פורום הורות (עמוד 70)

אולי לקנות את הגליל שיש עליו מדבקות (כך הוא עשוי), ולגלגל אותו על הבגד. יכול לעזור מאוד.

 

בד"כ מוכרים כזה בחנויות של כלי בית.

גם שלי לפעמים נרדם בעגלה, כמעט בן שנתיים.
אפשר להעביר אח''כ למיטה.
מבחינתי- כל עוד הוא ישן אז הכל בסדר...
הוא לא לנצח יישן בעגלה..

מה מלחיץ אותך? היא לא תישן בעגלה לנצח

כל ילד יש לו לפעמים קריזות, יש תקופות, לא רואה בעיה לזרום עם זה

יכול להיות שזה באמת יותר נח לה בגלל שהיא מצוננת ואולי סתם, לכי תדעי. אם היא ישנה שם טוב - שתישן ושיהיה לה לבריאות

 

כשהייתי צעירה יותר הייתי יותר נלחצת, מפחדת שהם יקבעו הרגלים ומי יודע מה יהיה בסוף.ב"ה גדלו לא רע ולמדתי לשחרר

כיום אני הרבה יותר זורמת ומאפשרת והכל טוב

כשיש צורך להציב גבולות עושה את זה כמו שצריך אבל משתדלת לברור מאד את המצבים ולא ללכת עם הילדים ראש בראש סתם

 

אבוד לך, כבר הרגלת אותה... תשעה חודשים סחבת אותה איתך לכל מקום, לא? זהו, התרגלה שהיא עלייך ככה זה תינוקות.

תתנחמי בזה שזה עובר להם, כמו שחילזון כתבה יגיע הגיל שהיא לא תזדקק לזה, ואפילו תבעט שתורידי אותה כבר (אבל נשמה, יש זכוכית על הרצפה! תני דקה לגמור לנקות ואז! נו, המשחקים שלך לא יברחו!)

וכדי שתצליחי גם ליהנות מהשלב המתוק הנוכחי - מומלץ מנשא גב טוב. זה הגיל.

הולכת או נשארת?

 

מה זה לא מרגילה אותה לידיים? 

הצורך להיות על הידים של אמא הוא צורך ממשי לא פחות מהצורך לאכול או לישון או להיות עם טיטול נקי

 

אולי כדאי שתפרטי יותר את הסיטואציה שיהיה יותר ברור אם היא לא רגועה כי חסר לה משהו אחר - אולי היא עדיין רעבה או שמשהו אחר מפריע לה או שבאמת חסר לה יותר להיות על הידיים "סתם" או שכדאי לעשות שינוי אחר

פשוט בקטע של פינוק רוצה להשאר על הידיים. גם אם אני מניחה אותה והיא רגועה, אם אתרחק פסיעה ממנה היא בוכה

 

שהגישה הזו, שידיים זה פינוק, היא גישה מאוד ישנה, שכבר די חלפה מן העולם.
לתינוקות יש צרכים. לא רק אוכל ושינה וטיטול נקי. הצורך הרגשי והנפשי הוא משמעותי מאוד, והמענה אליו הוא קרבה, מגע.
הגיוני שהיא בוכה. הכל בסדר, פיזית, אבל היא רוצה ''אותך''. זה כ''כ הגיוני ונורמלי, ולדעתי התעלמות מהצורך הבסיסי הזה היא לא טובה בכלל.
נכון שזה קשה לפעמים, אבל מנשא עוזר מאוד לספק את הצורך בקרבה ומגע.
לפעמים מציק להם משהו שאנחנו לא יודעים- קצת הבטן, אולי האוזן, אולי שיניים. אז להרים זה לא פינוק. להרים זה להיענות לצורך אמיתי וקיים.

אצלי בילדה הראשונה לא השתמשתי במנשא, וגם הייתי הרבה פעמים מתוסכלת שאני לא מצליחה לעשות כלום כי היא כמעט כל הזמן על הידיים. אז כן הרמתי אותה כשהיא רצתה אבל כל הזמן הייתי מנסה להניח אותה כדי להספיק קצת לעשות דברים.
בשניים הבאים כבר השתמשתי במנשא וזה פשוט עולם אחר! מתי שהתינוק רוצה הוא יכול להיות עלי בלי הגבלה, ואני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה תוך כדי...
(לא יודעת אם זה קשור או לא, אבל אני בהחלט מרגישה הבדל בין שני הגדולים בביטחון שלהם בנוכחות שלי. גם בהתנהלות בבית, השכבה בלילה וכו' וגם בפרידה בגנים, לגדולה תמיד היה הרבה יותר קשה לשחרר, ולקטן יותר הלך הרבה יותר בקלות. הוא כאילו הרבה פחות מרגיש שאני 'עוזבת אותו' כשאני צריכה ללכת, הרבה יותר בטוח בזה שאני אחזור אליו. אולי זה גם עניין של אופי אבל לדעתי זה גם קשור להתנהלות שלי איתם כשהיו תינוקות. עם התינוק עוד לא הגענו לשלב הזה, הוא עוד במנשא...)

ועוד משהו- בגיל חצי שנה התינוק כבר נהנה כשמשחקים איתו, שרים לו, הוא כבר לא מסתפק רק בצרכים פיזיים, הוא צריך גם זמן שפשוט תשבי ותשתעשעי איתו.
וגם את זה אפשר לנסות לשלב עם לעשות דברים- אצלי אצלין בן ארבעה חודשים, ולפעמים כשאני שוטפת כלים אני שמה אותו בעגלה לידי ושרה לו שירים והוא ממש מאושר מזה. גם קיפול כביסה אפשר לעשות תוך כדי משחק קוקו או לנפנף רוח עם הבגדים על הקטן ואז לקפל ולהכניס לארון.

אני מוסיך עוד שאלה. אם ידוע למישהוא על מקום שאפשר לקנות קרקעות לבנייה עצמאית ביישובים הנ"ל.?

ישוב קטן, במרחק הליכה מתחנת הדלק ששם כל הקווים של בנימין עוברים...
וגם תורני ונחמד עם אווירה טובה (אני לא גרה שם, אבל חברה שלי משם וכך אני מבינה ממנה...)
לא יודעת לגבי נוף, וישיבה גבוהה אין שם (אבל יש ישיבת הסדר בכוכב יעקב שזה ממש קרוב, וישיבה גבוהה בבית אל- גם לא רחוק..)

לגבי 4 ו 5 לא יודעת...

ולגבי 6 יש תחבורה ציבורית אבל לא יותר מידי...

לא יודעת אם ה הסגנון, אבל היישוב מאוד תורני, והאנשים חמים ופשוטים.

ממש לא חור, מיקום ממש מרכזי.

יישוב קטן, חמוד ומגובש. גרים בקראוונים.

אין לי כוח לפרט הרבה, אפשר להמשיך באישי

כי ועדת המיון של בית הספר יכולה לטעות. יש בתי ספר שיבדקו שוב אם ההורים יפנו.
מכירה שני מקרים, שבהם בית הספר התחרט.

זוג הורים אחד "סלח" והבן שלהם למד שם בשמחה רבה, וזוג הורים אחר "נעלב" ולמרות שועדת הקבלה התחרטה, הם רשמו את הילד למוסד אחר - כביכול "התנקמו" בבית הספר. וזה לא היה לטובת הילד שלהם, שהופרד מחבריו.
אם בטוחים שהילד מתאים למוסד, והדמויות החינוכיות ***טובות****,
לא לפחד לערער.

לתת לילד אהבה זה נכון בכל מקרה.

בגיל 3 אפשר כבר להתחיל אולי משחקים עם קלפים וכד', מה שבגיל 2 קצת בעייתי עדיין
בגיל 3 אפשר אולי "מלך הפלאפל" למשל

כבאים באים לא לגיל 2 יותר לקראת 4

פלסטלינה חרוזים להשחלה

לוטו אידיאלי לגיל הזה

פזלים עם מעט חלקים

יש משחק שנקרא סקוצ'קיד או משהו כזה, הבת שלי בת 3 מאד אוהבת- יש כל מיני סוגים- של צורות של צבעים וכדו.

 

ואם לא דווקא משחקי קופסה-

מגנטים מעסיק שעות בגיל הזה ואצלי משלבים פליימוביל עם המגנטים וזה שעות של משחק

צינורות
לגו
מגנטים (עולה יותר מ50. ניתן להשיג ב100 איכותי וטוב)

ילדי כבר גדולים, כבר כמה שנים לא צופים בערוץ מאיר.
מציעה לך פשוט לראות בעצמך את תוכניות הילדים שם ולהחליט מה מתאים לילד שלך.

בוקר חדש מאיר

סיפורי לילה טוב

נייידת החלומות

זה מה שאחיות שלי הקטנות רואות

 

אני חושבת שכל משפחה שהילדים מתחנכים במוסדות חינוך חיצוניים ולא בבית עוברים את זה בדרך כזאת או אחרת.
אצלנו היה שלב קצר של מילים לא יפות בסגנון של מה שתיארת אני הסברתי להם שזה דיבור של רחוב ולא של ילד שגדל בבית טוב, אצלנו בבית אנחנו מחונכים ולא מדברים בשפה כזאת או מעליבים אחד את השני, אח"כ התעקשתי על התנצלות וזה די עבר.
חושבת שבגילאים גדולים יותר גם אפשר לתת משימה חינוכית של כתיבת קטע קצר על דיבור מכובד לזולת או דרך ארץ קדמה לתורה.

לגבי המכה על הפה, נראה לי יותר נזק מתועלת. לפני כמה שנים כשהבן שלי היה בן 3 הוא למד מילה גסה מאיפשהו, אין לי מושג מאיפה כי הוא היה בחינוך ביתי עדיין אבל לא יכולתי לתת לזה להתפשט לשאר הילדים והייתי חייבת להשתמש בקיצוניות אז הסברתי לו שעכשיו הפה שלו מלוכלך מאוד כי הוא השתמש המילה כזו ומרחתי לו קצת משחה קולגייט חריפה של מבוגרים, ממש טיפה, אבל עם הרבה תיאטרליות שאנחנו עכשיו מנקים את הפה מהדיבור הזה.
עד היום ברוך השם עבד. אני חושבת שהמקרה של מכה צריכה להיות רק בסכנה (שקע של חשמל, תנור, בלון גז) דברים שיש צורך לזעזע.

הרבה הצלחה

מה הילד לומד? שלדבר לא יפה אסור ולתת מכה מותר? אז הוא יעבור למכות.
זה באמת לא נעים לשמוע את הילדים מדברים לא יפה אחד לשני. אין לי פתרון קסם. רק סבלנות. ולהרבות אהבה ומילים טובות. נראה לי שכשההורים מרבים במילים טובות ונעימות למי שסביבם זה יחדור גם לילדים.
אפשר גם להציע להגיד משהו אחר במקום המילים הלא נעימות. לדוג': אני רואה שאתה מאוד כועס על אחיך, במקום לדבר לא יפה, תגיד לו איך אתה מרגיש. ספר לו שמה שהוא עשה מאוד מרגיז/מעליב/ מעצבן אותך.
אולי בהתחלה זה יהיה מאולץ אבל עם הזמן זה יבוא יותר טבעי.
חוץ מזה יש היום קטע כזה בין ילדים ונערים (בעיקר בנים) לדבר בצורה ממש מזעזעת. אני שומעת ילדים אומרים אחד לשני דברים כמו : אני יהרוג אותך, הלוואי שתמות וכדו' ואני בהלם מזה והם צוחקים וממשיכים להיות חברים ולריב ושוב להיות חברים.
אז לא צריך חס ושלום להתרגל לדיבור הנוראי הזה, אבל גם לא צריך לקחת את זה קשה.

אבל חשוב ללמד ולחזור וללמד ולהגיד ולהסביר-
אפשר לכעוס, אפשר להגיד ואפילו לצעוק בכעס, אבל אומרים מה שמרגישים או מה שרוצים מהשני.
לא משתמשים בכינויים.
במקום להגיד ''סתומה''! תגידי ''מעצבן אותי שאת יושבת לי על המיטה ואני רוצה שתרדי ממנה מיד!!"
וכד'.

א. למסות להבין מאיפה זה הגיע. אם בבית מקפידים לדבר בלשון נעימה ועדינה - אז לחפש האם זה הגיע מהכיתה? ממקום אחר?
ב. להודיע לילדים שבבית שלנו מדברים יפה, בעז"ה ההרגל יעשהמטבע וידברו כך גם בחוץ.
ג. אם מישהו כן נכשל בלשונו - למצוא עונש אחר, לא אלים. למשל ללכת להיות כמה דקות בחדר לבד. זה גם ענייני: מי שלא נעים לידו, לא יהיה לידנו וגם לא מרגיל לאלימות.

אני לא חושבת שאסור לאמא לתת לבן שלה מכה, בשביל חינוך כמובן, ומתוך מודעות ולא מתוך חוסר אונים.
אני זוכרת שאחי פעם חזר הביתה מביה"ס עם איזו מילה שבכלל לא ידענו מה המשמעות שלה, אבל הוא אמר אותה פעם אחת, אבא הרביץ לו ואמר שלא יעיז להגיד את זה שוב, ובזה זה נגמר. כשאת כועסת ומביעה את זה בצורה כזו הילד מבין שהוא עבר את הגבול ויזהר לא לעשות את זה שוב.
בקשר למה שאמרו שאת מלמדת את הילד שמכות מותר, אני לא מסכימה עם זה. אני מסבירה לילדים שלי שלהם אסור להרביץ, לאבא ואמא מותר בשביל לחנך.

בתור אחת שגדלה עם מכות ועבדה קשה מאד מאד מאד לא להעביר את זה לדור הבא אני ממש לא מסכימה איתך בנושא
אני חושבת שמי שגדל עם מכות יאמר לך שזה אסון לכל דבר. סליחה על הנחרצות ואין לי גם כח לפתוח את הנושא הקשה והכואב הזה, אבל יש לי הורים מדהימים ומקסימים בכל קנה מידה, הם פשוט חשבו שזו שיטת חינוך טובה. וכולנו נושאים צלקות נפשיות - לא פחות - מהדבר הזה. למרות שיש לנו הורים מדהימים ומיוחדים במינם בכל נושא אחר
ממליצה לך לקרוא וללמוד על הנושא ולחשוב טוב אם באמת אין לך דרך אחרת ואת בטוח רוצה לעשות את זה.

סליחה שהתפרצתי לנושא השרשור אבל הנושא כאוב לי מאד וחשוב לי להאיר את נקודת המבט של ילדים לפעמים

אבל כן, קיבלתי מכות מידי פעם, וגם אחים שלי. במינון סביר בשביל חינוך, ואף אחד מאיתנו לא עם טראומות או חסכים בגלל זה.
לא הייתי מגדירה את זה : שגדלתי עם מכות. ממש לא! אבל קיבלתי ולא קרה לי שום דבר. קיבלתי מההורים שלי הרבה חום ואהבה ודאגה, ואני עדיין מקבלת, ומאוד קרובה לשני ההורים שלי, ואין לי שום טענות לגבי החינוך שקיבלתי.
ועוד משהו, ההורים שלי גם ידעו להתנצל כשהם טעו.

לא רואה איך התנצלות קשורה לזה. גם ההורים שלי ידעו.
אני לא מחזיקה ממכות ואגב סטטיסטית ילדים מוכים הם מכים. כלומר לא סביר שתמצאי מישהו שהחליט ששיטת החינוך שלו כוללת מכות אם לא היה מחונך ככה בעצמו , בניגוד לדברים אחרים שאנשים כן מחליטים לחנך שונה מההורים שלהם. או מחליטים לאמץ שיטות חינוכיות חדשות . אין כמעט אף אחד שלא קיבלת עולם מכות שישב וחשב והחליט שזה רעיון טוב להשתמש בזה בצורה חינוכית. נקודה למחשבה ובזה נסגור את הדיון

למצוא פתרון אחר לבעיה ולא לתת סטירה על הפה
טרם מצאתי פתרון. ללכת לחדר ממש לא יזיז להם
כמה וכמה וכמה פעמים דברנו על שפה נקיה, צריך לשמור על הפה, לא לדבר במילים לא יפות..
אולי יש לכן רעיון מה לעשות כששוב זה יקרה?

בסופו של דבר זה עובר עם הגיל

ה

קודם כל לומר בתקיפות שבבית שלנו לא מדברים ככה
לדבר על שפה ואיך נעים לנו יותר לשמוע כשמדברים אלינו, להציע חלופות
להעיר את תשומת ליבם שמי שמלכלך את פיו התפילה שלו פחות מתקבלת, הרבה פעמים זה משהו שמאד תופס ילדים
אפשר לדבר איתם גם תפילת תינוקות של רבן- איך שה אוהב תפילה של ילדים במיוחד ומחכה לתפילה שלהם כל יום אבל אחרי שהם אומרים מילים לא יפות אז קשה לתפילה להגיע אליו והוא מצטער
ופשוט להיות תקיפה שוב ושוב. לא מדברים במילים האלו בבית שלנו

תני לה את השנה הזו... בקצב...

הכל הבחינות היא תעלה יותר בשלה.

חבל זה גיל שהם זקוקים להמון תחושה לשינה....

אני לא בלחץ פשוט היא מתאימה לעלות לגן, ולהיות עוד שנה במעון עם ילדים קטנים ממנה יכול להיות פיספוס.

איך היא מבחינה רגשית? מתמודדת מול חברה? היא תסתדר בגן מ7:30 עד 4 בלי לישון וגם אם תרדם אין איפה להשכיב אותה...

היא לא תקרוס אחרי יום פעילות ארוך? תצליח לשבת? תהיה גמולה? למרות שאפשר ללכת עם חיתול אבל אין תנאי החלפה לא מים חמים לא משטח החלפה וכו...

אני אומרת מנסיון...

אולי גן פרטי יתן את המענה שזה בדרכ ברמה לימודית יותר ממעון אבל יש את שנת צהרים...

תודה אבל שהעלת את הנקודה.

ובעיקר השנת צהריים כבר לא התאימו לבת שלה.
מה שכן היא רשמה לגן 3 שהוא רק גן 3 בלי 4.

הם לא ממ"ד אלא פרטיים לכן הם לא צריכים אישור עיריה וכד'....

אחרי מחשבה מרובה לבדיקה עם גורמים מקצועיים מבחינה התפתחותית היא מתאימה לעלות.
כמובן שאני עושה את המהלך הזה בפחד ובתפילה .
וכמובן לטובת הילדה.
אם בכל זאת את יודעים מה בודקים בוועדה אשמח לדעת

הבנתי שבי"ס עם אווירה טובה לתלמידים באופן כללי והם אוהבים. ילדים מרקע פחות 'תורני'. הרבה צרפתים

ד''ר חן נטלי במרפאה באגריפס. מעולה ממש!!!!
מטפלת בכל הילדים שלי כבר הרבה שנים ואני כל פעם מחדש מתפעלת מהיחס שלה. מקצועית, זריזה ונעימה מאוד לילדים!
הבעיה שיש אליה תורים ממש ארוכים..
לפני שבועיים ניסיתי לקבוע אליה תור והיו תורים פנויים רק לסוף אייר..

לאחרונה הבת שלי היתה עם כאבי שיניים ולא היה לי כח לחכות אז קבעתי לה תור מיידי לרופאה כלשהיא במרפאה שבהסדר עם מכבי ברמת שלמה (ברחוב חזון איש?).
בעלי לקח אותה ושניהם חזרו ממש מרוצים ולא הפסיקן להתפעל מהרופאה.. נראה לי שאנסה לקבוע לשם שוב לילדים אחרים ואולי נעבור לשם כולנו..
אמנם רמת שלמה זה חור, אבל אם אין המתנה לתור ויש רופאה מעולה זה שווה..

ד''ר חן נטלי במרפאה באגריפס. מעולה ממש!!!!
מטפלת בכל הילדים שלי כבר הרבה שנים ואני כל פעם מחדש מתפעלת מהיחס שלה. מקצועית, זריזה ונעימה מאוד לילדים!
הבעיה שיש אליה תורים ממש ארוכים..
לפני שבועיים ניסיתי לקבוע אליה תור והיו תורים פנויים רק לסוף אייר..

לאחרונה הבת שלי היתה עם כאבי שיניים ולא היה לי כח לחכות אז קבעתי לה תור מיידי לרופאה כלשהיא במרפאה שבהסדר עם מכבי ברמת שלמה (ברחוב חזון איש?).
בעלי לקח אותה ושניהם חזרו ממש מרוצים ולא הפסיקן להתפעל מהרופאה.. נראה לי שאנסה לקבוע לשם שוב לילדים אחרים ואולי נעבור לשם כולנו..
אמנם רמת שלמה זה חור, אבל אם אין המתנה לתור ויש רופאה מעולה זה שווה..

אם את יכולה לברר ולכתוב לי את שם הרופאה ברמת שלמה, זה יהיה מצויין.

למומינים, רחמנא ליצלן?
לפחות סמי הכבאי לבוש כל הזמן ולא רק כשהוא הולך לים.

ועכשיו ברצינות- אצלנו הילדים רואים במחשב סרטים בסגנון סמי הכבאי. ככל שהם גדלים זה נהיה יותר מורכב ומסובך להחליט מה מתאים להם ומה לא, וגם מסובך לפעמים להסביר להם מה הבעיה עם סדרה מסוימת.

אני אומרת מראש לילדים שאני לא כל יום מסכימה מחשב.

מידי פעם אפשר

 

פעם נתתי להם לראות סמי הכבאי והם חזרו מבעותים. דעי לך שגם האופציה הזו תתכן (כלומר לא רק מהצד החינוכי שבעניין..)

לא לכל ילד קל לצפות בכבאי מכבה שריפות ענק או מתמודד עם סופות אימתניות

 

כלומר- לכל משפחה יש קו אדום משלה. את מחליטה מה הקו האדום שלך.(אישית לא הייתי מראה סמי הכבאי, אבל האמת שהבן שלי קטן עדיין והבנות לא מתעניינות בזה)
אכן צריך לקחת בחשבון שלא לנצח הוא יראה ריקודים של שירי קודש.
אולי, אפשר שתחפשי לו מראש סרטונים עלילתיים שמתאימים לכם ולו וכשהוא מבקש- תראי לו אחד מהם. יש דברים נחמדים באתר ערוץ מאיר, הדברות ועוד.

לשבת פעם אחת ולצפות יחד איתו בתכנים.
לראות מה דעתך עליהם.
האם הם תואמים גיל? לא מפחידים מדי?
איך סגנון הדיבור? האם המסרים מתאימים לכם?
איך הוא רואה את התכנית?
באופן כללי לדעתי כדאי לכוון ילדים לדברים שנראים לך טובים וגם להסביר להם מה ולמה את בוחרת לעשות
באופן שיובן גם להם.

אני ראיתי שאם יש משהו שאני רוצה לתת במינון מוגבל
(צפיה במחשב, ממתקים וכו)
עוזר גם לי וגם לילדים כשיש כלל מאד ברור.
לדוגמא:
סמי הכבאי רק ביום חמישי
דגני בקר רק בבקר
ממתק רק למי שסיים לאכול יפה ארוחת צהריים
וכן הלאה.

כך בכל פעם שמתחיל דיון את חוזרת על הכלל והוא הופך לחלק מהחיים ונותן סדר ויציבות גם בשבילך וגם בשבילם.

הפעמים הראשונות יכולות להיות קשות ויהיה צורך לעמוד על דעתך אבל בהמשך הילדים בעצמם יודעים לדקלם את הכללים
וכבר אומרים לי היום יום שלישי היום אפשר ככה מחר אי אפשר ככה...

לבין תכני הצפייה מחוצה לו.
"בבית אפשר לראות שירים, וכשנמצאים אצל אחרים אפשר לראות סמי הכבאי".
כי אם באמת תראי לו שיש אפשרות לראות בבית - אז סיכוי גדול שהוא יבקש שוב ושוב, כי סרטים זה ממכר יותר משירים...
(באופן אישי ביקשתי מהסבים והדודים שלא יראו גם אצלם את סמי הכבאי ודומיו, אבל אני נוהגת כך עם תכני צפייה אחרים, שאני מעדיפה שלא יראו על בסיס קבוע)

שסמי הכבאי זה רק למקרים מיוחדים שאת בוחרת. למשל אצלנו יש סרטים שאני מרשה רק בזמן בדיקת כינים. ככה זה לא הופך להיות משהו קבוע ושגרתי

דרך אגב, אצלנו בגיל הזה מאוד אהבו את הדיסקים של דודו פישר

ילד יכול גם ליהנות ולהתפתח יותר טוב בלי זמן מחשב מאשר עם זמן מחשב. 

אבל להורים זה פתרון קסם אדיר ללחצים שנוצרים כשהילד זקוק לתעסוקה. פשוט מושיבים אותו ליד המחשב והנודניק כאילו נעלם.

לכן עצם ההתלבטות היא לא בין הנאת הילד לטובתו אלא בין הנאת ההורים לטובת הילד

נאלצים לפעמים לבחור בפתרון הזה. אני מעדיפה שיראו סרט במקום שאני אאבד שליטה עצמית

למשל, פרפר נחמד, רחוב סומסום, שירי חגים.
אנחנו מדי פעם מאפשרים לילדה לראות סדרות שהיא מתעניינת בהן, לרוב היא לא מתמידה אבל היא בת שלוש וחצי.

אני שונאת להראות להם מחשב וכמעט לא עושה את זה (זה מבלגן לי תפינת עבודה, לא אוהבת תקונספט והם ב"ה מעסיקים את עצמם נפלא בלעדיו.
זה בכלל לא באופציות היומיומיות. ועדיין הם אוהבים).

ואז אימא יכולה להתכונן לשבת...

 

לא כדאי יותר מדי כי זה מגרה וממכר.
כי זה לא בריא לראייה ולהתפתחות קוגניטיבית
בטח שלא כדאי לפני השינה עם האורות החזקים שגורמים להפרשת אדרנלין ולא הורמון שינה (שכחתי את השם).

נכון לא רק לילדים😌🤗

אצלנו לא רואים בכלל. גילאי 4 ושנתיים. לא ראו מסך מחשב מעולם לדעתי.. כן שמים שירים דוסים ביוטיוב ומכסים את המחשב כך שזה רק שמע.

צפייה במחשב או טלוויזיה זה רע, זה לא מלמד כלום, וזה שורף את המוח.. כך אומרים כל חוקרי המדיה ב15 שנים האחרונות. ריקוד שירה ומשחק עם הילדים בונים בהם תודעה הרבה יותר בריאה, מוח מפותח משמעותית, וקשר נפלא עם ההורים. כל הרבה הרי זה משובח.

מה שאפשר למעט עד לרמה של להוריד לגמרי, יותר טוב. המצב הנוכחי של הילדים בר תיקון וכל הכבוד לכם על זה! זה ממש לא מובן מאליו אך לדעתי אם מתחילים תוכניות (סמי הכבאי סטייל) זה לא טוב ומאוד קשה להוריד אחרי זה...

בהצלחה!

ותופס אותם. כל מיני גילאים. וכמובן מפתח דימיון ועדיף פי כמה מצפיה.

צפיה- מבוקרת, ולא קבועה אלא מזדמנת, תספיק כדי שלא ירגישו שחייבים אצל אחרים.

מה גם, שאחרת כנראה יצפו גם בחוץ וגם בבית, ורק "ירויחו"- יפסידו- שעות צפיה מיותרות.

כך לעניות דעתי כמובן. 

היה מעניין לקרוא את דעתכן.. ממש לא ברור מאליו שטרחתן ועניתין אז תודה
אתייחס לכמה נקודות שעלו כאן-
1.אני גם נגד מסכים. אני מודעת לגמרי לכל הנזקים, המחקרים וכו'.. אין אצלנו צפייה קבועה אבל אני כן נותנת לראות כשיתרונות עולים על החסרונות- כלומר, כשאני איתם לבד מהצהריים עד הלילה אחרי יום עבודה וחייבת לשים את הראש חצי שעה כדי לספק אמא עם כוחות ולא עצבנית. בעיניי, מעדיפה חצי שעה כזו מאשר לגרור יום שלם כשאני עצבנית. בנוסף, כן חושבת שזה נכון לא להגביל לגמרי ממשהו כי זה יוצר תיאבון עוד יותר גדול אליו בחוץ..(כל עוד אין בו נזקים משמעותיים כמובן..)
2.מסכימה עם הנקודה שהעלתה 'בת 30'. אני צריכה מעצמי קצת להעלות את הרמה של מה שבני צופה בו, כי כנראה הוא כבר לא במקום של שירים דוסים לריקודים, וכעת הוא יכול להנות מצפייה בתכנים מומלצים. מאמינה שאם אני אספק לו את זה פעם בכמה זמן זה כן ייספק אצלו את המקום הזה.
3.עדין צריכה לברר אצלי את ההגבלה בין בית לחוץ. האם לאסור דברים בבית לגמרי? מרגיש לי שיש דברים שכן אבל אני צריכה עוד ללבן עם עצמי את הסוגייה הזו..

ואת הישנות תכבסי כשהיא לא בבית עם מרכך כביסה נעים וככה תעשי כל פעם..

מתארת לעצמי שלקחת לה פשוט מהחדר ולכבס זה כנראה לא מתאים, אולי אפשר ללמד אותה להפעיל מכונת כביסה ואז אולי יהיה לה יותר נעים לכבס לעצמה?
אולי צריכה הסבר שזה אחד מהמקומות שיותר מזיעים בו?
אולי בנוסף מתנה בושם נגיד לפסח, סתם כדי לפתח את החוש האסתטי הזה....

יש לה חדר לבד משלה? אפשר לתלות אצלה בחדר, בלי שבני הבית האחרים יראו את החזיות שלה.

אפשר שתכבסי את שלה ביחד עם שלך, ולא יידעו שהם שלה.

לבוש מתחת לסריגים: למה חולצת בסיס, ולא גופיות של בנות?

לתת לה להריח את הבגדים שלה?

אבל יכול להיות שזה גם יעזור.
הילדים שלי האישיים לא חושבים להריח (אצלנו בעיקר גרביים )
ולכן, וגם כדאי לחדד קצת את הרגלי ההיגיינה שלהם ואת חוש הריח
תמיד אני שולחת אותם להריח בגד שהם מתלבטים אם לכביסה או לא...
או להריח גרביים ואז שואלת אם כדאי להחליף
אישית מוצאת את זה יעיל וגם חושבת שזה משהו שילדים צריכים לדעת לעשות...
להבחין אם משהו נעים או לא, נקי או לא, מצחין או לא...

ולייבש במייבש וישר לארון? תציעי שגם את תעשי את זה ותתני לה להחליט.

מעבר לזה תבררי על דאורדוראנט טוב ותקני לה לפסח.

חזיות יש לה? 

כמה מתוכן באמת מתאימות לה?

 

יכול להיות שהיא הגיעה למצב שיש לה רק חזיה אחת 

שבאמת טובה עליה והשאר כבר קטנות או לא נוחות ואז אם

זורקים לכביסה אין מה ללבוש בינתיים. ולמתבגרת לא תמיד

נעים לשתף את אמא שהיא צריכה חזיה גדולה יותר.

 

יש לה שלושה. והן יחסית חדשות וטובות...

מקווה שזה יעזור. עוד לא יודעת אם זה מקור הריח...

הטמפרטורות גבוהות ויש מנעד מאד גדול של "מזגי אויר". כך שלא פעם נתלבשים עם סריג כי בכוקר היה קר אבל בכיתה יש מזגן ומזיעים כי חם או בצהריים חם יותר מהבוקר ומזיעים.

לכל אחד ריח גוף אחר (לפעמים זה גם תלוי במה אוכלים. יש תבלינים או סוגי מזון שעושים ריח חזק יותר מאחרים). וזה גם תלוי כמה האדם מזיע.
בגיל הזה יש ילדים שהם מאוד פעילים ואז מזיעים יותר, יש ילדים שסתם לא שומרים על הגיינה של החלפת בגדים ומקלחת כל יום. גם עודף משקל גורם להזעת יתר. ובנוסף לבנות- בזמן המחזור הגוף מסריח יותר ויש ילדות שלא מחליפות מספיק פעמים תחבושות וגם זה מסריח.
להגיד לה שהיא מסריחה בטח יעליב אותה, אבל אפשר לדבר איתה בעדינות כאישה לאישה ולהסביר שחלק משינויי הגוף בהתבגרות זה גם הריח ועל מה לדעתך צריך להקפיד.
יש לציין שיש לי 2 בנות בגיל ההתבגרות שגם להן לא ממש מזיז אם הן נקיות וכו'... אבל הן מודעות לזה שזה לא נעים לסביבה אז לפני שהן הולכות למקום שחשוב להן מה חושבים עליהן הן מתקלחות ומחליפות בגדים. עלינו במשפחה הן פחות מרחמות 😬
אצל אחת מהן זה בעיקר נעליים וגרביים מסריחות.

גרביים ונעליים מסריחות קשור לפעמים לפטריות ברגליים או להזעת יתר.

לפטריות אני נותנת להם משחת למיסיל לטיפול ואחכ אבקה שנקראת פונגימון ששמים בתוך הנעליים שמונעת הזעה ושומרת שלא יחזור. ממש עוזר לריח!
אפשר מן הסתם לנסות גם אצל הבנות..
לא ניסיתי כי אצלי הגדולים הם בנים...

מאוד עוזר לנעול נעלי עור טובות. יקר אבל שווה

תנסי לקנות לה סוג אחר של דאודורנט.
ולדבר איתה על זה ברצינות. שאת דואגת לה.
וגם חברות מדברות אחרי הגב וזה לא נעים..

אני משתגעת. לא מבינה מה מקור הריח... 

בטוח שזה ריח זיעה?אולי זה משהו אחר?זה קורה גם היום שהיא נשארת בבית ולא הולכת לבי"ס? אולי הריח כבר נתקע לה בבגדים?

או אם מתקלחת לפני השינה אז דאודורנט בבוקר?

למקרה שהבעיה טרם נפתרה..

רציתי להעלות עוד נקודה,מניסיוני.. , ישנם דאודרנטים שגורמים להזעת יתר ולריחות לא נעימים , לא יודעת למה ,אבל אולי משהו בהרכב הכימי שלהם.

וגם יש בגדים סינטתיים או אפילו מכותנה ,שלא נושמים..ויוצרים ריחות.

הייתי ממליצה על דאודרנטים שמניסיון באמת מונעים ריח :
דאב- Dove -הכחול דווקא בספריי .
וספריי כחול של Adidas.

כמו כן אם הסריגים סינטתיים , יכול מאוד להיות שהם מעודדים זיעה.. ולא נושמים

אז כדאי לעבור לחולצות כותנה נושמות +ג'קט כלשהו אם קר ,כך היא יכולה להוריד במידה וחם.

וכן לדעתי לדבר איתה על זה ולהעלות לה את רמת המודעות לגבי היגיינה .

בהצלחה

יכולה לפרט קצת יותר?

מתזונה לא טובה הגוף לא סתם פולט ריח זיעה חריף או הפרשות עם ריח חריף..כשאנו אוכלים מזון לא בריא הגוף רוצה להוציא את הרעלים החוצה,אצל כל אדם זה יתבטא באופן שונה. ישנם אנשים שיפתחו פצעים,תולעי מים,דלקות,בעיות פוריות ועד לגידולים רחמ"ל..  לאחר לידתי השניה סבלתי מאוד מריח חריף של זיעה, שבררתי את סיבת הדבר אצל אחת שעוסקת ברפואה טבעית נאמר לי שזה בגלל שלא הקפדתי על תזונה בריאה במשך ההריון, וכעת הגוף פולט החוצה את הרעלים,וזה נכון משום שלאחר לידתי הראשונה לא היה שום ריח חריף מכיוון שה קפדתי על תזונה בריאה במשך ההריון. אוכל לשלוח אותך למשהי שעוזרת במצבים אלו, לי אישית עזרה רבות. תוכלי לפנות אלי באישי

וכדאי שתשים את הדאודורנט אחרי מקלחת מייד. גם אם זה לפני השינה. בגדים נקיים כל יום מהארון. אפשר לקנות סריגים יותר דקים, כנראה היא מזיעה בהם. ועוד משהו חשוב זה שאחרי מקלחת מחליפים פיג'אמה

איזה דבר מענין למדת היום?
תספר לי משהו נעים שקרה לך היום, משהו לא נעים שקרה לך.
עם מי שיחקת בהפסקה? מה שיחקתם?
איזה שיעורים היו היום?
באיזה פרק אתם בחומש?
וכו' וכו'...
העיקר לפתוח שיחה ממשהו, ואז כבר ממשיכים

איזה חפירהההההההההההה

כל יום שאלה אחרת...

איך היה
ואם אומרים כיף אני שואלת מה היה הכי כיף
ואם אומרים מעצבן שואלת מה היה הכי מעצבן...
וככה זה נפתח...
אצלי כמה ילדים חוזרים במקביל אז זה כבר פותח לכולם לספר חויות (ומצד שנח קצת חסרון שקשה להקדיש לכל אחד אז משתדלת להפריד איכשהו בכ"ז)

כילדה שנאתי מש שתיחקרו אותי מדי מי אמר מה היה וירדו יור מדי לפרטים אבל זה ודאי תלוי אופי...

הילדים רגילים שאנחנו רק שואלים אותם איך היה ולא באמת משתפים בחוויות שלנו, אם אנחנו נשתף אותם, גם הם ירצו לשתף מעצמם- זה יהיה שיח, דיאלוג ולא מונולוג שאמא שואלת ואני צריך לענות.

אגב, יש ילדים שמתקשים בארגון המסר, הם רוצים לספר ולא ממש מצליחים להעביר את החוויה באופן מובן- שיתוף בחוויה מצד ההורים יכול גם לעזור לזה- הם לומדים כיצד לשתף באופן מובן לפי סדר ההתרחשות.

ואז הילד מזדעק לתקן

לדוגמא: "תן לי לנחש מה היה היום- היום למדתם על הנחליאלי... (מה פתאום היום למדנו על...)

או: "היום היה לך כיף שחקת עם החברים" (שחקתי קצת ופתאום משהו העליב אותי)

 

דבר שני להציע אוכל

דבר שלישי - אפשר להתעניין איך היה. אם אומר "היה כיף" אפשר להסתפק בזה ואפשר לנסות להרחיב אבל להיות ערני מאד למה שהוא משדר - אם הוא משדר לך שאת חופרת לו - עזבי אותו

 

בקיצור - לתת לו מרחב

 

אם מרגישים על הילד שקרה משהו/לא טוב לו/משדר סימני מצוקה אז כבר צריך למצוא דרך לדובב אותו, זה סיפור אחר

אם היו אתמול ש.ב שהעסיקו לשאול האם המורה בדקה, האם כל הילדים הבינו כמוהו וכו..
אם למדו למבחן להתעניין לגביו
אם היה צריך להגיש משהו להתעניין לגבי זה.
כמעט כל יום יש לפחות מקצוע אחד מיוחד אז לשאול עליו: מה עשיתם היום בספורט/אומנות/ מדעים/מוסיקה - אלה מקצועות שהילדים בדרך כלל שמחים להשתתף, ומתוך כך לשאול כדרך אגב על תורה/חשבון/עברית וכו שהם יומיומיים ויותר אפרוריים לילדים...
אם קרה משהו עם החברים אתמול לשאול מה התפתח. אם היתה מריבה האם השלימו, להתעניין בילד יושב לידו בכיתה - בדרך כלל יש שם מערכת יחסים שלטוב או לרע מעסיקה את הילד..
לדעת מי הילדים המרכזיים בכיתה ולהזכיר את שמם ולהתענימ על משהו - רוב הילדים יפגינו עניין בנעשה במרכז העניינים הכיתתי..
אם הכיתה מתכוננת למשהו להתעניין מה התפתח
אם יש ''עונה'' של מדחק מסויים לשאול מי ניצח היום, האם הילד צבר קלפים גוגואים וכו.. לאיזה שלב הילדה הגיעה בגומי וכו..

לדעתי זה מאוד מחמיא לילד כשאמא זוכרת מה אמור היה לקרות ומתעניינת...

ובקיצור אין תחליף ללהיות מעורבים באמת - הרי גם מבעלי אני מצפה לא לשאול סתם איך היה בעבודה אלא לזכור מי האנשים או האירועים והפרויקטים שמעניינים או מעסיקים (או מעצבנים..) אותי וליזום שאלות ממוקדות...

אח"כ מה עשיתם? היתה היום הריתמיקאית/רב גן/אחר...? איזה גננת היתה היום?

מה עשיתם ביצירות? יצאתם לחצר? עם מי שיחקת?

טוב, אני לא באמת חופרת לבן שלי...הוא בד"כ מספר לי לבד אחרי דקה או שתיים מהשאלה הראשונה של "איך היה בגן..."

או לאורך כל היום..כל פעם נזכר באיזה משהו שהיה..

מה עשיתם היום? וכך על כל נושא פותחים ומדברים
אני גם מספרת להם על מה שאני עשיתי, כל עוד זה מעניין כמובן.. וזה עוזר להם להפתח יותר

לספר מה עשיתי היום. מאוד פותח את השיח ומעודד אותם לספר מה היה בגן. דוגמא אישית זה כלל מס 1 בחינוך

ושהבנות חוזרות לא פסיקות לדבר.
הבן בישיבה אני שואלת איך אתה? עונה ב"ה
איך האוכל? בסדר
איך הלימודים? בסדר
איך עם החברים? הכל בסדר!!!
אוף תספר משהו.

שנאתי את בית הספר וההורים שלי ידעו את זה ולא הצליחו כל כך לשכנע אותי שבית ספר זה טוב,

כי היה לי רע...

אז הטכניקה שלי היתה להיכנס הביתה בשקט בשקט שלא ישימו לב שבאתי ואז לא ישאלו אותי איך היה...

 

ממליצה להתייעץ עם גורם מקצועי. אולי הרבנית זיוה מאיר? היא מהממת ומקצועית ברמות!

הכי ממליצה לך ללכת לטיפול אישי, הילדים באופן לא מודע אלופים בלדרוך לנו על יבלות ומציפים לנו את כל שאנחנו מדמיינים שהדחקנו

 

אפשר להתאפק ולהתאפק עד שבסוף מתפוצצים - ואז כולם מפסידים מזה - גם הילדים שבסוף חוטפים יותר מדי וגם את - שאוכלת את הלב וזה בדרך כלל משפיע גם על הזוגיות

 

ממש כדאי ללכת לטיפול אישי, לפתוח שם את הקושי, לקבל עזרה אמיתית מקצועית, לרפא את הפצעים הישנים

ואז כבר תהיי מסוגלת להתייחס לילדים נכון ולא תצטרכי להתאפק ולהתאפק

האויב של יכולת ההשתפרות והעליה - זו המחשבה שאם לא הלך פעם (וגם עוד פעם..), אז אין סיכוי, אני לא ככה...

 

זה לא נכון.

 

את צריכה לשבת עם עצמך, בזמן שאת לא עם הילדים. להתבונן מה גורם ל"הידלקות", מה יכול למנוע אותה. מה יכול לעשות לילדים יותר נעים. איך אפשר להביא לתוצאות רצויות, בלי צעקות.

 

תחליטי על סגנון של בקשה מהילדים של דברים שצריך לעשות. תתכנני פעילויות לכתחילה, סיפורים וכד', באופן שאת תמלאי את זמן, לפני שחוסר המעש משתלט עליו והופך לבלאגן.

 

תתייעצי עם חברות רגועות, על דרך טובה לתקשורת עם הילדים.

 

ותשבי אחרי היום, ותסכמי לעצמך, במה הייתי בסדר - מה צריך עוד לשפר. כל יום. 

 

להבין שזו דרך של עליה. צריך להתמיד בה. וכשהדברים לא ממש מוגזמים, אז גם הילדים תופסים שלפעמים אמא קצת יצאה מהכלים. להשתדל שזה לא יהיה יותר מידי.

 

יש לך משימה חשובה. את אמא. כעת את עוד יכולה לתפוס את העניינים בידיים. בעתיד יהיה לך מזה הרבה נחת.

 

לא להתייאש. להשתדל בהתמדה.

קודם כל אני חייבת להגיד שנשמע שעשית תהליך מדהים ומהמם!
גדלת בבית עם מכות
את מגדלת משפחה והתחלת באותו הדפוס, ויצאת משם!
ואת עכשיו מתליחה לנהל את ילדייך רק עם הערות לא נעימות.
זה הישג מאד מאד גדול ואני חושבת שאת צריכה להעריך את עצמך עליו מאד. מאד.
זה דבר ראשון.

שנית כל, נשמע שאת נמצאת במצב של המון המון מאמץ
האם את דואגת לעצמך קצת להשתחרר? להתמלא? להתפנק?
לתדלק זה קריטי!!!

ושלישית ממליצה מאד ללמוד או לקרוא קורס של הדרכה בגישת לייף סנטר או תקשורת מקרבת.
זה יכול לעזור וזה ממש ממש חשוב.
תגגלי ותקראי קצת כמה עקרונות... זה יכול ממש לעזור לשנות את המצב.

ועכשיו- פשוט תנסי קצת להשתחרר. לעשות משהו שמוציא אנרגיות שליליות ומכניס טובות-
לרקוד, לצאת להליכה, לעשות ספורט, להפגש עם בת משפחה או חברה לקפה, לשמוע מוזיקה...


יהיה טוב בע"ה

עשית תהליך לא פשוט!
להתפטר מהרגיל שתמוע בך שנים!
זה פשוט אדיר!
הציעו לך כאן הרבה הצעות יפות.
אל תכעסי על עצמך ואת תתיאשי... למרות שזה מובן לגמרי.
את יכולה להיות אימא נפלאה.
אני בטוחה שהילדים שלך אוהבים בך הרבה דברים.
ותתחדשי על דברים שיכולים להעביר אחה''צ בכיף.
לשים מוזיקה וורקוד
לצאת לגינה
לקנות פלסטלינה ושבת כולם יחד לעשות בדף גדול
לעשות תרגילי כושר עם הילדים ...
לשתף את הילדים בהכנת ארוחת ערב/סעודת פירות

סתם זרקתי על מיני....
קח מה שמתאים לך.

גם לי קורה לא-פעם שאני לא מגיבה כמו שהייתי רוצה. שאני כועסת יותר ממה שהייתי רוצה, מעירה יותר ממה שהייתי רוצה, ולא מצמיחה את הילדים, כמו שהייתי רוצה.

 

מה שעוזר לי (חלק מזה כבר כתבו, אבל לא נורא):

לזכור שקורה שטועים, ולקבל את זה בהבנה. לזכור שגם יכול להיות אחרת (וזה קורה לא פעם, שהמציאות היא אחרת).

לחשוב על כל הדברים הטובים שיש בילדים, בכל הקסם שיש בהם, ולהאיר אותם בעיניי, עבור עצמי

לבחור מעשים קטנים שאני יכולה להשתפר בהם, צעדים קטנים שיכולים להגדיל את האהבה שלי כלפיהם, וליישם לאט ובהדרגה (ולקבל גם את הכשלונות שבזה)

לעשות ש-לי עצמי יהיה טוב יותר, כי זה עוזר לי להיטיב איתם גם

וגם, לשמוע שיעורים באינטרנט שעושים טוב בלב (אני אוהבת מאוד לשמוע את הרבנית ימימה, את הרב פנגר ואת הרב יגאל כהן. לאחרונה התחלתי לשמוע גם את הרב שרקי).

 

בהצלחה רבה!

וראיי שתכירי בכך ותעריכי את עצמך על כך...
את קצת מזכירה לי אותי... גם אני גדלתי בבית דיי קשה ונשבעתי לעצמי שלא אגדל כך את ילדיי..
ואז עם המרתון של החיים פתאום קלטתי שאני הופכת להיות יותר ויותר דומה לאמא שלי ונחרדתי והתפתלתי ונהייתי מתוסתכלת והשתדלתי ונפלתי ושוב ניסיתי ושוב התפרצתי..
וחשוב שתדעי שכל תהליך הוא ארוך וקשה אבל הוא שווה...
תנסי לפני כל התפרצות ללכת לחדר ולנשום עמוק. לחשוב עד כמה הדבר הספציפי שלא הולך כרגע הוא חשוב כדי להתווכח עליו איתם. תנסי תחשוב כל יום על הדברים הטובים שיש בבית שלך ובילדים שלך גם אם לפעמים זה מאולץ..
וממש חשוב שתעשי משהו לנפש שלך להרגעות.. מה שעושה לך טוב (התעמלות, יציאה עם חברות או כל פינוק אחר)
אמהות זו משרה לא פשוטה בכלל אבל בע"ה היא מתגמלת מאוד..
עוד דבר אחרון- איך בעלך ביחס עם הילדים? הוא קשה או יותר מתון?

או תצאי קצת.
אם העול של הבית מכביד תביאי עזרה בדברים שקשה לך. ותפנקי את עצמך מידי פעם במשהו טעים. או בגד. לצאת עם חברה. או מה שאת אוהבת ויעשה לך טוב.
את בשחיקה. אז אין לך כח וסבלנות לכלום.

בד''כ התנהגויות כאלה נובעות מרצון לחוש סמכות הורית משמעותית, ילד חייב את ההרגשה שיש מבוגר חזק ו אחראי שלוקח עליו אחריות, הוא צריך את זה כמו אוויר לנשימה, בלי זה הוא מרגיש מעורער ובלתי יציב.
הדרך שלו לסחוט את זה היא ע''י העמדת ההורים 'בפינה' כך שלא תהיה להם ברירה אלא להפעיל סמכות.
אתם חייבים לקבל החלטה שיש לכם קווים אדומים ברורים, ואין מצב לעבור אותם, כפי שאם הילד שלך יעשה דברים מסוכנים אתם תמצאו את הדרך לעצור אותו, כך יש דברים נוספים שפשוט לא שייכים אצלכם בבית , וברור שחוצפה וכד' אפילו ברמה הרבה יותר נמוכה מבתיאור הנ''ל צריכים להיות מעבר לקווים.
עם ילד שלי היה שופך דברים בכוונה הייתי מסביר לו שזו לא התנהגות מקובלת ולכן הוא לא יכול להמצא איתנו, הוא היה מוצא את עצמו בחדר עד שהוא מבקש סליחה ומתחייב לא לחזור על כך, גם אם הוא היה צורח מאחורי הדלת יום שלם,( לא לדאוג הוא לכל היותר יצרח שעה וירדם...)ו כמובן גם אוסף את מה שבלגן,
חשוב להשתדל עד כמה שאפשר לעשות את זה בשלוות נפש ולא לתת לו להוציא אותך מהכלים לפחות כלפי חוץ. מניסיון כשעושים כך התופעות הללו נעלמות תוך שבועיים, שלוש, ונבנה קשר הרבה יותר נעים ובריא עם הילדים.
בהצלחה

היא מחפשת צומי, בודקת גבולות (אולי נולד אח, אי אפשר באמת לדעת מה עומד מאחורי ההתנהגות אבל זה לא כזה משנה בכל המצבים הפתרון הוא חום ואהבה לצד כללי התנהגות מצופים מוגדרים וברורים ועקביים.)
קיצר אני לצערי לא מבינה גדולה בחינוך אבל קצת מסתייגת מהתגובה של להכניס לחדר שתבכה שעתיים. אין לי ככ הסבר אבל זה לא מרגיש לי יעיל בגיל הזה, מיותר. צריך להיות ברור שלא מקובל שהוא שופך אבל אחרי שהעמדנו פני כועס אפשר אפילו לעזור לו לאסוף.
במקום לספק הרבה צומי בהתנהגות שלילית צריך למצוא את נקודות האור ולהעצים אותן.
אם אני זוכרת נכון מיכל דליות אומרת שאחרי שכבר הסברנו ודיברנו ואין תוצאות אז צריך להפסיק לדבר. נגיד היא קיללה אז אומרים "לא נעים לי להיות בסביבה שמדברים ככה" והולכים כמה דקות לחדר אחר שהילד יישאר לבד ובעצם לא יקבל שום צומי.
והסתייגות נוספת בשתי ההודעות הנל, שכתוב שלווה לפחות כלפי חוץ, או שהפותחת בלחץ מבפנים. לדעתי אין אפשרות להסתיר לילדים מה בפנים, צריך ממש לבא נקיים ורגועים מבפנים להאמין בה ולסמוך עליה שתהיה בסדר כי אם לא היא בסהכ עושה השתדלות לעמוד בציפיות השליליות שלך. אפשר להכין אותה מראש למה שצפוי לקרות ובדיבור חיובי, היום יבואו אורחים, אני אצטרך שתעזרי לי שיהיה להם נעים אצלנו, צריך לדבר אליהם מכובד ולשתף במשחקים. (ולא "לא להתחצף" שזה רק נותן רעיונות...) אפשר גם לצ'פר אם התנהגה יפה.
גם תמיד יש את הרעיון הזה של מבצע מדבקות כל התנהגות חיובית מזכה במדבקות, קללה מורידה מדבקה. אחרי x מדבקות פרס.
בהצלחה

צריך לעשות את זה בחוכמה ממש, בהתיייצות עם איש מקצוע, כדי שלא תתפתח תלות במדבקות ובפרסים, ושתהיה התנהגות טובה גם בלי זה.
והכי הכי חשוב- המבצע הזה הוא רק חיובי! התנהגות טובה מביאה מדבקה, אבל התנגות שלילית חא מורידה מדבקה! זה גם הופך את השיח לחיובי, וגם מוריד את ההתעסקות בהתנהגות השלילית (שזה בעצם מה שהרבה מהילדים מנסים להשיג). אני אומרת את זה מידע מקצועי שלא אפרט מחשש לאאוטינג...

האם תוכלי לפרט איך המבצע יכול להזיק? למה צריך ליווי מקצועי? מבינה שלהוריד מדבקה זה לא טוב, אבל איזה עוד דגשים כלליים תוכלי בכל זאת לתת? תודה

אם מתפתחת בו תלות, כמו שכתבתי. אם יש תלות אז כשרוצים להפסיק את המבצע הילד חוזר לסורו- "אם לא אקבל פרס לא אתנהג יפה", ובעצם לא עשינו בכך כלום, ואף גרמנו לילד התניה של התנהגות טובה=פרס. התנהגות טובה צריכה להגיע לבד, בלי התניות. בגלל שכרגע זה מסובך לילד אז עושים איתו את המבצע הזה. אח"כ הוא צריך להתנהג יפה כי זו ההתנהגות הראויה, וכי זה עושה לו טוב כי אחרת לא ירצו להיות לידו (כולל אבא ואמא).
אפשר גם לעשות את התוכנית לבד, בלי איש מקצוע, אבל להיות חכמים מאוד. לאט לאט ובהדרגה להתנתק מהתוכנית. אפשר לעבור למתן פרסים סתמיים- הילד מקבל מדי פעם מתנה קטנה (ממש קטנה, ברמת הטושים) בלי קשר להתנהגותו, כי את אמא שלו ואת אוהבת אותו ואת רוצה לשמח אותו. זה יבנה את הקשר בצורה מדהימה. זה גם יגרום לילד בתת מודע לרצות לשמח אותך. ולא לתלות את הפרסים האלה באף התנהגות, כלומר אם חשבת לתת לו היום הפתעה והוא הרביץ אז לא להגיד לו "רציתי לתת לך היום מתנה אבל לא התנהגת יפה אז לא תקבל" כי אז הוא פשוט יגיד "לא רוצה את ההפתעות שלך", אלא פשוט לא להגיד לו כלום על ההפתעה, לחכות לרגיעה ואז לתת לו אותה.
ונקודה אחרת ולא בהכרח קשורה אבל חשובה מאוד - אין עונשים, יש תוצאות. אם הילדה פיזרה את השקדים על הרצפה אז היא לא יכולה להמשיך לשחק עד שהיא אוספת הכל חזרה, גם אם זה ילווה בבכי וצרחות ויקח שעתיים. אם הילד הרביץ אז את שמה אותו בחדר/הולכת בעצמך לחדר אחר (אני יותר בעד האופציה הראשונה, אבל זה אינדיבידואלי) כי פשוט כ
אי אפשר להיות לידו עכשיו. ולא בגלל שהרבצת אז לא תקבל את הממתק שאני מחלקת לכולם.
וכמו שכתבו קודמי-לעשות את זה בלי כעס (כמה קל להגיד... קשה מאוד ליישם...), לשמור על פנים רגועות.

מאחר וחשפת שאת מבינה עניין, מעניינת אותי דעתך. אני נותנת מטבע קטן בערב לכל ילד ואומרת משהו שעשה יפה. הם שומרים בקופה וכשמצטבר קונים מה שבא להם. אני אוהבת את זה כי זה גורם לי אישית לחשוב על כל ילד ולשים לב לדברים חיוביים שעשה ולציין זאת בפניו "התאמצת לעשות שב למרות הגירויים." "שאלת את אחותך הקטנה אם היא בסדר כשנפלה". ולא תמיד אני נותנת מטבעות, עייפות או פשוט אין לי מטבעות. הם נראה לי התרגלו שאני לא עקבית בזה וזה בתקופות... איך זה בעינייך? סליחה שהתפרצתי ככה לשירשור אבל מנושא לנושא באותו נושא...

אציין שאני לא מומחית גדולה, אז קחי בערבון מוגבל, רק יש לי ידע בנושא שאותו אין לי בעיה לשתף.
זהו הרגל מהמם, באמת מהבחינות שפירטת. לענייני נתינת כסף לילדים אני לא נכנסת, זה נראה לי יותר עיקרון חינוכי מאשר משהו מקצועי...
בעיקרון, בכל דבר מול ילדים, אחד הדברים הכי חשובים הוא עקביות. אחרת הילדים מבולבלים ולא יודעים מה מצופה מהם.
*אבל*, במה שאת כתבת זה לא נראה לי כ"כ נורא, כי זה כמו צ'ופר שאמא נותנת בלי קשר להתנהגות טובה/לא טובה (גם אם הילד עצבן אותך כל היום בסוף היום את תביאי לו את המטבע ותגידי עליו משהו טוב), והילדים יודעים שלפעמים יש את זה ולפעמים לא (כמו שכתבתי בתגובה הקודמת שמדי פעם מביאים הפתעות).

ואני רוצה להבהיר - יש לי ידע מקצועי בדברים מאוד ספציפיים. ספציפית את העניין עם המבצע התההגות אני מכירה מהפן המקצועי, שאר הדברים שכתבתי הם יותר שילוב של מעט ידע מקצועי עם הרבה ניסיון בתחום.

לא להשאיר לבד כי זה יוצר טראומה.

אולי זה יכול להיות מפתח לפתרון.

בכל מצב אין דיבור כזה לאמא ועלייך להסביר לה (ולעמוד בזה!) שאינך מקשיבה לה, עד שהיא לא מדברת יפה.

וכן לבדוק ויסות חושי

אולי שווה לבדוק ADHD?

אולי כדאי לבדוק אם היא עם ADHD?

הרבה ממה שכתבת, מזכיר סימנים של זה..

למנהלים- אשמח אם תורידו את זה מהראשי-
אני מסכימה שזה יכול להיות קשור לגבולות שלא ברורים עד הסוף והיא בודקת אותנו.
בגן היא ילדה מדהימה ומקסימה ,זה רק מולנו או מול המשפחה הקרובה שמרגישה איתה בנוח.
ננסה לעבוד על העניין הזה.
ושוב תודה! הערתם את עינינו
לגבי adhd זה הפרעת קשב וריכוז?

היפראקטיביות, אימפולסיביות, והפרעות קשב וריכוז

לא לפחד לתת גבולות ברורים, הילדים מרגישים מתי הם עברו את הגבול והם מצפים מאיתנו שנהיה להם הגדר ביטחון ונדע לעצור ותת להם מסגרת. להסביר בנועם שוב ושוב שככה לא מתנהגים ולהיות עיקביים. אפשר למנוע הטבות ולהבטיח פרסים וגם להעניש בגבול הטעם הטוב.. הילדה בסוף תבין כי באמת היא בתוכה מבינה וצריכה את הגבולות.
בקשר לחששות למצב גופני וכל מיני תסמונות...ידוע שיש השפעה גדולה לתזונה בריאה אז כדאי להרבות בירקות ופירות ויש ויטמינים ואומגה 3 לילדים וכד'
נזכרתי בסיפור שמחזק אותי בעניין הזה. אשה אחת סיפרה שהם זכו והיו בידידות עם הרב קרליבך וישבו איתו פעם בפיקניק בפארק. הילדים שלה השתוללו והיא אמרה שהם מותחים את הסבלנות שלה. ענה לה הרב קרליבך they are perfecting your patience הם עושים את הסבלנות שלך מושלמת...
שנזכה...

נרות הופי לא באמת עושים שום דבר. (אפילו שבט ההופי האינדיאני שלו מיוחסת השיטה הזאת הכחישו כל קשר אליה). 

גם יתר הדרכים ה"אלטרנטיביות" נחקרו ואם הן היו יעילות, הן היו היום חלק מהרפואה. 

 

סיפורי הצלחה תמיד תוכלי למצוא.  

יש אינספור שיטות כולל, למשל, טיפול באמצעות חייזרים בלתי נראים שגם לה יש מעריצים שמספרים סיפורי הצלחה מדהימים. 

תוכלי גם למצוא סרטוני יוטיוב ובהם אנשים שמספרים סיפורי הצלחה כבירים על אורן זריף. 

 

אני מבטיח לך שתוכלי לשמוע על כל שיטה שהיא, סיפורי הצלחה כבירים. (את הסיפורים שנגמרים קצת פחות טוב, יותר קשה למצוא למרות שהם רבים יותר. מאותה סיבה שיותר קל למצוא אנשים שקיבלו 700 בפסיכומטרי אבל מאוד קשה למצוא אנשים שקיבלו פחות מ-400 למרות שיש יותר מהקבוצה השניה). 

 

אם את רוצה להימנע מניתוח, נסי לקבל המלצה על רופא אא"ג טוב ולכי אליו לקבלת חוות דעת נוספת ואם צריך, קבלי גם חוות דעת שלישית. 

 

אם כולם אומרים לך שאין מנוס מניתוח, אז להימנע ממנו זה לסכן את התפתחות הילד (מבחינת שמיעה ודיבור וזה יכול להגיע גם לבעיות חמורות יותר). 

(טיפול קונבנציונאלי, לא פולשני וללא שימוש בתרופות, מוכח מחקרית ומאושר על ידי הFDA...)
פה יש פירוט על המכשיר ואופן השימוש- מידע למשתמש
(לילדים ממש קטנים זה פחות מתאים כי צריך שיתוף פעולה, לא זוכרת מאיזה גיל ממליצים, אבל כדאי לברר בכל מקרה)

הילד בן שנתיים וחצי וממש לא משתף פעולה. השאלה אם כדאי להשקיע על זה?

אין לי ניסיון מעשי, רק שמעתי על זה בתור פתרון נוסף שהרפואה מציעה, הכי פחות פולשני או עם תופעות לוואי, ועם יעילות מוכחת. אבל אם אין שיתוף פעולה זה באמת לא מעשי...

כשעברנו דירה לאזור אחר, לפתע פתאום הילד התחיל לשמוע ולדבר.

הומאופטיה אצל מטפל טוב יכול לעזור.
יש כאן מישהו שקורא להם 'מי קסמים' בזלזול.
אני הייתי קוראת להם 'מי קסמים' בגאווה. ממש פלאי הבריאה.
שווה לנסות לפני ניתוח. קרובת משפחתי ניתחה את הבן שלה 3 פעמים והוא עדיין סובל מנוסחים לירידה בשמיעה. עכשיו היא רוצה לנסות לעשות לו הומאופטיה.

משהי שמעה עליהן

אין לי שום נסיון עם כאלה דברים.
יש לי נסיון עם הומאופטיה קלאסית שטופלנו במשפחה ל
דלקת קשה שהיתה לי ברחם.

פריצת דיסק במצב שהוציא מתפקוד(קרובת משפחה).

ADHD עם בעיות התנהגות קשות (מאובחנת על ידי שני פסיכיאטרים) שהיה לבת שלי.

מציצת אצבע לבת ה11.

הבן שלי שסטרפטוקוקס השאיר לו במתנה מיגרנות.

ועכשיו קרוב משפחה שטיפל בכולסטרול.

המורה של הבת עם ההיפר והבעיות התנהגות התקשרה אלי עכשיו כי היא רוצה לעשות כזה טיפול לבת שלה. זה אחרי שהיא ראתה מה נהיה מהבית שלי.


לרפואה הקונבנציונאלית אין טיפול לבעיות כאלה. אין. ברוך השם שיש משהו שיכול לעזור.

ברגע שילד קטן מנוזל קשות יש גם נוזלים באוזניים. אם יש דרך לטפל בהזלת זה יטפל גם הנוזלים באוזניים. להרבה ילדים הם יוצאים לבד בקיץ.

לא כדאי לחכות עם זה. חלון הזמן להתפתחות שפתית הוא מוגבל למספר שנים, אחר כך קשה לתקן את הנזקים השפתיים שנגרמו

בן כמה הוא? איך השפה שלו?

אבל לפני כן אני אעשה לילד שוב בדיקת שמיעה
ומנסה למצא פיתרון איך להימנע מזה.

נוזלים באוזניים יכולים להיות תופעה חולפת וזמנית כמו בזמן הצטננות חריפה, אך הם יכולים להיות גם תופעה כרונית כחלק מבעיית הגדלה של השקד השלישי ומלווה בנחירות, נשימה עם פה פתוח, אף נוזל תמידית ועוד.
 
למה זה קורה....
צריך להבין שנוזלים באוזניים, אלה נוזלים שמצטברים מאחורי עור התוף שלנו ואינם קשורים לנוזל שנכנס מחוץ לגוף, כלומר ,זאת בעיה פנימית של האוזן ואינה נובעת מקור חיצוני.
 
הנוזלים מצטברים באוזן כתוצאה מחוסר אוורור של האוזן הנובע מסתימה של תעלות האוורור הנפתחות לחלל הלוע. ברגע שיש בצקת באזור שמאחורי האף והלוע, או הגדלה של השקד השלישי, תעלות אלה נסתמות ואינן מאווררות את האוזן ואז נוצר ואקום שלתוכו נשאבים נוזלים מכלי הדם שבסביבה. ברור אם כן שלנוזלים חיצוניים אין כל תפקיד בעניין. 
 
מיתוסים - נוזלים באוזניים...ברור שזה בגלל בריכה ים... אז ממש לא....
קיימים מיתוסים רבים בנוגע להופעת נוזלים באוזניים כגון חדירה של מים באמבטיה, או רחצה בבריכה ובים. ברור לחלוטין שאין כל בעיה של חדירת מים מבחוץ ולכן ילדים יכולים להיכנס לאמבטיות ובריכות ללא חשש ולא זאת הסיבה שתביא לנוזלים באוזניים.
 
קיימת סברה נוספת ששתיית חלב או צריכת מוצרי חלב מגבירה נוזלים באוזניים. דווקא סברה זאת נכונה בחלקה. מאכלי חלב ומוצריו (בעיקר חלב ניגר ) מעודדים ייצור ליחה ולחלק מאיתנו הצריכה שלהם גורמת לגודש בדרכי הנשימה העליונות דבר שמביא לחסמת התעלות המאווררות את האוזניים ובכך מעודדות את הצטברות הנוזלים.
 
דלקות אוזניים גורמות ליצירת נוזלים?
ההפך הוא הנכון. נוכחות של נוזלים משמשת קרקע מזון פורה לחיידקים ולכן החיידקים מתיישבים על אותו נוזל שישנו באוזן וגורמים ליצירת דלקת עם חום וכאבים. ברגע שלא יהיו יותר נוזלים באוזניים הדלקות החוזרות תפסקנה. 
 
שתייה בשכיבה מעודדת נוזלים באוזניים?
אכן יש בזה מהאמת. שתייה של נוזלים בשכיבה גורמת לסתימה של תעלות האוורור ומעודדת הופעה של נוזלים. ברור שלא מדובר באירוע חד פעמי אך אם זה הרגל קבוע שהילד שותה תוך כדי שכיבה, בהחלט יתכן וזאת הסיבה להופעתם של נוזלים באוזניים ומומלץ להימנע מכך.
 
נוזלים באוזניים – דרכי טיפול
הטיפול בנוזלים הינו לרוב ניתוח כפתורים. זהו ניתוח בהרדמה כללית ובו מחדירים צינוריות קטנות מפלסטיק לעור התוף ובכך אנו מנקזים את הנוזל החוצה מהאוזן. לאחר הניתוח, האוזן מתייבשת  וחל שיפור בשמיעה. 
 
ילדים שעברו ניתוח כפתורים אכן צריכים להימנע מהכנסת מים לאוזן כיון שהכפתור הינו דו-סטרי כלומר, נוזל מבחוץ אכן יכול לחדור לתוך האוזן. יש אטמי אוזניים מיוחדים לזה ומונעים את חדירת הנוזלים באמבטיה או בבריכה.
 
הרפואה ההומיאופתית מטפלת בתופעת הנוזלים באוזניים וניקוזם , בכך שהטיפול הניתן מפחית את הבצקת והגודש מאחורי האף והלוע ובכך פותח את תעלות האוורור של האוזניים. פתיחה מחודשת של תעלות האוורור מביאה לניקוז הנוזלים ובכך מסייעת להבראה בצורה טבעית ללא צורך בהתערבות ניתוחית. הטיפול מותאם אישית לכל מטופל בהתאם לסוג הבעיה. 

 

ישנם עוד מס' גורמים כגון צריכת סוכרים קמח לבן,ריבוי במזון מהחי

שנקראים R49

בהנחיית הומיופאטית.

חולל פשוט נס.

הדלקות פסקו ונרשמה קפיצה מאוד גדולה בהתפתחות השפה

ברפלקסולוגיה,צמחי מרפא ותזונה נכונה יכולה מאוד לעזור שווה לנסות. אפשר לפנות אלי באישי

לשים לה סרט להצמיד את האוזניים כי הכל עדיין רך. עכשיו כבר אין כלכך מה לעשות.. חוצמיזה שפייפר זה חמוד
כשתגדל אם יפריע לה היא יכולה לעשות ניתוח להצמדת אוזניים.

ככול שהראש גדל הפרופורציות השתנו והאוזניים פחות בלטו.

כשהיה קטן זה ממש הפריע לי. היום בן שנה וחצי וזה ממש פחות מורגש. זה לא שהאוזן צמודה לראש אבל יש פחות "רווח" בין האפרכסת לראש.

מה גם שהיא בת אז תמיד תוכלי לטשטש עם השיער.

אנקדוטה קטנ

ה. לי מאז ומתמיד היו יחסים מורכבים עם האוזניים שלי. לבן השני שלי יש אוזניים מהממות וממש צמודות לראש (האוזניים של אבא שלו..) ולפעמים אני ממש מוצאת את עצמי מקנאה בו

יישר כח שיש לך סבלנות בשאר היום! ובאמת גם זה טוב להרגיל אותם שיירדמו לבד ולא ייצאו מהמיטה.
הרבנית ימימה מזרחי קוראת לזה חסד, זה אקסטרא הלספר סיפור לשיר שיר, וכמה זה משמעותי החסד הזה. להיפרד מהילדים ללילה כמו אמהותינו נשות החסד ולא כמו מכשפה שצועקת "למיטה"....
גם שמעתי בשיעור אחר אולי של הרב לסרי(??) שיש עניין שבמאוזן משום מה פתאום מדברים, אז כדי לשמור/לפתח תקשורת עם הילדים, אפשר להקדיש כמה דקות לשמוע מה על הלב.
אני אישית משתדלת שכמה שהיה לחוץ ועצבני כל שלב ההכנה ללילה שכן הפרידה תהיה רגועה. כשהם כבר סוף סוף במיטה ויחסית נרגעו אני מתאמצת עוד כמה דקות לשיר או סיפור כדי לפחות לסיים בטוב. (ובכנות לא תמיד הולך לי, לפעמים אני אומרת להם מפורשות היום אין סיפור זהו הספיק לי אני גם רוצה לישון. ובמובן מסוים נראה לי הסבלנות נרכשת, היה לי הרבה יותר קשה כשהיו לי שניים עכשיו עם ארבע מצליחה יותר לשמור על רוגע. פעם הייתי ממש כועסת כשקמו מהמיטה, עכשיו זה נשיקה ולהחזיר למיטה. עוד כמה שנים בעז"ה יגדלו וילכו לישון אחריי וכבר לא יהיו הערבים השקטים והכיפיים האלה שהבית כבר ישן...)

ואולי גם אנשים פה יוכלו לתת עצות פראקטיות איך יזרום יותר טוב. איזה גילאים הם? מתי את מתחילה את ההתארגנות הזו? האם יש איזה סדר קבוע? את אוכלת לפני,יש לך אנרגיה פיזית להתמודד עם זה?

וסוף סוף הם ככ מתוקים כשהם ישנים...חחח

הילדים עוד קטנים, בגילאי גן... כנראה באמת אין לי אנרגיה פיזית ואולי באמת כדאי להתחיל לאכול איתם ארוחת ערב ולהתחיל את ההתארגנות בשעה מוקדמת יותר

בתקופה האחרונה מה שממש עזר לנו בהשכבות זה קבוצת וואטסאפ שהצטרפתי אליה, כל יום שולחים סיפור מוקלט, והילדים ממש מחכים. אני יושבת איתם בחדר, והם מקשיבים לסיפור בלי שאני משקיעה יותר מידי מאמץ... (עכשיו למשל הסיפור מושמע פה ברקע.. ) זה ממש שינה את כל ההשכבות להרבה יותר רגועות וזורמות...
אם את רוצה להצטרף, הנה הקישור: סיפורי אמתי המספר 💗
(אגב, זה שימושי גם לנסיעות ארוכות, אנחנו שומעים את כל הסיפורים הישנים שנשלחו...)

יודעת איך אפשר להצטרף בכל זאת?
תודה רבה. יעזור מאד להשכבות המייגעות..

איכשהוא אנחנו מגיעות להשכבה כבר גמורות ומותשות בעצמינו, אחרי יום ארוך ומעייף ומחכות שרק יישנו כבר ושרק ישתרר שקט

וככל שנהיה יותר קצרות רוח ככה הילדים ירגישו את זה ויהיו יותר נודניקים

 

אז המפתח לדעתי הוא להתייחס לשעת ההשכבה כפרויקט בפני עצמו שצריך לתת לו את הכבוד הראוי, להבין שצריך להשקיע מחשבה בנושא כדי ששעת ההשכבה תעבור בצורה נעימה והילדים ילכו לישון מתוך אוירה נעימה - אז קודם כל לטפל בעצמך שלא תגיעי מותשת - לנוח כמה דקות, אפילו על הספה, לאסוף כוחות.

ולאכול! אישה רעבה היא אישה עצבנית (בדר"כ)

עדיף שתאכלי ביחד איתם או לפניהם או אחריהם לא משנה אבל תהיי שבעה לפני שאת מתחילה את הטקס.

 

דבר שני - פעם קראתי באיזה מקום ששעת השכבה אורכת בין שעה לשעתיים (תלוי אם מתקלחים באותו יום או לא, בחורף לא חובה כל יום וגם בקיץ לא סוף העולם לעגל פינות מדי פעם אם היה יום עמוס במיוחד) - וזה ממש הפך לי את הראש, התובנה הזאת שהשכבה לוקחת זמן. שאי אפשר לתקתק את זה ברבע שעה, זה לא ריאלי ורק מתסכל... 

 

לגבי הבקשות להשאר בחדר - אפשר להציע להם לקרוא קצת במיטה עם מנורת לילה קטנה או פנס, זה עוזר להם לעשות את המעבר מיום של פעילות לשכיבה שקטה ורגועה במיטה, עוזר להם להכנס למוד של שינה ומפחית את הקימות התכופות