אמרתי לו שיער ארוך זה של בנות. אז הוא עונה לי אני בת.
מה עושים?
כל כך מפחדת שתהיה לו טראומה.
מפחדת שיפגע לו הדיבור. כבר קרה לו לתקופה שגימגם.
מישהו נתקל בזה? מה עושים? איך גורמים לו לרצות את זה?

(אפילו חשבתי להסתפר בעצמי אבל בעלי פחות התלהב😶)
אולי יש ספר או סרט על הנושא?בת 30
הוא ראה מישהו אחר שהסתפר לאחרונה?בארץ אהבתי
אצלנו אני מספרת את בעלי בבית, אז לקראת מתי שרצינו לספר את הבן שלי, התחלתי לספר את בעלי בשעה שהילדים ערים, הם ישבו וצפו בו, ואז קירבתי אליהם את המכשיר תספורת תוך כדי משחק כדי שלא יהיה מפחיד.
אחר כך כשהגיע הזמן שלו להסתפר זה כבר היה מוכר והוא ראה שאין ממה לפחד.
עם הקטן שליggg
בהתחלה סיפרתי אותו רק במספריים כי פחד ממכונות, אפשר לעשות את זה תוך כדי משחק באמבטיה או צפייה בסרטון, אם אתם מרשים. רק כשגדל קצת עברנו למכונה.
בטח שלצפות במישהו אחר מסתפר יכול לעזור. ולהראות לו חברים שהסתפרו.
גם צריך למצוא את הזמן המתאים ולהלהיב אותו על העניין. לא כשהוא עייף או נרגז. מקסימום להרפות מהעניין ולנסות שוב בזמן אחר.
לא , אנחנו לוקחים לספר.אנונימית 50
אמרתי לבעלי אולי נבוא יום קודם שיראה ויכיר את הספר הנחמד
לא מבינה גדולה בחינוך, אבל אולי פשוט שלא יסתפר?רקלתשוהנ

לא יודעת, אצלינו לא עשו מזה עניין כזה גדול על הדקה...עד שהיה הזדמנות ייכל לקחת חודש חודשיים אחרי גיל 3 בכיף...

עוד מעט הוא יראה שכל החברים שלו מסתפרים, ושבנים בכללי הם עם שיער קצר ולא כמו בנות, ואז הוא גם ירצה

חשבנו על זהאנונימית 50
אבל כמו שאני מכירה את הבן שלי זה לא יעזור לחכות.
לא ממש משנה לו מה שאר החברים עושים.
לא קרה כלום. בלי לחץה-מיוחד


נראה לי שהוא עושה דווקאבינייש פתוח

אולי אפשר לעשות לו הפוך על הפוך

ילד בן 3 עושה דווקא.?אנונימית 50
לא נראלי. הוא תמים ממש ומתוק.
אולי הדיבור על יהפוך לגדול מלחיץ אותו?אם ל3+
אולי יצירת הפרדה בין 'תספורת' ל'תהיה גדול' תעזור לו לקבל את התספורת יותר בקלות, זה לא יהיה משהו שישנה אותו , שיגרום לו לשינוי בסטטוס המוכר והבטוח
אני לא יןדעת איך ליצור מצב שהוא לא יתנגדאנונימית 50
ביום התספורת לשבת אצל הספר. חשבתי שהכנה מוקדמת תעזור.
אולי ניקח אותו ממש שיראה שלא נורא
תעשו לו חאלקה חגיגית ותספרו לו על המשמעות וקחו אותו לרבניםפלונפון מירוסלב

גדולים?

אולי זה יעודד אותו

א.משוטט
לספר בבית בעצמכם
ב.לשים סרט או משהו מרגיע בזמן שאתם מספרים.
ג. לחתוך חתיכה קטנה ולהראות לו שזה לא נורא.
ד. להבטיח הפתעה.
ה. לעודד עם משהו חיובי- אתה תהייה ממש חתיך ותהייה לך כיפה כמו של אבא (להפך מ-לא תהייה בת)
אובינייש פתוח

א. להבטיח פרס

ב. כשייגמר כולם ימחאו כפיים ויגידו לו איזה יפה אתה! אתה ילד גדול!

אנסה באמת לשים לו משהו מרגיעאנונימית 50
אנחנו לא מרשים סרטים אבל אולי נשים לו שירים שהוא אוהב

תודה לכם
יש מספרות לילדים, מכירה?פה לקצת
יש שם כל מיני מתקנים ומשחקים שגורמים להם לעניין וככה יותר קל לספר אותם והם פחות מתנגדים
אולי שווה לבדוק את האופציה הזאת
אני רוצה שהוא יהיה מודע לזה שהוא מסתפראנונימית 50
ולא שפתאום יגלה שהורדנו לו את הצמה.
יש לו שיער עבה ובריא. כנראה קשה לו להיפרד.
מקסימום אולי נחכה קצת עד שירגיש יותר בשל
ברור שיהיה מודע! רק שזה יכול להפוך את התספורת ליותר חוויתיתפה לקצת
והם בתור משפחה לא יכולים לפעול באותם שיטות?בינייש פתוח


לא. לא לכל אחד בבית יש את המתקנים האלהפה לקצת
וילד לא יתלהב להתספר על בימבה שהוא מכיר כבר

(והיא כתבה שהם מסתפרים אצל ספר...)
אבל זה תספורת ראשונה שלובינייש פתוח
דווקא את הספר הוא לא מכיר אבל ההורים שלו כן
ההורים שלו יהיו איתו אצל הספרפה לקצת
לא הבנתי מה הבעיה

הם מספרים אצל ספר, זאת עובדה. נכון?
אז נתתי פתרון אפשרי למצב שלהם
אבל בן אדם שהוא לא מכיר יגע בו. והוא מפחד ממילאבינייש פתוח


אנחנו רוצים להשאיר פיאותאנונימית 50
לכן את התספורת הראשונה אנחנו צריכים אצל ספר.
אולי תמצאו ספר שיבוא אליכם הביתה?בת 30
ככה הוא יהיה באווירה מוכרת, ישב על אבא שלו וירגיש יותר בנוח.
לא חייב...את הבן שלי דודה שלי ספרה ויש לו פיאותיעל מהדרום
לק"י

אפשר למצוא מישהו שהוא מכיר ויודע לספר ולהשאיר פיאות.

וגם הבן שלי ממש התנגד להסתפר, והסתפר קרוב לגיל 4.
וגם היום לפעמים קשה לו להסתפר (אני מספרת אותו)
אני אברר עם הספר מה הטכניקות שלואנונימית 50
הוא מומלץ בעיר שלנו לילדים.
אז אני אברר
אנחנו גם נפגוש אותו לפני
שיהיה בהצלחה ומזל טוב!פה לקצת
אל תשכחו את הצד החשוב שלכם!בינייש פתוח

לעודד אותו גם, להבטיח לו פרס, ובסוף למחוא לו כפיים שעכשיו הוא ילד גדול!

בהצלחה ומזל טוב!

בטחאנונימית 50
תודה
אני גם מחכה שמישהו יכתוב ספר ילדים בנושאחלושי
חיפשתי וחקרתי ולא מצאתי.
יש לי את אותה הבעיה.
יש ספר - 'נרי מסתפרי'ggg
של אמילי עמרוסי
תודהחלושיאחרונה
המלצה לקניית בריכה ביתית, בני 4-5מבשרתת
נשמח להמלצות מנסיון בלבד,
לא משהו יקר מדיי אבל אם כבר אז שיצדיק את המחיר..
יש בריכה ב100 ש''ח בערךבת 30אחרונה
או מפלסטיק קשיח- ואז הבריכות הן יחסית קטנות
או מדפנות חצי קשיחות, שנעמדות כשממלאים מים.
יש גם מתנפחות, אבל בהן כדאי לקנות ממש איכותיות אחרת הן נקרעות די מהר.
סיור בת מצווה לאמהות ובנות בעיר העתיקה!נתנתי
נשמע מקסיםבת 30אחרונה
עד כמה אפשר להגדיל את החיסכון ב"חסכון לכל ילד"?חסוי מאוד

אפשר רק פעם אחת להוסיף או שאפשר להוסיף עד ש"תיגמר" הקצבת ילדים?

לא מבין את השאלהה-מיוחד

מה זה פעם אחת?

באתר של ביטוח לאומי יש אפשרות להוסיף 50 ש"ח לפיקדון מקצבתחסוי מאוד

הילדים.

אז שאלתי אם אפשר לעשות את הפעולה הזו פעמיים - ובעצם להוסיף 100 ש"ח לפקדון.

לא, אי אפשר.יראת גאולהאחרונה
המלצה למשחק וטרינריה חינוכי וערכי לכל המשפחהקסם הג'ונגל

משחק וטרינריה ובעלי חיים לכל המשפחה

 

להיות רופא חיות

משחק קלפי וטרינריה ובעלי חיים לכל המשפחה!

המשחק משלב תוכן וטרינרי אקדמי (מותאם לילדים מגיל 6+), הומור ענק, פיתוח הזיכרון ויכולות למידה.

תקציר המשחק

כל משתתף הופך לרופא חיות. כל רופא חיות בתורו יידרש לטפל במקרים שמגיעים למרפאה, למשל: ב"זיגי",החתול שהגיע עם קשיי נשימה, או ב"ארנבי"

הפיטבול שהלך לים וקיבל מכת חום קשה.

הרופא הטוב ביותר הוא זה שהצליח לטפל בכל בעלי החיים בהצלחה.

המשחק נכתב ע''י וטרינרים ומתאים למבוגרים ולילדים.

שהרופא הטוב ביותר ינצח!

 

קישור למשחק: http://www.kj-kids.com

, כלב

איפה מוצאים פיגמות לקיץ לילדון בן שלוש?ט'

בנקסט אין כלום, מה שיש אי אפשר להזמין. בגולף קידס גם אין.

אני מעדיפה להזמין באינטרנט ולא לצאת לטייל בחנויות.. 

 

אשמח להמלצות

 

בקסטרומענין
לא יודעת מה יש עכשיו. אבל בכללי גם חורף גם קיץ קונה שם את החליפות גן ב50 שח מצוין בשבילי .
איך אין בנקסט? אולי יתחדש עוד כמה ימים?יראת גאולה
יש גם בטרמינל x, אולי תאהבי.
תקני חליפות גן מה שנקרא, לא חייב פיג'מה ייעודיתיעל מהדרום
קרטרס?רק אמונה


לפני חודשיים קניתי בדלתא חליפות גן.44444
הן זולות יותר מפיג'מות ובכיף יכולות לשמש כפיג'מות.

יד קטגוריה של חליפות גן וחליפה עולה בערך 42 ש"ח.

יש גם בקיווי אפשרות לקנות באינטרנט. שמה זה עולה 33 אני חושבת. קניתימהם לפני חודשיים והאתר היה יחסית חדש אז מצאתי 2 חסרונות:
1. קניתי לבת חליפה שתשמש כפיג'מה ולא היה להם במלאי. יאמר לזכותם שהם החזירו את הכסף.
2. יש בגדים שמצולמים רק בצבע אחד ואז לא ניתן לדעת איך הבגד נראה. באחד המכנסיים ציפיתי לצבע מסויים והגיעה צבע אחר.
למדתי משהו חדש, לא הכרתי את החליפת גןט'
הולכת לחפש איפה שהצעתן ומקווה למצוא כי חור גדול במכנסיו 😏🐥

תודה!!!
דלתא אולי?אמא גםאחרונה

הם יחסית יקרים,אבל אולי באינטרנט לא

ואולי עליאקספרס,רק שיגיע עוד מלא זמן

זה קורה בכל מקום, ואסור להשתיק ואסור להתעלם (*אזהרת טריגר*)מזמור לאל ידי



אל תגעו בי,
אל תתקרבו
יש פה נחש
יש כאן חושך נורא
אל תגעו בי,
אל תראו,
את מה שפחדתם לדעת,
או להבין שקרה.

אל תתקרבו,
תעצמו חזק עיינים,
שהמפלצת לא תרגיש,
שהמפלצת לא תדע,
תתנו לה לגעת,
תתנו לה להרגיש,
אל תתערבו,
אל תעצרו
את השריפה.

תסתמו את האוזנים,
תגידו "לא ידענו"
ו"איך זה קרה"?
אל תרגישו,
אל תשאלו
אם הכל בסדר,
או שאולי אני צריך עזרה

תתעלמו,
תגידו "הוא כזה"
"מין ילד נורא",
כל הזמן לבד,
כל הזמן פוגע,
משהו בו לא בסדר
הוא בטח משוגע.

תטייחו את הכאב
ואת הצלקות בלילה
אל תהיו כאן בשבילי
או בשבילם
תגידו שלא הבנתם,
שלא הפמנתם או ידעתם
איך תחת אפכם
מת לו עוד חלל

אמהות- מתי אתן מתפללות??אמא12

בהנחה שיש כאן כמה שמצליחות לעשות את זה..

מתי אתן מצליחות להתפלל? (אם אתן לא מתפללות במסגרת העבודה- מורות וכו'..)

קשה לי מאד לקום לפני הילדים, ניסיתי. הם קמים מאד מוקדם..

והם זקוקים לי בבוקר 100%. ולארגן למסגרות, ולשלוח את כולם, ואז בבית נשארים 2 הקטנים...

 

וחסרה לי התפילה, מאד. בעיקר בבקרים- לפתוח כך את היום..

מעולם לא התפללתי מסודר, גם (בעיקר..) לא בתיכון, ועכשיו מרגישה כמיהה לזה.

 

תודה על השרשור, בזכותכן אני משתדלת להתפלל יותרחרות
עוררתן אותי...
תודה!!
שינהמלח ופלפל
היי בוקר טוב לכם.
אני שואל לגבי הבת שלי בת שנה וחודש. כבר תקופה (חצי שנה אולי) שאין לילה שהיא ישנה רצוף. היא מתעוררת ולא מוכנה להישאר במיטה שלה, ותמיד אנחנו מוצאים אותה איתנו בבוקר.

חוץ מזה שבעקבות כך גם אנחנו לא ישנים רצוף וזה משפיע לנו על סדר היום, אנחנו רוצים שבע"ה היא תישן במיטה שלה כל הלילה, היא פשוט לא מוכנה. לדוגמא אתמול היא נרדמה בערך בשמונה בערב ואחרי שעה היא התעוררה כבר ולא הייתה מוכנה להישאר במיטה. בגלל שזה היה עוד מוקדם הרדמנו אותה שוב אך באמצע הלילה שוב היא קמה וכבר נשארה איתנו במיטה.

גם במהלך היום אם אני רוצה לעשות משהו ואני חייב לשים אותה בלול היא צורחת ולא מוכנה להישאר שם. וזה קורה רק בבית. כשבאתי לאסוף אותה במעון ראיתי אותה בלול בנחת וברוגע.

מישהו חווה את זה? מכיר פתרונות?

אשמח לשמוע
בקשר ללילה נשמע לי לגמרי רגיל לגילחילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך כ"ב בסיון תש"פ 11:36

הבן שלי בן שנה וחצי ונראה לי טבעי לגמרי שיקום בלילה
וכך היו כל הילדים שלי.
בגיל שנתיים ומשהו זה כבר יותר סביר שישנו במיטה שלהם ברציפות

בקשר ללול, לי זה ממש לא נשמע כבר גיל ללשבת בלול, אז די הגיוני שהיא תצרח...
וזה שבמעון היא היתה רגועה?
אז ראשית, במעון יש חוקים אחרים מהבית, היא מבינה את זה מן הסתם, ואין לה ציפיה ליחס כמו שהיא מצפה ממכם ההורים
שנית, אם הייתי יודעת שהבן שלי, בגיל כזה, נמצא במעון הרבה בלול זה ממש לא היה מוצא חן בעיני, ילדים צריכים לזחול, ללכת, לשחק ולא להיות תקועים בלול

בעיות שינה.מאמינה בבורא.
ממליצה בחום על אורית ספאני,מומחית לשפת התינוק,ולבעיות שינה עד גיל 3.
לנו עזרה מאוד(הילדה שלנו ישנה יותר משנה לילות שלמים).
יש לה קבוצה בפייסבוק:הריון לידה והורות טבעית,עם המון חומר בנושא.ממליצה מאוד.
אולי יש לה טראומה מהמיטה?אמא וגם
זה נשמע שיש לה איזה אישיוסביב המיטה שהיא לאמרגישה בטוחה בה.
לא זכורמלח ופלפל
לא זכור לי משהו שיכול לגרום לה למשהו כזה...כמו מה למשל
לא תמידאמא וגם
זה טראומה שקרה לה משהו שרואים.
טראומה היא הרבה פעמיםמחוייה רגשית. לדוגמא בכתה הרבה זמן במיטה ולא שמעו אותה או לא באו אליה
זה יכול לגרום תחושת נטישה וחרדה לילד שמתחברת למיטה
תודה לעונים!מלח ופלפל
מוכר. גם אצלי באים בגיל הזה אליי למיטהאמא גם

נראה לי סביר והרגל די השרדותי. ילד רוצה להיות עם ההורה שיגונן עליו. הוא לא מבין בשכל מה שאנחנו מבינים,שגם החדר השני בטוח,וזאב לא יבוא

מוכר, בהצלחהאו ראחרונה
אל תדאג בסוף היא תישן במיטה שלה.
עד כמה תתעקשו על זה מאיזה גיל באיזו דרך יש מלא רעיונות. זה לגמרי נישה בהורות שהיא מוכרת לכולם.
יש כאלו שבעד שהילד יהיה מחובר למיטה, ויש כאלה שעוד לפני גיל חצי שנה כבר מעבירים לחדר נפרד. תבררו עם עצמכם מה טוב לכם.
לגבי המעון זה גם מוכר, ובכללי בגן בבית ספר הילד מתנהג שונה מאשר בבית. זה מפתיע אבל מתרגלים. אני משועשעת מזה ואומרת שהעיקר שבמסגרת מתנהגים יפה ושישתוללו בבית.
אני משתמשת בזה, ואומרת לו : במעון אתה מצליח להירדם לבד במזרון אני בטוחה שגם בבית תצליח להירדם כשאני לידך ( ולא בידיים נגיד. )
כשאני חייבת שלא יזוז בגיל הזה כמדומני כבר קושרת בכסא אוכל. ומסבירה לו שעכשיו הוא צריך לחכות פה קצת ומשתדלת לעשות קוקו כמשחק או לדבר איתו תוך כדי שלא יבכה. או שמה משחק, (צ'יריוס לאכול אם זה מתאים).
תינוקת שנרדמת רק בידייםאמאאבא
השאלה מיועדת בעיקר להורים שיש להם תינוקות שקשה להרדים אותם.
ב"ה יש לי תינוקת מתוקה! בת חמישה חודשים נרדמת רק בידיים בנענוע מונוטוני ושירים. בדרך כלל בקפיצות על כדור פיזיו אבל יכולה גם להירדם במנשא בהליכה או ריקוד קבוע.
בעוד כחודשים וחצי אכניס אותה למעון ואני מפחדת שלא תדע להירדם לבד, וכמובן שם לא יהיה מי שירדם אותה ככה.
מה מציעים?
-להתחיל להרדים אותה בעריסה, שתתרגל?. למרות הקושי של ההתנגדות לכך (ניסיתי כשבוע בשיטת הרם ורד והלך בסדר סהכ עם בכיות.. והפסקתי עם זה)
-היא תדע איפה היא נמצאת ותלמד להירדם שם לבד? אם כן אשמח לסיפורים שהיו..
-בגיל 7.5 חודשים יותר קל לה להירדם לבד?
תודה!..

אני ממליץ לעשות להרגיל אותה להירדם לבדנפשי תערוג
ברוגע, בעדינות אבל בעקביות

ככל שהיא תגדל זה יהיה כנראה קשה יותר
הרבה ילדים מפרידים בין הבית למסגרתיעל מהדרום
לק"י

אבל אם גם בבית קשה לכם עם ההרדמות האלה, אז אני מציעה לנסות לעשות שינוי בהדרגה, בלי קשר למסגרת.
בדרך כלל באמת במסגרת זה שונהאמא גםאחרונה

אצלי הילד שלי (שנתיים) במסגרת מניח ראש וישן על המזרון,ובבית אין מצב אני צריכה להיות איתו צמוד

להרדים בידים בגיל הזה זה ממש נשמע נורמלי. אבל נסי גם בעגלה, אצלי זה עזר עם תינוקות, הייתי מביאה את העגלה והמטפלת היתה מרדימה בעגלה.