פורום הורות (עמוד 86)

'איך לדבר כך שילדים יקשיבו ולהקשיב כך שילדים ידברו' וגם שאר הספרים של אותן כותבות (אדל פייבר ואיליין מייזליש)
'איחזו בילדיכם' של ד"ר גורדון ניופלד וד"ר גאבור מאטה
(כל הספרים הנ"ל בהוצאת לייף סנטר)
ובהקשר של חינוך למצוות (ועוד עקרונות חשובים בחינוך על הדרך) - 'בנחת רוח' של הרב זאב קרוב.

ולא בקטגוריה של ספרים אבל גם נותן הרבה כלים בחינוך (ואפילו בחינם) -
הבלוג של 'בהתהוות'- הורות בחסד
וגם סדרת שיעורים על חינוך של הרבנית דינה ראפ - אם בישראל - הרבנית דינה ראפ

עמוק, מעניין, מעורר השראה ממש.
ותורני כמו שחיפשת.
נוגע מאוד בכל התחומים האלה שכתבת, ואני בגדול התחברתי לגישה..
2 כרכים.

כרגע לקחנו אותו בהשאלה מחברים, לא ניסינו לקנות..

תרם לי המון מחכה ללכת שוב

אה וגם ראיתי סרטונים של תקשורת מקרבת זה היה ממש טוב 

והספר איך לדבר כך שהילדים יקשיבו 

היא משיגה בזה, למה מולך בוחרת להתנהל ככה

היא יודעת שזה נוגע לך בנקודה רגישה מאוד, ושככה היא יכולה להשיג אצלך הכל. אז היא מנצלת את העובדה הזו.
אצל הגננת היא יודעת שלא יעזור לה לבכות, אם הגננת אמרה שהיא לא מרשה משהו, אז היא לא תרשה גם אם הילדה תבכה ותצרח עד השמים, אז הילדה בכלל לא מנסה, יודעת שאין טעם, שחבל על הזמן...
אם תהיי יותר תקיפה ותעמדי על שלך ולא תוותרי לה כל פעם שהיא צורחת, זה ייפסק מהר מאוד..
זה קשה, אולי צריך הדרכה צמודה ממנחת הורים, אבל זה הרעיון

רבה על התגובה המושקע
אני אבדוק

למרות שכהורה באמת מאוד קשה להישאר סבלני מול זה

דווקא לי נראה שזה בגלל שהיא לא מקבלת את מה שהיא רוצה ואז היא מתוסכלת שלא מבינים אותה. אם תראי לה שאת מבינה מה היא רוצה ולא מתרגשת מהבכי שלה היא תפסיק לבכות. אולי במעון הם לא מבינים את הדיבור שלה ואת יכולה יותר להבין. הגיוני שהיא פורק את המתח מהמעון כשהיא מגיעה הביתה.
בהצלחה רבה!

הילדה מביעה פורקת קושי שעובר עליה כנראה בהסתגלות למעון וכל מה שהיא רוצה ממך זה קשר . לבדוק שאת כאן שאת איתה ולפעמים היא בוחנת את זה בדרך השלילה .
לכן חשוב לדעתי לשקף לה את הרגשות . להיות אמפתית . לראות את הבקשה הסמויה שמעבר להתנהגות הלא רצויה.
למשל - אני רואה שאת כועסת.. מה קרה ? (אפילו עם חיבוק )
אבל אם היא מבקשת או עושה משהו שאת לא מסכימה ה לא סותר שאת יכולה לומר לה - אני מבינה שאת כועסת אבל ממש אי אפשר .
ולא לדון בזה ולהסביר .
הרעיון שהרבה פעמים להורה קשה עם ההתנהגות ואז אנחנו מתרחקים .וכועסים. ובעצם הילד רוצה קירבה .
תלמדי אותה איך כן לדבר . מה יכלה לעשות . לבוא להגיד בלי לבכות .. למשל וכו..
כשהיא תסתגל למעום כנראה שההתנהגות תפחת
וגם זה גיל ההתבגרות הראשון .. אז לא לשכוח גבולות .
בהצלחה

להיות נחרצים ולהגיד שלא נעים לנו הבכי ואפשר לבקש יפה (איך? תלוי ברמת הדיבור שלה). תדגימי לה איך לבקש.
אם זה חוזר על עצמו או בוכה שלא נותנים לה לדעתי פשוט להתנתק ולהמשיך הלאה.... זה בסוף יעבור....

תקראי כאן.
יש גם תמונה של תינוק עם כתם כמו שאת מתארת.

סימן לידה – ויקיפדיה

לבת שלי יש גם והרופאת ילדים אמרה שסביב גיל שנתיים זה עובר ..

בעלי תימני, ואני גם ראיתי דבר כזה ונבהלתי בהתחלה אצל הבכור...

ואז חמותי ראתה את זה כשקלחתי אותו איתה ושאלתי אותה על זה והיא צחקה. כל התינוקות שלה נולדו עם כתם כזה, וגם בכל המשפחה המורחבת - זה החומר שגורם לגוף להתכהה ולא להשרף (מלנין נראה לי), והוא מגיע בצורה מרוכזת באזור הישבן, ככה לפחות היא הסבירה לי. לבן שלי שבן שנתיים וחצי זה עדיין לא נעלם, אבל אצל הגדולים כבר לא רואים, והם באמת כבר יותר כהים (הם לא ממש כהים, אבל לא מאלה שנשרפים בשמש, ואצל כולם היה כתם כזה, לפעמים יותר בולט וגדול ולפעמים פחות)

לפחות זה בישבן אז אף אחד לא רואה..

יש תינוקות שנולדים כך.

 

אולי זה מה שיש לו.

לא אני לא מעדה כהה.
סליחה על התאור אבל יש לו 2 כתמים אחד ממש מעלהנפס ועוד אחד ממש על הישבן עצמו למעלה..
מענין באמת ממה זה נובע?

אולי למרות שאתם לא מעדה כהה, יצא לכם ילד יחסית עם הרבה מלנין (זה לא אומר בוודאות שהוא יהיה כהה, זה כן אומר שהוא יהיה יחסית מוגן מהשמש ופחות ישרף - יש לזה הרבה יתרונות)

מה שאת מתארת זה כתם ממש נפוץ. גם בצורה שלו - של שני כתמים, אחד במרכז ואחד בצד.

בכל מקרה, זה יעבור עד גיל 5 בוודאות, וזה בברור לא שטף דם או משהו דומה, כך שאין הרבה מה לעשות עם זה, וגם אין מה לדאוג.

זה רק כתם לידה אני נלחצתי שהבת שלי נולדה והרופאת ילדים צחקה עלי ממש..

בטיפת חלב היא אמרה שזה בסדר,
עד איזה גיל שנתיים אאל"ט..

לילד שלי יש עד עכשיו ( בן 3 וחצי) זה נראלי התבהר

( נראה כזה כאילו נתנו לו מכה אבל זה ככה אצלנו במשפחה גם יש כאלו)

לבת דודה שלי עדיו יש והיא בת 4
זה ממש בהיר וממשיך להשתפר ולהעלם

מלוכלכך
לי היה לכלוך באזור של ניקוז המים וזה גרם לכתמים מעצבנים תבדקי...

זה נשמע כמו כתמי מרכך

רק מעירה שבגיל 4 וחצי ילדים עוד לא ממש מבינים ערך של כסף, אז לא בטוחה שהוא יבין כל כך את הרעיון של ההחלפה

אם לא אכפת לו אז אין שאלה
ואם כן אכפת לו גם נראה לי אין שאלה, ואת הזוג שלו תתני צדקה למי שאין.
אי אפשר ללמד בגיל 4 שווה ערך או ערך של כסף .
אבל קנאה יכולה להיות- תלוי באופי של הצעיר.
לדעתי אם יש קנאה זה להרוס משהו ודאי (מערכת יחסים) על ספק( ילמד את ערך הכסף).

לקנות לו פנס מיוחד לאופניים או בקבוק עם מתקן שמתחבר לאופניים.
בעיני גיל 4 וחצי עוד לא יבין את הערך של הכסף ויספיק לו להרגיש שגם הוא מתחדש במשהו, אפילו שזה לא בסדר גודל של אופניים- הוא לא באמת מבין שיש הבדל כספי בין אופניים חדשות לפנס..

אפשר גם להסביר לקטן שהגדול כבר גבוה וצריך אופניים גדולות יותר.

דיברתי עם הצעיר, והסברתי לו שאם יש משהו טוב אין סיבה לזרוק אותו ולקנות חדש.
הסתכלנו יחד על האופניים, והחלטנו על השינויים שנעשה בהם..
העברנו כיסא מאופניים אחרות, שהוא במצב טוב יותר
קנינו צבע לצבוע את הכידון ואת המושב האחורי (שאפשר להרכיב עליו חבר) שקצת החלידו
קנינו מחזירי אור חדשים, פעמון חדש
ו..
היום בעלי האלוף נסע עם הגדול, קנה לו אופניים עם נצנצים כאלה שיוצאים מהכידון (מאיפה שמחזיקים את הכידון) והביא גם כאלה לאופניים של הצעיר!
בע"ה, מחר יהיה להם פרויקט לסדר את האופניים, ואם לא מחר אז בהמשך השבוע
תודה רבה על הרעיונות!

כמה מחשבה והשקעה

כל הכבוד על המחשבה והביצוע.
רק מוסיפה את דעתי למקרים דומים בעתיד.
לדעתי, יש מצבים שהתרחישים בראש נראים לנו גדולים ומפחידים ולא הוגנים, ואיך הילד יקבל את זה וכו'
אבל אם ההורה שלם עם זה אז הילד מקבל את זה בטבעיות.
יש דברים שמקבלים בירושה מאח גדול וזהו.
וגם מהצד של הבכור לא צריך לעשות מזה עניין.
אפשר לקנות לו אופניים חדשות בלי נצנצים ודברים מנקרי עיניים,
להתלהב ולהתרגש איתו שלא בנוכחות הקטן
וליד הקטן להתייחס לזה כדבר רגיל.
ואחרי תקופה מסויימת (נניח לקראת הקיץ)
להגיד לקטן בוא תראה מעכשיו 2 זוגות האופניים הם שלך תיקח מה שאתה בוחר, מן הסתם עם הזמן יתרגל לטובות יותר וישמח בהם.

לגבי ערך הכסף, מסכימה עם מי שאמרה שאין להם מושג בזה... תנסי לתת לבן ה4 שקל, ואח"כ לנסות לשכנע אותו להשתדרג לחצי שקל.
תנסי הפוך, יהיה יותר קשה.

אני ירשתי המון דברים מאח שלי ולרוב זה לא הפריע לי

אפשר לקנות אפניים יד שניה טובות במעט כסף לגדול, ולא חדש לגמרי , כך שתהיה איזשהי פשרה.
לא חדש -לא ישן. וכך גם אלה שיקבל מאחיו.

ואהבתי את ההצעה של פנס או משהו דומה. רק שלפעמים זה עולה הרבה כסף כמעט כמו אפניים יד 2.

כל הכבוד

לחסוך להם לבוא ולעשות לנשים בלבד..? או חלקית לפחות לבוא? שלא ירגישו מיותרים..

אולי בסוף כשיקבל רק מים יפסיק להתעורר?

קודם כל להוציא את המטרנה מטקס השינה, כדי שהוא ידע להירדם בלעדיה. הייתי גם גומלת מהמטרנה בכלל, אין בה שום צורך בגיל הזה, חוץ מלפרנס את היצרנים. (וגרוע מכך, הרבה פעמים היא באה על חשבון צריכה של מזונות אמיתיים, וכששותים בלילה מבקבוק זה מזיק מאד לשיניים).

הייתי מסבירה לקטן שעוד מעט תגמר הקופסא של המטרנה ולא יהיה לנו עוד מטרנה. מי שיתעורר בלילה יכול לשתות מים. מטפטפת לו את זה במשך תקופה ואז פשוט לא קונה יותר, כשקם מציעה לו מים, חיבוק, מוצץ (כל מה שיש בטקס השינה הרגיל). כנראה שהוא יבכה, אבל לא הייתי מתרגשת מזה. לא קל להפרד מהרגלים - אבל זה הכרחי להתקדמות. תקצירי לו הרבה חום ואמפתיה טבע"ה תוך שלושה לילות תראי שיפור משמעותי. סביר להניח ששבוע גג זה מאחוריכם.

גם לגבי הנחירות וגם לגבי הנוזלים באוזניים.
לגבי הנוזלים תלוי בכמות שלהם וניתן להשתמש בנרות הופי.
לגבי הנחירות והפסקת הנשימה חשוב לקחת אותו להיבדק כמו שציינת שאתם מתכוונים לעשות.
מה שאני יודעת שמאוד מקל זה לדאוג שהילד ישן באופן כזה שהסנטר שלו לא יהיה על בית החזה. לעיתים זה מפריע לקני הנשימה. אפשר לשים על כרית נמוכה יותר.
במידה והאף סתום אפשר לקחת צימרון לטבול במים עם מלח ולמרוח מעט מעל השפה העליונה. ממש מתחת לאף זה עוזר פלאים

אם קיבלת הפניה למרפאת שינה, חבל שהוא סתם יסבול. 

אם את רוצה לנסות כל מיני שיטות (כמו שתיית מים קסומים) - אז זה הכסף שלך... - אבל לא כדאי שזה יבוא על חשבון טיפול אמיתי. 

(אגב, נרות הופי יכולים לגרום לכוויות משעווה שעלולה לטפטף על הילד אז כדאי להיזהר. כמו כן, כדאי לדעת ששבט ההופי האינדיאני שעל שמו הנרות הכחיש כל קשר לשיטת הטיפול שמיוחסת הזאת. זה סתם מקדם מכירות).  

 

הפרעות בשינה יכולות לגרום לו לפגיעה בהתפתחות וחבל למנוע ממנו טיפול יעיל. 

 

וכן, נוזלים באוזניים יכולים לעבור לבד, אבל כדאי שזה יהיה במעקב. 

וההורים לא עשו לו והוא היה מפסיק לנשום תוך כדי שינה תמיד מנוזל ונוחר חזק.
תבדקו את זה

לע יודעת אפעם אין לו נזלת ... אולי פעם בשנה אבל האף כן סתום
התחלתי לתת לו סוג של סירופ מחזק וראיתי שינוי מיידי הנשימות הרבה יותר חלקות ואם נוחר אז לא נורא כל כך אבל לקראת סוף הלילה שוב נוחר חזק - מחכה שיעבור השבוע ונראה אם ממש עזר

שאני מרגישה בדידות

אפשר גם לעשות חגיגה רק אתם. מה רע?
גם לשמוח, ולרקוד, ולספר את הילד, ולאכול ארוחה חגיגית.
אתם לא צריכים להיות תלויים באחרים כדי לשמוח.

אבל ביום הולדת שלוש כן חגגנו- קיבל כיפה וציצית
ומתנות יום הולדת... סה ממש עשה לו את זה,
חבל לוותר לדעתי.

מה רע בלעשות יום הולדת בארוחת שבת משפחתית כשאתם מגיעים להורים? (מי שממילא בא ישתתף בחגיגה) תביאו עוגה יפה, תקשטו את הבית בבלונים או משהו, תביאו לו זר יום הולדת,
תבקשי מהאחים הגדולים להכין לו בהפתעה אלבום ציורים... מרימים על כסא, שירי יום הולדת...
כמו בגן
אצלנו הם ממש מתרגשים ושמחים מחגיגות כאלו וזאת לא מדי טרחה עבורנו.

בתאריך שבו אמורה להיות החאלקה פלוס מינוס. אבל אני מתלבטת כמה זה שייך "לגנוב את ההצגה" בברית.. או אפילו קודם.לא לערב שמחה בשמחה

עם המשפחה המצומצמת, אפשר אולי גם סבא וסבתא

ושיביא עוגה (אצלנו עושים כזה בצורת ציצית אז הילד בכלל באורות) לגן וכולם יברכו אותו.

בעייני זה הכי מתוק והכי משמח

נשמח לרעיונות בקונספקט הזהת..

איזה סוכריה או משהו שהוא שם בשקית ומברך אותו (ובסוף הוא עם שק ברכות ושקית ממתקים)

ואם גם מספרים לו בדרך על הרב ועושים מזה עניין זה בעיניי חוויה מיוחדת ממש!!

 

אולי לחברות אפשר גם להראות סירטון\מצגת על הילדה
או להוסיף קצת ריקודים
אנחנו עשינו לבד פעילות יצירה עם שוקולד. היה מצויין ב"ה.
דרך אגב אם עושים הפרשת חלה, היצירה יכולה להיות שכל אחת תכין חלה

אולי לעשות משהו משותף בשביל הבית ספר שלהן למשל? שלט מפסיפס או משהו בסגנון...ואז גם יש ליצירה ערך כלשהו. או להכין סידורי פרחים ולחלק בבתי אבות, להכין שיפודי ממתקים מגניבים ולחלק במחלקות.
אפשר גם ללכת כולן יחד לשמח בבית חולים/בית אבות ולחלק מה שהכינו.

וכנראה מקנאה.. ככה נשמע לי וככה קורה לי עם הילד (בן שלוש) מאז שהקטנה נולדה הוא בוכה הרבה נופל נפילה עדינה ובוכה כאילו שבר רגל!

אולי תנסי לתת לגדולה יותר יחס במשך היום...זמנים שתהיי איתה לבד...
במשך היום תנסי לשחק איתה במיטה שלה שתהיה לה קונוטציה טובה שמיטה זה דבר נחמד...

הפתרון היה לשים את הקטן בתוך העגלה שלו בחדר שלה לידה עד שנרדמה.
בשלב מסוים למדנו "לעבוד עליה", אם הוא בדיוק היה צריך לינוק, היינו שמים את העגלה הריקה בחדר שלה, והיא חשבה שהוא בפנים, וכך הלכה לישון. היינו רק צריכים לקוות שהוא לא יבכה או ישמיע קול מהחדר השני ואז היא תגלה את האמת...

אמינה מרווחת כיף לנהוג עליה
ולעומת קרייזלר בהחלט הטויוטה עדיפה

ותודה על התגובה

אמינות החברה דלק ונוחות נהיגה על הכביש וכן רווח בתוך הרכב... לא רע פשוט טויוטה מעולה לעומתה...
פ

אם היא סובלת מ"חרדת נטישה" או כד'... אין בכך ענין, גם למה לחשוב כך.

 

פשוט תעשי את שלך. אם היא כ"כ אוהבת אותך, אז תמשיכי להיות דודה טובה.

 

אם היא מתחילה לצרוח כשאת נעלמת - תגידי בנחת שאת הולכת רגע, ושתחכה בלי לצרוח, ותלכי...  היא תלמד עם הזמן שאכן זה לא מה שעוזר, ושאת גם חוזרת..

 

יתכן שהיא מרגישה שההורים קצת במתח - אז מוצאת בך פינה שלוה ובטוחה. יופי. אז זו העזרה שלך (אגב, מה זה "האמא שלה מתגרשת".. זה שני ההורים...)

ולצפות שהיא לא תשים לב.
זה עוזר ומחזק את האמון.

היא מפחדת וצועקת...

 

הרבה פעוטות בגיל הזה נעלבים לא מזה ש*המבוגר יוצא* אלא מזה ש*הם לא יוצאים*. ממש מעליב שלמישהו אחר הולך להיות עכשיו מעניין, בכל העולם הקסום ההוא שמאחורי הדלת הסגורה, ואני נאלץ להישאר במקומי...

אצלנו, כשאורחים יוצאים מהבית, לרוב אני מחזיקה את הקטנצ'יק ויוצאת יחד איתו, מלווה אותו כמה צעדים החוצה (אנחנו אומרים שהוא מקפיד על ארבע אמות של הכנסת אורחים ). אחר-כך חוזרים. אז הוא לרוב מקבל את הנטישה הרבה יותר בקלות.

 

וכן, חרדת נטישה הגיונית מאוד לגיל הזה. כל מה שתיארת הגיוני ומתאים, אפילו בלי גירושין ברקע. עאכו"כ עם גירושין.

כל הכבוד לך שאת עוזרת לאחותך ולתינוקת בתקופה הקשה הזאת! ממש צדקת. שתיחתמי בע"ה לחיים טובים 

 

 

שבתור בת להורים גרושים ( אני אישית עברתי את זה לא בגיל קטן)
אבל אחי היה בערך בן 5 וממש היה צריך בתקופה הזאת תמיכה ואהבה ממישהי שהיא לא אמא

כי אמא עכשיו עסוקה בגירושין/ מריבות/ משפטים והם מרגישים הכל....אז תתני לה את כל התשומת לב שאת יכולה את מצילה את הנפש שלה, את נותת לה את התמיכה שהיא לא מקבלת מאמא ואבא...היא אומנם קטנה אבל הם מרגישים הכל....
לכן זה הכי הגיוני שבעולם שהיא נדבקת אליך ככה... יכול להיות שהיא מרגישה שאת יותר רגועה ונינוחה ושאת הולכת זה מלחיץ אותה כי כנראה אמא שלה לא...
( תלוי גם באיזה שלב הם שהאבא יצא עכשיו מהבית או כבר מתקדם יותר..)אם האבא לא רואה אותה אז כמובן שזה קשה לה גם היא קולטת שמשהו לא בסדר ואת הביטחון שלה❤️
את עושה דבר גדול שככה את איתה בתהליך הזה! שתדעי שזה יכול למנוע הרבה בעיות רגשיות אחר כך..... בגיל הזה היא ב״ה תשכח ( אחותי הקטנה היתה בגיל הזה והיא לא זוכרת כלום היום, אבל אז היא גם הייתה צריכה דמות לבטוח בה דמות תומכת שלא תכעס עליה שתהיה שם בשבילה...)
אם יש עוד ילדים בבית אז גם תראי להם שאת שם בשבילם...

( יכול להיות והגיוני שכמו שאמרו פה שזה גם חרדת נטישה שקשורה לגיל שלה ואולי זה מתעצם בגלל הגירושין)

אל תוותרי ותנסי שוב ושוב להסביר לה תוך כדי שאת מלטפת או מחבקת ״ אני הולכת לזרוק את הפח ואני לא עוזבת אותך תכף תראי שאני חוזרת״ ושתחזרי תגידי ״הנה חזרתי אני פה״..כל פעם באותו נוסח
ככה תסבירי ולאט לאט היא תתרגל...
גם לפני אמבטיה או כל דבר אחר אל תתיאשי ותסבירי שוב ושוב יפה ובעדינות ...


כל הכבוד לך!

מחשש לזיהוי

לקח לזה הרבה זמן לרדת. אומנם זה נהיה פחות משמעותי, אבל לפחות עד גיל חודשיים ראו משהו..

לא חששתי כי היה לי ברור שזה מתעלת הלידה, ואולי לא שלחו אותי לאולטראסאונד, כי בגלל שהיא נדבקה בCMV בכל מקרה עשינו את הבדיקה 5 ימים אחרי הלידה..

אני רק זוכרת שהרופא משפחה צילם אותה כדי להראות את הבלוטה היוצאת דופן לסטודנטים שלו.. ואני בקושי צילמתי אותה בהתחלה כי התבאסתי מהתמונות.. אל תדאגי - היום אין זכר לבלוטה...

בטח יש עוד ספרים טובים בלי הדברים האלה.

ו זה באמת נראה לי בעייתי.. דווקא כן הייתי מעדיפה שייחשפו לזה דרך אחרים.
הילדים שלי יודעים לדןגמא שיש דברים בתחום האפור שאצל סבתא/ חברים אנחנו מאפשרים, אבל לא בבית לכתחילה..
כנל נראה לי לגבי הספרים,..

זה שהוא ייחשף לזה בהמשך החיים לא אומר שצריך לחשוף אותו כבר עכשיו. וזה שהוא יראה את זה בחוץ לא אומר שמתאים להכניס את זה גם הביתה

מדריך לילדים/נערים.
יש את ההתייחסות שלי כהורה לילד ועם כל האכפתיות הקשר הזה הוא קשר של הורה לילד.
גם כשאדבר איתו על הכל השיח יהיה מסוג אחד.

לעומת הקשר הזה יש קשר של אח גדול, מדריך, מורה לפעמים שהקשר איתם הוא יותר ישיר פחות אמצעי. אין מטען, אין פער גילים משמעותי ועוד.

גם אם תדבר איתו על הנושאים הללו זה לא ימלא את כל הצרכים והסקרנות שלו. עם זאת אתה כהורה רוצה לבחור את המדריך שידריך אותו בהקשרים הללו.

הנער צריך לבנות הבנה נכונה של מה זה קשר, מה זו אהבה וכו'.
אני למשל קורא את הספר לפני כן ואם הוא מאיר בעיני את הנושא בצורה נכונה, גם אם אינטימית (אישית, קרובה) אז הוא ראוי בעיני ואף נצרך.

למשל הספר "מכתבי יוני" (אמנם לגיל קצת יותר גדול) יש בו מכתבים בין בעל לאשתו, שמראים לנער זוגיות בריאה ונכונה שאני לא הייתי יכול להעביר אליו כהורה מפאת סוג הקשר השונה שיש בינינו.

אני רואה אותו קורא, רואה אותו מתמודד ובונה עוד קומה בעולם שלו אבל בהדרכה נסתרת שלי כי הספר נכון בעיני.

ככה גם בהדרכה בתנועת נוער ובכל מסגרת אמצעית שהיא בקומת ההדרכה ולא בקומת ההורה.

ש"מאיר" נושא כזה בצורה של קשר בין צעירים שאינם נשואים, זה דבר גרוע. כבר אינו "בצורה נכונה". בונה אצל נערים פנטזיות שלא שייכות. זה ממש מתכון להרס בהמשך. 

 

בספר מכתבי יוני, הבעיה אינה בקשר שבין איש לאשתו, אלא במה שיש שם לא במסגרת הזו. ומבחינה זו, הוא אכן מקלקל. ובנקל גם אפשר לראות גם שם, להיכן זה התגלגל תוך זמן לא רב.  מעלתו של האיש הזה, אינה דווקא בכך.

לא קשור ל"ייחשף לדברים". ילד רואה דברים שיודע שהם לא בסדר. לא "בצד שלנו".

 

אבל בתוך ספר, זה רעל עטוף בסוכריה. אלו מושגים שלא ראויים לאף ילד. בונים פנטזיות, ובוודאי דברים שמנוגדים להלכה. יכול להיות לזה מחיר יקר מאד אח"כ.

 

קל וחומר ילד שמתחנך בת"ת. חבל עליו.

לגבי הספרים זאת החלטה שלך כמובן .
אבל לפעמים אנחנו תמימים מאוד במה שאנחנו חושבים על הילדים שלנו.