המלצות? דיס- המלצות?
בנוסף, הבנתי שיש לו אופציה של כיסוי לגשם.
מישהו יודע איפה קונים?
לעשות בירור אמיתי מה עקרוני ומה לא.
אם מתעקשים על הכל- בסוף מוותרים על הכל.
גם לי יש דעתנית סביב אותו גיל...
אז מה שאני עושה- לתת המון בחירה, אבל לא קריטית. לדוגמא- רוצה שנכין לארוחת צהריים שניצלים או עוף? סדין כחול או כתום?
ואם זה דברים קריטיים, כמו זמן לחוץ לצאת או דברים שמעמידים אותה בסכנה, לא בריאים וכו'- להתעקש ולא לוותר.
ככה היא תדע שמתעקשים איתה על דברים קריטיים, ולא מוותרים, אבל שיש לה המון בחירה ביומיום.
ודברים פרקטיים-
שהיא תבחר בגדים ערב קודם (לא לשים בארון בגדים שאת לא רוצה שהיא תלבש! ומצד שני, באמת לתת לה לבחור. גם אם החולצה והמכנסיים לא תואמים...)
שהיא תבחר מה לאכול. אם לא אפשרי- מה לאכול קודם. או באיזו צורה להניח בצלחת..
שתבחר איזה משחק לשחק ראשון. עם מי לשחק. מתי לשחק- אם אפשרי (לפני שאת אוכלת או אחרי..)
ועוד. לתת הרגשת בחירה- אבל לא בחירה קריטית (לא אם להתלבש או לא אלא מה ללבוש..)
בהצלחה!! שלב מאתגר (וחמוד..)
יכול להגיד במקום לילה -אה וכדומה
נראה לי שלפעמים אני שומעת אותו אומר במקום חלב - לב. אבל אני לא בטוחה לגמרי לגבי ה-ל' שלא אומר "אב"
בן שנתיים +, האם תקין? מאיזה גיל צריך להתחיל לבדוק את העניין?
המוח של ילדים בגיל הזה הוא גמיש מאוד וניתן לגרום לשינוי משמעותי בו..
צריך להתייעץ עם אנשי מקצוע (מרפא בעיסוק, פסיכולוג התפתחותי) ולראות איך שמים לו גבולות ומעודדים אותו להוציא אנרגיה באופן מבוקר ומותאם..
בנוסף, הורות קבועה, עקבית ומווסתת עוזרת לשפר את התפקוד המוחי של ילדים עם נטייה להיפראקטיביות.
בנוגע לאומגה שלוש, ישנה חברת גליל שמוכרת את האומגה ויש רבנים שמתירים את ההרכב שלה.. בתוך האתר שלהם יש פירוט של הסוגיה הנ"ל. האומגה הספציפית עזרה מאוד לאחיין שלי ושמעתי שיש לה הרבה סיפורי הצלחה..
מדובר על ילד ביסודי..
האומגה שיפרה את היכולת שלו להתרכז ולהקשיב..
היה פחות תוקפני ולא מווסת..
צריך לזכור שזה חלק מטיפול כולל של תכנית התנהגותית וטיפול רגשי..
אחותי הייתה ממש מרוצה.. האומגה הפחית את הצורך בטיפול תרופתי..
באופן כללי, שמעתי מעוד אנשים שהיו מרוצים.. האומגה אמורה לשפר את התפקוד המוחי (גם כשלא תועד חוסר).. יש מחקרים שמראים שהוא עוזר לבנות סינפסות נוספות במוח..
עקביות זה חשוב, אבל היא חייבת לבוא ביחד עם חיזוקים חיוביים וביסוס של דימוי עצמי חיובי אצל הילד, אחרת זה הופך למאבקי כח ממש כמו שאת מתארת.
לא הייתי רצה לאבחן היפראקטיביות. אני לא מכירה את הילד אבל יכולה להגיד לך שסביב לידת אח יש הרבה פעמים נסיגה, וילדים עם עיכוב שפתי הם הרבה פעמים אגרסביים יותר, פשוט מפני שהאופציה הוורבלית קשה להם יותר וזה נורא מתסכל.
הדרכת הורים טובה יכולה לעזור לכם ולילד מאד.
נשמע מהמכלול שזה יותר מאשר עניין של נסיגה אחרי לידה או מאבקי כוח.
מקווה שיתנו לך תשובה על אומגה3 כשר.
ותנסי עוד כיוונים - לא תמיד זה האומגה3 שחסר ויעשה הבדל.
תנסו צמחי מרפא, או באך,
ואם יש לך הומאופת טוב שאת יכולה להיעזר בו/בה, אפשר לחולל שינוי גדול עם טיפול כזה.
כשיש שינוי במשפחה (לידה, מעבר, שינוי) לא נוטים להתערב ולהחליט על שינויים נוספים.. נותנים לילד למצוא את עצמו מחדש בתוך המערכת המשפחתית מחדש לאחר השינוי שהתרחש..
רוב הילדים מגיבים לשינויים משמעותיים כאלה ברגרסיה שמסתדרת לאט לאט עם הרבה אהבה והכלה..
צורח.. בשבילך זה ילד קטן. תחייכי, תבדקי בנחת מה הוא רוצה. אל תיתפסי לקצב שהוא "מכתיב".
בלי סתירה - הרבה אהבה.
ואני לא מאמין שאומגה 3 יעזור לזה במשהו.
כעת אני רואה שכתבת שמאז הלידה המצב נהיה "גרוע יותר". משמע, מרגיש בתחרות...
כדאי לתת לו זמן לבד, בלי האח שנולד. תשומת לב, לספר סיפורים, שיראה שלא איבד את מקומו.
גם לקבל ביחד את האח החדש, לשתף אותו - בלי סתירה לנתינת מקום לו להמשיך להיות "קטן"..
מישהו מכיר תופעה כזאת
שהילד בוכה בלילה מתוך שינה
ולא מצליחים להרגיע אותו
-כי הוא בעצם ישן??!
כבר כמה שבועות, כל יום,
הוא בוכה כמה פעמים בלילה (בן שנתיים)
העיניים שלו עצומות והוא נראה ישן לגמרי
אבל צורח בהיסטריה
מה עושים??
מחילא יודעת אם זה נכון או לא
אבל ניסינו
והוא פשוט המשיך לצרוח מתוך שינה
הוא ילד שעדיין קם הרבה בלילות-
רוצה מים, להחליף טיטול, מוצץ או שהוא סתם בוכה
אבל לאחרונה זה נהיה מתוך שינה-
מדברים איתו והוא לא מגיב, לא אומר מה כואב
פשוט צורח עם עיניים עצומות
כדאי לשלול תולעים, כי זה גם יכול להיות סיבה לצרחות
במהלך היום מבסוט ושמח כרגיל
ככה בדיוק מתנהגים כשיש תולעים. (אגב, למרות שהיו לילדי בוודאות תולעים הרבה פעמים לא תמיד קל לראות אותם.) אם הוא נראה מתנענע קצת בטוסיק או עושה תנועות מוזרות אחרות בזמן שהוא צורח, זה רמז חזק לכיוון התולעים.
בפעם הראשונה שנתקלנו בתולעים, הבת שלי צרחה בלילה במשך חודשים (!) ולא היה לנו מושג למה. חשבנו באמת לכיוון חלום רע. אחרי שגילינו את התולעים (ראינו אותם בצועה של הילדה כי היא הייתה עדיין עם טיטול), טיפול של יומיים שלושה ושקט חזר... זה ממש סבל עבורם.
ואם זה לא מספיק, יש טיפול הומאופתי עוד יותר מדוייק ויעיל.
ציפצופיתאחרונהנראה לי שעדיף להרדים אותם בשעות נפרדות, אבל במיטה שלהם - קודם את הקטן ורק אח"כ את הגדול. ההפרש ביניהם די גדול, כך שזה יכול להיות הגיוני...
(לנו יש שלושה בנים באותו חדר, אחד בן תשע ושניים בני שש, ובאמת הרבה פעמים אנחנו מרדימים קודם את הקטנים, ורק אח"כ שולחים את הגדול לישון...)
בן שנתיים ו-5 חודשים אומר רק הברה אחרונה של המילה/ צליל אחרון, המילה היחידה השלמה שאומר היא "אבא", דוגמא למילים אחרות שאומר - שעון זה "און", כדור זה "או", אמא זה "מא" וכו'.
בעניין צירוף של 2 מילים אומר רק אמא כדור "מא או" וכדומה.
בדיקת שמיעה וראייה יצאו תקינות, הופננו לאבחון שהפנתה אותנו לקלינאית תקשורת אבל לוקח זמן עד ברשימות ההמתנה והזמן עובר ואני מפחדת שתעבור השנה ועוד רגע גן עירייה.
מה ניתן לעשות?
קודם כל יש המון זמן עד תחילת גן עירייה! בטח אחרים יתנו המלצות לגבי איך לזרז את התהליך מול קלינאית - אני לא מכירה.
אם את רוצה ללמוד לבד ולעזור לו בעצמך, יש לי הצעה. כשהקטן שלי היה בן שנתיים וחמישה חודשים לא היה לו אף מילה - למעשה לא היו לו צלילים אפילו. הייתי מאד לחוצה. הוא היה מאד ביישן ולא האמנתי שישתף פעולה עם קלינאית. אני נעזרתי המון באתר teachmetotalk.com - Helping Parents Teach Toddlers To Understand and Use Language (זה באנגלית) ולמדתי המון על תהליך למידת שפה. ב"ה עם השיטות משם והרבה עבודה וסבלנות הוא התחיל לדבר וכמובן שאחרי כמה זמן אי אפשר להאמין שפעם לא דיבר. אז ממליצה לקרוא שם ולהקשיב להסברים שלה אם מתאים לך האנגלית.
הפיצית שלי בת 4 וחצי חודשים משלשלת קרוב לחודש.
משלשלת 2-3 פעמים ביום.
היא עולה במשקל, ללא חום חיונית ומאושרת מהחיים
אמממה, הרופא ילדים אמר שזה עדיין לא תקין השלשולים, למרות שזה "רק" 2-3 פעמים ביום. הוא הפנה אותנו לבדיקת תרבית צואה- הכל תקין.
הוא המליץ להתחיל ממטרנה אקסטרה קר קומפורט- לקחנו במשך 3 ימים, עדיין משלשלת.
אחרי זה עברנו לסימילאק אדןןנס- 3 ימים משלשלת.
עברנו לסימילאק אלימנטום(מפורק)- 3 ימים ועדיין משלשלת, נודניקית לא רוצה לאכול כמו בעבר פחות רגועה מבעבר, נראת חסרת מצב רוח מדי פעם.
מה עושים? האם יכול להיות שמפספסים פה משהו והתינוקת לא רגישה לחלב?
האם מקבלים עליהם החזרים וכד' או לא? לתינוקות בני כמה חודשים
פרטי. בבית שלה אבל זה עם קבלות
אני בכלל שואל כי שמעתי חצאי משפטים בנוגע לזה. (החזרים, תלושי משכורת, קבלות)
היא סיפרה שכשהייתה ילדה צפתה בקוסם בפעולה. היא ראתה אותו מכניס לכובע יונים מדומות, מנייר, ומוציא ממנו יונים אמיתיות, מעופפות. היא נמלאה בתשוקה עזה לעשות כמוהו. היא חייבת להצליח! היא פנתה לאמא שלה שתעזור לה. גם אני רוצה להוציא יונים מהכובע! מכירות נחישות ילדית כזאת? מה הייתן עונות לילדה?
אני אולי הייתי אומרת ש... או מסבירה ש... או מלמדת את הילדה ש... או שופכת עליה דברי חוכמה אחרים 
האמא המדוברת לא נשאה שום דברי חוכמה והסבר באוזני הילדה. היא קיבלה את רצונה, והן ניסו. מצאו כובע מרשים מספיק, הכינו קיפולי נייר, הכניסו, הוציאו, לא עבד... האמא הציעה: אולי זה בגלל שהוצאנו ביחד? אולי תנסי רק את? כששוב לא הלך העלתה הצעה אחרת. ביחד הן עבדו על הניסוי הזה מכל זווית אפשרית, ושוב ושוב, עד שהילדה אמרה: זה אף פעם לא יצליח. נמאס לי. בואי נעזוב את זה.
עשרות שנים אחר כך היא נזכרת בשעת האיכות הזאת בערגה, וגם אותי כשומעת הסיפור ריגש מאוד. ניסיתי לחשוב למה, מה כל כך מיוחד בתגובה של האמא, עד שהבנתי - הרי זו הדגמה חיה של סיפור ההינדיק. האומץ הזה להסכים לוותר על כל החוכמה המופלאה שצברנו, להניח את זה בצד לזמן-מה, ולראות דברים מבעד לעיני ילד קטן, זו המנהיגות בשיאה ובעוצמתה בעיניי. בכל פעם מחדש מפליא אותי לגלות איך המנהיגות הזאת לא שואבת את המנהיג לעולמו של המונהג (אבל כן מעשירה קצת גם את עולמו...) - אלא מצמיחה את המונהג, ופוקחת את עיניו. היפוך שכזה...
שלום,
ב"ה יש לי תינוק בן כמה חודשים וילד בן שנתיים שנמצא במעון.
אני לא מרוצה מהמעון, לא רגועה והתחושה שלי היא שהמעון הוא יותר הישרדות מאשר משהו חיובי.
אני חושבת אולי להישאר עם שני הילדים בבית וכך גם לא אחזור לעבודה.
אשמח לשמוע מנסיון של נשים שעשו את זה איך זה היה ומה אני צריכה לשקול לפני החלטה כזאת.
תודה רבה
אני דווקא מרגישה שהרבה יותר מוסיף לבריאות האישה והילדים שהאמא איתם בבית!
אין תחליף לזה!!
אם היא מסוגלת- זו המתנה הכי גדולה שהיא יכולה לתת לה ולילדיה.
אין תשובה מוחלטת, אם אתת חושבת שאת יכולה להישאר איתם
בלי שתרגישי שאת/חשבון הבנק מקריבים יותר מדי אז וודאי שזה עדיף
פי מיליון מלעבוד
אולי אפשר ללכת על פתרון ביניים כמו להפחית אחוזי משרה או לשים את הגדול
במשפחתון או אפילו מטפלת
בהרבה מקצועות, מי שלא עובד נשאר מחוץ לעניינים, דברים מתקדמים ולא פשוט לחזור למעגל העבודה אחרי כמה שנים.
לעבוד 2-3-4 ימים בשבוע בשעות הבוקר זה חלומה של כל אם
הבעיה שלמצוא משהו במינון כזה ובעבודה בתחום שאוהבים זה בגדר הכמעט
בלתי אפשרי, במיוחד אם אין מקצוע
שלום וברכה!
הבת שלי בת שנתיים וחצי, ביום שישי הייתה מאד עצבנית, בשבת כבר היתה עם חום ושיעול יבש.
הרופא אמר סטרידו.
אמר שבעיקרון עובד לבד תוך כחמישה ימים, ושיש להקפיד שתשתה הרבה.
הציע לתת לה סטרואידים- העדפתי שלא.
מאד החום די ירד והשיעול השתפר אבל היא ממש עצבנית זה מבאס...
נגיד היא מתעוררת ממש עצבנית ובמקום להגיד מה היא רוצה היא פשוט בועטת...
קרה למישהי פעם עם אחד הילדים שלה?
סטרידור זה סימן לפתולוגיה בדרכי נשימה עליונות יכול להגרם מהמון סיבות: דלקת, בצקת, היצרות, גוף זר ועוד.
מכיון שהוא לא בא בפני עצמו יכולים לבוא איתו תסמינים נוספים כמו חום למשל בדלקת באפיגלוטוס.
יש כל מיני התנהגויות אופייניות לסוף מחלה - החום יורד, הוא כבר לא גורם לנימנום וכבר לא משכך את הכאב, אבל המחלה עדיין לא הסתיימה.
יש ילדים שמגיבים בעצבנות, יש כאלה בבכיינות, ברגשנות ונטיה להיפגע ועוד..
הרבה סבלנות ותמיכה
- גם לך (מן הסתם עברת כמה יממות מאתגרות).
אפשר להקל עם רסקיו של באך.
ואפשר באופן יותר ספציפי ומותאם לאישיות של הילד, עם הומאופתיה שגם תזרז את ההחלמה.
ממה שאני מכיר-
רק בלית ברירה,/ ואחרי ניסוי של כמה רופאים
בנוסף- נ"ל שהקופה מממנת במקרה כזה
רפואה שלימה
של טישטוש שמתבצע במרפאות איזוריות מסויימות בלבד - אני לא מדברת על גז צחוק.
תנסי לברר.
