פורום הורות (עמוד 36)

אתם לא כ''כ יכולים לבנות על זה שיהיה מותר להתארח במלונות וכד'.

מחפשת בכל זאת בתקווה שהמצב ישתפר אפילו מעט- ויתאפשר 🙏🏻🙏🏻

יש את המלון ברמות, המלון בכפר בלום, המלון בהגושרים, אחוזת אסיינדה ביער במעלות, הווילג מלון מטיילים על הירדן. בכולם הייתי והם אחלה, סטנדרט האירוח שונה ביניהם, חלקם טובים יותר וחלקם פחות. (גם המחיר בהתאם..).
תכלס באילת ממה שבדקתי יש דילים משתלמים יחסית.

נופש בארץ למשפחה הדתית


בצפון יש מסלולים בכל מקום כמעט
ובטח באיזור כינר או ניר עציון.

כדאי לשים לב למדיניות הביטולים כיוון שקשה לדעת מה יהיה עוד חודש.....

הפכו למלונות קורונה אאל''ט....

ממה שידוע לי ניר עציון כרגע חזר

בכל מקרה אני מאמינה שלא יתנו לאף אחד להזמין חדר במלונית קורונה

אם יהיו תגובות...

בצק ופלסטלינה

גואש (עם סינר)

מסלולים בבית (להניח כריות על הרצפה,כסאות אחד ליד השני, ולעשות מסלול)

לשים דף בתוך ניילונית ולצייר עם טוב מחיק

לשטוף כלים יחד

התעמלות בוקר- אפשר לתת לבנים להציע תנועות, לעשות תנועות כמו חיות (לקפוץ כמו צפרדע, לזחול כמו נחש וכו')
להדביק דף על דלת ולצייר עליו, שידרוג- להדביק בריסטול ושיעשו ציור משותף וגדול.

משחקים:
חם קר
גמד גמד ביער
מה חסר בגננו הנחמד (עם קצת פריטים כי הם קטנים)
מחבואים בבית

גמד גמד ביער ומה חסר בגננו הנחמד, איך משחקים?

יושבים במעגל ושמים כמה חפצים באמצע. ילד אחד עוצם עיניים ואז מוציאים את אחד החפצים והילד צריך לזכור איזה חפץ חסר.

ילד אחד יוצא מהחדר

וילד אחר הוא הגמד שמתחבא באמצע החדר מתחת לשמיכה

והילד שיצא צריך לנחש מי הגמד

שרים:"גמד גמד ביער לא נע ולא זע, והוא לבוש תלבושת לבנבנה, מיהו הגמד הזה הלבוש כל כך יפה, גמד גמד השמיע קול"

והגמד עונה "קוקוריקו תרנגול"

הילד שיצא צריך לנסות לנחש לפי הקול מיהו הגמד

אח"כ אומרים:"גמד גמד הוצא יד"

"גמד גמד הוצא רגל"

עד שהילד שיצא מצליח לנחש מי הגמד שמתחת לשמיכה.

ואז הילד שהיה הגמד יוצא מהחדר ומישהו אחר הגמד.

 

 

התחלנו היום בבניית בית קטן מקרטונים. יש מחא סרטונים ביוטיוב.. חתכנו ארגזים, צבענו בגואש, ולאחר מכן נתחיח להכין מכל מיני חלקים קטנים וחרוזים, את המיטות מטבח וכו.. נראה ממש יפההה
ממליצהה

אחרי תשעה באב אולי...

אצלי אוהבים מאוד 

משחקי אצבעות לקטן,לפעמים גם הגדול מצטרף

שאפשר לעשות בתהליך של התחזקות זה לברוח מהבסיס שלך. כלומר מהמשפחה.
זה הדבר הכי בסיסי שיכול להיות.
אין שום משמעות לתהליך בלי קשר עם המשפחה.

ברור שלא תצליחי להחזיק מעמד ככה.
איך אפשר?
תחזרו למשפחה. גם אם זה אומר פשרות קטנות.
תבנו את עצמכם מתוך המשפחה ולא בנפרד.

חחחח אז לא כתבתי מספיק ברור
אני כל הזמן מזמינה אותם ואין בהם צורך לבוא לבקר או געגוע לנכדים
הם גם לא מזמינים כי אין להם כוח לארח אותנו
הלוואי והוריי היו סבים מעורבים אבל רחוק מזה
גם כהורים הם היו בענייניהם . בקיצור לא מתמרמרת זה התיקון שלי וההשגחה הפרטית שלי להיות בת להורים כאלה.
אז זו נקודה אחת רק כדי התמונה תיהייה ברורה
כתבתי שזה המצב השלמתי איתו ואין מה לעשות
הלאה.....
איך אני מתקדמת ומתחזקת מכאן עם כל הבדידות שכרוכה בניסיון הזה. כמובן שרק הקדוש ברוך הוא אבל כלים פרקטיים מאוד יתנו לי תקווה וציפייה

תראי, בדידות היא הרסנית.
אם אתם גרים בתל אביב, יש לא מעט קהילות, ותיקות וחדשות שתוכלו להצטרף אליהן.
יש מרכזי לימוד יהדות שסביבם מתקבצים כל מיני אנשים בכל מיני שלבים רוחניים בחייהם.
אני באמת חושבת שקודם כל, שווה לכם להתחבר למקום כזה.
אני לא תל אביבית ולא מכירה כ''כ, אבל בטוח שיטוט קצר ברשת יתן לך כמה כיוונים על מקומות כאלה. עכשיו בקורונה זה יותר מורכב, א''א לקיים שיעורים ואירועים כמעט, אבל אולי בכל זאת המרכזים האלה יכולים לתת לכם מענה חברתי.
וגם- אולי חברות, גם אם הן חילוניות לגמרי, יכולות להוציא אותך קצת מהבדידות.

לגבייך- אני גם לא עבדתי בצורה מסודרת כמה שנים כשהגדולות שלי היו קטנות. אני חושבת שכדאי לך לשקול היטב אם זה טוב לך.
יכול מאוד להיות שאם תמצאי עבודה בחצי משרה, קרוב לבית, והילדים יהיו במסגרות, זה יתן לך קצת אוורור, קצת מרחב נשימה.
זה לא קל להיות עם ילדים בבית כל הזמן. המון עיסוק טכני, את מדברת כל הזמן עם ילדים ולא עם מבוגרים, וזה מאווווד אינטנסיבי.
אני לא יודעת באיזה שלב את בהריון, אבל אם את לא לקראת הסוף, תשקלי את הענין- עבודה בהיקף מצומצם שתיתן לך קצת אוויר.
ואם לא עבודה- אז בכל מקרה את חייבת, בשביל עצמך, להתאוורר מדי פעם.
לצאת לבוקר בבית קפה עם חברות (אולי להשאיר את הילדים עם סבא וסבתא?)
לצאת לים באיזה יום חופשי
לצאת בערב לאיזה חוג שמענין אותך.
אפילו רק לצאת למקום מיוחד, עם הילדים.
זה ממש יעשה לך טוב.

המקום, ו-או הגרעין התורני
יעזרו לכם בהכוונה

בהצלחה

בדידות זה קושי נוראי.
אולי תצאי לעבודה, תבלי קצת זמן עם אנשים מבוגרים וזה ייתן לך כוחות לילדים?
אולי תעברו דירה למקום עם קהילה? (יכול להיות גם בתוך ת"א)

בן כמעט 3 ומתאפק... לא או ב וחא מוכן לעשות קקי. בוכה, צועק עד שבסוף יוצא לו וזהו. ממש סיוט.
מאמינה שעואב לבת שלך קצת ואולי גם היא מפחדת מהיציאה, הבנתי שזה מאפיין כמה פעוטות.
זו תקןפה קשה. מקווה שתעבור

האם היה משהו בתקופה האחרונה שזה התחיל? פצע? עצירות? תולעים? לידת אח? שינוי כלשהו?
בעקרון שהיציאה רכה זה קצת מרגיע.
אישית נראה לי הייתי ממשיכה עם סיפורי קקי, אולי מתמללת לה כשהיא מתחילה עם הסאגה "מרגישה שיש לך קקי שרוצה לצאת? איזה יופי! את רוצה לשחק פה בינתיים עד שנחליף לך ? (להציע משחק בסקווט, כיפוף כזה שיכול לעזור) או להסתכל בסיפור באיזו פינה מועדפת" (לפעמים הם כזה מתחבאים מאחורי הספה או איזה מקום קבוע). וגם הייתי שמה לב שלא להיגעל נגיד כשאני מחליפה לה, להראות לה את הקקי ולהגיד ביי ביי.
לפעמים מחפשים שליטה דרך זה, אז אולי לאפשר איזשהי עצמאות בתחומים אחרים.
אם יש איזשהו קושי ליציאות, גם אם רכות, או שהתדירות היא רק כל כמה ימים, הייתי מציעה לפנות לרופא, שיכול בעזרת מינון של סיבים תזונתיים טבעיים להקל.
לא כדאי לחכות שיעבור מעצמו, אם נוצר כאב יכול לגרום להימנע מלעשות שזה יגרום לעצירות שבהמשך תגרום לכאב שתגרום לעצירות וכן הלאה.
עם ילד שגמול או בדרך אפשר לנסות להושיב אותו בסיר עם משחק 5 דקות בבוקר ו5 דקות אחרי ארוחת ערב. ולשים לב לתזונה ושתיה.
אבל כל זה אינן עצות מלומדות ואפשר לפנות למבינים. יש פיזיותרפיסטיות להתפתחות הילד שהן מטפלות ברצפת אגן ויש להם ניסיון בזה

לשלול פיסורה או בעיה רפואית.

לראות את הילדה ככה.
אני הייתי שוקלת לדבר עם האמהות של הקבוצה הפוגעת דווקא כדי לנסות להפסיק את עצם הפגיעה, ואם זה לא עוזר, הייתי אפילו נוזפת בילדות הפוגעות ,אם אפשר ''לתפוס אותן על חם''.
צריך לחשוב על מה להגיד להן, כמובן, אבל משהו שיעמיד אותן במקומן ויסביר להן את חומרת הדבר.

במקביל- יש חברות אחרות שגרות קרוב מספיק?
אם כן- אז אולי לפתח חברות אחרת. להזמין אליכם, ושהיא תלך לבית אחר אחה''צ מדי פעם, ככה תוכל ''להשתחרר'' מהתלות שלה בחברה ההפכפכה.
בהצלחה...
לא קל.
אבל לדעתי נכון להתערב, כי זה מצב שהילדה לא באמת מבינה, וצריך לשמור עליה.

לגבי הקבוצה הפוגעת זה בטיפול מול האמהות, וב"ה יש לה הרבה חברות שלא גרות ברחוב אז משדלת אותה ללכת/להזמין אותן. לגבי החברה שבגילה, בסוף,השכנות היא נוחה כי גם לא תמיד אפשר ללכת רחוק יותר ולכן הבת שלי לא מצליחה להשתחרר.. וגם באמת מתאים להן מאד להיות חברות,והיו חברות מקסימות עד שה'חבורה' הזו החלה להיווצר..

האמת, במקרים כאלה לא בטוח שיש מה לעשות עם הילדה האחרת, וכנראה שצריך לנצל את ההזדמנות כדי לחזק את הילדה שלך ולהעצים אותה.
קרה גם לי, מול התנהגויות של אחרות

לדבר עם האמא שלה שתדבר עם הבת (גם שלא תהיה נגררת אחרי התנהגות פסולה של גדולות יותר וגם שזה לא יפה להיות חברה רק כשיש הפתעות)
אולי אפשר להגיד לה בשקט כשהיא באה כן להנות מחברת ביתך משהו בסגנון "אתמול העלבת את ביתי ולא ככ מתאים שעכשיו תתנהגי כאילו לא קרה כלום, אולי תבקשי ממנה סליחה ואחכ נוכל לחלק את הגלידה. ותיזהרי שלא יקרה לך שוב". זה נראה לי גיל שעדין אפשר להשתמש במרות של מבוגר וללמד איך להתנהג בחברה.
שמחה לשמוע שהקבוצה הפוגעת בטיפול, זה ממש בריונות! מה יש לילדה בכיתה ד לחפש להציק לקטנה בכיתה א???!
אישית הייתי משננת לבת שלי שהיא לא צריכה את חברתן, שתתרחק מהן, וכל הכבוד לה שהיא לא נגררת אחריהן ושכנראה חברה שלה לא חזקה כמוה שפעם אחת היא כן רוצה להתנהג יפה ואז הן משחקות ביחד ופעם אחת היא לא מצליחה להתגבר ומתנהגת לא מכובד, ואז צריך להתרחק ממנה (ולעשות פנטומימה של ראש מורם וגאה) עד שהיא תחזור לעצמה. "
וכן לגמרי מתאים לסנן אותה מידי פעם אולי ככה היא תלמד להתמיד בחברות

כאמא הייתי משוחחת עם ההורים של הבת המובילה ולא נותנת להתנהגות כזאת להמשיך להתקיים.
מאמינה שזה יכול לעזור גם לסחף של החברה.

בנוסף לחזק את הילדה שהיא טובה ומקסימה,
ולהדגיש שהבנות האחרות לא מתנהגות יפה כשהן עושות כך וכך.
אסור שילד יתרגל לקבל אלימות או רמיסה שלו כדבר טבעי ומובן!

כדאי לנסות לשים לב מה השוני בין ימים שישן מוקדם למאוחר.
וגם להחשיך לחלוטין את החדר בלילה!

אבל אם הראשונות יצאו לה בגיל שנה ושלושה, שזה די מאוחר, כנראה שכל השאר גם יצאו מאוחר ..
הייתי שואלת רופאה, סתם כדי להיות רגועה..

או אפילו האחות בטיפת חלב אולי יודעת

סביב גיל שנתיים בד"כ יש לילדים שלי 4 למעלה ו4 למטה

ועוד שאלת בונוס , את זוכרת את סדר הצמיחה של שאר השיניים? 

 

תודה!

ואני ממש ממש לא זוכרת את הסדר, כן יודעת להגיד שזה לא קריטי בכלל.
לבת של חברה שלי יצאו שיניים צדדיות (לא הטוחנות) ראשונים והיא לקחה לרופא ילדים ורופא שיניים ואמרו לה שממש אין מה לדאוג, הסדר לא משנה.

הוא עדיין היה יכול לחטוף אותה ואז לאנוס או לרצוח

למרות שאני זוכר מקרה של אונס קבוצתי של מתבגרים, אבל מדובר ביחידים בדורם

כי בן 14 לא יקבל עונש כמו בן ארבעים .
ובכלל אם בנות האלו ככה פותחות בלילה, יש מצב שכבר עברו כמה דברים לצערי.

מי שנכווה בחמים נזהר בצונן ולא נמנע מלהיזהר בחמים

כלל מישהי עם שכל או זהירות או סתם ילדה טובה לא תפתח דלת לבחור לא מוכר.
מי שכן עושה את זה , היא כנראה כבר עברה משהו או שזה מקובל בסביבה שלה. מה היא התכוונה לעשות עם בחור בן 15 באמצע הלילה כשהיא לבושה מכנס מיני?
בטח שלא לקרוא ספר.

אבל אם היא עושה את זה עם מתבגר בן 15 זה בהסכמתה, מאוד בעייתי אך מאוד נפוץ בכל העולם המערבי (כולל בציבור היהודי החופשי בישראל לצערנו) ואם הוא מתחזה ובן 40 הרבה יותר סביר שהיא לא תיהיה מעוניינת ואז עלול להתרחש אונס 

(עוד סיבה למה לא סביר שבן 15 יאנוס. למה לו אם הוא יכול לגרום לה להיות בעניין, דבר הרבה יותר קשה לבן 40?)

בכל מקרה. לא משנה בן כמה בחור
בן ארבעים יכול לקנות מתנות שוות ולגרום לה להסכים.
לא מצדיקה פדופילים, מגיע להם עונש מוות אבל זה מאוד תמים לחשוב שבחור בן 15 לא מסוכן ולא יכול לאנוס. הוא יכול לעשות אותו דבר כמו בן ארבעים רק לקבל יחס יותר סלחני.

להימנע ממגע עם אדם זר שהם מכירים מהאינטרנט
ולא רק אותן. את כולן ובמיוחד אותן

הי אני גם בגיל שלהם פחות או יותר ואני עם פלאפון בלי פייסבוק וכל אלו כי ההורים שלי לא מסכימים רשתות חברתיות ותמיד כעסתי עליהם בגלל זה, עכשיו אני מבינה למה הן מונעים את זה...

אם הוא היה קם הייתי שמה אותו בעגלה וחוגרת.

יכול להיות שהוא מרגיש צורך בקרבה ובטחון כדי להרדם

ודי תינוק
גם אם מבין ועושה רושם של בוגר
אני אישית הייתי חוזרת לשבת לידו

ממליצה על שרקן. הוא גדול מאוגר, אוהב להישאר בכלוב ולא בורח ממנו, בניגוד לאוגרים.
אפשר להוציא מהכלוב, ללטף, לשחק איתו.

גם לי בתור ילדה היה שרקן ודגים וממש אהבתי להיות אחראית ולדאוג להם.
השאלה אם ילד בן שנתיים יכול אפילו מעט לדאוג להם.
מפחדת שהוא יקנא בחיה וחלילה יחשוב שאנחנו אוהבים יותר את החיה.

הוא יכול לשים אוכל לדגים, לדוגמא. רק להקפיד שיעשה את זה בהשגחה שלכם בלבד.
משפחות רבות מגדלות חיות מחמד והילדים פשוט גדלים איתן.
לא זכור לי שהבן הצעיר קינא, והוא היה ממש קטן. להיפך, היו לנו תוכים ןהוא אהב אותם.

נראה לי שנתחיל עם דגים ואחרי חצי שנה נוסיף עוד חיה.
תודה עזרת ממש.

זה המון אחריות וילד קטן לא יכול להיות אחראי עליו. לנו יש גם גדולים שיוצאים איתו לסיבובים ומטפלים בו. אבל הבן שלנו הקטן שגדל איתו מגיל ממש קטן, ממש אוהב אותו. זה מקסים לראות קשר בין ילד לכלב. הכלב ממש דואג לו. אם נגיד הילד שלי נפל במהלך טיול עם הכלב, הכלב מיד בא אליו וליקק אותו כדי להרגיע אותו.
וגם הילד ממש אןהב את הכלב ומחבק אותו או סתם נשכב לידו ושם עליו את הראש. הם ממש חמודים ביחד.
בעבר היו לנו גם ארנבות ואוגרים סיבירים וזה גם היה טוב לילדים. הם שיחקו איתם וליטפו אותם. אבל בסופו של דבר, כשהילדים קטנים, האחריות לטיפול נופלת על ההורים.

האמת שחשבתי על מחרסמים, ופחות על כלב וחתול שצריך ממש לדאוג להם ולטפל בהם.
ואיזה כייף לשמוע על הקשר המיוחד שיש להם.

תהיה בעיקר עלי ועל בעלי.
אבל רוצה לפתח אצל הילד גם אחריות ודאגה למישהו אחר.

לקחת לה קצת יותר זמן מהרגיל, אבל היא סיימה. (ואז כבר היו לה שבעה ילדים...). 

אם את מוכנה להשקיע מספיק וזה מה שאת רוצה - אז אני חושב שכדאי לך לנסות. 

 

המשמעות של ההחלטה על הרפואה היא כזאת: 

כרגע אני צריכה לפעול ב2 אפיקים- לנסות להתקבל ל 6 שנתי, שזה אומר לעשות פסיכומטרי ומיונים.. כאשר הפסיכומטרי שאיתו אפשר להגיש מועמדות הוא עד אפריל זאת אומרת שגם אם למשל יקרה נס ואצליח להגיע לציון מספיק כבר על הפעם הראשונה בשנה הבאה אני לא יכולה להגיש מועמדות אלא צריכה לחכות לשנה אחרי. 

במקביל אני צריכה לפתוח לי את האופציה של ה- 4 שנתי הדורש , השלמת 7 קורסים אוניבסיטאים ומבחן ידע. בשל התחייבויות קורמות לא אצליח להשלים את הקורסים בשנה הקרובה אלא רק בשנה שאחריה ואז מבחן ידע שנחשב מבחן קשה. המשמעות מבחינת שנים היא כזו: 

2021 - פסיכומטרי. 

2022- הגשת מועמדות ל 6 , והשלמת קורסים ל 4 שנתי. 

2023- מבחן ידע, הגשת מועמדות ל 4 שנתי ול6 (במידה ולא התקבלתי בשנה הקודמת). 

2024- קבלה.. 

 

זה המסלול שמצפה לי רק לקבלה במידה ויהיה לי הרבה מזל... 

 

בשנים האלה אני יכולה להספיק לסיים מיילדות ולהתחיל תואר שני בסיעוד , שזה דבר שברור לי שאוכל לעשות.. לעומת רפואה שזה לא בטוח ויכול להיות שבזבזתי 3 שנים לשווא... כמובן שאמשיך במקביל לניסיונות הקבלה לעבוד כרגיל בתור אחות... 

 

השאלה האם לתת לזה צ'אנס , מצד אחד אני אומרת , אולי עדיף לנסות ואם לא אתקבל אדע שניסתי ולא הצלחתי ואז אהיה יותר שלימה על המקום שלי.

 

וכמובן, שכל התהליך עולה כסף... שזה גם שיקול

ללכת על "הכל או כלום" או על לבחור בפשרה. 

לדעתי, השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך באיזה מקרה תרגישי גרוע יותר - אם תנסי ללכת ללמוד רפואה ולא תצליחי או שמראש תוותרי על החלום ותתפשרי על מיילדות ותואר שני? 

 

זה מאוד אינדיבידואלי. 

אני חושב שבמקרה הכי גרוע, אם תתחילי מילדות ותואר שני בעד 3 שנים - לא יקרה אסון. 

עיכוב קל להיות מוכנה לשלם כדי ללכת בעקבות החלום - אבל כפי שכתבתי, זה מאוד אינדיבידואלי. 

 

אגב, אני חושב שאם היו לך ציונים מספיק גבוהים בתואר הראשון, אתה יכולה לנסות להתקבל על סמך הציונים הללו לרפואה. 

ראשון. 

 

אבל אכן, כנראה אני לא באמת מרפה מזה, עובדה שאחרי שאני עובדת כמה שנים בתור אחות שזו באמת החלטה טובה אני עדיין חולמת.. וכנראה לא אפסיק גם כאשר אסיים דוקטורט בתחום אחר.. 

מצד שני, זה חסר אחריות לרדוף אחרי חלום כזה שידרוש מהמשפחה הרבה, הן בזמן הלימודים והן לאחריהם בתקופת ההתמחות. אני רואה את המתמחים אצלינו הם עובדים משהו כמו 300 שעות בחודש! משרה מלאה של אחות היא חצי מזה!! ברור לי שאני מאוד אהנה מהתפקיד אבל המשמעות למשפחה היא דרמטית... 

במיוחד כשאר זה ניראה קצת חוסר אחריות לרדוף אחרי חלום כזה כשיש משפחה לחנך ולפרנס. אוף! האמת שהחלות הכי גדול שלי היא פשוט לא לרצות את זה, להרגיש טוב עם עצמי ולהתקדם בתחום שלי, בו אני מוערכת ואהובה. 

נשמע שאת מודעת לכל השיקולים ולהשלכות - זה פשוט ענין של תעדוף.  

בעיקרון, יש התמחויות פחות תובעניות כמו רפואת משפחה (זו ההתמחות של מי שהזכרת בתגובות קודמות) - ואז אין 300 שעות בחודש וגם קראתי השבוע שרוצים לבטל את השנה סטאז' (אבל אי אפשר באמת לדעת). 

מה שכן, רופאי משפחה עובדים בעיקר בקופ"ח ופחות בבתי חולים. 

 

מבחינה כלכלית - כנראה שבטווח הקרוב זה פוגע, אבל בטווח הרחוק, זה משתלם. 

 

חוץ מזה, לגבי הקשיים - ברור לי שזה לא ענייני, אבל אני חושב שזה מאוד תלוי איך החצי השני מקבל את זה וכמה הוא מוכן לקחת על עצמו. 

לא שווה לי את המאמץ .. לא מעניין אותי... הכינוי "רופאה" הוא פחות מה שמושך אותי אלא העבודה בבית החולים, לא מתחברת בכלל לעבודה בקהילה.. נמשכת יותר או לזיהומיות זה כולל רפואה פנימית וילדים, קרדיולוגיה מאוד מושך אותי..  או לתחום המשלב כירורגיה במקביל לרפואה פנימית שזה יותר גניקולוגיה (אם כי זה פחות..). 

 

בהחלט!! בן הזוג זה "ה" שיקול!! לפני הסיעוד זה עלה, והוא אמר לי "ואת בטוחה שלא תרצי רפואה אחרי? " ואני עניתי "כן ! אהיה שלמה מהמקום שלי" והוא אמר: "קשה לי להאמין, את רק תסיימי, תראי את הרופאים במחלקה וזה לא יספיק לך ותרצי רפואה" ובכלל הוא חושב שרפואה זה מקצוע גרוע (אמר את זה גם לחברים שלו ששקלו ללמוד.. כך שזה לא קשור כלל אלי..).

 

הנושא עלה לאחרונה כשהחלטתי ללמוד לפסיכומטרי, הוא היה קצת מאוכזב, ואני מנסה לנחם "אני רק מנסה רוב הסיכויים שלא אתקבל.." ותשובתו: " לא! ברור לי שתתקבלי לכן אני חושש! אם לא היה סיכוי שתתקבלי לא היה אצלי שום חשש, ולא היה אכפת לי כלל מזה שאת לומדת לפסיכומטרי". אך בסופו של דבר, אנחנו די תומכים אחד בשני, בשנים האחרונות אני פרנסתי כשהוא למד ואני מוכנה להקריב דברים למענו (זו הסיבה שבגללה אין סיכוי שבשנה הבאה אלמד מילדות, תואר שני או אשלים קורסים.. )ועל אף החשש בסופו של דבר הוא רוצה בטובתי ואני בטובתו. ואם אתקבל נעבור דירה למקום בו יהיו לנו משאבי תמיכה טובים יותר (ליד ההורים..), על מנת להקל עלינו, (ההורים מתים שנעבור לידם , בלי קשר.. ). 

היא כדי שלא ייפול על בן זוגי יותר מידי.  

ולכן אני קוראת להחלטה של המילדות והסיעוד "ההחלטה האחראית". 

חייב לציין שאני די מסכים עם בעלך - זה מקצוע גרוע בעיני. (מבחינת תנאים, לא מבחינת השליחות). 

 

נשמע שאת מאוד מודעת למה שזה ידרוש ושיש לך תמיכה בבית - ואת צריכה להחליט אם את מוכנה לעשות את ההקרבות הנדרשות כדי להגשים את החלום. 

 

(אם את רוצה, אני יכול לשאול את אותה רופאה שדיברתי עליה קודם אם t, יכולה להתייעץ איתv - אבל היא רופאה במשרה מלאה ועם משפחה מרובת ילדים, אז אני לא יכול להבטיח כלום).  

לא מקבלים... לא יודעת אם זה נכון מקווה שביררת את זה. אולי רק למסלול הקצר.

מה היה הציון שלך? ומה הממוצע שלך מהתואר בסיעוד?
אני לא ככ ממליצה על התוכנית ה4 שנתית, היא מאתגרת מאוד מאוד. בטח אם התואר הראשון שלך לא כולל את קורסי הליבה ואז זה אומר שנת השלמות, של קורסים לא ככ פשוטים, ואם את גם מתכננת לגשת במקביל לכמה פסיכומטריים- קשוח. בכל מקרה להשלים את קורסי הליבה ולהתכונן למבחן הידע במקביל זה גם כן מאתגר אז להוסיף לזה פסיכומטרי זה בכלל טירוף.
מוזמנת לפנות אלי בפרטי בכל אופן להמשך דיון..

ואז אחרי שיהיה לך הכל מול העיניים תראי מה השלב הבא שבא לך ולכי עם הלב

אם יש יותר מדי פחדים ומניעות,אז לא. אבל אם הלב רוצה ושואף,אז כן,לכי על זה

את צריכה לחשוב למה את רוצה להיות רופאה ומה בדיוק את מדמיינת שקורה כשאת רופאה.
מבפנים אני אומרת לך, לאנשים מבחוץ זה נראה ורוד אבל לרופא עצמו ההרגשה היא של עבד נרצע, אין לך חיים. אתה מפסיד ומקריב כל כך הרבה עם הילדים והזוגיות.
הדילמות לא ייגמרו אחרי שתהי רופאה, אם תרצי שפיות אז תלכי לרפואה בתחום יותר נוח אבל אם האופי שלך הוא עם הרבה אדרנלין אז תרגישי שאת מתייבשת....
במיילדות או בחדר מיון או בטיפול נמרץ יש לך חיי אדרנלין ונתינה עם שילוב של חיי משפחה.

בקיצור, הנקודה שרציתי להבהיר היא שנכון ולמקצוע הרפואה יש את ההילה שלו אבל בסוף בן אדם מסתובב עם התחושה הפנימית, ואת זה את צריכה לפרט לעצמך.

אגב, גיל 30 זה צעיר ללמוד רפואה, זה לא השיקול פה אם יש לך מערכת תומכת מסביבך.

ברכה והצלחה!

בינתיים תגידי לעצמך, עד שאין פסיכומטרי - אין מה לחשוב על זה.

 

שמעתי שאפשר ללמוד שנה ראשונה רפואה (שנת מעבר) באוניברסיטה הפתוחה. אם בסוף שנת הלימודים הראשונה מקבלים ציונים כפי הנדרש ,אז בשנה השניה בלי פסיכומטרי

באופן אוטומטי  ניתן לעבור ללמוד רפואה באוניברסיטה . יש הסכמה בין האוניברסיטאות. בדקי את זה

הי

למען הגילוי הנאות- אני אחות חדשה.

במהלך הלימודים הספקתי לעבור את התהליך של המחשבות למה לא הלכתי לרפואה (יכולתי).

 

אני חושבת שכל מה שיענו לך פה לא יהיה שווה למענה שתעני לעצמך במדויק:

מה יש ברפואה שאותו דווקא את רוצה, ואין אותו בסיעוד?

 

הילה?

יוקרה?

סמכויות?

שכר?

 

הרי בסופו של דבר אם המטרה היא לטפל באנשים ולעזור להם, אני אישית חושבת שהאחיות נמצאות שם בשביל המטופלים הרבה יותר מהרופאים.

 

וגם למי שפחות מכיר את המקצוע מקרוב, אני רואה חובה לציין את הדברים הבאים:

יש חוסר צדק במעמד שיש היום למקצוע הסיעוד.

הרופאים מקבלים המון קרדיט, ובהחלט מגיע להם. אבל לא רק להם!

 

חושבים שלהיות אחות זה בקטנה; לא מעריכים, מזלזלים, אפילו אחיות בינן לבין עצמן מזלזלות!

"בסך הכל לחלק תרופות, בסך הכל להשגיח על חולה... מה כבר צריך?!"

מודה, גם אני הייתי ככה. רק אחרי שנכנסתי לתחום הבנתי עד כמה תדמית האחות שהכרתי הייתה לא נכונה, ועד כמה המקצוע הזה דורש. קשה להסביר למי שלא בפנים.

(לצערי לא חסרות אחיות שמביישות את המקצוע, הן מקצועית והן אנושית. אבל זה לא שונה מרופאים או כל מקצוע אחר. תמיד נמצא את הדפוקים והסתומים בכל מקום, כמו שנמצא את המדהימים)

 

מאחלת לך שתמצאי תשובה כנה עם עצמך

וגם לרצות רפואה בכל זאת, ולוותר כי החיים לא מאפשרים- זה אמנם צער גדול, אבל לפעמים זו ההחלטה הנכונה.

יש בתל אביב גרעינים תורניים. אולי יתאים לכם להצטרף לאחד מהם.

גרעין תורני הוא קבוצה של משפחות או יחידים מתוך הציונות הדתית שמתארגנים לגור ביחד באזור בעל אוכלוסייה יהודית או דתית מועטה, מתוך מטרה לחזק את הזיקה ליהדות באותו המקום, ליצור אינטגרציה ולהניע שינוי חברתי. הגרעינים מבוססים לרוב על כולל אברכים או ישיבה העומדת במרכזם.

יש בנחלת יצחק ויש עוד כמדומני.
יש את 'המקום' יש את אשירה.
תחפשו קהילה להשתייך אליה זה נותן המון!!!

יש את הגרעין של הרב גנץ ליד איכילוב.
יש עוד. לא זוכרת כרגע.

ולפותחת אולי תכתבי מאיזה איזור את בתל אביב ויהיה אפשר להפנות אותך ספציפית

בלי קשר לדת או לא

שמצד אחד רוצות משפחה וילדים,ומצד שני זה כל כך מאתגר,במיוחד אם את איתם בבית ולא עובדת,אז שקועה רק בזה. ואין קהילה ואנשים סביבך,אז ברור שמתגעגעים למשפחה המורחבת. וברור שרוצים קצת חברה.

מה לגבי כל מיני מפגשי אמהות ותינוקות לפעמים אפשר להפגש שם ולהכיר ולחוות קצת יחד. בטוחה שבתל אביב יש מלא

יש לך מושג כמה נחת את עושה לה'? אני בטוח שתקבלי את השכר שלך ובקשר לקהילה זה הסוד אתם פשוט צריכים לעבור למקום יותר קהילתי שיקבלו ויחבקו אותכם

בעולם הבא שלכם כמה שיותר קשה ככה יותר שכר תזכרי את זה

מההיכרות הקצרה שהיתה לי עם ת"א דווקא מהגלגול החילוני שלי אני זוכרת שיהא חממה מאוד נוחה לרווקים ופחות למשפחות. אלא אם כן מדובר על איזור הצפון ואז בעיקר חילונים ולא פשוט לשמור שם אפילו מסורת.
אולי כדאי לחשוב על שינוי מקום מגורים אם אתם מרגישים חוסר במשפחתיות ובקהילתיות. יש מושבים וישובים יותר עם דתיים שתוכלו למצוא את עצמכם יותר שם.
גם אנחנו רחוקים מאוד מאוד מהמשפחות המקוריות שלנו אבל משתדלים להשלים את החסר מחברים קרובים, תנסו לחשוב איזה כיוון הכי מתאים לכם ולדעתי שינוי המגורים יכול להוביל לפתיחת אפשרויות.

ובהצלחה רבה לכם בתהליך, לחזור בתשובה זאת המתנה הכי גדולה שאפשר לקבל אם יודעים לקבל אותה נכון.

לפי מה שאת כותבת - ההורים לא היו מגיעים גם אם לא הייתם עם שני ילדים, כי "אין להם כח להגיע".

 

ולא בטוח אם היה להם יותר קל לארח אתכם בצורה אחרת.

 

אז עיקר הבעיה בנקודה הספציפית, היא מעצם אי הפגישה. 

 

כדאי לדעתי לומר להורים שמאד הייתם שמחים להיות יותר בקשר ואולי לקבוע אחת לכמה זמן, פגישה באמצע השבוע. יכול להיות איזה ערב. יכול להיות בפארק..

 

כמו כן, אפשר לארגן שיחות וידאו מפעם לפעם. דרכם של סבים/תות, שגם הם  מעונינים בקשר עם נכדיהם. וכמה שזה קורה - הרצון מתעצם...

 

התהליך הוא באמת מבורך ועצום - כל הכבוד. וגם ההרגשה שלך מאד מובנת. בדידות זה קשה. אם כי ב"ה יש לך את בעלך, ואת הילדים - זה אור גדול.

 

ו.. בתל אביב יש גם קהילות שממש אפשר להתחבר אליהם. תחפשי על "ראש יהודי" שם. לפי מה ששמעתי - קהילה חמה, יכולה להתאים ממש לאנשים כמותכם.

 

חזק ואמץ - כל הכבוד..

אחרי שנרגע...

של הדרכת הורים, זה גם יכול להוביל לשיח בינכם בנושא וגם יכול להיות שהוא ירגיש שותפות בקושי גם את לומדת לא רק הוא צריך.

וגם הדרכת הורים זה רעיון יפה

יש קבוצות שלומדים יחד לפי נושאים

העניין הזה של להתעצבן ולהוציא את זה מאוד נפוץ להורים,ואחד הדברים שהכי דורשים שינוי אצלינו. 

ואפשר לבקש ממנו ממש מפה בלי להטיף. שממש קשה לך צעקות ואת תשמחי שבשבילך הוא ידבר בטון נמוך כי הלב שלך קשה לו. כשזה למענך ולא הטפה אולי יתקבל יפה יותר

לא שרשרתי טוב

של עינת נתן והילה קורח. "אמא אמא"
אפשר לשמוע בנסיעות וזה ממש נותן כלים.. (אני יודע שלח זה עזר להגיב יותר בפרופרציה לילדים)

לא בקטע השיפוטי אלא היה לי ממש קשה לראות מה שהיה.
אני פוחדת שזה יפגע בילד ויגרום לו ככה וככה...

ובמקביל אולי לשמוע בעצמך שיעורים בחינוך ילדים ולשתף בתובנות או להציע לו לשיוע איתך.
ברגע שתפתח לו הבנה בתחום אולי יהיה יותר בשל גם לתהליך עמוק יותר.

האמת שלכבס במים קרים עם סבון כלים זה הכי מוריד כתמים

 

 

אם מנסים אחרי יומיים שלושה אוהבים

בשלב כלשהו שינינו אסטרטגיה -
קונים טונה במים, אחרי שמסננים מהמים ושמים בצלחת, מוסיפים קצת שמן זית ומערבבים.
יוצא הרבה יותר בריא והרבה פחות שמן, אבל גם מספיק טעים למי שאוהב עם שמן (לפחות לבעלי זה הספיק...)
וגם לא זכורים לי כתמים על הבגדים בגלל הטונה..

אבל העיקר שאת מרוצה

אצלי יש רק טונה במים
ככה אפשר לעשות קציצות טונה בלי מצפון על כמות השמן

(שלא לדבר על טעם)
עדיף לאכול דגים קטנים (וטעימים)

ואפשר לאכול קופסה אחת ביום בלי לחשוש בכלל

סרדינים? איזה עוד סוגים?

שאלו אותו, איך החולצות שלו כ כ לבנות ומבריקות, איך הוא שומר אותן מכתמים (בידיעה שהוא לא יכול להרשות לעצמו לקנות חדשות).
ר' אריה ענה שהעיקר זה לדעת , איך לנקות.

אצלנו אני מספרת את בעלי בבית, אז לקראת מתי שרצינו לספר את הבן שלי, התחלתי לספר את בעלי בשעה שהילדים ערים, הם ישבו וצפו בו, ואז קירבתי אליהם את המכשיר תספורת תוך כדי משחק כדי שלא יהיה מפחיד.
אחר כך כשהגיע הזמן שלו להסתפר זה כבר היה מוכר והוא ראה שאין ממה לפחד.

בהתחלה סיפרתי אותו רק במספריים כי פחד ממכונות, אפשר לעשות את זה תוך כדי משחק באמבטיה או צפייה בסרטון, אם אתם מרשים. רק כשגדל קצת עברנו למכונה.
בטח שלצפות במישהו אחר מסתפר יכול לעזור. ולהראות לו חברים שהסתפרו.
גם צריך למצוא את הזמן המתאים ולהלהיב אותו על העניין. לא כשהוא עייף או נרגז. מקסימום להרפות מהעניין ולנסות שוב בזמן אחר.

אמרתי לבעלי אולי נבוא יום קודם שיראה ויכיר את הספר הנחמד

לא יודעת, אצלינו לא עשו מזה עניין כזה גדול על הדקה...עד שהיה הזדמנות ייכל לקחת חודש חודשיים אחרי גיל 3 בכיף...

עוד מעט הוא יראה שכל החברים שלו מסתפרים, ושבנים בכללי הם עם שיער קצר ולא כמו בנות, ואז הוא גם ירצה

אבל כמו שאני מכירה את הבן שלי זה לא יעזור לחכות.
לא ממש משנה לו מה שאר החברים עושים.

אולי אפשר לעשות לו הפוך על הפוך

לא נראלי. הוא תמים ממש ומתוק.

אולי יצירת הפרדה בין 'תספורת' ל'תהיה גדול' תעזור לו לקבל את התספורת יותר בקלות, זה לא יהיה משהו שישנה אותו , שיגרום לו לשינוי בסטטוס המוכר והבטוח

ביום התספורת לשבת אצל הספר. חשבתי שהכנה מוקדמת תעזור.
אולי ניקח אותו ממש שיראה שלא נורא

גדולים?

אולי זה יעודד אותו

לספר בבית בעצמכם
ב.לשים סרט או משהו מרגיע בזמן שאתם מספרים.
ג. לחתוך חתיכה קטנה ולהראות לו שזה לא נורא.
ד. להבטיח הפתעה.
ה. לעודד עם משהו חיובי- אתה תהייה ממש חתיך ותהייה לך כיפה כמו של אבא (להפך מ-לא תהייה בת)

א. להבטיח פרס

ב. כשייגמר כולם ימחאו כפיים ויגידו לו איזה יפה אתה! אתה ילד גדול!

אנחנו לא מרשים סרטים אבל אולי נשים לו שירים שהוא אוהב

תודה לכם

יש שם כל מיני מתקנים ומשחקים שגורמים להם לעניין וככה יותר קל לספר אותם והם פחות מתנגדים
אולי שווה לבדוק את האופציה הזאת

ולא שפתאום יגלה שהורדנו לו את הצמה.
יש לו שיער עבה ובריא. כנראה קשה לו להיפרד.
מקסימום אולי נחכה קצת עד שירגיש יותר בשל

וילד לא יתלהב להתספר על בימבה שהוא מכיר כבר

(והיא כתבה שהם מסתפרים אצל ספר...)

דווקא את הספר הוא לא מכיר אבל ההורים שלו כן

לא הבנתי מה הבעיה

הם מספרים אצל ספר, זאת עובדה. נכון?
אז נתתי פתרון אפשרי למצב שלהם

לכן את התספורת הראשונה אנחנו צריכים אצל ספר.

ככה הוא יהיה באווירה מוכרת, ישב על אבא שלו וירגיש יותר בנוח.

לק"י

אפשר למצוא מישהו שהוא מכיר ויודע לספר ולהשאיר פיאות.

וגם הבן שלי ממש התנגד להסתפר, והסתפר קרוב לגיל 4.
וגם היום לפעמים קשה לו להסתפר (אני מספרת אותו)

הוא מומלץ בעיר שלנו לילדים.
אז אני אברר
אנחנו גם נפגוש אותו לפני

לעודד אותו גם, להבטיח לו פרס, ובסוף למחוא לו כפיים שעכשיו הוא ילד גדול!

בהצלחה ומזל טוב!

תודה

חיפשתי וחקרתי ולא מצאתי.
יש לי את אותה הבעיה.

של אמילי עמרוסי

או מפלסטיק קשיח- ואז הבריכות הן יחסית קטנות
או מדפנות חצי קשיחות, שנעמדות כשממלאים מים.
יש גם מתנפחות, אבל בהן כדאי לקנות ממש איכותיות אחרת הן נקרעות די מהר.

מה זה פעם אחת?

הילדים.

אז שאלתי אם אפשר לעשות את הפעולה הזו פעמיים - ובעצם להוסיף 100 ש"ח לפקדון.