פורום הורות (עמוד 82)

מעבר לזה אין לי עוד משהו לייעץ

מהנסיון שלי (בעיקר מה שראיתי את אמא שלי עושה, אבל עבד לי גם עם הילד שלי) אם הם ממש צורחים ולא רק מייבבים קצת ונרגעים לבד, אז פשוט להעיר אותם מהסיוט הזה, לחבק חזק, ללטף ולהרגיע עד שהם נרגעים וחוזרים לישון

אני חושב שההנחיה היא כמה שזה קשה לא לעשות כלום. לא זוכר מה ההגדרה הרפואית אבל זהו חלום שלא זוכרים ממנו כלום ואם תעיר את היחד רק תכניס אותו לפץסרטים, הוא חא יבין מה אצה רומה מננו.

רק אומרת שאצלנו זה עבד

תן לי לישון על זה - על רפואת שינה (חלק 2) | פודקאסט עושים רפואה

אגב
ה פודקאסט הזה מומלץ בלי קשר

לא יודעת אם זה נכון או לא

אבל ניסינו

והוא פשוט המשיך לצרוח מתוך שינה

הוא ילד שעדיין קם הרבה בלילות-

רוצה מים, להחליף טיטול, מוצץ או שהוא סתם בוכה 

אבל לאחרונה זה נהיה מתוך שינה-

מדברים איתו והוא לא מגיב, לא אומר מה כואב

פשוט צורח עם עיניים עצומות

אולי עזר רק לי להרגיש שאני עושה משהו.
אבל תכלס נראלי שכן הרגיע אותו.

כדאי לשלול תולעים, כי זה גם יכול להיות סיבה לצרחות

במהלך היום מבסוט ושמח כרגיל

אפשר לראות אותן.
תחשפו את פי הטבעת של הקטן בחושך, ואז להאיר בפתאומיות (נוח לעשות את זה שני אנשים יחד. אחד מאיר ואחד מסתכל) - כך ניתן לראות אם יש תולעים.


ואפשר לנסות פתרונות גם בלי וודאות שזה תולעים. אני בעד פתרונות טבעיים כמו שן שום או אמבטיית סוכר.

ככה בדיוק מתנהגים כשיש תולעים. (אגב, למרות שהיו לילדי בוודאות תולעים הרבה פעמים לא תמיד קל לראות אותם.) אם הוא נראה מתנענע קצת בטוסיק או עושה תנועות מוזרות אחרות בזמן שהוא צורח, זה רמז חזק לכיוון התולעים. 

 

בפעם הראשונה שנתקלנו בתולעים, הבת שלי צרחה בלילה במשך חודשים (!) ולא היה לנו מושג למה. חשבנו באמת לכיוון חלום רע. אחרי שגילינו את התולעים (ראינו אותם בצועה של הילדה כי היא הייתה עדיין עם טיטול), טיפול של יומיים שלושה ושקט חזר... זה ממש סבל עבורם. 

אפשר להתייעץ עם מרפאת שינה.
מניסיון - כשהיו תולעים הם כן התעוררו וידעו להגיד שמגרד ומציק.
ועם ביעותים, כשכן הצלחנו להעיר, לא הבין מה קורה ולא זכר שצרח ופשוט חזר לישון.
אפשר לנסות ורמוקס ליתר ביטחון ולראות אם יש השפעה (אני יודעת שזו לא תרופה בריאה במיוחד, אבל זה מה שהציעה לנו בזמנו רופאת ילדים).

1. ללמוד על הנושא כדי לא להכנס ללחץ.
2. לא לדבר על זה עם הילד ביום. הוא לא זוכר את זה וזה עלול להלחיץ אותו.
3. לא לנסות להעיר בכח.

זה מה שאני זוכרת ממבחן בנושא.. לגבי מניעה אני לא זוכרת מה עושים.

ואם זה לא מספיק, יש טיפול הומאופתי עוד יותר מדוייק ויעיל.

דרך הקופה, עם מדקר בעל התמחות בילדים (צריך לבקש..)
לא הייתי הולכת בגלל שבועיים, אבל כן אם זה נמשך (אצלנו זה היה מגיל ממש צעיר ככה עד שעשינו דיקור בגיל שנתיים)

נראה לי שעדיף להרדים אותם בשעות נפרדות, אבל במיטה שלהם - קודם את הקטן ורק אח"כ את הגדול. ההפרש ביניהם די גדול, כך שזה יכול להיות הגיוני...

(לנו יש שלושה בנים באותו חדר, אחד בן תשע ושניים בני שש, ובאמת הרבה פעמים אנחנו מרדימים קודם את הקטנים, ורק אח"כ שולחים את הגדול לישון...)

קודם כל יש המון זמן עד תחילת גן עירייה! בטח אחרים יתנו המלצות לגבי איך לזרז את התהליך מול קלינאית - אני לא מכירה. 

 

אם את רוצה ללמוד לבד ולעזור לו בעצמך, יש לי הצעה. כשהקטן שלי היה בן שנתיים וחמישה חודשים לא היה לו אף מילה - למעשה לא היו לו צלילים אפילו. הייתי מאד לחוצה. הוא היה מאד ביישן ולא האמנתי שישתף פעולה עם קלינאית. אני נעזרתי המון באתר teachmetotalk.com - Helping Parents Teach Toddlers To Understand and Use Language (זה באנגלית) ולמדתי המון על תהליך למידת שפה. ב"ה עם השיטות משם והרבה עבודה וסבלנות הוא התחיל לדבר וכמובן שאחרי כמה זמן אי אפשר להאמין שפעם לא דיבר. אז ממליצה לקרוא שם ולהקשיב להסברים שלה אם מתאים לך האנגלית.

את יכולה לקבוע תור לקלינאית באופן פרטי ולקבל החזר מהקופה.
לא בקיאה בפרטים אבל את יכולה לברר על האפשרות הזאת. כי באמת חבל להתעכב.

לא אמרו לנסות תמ"ל צמחי?

בהצלחה. ב"ה שעולה במשקל!

ההבדל בין שלשול ללא שלשול זה הכמות.
2-3 פעמים ביום נשמע לי תקין.

כשבודקים תמ"ל, לדעתי, צריך לבדוק מינימום שבוע ואפילו שבועיים, תוך 3 ימים קשה לדעת מה ההשפעה שלו על הגוף.

בכל מקרה אפשר לנסות צמחי.

לק"י

המטפלת של הבת שלי אמרה לי שיש מקומות עבודה שמחזירים לפרטי.
נדמה לי עובדי מדינה או חברות כמו חברת החשמל וכדומה.

פרטי. בבית שלה אבל זה עם קבלות

אני בכלל שואל כי שמעתי חצאי משפטים בנוגע לזה. (החזרים, תלושי משכורת, קבלות)

 

 

לק"י

מלבד הסכום המגוחך שמקבלים בעבודה.

לק"י

ככה אמרה לי המטפלת (הפרטית) של ביתי

והתובנות שלך עוד יותר!
ממש מעורר השראה.

היא מהדרום אבל אפשר בטלפון. היא יותר משפיצית

אולי משהו לשולחן שבת?
אם במקרה חסר או שצריך לחדש: כיסוי לחלות, מגש לחלות, זמירות שבת, כלי למלח...
או ערכה מכובדת להבדלה, רוב האנשים לא משקיעים בזה.
אפשר גם עציץ יפה לבית..
משהו עם תמונות של הילדים.

אני דווקא מרגישה שהרבה יותר מוסיף לבריאות האישה והילדים שהאמא איתם בבית!

אין תחליף לזה!!

אם היא מסוגלת- זו המתנה הכי גדולה שהיא יכולה לתת לה ולילדיה.

הרבה מהעבודות אינם בהחלט מועילים לאישה, דורשים ממנה דברים שאינם בנפשה השוחקים וגורמים לאבד העדינות. אני יודעת שזה לא ככ פמיניסטי מה שאני אומרת. אבל צריך להיות מודע להשפעה של לצאת שעל אף שהינה מבורכת יש לה מחיר.

אין תשובה מוחלטת, אם אתת חושבת שאת יכולה להישאר איתם

בלי שתרגישי שאת/חשבון הבנק מקריבים יותר מדי אז וודאי שזה עדיף

פי מיליון מלעבוד

 

אולי אפשר ללכת על פתרון ביניים כמו להפחית אחוזי משרה או לשים את הגדול

במשפחתון או אפילו מטפלת

זה בהחלט לא ישתלם כלכלית.

אם תחליטי שאת נשארת, אז נהדר. אבל לא לחשוב שזה יהיה לך טוב לנצח..להיות מודעת למה שאת מרגישה.
ואם עוד כמה חודשים תרגישי שאת כן רוצה לצאת- אז תקבלו החלטה מחודשת.
כל עוד את לא בתוך זה את לא יודעת איך זה יהיה ומה בדיוק תרגישי.
מה שכן- אם תחליטי שכן, אז כדאי לבנות לך סדר יום מוגדר, שבו יש זמן לילדים, זמן עם בעלך, וזמן עם עצמך.
אחרת הבית והילדים גוזלים את כל הזמן וההשלכות הן רגשות לא טובים בכלל.

אם מרגיש לך שזה נכון לך עכשיו, אז תנסי. אפשר אחרי כמה חודשים לחזור אחורה. הילדים שלנו זה הדבר הכי יקר שבעולם, חשוב שתהיה רגועה שטוב להם

אם היא שמחה להשאר עם התינוקות שלה.
עשיתי ואהבתי. תקופה נפלאה. מציינת למען ההגינות, שכן עבדתי בערך 8 שעות שבועיות השכר ולקחתי עזרה לבית.
כך שלא הייתי צריכה להקרע בין ההורות ומטלות הבית. השאלה היא בעיקר אם בעלך מסכים ואם כן אל תפספסי

בהרבה מקצועות, מי שלא עובד נשאר מחוץ לעניינים, דברים מתקדמים ולא פשוט לחזור למעגל העבודה אחרי כמה שנים.

 

יש ילדים שמעון לא עושה להם טוב, ואם את מרגישה שזה לא מה שנכון לבן שלך אז תוציאי אותו עכשיו, הרגע, אפילו אם זה יעלה כסף.
בריאות הנפש בגיל הזה משפיעה לכל החיים!
אני הייתי עם שני ילדים בבית, בת ובן, ההתחלה קצת קשה אבל כשהתינוק בן כמה חודשים זה כבר ממש נחמד, תבני לכם סדר יום רגוע וכיפי, תנסי למצוא אמהות בסביבה בסטטוס שלך ולבנות מפגשי ילדים קבועים פעם-פעמיים בשבוע. זו תקופה מדהימה, ועושה רק טוב לילד. לפעמים לאמא זה קצת קשה, תלוי באופי שלך, אבל אם את ממילא בבית אז אני חושבת שאת תסתדרי. בהצלחה!

מחילה שאין לי זמן לכתוב יותר.
מתנה עצומה להם ולי.
התחלתי בלי ידיעה כמה ימשיך.
בהתיים מאוהבת בעניין הזה..

מניסיון אישי שלי אני שנה וחצי הייתי בבית עם הילדה יצאתי לעבוד וממש קשה לי לראות איך מעונות מתפקדים.. ההרגשה שלי היא שבאמת זה בייביסיטר ודאי שזה תלוי במעון..
אם יש לך אפשרות כלכלית ויש לך סדר יום שאת עושה בבית עם הילדים זה עדיף..
אם את באמת מסוגלת להישאר בבית וזה לא קשה לך נפשית תעשי את זה מבורך לדעתי..
בהצלחה יקירה ..

סדר יום או לא. אין לאמא תחליף.
אצלי הילדים בבית עד גיל גן. היו ילדים שהיה יותר קשה, היו ילדים שזרם יותר והיה רגוע וכיפי. היו שנים שמצאתי עוד אמא בבית והיינו עושות החלפות לכמה שעות. (שכל ילד נמצא אצל השכנה לכמה שעות)
בסופו של דבר להשאר עם הילדים בבית ולתת להם את כל החום והאהבה שהם צריכים זה הדבר הכי טוב בשבילם. חברה או משחקי התפתחות כאלה ואחרים יהיה להם מגיל 3 והלאה וזה מספיק בהחלט.
אף ילד שלי לא הגיע לגן עם חסרים או חסכים כלשהם אלה להיפך.
מבחינת האמא, לי זה נראה הטוב ביותר והטבעי ביותר. אם אמא משתגעת היא יכולה למצוא לה חוגים בערב או עניין אחר שיוציא אותה קצת להתאווררות. גם זמן שהילדים ישנים בבוקר/ צהריים הוא זמן טוב לאסוף כוחות ולא להתרוצץ לסיים מטלות בבית.

כלכלית
תעמדו בזה? וזו שאלה לטווח ארוך.
מה לגבי הפנסיה?
תוכלי לחזור לשוק העבודה אח"כ? (בעיני השאלה הכי משמעותית)
למדת מקצוע?
באיזה תחום את אוהבת לעבוד?

השפעה נפשית על האמא-
יש לך חברות שלא עובדות בסביבה?
את תהני לעזוב את מקום העבודה?
לא תרגישי משועממת? (הכוונה שלא יהיה לך מה לעשות אלא ישעמם אותך *רק* לטפל בילדים קטנים ולדאוג לבית)
מצד שני- אולי הנחת שווה את זה?
יש חך מקומות מפגש עם חברות שלא דרך העבודה?

השפעה נפשית על הילדים-
לילדים זה טוב?
אולי תחסר להם חברה?
בגדול אני מניחה שעד גיל שנתיים לרב הילדים לגמרי עדיף להיות עם אמא מבחינת השפעה נפשית. בגיל שנתיים זה כבר מורכב ומשתנה.

תכנון משפחה-
כמה ילדים נראה לך שיהיו לך פחות או יותר ובאילו רווחים פחות או יותר עד כמה שזה תלוי בך? (זה משפחע גם על העניין הכלכלי).
יש לי חברה לדוגמא שהחליטה יחסית לצופף ילדים ולא לעבוד ואז לצאת עבוד. לי אישית זה לא נראה לי מתאים אבל יש כאלה שזה מתאים להן.... (להם ספציפית זה מתאים בגלל אופי העבודות שלהם).

מה שחשוב זה לחשוב לטווח ארוך ולחשוב על משרה חלקית אם זה רלוונטי בתחום שלך (בעיני להרבה נשים היום זה מתאים חבל שאין הרבה...).

על הילדים- אצלי הילד מופסד כלומר נכנס לגן בגיל שלוש ו4 חודשים( יחסית גדול) והוא היה פשוט אבוד... מבית רק עם אמא פתאום מלא ילדים...בכה המון בבית וגם בגן הגננת ממש הייתה בטוחה שיצטרך טיפול רגשי...הוא ככ לא התרגל להרבה רעש , אז בגן פתאום כשכולם משחקים הוא היה הולך לשבת בכסאות של הריכוז לבד! לא תקשר עם ילדים , לא שיחק במשחקים, בהה בכולם, היה כאילו בהלם... של מה קורה פה?! ( ודיברתי איתו הרבה לפני זה על מה הולך להיות בגן)
הצטערתי שלא שלחתי אותו לפני זה בגיל שנתיים ככה בתור הכנה! פשוט לא היו לו כישורים חברתיים כמו לכולם ( עכשיו ב״ה זה ממש השתפר מהר, אבל הוא ממש סבל עד שהצליח לצאת מזה וגם אני בתור אמא!)

אני כרגע בבית עם תינוקת אבל ברור לי שבגיל שנה וחצי ככה אני כבר שולחת אותה לפעוטון....


מבחינתי בהתחלה היה ממש כיף לי בבית ואחר כך זה כבר היה לי קשה משעמם... לפעמים את גם בלי חברה מסביב ולא תמיד אפשר לצאת... להעסיק ילדים זה לא דבר פשוט... במיוחד שאין עוד אחים או שיש פערים גדולים בינהם...

אני אישית ״שבעתי״ מהבית ועם זאת אני חושבת שהכי נכון זה לשלב... הכוונה לעבוד קצת נגיד 2-3 ימים בשבוע או לפי מה שמספק ומתאים ובשאר הימים את בבית, ככה שיש גיוון....


ממש אהבתי את התגובה של 4444 הרבה נק׳ למחשבה!!

לעבוד 2-3-4 ימים בשבוע בשעות הבוקר זה חלומה של כל אם

הבעיה שלמצוא משהו במינון כזה ובעבודה בתחום שאוהבים זה בגדר הכמעט

בלתי אפשרי, במיוחד אם אין מקצוע

למה את לא מרוצה מהמכון? אולי תנסי לבוא כל פעם בשעה אחרת ולראות מה קורה שם? (המטפלות לא אוהבות את זה אבל זה זכותך). אולי לדבר עם המטופלות על מה שמפריע? אולי זה משהו פתיר?
בהצלחה

אם יש אפשרות זה יכול להיות מבורך.
יש לשקול כמה נקודות שהם יתרונות במעון איך להכניס לבית לדוגמא:
סדר יום ברור וקבוע (כמו במעון זמן לחצר, אוכל, שינה)
מגוון ההפעלות (משחקים בישיבה, משחקי מוטוריקה עדינה, התפתחותיים, תנועה, סיפור, חצר, חוגים)
מגוון האוכל (סתם נקודה שצריך להתייחס ארוחה מזינה ומגוונת כל יום)
עצמאות מסוימת הנרכשת במעון (להירדם לבד, לאכול לבד)

בנוסף צריך לחשוב על זה שעלולים להגיע לבדידות מסוימת כי לרוב אין מעטפת תומכת לעקרת הבית. כדאי לשקול להשתדל ולהתאמץ לצאת למפגשים כגון אימהות בטיפת חלב ועוד.

בהצלחה

זה יכול להיות שיקול משמעותי.
הייתה לי תקופה שלא עבדתי ובעלי מאד לא אהב את זה. זה לא שקרסנו כלכלית, ועדיין הרגשתי שזה פוגע לנו בשלום בית.
אם הוא מעודד את זה אז למה לא?

זה לא קיים בכל מקום, אני ב"ה מעולם לא נתקלתי בזה מקרוב ולא גרה במקומות יוקרתיים וכו'... מקום עממי מאוד

שכונה שפעם הייתה נקראת של םשע
היום נשארו כמה

אני מתכוונת שאפשר לגור במקומות לא יקרים שאין בהם פשע. ממש מציעה לך לעבור למקום רגוע יותר.

א. סטרידור לא אמור להיות עם חום. להפך- כשיש שילוב של סטרידור וחום זה אמור להדליק נורה אדומה.
ב. סטרידור לא נמשך כ''כ הרבה זמן בדר''כ.
ג. שני דברים שיכולים לעזור: 1. בצל חתוך לשניים ליד הראש במיטה. מסריח אבל עוזר לפעמים.
2. אדים קרים. עזרה ראשונה באמצע הלילה- לפתוח את המקפיא ולשים את הראש של הילדה, שתנשום את האדים. גם אויר לילה לח עוזר. גם מכשיר אדים קרים.
איך הרופא לא אמר לך? מוזר

סטרידור זה סימן לפתולוגיה בדרכי נשימה עליונות יכול להגרם מהמון סיבות: דלקת, בצקת, היצרות, גוף זר ועוד.

 

מכיון שהוא לא בא בפני עצמו יכולים לבוא איתו תסמינים נוספים כמו חום למשל בדלקת באפיגלוטוס.

 

אותנו רופא שלח למיון בלחץ בגלל זה...

יש כל מיני התנהגויות אופייניות לסוף מחלה - החום יורד, הוא כבר לא גורם לנימנום וכבר לא משכך את הכאב, אבל המחלה עדיין לא הסתיימה.

יש ילדים שמגיבים בעצבנות, יש כאלה בבכיינות, ברגשנות ונטיה להיפגע ועוד..

 

הרבה סבלנות ותמיכה - גם לך (מן הסתם עברת כמה יממות מאתגרות).

 

אפשר להקל עם רסקיו של באך.

ואפשר באופן יותר ספציפי ומותאם לאישיות של הילד, עם הומאופתיה שגם תזרז את ההחלמה.

סתימה או טיפול שורש עושים ההרדמה מקומית וגז צחוק בצום.

היקף הטיפול היה ב-10 שיניים לערך.
כלל-עקירה,טיפולי שורש,סתימות שורש....
לא היה מצב לטפל בו בגז צחוק או כל הרדמה מקומית אחרת.ניסינו אצל מס' רופאים,אך ללא הצלחה.
לא היה מנוס מטיפול בהרדמה כללית.
ובא לציון גואל.
לאחר שהתעורר,ראו שהוא מתאושש יפה ואחרי שעתיים משחררים הביתה.
אני ממליצה!
הוא עשה את הפרוצדורה בבי"ח "מירב" בבת ים.
היום הבחורצ׳יק בן 10 ואם כיום יש צורך בטיפול שיניים,הוא כבר מטופל בהרדמה מקומית.

והטיפול הכרחי, אז אין ברירה.

אני גם חשבתי שהבת שלי (בת 6) מספיק בוגרת ומבינה, ותשתף פעולה. והיא גם אמרה לי שהיא לא מפחדת, אבל בפועל כשנכנסו לחדר של הרופא שיניים לא הסכימה לשבת, שלא לדבר על לפתוח את הפה ולתת לרופא לבדוק, ובטח שלא לעשות שום דבר...

ממה שאני מכיר-

רק בלית ברירה,/ ואחרי ניסוי של כמה רופאים

 

בנוסף- נ"ל שהקופה מממנת במקרה כזה

 

רפואה שלימה

הקופה מממנת אך מה עם הסיכון?
זקוקה ל2 עקירות
הרופאים בכללית ישר שולחים להרדמה
אין להם סבלנות. הלכנו לרופא פרטי
והיא משתפת פעולה מקסים . אך העלות 3000+
מה עושים?

של טישטוש שמתבצע במרפאות איזוריות מסויימות בלבד - אני לא מדברת על גז צחוק.

תנסי לברר.

שהילדה משתפת פעולה
ויש גם גז צחוק
מה פתאום לקחת סיכון של הרדמה אח היא משתפת פעולה?
לצעוק.

הרדמה מלאה עושים רק כשאין בררה. אם היא משתפת פעולה עם רופא פרטי, הייתי מעדיפה ללכת אליו, גם אם הייתי צריכה לקחת הלוואה בשביל זה.
אולי תנסי להוציא השתתפות מהקופה, לפחות חלקית

טיפול שיניים בהרדמה מלאה ב42 שקל טיפלו לו ב9 שיניים , עבר בסדר גמור.. למה רופא פרטי ולא דרך הקופה?

לא מעוניינת בסיכונים של הרדמה.
ברגע שרופאים מזהים שהיא קצת חוששת ישר שולחים להרדמה

קודם לקרוא לקטנים, בזמן שהגדולים אוכלים, מתקלחים, מתארגנים.
ואז הקטנים קיבלו את שלהם, ואולי אפילו נרדמו, וכך את פנויה לגדולים שממילא יכולים ללכת לישון קצת יותר מאוחר.

אם יש חשש, כדאי לבדוק שמיעה. אבל לא נשמע שזה המקרה אצלכם...

זה נשמע מהעיוותים התקינים שנפוצים בשלב הזה ועוברים לבד.
כמדומני רק בגיל 4-5 (תלוי באילו עיצורים מדובר) מתחילים לטפל. אני מתארת לעצמי שעד שתגיע לגיל הזה כבר תשכחו.

בע"ה שבאמת נשכח

לא שאני יודעת רק מנהלת המעון אבל זה לא שהיא מטפלת בהם יותר מדי... אבל אולי.....

של העיצור. ח הוא עיצור שדומה יותר ל-ר.
אפשר בינתיים לחזור אחריה בצורה תקינה ולהדגיש את ה-ר׳: את רררוצה..
לא מטפלים ב-ר בגיל הזה כיוון שגיל הרכישה שלו מאוחר יותר..
בכל מקרה אם יש עוד שיבושים כדאי כן לעשות בדיקת שמיעה..
(אני קלינאית תקשורת)

תודה רבה!!! מתי בדיקת השמיעה הראשונה שעושים? או שעקרונית לא עושים אף פעם?

 

לא עולים לי שיבושים נוספים שהיא עושה. ואנחנו די חוזרים אחרי רק שזה ממש בהמון מילים ולא נעים לחזור אחריה כ"כ הרבה (בקטע של ההרגשה שזה יתן לה) והיא מדברת מדהים משפטים שלמים וארוכים שכבר קשה לעקוב מרוב שהם ארוכים (אבל הם הגיוניים ונכונים לוגית)

בעיקרון עושים בדיקת סינון שמיעה בבית חולים אחרי הלידה. אם רואים קושי בשפה או בהיגוי צריך לבצע בדיקת שמיעה לפני טיפול קלינאית, או אם ידוע על נוזלים באוזניים או שסתם חוששים שיש ירידה בשמיעה..

בכל מקרה לא נשמע שיש לך מה לדאוג, כמו שיראת גאולה כתבה. אכן, באמת חשוב שהיא לא תרגיש שעושה משהו לא טוב ,מדי פעם אפשר להדגיש... לא חייבים..

האמת שהמון ילדים בגיל הזה מחליפים ר' ב-א'. ב-ח' פחות נפוץ אבל מורמאלי. אני יודעת שזו אחת האותיות האחרונות שמטפלים בהם.

את משתמשת בנוזל, ולא באבקה, אני מניחה ממה שכתבת.

אני משתמשת קבוע באבקה (טייד, Tide) ולא בנוזל - כי נוכחתי לדעת כבר לפני שנים שנוזל כביסה אינו נמס טוב בטמפרטורות נמוכות.
אני מכבסת תמיד ב 30 או 40 מעלות, לפי הנקוב על הטיקט של הבגדים.
בעבר כשהייתי משתמשת בנוזל, והלכו והצטברו שאריות מהנוזל כביסה.
בשימוש באבקה לא רואה בעיות של הצטברות שאריות.

עכשיו, אצלך, שהפעלת תוכנית מיוחדת על טמפרטורה גבוהה - השאריות נמסו והתערבבו עם המים.

שכותב השאלה הוא זכר.

אני לא חושב שזה רק קשור לזה. אני בלי נדר אעשה מחזור כביסה על טמפרטורה גבוהה בלי חומץ ואראה אם יש קצף.

הוא יגיד...

 

ממש קשה לשמוע את הילדים שלנו משתעלים

 

רפואה שלמה!

יש לי 2 בנות שממש לא מסתדרות אחת עם השניה, ו2 אחרות שהן חברות הכי טובות

לא עשיתי שום דבר. פשוט ככה יצא, בגלל האופי של כל אחת, התכונות השונות/דומות,
וחוץ מזה דברים משתנים מהילדות לבגרות

גם אצלי זה ככה. אני גם רואה את זה יותר קשור לאופי ופחות בגיל

"איזה אחות מקסימה את! ראיתי שויתרת לפיצית! את כזאת אחות נהדרת"
איזה כיף לראות אתכן ביחד!! זה ממיס לי את הלב"

ככה! ולחפור על זה!
מניסיון. זה כל כך עובד!

להזהר משפטים כמו
"אם היא מציקה לך אז אל תשחקי איתה"
ולהפוך ל"תאמרי לה שאת כל כך רוצה לשחק איתה. אבל בלי להציק"
משהו כזה

בהצלחה!

עברה מבחן מחוננים? הולכת לבית ספר למחוננים יום בשבוע?

הייתי גם כזו, וגם שני ילדי כאלה והשלישי בדרך..

אז דבר ראשון, צריך להכיר בזה שבאמת ברוב בתי הספר אין מענה, פשוט אין.. וגם חלק מהחינוך של ילד מחונן זה לדעת להשתעמם לפעמים במסגרת.. כך אני רואה את זה לפחות.

אבל כן הייתי מחפשת בית ספר עם מעט יותר גמישות.

בחשבון - אני תמיד קונה להם חוברות יותר מתקדמות (חוברות קיץ כאלה של שנה-שנתיים מעל הגיל הביולוגי) ומבקשת מהמורה באופן פרטי שתתן להם לעבוד לבד ולהתקדם. אצל הבן הלך יותר בקלות כי בית הספר גמיש יותר, אצל הבת - המורה מרשה רק אחרי שסיימה את דפי העבודה שבחוברת הרגילה. לגיטימי, למרות שקצת מעצבן אותה..

בעברית - זה תלוי במורה, אני כן מצאתי שבנועם בנות בקרית משה אתגרו את הבת שלי, לדוגמא בכתיבת סיפורים, ואז היא כתבה ברמה שלה, ובכל מני שאלות של קצת מעבר. היא נפלה על מורה שדורשת הרבה אבל לה זה היה מצויין. סה"כ .הדרישות בבית הספר הזה הן גבוהות יחסית וזה מאוד התאים לה. בשיעור ספריה - אני ביקשתי שיתנו לה להחליף ספרים גם של כיתות ג ד כשהיתה בכיתה א.. אבל כמובן שגם הלכנו לספריה וספרים בהחלטעזרו לה בכיתות הנמוכות להעביר את השיעמום.

לומדים שם נגינה בחלילית בכיתה ב וג- וזה פתח לה את כל עולם הנגינה, ומכיוון שאני גם אוהבת לנגן, לימדתי אותה מעבר בבית והיא ממש נהנתה מזה ועברה גם לכלים אחרים.

באופן כללי ניתן לדבר עם המנהלת ששעה פרטנית אחת יקדישו גם לה ולא רק לאלה המתקשות. אצלנו זה עובד לפעמים. (אבל בהחלט זה דורש ממני כל שנה מחדש לדבר עם המחנכת, המורה לחשבון, המנהלת וכו כדי למצוא פתרונות ספציפיים לאותה שנה, אם אני לא מעלה את זה - לא קורה שום דבר. וצריך להיות עם יד על הדופק ולבדוק שאכן מנסים ללכת לכיוונה. בכל בית ספר. מצד שני - להבין את המגבלות שלהם ולהודות על כל מה שעושים  מעבר )

יש בנועם בנות גם חידונים - והיא מאוד התחברה לזה

לאט לאט היא מצאה לה תחומי התעניינות אחר הצהריים, והיום שהיא בכיתה ה אני מרגישה שהיא כבר יותר מלאה ובחומי עניין ולכן השיעמום של בית ספר פחות מטריד (נגינה בכלי, לימוד עצמי בתחומים שמעניינים  אותה (אסטרונומיה, תנך שלא לומדים בכיתה), ספרי חידות, סריגת כיפות, אסיפת בולים, קריאת ספרים ועלונים לילדים, פעילויות בסניף ועם חברות - אניגם  לא בעד ללמד עוד חומר לימודי אחר הצהריים - זה רק מגדיל את הפער. עדיף דברים אחרים שיעשירו את עולמה. גם החוגים של המחוננים יכולים לעזור לה אם היא בגיל המתאים. 

להקפיץ כיתה - גם אני ממש נגד, רק אם אין ברירה. לא פותר שום דבר..

בהצלחה. זה אתגר, אבל אתגר טוב. תהנו ממנה!

 

נ.ב. אם תמצאי בית ספר תורני טוב שגם מנסה באופן מודע לאתגר את המחוננים ולא רק את המצטיינים - תספרי לי עליו, אני ממש אשמח.. בינתיים אני לא מכירה כאלה לצערי. רק תיכונים.

 

 

תודה רבה, באמת נרגעתי קצת! נתת לי כמה רעיונות שלא חשבתי עליהם, וגם טוב לדעת שלפעמים מאותגרים בהמשך, מקווה שזה ישתפר עם הזמן. . .

אחותי עברה אבחון ואז היא ישבה עם היועצת להתאים לה כמה שיותר את המערכת וסיכמו שהמורה תתן לה בחשבון דפים של כמה כיתות מעל, ושבתורה היא תצטרך למצוא ברש"י את הפרוש, ועל חשבון שיעור טבע מוציאים אותה לשיעור פרטי שההורים שלי משלמים על זה.
ובשאר השיעורים אמא שלי הסבירה לאחותי שיש לה אתגר של מחוננים- לשבת בשיעור משעמם ולא להפריע למהלך השיעור.

נותנים לרוץ קדימה לילד עם ראש חזק
ומורים אחרים פחות
כשאני למדתי בבית ספר לקחתי ספר קריאה על הברכיים והמורות לא העירו
לגבי תורה תקני לה חומש עם הרבה מפרשים (ארטסקול) ואז היא לא תשתעמם.

לנגיד לילד מחונן שהאתגר שלו לסבול את השעמום בשקט- נשמע לי לא נכון חינוכית

ד"א אפשר לעשות את זה בכמה שיעורים, אבל לא יותר מידי.
היא גם לומדת בד"כ למצוא את העיסוקים שיעניינו אותה ולא מפריעים למורה.

 

תשכנעי אותו להתקדם, או להשתעמם בקצב של הכיתה?

לא מזבזים מתנות מהקב"ה
אם היא כזאת מחוננת- מתאמצים לאפשר לה למצות את הפוטנציאל
ולא משליכים את האחריות לפתחו של בית הספר ואומרים לילד- תסבול את השיעמום.
ככה אני חושבת.
במשפחה שלי שני מחוננים וזה לא החינוך שראיתי בבית

אני אתן לו אפשרות מחוץ לבית הספר (עם חברותא בוגרת) ואולי מעט בתוך בית הספר להתקדם בגמרא מעבר.

אבל אני לא מצפה מבית הספר שיצליח לתת לו מספיק מענה ליכולות שלו, כי לרוב אין לו את המשאבים.

ואני כן מצפה מהילד שידע גם להשתעמם, ולא "ישגע" את המורים בהתחכמויות, לא יתפרץ ויענה תשובות עוד לפני ששואלים, אלא ידע לדחות את הצורך שלו להתקדם מהר מכולם (ויש לי ילד כזה..) זה חשוב לו לחיים. אני כן אנסה לתת לו מענה לצורך שלו לידע בצורה אחרת. אלא אם כן הוא עם מספיק אמביציה להשתחרר מהשיעורים וללמוד באופן עצמאי לבד גמרא, אבל לרוב זה לא ככה, וגם ילד שיש לו אמביציה לא יצליח לאורך זמן ללמוד מחוץ למסגרת לגמרי לבד.

מי אבחן את המחוננות? מכון הנריאטה באלד?
כי אם לא, אז את מתארת משהו אחר.
ילד שאובחן ע"י המדינה, המדינה מספקת לו מענה. (פחות מתאים לדתים, אני חושבת)
ילד שמאובחן ע"י אמא שלו, אולי שווה לה להתייעץ עם המכון לגבלגבתי ספר באיזור הגאוגרפי .

(בלי קשר, אל תתקצפי כל כך, אני כותבת את דעתי )

לא קראת את זה בטון הנכון..

יש לי (כרגע) שני ילדים מאובחנים כמחוננים. ובהחלט אין מספיק מענה לדתיים.

תוכניות המחוננים הן מעורבות, וגם הן רק יום בשבוע, הן לא נותנות מענה לרוב הזמן שהילד במסגרת. (המסגרות הנפרדות הן אחרי צהריים, וזה הרבה פחות "שווה" מבחינתם - לבזבז אחר צהריים שלם על עוד לימודים..)

מהחטיבה - יש כיתות שהן רק למחוננים, אבל גם הן כמובן מעורבות. יש גם מסגרות כמו תוכנית לנוער מוכשר במתמטיקה - שוב - מעורבת.

התיכונים הדתיים שיש בירושלים - זה מכון לב ואולפנת טליה - אבל גם להן יש יתרונות וחסרונות, וכנראה לא נשלח אליהם (אלא אם כן הילדים ממש יתעקשו).

ילד שהוא מחונן באמת - תמיד ימצא את עצמו גם משתעמם במסגרת הרגילה. אבל יש הרבה דברים אחרים שהוא צריך וחשוב לעבוד איתו עליהם, וחלק מהם זה דחיית סיפוקים, לא "להראות לכולם שאני הכי יודע וחכם", לראות את הסביבה ולהעריך אותה גם אם לא כולם באותה רמה שכלית כמוך, כי המתנה שקבלת לא אומרת שאתה יותר "שווה". להתייחס לצד הרגשי וההתפתחותי ולא לשים רק דגש על הצד הלימודי. יש הרבה סיבות שלדעתי כן כדאי להשאיר במסגרת רגילה, אבל עדיף שיחסית המסגרת הזו תעודד הצטיינות ולמידה ברמה גבוהה כדי שרמת השיעמום תהיה איכשהו סבירה..

 

 

יש באלקנה טבעופרה בתי ספר למחוננים שמתאימים מאוד לציבור דתי, הלוואי טגם בשאר הארץ יש

מורה שאוהב את התלמיד שלו יקדם אותו ויעזור לו גם בצדדים פחות חזקים.

את לא צריכה בית ספר ברמה אקדמית. הבת שלך לא הולכת לאוניברסיטה.
היא הולכת (כך אני מקווה) ללמוד בהנאה, בקצב שלה, עם ילדות אחרות שהן לא מחוננות אבל נחמדות ועם מתנות אחרות מבורא עולם.
ילד מחונן שנמצא במקום אוהב ומוגן רגשית, הוא יקרא רש"י וגם יתקדם בכיף בחומש; הוא יפתור תרגילים בחשבון מחוברת מתאימה בהסכמת המורה; הוא יפתח שליטה טובה ואוצר מילים מספרים שיבלע להנאתו.

ילד כזה ירוויח כפליים מחוגים יצירתיים בשעות אחה"צ. מוסיקה, לגו הנדסי, פימ וכד'ו- לפי נטיותיו.

לא התרשמתי ממה שיש ל"יום למחוננים" להציע.

אם הילדה סובלת משיעמום, זה אומר שהמורה לא שמחה ללמד אותה.

צריך לבוא ממקום של ענווה וכבוד והרבה הכרת הטוב למורה לפני שמבקשים

אובחנתי רשמית הלכתי לתכנית מחוננים ואחרי שהושיבו אותי ליד ילדה נוצריה שבאה עם חזיר הכריך הלכתי משם...
אין מענה אחר בבתי ספר לצערנו. יש גמישות... מורים שמאפשרים (לאו דווקא מסייעים) לעשות דברים שונים ולהתקדם. היה שעה בשבוע תיגבור למחוננים אבל זה ממש ממש לא הספיק.

להגיד לילד. אתה חכם. אתה גאון. כ''כ תותח שא''א לסדר לך בתכנית הלימודים משהו, אז כרגע זה מה יש, אבל זה כי אתה תותח ולא כי יש בעיה....

זה נותן כוח.
נ.ב. אצלי היה מורה שהאשה לי לקרוא בשיעור. בשלב מסויים קראתי אנציקלופדיות והוא היה בוחן אותי על ערכים אקראיים.,. היה נחמד...