פורום הורות (עמוד 83)

1. להלביש בחדר מחומם (לא מדי! מדי חם זה גם מסוכן. 24 מעלות זה מצוין).
אפשר "לאסוף" את כל אורך השרוול אצלך ביד לפני שמכניסים את היד, ואז להעביר בעדינות את כף היד, ונותר רק לשחרר את האורך בקלות. מקווה שהצלחתי להסביר.

2. שתי הדעות נכונות, תלוי איזו סבתא שואלים .

הבנתי!


2. נחמיר ונעשה את שתיהם, תירוץ להחזיק אותה עוד כמה דקות ביד

1 אחרי שאספת לך את השרוול תשחיל 2-3 אצבעות דרכו כדי לתפוס לו את היד(מתחת לפרק היד -באמה, כדי שלא תפרוק לו את הכף יד ח) כדי להעביר בשרוול ואז תשחרר את שאר השרוול לאורך,

2 לשים אותו על הכתף~ יוצר לו לחץ על החזה בטן בעיקר ואז יוצא בדרכ, לא יודע להסביר איפה איך בדיוק, שאל מישי בסביבתך

מיד בסיום ההאכלה להרים את התינוק למצב אנכי הרבה פעמים זה משחרר גרעפס מיד.

המתנה ארוכה מאוד מאוד מאוד.. כמה חודשים טובים..

ורק אחרי שהרופאה התקשרה אליהם קבעו לנו סוף סוף תור,

הם אמרו שזה יכול לקחת אפילו שנה

אם זה דחוף לך תבקשי מהרופא להתקשר ולומר להם שאת צריכה תור דחוף

אני לא זוכרת בדיוק את הפרוצדורה, אבל כשהיינו צריכים לראות פיזיותרפיסט לבן שלנו קיבלנו תור תוך כמה שבועות ממתי שפנינו (לא זוכרת כמה בדיוק אבל בטוח פחות מחודש).

לפחות ככה זה אצלנו בקופה. ייתכן שזה חוק שמחייב את כולם. (הלוואי).

כשעברו 3 חודשים מיום שהגשת את הבקשה ועדיין אין לך תור, לא משנה אם זה לאבחון או טיפול, את יכולה לקבוע תור למקום פרטי ולתבוע מהם החזר כספי.

והתורים בפרטי הרבה יותר מהירים כמובן.

 

זה באמת נורא הזמינות תורים הזאת. גם 3 חודשים זה זמן מאד משמעותי בהתפתחות של תינוק.

שאמרנו לו שרק מודדים ועשיתי לו הצגה איך אמא מודדת נעליים... 

שמתי את הנעליים ועשיתי סיבוב בחדר ואז אני ובעלי התפעלנו ושאלנו המידה טובה? כן, המידה טובה.. וכו'

ואז הורדתי אותם...

ואז אמרנו לו שימדוד גם כמו אמא יעשה סיבוב ואח"כ יוריד...

 

וכשגמר את הסיבוב מייד אמרנו, עכשיו מורידים... זהו. עכשיו לא שמים יותר את הנעליים... אולי מחר וכו'

ואז זה נהפך אצלו למשהו לא בר השגה וזה ממש עשה לו חשק לנעול אותם שוב

וגם פעם אחרי זה אמרנו לו שניקח לסבתא ורק נראה לה וזהו ולא נועלים אותם עכשיו יותר...

ככה זה נהייה די פרס כזה...

ובאופן כללי כשאומר שהוא לא רוצה אז אנחנו מנסים להראות לו שזה ממש סבבה לנו ואיך שהוא רוצה...

(בסוף חיכינו קצת עם לחדש אותם כי הן קצת חורפיות.. ועכשיו הוא שכח כמה הוא רצה אותן ואני צריכה להתחיל את התהליך מהתחלה )

 

ובהצלחה לכם...

לא שמתי לו הבוקר...

מניחה שהמטפלות במעון יוכלו לעזור עם זה
אולי יש עוד ילדים שיש להם נעליים, וגם בטח הן מדברות איתם על בגדים לחורף וכו'
קצת לחץ חברתי יכול לסייע לדעתי...

ואחרי שהבאתי את הנעליים למעון הבעיה נפתרה.
שם היא פשוט הסכימה.

בהתחלה בכתה ולא הסכימה בשום אופן
כל פעם ששמנו לה היא חזרה לזחול
עזר לה שדודים שלה שמו לה והתלהבו מהנעליים
וגם אבא ואמא נתנו לנעליים נשיקה ועשו טובה (לפני ששומשו כמובן)
שמנו לה בעקביות כל יום למשך כמה שהיא הסכימה. ישבנו איתה ושיחקנו. בכללי נתנו הרגשה טובה לגבי הנעילה של הנעליים
תוך שלושה ימים כבר הלכה איתם מרצונה החופשי ב''ה

בהצלחה!

המידה משתנה ממש מהר בגיל הזה..

והמידה היתה טובה לו בערך לחצי שנה...

תנסי לשים לו ולהראות התלהבות ..
אני שמתי לילדה שלי טיפה בכוח ובסוף היא התרגלה והיום היא רק מבקשת נעליים..
בהצלחה יקרה!

אבל אם את לא סומכת על הרופא, לכי לרופא נוסף, לקבל חוות דעת נוספת.

 

רפואה שלמה.

שהמערכת החיסונית חלשה, והילדים פשוט נהיים חולים כל הזמן. לא מחייב שזה אותו וירוס כבר 3 שבועות, יכול להיות כמה דברים, כל פעם עובר, ומתחיל משהו חדש.
זה נורא מתסכל.
וזה גם הגיוני כשמתחילים מעון. נחשפים פתאום לחיידקים. אין לי עצות, רק לומר שיכול להיות

והתסמינים באים והולכים....
בהתחשב בעובדה שהילד רק התחיל מעון מאד יכול להיות שהוא נושף עכשיו להרבה חיידקים ולכן הוא כל הזמן חולה- כל פעם וירוס אחר. גם מז"א לא מוסיף לעניין..

סוף פריקה

מה המקרה, ואני מבינה שאת לא רוצה להיכנס לפרטים.
אני זוכרת מקרה אצלי כשהייתי בתיכון שלא ידעו מי עשתה מעשה חמור, והענישו את הכיתה בעונש קולקטיבי. אני באתי הביתה מאוד עצבנית, ואמרתי לאמא שלי שאני רוצה לעבור לבי"ס אחר, נמאס לי מהשיקול דעת הלא הגיוני של הצוות וכו וכו.
אמא לא ידעה איך להגיב ואני זוכרת אותה מתקשרת למחנכת, אומרת לה את כל מה שאני מרגישה, ושואלת אותה איך היא אמורה לענות לילדה. איך היא אמורה להגיב. המורה הבטיחה לקחת אותי לשיחה אישית ביום הבא. ואכן כך עשתה. לא הסכמתי עם כל מה שאמרה, אבל לפחות זה הרגיע אותי.
אולי זה יכול לעזור גם במקרה שלכם. לפנות לצוות לא בטענות, ולא בתלונות אלא בבקשת עזרה. בעצם לבוא ולומר (במילים אחרות) אני לא מבינה ולא מסכימה איתכם, תעזרו לי להסביר את הצד שלכם לילד, כי לי אין הסבר מניח את הדעת

נרגעתי, כי כמו שבעלי אמר התוצאה של הסמטוכה היא, שאנחנו ההורים ניקח על עצמינו תפקיד מסוים של בית הספר. הוא צודק שאנחנו נעשה את זה יותר טוב מבית הספר
לדבר אי אפשר כעת אולי בעוד חודש באסיפת הורים נפתח את זה כמו שכתבת ממקום של בקשת עזרה.
תודה יקרה, חיממת את ליבי🌹

אף פעם לא שמעתי שהתינוק מחוסן מההריון ובכאלה גילאים באמת עדיף להיזהר,
בקשר לשאלה אם היו מקרים אז כנראה שלא כי אם כן היו נזהרים הרבה יותר בנושא.
בהצלחה

אבל הכי טוב בכל מקרה לשאול רופאים בנושאים האלו.
בעקרון הנגיף המוחלש מופרש דרך הרוק רק כמה ימים לאחר החיסון. דרך הצואה סביב ה4 שבועות אבל אומרים להקפיד 6 שבועות על הייגינה.
הזהירות היא בעיקר עבור אנשי מדוכאי חיסון עם מערכת חיסונית מוחלשת שאצלם במידה ויחשפו לנגיף מוחלש ייתכן והגוף שלהם לא יצליח להתמודד איתו. במקרה של תינוקת בריאה אין סיבה לפחד. כן חשוב ליתר ביטחון להקפיד על שטיפת ידיים ולהשתדל לשטוף גם לקטנה אחרי החלפת טיטול. אפשר לקנות לתקופה הזו אלכוהול ג'ל ולבקש ממנה לנקות את הידיים לפני שהיא נוגעת לתינוקת בפנים. זה בלי קשר כדאי כי בצואה יש עוד חיידקים שלא בהכרח ידידותיים לתינוקת קטנטנה. היו מקרים נדירים מאוד של הדבקת אנשים בריאים שלא עברו את החיסון המומת קודם בזן של החיסון המוחלש. לכן ניתנת ההנחיה הזו.
בקשר לשאלתך על הגנה מההריון, במהלך ההריון מועברים נוגדנים שונים לתינוק דרך השליה. הנוגדנים האלו הם זמניים ומתפרקים בשלב מסוים, אבל חלקם כן יכולים לספק לפחות הגנה חלקית על תינוקות בחודשים הסמוכים ללידה.

אני גומלת בהתחלה רק בבית, אחה"צ.
ועשיתי לעצמי כלל: אחרי שבוע שלם שהילד לא הרטיב בכלל בבית אחה"צ אני שולחת למעון/גן בלי טיטול, ואומרת לגננת שהוא כבר שבוע עושה בשירותים בבית, ולא מפספס, והוא מוכן לשירותים גם בגן.
ואם בימים הראשונים יש פספוסים, זה תקין וקורה, ותפקידן להתמודד עם זה.
הן לא יכולות להכריח אותך להשאיר את הילד בבית בשביל הגמילה.

כן מתפספס לו לפעמים ואני תמיד צריכה להזכיר לו פיפי.. אבל הבנתי שככה זה

תתעלמי ממה שאמרו לך להשאירו בבית..

אם יעלו את זה ביום ראשון תאמרי בפשטות שאת לא יכולה להפסיד עבודה..

אם יתעקשו (ממש לא נראה לי) תאמרי שההוראה הזו לא לפי הנהלים של משרד התמ"ת..

אל תתרגשי מזה.. המטפלות בד"כ לא אוהבות שגומלים.. אני ממש לא מבינה את זה.. הרי בסופו של דבר כולם יגמלו.. אי אפשר לגמור מעון עם חיתול.. 

וברור שהוא גם יפספס ואפילו הרבה בימים הראשונים.. הכל טוב..

לק"י

ואני בהחלט חושבת שמתפקידן לעזור בגמילה.
לא מבינה את הקטע שמבקשים להשאר בבית..ממש מוזר.

אני היחידה שדיברתי על זה?? דיברתי עם המנהלת של המעון.. היא נתנה לי "אישור מיוחד" אבל נראה לי שאשלח אותו בסוף עם טיטול.. הוא משלשל וכל השבת פספס🙁

לק"י

ומה זה "אישור מיוחד"?!
ממש מוזר...
זה לא חלק מהעבודה שלהן? (לא בזלזול. אני מורה לחנ"מ, ואצלינו זה בהחלט חלק מהעבודה).

ממש הייתי צריכה לשכנע אותה.. והילד בתהליך כבר מעל חודש!! איך בדיוק ייגמל 100 אחוז אם המעון לא משתף פעולה?? אהה ועל האישור מיוחד היא אמרה שאם הוא יפספס כמה פעמים יחזירו חץלו טיטול. ממש מרגיז!! היא לא רוצה חהעמיס על המטפלת.אני מבינה! אבל צריך לגמול מתי שהוא..

לק"י

בחיים לא חשבתי שאמורים להביא ילד גמול פיקס למעון.

המטופלות במעון צריכות לשתף פעולה.מה החוצפה לבקש ממך לקחת חופש על זה.אני יודעת שאני מגיבה באסרטיביות עבדתי הגננת במעון וגם ילדי היו במעון ואף פעם לא שמעתי דרישה הזויה שנאמר תיקח חופש.
תמיד זה היה דבר שבא בשיתוף פעולה.
להפך היו אמהות שבגן רצו גמילה ובבית הילד היה עם חיתול(הוא סיפר לנו)
דברי עם מנהלת המכון,אם צוות המעון לא משתף איתך פעולה או בא בדרישות הזויות.

הם גם לא גומלים כמה יחד.. אלא ילד ילד.. לא יודעת כבר מה לחשוב.. סה"כ 8 ילדים בקבוצה זה לא כזה הרבה במיוחד שכולם עם טיטולים.

היא לא ממש מחליטה (המנהלת)..

את האמא ואת מחליטה..

כשייגמרו השלשולים, תתני לו עוד יום-יומיים לחזור לעצמו.. ותביאי אותו בלי חיתול..

אל תביאי יותר חיתולים לגן.. וגם אם הוא יעשה להן שמות ויפספס המון (קורה הרבה פעמים ולהרבה ילדים), את לא מתרגשת.. מגיבה ברוגע ואומרת "יעבור".. זו ממש לא אפשרות להחזיר חיתול.. היא לא יכולה להכריח אותך..

את המחליטה.. כל מה שהיא אומרת ממש לא עומד בנהלים של משרד התמ"ת..

גמלתי 5 ילדים במעון וגמילות מוקדמות (שנה וחצי) במעונות שונים, תמיד לא קל.. תמיד צריך לתת תמיכה.. תמיד צריך להסביר בנחמדות שהחיתול לא יחזור.. ובד"כ הסאגה נגמרת בזה..

בהצלחה! 

אממ.. מסופקני..

היא יכולה לבוא אלייך מחר ולומר "אני המנהלת ואני המחליטה"

ומה תגידי אז?

אבל היא כתבה את זה באופן כללי,

נשמע שהיא מתכוונת שבלי קשר לנהלים, גם במקומות שאין נהלים ברורים, היא מחליטה

על זה אני מתקוממת

אני גם לא חושבת שהנהלים הם שאסור להן לשים טיטול לילד "גמול" בן שנה וחצי

לדרוש ממנה לקחת חופש כנראה כן נוגד את הנהלים

את חושבת בגישה של פעם..

פעם הצוות/הרופא ידע הכי טוב וההורים היו צריכים להתכופף לפי רצונו..

היום זה לא ככה, יש הבנה שההורים הם המבינים ביותר בגידול ילדיהם והשאר הם נותני שירות ומידע להורים שמחליטים על סמך זה מה לעשות..

אני עובדת במשרד החינוך ואני נותנת שירות לילדים ולהורים שאני עובדת אתם. אני אומרת להם מה דעתי על סמך הניסיון והידע הרפואי... והם יכולים להחליט מה הם רוצים לעשות עם זה.. כולל השמה לחינוך לשנה הבאה וכדומה..

בין מה שכתבתי לתגובה שלך, לא דיברתי על מי מבין יותר מה טוב לילד אלא על מי מחליט את הכללים

נותן שירות הוא לא עבד כנעני....

אצלינו זה ממש לא ככה. המטפלת הן חלק חשוב מהגמילה.

בשביל הילד קודם גמלתי כמה ימים אחר הצהריים בבית. אבל להגיד להשאיר בבית?!

תגידי לה שזה לא ככה בשום מעון וביררת את זה.

אני עדיין לא אמא, אבל כן מטפלת במעון בחצי שנה האחרונה
גם אצלנו הדרישה היא שהילד יתחיל את הגמילה בבית, גם כשאנחנו יוזמות את ההצעה לגמול (בחופש או כמה ימים ברצף שהילד בלי טיטול בכלל בבית אחרי הגן)

מהניסיון המועט שלי אני לגמרי מבינה את הדרישה, יש הורים שמורידים לילד את הטיטול בבוקר ושולחים אותו לגן ומצפים שאנחנו נעשה את העבודה (ויש כאלה שכשהילד חוזר הביתה ההורים שמים לו טיטול)

אנחנו לא צריכות לגמול את הילד, אנחנו צריכות *לעזור להורים* לגמול את הילד. ואת זה לא כל ההורים מבינים

לק"י

אבל כדי לגמול צריך שיתוף פעולה משני הכיוונים.
לא נשמע לי הגיוני שההורה צריך לקחת חופש כדי לגמול את הילד.

לא צריך לקחת חופש
אבל כן צריך להתחיל בבית ולראות איך זה הולך ולא להוריד ו'להתאבד' על זה ולהגיד שזה התפקיד של המטפלת לגמול ושתתמודד (כמו התגובות שראיתי כאן)
במקרה של הפותחת, בהחלט אין סיבה לא לקבל את הילד

עבדתי במעון שהדרישה לגמול באה מההנהלה
(לדעתי ככה ה בכל מעונות התמ"ת)
היינו צריכות ליזום את הגמילה, גם בגילאים יחסית צעירים
ולעשות את כל התהליך עם הילד, ממש כמו אמא שגומלת את הילד שלה😠

גומלים ברגע שהם מביעים הסכמה אחרי שהמטפלת מציעה

לק"י

(כמובן ששאלו אותי...).

אין לי יותר מידי ניסיון אבל זה נראה לי קצת הזוי
גם כי לא בטוח שיהיה שיתוף פעולה מצד ההורים
וגם כי לא כל הילדים בשלים לגמילה באותו גיל

לק"י

ושמעתי על מקרים שההורים לא רצו, ובכל זאת התחילו.
זה גם מוזר.

סליחה על הנצלוש, אבל גם לי יש שאלה בקשר לגמילה.
הבת שלי כמעט בת שלוש, התחילה גן עירייה בספטמבר. היא נגמלה בתחילת החופש ביוזמתה, היא ביקשה ללכת לשירותים והסתדרה מצוין. תוך 3 ימים היא היתה גמולה לגמרי!! במשך כל החופש היא תפקדה מצוין (4-5 פספוסים במשך 6 שבועות) ומאז שהתחילה גן- התחילו הבעיות. היא לא היתה מוכנה לעשות קקי בגן והתאפק כל יום עד 4. כמובן שמהר מאוד התחילה לסבול מעצירות, כשסוף סוף הצלחנו לגרום להתפנות זה היה מאוד בקושי ואפילו מלווה בדימום וטחורים. בהתייעצות עם רופא התחלנו לתת לה נורמלקס שגורם לצואה רכה. אבל אז התחילה לפספס בתחתונים עד שהחליטה גם במודע לעשות קקי בתחתונים, זה לא קשה לה לעשות והיה לה יותר נוח להתפנות ככה. פיפי היא עושה רק בשירותים כל הזמן. דיברנו איתה הרבה על כך שהיא גדולה וצריכה לעשות רק בשירותים וכל פעם שעשתה בשירותים קיבלה פרס, זה היה לפני ר"ה ובמשך החגים היה נראה שהיא חוזרת לתלם.
מאז שחזרה לגן אחרי סוכות כל יום חוזרת מלוכלכת. אני שולחת 4 תחתונים נקיים בתיק, אבל כל יום חוזרת ים לפחות 2 מלוכלכים. היום הגננת התקשרה אלי ואמרה שהמפקחת אמרה שזה לא יכול להימשך ככה- אא שיהיה יותר מפספס אחד ליום, שגם צריך להיפסק עד ינואר. אח"כ היא תצטרך להישאר בבית עד שהיא תהיה גמולה. העניין הוא שבבית היא מצוינת וזה קורה רק בגן.
למרות שהיא מהקטנות- היא מאוד חכמה ומפותחת לגילה, היא חברותית מאוד ומבינה הרבה יותר מבנות אחרות שגדולות ממנה (לדברי הגננת)
ילדתי לפני שבוע אחרי שהייתי בשמירה 3 חודשים- נראה לי שגם השפיע עליה.
מה אפשר לעשות? להבטיח לה פרסים? לתת עונשים? אני יודעת שהיא מסוגלת לזה והבעיה היא פסיכולוגית ולא פיזיולוגית.

כמו שאת אומרת, הבעיה היא פסיכולוגית, לכן ממש כדאי להתייעץ עם איש מקצוע. יש גם יועצות גמילה אם את בקטע.

הוא גם היה מפספס בגן מלא פעמים, בעיקר קקי. לא עזר אצלנו לתת פרסים, זה לא קידם את הגמילה בכלום. למזלנו הסייעות היו מאוד נחמדות, היו צריכות להחליף לו לפעמים 3 פעמים ביום ועשו זאת בלי לכעוס או להתעצבן עליו או עלינו. הלכנו לייעוץ אצל מטפלת בגישת שפר שבגדול אמרה לנו שאין מה לעשות חוץ מלשחרר כי ברור שזה רק עניין רגשי (לנו כן היה מפספס בבית והגבנו המון בכעס תסכול וכנראה זה לא עשה לו טוב..) כמעט כל השנה עברה עם פספוסים, רק אחרי פסח ב'ה המצב השתנה ונגמל סופית.. מידי כמה זמן הגננת היתה מתקשרת לשאול מה עשינו כדי לקדם את הגמילה אבל חוץ מזה לא שיגעו אותנו וגם לא אמרו לנו שדיברו על זה עם המפקחת. בעיקרון הבנתי שבגן 3, יש סייעת נוספת בדיוק בשביל העזרה בנושאים האלו של הגמילה..
שיהיה לך המון הצלחה! אם את צריכה עוד עידוד, יכולה לפנות אלי בפרטי..

זה גן יחסית קטן, יש רק 25 ילדות ולכן יש רק סייעת אחת. יש ילדה נוספת שגם מפספסת המון ואתמול הסייעת היתה רוב היום בשירותים. זה מה שגרם לה להתקשר. היא אמרה שאם לא יהיה שיפור נצטרך להשאיר אותה בבית לשבוע. אבל בבית היא בסדר, אז מה יעזור?

עם פספוסים בגן כשיש רק סייעת אחת ובכל זאת נראה לי הזוי שרוצים שתשאירו אותה בבית שבוע אם לא יהיה שיפור. במיוחד כשבבית היא בקושי/בכלל לא מפספסת. לדעתי שווה לבדוק מה הנהלים של משרד החינוך בנושא הזה. ובנוסף, כדי לעזור לילדה, כדאי לראות ולבדוק לעומק איך הולך לה בגן, האם התאקלמה כמו שצריך, מרגישה שם מספיק בנוח באופן כללי ובפרט עם השירותים, איך מתייחסים אליה לאורך היום ומה התגובות כשמפספסת. יכול להיות שהיא נמצאת שם כל הזמן בפחד שיכעסו/יתעצבנו או אפילו רק ינקו אותה בחוסר רגישות וזה מוביל לחוסר השליטה שלה..

תשלחי אותו עם טיטול, דמוי תחתונים. ולתמדי אותו להוריד כשצריך. אל תפסידי ימי עבודה, הוא יגמל בעצמו בלי הלחץ הזה, תוך כמה חודשים..

ובלי קשר, הסייעת צודקת. מצטערת לאכזב אותך. תארי לעצמך 25 ילדים שנגמלים בו זמנית. לא עושים כלום בגן חוץ מלהתעסק בזה.

העבודה של סייעת נורא קשה גם ככה והשכר זעום

סייעות לא אשמות שהיום אמהות נאלצות לעבוד ובמקום אמא על ילד בגיל גמילה יש סייעת אחת על עשרה ילדיםן בגיל גמילה..

כשילד באמת נגמל הוא לא מפספס בגן

אפשרות אחרת שאת צריכה לבדוק זה מה מצב השירותים אולי מגעיל ?והילד נתרתע - זה כן תפקיד של הסייעת לנקות

ברוב שולחנות בשבת עם ילדים קטנים לילדין אין ממש סבלנות לכל ה"טקס המייגע" חס ושלום כן.. רק מהעיניים שלהם
אוטומטית ליד השולחן שבת אני מביאה משחקים ברצפה כי זה ההנאה שלהם
מדי פעם באים לאכול בשולחן אבל ככה יש פחות לחץ ובלאגן ועצבים מצד ההורים

לדעתי צריך לתת לילד את החופש שלו בעניין הזה עד שהוא יבין כמה זה חשוב לשבת בשולחן שבת ולסםר על פרשת השבוע וכמובן להקדיש לכל ילד זמן כדי לספר חוויות אישיות שלו ומה שעובר עליו..

חשוב ששולחן שבת ייתפס וייזכר כמשהו נעים. בהחלט ניתן להתאים את הסעודה לרמהנשל הנוכחים.

להם להסתדר... שיסתדרו לבד עם המריבות שלהם.. מה שכן, הם יושבים איתנו עד שלב הסלטים, ובעלי מספר סיפור מדף פרשת שבוע, ורק אחרי זה קמים חדיר, חוזרים למרק, ובעלי שואל אותם שאלות, כל אחד לפי רמתו, בנושא פרשת השבוע או נושאים בכלל ביהדות, ומקבלים חטיף קטנטן על כל תשובה (ב ב"ה אחת או ביסלי אחד או... משהו אחר אבל רק חתיכה אחת), ושוב חוזרים לשחק, חוזרים למנה עיקרית.. קיצר.. בהפסקות...
מה שכן, אנחנו לא מרשים להם לעלות לקומה השנייה. שישחקו ליד שולחן השבת. יש עניין.

הרבה פעמים המריבות נובעות מרעב עייפות.כשהילדים שלנו היו קטנים נתתי להם לאכול לפני כולם(בשעה הרגילה שהם רגילים לאכול)
ארוחה מלאה וכשהם יושבים איתכם הם כבר רגועים ולא רבים בגלל רעב,להשכיב אותם לישון או שינוחו עם ספר/תוכנית בערוץ מאיר במחשב/סרט חינוכי.
חשוב גם שההורים ינוחו גם.לדעתי עדיף להכין פחות סוגים וללכת לישון לפני שבת.כך אנחנו פחות עייפים ועצבניים ושולחן השבת שלנו נעים ומהנה יותר.

מגיעים מביהכ בערב, הקטנה לא רגועה. עושים קידוש, סלטים , נשפך פה ןשם דברים.. מגישה דגים. הילדה צורחת .. טוב, אני הולכת להניק בספה, אם יש אורחים-בחדר. בעלי אוכל את הדג. נשאר עם הגדול בשולחן. אח'כ צריך להרדים אותה, אני יושבת לאכול את הדג(הקר) ובעלי הולך להרדים אותה .

עד שהיא נרדמה יצאה הנשמה... מנה שניה, שנינו גמורים מעייפות הגדול עירני להפליא כי ישן צהריים.. טועמים ביס כי כבר אין מקום. שיר קצר, דבר תורה.
אני נזרקת על הספה ואז יש לבעלי זמן איכות עם הילד😌

אבל כל פעם זה משהו אחר..

לק"י

לא מצפה מהם לשבת כל הזמן.

עלתה לי תהייה
איך אנחנו מגיעים לערב שבת "עם הלשון בחוץ" ובלי הרבה סבלנות
ואיך הייתי רוצה שערב שבת ייראה..

עם הזמן לומדים איך להתמודד ושולחן שבת חוזר להיות לחוויה נעימה. מבליגים על מריבות ככל הניתן - וזהן דועכות, לא קושרים את הילדים לכיסאות, והם קמים וחוזרים כשיש משהו מעניין [חידון פרשת שבוע, סיפור, מנה אחרונה ....]. לענ"ד - יש לזרום ולא לנסות לטפס על קירות חלקים בשאיפה שסעודת שבת תיזכר אצל הילדים כחוויה נעימה ולא כחובה כפויה ומעיקה ובסופו של דבר הרווח הוא של כולם, גם של ההורים.   

אותם לשולחן שבת. למשל: לתת לכל אחד מיץ ענבים כדי שיעשו יחד עם אבא קידוש. שכל אחד בתורו יבחר שיר, לתת לכל אחד לשיר סולו בבית/פזמון שהוא מכיר וכד'

ומה שכן, אין צורך להאריך את הסעודות שבת במיוחד כשהילדים קטנים.

שלא הבנתי למה אנשים אוהבים את השבת, כן? ויסלחו לי כולם...

זה היה יום הסיוט שלי.

היו לנו 4 פיצים, הגדול בן 4.5 הקטן בן כמה חודשים, שובבים גדולים.

היה שם הכל חוץ מאוירה של שבת.

ואני זוכרת שפעם נלחצתי שהגדול אמר שהוא הכי לא אוהב את השבת.

אמאלה!! זה מה שאנחנו מנחילים לילדים? (הוא כנראה קיבל את השדר ממני, למרות שלא נאמרו מילים)

אני יכולה להרגיע אותך בזאת, שהיום, כשהילדים קצת גדלו, אמנם יש גם קטנים, אבל כשיש גם גדולים- השולחן נראה אחרת לגמרי, כיף לנו כל רגע (כמעט... כי כשגדולים רבים זה פחות כיף מאשר קטנים...)

 

מה שכן עזר לי היה להזמין אורחים, משפחות קטנות עם ילד או שניים, ואז יש גם תעסוקה לקטנים וגם נחמד לנו.

אבל לא להשען על זה יותר מידי, כי צריך ללמוד וללמד את הילדים להתמודד אחד עם השני ואנחנו עם עצמינו...

בהצלחה, ותחזיקי מעמד, זה עובר!!!!

שיחות עם הבעל הייתי עושה אח"כ.

תהנו מהבית שלגם שמלא ילדים ושמחה.

בגילאים האלה נתתי מנה עיקרית לפני הקידוש, עשינו קידוש, אכלנו מעט, ואז בעלי הפליא בסיפורי פרשת שבוע בצורה חווייתית ומרתקת!

 

נצלו את הגיל הזה, אנחנו כבר בשלב שרבים מי מספר ראשון וכמה....

לא יודעת אם יש עניין לייסר את עצמך.
כנראה טעית בשיקול הדעת, הפקת מסקנות לעתיד בע"ה
להבא תשימי לב יותר לדברים כאלה ויהיה בסדר

לא תמיד במצב של לחץ זה או אחר אנחנו מצליחים להפעיל את מלוא שיקול הדעת ולחשוב על כל ההשלכות.
העיקר- ללמוד להבא.

ולא לעשות טעויות גדולות מדי....

 

זה מרשים שאת מבינה שטעית ומוכיח שאת אמא טובה

אני דיי רואה את עצמי במצבך עושה את אותו הדבר בדיוק.

תכלס, דבר ראשון- הייתי תופסת את הבת לשיחה על כך שלא הולכים למקום אחר בלי לעדכן את אמא. זה טוב להרבה סיטואציות בחיים..

 

והרבה פעמים אני נתקלת עם עצמי בתופעה שאני מתייחסת לילדים של אחרים יותר ממה שאני מתייחסת לילדים שלי. נראה לי שזה רגש אחריות כזה שמגיע עם ילדים שהם "לא שלך" אז צריך לשמור עליהם יותר.

מכירה את זה מקרוב.

מה לעשות, אנחנו אנושיים סה"כ ועושים טעויות. באמת אל תייסרי את עצמך על זה, רק לוודא איתה להבא שהיא לא הולכת לשומקום שלא קבעתן בלי לעדכן אותך..

 

לשחרר את האשמה ופשוט ללמוד מהטעות הזאת
ולראות עד כמה ה' אוהב אותה ואותי שהוא ככה שמר עליה.

לא בריא להתנהלות של בית. 

כדאי לדבר על זה ולשקף לו איך זה נראה מהצד. להסביר לו איך הילדים מרגישים, אולי זה יפתח את עיניו.

אם זה ממש עניין עמוק יש מצב שצריך עזרה מבחוץ ללמוד לשחרר.

אולי את יכולה פעם להקליט את בעלך, עדיף בהסכמתו, ואחר כך לתת לו לשמוע את עצמו. מהצד הכל נראה אחרת.

אפשר גם לסכם על מקום מסוים שהכי חשוב לו בבית שתמיד יהיה מסודר בזמן שהוא מגיע. נניח, פינת אוכל. אבל הוא חייב לשחרר לגבי כל השאר עד שהילדים ילכו לישון , ואז אפשר לסדר ביחד.

כי הוא בטוח שהוא בסדר ואתם צריכים להתאים את עצמכם אליו, מכירה דומים בכל מיני רמות. הם לא פשוטים לסביבה שלהם.

לפותחת אומר בעלך בטוח שזו הדרך הנכונה והוא הכי צודק בעולם וכולם טועים, כנראה אופי פטנד שעולל חוסר ידיעה כיצד להתמודד ולהתנהל נכון מולך ומול הילדים מבלי להכניס את הסביבה ללחץ וכוננות סביב השעון .. באופן כללי הוא אדם ביקורתי?

בכל מצב אם עד היום לא הצלחת לשנות בו משהו נשמע שזה קשה וכולכם שם סובלים ולכן הגיע הזמן לערב גורם מקצועי.
בהצלחה!

שיהיה אחראי עליו בעצמו.
זה כמו שאני לא אדרוש מבעלי לבשל/ לנקות דברים ספציפיים כי פשוט מאוד קשה לי לשחרר בנושאים האלה ואני יודעת שלא משנה מה הוא יעשה וכמה יתאמץ, תמיד תהיה לי ביקורת.
לדעתי אתם צריכים לשבת ביחד ולתאם, מהי רמת האחריות שאתם *ביחד* דורשים מהילדים. מהי רמת האחריות שמצופה ממך מבחינתו. ואיך הוא משתלב בתוך זה. ואסור לו להתערב באחריות של הילדים שהוא נתן, גם אם זה לא מוצלח לטעמו. ואם הוא יודע שהם לא יצליחו לעשות את זה לטעמו, אז שיקח את זה על אחריותו.
ילד ששומע שוב ושוב כמה מה שהוא עושה לא מוצלח, זה גורם לו להפחתת מוטיבציה וירידת הערך העצמי, מנסיון. הוא גורם לאפקט הפוך ממה שהוא מתכוון אליו. אני גדלתי עם אמא מדהימה אבל פרפקציוניסטית מאוד שנתנה הערות וכעסה על חלק מהדברים שלא עשיתי באופן מושלם כמו שהיא אוהבת. זה לא עזר לי...
כמובן שלא יזיק להזכיר שהבית שלנו לא מוזיאון. יש כל-כך הרבה בתים נקיים ומסודרים שרק משוועים שיבואו קצת ילדים לבלגן אותם. אז קצת פורפורציות.

אבל במקרה שלו,זה גם לא יועיל.
מי שיש לו ג׳וק של סדר וניקיון,לא יצליח להיפטר מזה.
זה משו שנמצא עמוק עמוק בנשמה,ללא יכולת להשתחרר מזה ולהגיד לבן אדם כזה "קצת פרופורציות" גם זה לא יועיל.

האם הוא מעיר ומבקר גם דברים אחרים שקשורים אלייך?

האם המילים שהוא אומר פוגעניות? 

שוחחתם בעבר על התערבות של גורם טיפולי?

 

שהוא צריך לשמוע ממקור חיצוני מה העתיד שצפוי לקשר שלו עם הילדים אם הוא ישקיע רק באיך נראה הבית.

מאידך, אפשר לשקף לו שכדי לקבל שיתוף פעולה מהילדים גם לטווח הרחוק, צעקות לא ממש יעבדו...

 

במקביל, כדאי מאוד שאת תשדרי לילדים כמה זה חשוב לשמור על סדר וניקיון. שזאת תהיה משימה של שניכם ולא רק שלו.

אם הם לא רואים שגם לך זה חשוב אז זה לא יעבוד והוא ימשיך להתרגז וכו'...

 

בנוסף, אפשר לקחת ייעוץ מקצועי על איך אפשר לשמור על סדר וניקיון גם עם הרבה ילדים. 

אני מאמינה שאם הוא יראה שזה חשוב גם לך תצליחי לפתוח את ליבו ולמצוא את דרך הזהב איך לרתום גם את הילדים לכך.

 

 

 

אני דווקא ממש מבינה אותו. את פשוט לא מבינה איזה נוראי זה.. כשיש בלאגן ממש קשה לי לתפקד. זה מבלגן לי את הראש ולא מצליחה להתרכז בכלום.. שווה לך להתאמץ בשבילו. עם הילדים לא תמיד צריך להיות בלאגן.. כשמשחקים עם משחק מגדירים מקום מסויים יכןל להיות אפילו בסלון אבל מראים איפה הגבול שמותר למשחק להגיע. וכשמסיימים ורוצים משחק אחר, אוספים ופותחים חדש..
כמובן שגם הוכ צריך להתגמש ולהעלים עין אבל יש מצבים שבהחלט יכולים להימנע..

כשיש כמה ילדים , הם לא משחקים כולם באותו משחק, ואי אפשר לשלוט ולהגדיר תחומים למשחקים. יש משחקים שחלק מהעניין שלהם זה הערבוב בין כמה משחקים ( פליימוביל וקפלות למשל). והגבלות כאלה גם חוסמות את היצירתיות של הילדים במשחק. יותר הגיוני להחליט שיש זמן בו מותר שיהיה בלאגן בבית ויש זמן שאוספים ומסדרים.
לפותחת, אם ניסית כבר לדבר איתו ועדיין קשה לו מאוד לשחרר, עד כדי מריבות יומיומיות, אולי שווה להתייעץ עם יועץ/ מטפל משפחתי או זוגי , הוא ישמע ממנו על הנזק שבהמשך התנהלות כזו ואולי תצליחו להגיע לדרך התנהלות שתהיה לכם טובה.

עלולות ליהיות לזה השלכות רבות והרסניות לטווח הקרוב והרחוק. שיוביל לקשר לא בריא מתוך פחד עד גילוי של שנאה, ולפתח אדישות עד זלזול וחוסר הערכה כלפיו. והביקורת שלו עלולה לגרום להם לדימוי עצמי נמוך.

אין ספק שאם יש פה מצב שאנשים הולכים בביתם על קצות האצבעות ולא מתהלכים באופן טבעי כמו שצריך לקרות "היא חייבת" לערב אדם מקצועי.

הבית הוא של שניכם באותה מידה.
תפסיקי לקחת את האחריות על הכתפיים שלך.
זכותו לחנך לסדר וניקיון אבל באןתה מידה שיהיה שותף לניהול הבית

אין קשר בין מה שכתבת למה שהיא כתבה.

הוא לא מסוגל לסבול בלגאן, ועם ילדים תמיד יהיה בלגאן בשלב מסוים או במקום מסוים, גם אם הם חונכו לסדר. הוא צריך ללמוד שאפשר להגדיר להם את מקומות המשחק/בלגאן והזמנים, ושם הוא חייב להרפות

אני יכולה גם להבין אותו בתור אחת שבלגן משגע אותה.
אבל אני יודעת שאין מה לעשות ויש ילדים והם לא בובות.
שיש מי שיבלגן ויעשה רעש. יש בתים שמחכים לזה.

את אומרת שהוא מסיע בגידול הילדים. אז אולי תעשו חלוקת תפקידים אחרת.
נגיד במקום שיקלח את הילדים יעזור יותר בלסדר את הבית.
או שתביאי בחורה שתעזור לך שעה ליפני שהוא ותארגן מה שהכי חשוב.
ותעשי לילדים מבצעים על עזרה בסדר וניקיון ולהתארגנות בבוקר.
ותיתני להם פרסים שוים שידרבנו אותם.

הוא גם חיב להבין שביקורת כל יום זה הרס בבית. בטח גם לך יש משהו שמפריע לך בו ואיך הוא היה מרגיש שכל יום היית מתלוננת עליו?
תנסי יומים הוא כבר ישתגע ויבין.
ואם הוא מסוגל להפסיק היתי הולכת איתו ליעוץ. זה נשמע אובססיה כזאת.
להמשיך ככה לחיות במתח זה ממש לא שייך.

הרבה עצים אדם ביקורתי גדל בבית כזה וזה דפוס העולה שהוא מכיר.הרבה פעמים השינוי עשוי לבוא משיחה כנה עם הילדים.זה צריך לבוא מהם.הרבה פעמים הילדים מצליחים לשנות מהתנהלות של ההורה יותר בהצלחה מאשה.בהצלחה רבה.

הסדר הוא רק מושא לבעיה האמיתית.
בעלך צריך סדנת הורות, בסגנון איך לדבר שהילדים יקשיבו- כדי שהדברים שהוא אומר יהיו נעימים, ויישמעו בשמחה.

ואל תנסי לרצות אותו. תעשי מה שטוב וראוי בעינייך, ותעבירי אליו אחריות לעשות כטוב ונכון בעיניו.

הנחיית הורים.
בהצלחה!

עם כל המגבלות של הצגת המצב מצד אחד (שלך) נראה לי שאת מסתובבת מסביב נקודה של ריצוי ותלות של תגובות של בעלך וכאשר הוא בלתי מרוצה את רואה את זה כמחדלך וכשלונך. אל תנסי לשלוט בתוצאות אלא תעשי מה שמוטל עליך ותשאירי תוצאות באחריות של ה' וקבלי שבעלך הנו קפדן ותגובתו תהיה ביקורת כי שום דבר לא יהיה מספיק טוב לפי דעתו. לכן אל תצפי שהוא יהיה מרוצה ומעל הכל תעבדי על כך שלא תהיהי מנוהלת ע"י תגובות האפשריות שלו. תגידי לו שאת עושה כפי יכולתך את מה שמוטל עליך ושאת יצור אנושי ולכן לא מושלמת (רק ה' הוא מושלם ואנחנו שואפים להתקדמות ולא לשלמות). דבר חשוב הוא שאת לא יכולה לרצות אחרים אם את לא מרוצה בעצמך ומעצמך, ראשית כל דאגי שתהיהי מרוצה ותטיבי עם עצמך בראש וראשונה.

ע"פ תיאוריך לעלך יש פגמי אופי של ביקורתיות, שיפוטיות, חוסר קבלת זולת, צורך לשליטה, נטיה לשלמות וכעס. השינוי יבוא רק ממנו, את רק יכולה להגיד לו בעדינות את דעתך מהי בעיה שלו ושכדאי לו לבקש עזרה כדי להתפטר ממנה ולהנות מאיכות חיים טובה יותר. מספיק להזכיר לו את זה פעם אחד ולא ללחוץ אותו יותר ולתת לידיעה זו לחרחר ולעשות את שלה. אם הוא לא מעונין בכך אל תנסי לשכנע ולתקן כי את לא אשמה בשום דבר, את לא יכולה לשלוט בזה ואת לא אחראית לתיקון מידות שלו.

העצתי היא להתמקד לגלות מה מפריע לך ולדאוג שאת תהיהי שלמה עם עמצך ומרוצה ולהשתחרר מצורך לרצוי ותלותיות.

ה' יהיה בעזרך

שלמה המלך אמר טוב שבת על פינת גג מאשת מדנים ובית חבר (מריבות). טובה ארוחת מרק משור אבוס ומריבה.
בסוף הילדים לומדים לא לכבד את ההורים כי ההורים לא מכבדים אחד את השני. אז זאת הדוגמא שהם רואים והם גם לא יכבדו לא אותך (כי הם שמעו שאת דפוקה) ולא אותו (כי הוא מעליב אותך) אחר כך הם יחזרו בשאלה אולי כי אי אפשר לקבל יראת שמיים מאדם כועס שמעליב את אמא.... ויכוחים להיות דברים יותר רעים שקשורים בזהות המינית שלהם וברצונם להתחתן אחרי מה שראו בבית.
אבא של אישתי כזה ואני סובל ממנה שהיא מתנהגת ככה. והילדים סובלים....
בקיצור. תטפלי בזה עכשיו כי בעתיד יהיה קשה יותר. שיהיו נזקים
היום הכח ביד האשה. אז תנצלי את הכוח לטובה.
בהצלחה!

אבוי לי אם כך הבנת!! כתבתי שהוא עוזר בטיפול ובחינוכם
אולי לא הדגשתי אבל רק בעניין הזה יש ביננו ויכוחים ואף פעם הוא לא קילל אז אנא לא להגזים

כי זה באמת קשה, וכנראה שזה באמת מפריע לו, וחשוב לו לחנך לסדר.
אלא יותר לדבר על האופן בו הוא מעיר לילדים.
ללמוד איך לגייס אותם באווירה חיובית.
תמיד יהיו זמנים לחוצים בסדר היום, כמו בוקר, או השכבה בלילה. לכל משפחה זה זמנים "מועדים" למערות וללחץ.
לנסות לראות מה אפשר לשחרר, איך להקל על הלחץ, ובד בבד, איך מתנהלים כן בלחץ אבל באווירה טובה (חיזוקים, צחוקים, בדרך של משחק ובדיחות..)

 

כמעט כולם הסבירו לך כמה זה נורא, וכמה הוא לא בסדר, ושצריך להסביר לו באופן זה או אחר כמה זה גרוע להתנהל בדרך הזו כי אוי ואבוי מה יהיה...

יתכן שזה באמת קשה לך ולא מובן, אבל זה לא אומר שהוא לא בסדר,

יתכן  שאשה אחרת היתה דווקא שמחה מהעניין והיתה מחנכת את הילדים לכבד את רצונותיו של אבא, עד כדי סדר מופתי משום שהיתה מבינה לליבו ומכבדת את רצונותיו וממילא הילדים היו משתפים עם זה פעולה ולא חושבים לרגע שהם "מסכנים" שצריכים לשמור על סדר ושקט בבית.

לדוגמא: את יכולה לדמיין את הילדים של הרב עובדיה משחקים וצועקים בבית? מה הרבנית היתה אומרת לבעלה אם היה מעיר לילדים? שהוא לא בסדר??? או שהיתה מנסה במהירות להסביר לילדים בדרך נעימה והחלטית שאבא לומד ומאד חשוב שישמרו על השקט?!

אם את מבינה שזה רצונו של בעלך (אפילו אם זו חולשה שלו), והוא רוצה בבית (שהוא גם שלו) סדר ושקט, אין ספק שהוא לא ישתנה אם תסבירי לו כמה הוא לא בסדר, אין אף אדם בעולם הזה שהשתנה כי הטיחו בו שהוא בעייתי...

אבל אם תכבדי אותו ותתנו לו הרגשה טובה גם עם ה"חולשה" הזו, יתכן מאד שהוא יבוא לקראת כולם מתוך הרגשה טובה ושמחה.

בהצלחה

(יועצת משפחתית מוסמכת ומנוסה מאד)

צריך לקחת בחשבון אם במקרה הזה יש הגזמה מצד הבעל או אולי הבית מתנהל בחוסר סדר ורעש( מה שלא נראה לפי מה שכתבה).
יש בני אדם שמעט בלגן ורעש עושה להם אי שקט נפשי.( מכירה כאלו)
אף אחד מאיתנו לא יודע באמת מה באמת קורה ובאיזו רמה של ביקורתיות או אי סדר מדובר.

נתת פה נקודת זווית שונה ומעניינת, וטוב שציינת שאת יועצת כי יש שחושבים שלפעמים זה מיותר ואפשר להסתדר גם בלי.

זו זוית אחרת להסתכלות. אשתדל לנסות ליישם את זה

יש נורמליות של בית עם ילדים.( גם אני עוסקת בייעוץ משפחתי וזוגי), מסכימה שלא יעזור לומר לבעל שהוא בעייתי, אבל אם יש ציפיות של הבעל שלא ראליות למשפחה עם 6 ילדים( ב"ה אני גם אמא למשפחה ברוכה יודעת שסדר תמידי בבית כזה הוא בלתי אפשרי), יש מקום לברור של מה ראלי ומה לא ואיך הוא מתמודד עם מה שלא ראלי.
ללכת על ביצים בבית ,זה ממש לא בריא נפשית, לחיות בפחד מביקורתיות מתמדת על סדר ונקיון קשה מאוד.
מבינה את הקושי עם בלאגן, גם לי קשה עם בלאגן, עובדת על עצמי הרבה להתמודד ולא לרדות כל היום בילדים שיסדרו.
הפתרונות שלי לא בהכרח מתאימים לכם. אבל בעלך צריך גם להבין את המחיר של הרדיפה המתמדת אחרי סדר ונקיון. וגם שבבית נורמלי עם ילדים, בלתי אפשרי שיהיה תמיד מסודר ונקי.

לדעתי גם בלתי אפשרי לדרוש מילדים ( במיוחד כשיש חבורה של קטנים) לשמור על שקט, זו גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה .

זה יכול להשפיע עליו להבין שזה לא אידיאל

שנתיים מכונה 'גיל שנתיים האיום'' וכנ''ל גיל 4.
תחפשי קצת בגוגל על הגילאים האלה...זה בטוח ירגיע אותך!
זה לגבי ההסבר...עצמאות, גבולות וכו'.
התמודדות- קודם כל רגועה, עקבית והגיונית.
רגועה- אל תכנסי למצב שאת מתעצבנת וכועסת. כלומר- תשתדלי...בגיל 4 זה קשה יותר.
עקבית- לו''ז יומי קבוע, תגובות קבועות להתנהגויות מסוימות, מילה שלך זו מילה, שמירה על גבולות.
הגיונית- תחשבי פעמיים לפני שאת אומרת ''לא''
אל תצפי ממנו לדברים שיידרשו ממך יותר מדי ענינים
אל תצפי ממנו לדברים שגדולים עליו (לסדר כשהוא עייף וכד')
תעודדי התנהגות נעימה ו חיובית.
הרבה חיבוקים ונשיקות!

אבל עדיין מרגיש לי שאצל הקטן יש כאן משהו מעבר להתנהגות נורמלית.

 

והוא נושך, מושך בשיער, מרביץ וזורק דברים.
הוא לא מבין שזה כואב לאחרים. זה לא גיל שמבינים.
גם עונש לא עוזר.
מה שכן- הרחקה מיידית למקום כמו מיטה או ספה שמבודדת אותו מהנפגעים...אם עושים ככה באופן עקבי זה יכול לעזור.
אני לא חושבת שזה בעייתי, אולי יכול להעיד על ילד קצת תחושתי. אולי.

תאור קלאסי לבעיות בוויסות חושי.
לפנות להתפתחות הילד, ועד שעושים את כל הפרוצדורה הסיוטית הזאת- לעשות לו עיסויים עמוקים כל ערב בידיים, הרגליים, בישבן, הלחיים. למצוא את העומק שנעים לו. אפשר לעסות עם קרם או שמן.
לתת לו לחוש דברים שנעימים לו- ברבצק, חומרים שונים, לתת לו לקפוץ הטרמפולינה/ מיטה בזהירות, תרגילים לויסות חושי תחפשי ביוטיוב. בהצלחה

לצערי לא עבר לגמרי... היום הוא בן 6 ועדיין אוהב לקום באמצע הלילה / לפנות בוקר😐.


זוכרת בפעמים הראשונות, הייתי מוצאת כסאות ליד המתגים שהדליק וכדומה.

הדבר היחיד שיש לי לומר, זה לדאוג שהבית יהיה בטיחותי לחלוטין (שקעים סגורים או מוגנים, גפרורים מחוץ לתחום, סכינים מסוכנים, כלי זכוכית, חומרי ניקוי).

ב8 בבוקר...

גם לבן השנתיים שלי יש בזמן האחרון קטע לקום פתאום באמצע הלילה בשעות מוזרות
זה מעיק אבל זה לא ימשך לעד... גם עוד מעט חורף ובחורף גם ישנים יותר לדעתי

קרה לנו. אני שמתי מעקה (כמו זה של מדרגות) בדלת של החדר וכך היא לא יכלה לצאת באמצע הלילה. אגב, הילדים מאד נהנו מהמעקה ביום - זה היה מבחינתם כמו "דלת קטנה לבית שלהם". אני מאד ממליצה. אני לא יודעת איך אפשר לישון עם שקט נפשי אחרת. 

לשים לו משחקים מעניינים במיטה ולהשאיר לו אור קטן, כדי שגם אם יקום - ירצה דווקא להישאר במיטה. (עדיף לשים את המשחקים אחרי שהוא נרדם לשנת הלילה, כדי שלא יסיחו את דעתו לפני השינה...)

 

גם הבן שלי, כשהיה בן שנתיים וחצי, היה יוצא מהמיטה בלילה (אולי עוד לפני שנרדם סופית). בבוקר כמעט תמיד היינו מוצאים משטח שלם של פאזלים מורכבים... אבל יחסית הוא היה כבר בוגר, ולא ניסה לעשות שטויות או להרעיש. (ועד היום הוא ציפור לילה גדול - עושה מלא דברים ועיסוקים במיטה או לידה עד השעות הקטנות של הלילה...)

הזכרת לי את הסרטון הזה ועוד הרבה אחרים

רק חפשי ביוטיוב baby escapes from crib 

 

 

חשבתי שיש עיצות בדוקים ומועילים למחדל הזה...

והתכוונתי עידודים לזה שזה עובר תוך כמה ימים מקסימום חודש חודשיים לא יותר 

 

לגבי הפתרונות מעקה של מדרגות לא נראה לי יעשה לו את זה, הוא תוך שניה ילמד לטפס גם עליו...

ולגבי משחקים, יש לו ליד המיטה.... זה לא הסיפור של מה לעשות.... 

לדעתי זה הקטע שהוא פשוט נהנה מהשליטה.

 

כרגע לפחות אם הוא קם באמצע הלילה, לאחר התנגדויות הוא חוזר לישון. מקווה שהוא גם יפסיק לקום באיזה שלב....

 

בכל מקרה תודה לכן!!

ו-ט' אני יכולה להוציא סרטון כזה גם רק שאני צריכה מצלמות בכל הבית לא רק בחדר 

בינתיים הבית לא גדול אז אפשר לנעול קצת דלתות.

משאירים רק את החדר שלו והחדר שינה שיוכל לבוא אלינו...

מבחינתי אני מעדיפה להשאיר לו עצמאות ולעבור דרך ארוכה שבה ילמד שבלילה ישנים

כרגע ברוך ה' בחסדי שמיים מרובים המצב משתפר... 

תודה לכולכם על העצות!!!

"זה הרוח,זה הרוח השובב,
זה הרוח,שהביא איתו הסתיו"
(זה רק הפזמון של השיר.יש גם בתים...)

גם בית שמוזכרים שם עלי שלכת...

או זה?

אשמח לעוד

בסוף זה היה תולעים..

אח"כ לסגל הרגלי שינה מחדש זה לוקח חודשים ואנחנו עדין בתוך זה (אין מה להשוות כמובן.. אך זה עדיין לא ברמה נורמלית..)..

תתני את התרופה: ביום 1,2,10,14- מניסיון של הרבה שנים, זה ממגר הכי טוב במקרים ממושכים..

לפחות תדעי שאת מכוסה מהבחינה הזו..

 

יש ספסוד. תבדקי בקופה שלך

ואם אצרף אותה עכשיו צריך לחכות עוד חצי שנה, וגם אז רק אולי יתנו לי..

ואין לי כוח לא לישון טוב לעוד חצי שנה

תודה על התגובה, לא ידעתי שזה עד גיל 12..

לרוב זה כי היא צריכה שירותים, לפעמים אומרת שמפחדת

וכמובן אני מתעניינת ומרגיעה

אני עשיתי כדעה הראשונה... תמשיכי עם תרגילי הפזיו... וזה יגיע בע"ה...

נשמע שהיא בסדר גמור.
לגבי הנעלים כדאי לחכות להליכה טובה ולא "כמה צעדים מידי פעם".
עכשיו חשוב לשים גרבים עם אנטי סליפ נגד החלקה.

אני ממליצה על פאפיה ואלפנטן- לא נמרוד (אלפנטן נמצאות בחנויות של נמרוד).

לא הבנתי עד כמה זה אמיתי עד שראיתי את מה שכתבת...

עזרה כלכלית יכולים לעזור אבל נפשי? .. אני אחלום
אמי היקרה לצערי הרב רק תשפוט אותי ולא תבין ואבא תמיד מהנהן עם הראש ושןתק
נורא מתסכל..