פורום הורות (עמוד 79)

זה בגלל שהוא בפיגור בחומר לעומת שאר הכיתה? כדאי לברר עם המורה מה הרמה שלו.

אם הוא לא קורא\כותב כמו שצריך אולי הוא צריך לימוד של הבסיס מחדש בצורה מסודרת אצל מורה פרטי?

אם העניין הוא שפשוט חסר לו אוצר מילים וזה נראה לו "סינית" אז צריך לפתח את הקטע הזה... יש אתרים ותוכנות במחשב שאפשר לתרגל את האוצר מילים בדרך שהיא קצת יותר חוויתית מאשר סתם לשנן. אפשר לצפר אותו אחרי כמה זמן של התמדה...

כדאי גם לראות סרטונים באנגלית, אולי בשפה קלה יחסית כדי להתרגל לשמוע את השפה

כמה עצות לא יודעת מה האידיאלים שלכם והרמה הכלכלית וכו' יכול להיות שחלק לא יתאימו...

1. אפשר להבטיח לו פרסים על יעדים, אם הוא מקבל בהכתבות ציונים טובים אז כל חודש של הכתבות טובות משהו קטן. כמה חודשים- משהו גדול יותר.

מבחנים עם ציון של מעל 90- משהו כיף עם אבאמא

ואם כל המבחנים השנה טובים וכו' טיסה לארץ דוברת אנגלית. (אם לא רוצים טיסה אפשר משהו כיף אחר... ממליצה מאוד זה יהיה פרס שהאנגלית תעזור בו)

 

2. לשבת איתו כל יום חצי שעה על אנגלית ולהתחיל מהתחלה. אחי הקטן שנא שיעורי אנגלית פשוטו כמשמעו ופשוט פיגר בחומר. אמא שלי התחילה כל יום ללמוד איתו מהתחלה ממש השקיעה בזה והקפידה על זה ואז כשהתחיל להבין ולהצליח הגיעה המוטיבציה והיום למרות שקשה לו הוא מתאמץ ומצליח.

 

3. להמחיש לו למה אנגלית זה חשוב ואיזה כיף יהיה לו לדעת אנגלית

 

4. לדבר עם המורה, לנסות לראות אולי היא יכולה לשתף אותו יותר בשיעור

אמנם יקר, אבל ייתכן שזה יעזור לו לעלות על דרך המלך, עם מורה טוב/ה שקיבלת המלצות.
שיישבו איתו ויראו מה הוא יודע, ומאיפה צריך לקדם אותו, ולהביא אותו לרמה הנדרשת בכיתה.

מאיזה כיתה הם לומדים אנגלית?בדקתם אם זו לקות שפתית שמתבטאת באנגלית.(יש לקות כזו)
אם זה בית ספר של משרד החינוך (אופק חדש)יש להם שעות פרטניות ללימוד אנגלית למתקשים.יש בתי ספר שיש מורה שמלמדת את המתקשים.
יש ילדים שלומדים טוב יותר משמיעה להאזין לסיפורים.(צד שמיעתי חזק יותר)יש ילדים שהצד החזותי חזק יותר הם לומדים חזותי:סרטים באנגלית.
קודם כל צריך לבדוק אם זו לקות אני נגד לאבחן בגיל הזה(גילוי נאות אני מורה לחינוך מיוחד)
זה לא יתן שום שעות או הקלות.רק בתיכון הם מחוייבים לבגרות מותאמת והקלות בבחינה.
לדבר עם מורה מנוסה לאנגלית ולבנות תוכנית בבית,ברורה עם יעדים למשל עד פסח הוא צריך להגיע לרמה של הכיתה.להקדיש לזה זמן ולשדר לילד שהוא יצליח.אני מדברת גם מניסיון כאמא יש לי בת ים לקות למידה באנגלית.הקשיים היו מהעבודה.בכתה ז' מורה מנוסה אמרה לנו שזו לקות.
האבחון נעשה לפני יא' היא עשתה 4 יחידות באנגלית הוציאה ציון ממש יפה.
אבל הקדשתי לזה לפחות 3 שעות בשבוע ללמוד איתה.בהצלחה רבה.

כתובת כך כי אני לא יודעת לערוך מהנייד.
עם ולא ים...
הקשיים (לא עבודה) היו מהיסודי הם למדו אנגלית מכיתה א' כשבכיתה ה היו טקסטים ארוכים התחילו להתבטא הקשיים.

בכיתה ה', צריכה ללמוד הרבה כדי להצליח..

התחלתי אתה ברבע שעה כל יום ואח"כ העלנו לחצי שעה..

צריכה ללמוד לבד משהו מהחומר של הכתה ואח"כ אני בוחנת (אוצר מילים, קריאת טקסט, כתיבה.. מה שהיא בוחרת..)..

אחרי חמישה ימי לימודים (אפשר לסיים את זה בשבוע..) היא ביקשה לאכול שווארמה (יש לנו ליד הבית והיא יורדת, קונה לבד ואוכלת בבית, בתור ארוחת צהריים או ערב..)..

זה ממש פתר אצלנו את בעיית השינון.. זה כמובן דועך עם הזמן... אבל החזיק חודש והיא ממש עלתה על הגל.. ברמה של הכתה.. הצליחה במבחן.. וזה נהיה קל וכך יש פחות מניעה באופן טבעי לגשת לחומר גם בלי חיזוק.

בהצלחה.

 

אם הילד מתקשה בקריאה/כתיבה  יש סרטונים (אמנם ילדותי בשבילו אבל ממש מלמד)   alfablocks

 

אחרת - כשהיינו ילדים היו סדרות בטלויזיה החינוכית- סדרות נהדרות וממש מלמדות

גבי ודבי

dr halfbacked

here we are

 

גם מהנה וגם מלמד ואולי זה יפיג את המתח.   כשמבינים יותר קל יותר.

 

בהצלחה

- אם אחד ההורים מדבר אנגלית, שיעבור לשפה זו 24 שעות ביממה. 

 

- קחו סמארטפון, תחברו אליו רמקול בלוטות', תשמיעו במשך כל היום אגדות וסיפורים באנגלית פשוטה

 

גילוי נאות: אשתי צברית, אני יוצא בריה"מ, מדבר עם ילדיי רוסית בלבד, מלמד את בתי אנגלית החל מגיל 6 (בהתחלה תוך שימוש ב-Duolingo, היום אנחנו קוראים ספרים פשוטים באנגלית מתוך אלה שהיא כבר קראה ברוסית).

כדאי לשבת איתו, לבדוק מה הרמה שלו כרגע, להיות בקשר הדוק עם המורה, לברר מה בדיוק הפער שלו מהכיתה ולתת לו תגבור עד שהוא ישלים את הפער ואז יהיה לו קל יותר להמשיך עם כולם בקצב של הכיתה.

 

 

מעולם לא למדתי אנגלית בכיתה כילדה(שנאתי מאוד הכתבות ודקדוק), אבל יש לי אנגלית דיי טובה. פשוט הייתי חשופה כל הזמן לאנגלית מסביב- ראיתי הרבה סרטי דיסני, שיחקתי משחקי מחשב, שמעתי מוזיקה. וזה מה שלימד. ואין לי נטיה חזקה ללימודי שפות.
לחץ כלפי לימוד מקצוע רק הופך אותו לשנוא על התלמיד. עדיף להפוך את זה למשהו כיפי ומשעשע(גם אם זה מחוץ למסגרת הרשמית של הלימודים)
לראות סרטונים מעניינים לילדים באנגלית ביחד עם הילד ולהסביר מידי פעם מילים. אפשר כל פעם לבחור סרט שבו רושמים 5 מילים חדשות שהופיעו בסרט שהילד לא הכיר ולראות אם מצליח לזכור אותן שבוע אחר כך עבור פרס קטן כלשהו.
לקנות משחקי קופסא באנגלית או להכין לבד(משחק זכרון למשל, מונופול ועוד)
לקחת שיר שילד אוהב וללמוד אותו באנגלית(קצת מאתגר, אפשר גם להתחיל רק מהפזמון). בכללי שירים זה דרך מאוד טובה לזכור דברים.

עושה פלאים ללימוד אנגלית, תחפשי מורה פרטית שמלמדת בשיטה הזאת ותראי ישועות.

תני לי סיבה אחת טובה לאהוב ללמוד אנגלית ...

מי שרוצה להיות מהנדס/מתכנת, צריך לדעת אנגלית. סיבה נוספת: זמינות של ספרים, שירים, סרטים וכו'. רק פרומיל מתורגם לעברית.

אני כבר לא מדבר על כך שאין שום "דרך נכונה". עוד לא הומצאה וגם לא תומצא שיטת הוראה שתבטיח שליטה בשפה זרה תוך זמן קצר ועם מינימום של מאמץ מצד התלמיד.

 

ולראיה, דיפלומטים אמריקאיים לומדים כ-1100 שעות כדי ללמוד עברית. קרי, היקף זהה יידרש לדובר עברית שירצה ללמוד אנגלית:

Language Difficulty Ranking | Effective Language Learning

מה סה השאלה הזו?
שתי הדרכים מובילות לאבדון

אגב לא כ"כ מהר מתים ודאי לא מהשמנה

אבל אני מעדיפה לא להתמודד עם אף בעיה תודה רבה

זה לא שאנחנו בוחרים עם מה להתמודד...יש מציאות וזהו.

אצלנו, כהשתינוק נרדם על הידיים, אני משאיר אותו עוד שתי דקות על הידיים כשהוא ישן כדי שהוא ייכנס לשינה עמוקה, ואז כשאני מניח אותו, בד"כ הוא כבר ימשיך לישון ואם אני רואה שהוא מתחיל לעשות רעשים של התעוררות, אני שם לו מוצץ.

בד"כ זה עובד...

 

 

 

 

תנו לזה צ'אנס במשך כל ההרדמות של משל יומיים...

יעזור בהמשך

 

בהצלחה ובהנאה..

וגם לנשום נשימות עמוקות בקול בזמן שמניחים אותו וקצת אחר כך.כמה פעמים התינוק כמעט התעורר כשהתחלתי להניח אותו אבל הדברים האלו עזרו לו להירדם בחזרה. את היד להוריד בעדינות אחרי שנראה ששקע בשינה עמוקה (רגע לפני שמרימים ללחוץ בלחץ עדין על גוף התינוק, זה נותן לו תחושה שהיד עוד שם לעוד כמה רגעים והוא פחות מרגיש את העזיבה).

עם אחת מהילדות, הייתי טופחת על הגב כדי להרדים. בהדרגה הייתי יורדת לקצב איטי יותר ו יותר, עד שהפסקתי והיד נחה על הגב. ואז אצבע אחרי אצבע הייתי מרימה ובסוף את כרית כף היד...ו היא נשארה לישון...
מוצאים הרבה דרכים יצירתיות להשכיב תינוקות לישון!

או שתיתן לאישתך להעביר אותה

היה לנו בדיוק אותו הדבר וזה עזר לנו ממש.

פשוט הציל אותי. לצערי גיליתי רק חודש אחרי הלידה, חודש שלם בו כל פעם שהעברתי אותה היא התעוררה לי וכל הסרט התחיל מחדש.
כשיש עריסה מחוברת פשוט מסיימים את ההרדמה בשכיבה במיטה שלך כשהתינוק עליך ולאט מגלגלים אותו למיטה שלו וממשיכים לשכב קרוב אליו, ככה הוא מרגיש את הנשימות וחום הגוף שלך ולא נבהל ומתעורר.

.

אם כן אז זה ממש מוקדם להרדים אותו ב6 וחצי. פשוט תאחרו את שעת ההרדמה. בגיל כזה עם שנת צהריים לפעמים גם קשה להרדים ב8 הם פשוט לא עייפים כל כך מוקדם.

כבר גמור מעייפות בשעה הזאת...

הוא כן מראה סימני עייפות כבר ב6 וחצי זה לא השתנה, רק ההשכבה עצמה הוא כאילו מפחד לפספס דברים ומחפש כל תעסוקה חוץ מלישון , אם זה תלוי בו יכול להישאר ככה גם עד 9 בערב למרות שגמור! זה קורה גם כשלא ישן צהריים

לא הגיוני שאם מתעורר ב2 וחצי נגיד כבר ב6 וחצי הוא עייף... זה לא מספיק זמן. הוא מראה לכם סימני עייפות? אצלנו התאומות בנות שנתיים וחצי ומלאאא זמן הן הולכות לישון "רק" ב8... והן ישנות במעון כמובן...

קיצר לדעתי זה מוקדם מדי 6 וחצי... ואותי זה יפתור את עניין ההתעוררויות ולמצוא איך להקים אתכם (לדעתי זה צורך בצומי)

ילד בגיל שנתיים לא צריך לישון 14 שעות בלילה.. לא מוזר שהשינה שלו לא רציפה וטובה

הילד עייף, אני מכירה את הילד שלי.. זה יותר מרדנות מעייפות. אחרת איך תסבירי שהוא יכול להיות ככה גם עד 10 בלילה? לא עייף? הוא גמור. הוא קם גמור הוא קם עצבני ומרביץ לילדים בגלל זה...

אשמח לטיפים מי שמבינה את מה שאני שואלת

עייפות זה לא 

הבן שלי גם עייף בשעה הזאת ואם אנחנו במקום עם אנשים הוא לא מצליח להירדם בגלל סקרנות.. אין לי איך לעזור אבל מבינה איתך לגמרי .

תודה בובה , שנזכה לנחת!

למה?
את חוששת שעד גיל 18 הוא ימשיך לקפוץ עליו בלילה אם לא תחנכי אותו עכשיו?

גם לי עם הבכור היו הרבה תפישות כאלו שרק הקשו עלי את החיים... בשלישית הם התפוגגו להם והנחת חזר למחוזותינו...

תינוק קטן זקוק להגנה, ופעוט בן שנתיים זקוק לאהבה.
מפה אפשר לחשוב יצירתי על פתרונות:
1. אחד ההורים יעבור קבוע באמצע הלילה לישון בחדר הילדים
2. לסדר מזרון קטן לבן השנתיים אצלכם בחדר ( יש ספות נפתחות קטנות שיכולות להתאים) ולהגיד לו כשהוא מתעורר הוא מוזמן אליכם
3. להעביר קבוע את התינוק אליכם
4. להעביר באמצע הלילה את התינוק אליכם

מנסיוני, כמה שיותר אהבה וכמה שפחות " חינוך" התופעה תיעלם מאליה בפרק זמן קצר יותר.

רשמתי חינוך במרכאות כי תמיד צריך לחנך, הכוונה היא שככל שמדברים על זה/ מתייחסים/ מענישים וכו' הילד מקבל את תשומת הלב דרך ההתנהגות הזאת ולכן כדי להמשיך לקבל הוא ימשיך בהתנהגות.
כדי להפסיק את התופעה לדעתי צריך:
1. לא להתייחס אליה ישירות
2. לתת את תשומת הלב שהוא זקוק לה באותו זמן- בדרך אחרת

בהצלחה!

תיק נשי יפה מעור

שעון, עגילים, תכשיט

פלאפון חדש

היו קונים כרטיסיה כחולה, אבל היא בטח בכלל לא יודעת מה זה...

אין לי רעיונות, מצטערת

לגיל 18 ממש התרגשתי

תכשיט+ משהו לבית העתידי

אני הייתי שמחה בקרמים, תכשיטים וספרים. אבל בגדול זה די תלוי אופי. (יש לי חברות שספרים ממש עושה להן את זה ולעומתן כאלה שממש לא... וכנ"ל על הדברים האחרים) בגדול, לדעתי לא צריך ללכת על משהו מפוצץ או סמלי מדי... אני באופן אישי ממש שמחה מכל זוג עגילים חדש. וסתם רעיונות נוספים: מצעים, מגבת תיק. יישר כח על המחשבה והרצון. זה ממש לא ברור מאליו!

כזו שאפשר לקחת לכל מקום..
עד היום שימושית לי..

כדאי אולי לקנות לה משהו שיהיה לה שימושי בשירות, כמו תיק חדש/ תיק כלי רחצה/ מצעים/ חלוק מגבת/ פיג'מה כיפית...

זה השלב שמתחילים לחשוב על מהות החיים,לחשב מסלול מחדש

מזל טוב

יצאתי מהבית וראיתי רכב של מורת נהיגה... והיא אמרה 'קדימה עלי לרכב....' הייתי בהלםם
אמא שלי אמרה לי מזל טוב ועליתי לרכב...
זאת אחת החוויות!!!
וכמובן התחלתי שיעורים מאז

זה היה שווה

אחרי כ12 שעות.
חום שיורד - אם לא עובר במשך 3 ימים.


מתחת גיל שנה / שנתיים - מהר יותר.

אם אין תסמינים נוספים, והילד קצת מסכן אבל בסדר בגדול (הגיוני שאין תיאבון, חשוב להקפיד שישתה הרבה), כדאי ללכת אחרי שלושה ימי חום.
כמובן שאם הוא גם משתעל שיעול עמוק, או נראה שכואב לו באוזן, או אפאטי או כל תסמין אחר אז ללכת כבר מחר בבוקר.
אגב. בן כמה הוא? אם הוא לא ממש סובל, והחום לא עובר את גבול ה40, אז לא חייבים להוריד.
להפך, הגוף מעלה את החום כדי להילחם במשהו- וירוס, חידק, ואם מורידים את החום אז בעצם מנטרלים את יכולת מערכת החיסון לעשות את מה שמואל עליה לעשות. שכן המערכת פועלת במיטבה בחום של 39 מעלות .
אז שוב- לפעמים כן כדאי להוריד- ילד עם נטיה לפרכוס, ילד שממש סובל ולא ישן, חום גבוה מאוד. אבל בכללי- לא חייבים בכלל.

אחד בן עוד מעט 3, היום השישי לחום והצטרף עוד אחד בן 4 וחצי וזה היום השלישי בשבילו.

כנראה נלך היום וזהו..

 

אז תקראי על זה קצת ברשת...
חום הוא לא מחלה. חום הוא סימן שהגוף מתמודד עם המחלה. ולכן הוא טוב.
שתהיה לכולם אצלך רפואה שלמה!

אחרת המוח עלול להיפגע.

אצלי היו הרבה פעמים מעל 39 וב''ה כולן תקינות...

אותי הוא די שכנע...

ראיתי את זה ממש מזמן, אבל בתמציתיות מקוצרת מאוד (זו הרצאה של כמעט שעה אז יש בה עוד המון מעבר לזה), הרופא שמרצה שם אומר למעשה את מה ש @בת 30 כתבה- שמערכת החיסון פועלת בצורה הכי יעילה בחום גבוה מהרגיל, ולכן כל עוד הילד לא סובל באופן מיוחד אין סיבה להוריד לו את החום. (בין השאר, אם אני זוכרת נכון, הוא מדבר על זה שהרבה רופאים ממליצים להוריד את החום בגלל שכך כולם אומרים ולא כי למדו על זה בלימודי הרפואה)

בערך אחרי יום וחצי (שני לילות) כי כבר נכוונו ברותחים

אבל המלצות הם 3 ימים

יצא לנו לשבח את רופאת הילדים שלנו.

ברור שמגישים תלונה בכתב ולא בעל פה.
ומצרפים מסמך מנומק ומפורט.

באתר מפורטת גם הכתובת להעברת העתק הקבילה למשרד הבריאות.

פנייה לנציבות פניות הציבור


(בשולי התגובה שלי - מדוע מחפשים מידע כאן בפורומים ולא ישירות בגוגל? הרי הכל נמצא באינטרנט בחיפוש בגוגל )

האמת בד"כ אני מחפשת בגוגל, הפעם כנראה מרוב הלם ומסערה שהייתי בה לא חשבצי על האפשרות הזו.
תודה על המענה!

בוודאי שיש טיפול שיכול לעזור גם בגיל כזה. אולי איזה שהוא סוג של תרפיה

יש טיפול ולחבק המון לעטוף גם פיזית וגם נפשית

אשמח לענות למי לפנות לטיפול? רופא משפחה ריפוי בעיסוק או
תחום אחר?
תודה

היתה בגן או פעוטון שנה שעברה?

 

שאלת על זה מי שטיפלה בה?

 

סביר שכדאי לקחת אותה לפסיכולוג/ית ילדים, אבל ממש עם מומחיות ונסיון - כדי לנסות קודם לאבחן ממה זה בא.

 

אח"כ אפשר לראות אם לטפל או להמתין.

 

[רופא משפחה יכול רק להציע הפניה. ריפוי בעיסוק לפעמים עוזר - אבל קודם צריך לדעת ממה זה; ואז אפשר לראות אם הם הכתובת]

כמה שזה נשמע רחוק מלהיות קשור. גוף ונפש קשורים ושמעתי כבר כמה מקרים מדהימים על טיפול אוסטיאופטי שפתר בעיות רגשיות.

אם זה לא הכיון שלכם-

הייתי מנסה ללכת להומאופת

ללכת למישהו מוכר עם המלצות

ובמקביל לברר על טיפולים ברפואה המשלימה שיכולים להועיל נגד פחדים (ניתן לשאול אותם, והם יסייעו)

 

בהצלחה גדולה! ואשמח לעדכון בהתפתחויות אם יתאים לך לשתף..

לא בהכרח הטרדה, אבל משהו שהפחיד אותה בצורה רצינית

 

לדעתי כדאי לפנות לפסיכולוג'ית ילדים - אבל מישהו מומחה ומוסמך, לא סתם מטפלת רגשית.

נראה לי שדי חשוב לאבחן ממה זה קרה כדי שהטיפול יהיה אפקטיבי, אולי אבחון דרך ציורי ילדים יכול להועיל כאן.

 

בכיוון אלטרנטיבי - טיפול במח אחד יכול מאד לעזור בשחרור מטראומות. גם בגילאים מאד צעירים.

 

חיבוקים, לא קל בכלל. אבל אפשר בהחלט לטפל, יש תקווה.

 

בינתיים - הכי חשוב לתת לה את כל תחושת הבטחון שהיא מבקשת, לא לנסות ללחוץ עליה לעשות דברים לבד. ללות אותה לשירותים אם זה מה שהיא רוצה, לתת לה יד בחוץ אם זה מה שהיא רוצה. והמון המון המון חום ואהבה

אם השינוי היה פתאומי יתכן שזה מ PANDAS שזה סיבוך שלפעמים מקבלים מדלקת גרון לא מטופל. אם התחילו לה מאז גם טיקים (נניח מצמוצים או תנועה אחרת בלתי נשלטת) זה מחזק את ההשערה. אחד מהילדים שלי סבל מהבעיה הזאת - ועברה למעשה מלהיות ילדה רגילה בלי פחדים מיוחדים לפחד בלתי נשלט והיסטרי תוך זמן קצר. אצלה טיפול באנטיביוטיקה פתר את הבעיה.

בדיוק מה שאת מתארת פחד לצאת מהבית כל רעש היה מפחיד אותו, בהגזמה אבל וזה קרה בפתאומיות, גם אני נלחצתי ולא הבנתי מה קורה לו ואולי יש איזושהי בעיה,אבל
זה עבר בשלב מסוים, הבנתי שזה קורה לילדים בגיל הזה, מה שעוד עזר זה סיפור שכתבתי בשבילו על ילד עם אותה סיטואציה וזה ממש עזר לו, לפעמים כשמספרים לילד סיפור על החיים שלו ומראים שם את הצד הרגשי דרך דמויות אחרות, זה יכול מאוד לעזור

עם רופא הילדים שלו.

אם אתם מוכנים ויכולים באופן פרטי - אז מגוון האפשרויות רחב יותר.

אני הייתי ממליצה על טיפול באומנות כלשהו, לפי נטיית לבו של הילד, או תרפיה בבעלי-חיים/משחק/ספורט וכדומה.

אני יכולה לתת שם של מטפל בפסיכודרמה, שמקבל בירושלים, אם מתאים לכם.

יתאים לילד ביישן?

אבל אולי באמת זה עלול כך לקחת יותר זמן, אז עדיף טיפול באומנות או במוסיקה, שדורשים פחות דיבור.

אבל הכי טוב להתייעץ עם המטפלים עצמם.

ולבדוק אילו טיפולים מציעים שם.
העלות מסובסדת וזה מאוד משמעותי.
יש גם מקומות אחרים כמו חוות סוסים או מטפלים פרטיים שיש להם הסדר עם קופ''ח מסוימות.

אבדוק דרך הקופה אך אשמח גם להמלצות על מטפלים פרטיים בירושלים.

אפילו חצי שנה

איך הוא נרדם? בקלות? בנחת?

הוא ער כשהוא צורח או שזה תוך כדי שינה?

רמת התקשורת שלו גבוהה? ניתן לנהל איתו שיחה?

באופן כללי הוא ילד רגוע במהלך היום או צועק גם כן?

היה אירוע כלשהו לפני שהתחילו הצעקות כמו אח חדש/ מעבר דירה/ אירוע משפחתי?


חוץ מזה שולחת לכם חיזוק, לא פשוט להתמודד עם סיטואציה כזו, בטח בלילה ועם ילד כל כך קטן.

נרדם יחסית בסדר. מנסה למרוח זמן עם כל מיני בקשות אבל בגדר הנורמה גג עשרים דקות נרדם בד"כ.
כשהוא צורח הוא ער אבל גמור מעייפות ואין לו כוח להסביר לפעמים הצעקות מלוות באי אי ( נראה שכואב לו משהו) ולפעמים פשוט צורח. הרבה פעמים נוגע ו מתעסק עם הבגדים (בעיקר המכנסיים). לפעמים מבקש מים ואז נשפך עליו קצת והוא צורח שנחליף לו בגד גם אם נפלה רק טיפה אחת.
כשהוא ער ניתן לנהל איתו שיחה. לא ברמה גבוהה אבל כן ברמה שמבינים אותו. במשך היום הוא רגוע למעט פעמים שהוא רוצה משהו ולא נותנים לו אז הוא מגיב בעצבים/ בכי ( אבל לא מתקרב לבכי של הלילה) זה כן נראה לי משו נורמלי לגיל.

נולדה לנו ב"ה בת לפני כמה חודשים אבל זה התחיל עוד לפני אז לא נראה לי קשור. דווקא הוא קיבל אותה יפה. ברור שהיה לו קשה אבל לא ברמה לא סבירה אפילו להפך.

ממה שאני מרגישה זה לא קשור לחיפוש צומי אלא יש לו באמת משהו שמפריע לו אולי משו תחושתי לא יודעת אבל לא נראה לי הגיוני שילד יקום לצרוח שעה בלילה בלי שום קשר שהוא גמור מעייפות...

תודה על העזרה

זה משגע ממש ומציק
והם לא יודעים בגיל הזה להסביר מה בדיוק מרגישים
וזה בלילה בעיקר

מצטרפת למעין אהבה, נשמע ממש כמו תולעים
כדאי לכם לבדוק

תבדקו סימנים של פגיעה מינית. לא רוצה להלחיץ, אבל נשמע שעלול להיות סימן.

בשביל לטפל ו/או לשלול אפשר לנסות במשך כמה ימים לשים בפי הטבעת של הילד חתיכת שום מצופה בהרבה וזלין שלא ישרוף - לשים לפני השינה

אם זה לא תולעים, זה נשצע כמו חלומות רעים. זה באמת נפוץ בגיל בזה. לכן, לדעתי כדאי שלא יראה שום סרט/ ספר עם אלימות אפילו קלה ביותר.

תבדקי עם פנס, ופשוט עם קיסם אוזניים תתפסי אותה.
באותו רגע הוא ישתתק
הקטן שלי בן 3 עושה לי בושות, הוא צועק לא משנה איפה וליד מי, יש לי תולעת, יש לי תולעת.
הוא למד לזהות את התחושה. והוא צודק תמיד.

אז אתמול הוא שוב התעורר בצרחות, ומצאנו לו לא פחות מ4 תולעים מטיילות!!!

לא יודעת איך לא חשבתי על זה עד עכשיו, אצל הבת שלי שיש לה תולעים היא קופצת ורוקדת והוא לא. רק צורח (ולפעמים גם מזיז את הבגדים בחוסר נוחות)

זה הגיוני שזה הסיפור? הגיוני שכצמה חודשים הוא סובל מזה?

מסכן כואב לי שהוא כ"כ סבל בגלל משו שיכולנו לעלות עליו.. אבל בע"ה נקווה שהוא ירגע עכשיו.

 

תודה רבה לכם!

רפואה שלמה בע"ה

והגיוני לגמרי שהוא סובל מזה כבר כמה חודשים.

העיקר שב"ה עליתם על זה.

ואל תאכלי את הלב - את ניסית לעשות כמיטב יכולתך אבל לפעמים ה' סוגר לנו את העינים, את לא אשמה, ככה זה.

פעמים למקום.
גם אצלינו ראינו את ההבדלים האלה.

חצי שנה סובל ככה כל לילה... 

 

לא מבינה את רופא הילדים שלכם, כ"כ קשה לחשוב על הרעיון הזה?

ולהראות לו שאין שום דבר מפחיד כמובן חיבקתי אותי חזק כדי שירגע ושאוהבים אותו ושומרים עליו ... אולי תנסי ...בהצלחה...

ונותנים שוב.

לנו יש מפזר חום והוא מחמם די מהר

חשבתי אולי את התלויים על הקיר...

מחמם הרבה יותר מהר, אפקטיבי יותר ובטיחותי יותר.
החסרון שלו זה שהוא מייבש אבל במקלחת זה לא מפריע כי זה מקום לח.

לנו היה, והורדנו. המפזר חום אצלנו עבד עם טרמוסטט והיה נכבה כשמגיע לטמפרטורה.
ואז כשיוצאים מהמים ורוצים לעמוד לידו להתחמם - הוא לא תמיד פעל ...

התקנו תנור חימום למקלחת אינפרא-אדום וממש מרוצים.

ואצלינו תנור אינפרא אדום כך שעש לי למה להשוות.
אצל הילדים שמנו מפזר חום בגלל שהמקלחת שלהם גדולה, יש תינוק לכן צריך להקפיד על הטמפרטורה ובגלל הבטיחות (למשל ילד שיחליט לזרוק מגבת... ).

תמיד אמרתי שמפזר חום זה רע כי הרוח נהיית קרה, ואז קניתי את המגניב השבוע שהוא פשוט חזק מספיק, ובתור בונוס מגיע עם שלט ותרמוסטט.

לשיר לה שירי אצבעות.
אפשר אולי כשהיא יושבת באמבטיה ועסוקה במשחק.
אפשר גם לא את כל הציפורניים ביחד. כל פעם קצת.
נראה לי שאף ילד לא אוהב את זה. הם מתרגלים.

אצלנו כמה שנים היה ככה, סרט רק כשגוזרים ציפורניים. אם מזיז את הרגל עוצרת את הסרט. חחח

אני לא מראה לה בכלל חוץ מזה, אז היא לא מכירה לשבת ורק לראות...

רואים סרט כשגוזרים ציפורניים. הפלאפון של אמא מונח כאן (מראים איפה) ולא נוגעים בו בכלל.

 

אני בקטעים האלה אומרת- אם X מתבלבלת ונוגעת אז אין סרט....

 

וזה עובד יופי...

היא יוצאת מתוסכלת מזה שאני רק מראה לה, שכבר עדיף בלי..

זה מה שאני עושה.

אם היא מתחילה לזוז, אני מפסיקה.

אצלינו זה עובד שקודם כל גוזרים לאח הגדול יותר ואז הקטן רוצה גם

אני משתמשת באותה שיטה מוצלחת, ואם אין אח גדול בסביבה - גוזרת לעצמי. גם עובד נפלא.

 

שהם יודעים להגיד לא, אבל לא להקשיב להסברים בהגיון;)

אפשר להביע יחס בצורה אחרת.

 

[אגב, ניגוב הלחי לא בהכרח אומר שלא טובה להם הנשיקה]

ובאמת לא נכון לעשות כך, אם ילד אומר שלא רוצה..

שנפגע מהדברים הבלתי אחראיים שלי וגם בפני מי שלא

השאלה היא מי אמר שכשהם לא אומרים שהם לא רוצים הם רוצים?

אולי הם מתביישים להגיד?

כשאני הייתי ילד היה לי מאוד לא נעים אם היו מנשקים אותי בפרהסיה והתביישתי לומר!!

באמת יתכן שמתביישים.

 

בכללי, הורים מנשקים את ילדיהם - וזה טוב.

 

אבל צריך להיות ערניים ורגישים.

 

בדרך כלל, לילדים ממש קטנים לא מפריע גם בפני אחרים.

 

גיל קצת יותר גדול - צריך כבר לשים לב.  הורה רגיש, יוכל הרבה פעמים לחוש. מרגיש את הילד טיפה זז, טיפה מתחמק..

 

באמת חשוב לשים לב.

וחושב שהם סתם מתחמקים

לפעמים ילד מתנגד אבל כשהוא רואה שמתעקשים לנשק אותו.

איפה שהוא שם עמוק בלב... זה עושה לו טוב, שלא מותרים ומתעקשים, אפילו לטווח הארוך. זה יהיה זיכרון טוב

אני כל יום רצה אחרי הילדים ליד הדלת כשהם הולכים בבוקר. ומנסה לנשק את כולם, מי שמצליח להתחמק מתחמק.

ברור לי שאני עושה את המעשה הנכון, למרות שחלק מצליחים להתחמק, כי הם בודקים את אהבה שלי אליהם!!! לא כולם ,אבל חלק מהילדים, במיוחד אלו שמתחמקים!!! זה כמו שבודקים את הגבולות שלי בדברים שאני לא מרשה.

 בודקים כמה אלחם למענם להראות אהבה.

ילד אחד שלי לא רצה מגיל שבע שאנשק והפסקתי כיבדתי אותו. אחרי בערך שנה וחצי הוא כל הזמן נצמד אלי , רואים שהוא חזר לזה, שהוא כן רוצה. הוא הבין פתאום שזה חסר לו.

כשאני חושבת על עצמי, הלואי וההורים שלי היו מתעקשים לנשק אותי. ולא ככה נכנעים לי ומפסיקים. יכול להיות שבאמת לא רציתי נשיקה כי בדקתי כמה הם כן ירצו..... אני לא ממש זוכרת. אבל זוכרת שלא נישקו אותי בכלל

כי לא נעים להם?
בעלי מתעקש ואני חושבת שלגיל הזה אני מראה אהבה בדברים אחרים. כמו הקשבה. ליצחוק איתן לשתף אותן. לקנות להן דברים שאוהבות...
נותנת נשיקה כשהן נוסעות לשבת או יום הולדת או שקנו לי משהו. מחפשת הזדמנות שמתאימה. אבל לא כל יום אני ירוץ אחריהן לדלת לנשק אותן.

אבל אולי כן לרוץ אחריו ליום טוב וכו.

אני חושבת אפילו על עצמי. אם לפעמים בעלי בא אלי ואני דוחה אותו כי לא בא לי עכשיו שום חיבוק או נשיקה. אבל עדין בסופו של דבר זה מחמיא זה עושה טוב. לא רוצה לחשוב ,מה היה קורה ,אם לא היה בא לי והוא היה מפסיק. ולא מנסה

לגבי הנשיקה להם. גם כשאני חוזרת הביתה ואני רואה אותם וגם כשהם הולכים לישון אני כן מנסה לנשק

אני לא מדברת עם תינוקים שזה דבק של נשיקות כל הזמן כי זה כמו דובי קטן.

מדברת על גדולים יותר שחוזרים בערב

 

 

מגיל 0, חשוב לי שילד שלי ידע שרק הוא מחליט על הגוף שלו ואסור לאף אחד לגעת לו בגוף/ לנשק/לחבק אם הוא לא מרשה. *כולל אבא ואמא*.
אני שואלת אותם כל הזמן אם הם רוצים חיבוק/נשיקה. בדרך כלל הם רוצים.
אם הם לא, הפתרון שלי הוא אני "שולחת" להם נשיקה באויר, והם יכולים "להדביק" אותה בלחי כשירצו.
מה שכן, אני אף פעם לא מפסיקה להציע לתת להם.
ולא מפסיקה להגיד להם כמה שאני אוהבת אותם.
(אבל באמת ב"ה, כמעט תמיד הם רוצים ואפילו מבקשים מעצמם).

"מגיל 0 כולל אבא ואמא"...

 

לא בגלל כמה מופרעים בעולם, כל אחד צריך "לחנך" את ילדיו על "כולל אבא ואמא".. חס ושלום.

 

וזה גם לא נכון. יכול לצרוח כשמחליפים לו - ולא ישאלו אותו..

 

ולשאול כל הזמן אם רוצים - זו הגזמה לצד השני. צריך גם "להרגיש" ילד. באופן טבעי, מנשקים ילדים קטנים.

 

אם רואים שלא נעים לו, או שזה ילד שבכלל הענין הזה לא בא לא בטוב (בעיות של תחושה וכד'), אז יודעים מראש - חריג -ובאמת ראוי לשאול.

גם אבא ואמא צריכים לכבד את רצונו ושליטתו על גופו של הילד.
אז נכון. במצבים של אין ברירה (חולי/נקיון), אז אין ברירה אחרת. על אף שאם מאוד רוצים, נראה לי ברוב המקרים אפשר לא להגיע לעימותי כוח שכאלו.
אבל בכל מקרה אחר, יש לילד זכות ושליטה מלאה על גופו.
כמו שכתבתי, בינתיים זה הוכיח את עצנו, וזה לא גרם לחוסר ספונטניות/חוסר גילויי אהבה לילדיי.
הם מחובקים ומנושקים המון, רק ששניה לפני זה אני שואלת אותם "אפשר לתת לך חיבוק/נשיקה?" הם בדרך כלל מאשרים ומתמוגגים.
וגם יוצא המון פעמים שהם אפילו מבקשים מעצמם חיבוק/נשיקה ומאושרים עד הגג. אני חושבת שהם גדלים פתוחים ומלאי אהבה, ומצד שני ב"ה גבולות גופם ברורים להם.

אני חושב שאם מגיעים למחשבה שלגעת בילד קטן, הורים, "ללא רשותו", זה נקרא "לא לכבד אותו" - שם נעוצה הבעיה...

 

וכשמקצינים לצד אחד, זה עלול גם להגיע לההיפך.

 

הצורך להוכיח שיש לילד "זכות ושליטה מלאה על גופו" - הוא עצמו יוצר בעיה. אלו דברים שאמורים להיות לגמרי טבעיים - ההבחנה היכן "רשות היחיד" שלו, והיכן אין סתירה.

 

וגם אצל גדולים יותר, ממש, חוששני שדי מסכן הבן, או הבת, הרגילים - לא עם רגישות מיוחדת - שההורים (לא קרובים-רחוקים), שואלים תמיד קודם: אפשר לתת נשיקה?... מניח שיתכן שפעם אחת כשיגדלו, יתכן שיאמרו: אולי תפסיקו לשאול?...

 

אני לא אומר, חלילה, שילדייך באופן אישי גדלים לא "פתוחים ומלאי אהבה", אבל אני חושב שזו גישה מזיקה (אם כי יתכן שפעם היא תציל אותם מתופעות מופרעות של אנשים אחרים. מה זה יעשה בנישואין - לא ברור לי).

וגם, אני חושב שמוקדם מידי לדעת אם זה "הוכיח את עצמו". ה"בינתיים" לא בהכרח אומר הרבה.

ומכל מקום, גם ההיפך, כבר מנסיון יותר ארוך בהרבה, לא גורם כל נזק.. ההיפך.

שהשיטה בה אני נוהגת, היא אחרי שלמדתי על הנושא מאנשי מקצוע.
אפשר לומר שהיא יותר הוכיחה את עצמה בענייני מוגנות מאשר השיטה השניה.
כדאי לדעת ללמד את הילד כל דבר, מעולם לא לסמוך על זה שזה אמור להגיע באופן טבעי. בטח בענייני גבולות גופו שבהם הגבולות יכולים בקלות להיטשטש. (רגע, לרופא מותר לגעת בי? אז אולי זה בסדר? וגם דוד שלי נותן לי נשיקה תמיד, אז אולי זה תקין גם עכשיו? וכו' וכו'.).

אם כבר העלית את נושא הנישואין, אני חוששת ששיטה שבה לא מכבדים את הילד וגבולות גופו, תזיק יותר לחיי נישואיו מאשר להיפך.

כשלומדים הורות מ"אנשי מקצוע" - שלעיתים להם עצמם אין כ"כ ילדים - עלולים גם לאבד מהטבעיות. גם מהנסיון שיש לנו כילדים מהמשפחה, ומההגשה הבריאה.

 

מה גם, שהיום "אנשי מקצוע" בדברים מעין אלו, עלולים להיות מכל מיני אג'נדות.

 

ה"שיטה" הזו לא הוכיחה את עצמה בענייני מוגנות כלפי הסביבה, יותר מהשניה. זה בדיוק מה שהסברתי, שהיסטריה כאן אינה טובה לשום כיוון. אפשר להיות הורים ספונטניים, ועם זה לגמרי לחנך למוגנות כלפי הסביבה, בצורה מעודנת.

אם ההורים "חושדים בעצמם", אז מה נעשה... 

לא אמרתי ש"באופן טבעי" תבוא הבחנה - אם כי גם זה קיים - אלא שבאופן טבעי יהיה היחס של ההורים, הסבא וסבתא וכו', אל הילד.

 

ברור שאם  לא מכבדים את הילד, את גופו, ובכלל - זה גם יכול להזיק לנישואין. הרי אני לא אמרתי לא לכבד - אלא חלקתי על האופן הזה, הקיצוני ולא טבעי בעיני, של החינוך לכבד.

אבל גם הצד השני קיים. השלכת ה"הרגל" הזה ששואלים בצורה מופרזת.

 

[אגב, אם תהיה לך בת, נניח בשירות לאומי, והיא גיע הביתה עם "פרצוף מדוכדך" ובמקום להרגיש אותה אם מה שהיא צריכה זה חיבוק או נשיקה, תשאלו אותה: אפשר לתת לך נשיקה?... חוששני שעלולה לוותר. כבר לא שווה....]

אני עם השנים והילדים שגדלים,
מגלה כמה אי אפשר לסמוך רק על האינטואיציות הטבעיות שלנו, וכמה כן צריך ללמוד המון על חינוך וגידול ילדים.

אני לא רואה בזה קיצוניות. ההורות שלי אוהבת וספונטנית. לבקש רשות זה לא להפוך את זה למאולץ וחסר. זה רק.. לבקש רשות!

בכל אופן, אני רואה שהויכוח הזה עקר. היה לי חשוב קודם להבהיר את דבריי, בשביל שאר קוראי הפורום.
כעת אני רואה שזה הולך וחוזר על עצמו ודי עקר. אז סלח לי אם אפרוש בשלב זה. רוב הצלחות!

כמו שהסברתי, אני חושב ש"לבקש רשות" מילד לנשיקה, ע"י הורה, כשילד אינו כזה שלא רוצה בכך - זה פוגע בספונטניות של היחס. וגם מזיק בהמשך (בלי לשלול "רווחים צדדיים" שכן יכולים לנבוע מכך. ויכולים לדעתי גם באופן אחר). 

 

הסברתי גם קצת למה, אכן, אינך חייבת לקבל.. גם אני כתבתי - כמו שלרוב - עבור אחרים שקוראים. בד"כ, אדם שכבר הכניס עצמו לאיזו אג'נדה, יותר קשה לשכנעו אישית.

 

הדיון אינו "עקר", אלא פשוט יש אי הסכמה בענין הזה. וגם אני כמובן כותב גם מתוך "עם השנִים" - רק יותר שנים...

ומסכים איתך - הדיון מוצה למדי..

לא לכל אחד נעים מגע.

ממש לא הייתי רוצה שיאהבו אותי פיזית בכח.

אם לי כרגע לא נעים שיגעו בי זה מאד מעיק ולא מחמיא שהרצון שלי הוא שקוף
אפשר להביע אהבה ודאגה בעוד אלף דרכים אחרות

יתכן שמי שחזר לבד, אם היית ממשיכה "בכח", היה רואה בכך חויה שלילית.

 

ומכל מקום, עיקר הבעיה שדיברו עליה - זה בפני אחרים.

 

ושם ממש חשוב לכבד מי שזה מפריע לו.

 

הרי מי שפתח את השרשור העיד על עצמו....

אני חושבת שזה היה משהו של ילדה בת שנתיים שאולי אהבה לומר שהיא לא רוצה ואולי באמת היה לה פחות נעים, אבל מרב שהקשבתי לה בפועל נוצר נתק בהבעת חיבה גופנית ביננו ולפני כמה שנים היא אמרה לי בפירוש שאותה אנחנו לא מחבקים ומנשקים כמו אחיותיה. וזה מפריע לה. ודיברנו והסברתי וחזרנו לנשק ולחבר אבל מדרך הטבע בגיל. זה כבר הרבה פחות וגם התרגלנו במשך השנים שנותנים לה פחות כי ככה היא רצתה. וזה משה ודאי אפשר להשלים ואני והבנתי שזה היה טעות לשמוע בקולה. של זאטוטה בת שנתיים וכל העסק של גופי זה שלי קצת לקחנו בהגזמה מדי. ככה ההרגשה שלי בנושא

אנחנו מלאי כוונות טובות אבל לא תמיד מצליחים להיות מושלמים, באסה אבל זה מה יש.

את עדיין יכולה להשקיע בה הרבה חום ואהבה גם אם היא בגיל שכבר פחות מנשקים, יש עוד הרבה דרכים לתת לה את מה שהיא צריכה

היה לי ילד שלא רצה חיבוקים ונשיקות אז כמובן לא נתתי לו בכח אבל ראיתי בזה איתות שמשהו חסר לו, וכשהשקעתי מחשבה ותשומת לב באמת הבחנתי שהוא היה סנדויץ' כזה שקצת "נפל בין הכסאות" ואז הבנתי שהסירוב שלו לחיבוקים ונשיקות כנראה נובע מזה, משהו כמו - תני לי יחס אמיתי, אל תשתיקי את המצפון שלך עם חיבוק ונשיקה. כמובן שהוא לא ידע לנסח את זה ככה, רק אני הבנתי שזה כנראה העניין.

אז בד בבד עם זה שכיבדתי את אי רצונו ולא חיבקתי ונישקתי בכח, במקביל השקעתי המון חום ואהבה בדרכים אחרות, ביחס אמיתי, בלפנות לו זמן ותשומת לב, להקשיב לו באמת, לעשות דברים ביחד, לעודד ולהתפעל ממנו, ומדי פעם הצעתי חיבוק ונשיקה, אחרי כמה חודשים (!) הוא התחיל לאט לאט כן לרצות את הנשיקות, וזה היה בשבילי סימן שכל ההשקעה הזאת היתה באמת מאד נחוצה לו. כשהוא קיבל את מה שהוא היה צריך באמת, גם ההתנגדות למגע ירדה. היום הוא יכול אפילו לבוא מעצמו מדי פעם ולבקש חיבוק.

עכשיו באמת התחוור לי למה היתה תקופה שהתנגדתי שהורי ינשקו אותי.
בדיוק.בגלל ההסבר שאמרת.
הערת את עיני
כל הכבוד על הרגישות לכך.

מרגיע את הכאב.