פורום הורות (עמוד 78)

אפשר לעשות הצגה עם כלב או חתול מפרווה, להראות תמונות שלהם, לספר עליהם סיפור.. או אפילו להיחשף (לא בצורה מפחידה) לחתול אמתי ברחוב..

הבת שלך חווה איזשהוא קושי והכלב והחתול זה הפתרון היצירתי שלה איך להשאיר אותך איתה.

את לא צריכה בכלל לדבר על הכלב והחתול, הם לא הבעיה והם לא הפתרון.

הנקודה האמיתית והחשובה היא שכשמגיע הזמן ללכת לישון היא חווה קושי - ואת צריכה למצוא דרכים לעזור לה לפתור את הקושי הזה.

קודם כל - תביני אותה. זה מאד נפוץ ומובן והגיוני - במשך היום הילדים פעילים, מעניין להם, הם עסוקים. מגיע הערב, צריך להפסיק את כל הפעילויות, ללכת למיטה לשכב בשקט ואז באות כל המחשבות לראש. החברה שדחפה אותי היום בחצר, הגננת שגערה בי והתביישתי ליד החברות, הממתק שרציתי ולא קיבלתי והאח המעצבן שבכה ואמא טיפלה בו בדיוק כשרציתי שהיא תשחק איתי... הבנת את העקרון? ולפעמים באמת ילד חווה יום אחד משהו שהפחיד אותו או שמע סיפור מפחיד על פיגוע או תאונה ובזמן הזה שהוא שוכב במיטה והולך לישון הוא שוב נזכר ושוב מפחד. עד כאן טבעי ונורמלי.

ותוסיפי את זה שהרבה פעמים כשכבר מגיעה שעת ההשכבה אמא עייפה וקצת חסרת סבלנות ורק רוצה כבר שכולם יהיו במיטות ושקט שיהיה פה. והילד מרגיש את זה ומתחיל להרגיש בודד..

אז אחרי שהבנו את זה, מה עושים?

עוזרים לילד לעשות את המעבר מפעילות לשינה בצורה נעימה כך שהשלב הזה לא יביא אותו לתחושת בדידות או פחדים - משתדלים שיהיה איזהשהוא טקס שינה קבוע פחות או יותר - ארוחת ערב, מקלחת (בסדר שמתאים לך, אני אישית בחורף לא מקלחת כל יום) הולכים למיטה עם חיבוק ונשיקת לילה טוב, קוראים קריאת שמע ביחד. אפשר להשאיר מנורת לילה, אפשר להסתכל בספר עם תמונות במיטה במשך כמה דקות שאת מחליטה (אצלי בגיל גדול יותר אני מרשה לקרוא קצת במיטה - זה עשה פלאים למעבר רגוע מפעילות היום לשנת לילה). אפשר לעשות שכל אחד מספר משהו טוב שקרה לו היום ואז החיבוק והקריאת שמע. אפשר לשים קלטת עם סיפור קצר, שיר אחד או שניים - מה שמתאים לך. העיקר שההשכבה תהיה מתוך אוירה טובה, שמחה ואוהבת.

ואם את מגיעה עיפה ומתוסכלת להשכבה - אז פה יש לך עבודה עם עצמך לדאוג שתגיעי רעננה ועם כוחות להשכבה - תמצאי את הדרך שלך - לקחת לעצמך פסק זמן של קפה ועוגה לפני שאת מתחילה עם ההשכבה, לנסות לנוח כמה דקות, לאכול משהו - הרעב משפיע עלינו ולא לטובה - תחשבי על רעיונות יצרתיים. העיקר שתגיעי לשעת ההשכבה עם מספיק כוחות להיות סבלנית ונעימה באמת 

וואו חפרתי.. מקוה שיועיל במשהו

בהצלחה רבה!!

הגעתי איתה לגן בבוקר , ביקשתי שתראה לי איפה השירותים 
הלכתי איתה לשם והיא הראתה לי ,אפילו הסבירה לי שבוחרים ישבנון מתוך 3 אופציות כשעושים פיפי וקקי
רק היא ועוד ילד גמולים ואף אחד לא מפריע

היא כבר חודשיים בערך עשתה בגן צרכים בלי שום בעיה.

ממלאים לה את הבקבוק פעם או פעמיים ביום ,היא מאוד אוהבת מים אז שותה יפה כל יום

היא מגיעה לגן בשעב ורבע בבוקר ונשארת עד ארבע

אם זה היה מהתחלה כך אז אני יכולה להבין את זה אבל זה התחיל פתאום

כשהתיעצתי קצת יש שאמו לי שזזו הרגשה שלה של שליטה כי זה בין הדברים היחידים שהיא יכולה לשלוט בו בלי התערבות של ההורים

כל השאר (מלבד לגרום לה לאכול בכוח) אנחנו יכולים להחליט בשבילה

היא עצמאית והולכת לבד גם בבית וגם בגן (לפני שהתחילה הבעיה)

בשבוע האחרון שמים יותר דגש ושואלים ומציעים לה ללכת לשירותים אבל היא אומרת שהיא לא צריכה ואין לה לעשות.

אבל בבית לפני הגן או לפני יציאה למקום אחר היא עושה בלי שום בעיה

גם כשחוזרת עושה ללא שום בעיה
היא משחקת צוחקת ולא מראה שום סימנים של משהו חריג..

או שרק חשבה על הרגשות שלה וכו'

אני בטוחה שיש חשיבות לתפיסה הפנימית של האמא - וזה שזה משפיע על ההתנהגות של הילד.
אבל לא יכול להיות שהיא לא אמרה לו שום שום דבר על זה ולא העירה וכו'
נראה שמשהו בתאור קצת חסר

כמעט כל הנקודות שהיא כתבה שהפריעו לה והיום כבר לא אצל ההורים שלי או שכנים זה לא יצר בעיה או שנפתר בצורות אחרות.
 

הבעיה בגישה הזו שחושבת שכ האמת רק אצלה וכל השאר לא שווים כלום. מבט מזלזל...

התלהבנו פתרנו בעיות...קצת התגאינו עד שנולד ילד אוטיסט בתפקוד גבוה(די טוב יחסית עם קשיי  התנהגותיים

ותחושתיים ותקשורתיים) "בזכות "השיטה הנ"ל....הבנו ממש אחר המון איבחונים שיש לנו ילד אוטיסט והשיטות הרגילות לא

פועלות עליו כולל שיטת שפר שממש הזיקה לו. ילד נוסף התגלה עם קשיים נוספים וגם התברר למפרע שאם היה מאובחן קודם לא היה מסתבך

כמו שקרה שהעלמנו עין ולכאורה פתרנו בעיות. הילד האוטיסט דרך אגב,גם נשך הרבה דברים.

ב"ה אנו משקיעים במיוחדים הרבה ובע"ה יש  התקדמות גדולה. אבל זהירות! אנו הפסקנו עם גישה זו,ושמים בצד כשצריך,

נקודה למחשבה.

חכמים הזהרו!

על היכולת לשנות כיוון כשהמציאות הורתה אחרת מהתאוריה, זה לא פשוט.

ועל הנכונות לכתוב על זה ולשתף.

מסכימה שאחת הבעיות הגדולות של השיטה היא העידוד להדחקת בעיות אמיתיות.

וההתייחסות של ההורה לילד, והרבה דרישות ממנו, ואז גם הילד אמור להשתנות בארח פלא..

(לא רוצה סתם להוציא לעז, ולכן אם מישהו מכיר יותר לעומק נתונים שונים אשמח שיגיב)

קשה לחשוב שבית מתנהל ככה.

עצוב

ב. הופ ועורצי ילדים חילונים מלאים בתכנים שלא תמיד תואמים את ההשקפה הדתית- זה משהו שאמור להיות ידוע. 
כנ"ל ספרים, כנ"ל שירים.

יש הבדל בין השקפה לא דתית לבין זה. זה מוגזם לגמרי.

כל החילונים כאלה. תגידו להם שילד צריך אבא ואמא, ופשוט ירצו לסקול אתכם. לגבי מסורתיים, לפי מה שאני ראיתי בצבא, זה פיפטי פיפטי כזה...

מטומטם לאן העולם הגיע! למה ילדים צריכים לדעת דברים כאלו? ועוד בערוץ של ילדים כל כך פופולרי!

תכתבי אזור אולי יוכלו להמליץ לך

אני שמעתי על הרבה פחות - 200-250 ואפילו 150

ולא מדובר במתחילים או חסרי נסיון - מטפלים מנוסים ומומלצים. 

לילדים או למבוגרים?

יש גם הבדלים בין דגמים שונים באותה חברה.

כותבת לך פה כדי שתוכלי לשפר ולהשיג יותר שיתוף פעולה

אין אינדיקציה כמה דפים עוד נותרו וזה מה שגרם לי להפסיק באמצע, אם הייתי יודעת שנשארו עוד דף או שניים אולי הייתי ממשיכה עד הסוף

והשאלון קצת ארוך ומתיש מדי לטעמי

לא היה לי מה להפסיד, אז ניסיתי גם על ניילונית, ובאופן מפתיע לגמרי זה התקלף בקלות

אז כן יש הבדל משום מה בין שקף לניילונית...

1. תשתדלו לא להראות גילויי חיבה לתינוק בנוכחותה. וגם את הדברים המוכרים כמו לתת לה לעזור עם התינוק,להביא בשבילו דברים,להרגיש גדולה.. ולתת לה הפתעה כאילו מהתינוק כי הוא אוהב אותה..

2. לדעתי זה עניין של גבולות. תקציבי לה מס' סיפורים ודקות שאת יושבת איתה, בצורה ברורה, ואח"כ תצאי בהחלטיות ואל תתייחסי לבכי שלה. מן הסתם, גם אם אחרי שעה, ובהתחלה במשך כמה ימים היא תבכה עוד יותר, אבל זה ייפסק בסוף כי היא תבין שהבכי שלה לא משפיע עלייך.( ואם זה בגלל פחד מהחושך אפשר לשים מנורת לילה ולשבת איתה קצת, אם זה פחד מהפרידה אפשר להכין אותה מראש כמה דקות לפני שאמא תכף הולכת, ולהיפרד בהדרגה, ובתור משחק (לא באותו זמן), לשחק איתה מחבואים, שאת הולכת וחוזרת, שתפנים את עניין הפרידה).

בהצלחה!

לא להתיחס אל הילד שהרביץ רק אל התינוק....

כלומר, לדבר אל התינוק ולהרגיע אותו, וככה הגדול מבין בדרך עקיפה שלא כדאי לו להרביץ בגלל כמה סיבות:

1. הוא מבין שהתינוק מסכן כשהוא מרביץ וכואב לו...

2. הוא ממילא לא מקבל את תשומת הלב שרצה לקבל (בדרך שלילית)

3.בסופו של דבר אמא מתייחסת לתינוק ולא אליו אז מה הוא מרויח מלהרביץ? לא שווה לו....

וכמובן יותר לשים לב להתייחס אליו בצורה חיובית. להגיד לו שהוא גדול וכו' ולחפש מתי אפשר להחמיא לו על דברים טובים... ככה לא יצטרך לחפש את תשומת הלב השלילית....

בהצלחה!!!!

כשבן השנתיים שלי צריך ללכת לישון אנחנו מספרים סיפור אחד ואח"כ מנמיכים את האור ומישהו שוכב לידו עד שהוא נרדם
אחרת אין מצב שהוא ישכב בלי להתחיל לטייל בכל הבית. גם אם הוא עייף...
אולי תנסי להשאר בחדר ולהניק את התינוק עד שהיא נירדמת?

בקשר ל1- זה באמת קשה ומתיש
אבל תנסי כשאת מתיישבת להניק להושיב אותה לידך ולקרוא לה ספר. או לארגן איזה בובה קבועה לזמנים האלה, שהיא תשחק איתה.
חוץ מזה עוד לפני שהיא מתחילה להרביץ, (או גם אחרי) לתפוס לה את היד ולהראות לה איך מלטפים אותו בעדינות
"הנה בואי נעשה לתינוק טובה...יופי כל הכבוד..." וכו'

אבל נראה לי שהבסיס הוא- למצוא זמן שבו רק שניכם בבית ולעשות בו דברים כיפים.

טיול, מוזיאון, בית קפה, הצגה, קונצרט, סנפלינג, סקי, חדר בריחה, וכד'

לצבור מחדש חוויות מיוחדות שהן רק של שניכם, בלי הילדים. 

מעדיפה להמשיך באישי

אני קשורה לפורום הסמוך,

אבל זו סוגיה שמטרידה אותי עוד לפני שבכלל נכנסתי לחיי זוגיות.

אני חוקרת את הנושא הרבה זמן. מדברת על זה עם אנשים, קוראת פוסטים, חומרים מקצועיים,  והמסקנה היחידה שלי זה שזוגיות מתחדשת, עם ניצוצות בעיניים, זה מפעל חיים ודורש השקעה מטורפת.... אבל אפשרי.

מאמינה שלא חידשתי דבר.

עוקבת.

מרתק אותי ממש. 

אבל לא מטורפת.

השקעה מטורפת יש לזה קונוטציה שלילית כאילו צריך לעבוד נורא קשה

מנסיון של כמה וכמה שנות נישואין - ההשקעה ברומנטיקה הזוגית זו השקעה בהחלט אבל השקעה בקונוטציה חיובית, גם ההשקעה עצמה היא טובה וכיפית, הייתי יותר קוראת לזה מודעות, בגרות, לבנות סדרי עדיפויות, לסדר את הראש כמה מקום צריך לתת לזה במכלול החיים העמוסים. זה השקעה נעימה, לא השקעה מטורפת.

אצל "החילונים" גם יש משכנתא

ואולי התמודדויות אחרות 

תתחילו בפחית קולה ללא ילדים וללא ניידים

לדווח לצוות - כמו שכבר עשית

הגיוני שהילד אמר - אל תספר מה שקרה - כי הוא קלט שהוא עשה מעשה לא רואי ומפחד שיכעסו עליו

אבל צריך לעקוב ולראות איך הילד הזה מתנהל בדר"כ, יכול להיות שהוא עצמו קורבן להטרדות או התנהגות לא הגונה

הם לא מבקשים דווקא את המשחק הספציפי הזה

וכשאיכשהו הגיעו אלינו גולות הן הלכו לפח.

אני ממש פוחדת ולא רואה איך אני מצליחה לשמור,

אולי אם היה אצלינו קצת יותר סדר ושמירה על חפצים הייתי מעיזה

אספנו את כל הגולות ושמנו בארון למעלה עם הבגדי קיץ/חורף עד שהתינוק יגדל.

כשאמא מאד בטוחה בעצמה במשהו הילדים מקבלים את המסר, הם קולטים מצוין מתי אמא *פתוחה למשא ומתן* ומתי לא. 

הם מקבלים את הגזירה..

פשוט אין..

זו סכנת נפשות.. אין דרך באמת לפקח על זה..

יש מספיק משחקים אחרים לשחק..

גולות לא נכנסות לבית והם יודעים את זה..

מסבירה להם שאני אוהבת אותם מאוד.. וכל ילד שנולד, נולד אחרי הרבה תפילות ובכיות לה'.. ואני אעשה הכל כדי שהם לא ייפגעו..

הם ממש לא מתווכחים על זה.. זה כ"כ חד משמעי אצלי, כך שהם ממש מקבלים את הגזירה..

בהצלחה.

הרחקה מהכיתה והשעיה לעיתים קרובות לא נשמע לי כמו דרך התמודדות רגילה עם ילד בן 8. 

יש יועצת? פסיכולוגית? מה גורם לבעיות? יש טריגר מסויים?

אני ממש לא אשת מקצוע, אבל זה נשמע לי מוזר לילד בגילו.

מה הוא אומר על זה? מה החוויה מהצד שלו?

וברמה הטכנית, אם בוחרים להעביר, למרות שקודם כל נראה לי כדאי למצות אפשרויות במקום בו הוא נמצא (אחרי הכל גם החברים שלו בטח שם, ולשנות מסגרת זה לא הכי קל, ובכלל לא אומר שיפתור את הבעיות)

למי פניתם עד כה? לבית הספר השני? לפיקוח? לעיריה? כדאי להבין מה כבר ניסיתם כדי להבין מה אפשר לנסות הלאה. 

תדברי אולי עם מחלקת החינוך במקום שאתם גרים.

ואיזה סוג של בעיות יש לו, שביה"ס מתקשה להתמודד איתן?

ניסיתם לטפל בהן? עשיתם איבחון כלשהו?

לצערי מנסיון עם הבת הבכורה שלי היו מריבות על כך, שהיום ניראות לי מיותרות לאו מוסיפות בריאות לאף אחת.

עם האחרות פשוט לא נכנסתי לזה. הן יכלו ללבוש מכנסיים ירוקות עם חצאית ורודה מעל וחולצה עם פרחים צהובים. מה שרצו היה מעולה מבחינתי.

הגבול היה שבגדי שבת לא לובשים לגן.

וזה גבול שמציבים בצהריים, אחרי שמנשנשים משהו, מציירים ציור ביחד ומשחקים. אח"כ מעלים את העניין עם הילדה. בחיוך, באהבה.

הילדה הקטנה הנוכחית (בת 4.5) לובשת לפעמים בגד של שבת ו....אני לא יכולה להתחייב בפניה שהוא יהיה מוכן ויצא מהכביסה לשבת... היא חושבת פעמיים ומחליפה לבגד אחר....

לא שווה לריב על בגדים.

חשוב לעמוד על דברים מהותיים יותר (בעיני) צורת דיבור, מצוות, קיום הבטחות וכו'.

חפרתי....

הבנים עם טרנינג

הבת (בת שנתיים וחצי) עם שמלה וטייץ

ובבוקר אין התעסקות בכלל עם הבגדים

אבל בהמשך לכך שאני אמא עצלנית שמלבישה מהלילה לבוקר,

אני גם אמא עצלנית ששמה חיתול בלילה גם כשהם גמולים לגמרי ביום, ומורידה אותו רק כשאני רואה חיתול יבש במשך חודש לפחות. כי אין לי כח להתמודד עם זה 

(זה קורה אצלנו בדרכ בסביבות גיל שלוש- שלוש וחצי, אבל אני אזרום עם זה גם לארבע אם צריך..)

אנחנו אמנם שרפנו אצל רופא עור.

אפשר :

1. כאשר מפרידים את התאנה/עלה תאנה מהעץ יוצא נוזל לבן - אפשר לשים אותו על היבלת, הוא שורף - לשים רק על היבלת.

2. הבננה עליה דיברת.

3. גיליתי דרך האינטרנט משהו שעזר לנו ליבלות נוספות שמצאנו  לוקחים חתיכה של דבק איזולירבנד  (דבק חשמל), מדביקים על היבלת.  חוזרים במשך כמה ימים, לנו העביר את היבלת.

אם היבלת על הרגלים כדאי לשטוף את האמבטיה עם חומר מחטא אחרי השימוש, ושילך עם גרבים בבית, זה מדבק גם לאחרים.

בהצלחה

אחרי ששמת וזה מתייבש מהר, ושכבת היבלת מתקלפת.

שמים שוב לפי הוראת הרופא עד שהיבלת נושרת. לא כאב.

גם אני פחדתי  בגלל העור שמסביב אז שמתי ממש רק באיזור שהוא בטוח לא בריא.

יעיל מאד

לשפשף מיד בהתחלה חומץ על היבלת

מי שמשתמשת בורומאל, אמרה לי הרוקחת שאפשר לשים ולין מסביב ליבלת ואז הורומל נוגע רק ביבלת בעצמה ולא נוזל מסביב.

לא ידעתי שאסור בהריון והנקה. רופא נתן לי גם במצבים כאלו.

בד"כ חומרים לשימוש חיצוני אין איתם בעיה. תשאלו שוב אם זו הנחיה כללית (כי כך כתוב על המשחות...) או באמת יש בעיה

גם אם זה עוזר - "טבעי", לא אומר שזה בטוח. 

יש הרבה מאוד חומרים "טבעיים" שהם רעילים מאוד ויכולים לגרום לנזקים עצומים.

ארסן, למשל, הוא חומר טבעי וגם עלים של אקליפטוס ואפילו ציאניד.

בקיצור, מומלץ לבדוק מאילו חומרים בדיוק עשויה המשחה כיוון שדברים כאלה יכולים להיגמר רע מאוד. (במיוחד כשמדובר באדם פרטי שאין למשחות שלו אישור של משרד הבריאות). 

אבל על המשחה שהרופא המליץ צריכים להיות כתובים הרכיבים והאחוז שלהם בהרכב המשחה ואז אפשר לשאול את הרוקח או הרופא.

כמו כן, בעלון הצרכן אפשר למצוא את כל תופעות הלוואי, התוויות רפואיות ומינונים - ואם ח"ו קורה משהו שמצריך טיפול רפואי, יודעים בדיוק לאילו רכיבים נחשף המטופל. 

במשחות שהן ממקור פרטי, אנשים לעיתים נוטים לחשוב שאם משהו הוא טבעי, אז הוא נטול סיכונים ולא מתעכבים על מה שהם מכניסים לגוף שלהם או מורחים עליו וזה יכול להיות בעייתי. 

עד כמה שאני יודע, לא תמיד מה שאוסרים על נשים בהריון או מניקות, אוסרים גם על ילדים קטנים - אבל באמת שכדאי לשאול רוקח. 

(לגבי ורומאל, בעלון הצרכן נכתב שאין להשתמש בתכשיר על עוללים infants. זה בד"כ אומר מתחת לגיל שנתיים). 

לשים את הרוק הראשון של הבוקר על היבלת

מנסיון של מישהי שסבלה רבות מיבלות ביד

וניסתה את כל סוגי הדברים ורק זה פעל

הרוק מהפה כשקמים בבוקר

קצת מלחיץ אבל שווה לנסות

אולי אברר איתה (חברה קרובה)

אבל בא נגיד תתחילי עם שלך... קצת יותר הגיוני 

ולמה?

בגיל הזה לא הכל תלוי בהורים.

מניסיון.