אסור להרטיב את השיער אחרי הרבע שעה שההדרין על הראש. צריך ישר לשים שמפו, להקציף ורק אח"כ להרטיב את השיער.
דבר שני, אני ממליצה לסרק לפני החפיפה, ככה השיער לא מתייבש ונקשר באמצע.
החומר עוזר לסרק ביותר נוחות.
זה יפה כשלעצמו. כמובן בנוסף לברכהאנונימית לרגע1
שלום.
בבדיקה שגרתית שעושים לכל ילדי כיתה א' התגלה שהבת שלי, בת 7, לא רואה כ"כ טוב. לאחר הביקור אצל רופא עיניים המתמחה בילדים הרופא קבע שהיא זקוקה למשקפיים כדי לעבוד במחשב ולראות את הלוח בכיתה. רציתי כבר ללכת לאופטומיטריסט ולהזמין לה משקפיים, אך בעלי התחיל להתייעץ עם כל מיני "יודעים הכל" ועכשיו הוא טוען שאומרים שלא כדי להתחיל מגיל כזה עם משקפיים, כי זה רק יחמיר וכדי לתת לילדה לאמץ את העיניים. אשמח אם מישהו יכול להגיד לי האם יש בזה הגיון.
קוצר ראיוה תלויה במבנה של העין. אם הרשתית רחוקה מדי מהקרנית, אז השבירה של האור יוצרת את ריכוז קרני האור ליד הרשתית ולא בדיוק עליה. (המסך לא נמצא בדיוק ברוחק המוקד של העדשה).
משקפיים לא ישנו את אורך העין.
בגיל מבוגר יותר, אפשר לעשות ניתוח לייזר שלוקח 2 דקות וכבר לא עולה כ"כ הרבה.
שהיום אומרים ההיפך.
ש"לאמץ את העיניים" מעלה את המספר.
הכי כדאי, זה להתייעץ עם רופא עיניים מומחה ועדכני (או אולי אופטומטריסט מומחה), וללכת לפי זה.
זה לא ענין של "סברות", אלא של ידע ונסיון מקצועי.
משקפיים חינם לילדים .. אולי יעניין
ברור שתעשי לה משקפים.
המס' לא ייעלם וזה רק מקשה עליה.
אצלינו לאחת הבנות שלי כבר היו משקפים מהחופש שלפני כיתה א'.
באמצע א' המורה מתקשרת אלי שהיא לא מעתיקה מהלוח ושאפנה לריפוי בעיסוק...
בדקתי שוב עיניים והמס' עלה לה משמעותי עד כדי כך שהיא אכן לא ראתה את הלוח.
מה דעתכם/ן על מתנות לאחים בימי הולדת של אחד הילדים? כלומר, שלא רק הילד שחוגג יום הולדת יקבל מתנה, אלא גם אחיו. כמובן, מתנה קטנה יותר, אבל בכל זאת- גם כן יקבל משהו (מאיתנו ההורים. לא בהקשר אחר). בעד? נגד? בעד מתנה סמלית בלבד? אשמח לשמוע דעות שונות.
תודה
לאחד יש יומולדת וזהו. מה קשור מתנה לאחרים - הם מסכנים מזה שהילד של היומולדת קיבל והם לא? זה דוקא הזדמנות טובה ללמד אותם לא עושים השוואות, אפשר גם להראות בדרך משעשעת מה קורה כשמנסים להשוות, התוצאות לפעמים ממש מגוחכות
כך הילד מרגיש ש*בזכותו* גם אחיו קיבלו מתנות -אמנם קטנות יותר- והוא אפילו מבסוט יותר.
אצל ההורים שלי נהגו להביא לילד היומולדת מתנה ולהזכיר לו שהיא אמנם שייכת לו אבל לכולם רשות להשתמש. גם זה עבד.
אז מתי אתם נותנים את מתנת יום ההולדת?
אפילו יותר ממקק.
לא שכחתי שום דבר. החיסון והשפעותיו נבדקו ונחקרו לעומק. החיסון לא "מוריד את חוזק" שום דבר. (ולא יותר פשוט לכתוב "מחליש"?).
יכול להיות שנפלת על רופאת משפחה לא מהמשובחות - אבל סביר להניח שאת סתם כותבת סיפור שלא קרה.
כל טיפש וכמה שהוא מוכן לסכן את החיים של הילדים שלו בגלל האגו שלו.
יותר עדיף לטפל דרך משהו עקיף כמו תרפיה במשהו, או שיטה עקיפה לפתירת שורש הבעיה, כמו: מח אחד, השיטה הנוירו התפתחותית תפקודית, תרפיית שלושת המימדים, רפלקסולוגיה, פרחי באך וכדו'
בכיתה א' לא דיברתי עם אף אחד, לקח לי שנה שלמה להיפתח ולהתחיל לדבר עם חברים מהכיתה...
לעצם העניין, זה מאד תלוי. היו טיפולים פרטניים שמאד שיתפתי בהם פעולה, ומצד שני, היה אחד שבמשך 45 דקות הייתי יושב עם הגב לכיוון המטפלת ושותק. זה גם משהו, אחרת לא הייתי רוצה לבוא, אבל אם זה לא בחינם (מבית הספר) חבל על הכסף.
בקשר לשאלה האם הוא יסכים לשתף בנושאים רגישים, לי באופן אישי לא הייתה בעיה כזו, למרות שעם חברים כמעט ולא דיברתי.
נ.ב. אמנם פחות רלוונטי לCBT, אבל אם אפשר (היינו, הילד משתף פעולה), כדאי לשלוח אותו גם לפעילויות עם חברים שהוא מכיר (חוגים, טיפולים קבוצתיים וכד').
הוא סקרן? הוא מתמודד יפה עם דברים?
הוא יצירתי ?
(הכותב כזה במידה רבה, ועם ילד באותה קטגוריה, רק שמטופל מגיל צעיר).
משהי יודעת האם ניתן לשמור בהקפאה סימילאק/ מטרנה בהקפאה, בכדי להאריך את התוחלת שלו?
טוב לשלושה שבועות, גם אם זה יכול לשמר לזמן ארוך יותר.. יש להם אינטרסים כלכליים
אך הם מעדיפים שיקנו בתדירות גבוהה יותר כל 3 שבועות ולא כל חודשיים. יותר נוח להם בכיס
אני יותר מניקה, כך שהוא יכול להחזיק לי מעל חודש
אמא_מאושרת אני חושבת על זה - כי מן הסתם תרצו לשים במיטחברת את התינוק שייוולד. ואם גם ככה היא אמורה לעבור מיטה אז, אז עדיף לעשות את זה יחסית הרבה זמן לפני הלידה, כדי שלא "תקנא" בתינוק החדש ש"יתפוס" לה את המיטה...)אני העברתי 2 ילדים שלי לחדר אחר כחודש - חודשיים לפני הלידה.
וזה היה בסדר גמור.
יש לך עוד ילדים או שהיא הבת הגדולה?
כי את הגדול שלי היה לי ממש קשה להעביר לחדר אחר.
משהו בהרגשה. לא רציתי שיישן לבד.
אז השארתי אותו בחדר שלי גם אחרי שילדתי אצת הילד השני.
ואחרי שנה העברתי את שניהם יחד לחדר אחר.
זה לגמרי סביר שבגיל שנתיים-שלוש יש פחדים בלילה וצריכים הורה ליד. יעבור לבד.
לא יודעת.. אני ובעלי משוכנעים שכבר מזמן הוא לא אמת רואה ותם ומפחד מהם..
הייתי שמחה לשחרר אבל באמת אין לנו את האפשרות תמיד לשבת לידו, לפעמים אני לבד בבית ויש עוד תינוק יונק וכו
בין אם הוא באמת מדמיין כוכבים ובין אם הוא מדמיין שמדמיין... בין אם במודע הוא מנסה להחזיק אתכם לידו ובין אם בתת מודע הוא גורם לעצמו פחדים כי הוא זקוק להיתמך... שורה תחתונה הוא משדר לכם שהוא זקוק לכם לידו כרגע, זה עניין של תקופה וזה לגמרי נורמלי ולגיטימי בגיל שלו.
אני לגמרי מבינה את הקשיים וגם אני לא תמיד יכולה לתת לילדים שלי כל מה שהם צריכים ממני, ועם עוד תינוק זה בטח לא פשוט ובמיוחד כשאת לבד, אבל בשביל כל זה לא רלוונטית השאלה אם הוא באמת מפחד או לא באמת מפחד. כך או כך - הוא משדר לכם שהוא צריך אתכם. כמה שיכולים - תיתנו, מה אי אפשר - אי אפשר. אפשר להסביר לו שעכשיו את הולכת כי התינוק צריך הנקה ואת מבטיחה אחר כך לחזור ולשבת לידו עוד דקה אפילו אם יירדם כבר. שיהיה לו רוגע בלב ויידע שבאופן עקרוני את תומכת בקושי שלו גם אם לא תמיד פנויה במאה אחוז להיות איתו כמה שרוצה.
מתואר שם איזה כוכב דמיוני שיש לו כמה שמשות, ואור יום כל הזמן בלי הפסקה, ופעם באלף שנה (או משהו כזה) יש ליקוי חמה והתוצאה היא לא רק שיש חושך אלא שרואים כוכבים - והמראה הזה מוציא את כל אוכלוסיית הכוכב מדעתה. הם פשוט משתגעים מרוב פחד מהאורות הרחוקים האלה...
אז הבן שלך בחברה טובה
אנחנו לוקחים את הילד בשעה 14:00 מחוץ לדלת.
שזה היה בסדר רוב הזמן אבל יש פעמים שהילד רוצה להיכנס לבפנים כדי לקחת משהו ששכח (יצירה, או משהו שהביא מהבית).
יש גם לחץ מחוץ לדלת של הרבה הורים ואין אפשרות לשאול משהו בפרטיות, וככה כל הצוות מספר דברים על הילד ליד כולם.
ויש את עניין המסר לילד, כאילו שמזדכים עליו בחוץ ויאללה ביי.
אין שום הנחיה בעניין הזה אגב, שום הנחייה ממשרד החינוך.
יש כל כך הרבה הנחיות של יועצים ופסיכולוגים חינוכיים להיות בנינוחות כשמסיימים את היום בגן ולא להראות לילד שרק רוצים ללכת, יש כאלה שאפילו ממליצים להורים להגיע ולשמוע מהילד והצוות מה היה היום בגן ושהוא מראה להם מה עשה ואפילו לשחק איתו קצת בקטנה כדי לחבר את השייכות לגן.
הבנתי שעושים את זה כדי להגן כביכול על ילדי הצהרון שלא יראו הורים שבאים לקחת את הילדים של אנשארים בצהרון...
שזה אחד התירוצים הכי מטופשים. כל היום גם בגן וגם בצהרון יש תהלוכה של הורים- אז דווקא אלו שמגיעים בשעה שתים צריכים לחכות מחוץ לדלת?
זה עצבן אותי כי קרה משהו שהצוות לקח את זה לכיוון מוגזם. ולא פעם ראשונה, מאוד מוגזם.
האם אפשר לחייב הורים כשאין הנחיה של משרד החינוך? למשל בהחלטה של הרשות המקומית או בהחלטה של הגננת?
קודם כל, ממש מבינה את ההרגשה המעצבנת!
בהחלט יתכן שיש פה טעות בשיקול הדעת של הצוות ואף פעם אי אפשר לדעת על מה בחוויה האישית של הגננת יושב העניין הזה (הורים שחפרו לה על זה בעבר / היא היתה ילדת צהרון שנורא קינאה/ אולי זה פשוט משהו שנוח לה מסיבה אחרת וזה התירוץ...)
מה שכן, יש לגננת אוטונומיה בגן שלה, היא סוג של מנהלת. אבל את בהחלט יכולה לגשת לדבר על זה, לבקש פרטיות עבור הילד שלך, לומר: "לא נוח לי שכל ההורים צריכים לשמוע מה קרה או מה היה, דברי איתי בפנים או בטלפון". הלחץ בדלת היה גם אם לא היו מקבלים את פניכם בחוץ. אני לא יודעת מה מבנה הגן אבל לפעמים באמת הכניסה צרה או מסורבלת ויותר פשוט ובטיחותי שגננת משחררת את הילדים החוצה ולא מכניסה הורים פנימה.
עוד עניין, הצהרון לפעמים מתחיל במפגש וזה מפריע מאוד לצוות הצהרון ולילדים שיש "טיילת". מספיק ילד אחד עם קושי לשבת ולהתרכז כדי להסיח את הדעת של כולם. ועוד משו קטן, לא לשכוח שסוף יום זה לא זמן טוב לפתח שיחות נפש עם גננות... גם להן יש בית וילדים שמחכים והן עייפות מיום לא קל לפעמים אז כשיש הורים שהם כאלה שלא מודעים ומתחילים לפטפט בשיא הנחת בשעה הזו - בהחלט לפעמים יהיו גננות שבוחרות להיפרד מהילדים עם תיק על הכתף במין שדר להורים - לא עכשיו! שונאת את זה כמוך אבל מבינה את המצוקה שלהן.
חפרתי... שוב חוזרת ואומרת שיתכן שיש שם טעות ממש בשיקול הדעת של הצוות. בטח יש אלף פרטים שאני לא יודעת אבל הבאתי את הצד השני ולדעתי הכי נכון - כמו בכל מצב מהסוג הזה - לפנות לגננת ולשתף בתחושה שלך (אם היא בנאדם ששומע).
בהצלחה רבה!
במעון החדש אצלנו לא נותנים אחרי שעה מסוימת בבוקר להכנס בבוקר (8:30) ושאוספים את הילדים בצהריים עומדים ליד הדלת
הבנתי שאלו ההנחיות (זה תקף בכל כיתות הגיל מלבד התינוקיה).
מבאס, אבל להלחם במערכת כל כך גדולה? מרגישה שיש לי כל כך הרבה רצון לשנות דברים בדרכי החינוך שלהם. זה מתסכל, כי בסופו של דבר אני מגיעה למסקנה שעדיף להשאר איתם בבית וזהו. חח אבל אין ברירה.
הייתי מציעה לך לשתף את המנהלת, תשמעי מה היא אומרת, אולי זה יפתח אצלה משהו.
גם כדי לנסות למצוא פתרון וגם כדי להוציא מה שיושב אצלך.
סיום הגן זה לא זמן לשיחה. מצדיקה את זה שילד יכול לברוח וזה שניות של חוסר שליטה... כל ההורים נכנסים... לכי תאחזי ראש... ועוד משהו... היום אמא של ישראל נתקעה בפקק וממש מאחרת... את יודעת מה הוא מרגיש שהורים נכנסים ואמא שלו לא.....
לא מבושלת אבל אפשר כתושה בכל מאכל.
ואי זה כל כך לא נעים... מקווה שיעבור מהר!!
אני קוצצת שום לקוביות קטנים והילדים שלי שותים את זה עם מים הם בעצמם כבר מבקשים את זה. זה ממש מקל.
בנוסף 3 ימים ברצץ תכניסי שום ממש קטן בפי הטבעת עם המון וזלין זה עושה את העבודה היטב.
אח של בעלי בתהליכי גירושין.
כולם מרחמים עליו ואני דווקא ממש לא!!! אף פעם לא הערכתי אותו ואני ממש מסכימה עם הצעד של הגירושין שאשתו עשתה... הדבר הזה גורם להרבה מאוד דיונים וויכוחים ביני לבין בעלי. כל פעם אומרת שלא אתערב בזה אבל היחס של המשפחה שלו לסיפור הזה מוציא אותי מדעתי!!!
ובנוסף לכל זה עכשיו בעלי רוצה שנארח את הוריו ואת האח הזה לליל הסדר.... כל כך לא בא לי!!!
אבל אני גם יודעת שזה אח של בעלי....
אוףףף.
בעלי לא אומר לי לא להתערב. להפך. הוא כל הזמן משתף אותי ואני מעדיפה לא להכנס לסיפור. לכן אני כל הזמן אומרת שאני לא רוצה להתערב אבל הוא מכניס אותי לזה... ובטח שאני לא פורקת את הכעסים שלי עליו....
אבל מה שכן הוא נפגע ממני כשאמרתי שאני לא רוצה שהוא יהיה פה בפסח... גם בעלי היה מעדיף שהוא לא יבוא אבל זאת עיסקת חבילה עם ההורים שלו אז זה או שאנחנו נוסעים אליהם והוא יהיה שם או שהם באים אלינו ואז גם צריך לארח אותו אחרת אין לו איפה להיות...
בשלב הראשון- הייתי מבררת אצל הגננת אם קרה משהו בתקופה האחרונה.
לגבי דיבוב הילדה- לפעמים הילדים מדברים יותר ומשתפים דווקא כשלא שואלים אותם ישירות, למשל תוך כדי שמשחקים משהו ביחד וכד'.
בהנחה שלא קרה כלום (לאחר ברור), יתכן שיש לה חלומות רעים.
תסכמי איתה שאם בחלום קורה משהו רע והיא צריכה אותך שתקרא לך ואת תבואי.
כמובן שהיא תשאל איך תשמעי אותה בחלום, התשובה היא שאת תשמעי.
אצלי הילד אכן קרא לי מתוך שינה, ושמעתי (קרא בקול) ובאתי לומר לו שאמא כאן והכל בסדר ואני שומרת עליו. הוא לא ממש התעורר.
אחרי שבוע הכל נרגע.
בהצלחה.
לא בא להפחיד או משהו, אלא משתף כי אין חכם כבעל הניסיון..
אני בתור ילד סבלתי מחרדה במשך כמה שנים בגלל אירוע טראומתי שעברתי באזור גיל 4 וחצי.
האם זה אומר שזה קרה לבת שלך? לא.
אבל איך מטפלים בזה?
קודם כל אהבה. שהיא תרגשי את זה.
לתת תחושה של מוגנות. המון המון ביטחון.
אם אתם הורים לחוצים אז לפחות לידה תשדרו רוגע. (אני יודע בדיעבד שזה מה שגרם לי לפתח חרדות)
אני הייתי אצל פסיכולוגיות ב8 שנים שאחרי.. רק תקחו בחשבון שאולי זה מה שצריך.
חוצמזה, הכל איתי בסדר ברוך ה' והכל משמיים.
כל מה שעובר בדרך יהפוך חולשה לעוצמה גדולה.
ואולי זה רק משבר קטן וזה חולף
כשהבן שלי היה בן 4 בערך, הוא התעורר לילה אחד בצרחה והיה הסטרי מאד, לא היה אפשר להרגיע אותו במשך המון זמן!
בלילות שאחרי הוא כבר פחד ללכת לישון שמא יחלום שוב את אותו החלום (על עכבישים..)
כעבור שבוע בערך זה שוב קרה.
כיוון שזה היה קיצוני, הלכתי איתו לרופא שהסביר לי שזה ביעותי לילה ואופייני לגיל הזה והכל בסדר, והציע לי לתת לו כפית של קלמנרבין (תרופה ללא מרשם) במשך כמה לילות כדי שלא יפחד ללכת לישון ולא יתעורר מבועת.
ב"ה זה עזר. הוא חזר לישון רגיל ללא פחדים וחלומות.
בהצלחה!!!
את מדברת כאילו את- כבשה למשל, ושואלת אותה, מי היא? מה היא מרגישה? בת כמה היא? וכו'.
דרך ציור- תני לה פשוט לצייר, בדפים גדולים, בצבעים שמרגישים אותם כמו צבעי ידיים,גואש, זה מאוד משחרר.
אולי תתיעצי עם מטפלת רגשית שתנחה אותך, מה לעשות, אם זה מתמשך לאורך זמן- הייתי ממליצה לפנות לטיפול
יכול להיות שנחשפה למשהו מפחיד. אפילו סרט מטופש שראתה- יכול להיות עם אלמנטים מפחידים מאוד! או קול מפחיד , או אלף ואחד דברים שמסביבנו.
בתי בת 3 , כשהיא עוברת ברחוב ויש אופנוע- יש לה אחר כך ממש סיוטים בלילה.
היא מתה מפחד מאופנוע. אחרי כמה ימים זה חולף. עד הפעם הבאה.
מה שאני עושה זה לא לומר לה: אל תפחדי, אלא לתת מקום לפחד, שהא כידוע לא רציונלי, אם את אומרת לה: את לא צריכה לפחד- היא מרגישה לא מוגנת כי היא כןןן מפחדת!!!
כן לומר לה: אני מבינה שאת מפחדת, אני איתך, אני שומרת עלייך, ה' שומר, אולי להחזיק סידור ביד, לחבק אותו ולישון איתו.
בהצלחה
כותבת באנונמי כדי לא לעשות לעצמי אאוטינג..
באנו לרשום את הבן שלנו למעון תמ"ת במקום מגורינו ונדהמנו לגלות שרואים שם טלוויזיה כחלק מסדר היום
בבירור שעשינו בכל השכונות הקרובות גילנו שגם שם רואים.
אשמח לשמוע האם יש עוד מעונות שבהם רואים. ולשמוע גם שיש עוד מעונות שלא רואים בהם.
והאם יש הורים שבמעון שלהם ראו טלוויזיה והם נלחמו בזה והפסיקו לראות.
נשמח לטיפים איך לעשות זאת!
תודה!
גם לא במשפחתונים.
תודה לה'
בשכר מינימום עובדים מגוון רחב של עובדים.
לא טוב למטפלת? שתמשיך הלאה בשוק העבודה.
השוק חופשי, והכל עניין של היצע וביקוש.
המשפחה שלנו כולה דתייה, יש דוד אחד (רווק) לא כל כך דתי.
אין התעניינות מיוחדת מצד הילדים (בני 3 ו5), אבל לאחרונה הם שאלו אותו איפה הכיפה שלו.
לא התערבתי כדי לא לתת לגיטימציה, הוא היה מעט נבוך ואמר שהיא נשארה בבית.
החיכוך של הילדים איתו מעורר שאלות בעיקר על הכיפה שאין לו, שהוא לא הולך להתפלל, ואולי בהמשך גם על ברכות ונטילת ידיים, חוץ מזה לא נפגשים המון והוא מאוד מאוד מכבד. (גם מצד עצמו הוא שומר שבת וכשרות אז פה אין בעיה)
אחרי השאלה שלהם אני רוצה קצת לחדד אצלי איך להתייחס, לפעם הבאה שזה יעלה בשאלה ישירה כלפי.
מה אתם אומרים?
מתייגת @ד. כי אני מאוד מעריכה את דעתך.
אשמח כמובן לתגובות נוספות.
אנחנו במציאות כזו(משני הצדדים) ובמקרה הם גם שני הדודים הכי אהובים עליו.
אנחנו לא מסבירים בתיוגים או בהגדרות אלא יותר מפשטים את זה.
"למה דוד X לא הולך לבית כנסת עם אבא?"
אז באותו רגע אני אומרת לו שהוא רוצה להיות אישתו/עייף/היום הוא לא רוצה ללכת.
שיגדל כבר נחשוב על הנוסח (;
להתחיל לחנך אותם מה מתאים לשאול אנשים ומה לו. לי היה מאד מציק אם הילדים שלי היו שואלים בן אדם כזאת שאלה- והייתי אומרת להם באופן ברור שזה ממש לא מתאים מה שהם שאלו אותו ומסבירה להם קצת על נימוסים וכו'
הוא מאמין, שומר שבת, כשרות..
כאילו לא נעים לי להגיד להם חד משמעית שהוא לא דתי. מה אם הם יגידו לו שככה אמרתי?
אני לא יודעת בעצמי מה אני חושבת
מיואשת******לסיכום, אני חושבת שהתשובה תהיה משהו בסגנון:
אנחנו יודעים ומבינים שה' נתן לנו הרבה מצוות והוא רוצה שנלך עם כיפה וכו' וזה משמח אותו,
אבל יש אנשים שלא מקיימים כל מה שה' רוצה בגלל שקשה להם או שהם לא מבינים כל כך (גם אם מסבירים להם),
ועדיין אנחנו אוהבים אותם ככה, ואנחנו מתפללים שהם יבינו כמה זה טוב לעשות מה שה' אומר לנו.
בגלל שהם כל כך קטנים, אני מרגישה שתשובה "הוא לא דתי" או תשובה "יש כאלה שלא מקיימים הכל" נשמע לי שקול לחלוטין כמו לומר "כל אחד בוחר מה שהוא רוצה לעשות והכל בסדר", וזה ממש לא מה שאני רוצה להעביר להם.
עם זאת, מבחינתי אני לא אפתח את הנושא כנראה עד שישאלו מעצמם.
ילד כן יכול להבין מה מתאים לשאול ומה לא ומאד חשוב לכוון אותו לזה. אני מגיל מאד קטן מסבירה שלא יפה לדבר על אנשים בקול או להצביע עליהם ברחוב, וגם לא כל שאלה מתאימה. יכול להיות שהוא לא ממש יבין את זה בגיל שלוש אבל בגיל חמש הוא כבר יפנים היטב את המסר
אלו שלא מלוות במבוכה ונסיון להסתיר, אלא מסבירות בדיוק ובבהירות מה המצב - הן גם הנוחות ביותר לעיכול עבור הילדים.
ברור שיש לו בעיה ל X. נקודה.
אני לא אוהבת את ההסברים האלה שהוא לא מתגבר על היצר הרע שלו וכו כי זה לדעתי נותן לגיטימציה וילדים קטנים רואים דברים בשחור/לבן
לא נכנסת לדיונים מפותלים על יצר הרע ולא מנסה להציג את הדוד בצורה יפה כי לא רוצה ליצור תמונה כאילו זה נתון לבחירה של כל אדם
לא. בגיל 4.5 החינוך שלנו צריך להציג תמונה ברורה שה' נתן לנו את התורה על הר סיני ואנחנו מקיימים אותה. מי שלא מקיים? כנראה יש לו בעיות.
בגיל גדול יותר או מתבגרים ההתייחסות כבר קצת שונה כי הם נמצאים בשלב של חקירה עצמית וצריכים תשובות יותר מעמיקות, הם גם בשלים לזה יותר. איתם אפשר להכנס לדיונים מעמיקים (עד כמה שהם מעונינים בזה) ולתת להם להעלות את התהיות שהמציאות הזאת מעוררת אצלם
ילדים קטנים לא מאמינים ולא לא מאמינים, הם חיים כמו שההורים שלהם חיים ומרגילים אותם
מה גם שדוד שיצא בשאלה זה לא כי הוא לא מאמין, זה תמיד על רקע בעיות אחרות.
אנחנו כבר מזמן לא בדור של אידאולוגיות ומי שעוזב את הדת זה או מומר לתאבון או קשיים מקשיים שונים שגורמים לו לעזוב
ילד קטן לא צריך לשמוע מההורים שכל אחד עושה מה שבא לו וזה שקול - אתה יכול להאמין או יכול לא להאמין.
לכתחילה מחנכים את הילדים לשמור תורה ומצוות - ועושים את כל ההשתדלות שלנו שהילדים בסופו של דבר יגיעו בבגרותם לחיבור אמיתי לדרך ולא רק כי ככה גידלנו אותם
זה לגמרי נותן לגיטימציה להאמין שלא "אנחנו כן והוא לא" - איש הישר בעיניו יאמין
סיטואציות בחיים. כלומר אין לאן לברוח..
אני מראש אומרת שיש אנשים שהם לא תמיד יודעים שצריך לשים כיפה או לא מבינים.
אנחנו לא מעירים להם, אולי זה לא נעים להם..? אולי מעליב? אולי מביך?
אנחנו ממשיכים לעשות את מה שצריך לעשות ומתפללים שבע"ה גם הם
היי,
הרבה זמן קראתי בפורומים ״מאחורי הקלעים״ ושמתי לב שיש משהו מאד טוב בכך שנותנים לך זוויות הסתכלות נוספות על החיים. כך שגם אם אין בכוונתי בשירשור הבא להתייחס לכל עצה וטיפ כתורה למשה מסיני-זה מאד יעזור לי לקבל פרופורציות
אז כך:
אני אם צעירה לילדים חמודים, עובדת במשרה מלאה, משתדלת לתמרן בחיים העמוסים הללו ב״ה כמו הרבה נשים בדור הזה. ההורים שלי (שיחסית צעירים-אני מהגדולים במשפחתי) כמעט אף פעם לא יכולים לעזור. כל פעם סיבה אחרת והתנצלויות מרובות-אבל בשורה תחתונה העזרה היא כמעט אפסית (פעמים ספורות בשנה, ואנחנו גרים לידם) אני ובעלי עבדנו קשה מאד על מידת הזכות שלנו מדוע הם לא יכולים לעזור וזה די קשה כשרואים מסביב כ״כ הרבה זוגות שכן מקבלים עזרה, אך ב״ה הצלחנו להגיע למצב שאנחנו מסתדרים ״לבד״ (במרכאות כי זה בעזרה ה' כמובן) וגם מקבלים בלב שלם את העובדה שהם לא מסוגלים לתת עזרה. אבל - לפני כשנה נפטרה אמם של משפחת חברינו ל״ע וכאן גילו הוריי כוחות שלא ידענו על קיומם. הם זמינים להם בכל זמן ועת עוזרים להם על בסיס שבועי ומסורים להם ללא גבול וכאן הגיעה שעת המבחן האמיתי שלי. עד שזה קרה הצלחתי לשכנע את עצמי בשלל תירוצים של ״קשה להם״, ״עברו את הגיל״, ״הם לא חייבים לי כלום״ו״תגידי תודה על מה שנתנו לך עד החתונה״ אבל כשאני צריכה להתחנן לכיתה שלימה של נערות שיעשו בייביסיטר בכל מחיר על ילדי אני פשוט מאבדת את כל העבודה שעשיתי בשנים הקודמות
עכשיו תשאלו איך אתם קשורים?
אשמח לשמוע כיווני מחשבה נוספים על ההתנהגות הנ״ל, על אחיות לצרה , או עצות וטיפים איך לשנות את עצמינו (לא נראה לי שבקשר אליהם יש מה לעשות)
כלה נאה-מסתבר שאת צודקת שהם חושבים שאנחנו זוג עצמאי שיכול להסתדר לבד, הם החמיאו לנו על זה אפילו מספר פעמים.
העניין הוא שכן ביקשנו עזרה מדי פעם וקיבלנו תשובות שליליות. אחרי כל תשובה כזו התחושה היא כ״כ קשה שלוקח הרבה מאד זמן עד שאנחנו מעזים לבקש שוב. אני לא יודעת איך אפשר לדבר על זה כי לפי מה שהבנתי מהם הם בטוחים שהם נותנים את מה שהם יכולים וכל פעם שהם ענו בשלילה הם באמת לא יכלו באותו רגע. גם הצלחנו לשכנע את עצמינו שזה נכון עד שראינו שאצל אחרים הם יכולים להתעלות על הרגעים שהם לא יכולים, אבל אני לא יכולה אחרי תשובה שלילית על עזרה להגיד להם:״אתם כן יכולים...״
היי
סייעת בגן של בני דחפה אותו והטיחה אותו בדלת. זה קרה לידי הייתי המומה.
היא אמרה שסהכ התכוונה להזיז אותו לכיוון הדלת.
זה נעשה באגרסיה ובמהלך ויכוח איתי. וזה אחרי שמנעה ממנו להיכנס לגן שנייה אחרי שהוציאה אותו כביכול הביתה, הוא רצה לחזו רלקחת צעצוע וביקש שאבוא איתו והיא סירבה ועשתה דרמה.
התלוננתי על כך באגף החינוך שלנו,
קראו לה לבירור ונאמר לי שגרסתה אחרת.. ושהיא נשמעת אמינה ושזו סייעת שנחשבת טובה ורגועה מאוד שהיא אינה מהצעקניות וכו'.
כשהתקוממתי כנגד זה אמרתי, נומה היא תגיד שאניצ ודקת? מה זה הדבר הזה?
נאמר לי - שאני *צריכה* לבוא לבירור מולה ושייצא סיכום ואז אם יימצא לנכון היא תועלה לשימוע אבל כרגע אין ביכולתם שום דבר לעשות, יש ועדי עובדיםם שדואגים לה ואין אפשרות אפילו להעביר אותה לגן אחר עד לסוף הבירור (כדי להרגיע לפחות ושאוכל לשלוח את בני לגן).
אני חייבת לשלוח את בני לגן, אין לי אפשרות אחרת. דבר נוסף למה אני צריכה להגיע לבירור?! הם לא חוקרים וז הלא בית משפט. אני מגישה תלונה - שיטפלו. ממש אין לי סבלנות לשמוע אותה ואת המנהלת שם מגנה עליה ולהתחיל להצדיק את עצמי.
זעמתי אבל נאמר לי שאני יכולה להגיש תלונה במשטרה, וגם אל הבנתי האם מרגע הגשת התלונה היא תושעה או רק מסיום החקירה? כי חקירה במשטרה יכולה לקחת חודשים, הם מתנהלים בצורה מאוד איטית בגלל עומסים ובינתיים היא תמשיך לעבוד.
מישהי מבינה בזה?
לא נשמע לי הגיוני ככה להתנהל ושבתפקיד כל כך רגיש יש הגנה כזו על עובדת.
תפני למפקחת על הגנים האזור מטעם מש' החינוך.
