פורום הורות (עמוד 86)

האם שאלת במוקד קופת חולים?

נשמע מוזר, אך הם הפנו אותי פעם לרופאה שהצליחה עם ילדה עקשנית וסרבנית..

תוכלי לפרט?

שלא צפיתי שהמלצת מוקד קופת חולים, אכן תוביל אותי לרופאה שמתמחה עם ילדים בעייתיים..

בכללית

חינוך ביתי

אולי יש דרך להתייעץ איתם
בהצלחה

הם יכולים להגיש תביעה לבית משפט, כי יש חוק חינוך חובה. לא מבינה בחינוך ביתי, אולי תבדקי בעמותה ששלחו לך פה. למה בעצם לא לשלח אותה לגן? יש לכם עוד 3 חודשים בארץ( אם הבנתי נכון). היה לה רע שם?

הוא מקצוען.
באנו אליו בתחילה בגלל זמינות גבוהה לתורים, והמשכנו בזכות איכות האבחנה והטיפולים.


החניה באיזור בעייתית.
חונים במגרש החניה שברח׳ הרצל 47 או אם במקרה מוצאים חניה בכחול לבן.

הייתי אצלו כילדה וגם כמבוגרת (ובתור היו המון ילדים)

ואמרו לי שאין אא"ג מיוחד לילדים. פשוט ללכת לרגיל

מקסימה, אנושית ומקצועית

ממש באסה!
זה כ״כ מציק להם :-/
תתחילי טיפול גם עם בן ה4 ובת השנתיים אמורה לקבל גם ככה מנה נוספת של וורמוקס 10 ימים אחרי הטיפול הראשוני.
לנו הרופאה אמרה שלא נותנים טיפול לבן החודש. אבל אמרה שאם נראה שוב אז כדאי לטפל גם בשאר בני המשפחה (את ובעלך ואם יש ילדים נוספים גם בהם) ברגע שראינו גם אצל הבת שלי (שבועיים אחרי שראינו אצל הבן) התחלנו כולנו טיפול.
את המצעים, מגבות, שמיכות, פיגמה, תחתונים וכו.. לכבס לפחות ב60 מעלות

חשוב לדאוג לשטוף ידיים עם סבון ולגזור לילדים ציפרניים כל הזמן..
כדאי גם לעדכן את הצוות במסגרות שלהם כי זה מאד מדבק אז שידאגו לשטוף ידיים על הזמן.. בהצלחה!

אז את ובעלך לקחתם ורמוקס בלי לדעת שבאמת נדבקתם? והקטנטנה שלך בת החודש נדבקה? אז איך זה עבר לה בלי טיפול?
תודה על התשובה המפורטת והיעילה!!

אני ובעלי התחלנו טיפול בוורמוקס כי לא רצינו לקחת סיכון..
בן החודש לא נדבק אבל הרופאה אמרה שבכל מקרה אין טיפול בגיל הזה.. יכול להיות שעובר אליו בהנקה אבל לא בטוחה. בכל מקרה תדאגי לשטוף כל הזמן ידיים

יש גם פתרונות טבעיים.
שמן או כמוסות שום, אכילת גרעיני דלעת, הפחתת סוכר וקמח לבן.

אולי "מכסה" עם דבק חם אחרי שאת מסובבת ידנית את הנעילה אצלו? עם סיכה אח"כ זה אמור לצאת בבת אחת.

ליד לשונית הנעילה

כתבתי שזה לא עובד

תפתחי את הדלת וכשהיא פתוחה חפשי בצד יש אפשרות לנעול כך שרק את מבחוץ תוכלי לפתוח

בכל רכב יש את זה..תפתחי את הדלת יש על הדלת לשונית קטנה שנועלת את הדלת ואפשר לפתוח אותה רק מבחוץ

אם לא תמצאי אצלם לך אצלי ברכב איפה זה ואיך זה נראה...

יותר מאוחר כשאצא מהעבודה

ומצאתי בדלת האחורית איזה לחצן שאני יכולה להעביר אותו לנעילה אבל עדיין הילד יכול לפתוח ידנית מבפנים

 

כי שם ניסיתי.

סגרתי גם שם וגם בנעילה הידנית ליד הילד.

אבל אם פותחים מבפנים ידנית-זה משחרר את הנעילה.

תראי אם בחלק שמוסתר שהדלת סגורה יש מין כפתור. זה נעילת ילדים
http://www.bedug.com/pics/Subaru/ChildLock.png

https://encrypted-tbn0.gstatic.com/images?q=tbn%3AANd9GcQH5RNqU1X0OjZW9nK5CVHv1LO0kC2WLTJ-WvW_-EqpI-M08zf-


kids lock auto - חיפוש ב-Google


https://encrypted-tbn0.gstatic.com/images?q=tbn%3AANd9GcQG5KSop5DOdHeDaLh1hjgGk5yKcNPe-J7sccLs4QXGljC3sF6Y

נראה לי את לא נועלת במקום הנכון

הבן שלי הסתכל עלי במבט של: "אמא מה עשית לי??" חחח

 

תודה רבה לכולם

על הקישורים והתמונות!

 

חורף בריא

האפשרות הרגילה, הלשונית שנמצאת בצד הדלת שרוצים לנעול מבפנים
וגם אפשרות נוספת, כפתור נעילת חלונות שליד הנהג נועל גם את הדלתות האחוריות מבפנים

אם לא מכל דבר אנחנו הסטריים, אז מדברים שהם פיקוח נפש (להכניס דברים לחשמל, לפתוח דלת בנסיעה, לרדת לכביש וכד') כשנעשה הסטריה, הילד יבין. אם אין ברירה, אפילו סטירה, כשזה לא כלי יום יומי, אלא רק במקומות כאלו!

בגדול, לניעלת ילדים יש חסרון גדול - באירוע חירום ח"ו, לא בטוח שהמבוגר יהיה מסוגל לחלץ את הילדים. כדאי שלא רק יהיו מסוגלים, אלא גם מתורגלים בפתיחת החגורה והדלת - יחד עם הזהרה חד משמעית שאין לפתוח בנסיעה.

אבל כשמדובר בילד בן שנתיים שלא בדיוק מבין את המשמעות של מה שהוא עושה..

זו סכנת נפשות ממש.

היא יונקת? מקבלת תמ"ל?
אם את מניקה יכול להיות שמשהו שאת אוכלת מציק לה (חלבי, קטניות?), אם זה תמ"ל אולי צריך להחליף לסוג אחר.
זה באמת נשמע מתיש... אבל אם זה גזים בע"ה זה יעבור

את יכולה לחפש הדרכות ביוטיוב, מאד מרגיע ומשפר את איכות ומשך השינה של תינוקות.

וכדור פיזיו קפיצות עדינות בזמנים של צרחות..

בדר"כ

אותנו זה הציל כמה וכמה פעמים

תקראי קצת באינטרנט על השיטה. אני ממליצה לך בחום

הייתי הולכת לרופא ילדים לבדוק אוזניים.. ובדיקה כללית.
הבכור לי צרח צרח צרח ובאמת בגיל 3 שבועות היתה לו דלקת אוזניים חריפה.

לא מזיק לבדוק

במשך חודשים מרגע הלידה היא היתה מאד לא רגועה... בוכה המון,בלילות היה לוקח להרדים אותה אחרי כל יקיצה כמעט שעתיים שבזמן הזה רק בכתה וצרחה.. מסתבר שזה היה גזים. נתתי לה סימיקול זה קצת השפיע.. אחרי חודשיים זה עבר כלא היה והילדה היתה רגועה ומקסימה.
תנסי לשים אותה בתנוחת נמר על העץ (שהיא עפ הפנים לכיון ההרצפהו הזרוע שלך לוחצת לה קצת על הבטן.. זה מרגיע אותם)

ואצל השניה היה כך עם ריפלוקס סמוי

אמנם יש כנראה כאלה שהילדים שלהם ישנים לילה שלם ומשחקים לבד בלול רוב היום
אבל לא נתקלתי בזה אצלי עד עכשיו...

אולי בגלל זה קשה לי עם ההשואות.
היא היתה הרבה יותר עצמאית ממנו. וישנה אמנם לא לילה שלם .. קמה רק פעם אחת בלילה.. קצת יותר שפוי

בגיל הזה מתחילה חרדת נטישה, לכן הוא בוכה כשלא רואה אותך. שמעתי שמשחקי "קוקו" יכולים לעזור לו להבין שאמא לא נעלמת אלא הולכת וחוזרת.
המון בהצלחה!!
בסוף הם גדלים אני אומרת לעצמי שבטח עוד אתגעגע לתקופה שהם היו כ"כ תלויים בי...

הוא במסגרת?
ככל שתרגישי יותר מועקה ככה הוא ירצה להרגיש יותר ביטחון.
תנסי להבין שיש לו צורך כרגע להיות צמוד אלייך, ככל שתתני לו יותר ככה הוא ישחרר מהר יותר.
הרבה ידיים, עור לעור, מגע, עיסוי, ליטוף,מנשא וגם שינה משותפת (לפי הכללים) זאת לא מילה גסה.

זה מצריך היערכות שונה אבל אם עושים את הסוויצ בראש זה אפשרי. (תבקשי מבעלך שיגבה אותך בצרכי הבית השוטפים)
אפילו לשירותים אני מכניסה איתי.
(בגיל הזה אני שמה אותם באמבטיה יבשה לחלוטין כמובן, ומלטפת תוך כדי, בגיל קצת יותר גדול יש להם כסא ילדים מולי)

ומשגע את המטפלת במעון... רוצה שתרים אותו כל היום.כמו שהוא איתי בבית....את חושבת שהנכון הוא כן לספק לו את זה?כי אמרו לי תני לו לבכות.. הוא צריך ללמוד..
אני לא יכולה לשמוע אותו כל כך הרבה בוכה זה מתסכל אותי

הוא צריך ללמוד שאמא פה בשבילו ושהעולם לא כזה מפחיד.
כן, אני מאמינה בלתת לו כמה שיותר חום ואז הצורך יפחת לבד.
כדי שזה לא יקשה עלייך צריך להיות יצירתיים.
למשל יום שישי אני מתקתקת בישולים עם מנשא גב איזה שעה, מרדימה ואז ממשיכה לבשל.

או בצהריים כשגם הגדולים צריכים אותי אני שוב משתמשת במנשא גב כשאני יושבת על הספה, הכובד הוא על רגלי המנשא שנשענים על הספה,
וככה אני מקריאה להם סיפור.
במהלך היום אפשר לרדת לגובה שלו לשחק על מזרן פעילות תוך כדי המון מגע וקשר עין.

לגבי המטפלת- יש שוני בין התנאים עם אמא לתנאים עם המטפלת, זה לא אידיאלי אבל זאת המציאות. אני הייתי מנסה לפצות על זה בזמן שהתינוק איתי.

לגבי הלילות זה הכי קשה, אבל מהניסיון שלי עם הרבה הרבה מגע בשעות הערב הצורך להרגיש את אמא במהלך הלילה פוחת.
גם הקטנה שלי עברה מלקום פעמיים בלילה, היא קמה 5-6 פעמים.
כל עוד זה הנקה ולישון זה לא מפריע לי.
תנסי עור לעור בלילה. תראי אם זה מרגיע אותו.
או שתבקשי מבעלך לעשות איתו סיבוב בעגלה,
העיקר לא לתת לו לבכות הרבה לבד. זה רק יגדיל את הצורך שלו בכם.

אם את רוצה ללמוד ממליצה על הבלוג של בהתהוות שנקרא "הורות בחסד"
הורות בחסד

בהצלחה!

רק הזמן עזר.. מהרגע שלמד ללכת התהפך 180 מעלות ורוצה הכל לבד

זה הגיל שהם רוצים רק את אמא.. אך יש דברים שכן לדעתי כדאי לעבוד עליהם, למשל הירדמות על הידיים, הוא בטח כבר כבד, וזה לא פשוט התלותיות הזו.. כדאי ללמד אותו להירדם במיטה.. לא קל, אבל אפשרי, וישחרר אתכם קצת..

גם הבת שלי היתה ככה, פתאום בגיל 8-9 חדשים התחילה לבכות המון, לא יכלתי ללכת אפילו לשירותים, והתעוררה המון בלילה. 

שולחת לך קישור לאתר כללית שמדברים שם על התופעה הילד רואה את סבתא ובוכה? זו חרדת זרים

קחי בפרופורציה, תוך כמה חודשים תשכחי מזה לגמרי.

לגבי השינה-לדעתי זה גם קשור לתקופה, וגם למזון. זה הגיל שהנקה ופורמולות כבר לא מספיקות, ולפעמים תינוקות מפצים על הרעב באכילת לילה. כשהילד יעבור למוצקים במהלך היום עם בערך שני בקבוקים/הנקות ביום (שזה אפשרי כבר עכשיו, פשוט צריך לעבוד על זה..) אני מניחה שהוא יהיה יותר רגוע בלילה ויישן ברציפות. ככה לפחות היה אצלי..

בהצלחה!!

הבעיה ען השינה שזה התחיל כבר מגיל 4 חודשים.. זה תקופה ארוכה. לפני כן הוא היה ישן מעולה

יש לי בת מתוקה בת שנה וחצי, שהייתה מאוד תלותית ועדיין לפעמים...

זה חולף לאט אחרי הרבה חיבוקים והפגנת חיבה, וכשהייתי מתרחקת לפני כן הייתי מסבירה לה שאני הולכת ל...וכבר חוזרת לקח קצת זמן וזה עבד.

ובלילה אחרי שהייתי קמה לה כל שעה וחצי שעתיים, גם כשהוצאנו אותה מהחדר שלנו בגיל הזה (שמונה חודשים), שמנו אותה במיטה ונתתי לה לבכות מעט ואחרי כמה דקות שלא נרגעה, חזרתי, חיבקתי, אמרתי לה שאני אוהבת אותה אבל עכשיו לילה זמן לצבור כוחות ליום הבא שהולך להיות יום מאוד כיף ולכן כולנו הולכים לישון. בשבוע הראשון זה לקח שעתיים ההלוך ושוב הזה אבל לאט לאט זה ירד. אחרי חודשיים, רוב הפעמים אני שמה אותה במיטה והיא ישר נרדמת. פעם בכמה זמן לוקח לה קצת יותר זמן אבל לא ברמה של ההתחלה.

אוכל להמליץ לך בפרטי על מישהי שעזרה לנו מאוד, למרות שאנחנו עדיין בתהליך

נותן הרבה עצות איך להרגיל להירדם 

כאב בטן מביצה/גבינה/גמבה בארוחת ערב זה די נפוץ

בעלי כזה..

השאלה היא אם עיקר הקושי במעבר הוא מבחינתו או מבחינתכם. אם מבחינתו- עושים את המעבר בשעות היום, בהדרגה, במשך כמה ימים.

 

אם מבחינתכם- אחרי שאתם מחליטים להעביר אותו למיטת מעבר כי הוא כבר גדול ויכול- מלמדים אותו איך לגשת אליכם כשהוא צריך ואם הוא קם באמצע הלילה וכו', ומשחררים... כמובן, כדאי לדאוג שתהיה סביבה בטוחה למקרה שהוא יורד באמצע הלילה, אבל אם הכל תקין ובטוח, אני לא רואה סיבה לדאוג במיוחד. לאט לאט לומדים לשחרר ולהפנים את השינוי.

 

בהצלחה!

סכנת נפשות להשאיר את הדלת פתוחה כשאתם ישנים!
ילדים ובמיוחד בנים בגיל הזה הם סקרנים מאוד ולא מבינים סכנות.
פשוט אל תעשו את זה.

יש דלתות שהחלק העליון זה חלון או שתשימו מכשול אחר שאין מצב שהוא נכנס למרפסת לבד.
אולי תאווררו את החדר בשעות היום ובלילה הדלת למרפסת סגורה ודלת החדר שלו פתוחה. (בד"כ הילדים ממילא לא אוהבים לישון עם דלת סגורה)

עוד רעיון זה לחבר חוט חזק וקצר בין הדלת לוו במשקוף ככה שהדלת תיפתח ממש מעט רק לכניסת אוויר אבל שהוא לא יוכל לעבור דרך הפתח. כשתרצו לפתוח את הדלת, תסגרו אותה ע"מ שהחוט יתרופף ותשלפו את החוט מהוו.

לילד שהתחיל תיכון קנינו נוקיה פשוט שעלה 120 בערך. מספיק בהחלט ועובד מצויין.

ברור שלא לילדה חחח
התכוונתי שאני צריכה בשביל הרישום

בכל מקרה הסתדרתי ץודה

באמת חובה למלא מצברים.. למצוא זמן ל: זוגיות, כל אחד לבדו, הדרכת הורים... וכל מה שיעשה לכם טוב כזוג וככל אחד בפני עצמו, ולדעת שזה נורמלי ואצל כולם.. ת

וניש קליה אוקסי פרש ספריי להסרת כתמים לפני הכנסה למכונת הכביסה


לא הכל יורד בפעם הראשונה.
לחזור ועל הניקוי כמה פעמים.

בסוף הכל יורד.

ואפשר לשפשף מעט אחרי ששמים את הווניש (בקבוק גדול ורוד..)..

אם לא ממתינים עם הכתם הוא מוריד הכל (הילדים שלי חושבים שהמטרה של לבישת חולצה לבנה היא ללכלך אותה.. לפעמים בכניסת שבת אני כבר צריכה להחליף פעם ראשונה..)..

שותפה לצרה ... ולפתרון ...

בנוזל את בד"כ לא צריכה לחזור על הפעילות.. נדיר..

העניין הוא כזה: 1. לא לחכות הרבה זמן ולשפוך על הכתם מהר יחסית (מוצ"ש/ראשון.. לא לחכות שבוע..).

2. לשפשף מעט אם מדובר בכתם רציני.. בפשוטים פחות צריך..

3. לתת לזה לשהות מעט.. לא ישר להפעיל מכונה. אני יכולה לכוון את שעון המכונה להתחיל עוד שעה.. או פשוט שופכת חומר על הכתמים ועושה מכונה אחרת בינתיים..

ממש יוצא דופן שנשאר לי כתם..

למה שנרצה רק לשרות? 

אצלי אחרי שבוחרים תוכנית אז אם לוחצים על הכפתור סחיטה זה מכוון כמה מהירות סחיטה רוצים
השריה זה יכול להיות תוספת של השריה בנוסף למה שכלול בתוכנית שבחרת

 

אולי המגהץ זה תוכנית עדינה יותר או תוכנית ללא קמטים.

לחיצה על הכפתור השני והשמאלי ביחד למשך מספר שניות נועלת את המכונה כך שילדים לא יוכלו ללחוץ על הכפתורים אח"כ ולשנות תוכנית.

לפני ההכנה

שמעת, תעברי הלאה.

 

תעסיקי אותה בעניינים אחרים.

כל הבנות במעון אומרות שיש להן יתוש שם או משהו ונוגעות
להגיד בחיוך שאנחנו לא מכניסים ידיים לשם. לא להיבהל.
זה ממש נורמלי וטבעי

כמו שרשמו כאן, ההתנהגות הנל' נורמאלית.
לגבי יחס לנושא- נושא חשוב, ללא תשובה חותכת. ותלוי בין היתר בגורמים חיצוניים

א. חשוב שילדים ידעו את שם האבר שלהם, כמו שהם יודעים שמות אברים אחרים.
ב.לא להתרגש מהענין שהיא מגלה. זה נורמלי. עד עכשיו היתה עם טיטול...עכשיו מגלה את עצמה. הכי חשוב שלא להעביר לה מסר שזה מגעיל או משהו שלילי.

השאלה אם יש צורך בגיל הזה להסביר משהו או לעבור הלאה, ואם להתייחס - באיזה אופן..
אולי חנצל את ההזדמנות ללמד שלאף אחד אסור לגעת שם?

למנות חריגים כמו הורים וכד'... אני הייתי מחכה שהילדה תהיה עצמאית יותר בשירותים ותבין יותר ואז מדברת איתה.

לגבי מה שהיא עושה הייתי אומרת לה שלא תגע שם כי הידיים שלנו מתלכלכות במשך היום ולא כדאי להכניס לשם כדי שלא נהיה חולים (כמו לא להכניס יד לפה או כל פעולה הייגינית אחרת).
לגבי שם למקום- תבחרו מה שנח לכם.
אנחנו בחרנו את המינוחים ההלכתיים "מקום" ו"איבר".

ואז הם חוזרים מהגן עם השמות המקובלים בחברה..

בסופו של דבר אין באת דבר כזה מינוח יפה ולא יפה. זה עניין של נורמה חברתית.
שהייתי קטנה לדוגמא חשבתי שלהשתין זו לא מילה יפה ויותר יפה להגיד לעשות פיפי ושגדלתי גיליתי שלהשתין זו המילה התנ"כית וגם המדעית (בדיקת שתן וכד'...).

אגב למקום עד כמה שאני יודעת יש 3 שמות בעברית:
המקום- זה מינוח הלכתי
פות- שער וזה מינוח תנ"כי אאל"ט.
עליה- מינוח מהגמרא אני חושבת.
כך שלכל המינוחים יש מקורות תורניים.

לאיבר אני מכירה גם 3 מינוחים:
איבר- מינוח הלכתי
פין- מקור לא עברי והשם המדעי.
בולבול- שם של ציפור קטנה- מקור לא ידוע אבל הבנתי שזה נמצא בעוד שפות כמו בצרפתית.
ז- משהו עם הרבה קונטציות שליליות אבל בעברו זה היה כינוי רומז בעצמו.

ככה שהכי גרוע, אין ממש שם שהוא שלילי.
זה עניין של קונוטציות. בסופו של דבר הכל כינויים רומזים שהופכים להיות הדבר עצמו ומחפשים כינוי רומז אחר.

ולכן אנחנו שומרים עליו.

שם חור..
אני הייתי מבקרת לעומק

חפצים זה באמת כבר דורש בירור.

אגב, אצלי התינוק מגיל חצי שנה (הוא היה איתי בבית) שיחק באיבר. סתם התלהב מבליטות. הוא גם התלהב מהאצבעות שלו.

ונורמאלי. וזה קורה לכולם וכולן(כל אחד מוצא משהו אחר)

יש הרבה מה ללמוד.
שמעתי שלומדים את זה בקורסים לחינוך במכללות.

להפסיק חלבונים בפרט ביצים ובוטנים ומוצרי חלב
טיפות פניסטיל להרגעת הגרד.
שהעור תמיד יהיה שומני ולא יבש. אני הייתי מורחת שמן זית בעיסוי טוב.
סטרואידים עוזר באותו רגע אבל אח"כ הכל חוזר.
לא להעמיס בשכבות של בגדים.
בני כמה הם?

זו תקופה לא פשוטה, לפחות לקטן בן השנה.
עברתי את זה גם לפני כמה שנים עם אחד הילדים
שום משחה טבעית ולא טבעית לא עזרה, חוץ מסטרואידים שלא רציתי למרוח יותר מדי.
הפסקתי עם החלבונים, מרחתי כל הזמן שמן זית איפה שהיה גירודים, בעיקר בקפלים,גם באמבטיה הייתי שמה שמן זית.
השתמשתי גם בשמן אמול וכל מיני מהבית מרקחת ולא עזר.
הפני טיל מאוד הרגיע אותו מהטירוף של הגרד.
עבר לו בערך בגיל 6 משהו כזה

יש חברה שמטפלת בדברים האלה והיא ללא חומרים כימיים .
מוזמנת לפנות אליי לפרטי.

למרוח קרם מתאים, לקלח בשמן אמבט ולא סבון. לדאוג שלא יזיעו, לכבס באבקת כביסה ומרכך של תינוקות, פנסטיל טיפות לגרד.
@הסנה-בוער

רפואה שלימה!

סיוט לא מהעולם הזה!
בגלל זה עשו לי בהדסה עין כרם בדיקות לגילוי אלרגיות ואכן אני אלרגית לכל מיני סוגי חומרים (ניקל, קובלט, מתכת..)
בעיקרון עשיתי חודשיים דייאטת נטולת מאכלים המכילים חומרים אלו (זה היה קשה מאוד כי המון מאכלים היו אסורים). חייבת לציין שתוך כדי גם מרחתי דרמווט (המשחה היחידה שעזרה לי). היתה הטבה חלקית לאורך התקופה הזאת אבל בגלל שלא מספיק משמעותית, הרופאה הנחתה אותי לחזור לאכול כרגיל. כיום עדיין לצערי יש התפרצות מידי פעם של הפצעים וזה ממש ממש לא נעים אבל אני מורחת דרמווט ומבינה שאין בררה אחרת טובה יותר.
אבל בגלל שהילדים שלך מאוד קטנים ולא כדאי למשך זמן רב לתת להם סטרואידים, הייתי מבקשת הפנייה למרפאת עור בבי'ח ושינסו שם לראות את הסיבה או לפחות יעשו בדיקות כדי לכוון בתזונה או בתרופות מתאימות.
מחזקת את ידייך ובע'ה בריאות שלמה!

היא נקראת ''קומי עורי'' ויש להם עלון חודשי וסדנאות והמון עצות והדרכות איך להתמודד!
ממש לא פשוט..
לי יש כמה ילדים שסובלים וזה ממש מתסכל...

כי זה לחזור אחכ ל25=44%-%:,אז אנשים אומרים לי תגידי תודה שיש לך גם ילדים בריאים, מה הקשר? אני רוצה גם אותו בריא. ויש לו בעיות בריאות.

אנחנו לא יוצאים בכלל לטייל בסוכות כדי להנות מהסוכה והנחת של החג

את צריכה להיות כל הזמן איתו?
כי אם כן אז כדאי לבדוק אם מגיע לך כסף מביטוח לאומי על הבעיה הזאת ואז תוכלי פחות לעבוד ויותר להיות בבית...

נשמעת התמודדות לא קלה... ושה׳ ישלח לך כוחות לעבור את הנסיון הזה בדרך הטובה ביותר!

אבל יש לו כמה בעיות ככה שאנחנו במעקבים רבים

בכל זאת בדקתם את האפשרות של ביטוח לאומי? יכול לעזור בכל העניין של ההוצאות על המעקבים והכל... נותן קצת אוויר לנשימה

( יש לי חברה שקיבלה על הבת שלה כל קשיים אחרים וממש עוזר לה בכל המעקבים טיפולים וכל מה שצריך)

יופי לפחות זה...

לא שזה מוריד מהקושי אבל קצת עוזר

ומאחלת לך הרבה כוחות! נפשיים ופיזיים להצליח במשימה הזאת !

ב. זו גמילות חסד עצומה. יתכן שאם תנסי להסתכל כך, תתמלאי יותר בתחושה של הטוב שנבנה בך. הילד הוא כך - זו לא החלטה שלכם. אבל ההשקעה בטיפול, מה שאתם עושים, זה כבר שלכם. זו זכות גדולה מאד. מי יודע למה נשמה נשלחה לעולם בצורה כזו. מי שגומל איתה חסד, זה האור שנבנה בו כבר בתןך "המנהרה" הזו...  לא תמיד האור הוא ע"י נתונים "חיצוניים", אע"פ שזה גם מאד חשוב. לפעמים דווקא מבפנים, בנשמה. וזה דבר נצחי.

 

ג. שמחה עם האחרים. אולי לשתף גם אותם בגודל המשימה להיות טובים לילד שיותר קשה לו... זה יכול גם אצלם להישאר כחינוך לחסד.

 

ד. גם "זוגית", אם מחליטים לראות עצמכם כשותפים במשימה משפחתית - יכול לחזק קשר ברמה גבוהה יותר.

 

ה. כלכלית - צריך תפילה.. (על הכל צריך תפילה...). וגם למצות זכויות שמגיעות לכם. ולהשתדל אולי לשמוח בכל נקודה של טוב. גם בעבודה. לא להסתכל על עצמך כ"הלכתי אחורנית כי.." אלא ההיפך: יש לי ילד - ובכ"ז לא ויתרתי על העבודה אלא עושה כמיטב יכולתי..  כל הכבוד!

ה' יחזקכם.

בסביבה שלי יש כמה זוגות שמתמודדים על ילדים עם מחלה גנטית/ תסמונת , אני רואה שהזוגות וספרט האימהות שלוקחות זאת "כאתגר להצלחה"
כותבת לך עצות שעוזרות להם:
לראות איך הניסיון מצמיח אותך ואתכם , להיות יחד בהתמודדות-לשוחח, לחשוב, לנתב לעשייה חיובית ולא לשקוע במרמור
לגבי העבודה- באמת רובן וויתרו על הקריירה ועובדות בעבודות שמשאירות אותן פנויות להשקעה בבית- אם זה מתאים לך תשמחי ותעשי זאת מאידאל-ואם לא אז לא! אבל חייב לתכנן איך , להעזר במשפחה, לרתום את הבעל.
לגבי הילדים האחרים בבית- חשוב שלא יכנסו למסכנות- לגרום להם להבין מה יש לאח, לעזור לו נכון, לא לרחם אלא להיות גאים ולהבין שאף אחד לא אשם- זה "מתנה" מ ה'-ככההם יהיו אנשים יותר טובים והכי חשוב חזקים וצא יודפעו לרעה (עם חברים יראו זאת כחולשה שלהם הם יכולים להציק אבל אם שאר הילדים יהיו בטוחים וידעו להסביר מה יש לו וכדומה יהיה קל לכולם)

נשמע שצריך לטפל בכל בעיה בנפרד

יקרה, זה לא קל, הבאתי עצות כי ביקשת. תתפללי ל ה' שייתן לך כח להחזיק את הבית- אישה עיקר הבית. מהכח שלך תצליחו יחד כולם!!!

כן בכסף, נותנים לנו פה ושם, אבל התמודדות זה רק אנחנו ויותר נכון... אני. וזה ככה ימשיך.

הלוואי שתמצאי משהו שיהיה איתך יחד בהתמודדות
יש קבוצת תמיכה באזור מגורייך?
יש לי חברה שיש להם פייסבוק לכל האנשים בארץ שיש את התסמונת הנדירה שיש לבת שלה

לא טוב שתתמודדי לבד, ואם היו כבר בעיות קודם לכן אז עוד יותר צריך.
מקווה שתדעי שמחה וכח

עכשיו לא יודעת

 

 

אולי יש קבוצות תמיכה של הורים עם מקרה דומה?

הספציפית, אין בארץ לא מצאתי לפחות יש בארהב

שולחת חיבוק, שבע"ה שמחת תורה תכניס לך שמחה לכל השנה!

 

 

ואנחנו כאן בשבילכם

 

נשיקות לילד

קישור לכמה סרטונים שראיתי לאחרונה של מטפלת זוגית מהממת (אני לא מכירה אישית, מהסרטונים)
אם הבנתי נכון היא גם מציעה ליווי במייל או משהו כזה, אולי יתאים לכם.. בלי קשר הסרטונים יכולים לעזור לשפוך אור על המקום הזוגי ומשם לנסות לשאוב כוח לשאר. ה' ישלח לכם כוחות וישועות

https://t.dingdongaffiliates.co.il/SignalsServer/v?lp=352&affid=9641422310

'איך לדבר כך שילדים יקשיבו ולהקשיב כך שילדים ידברו' וגם שאר הספרים של אותן כותבות (אדל פייבר ואיליין מייזליש)
'איחזו בילדיכם' של ד"ר גורדון ניופלד וד"ר גאבור מאטה
(כל הספרים הנ"ל בהוצאת לייף סנטר)
ובהקשר של חינוך למצוות (ועוד עקרונות חשובים בחינוך על הדרך) - 'בנחת רוח' של הרב זאב קרוב.

ולא בקטגוריה של ספרים אבל גם נותן הרבה כלים בחינוך (ואפילו בחינם) -
הבלוג של 'בהתהוות'- הורות בחסד
וגם סדרת שיעורים על חינוך של הרבנית דינה ראפ - אם בישראל - הרבנית דינה ראפ

עמוק, מעניין, מעורר השראה ממש.
ותורני כמו שחיפשת.
נוגע מאוד בכל התחומים האלה שכתבת, ואני בגדול התחברתי לגישה..
2 כרכים.

כרגע לקחנו אותו בהשאלה מחברים, לא ניסינו לקנות..

תרם לי המון מחכה ללכת שוב

אה וגם ראיתי סרטונים של תקשורת מקרבת זה היה ממש טוב 

והספר איך לדבר כך שהילדים יקשיבו