פורום הורות (עמוד 85)

אני גדלתי עם הרבה אחיינים, ובאופן טבעי היו כאלה שהיו מחוברים אלי יותר והיו שפחות.
ובצורה הכי פשוטה- ילד ללא גבולות הוא ילד שקשה להיות איתו. גם להורים קשה, אני מניחה. מעייף, מרגיז וסוחט.

לדעתי אין מה להשוות בין שתי האחייניות, כל אחת עם אופי שונה והורים שונים, הגיוני שהן לא מתנהגות בדיוק אותו דבר.
יכול להיות שההורים שלה מפנקים אותה יותר מדי וזה באמת יכול להציק לסביבה, אבל זו האחריות שלהם, הם מחליטים איך לחנך אותה. זה לא אומר שהיא תגדל להיות ילדה מפונקת שתקבל כל מה שהיא רוצה. יכול להיות שבגיל הזה ההורים שלה מעדיפים לחנך אותה בצורה הזו, וכשהיא תגדל קצת הם יציבו לה יותר גבולות. זו הבחירה שלהם. ושוב, אני מבינה כמה זה יכוללהיות מעצבן להתמודד עם ההתנהגות שלה בתור דודה, אבל אין כל כך מה לעשות.
בקשר לשאלות שלה, אני לא חושבת שזה קשור לפינוק. זה מאוד אופייני לגיל 4 להתעניין ולרצות לחקור את הכל, ולשאול המון המון שאלות שצריך הרבה סבלנות בשביל להקשיב ולענות עליהן... זה באמת גיל מאתגר. אבל את צריכה להבין שזה שהיא רוצה לדעת ולהבין הכל זה לא בגלל פינוק, זה שלב טבעי ובריא בהתפתחות שלה. והיא ילדה קטנה ולא יודעת מה מתאים לשאול ומה לא, היא נשמעת ילדה סקרנית שרוצה להבין הכל, אז היא שואלת. אם היא שואלת משהו שאת לא רוצה לענות עליו את לא חייבת לענות. את יכולה להגיד "אמרתי לאמא משהו שרק היא צריכה לשמוע", "אני לא רוצה לספר מה עשיתי אתמול, זה אישי". אז היא תשאל מה זה אישי, ולמה רק אמא צריכה לשמוע והיא לא יכולה, וזה באמת יכול מאוד לעצבן ולגמור את הסבלנות, אבל זו עבודת מידות להישאר רגועים ולענות ברוגע ובחיוך "אני לא רוצה לדבר על זה, חמודה", "אני מספרת לך הרבה דברים, זה היה משהו שרציתי לספר רק לאמא", "אישי זה משהו שקשור רק אלי ואני לא צריכה לספר לאחרים". ואם ממש אין לך סבלנות לחפירות שלה את יכולה פשוט להגיד אני מצטערת, אני צריכה ללכת לסדר משהו בחדר שלי. כשאסיים אחזור לשחק איתך ואז תוכלי לספר לי את מה שרצית. או כל פתרון אחר שיתן לך אפשרות להיעלם בלי לפגוע בה ובלי לתתלה הרגשה שהיא חופרת, כי היא באמת קטנה ולא מבינה.

לגבי השאלות שלה- אני מקווה שבאמת יעבוד אם אני אסביר לה משהו כזה...

אני אנסה דברים שאמרת שוב תודה!

ולנסות לענות בהומור. לדוגמא.... למה את שותה עוד פעם כבר שתית קודם.... לענות בסגנון.... אמממ אני חושבת שהפכתי לפילה.... ולהשמיע קול חמוד כמו של פילה. את יכולה גם להחזיר אליה את השאלות ולשאול אותה.... למה את חושבת? או... מה את חושבת שהאיש אמר?.... בלי לענות לה. את תקבלי תגובות מצחיקות. כי החשיבה של ילדים נורא מצחיקה לפעמים...... אני חושבת שכך זה יהפוך לך לפחות מעיק.
לגבי היחס של אמא שלך. תגידי לה ברור. גם אני רוצה מתנות/ הפתעות. אל תשכחי גם אותי. כשאת קונה לאחיינים....
את יכולה לבקש מאמא שלך הפתעות כדי לתת בעצמך
ואז את יכולה להגדיר משהו שמפריע לך ולתת לה רק אחרי 5 נקודות. כל פעם שהיא מתגברת היא מקבלת נקודה. תציירי לה נקודות בדף על המקרר. ככה תוכלי לעזור לה לדחות סיפוקים. ולהתגבר קצת על כל מיני דברים.

כשזה מגיע למצב שבו זה לא רק סקרנות- אלא גם שהיא חושבת שהיא אחראית להכל, זה יותר קשה לי להתייחס לזה בשעשוע.

 

אני מתכוונת שאם היא אומרת משהו בצורה של 'אני חייבת לדעת הכל', בדרך שמרגישה לי קצת פחות נעימה, אז יותר קשה לי להתייחס לזה בצחוק...

 

ולגבי הרעיון שהעלית עם המתנות והנקודות- כי שוב- אני לא אמורה לחנך אותה, זה פחות קשור אליי... זה לגיטימי שאני אעשה את זה..?

 

מהתיאור שלך זה בהחלט נשמע כמו דרישה מוגברת לתשומת לב, כמו שכתבת.

אבל לי, כקוראת מהצד, זה לא נשמע כמו פינוק, אלא כצורך פנימי חזק מאוד. יצא לי לראות ילדים (בעיקר בסביבות גיל ארבע, ובתוספת אח קטן חדש זה ממש יכול להתאים בול) - עם תקופות כאלה של צורך חזק מאוד בתשומת לב *מרובה* . ממה שראיתי, כשהצורך סופק, תוך כמה זמן הוא התמוגג. זה לא לנצח, למרות שכשמגיעה תקופה כזאת היא נראית אינסופית. כשהיא עוברת היא פתאום נראית קצרה

מהתיאור שלך נשמע שגם אם היא מקבלת הרבה תשומת לב, היא לא מצליחה להשיג סוג מסוים של תשומת לב, שחיי הנפש שלה מאוד רעבים לו עכשיו. נגיד כמו אדם שיש לו מחסור רציני בשומנים בגוף. יכול להיות שהמשפחה האוהבת שלו תראה שהוא מחפש אוכל באטרף, ותגיש לו מלפפונים, עגבניות, ביצים קשות, אורז, וכלום לא יעזור, והוא יאכל את כל אלה וימשיך להיות תובעני ולצעוק שהוא רעב. כי את מה שהגוף שלו מחפש, הוא לא קיבל.

מה את אומרת, יש מצב שזה מה שקורה כרגע עם האחיינית החמודה שלך? שעם כל המתיקות שלה, היא גם נצמדת אלייך כמו עלוקה וצועקת לך בשפתה הילדותית 'לא מספיק, עוד!' 'לא מספיק, עוד!' ולא משנה על כמה עשרות שאלות כבר ענית לה?

זה יכול להיות בשבילך מעייף בטירוף, מתסכל, ואפילו ממש מקומם ומרגיז - אי אפשר להשביע אותה! או לפחות, לא ממלפפונים.

 

אם פספסתי לגמרי, תניחי בצד. אבל אם נראה לך שהתיאור הזה יכול להתאים לילדונת הנחמדת, אני חושבת שמכאן יש לך בחירה: את יכולה להחליט שזה לא התפקיד שלך להשביע אותה, ובעיניי זה לגיטימי. אין לך מחויבות של הורה. קשה לך, לא נוח לך, מייגע אותך - צמצמי קשר. כמו שכתבו לך למעלה, את יכולה להודיע שיש לך כמה עיסוקים שקטים שאת צריכה לעשות בחדר, ולהיעלם. היא תראה שממך היא לא תוכל להשלים את הצרכים שלה, ובע"ה תמצא כתובת אחרת. ה' יהיה עמה, ואני בטוחה שבדרך זו או אחרת, הדברים יסתדרו.

 

לחילופין, אם נראה לך שאת כן בנויה לזה - נסי להבין מה היא כן מחפשת. למה היא זקוקה. מה היא מנסה לסחוט ממך בדרכה הילדותית. בזה אני לא אוכל לעזור. צריך להרגיש אותה. להכיר אותה, לראות אותה בפעולה, לחשוב עליה באיזה זמן שקט, לנסות לעצום עיניים ולהתמקד בה. להרגיש אותה מבפנים ממש. דמייני שאת היא: מה הדבר שהיא הכי רוצה? מה היא מבקשת ממך? איזה סוג של תשומת לב תספק אותה? היא רוצה שידברו איתה ויתווכו לה את העולם? היא רוצה שיקשיבו לה ויאהבו את סיפורי הדמיון שלה? היא בכלל מחפשת מישהו שילמד אותה לקרוא מספרים, להיכנס לעולם הגדולים והחכמים? רק את תוכלי לדעת, מהיכרותך ואהבתך.

 

 

 

 

ננסה לחשוב 

את יכולה אולי לתת לי דוגמה לדבר כזה שהיא מרגישה שחסר לה..?

 

כשהילד שלי היה בתקופה כזאת, התחלתי לקרוא לו בכל פעם שאני שוטפת כלים, ולספר לו סיפור דמיוני, מומצא על המקום. מהר מאוד שמעתי את ה'קליק' הזה של האסימון שנופל למקום הנכון - העיניים של הבחור זרחו, הוא הוצף אושר, וממש מהר הוריד מאוד מאוד את תדירות ועוצמת הנדנודים. 

 

אבל האמת היא שאני מאמינה שכמו שהפעילות הזאת שבחרתי עבדה טוב, גם הרבה פעילויות אחרות היו עובדות טוב.

 

אם נחזור למשל על האדם שיש לו מחסור קריטי בשומנים, הוא יקבל ממך בחפץ לב חמאה אם תיתני לו, או אבוקדו, או גבינה צהובה, או טחינה... הרבה אפשרויות. אז לא חייבים לקלוע בול לדבר האחד והיחיד הנכון.

 

וחוץ מזה, גם לך יש מקום. זו מערכת יחסים בין שתיים, ושתיכן צריכות להיות מרוצות ממנה. בחרתי בתור התחלה לנסות סיפורים, כי זה מסוג הדברים שאני אוהבת לעשות. עבד - אז נהדר. לא היה עובד - הייתי מנסה משהו אחר. לא חייבים לקלוע בול בניסיון הראשון...

 

אז אני מציעה שתחשבי מה בא לך לנסות לעשות איתה, מהיכרותך עם עצמך ואיתה - מה יכול להיות הכי כיף ביחד - ותיתני לזה צ'אנס. אם זה לא ירגיש נכון, תמיד אפשר לנסות משהו אחר 

 

 

ממליצה לך לקרוא את הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו"
מאיר עיניים. אמנם מיועד להורים, אבל עזר לי בגילך גם מול אחיינים שלי.
בהצלחה!

תזכרי שאת סך הכל ילדה. ..
וזו התנהגות בוגרת מה שאת עושה

אם את מרגישה שחסר לך תשומת לב מאמא, תדוני אותה לכך זכות. ואת יכולה למדל, לקנות פינוק, ולדמיין שזה ממנה.

נכנסים למבנה הטרמינל ויושבים בתצפית הארוכה. אפשר להעביר כך זמן רב.

לגבי נביעה מזדמנת כי אחרים הזמינו ולא באו - לא יודעת.

אם מישהו יודע לגבי השאלה השנייה, אשמח..

ולא היו להם שוברים ונתנו להם לעלות. אבל לא על אחריותי שיתנו לך גם

האם שאלת במוקד קופת חולים?

נשמע מוזר, אך הם הפנו אותי פעם לרופאה שהצליחה עם ילדה עקשנית וסרבנית..

תוכלי לפרט?

שלא צפיתי שהמלצת מוקד קופת חולים, אכן תוביל אותי לרופאה שמתמחה עם ילדים בעייתיים..

בכללית

חינוך ביתי

אולי יש דרך להתייעץ איתם
בהצלחה

הם יכולים להגיש תביעה לבית משפט, כי יש חוק חינוך חובה. לא מבינה בחינוך ביתי, אולי תבדקי בעמותה ששלחו לך פה. למה בעצם לא לשלח אותה לגן? יש לכם עוד 3 חודשים בארץ( אם הבנתי נכון). היה לה רע שם?

הוא מקצוען.
באנו אליו בתחילה בגלל זמינות גבוהה לתורים, והמשכנו בזכות איכות האבחנה והטיפולים.


החניה באיזור בעייתית.
חונים במגרש החניה שברח׳ הרצל 47 או אם במקרה מוצאים חניה בכחול לבן.

הייתי אצלו כילדה וגם כמבוגרת (ובתור היו המון ילדים)

ואמרו לי שאין אא"ג מיוחד לילדים. פשוט ללכת לרגיל

מקסימה, אנושית ומקצועית

ממש באסה!
זה כ״כ מציק להם :-/
תתחילי טיפול גם עם בן ה4 ובת השנתיים אמורה לקבל גם ככה מנה נוספת של וורמוקס 10 ימים אחרי הטיפול הראשוני.
לנו הרופאה אמרה שלא נותנים טיפול לבן החודש. אבל אמרה שאם נראה שוב אז כדאי לטפל גם בשאר בני המשפחה (את ובעלך ואם יש ילדים נוספים גם בהם) ברגע שראינו גם אצל הבת שלי (שבועיים אחרי שראינו אצל הבן) התחלנו כולנו טיפול.
את המצעים, מגבות, שמיכות, פיגמה, תחתונים וכו.. לכבס לפחות ב60 מעלות

חשוב לדאוג לשטוף ידיים עם סבון ולגזור לילדים ציפרניים כל הזמן..
כדאי גם לעדכן את הצוות במסגרות שלהם כי זה מאד מדבק אז שידאגו לשטוף ידיים על הזמן.. בהצלחה!

אז את ובעלך לקחתם ורמוקס בלי לדעת שבאמת נדבקתם? והקטנטנה שלך בת החודש נדבקה? אז איך זה עבר לה בלי טיפול?
תודה על התשובה המפורטת והיעילה!!

אני ובעלי התחלנו טיפול בוורמוקס כי לא רצינו לקחת סיכון..
בן החודש לא נדבק אבל הרופאה אמרה שבכל מקרה אין טיפול בגיל הזה.. יכול להיות שעובר אליו בהנקה אבל לא בטוחה. בכל מקרה תדאגי לשטוף כל הזמן ידיים

יש גם פתרונות טבעיים.
שמן או כמוסות שום, אכילת גרעיני דלעת, הפחתת סוכר וקמח לבן.

אולי "מכסה" עם דבק חם אחרי שאת מסובבת ידנית את הנעילה אצלו? עם סיכה אח"כ זה אמור לצאת בבת אחת.

ליד לשונית הנעילה

כתבתי שזה לא עובד

תפתחי את הדלת וכשהיא פתוחה חפשי בצד יש אפשרות לנעול כך שרק את מבחוץ תוכלי לפתוח

בכל רכב יש את זה..תפתחי את הדלת יש על הדלת לשונית קטנה שנועלת את הדלת ואפשר לפתוח אותה רק מבחוץ

אם לא תמצאי אצלם לך אצלי ברכב איפה זה ואיך זה נראה...

יותר מאוחר כשאצא מהעבודה

ומצאתי בדלת האחורית איזה לחצן שאני יכולה להעביר אותו לנעילה אבל עדיין הילד יכול לפתוח ידנית מבפנים

 

כי שם ניסיתי.

סגרתי גם שם וגם בנעילה הידנית ליד הילד.

אבל אם פותחים מבפנים ידנית-זה משחרר את הנעילה.

תראי אם בחלק שמוסתר שהדלת סגורה יש מין כפתור. זה נעילת ילדים
http://www.bedug.com/pics/Subaru/ChildLock.png

https://encrypted-tbn0.gstatic.com/images?q=tbn%3AANd9GcQH5RNqU1X0OjZW9nK5CVHv1LO0kC2WLTJ-WvW_-EqpI-M08zf-


kids lock auto - חיפוש ב-Google


https://encrypted-tbn0.gstatic.com/images?q=tbn%3AANd9GcQG5KSop5DOdHeDaLh1hjgGk5yKcNPe-J7sccLs4QXGljC3sF6Y

נראה לי את לא נועלת במקום הנכון

הבן שלי הסתכל עלי במבט של: "אמא מה עשית לי??" חחח

 

תודה רבה לכולם

על הקישורים והתמונות!

 

חורף בריא

האפשרות הרגילה, הלשונית שנמצאת בצד הדלת שרוצים לנעול מבפנים
וגם אפשרות נוספת, כפתור נעילת חלונות שליד הנהג נועל גם את הדלתות האחוריות מבפנים

אם לא מכל דבר אנחנו הסטריים, אז מדברים שהם פיקוח נפש (להכניס דברים לחשמל, לפתוח דלת בנסיעה, לרדת לכביש וכד') כשנעשה הסטריה, הילד יבין. אם אין ברירה, אפילו סטירה, כשזה לא כלי יום יומי, אלא רק במקומות כאלו!

בגדול, לניעלת ילדים יש חסרון גדול - באירוע חירום ח"ו, לא בטוח שהמבוגר יהיה מסוגל לחלץ את הילדים. כדאי שלא רק יהיו מסוגלים, אלא גם מתורגלים בפתיחת החגורה והדלת - יחד עם הזהרה חד משמעית שאין לפתוח בנסיעה.

אבל כשמדובר בילד בן שנתיים שלא בדיוק מבין את המשמעות של מה שהוא עושה..

זו סכנת נפשות ממש.

היא יונקת? מקבלת תמ"ל?
אם את מניקה יכול להיות שמשהו שאת אוכלת מציק לה (חלבי, קטניות?), אם זה תמ"ל אולי צריך להחליף לסוג אחר.
זה באמת נשמע מתיש... אבל אם זה גזים בע"ה זה יעבור

את יכולה לחפש הדרכות ביוטיוב, מאד מרגיע ומשפר את איכות ומשך השינה של תינוקות.

וכדור פיזיו קפיצות עדינות בזמנים של צרחות..

בדר"כ

אותנו זה הציל כמה וכמה פעמים

תקראי קצת באינטרנט על השיטה. אני ממליצה לך בחום

הייתי הולכת לרופא ילדים לבדוק אוזניים.. ובדיקה כללית.
הבכור לי צרח צרח צרח ובאמת בגיל 3 שבועות היתה לו דלקת אוזניים חריפה.

לא מזיק לבדוק

במשך חודשים מרגע הלידה היא היתה מאד לא רגועה... בוכה המון,בלילות היה לוקח להרדים אותה אחרי כל יקיצה כמעט שעתיים שבזמן הזה רק בכתה וצרחה.. מסתבר שזה היה גזים. נתתי לה סימיקול זה קצת השפיע.. אחרי חודשיים זה עבר כלא היה והילדה היתה רגועה ומקסימה.
תנסי לשים אותה בתנוחת נמר על העץ (שהיא עפ הפנים לכיון ההרצפהו הזרוע שלך לוחצת לה קצת על הבטן.. זה מרגיע אותם)

ואצל השניה היה כך עם ריפלוקס סמוי

אמנם יש כנראה כאלה שהילדים שלהם ישנים לילה שלם ומשחקים לבד בלול רוב היום
אבל לא נתקלתי בזה אצלי עד עכשיו...

אולי בגלל זה קשה לי עם ההשואות.
היא היתה הרבה יותר עצמאית ממנו. וישנה אמנם לא לילה שלם .. קמה רק פעם אחת בלילה.. קצת יותר שפוי

בגיל הזה מתחילה חרדת נטישה, לכן הוא בוכה כשלא רואה אותך. שמעתי שמשחקי "קוקו" יכולים לעזור לו להבין שאמא לא נעלמת אלא הולכת וחוזרת.
המון בהצלחה!!
בסוף הם גדלים אני אומרת לעצמי שבטח עוד אתגעגע לתקופה שהם היו כ"כ תלויים בי...

הוא במסגרת?
ככל שתרגישי יותר מועקה ככה הוא ירצה להרגיש יותר ביטחון.
תנסי להבין שיש לו צורך כרגע להיות צמוד אלייך, ככל שתתני לו יותר ככה הוא ישחרר מהר יותר.
הרבה ידיים, עור לעור, מגע, עיסוי, ליטוף,מנשא וגם שינה משותפת (לפי הכללים) זאת לא מילה גסה.

זה מצריך היערכות שונה אבל אם עושים את הסוויצ בראש זה אפשרי. (תבקשי מבעלך שיגבה אותך בצרכי הבית השוטפים)
אפילו לשירותים אני מכניסה איתי.
(בגיל הזה אני שמה אותם באמבטיה יבשה לחלוטין כמובן, ומלטפת תוך כדי, בגיל קצת יותר גדול יש להם כסא ילדים מולי)

ומשגע את המטפלת במעון... רוצה שתרים אותו כל היום.כמו שהוא איתי בבית....את חושבת שהנכון הוא כן לספק לו את זה?כי אמרו לי תני לו לבכות.. הוא צריך ללמוד..
אני לא יכולה לשמוע אותו כל כך הרבה בוכה זה מתסכל אותי

הוא צריך ללמוד שאמא פה בשבילו ושהעולם לא כזה מפחיד.
כן, אני מאמינה בלתת לו כמה שיותר חום ואז הצורך יפחת לבד.
כדי שזה לא יקשה עלייך צריך להיות יצירתיים.
למשל יום שישי אני מתקתקת בישולים עם מנשא גב איזה שעה, מרדימה ואז ממשיכה לבשל.

או בצהריים כשגם הגדולים צריכים אותי אני שוב משתמשת במנשא גב כשאני יושבת על הספה, הכובד הוא על רגלי המנשא שנשענים על הספה,
וככה אני מקריאה להם סיפור.
במהלך היום אפשר לרדת לגובה שלו לשחק על מזרן פעילות תוך כדי המון מגע וקשר עין.

לגבי המטפלת- יש שוני בין התנאים עם אמא לתנאים עם המטפלת, זה לא אידיאלי אבל זאת המציאות. אני הייתי מנסה לפצות על זה בזמן שהתינוק איתי.

לגבי הלילות זה הכי קשה, אבל מהניסיון שלי עם הרבה הרבה מגע בשעות הערב הצורך להרגיש את אמא במהלך הלילה פוחת.
גם הקטנה שלי עברה מלקום פעמיים בלילה, היא קמה 5-6 פעמים.
כל עוד זה הנקה ולישון זה לא מפריע לי.
תנסי עור לעור בלילה. תראי אם זה מרגיע אותו.
או שתבקשי מבעלך לעשות איתו סיבוב בעגלה,
העיקר לא לתת לו לבכות הרבה לבד. זה רק יגדיל את הצורך שלו בכם.

אם את רוצה ללמוד ממליצה על הבלוג של בהתהוות שנקרא "הורות בחסד"
הורות בחסד

בהצלחה!

רק הזמן עזר.. מהרגע שלמד ללכת התהפך 180 מעלות ורוצה הכל לבד

זה הגיל שהם רוצים רק את אמא.. אך יש דברים שכן לדעתי כדאי לעבוד עליהם, למשל הירדמות על הידיים, הוא בטח כבר כבד, וזה לא פשוט התלותיות הזו.. כדאי ללמד אותו להירדם במיטה.. לא קל, אבל אפשרי, וישחרר אתכם קצת..

גם הבת שלי היתה ככה, פתאום בגיל 8-9 חדשים התחילה לבכות המון, לא יכלתי ללכת אפילו לשירותים, והתעוררה המון בלילה. 

שולחת לך קישור לאתר כללית שמדברים שם על התופעה הילד רואה את סבתא ובוכה? זו חרדת זרים

קחי בפרופורציה, תוך כמה חודשים תשכחי מזה לגמרי.

לגבי השינה-לדעתי זה גם קשור לתקופה, וגם למזון. זה הגיל שהנקה ופורמולות כבר לא מספיקות, ולפעמים תינוקות מפצים על הרעב באכילת לילה. כשהילד יעבור למוצקים במהלך היום עם בערך שני בקבוקים/הנקות ביום (שזה אפשרי כבר עכשיו, פשוט צריך לעבוד על זה..) אני מניחה שהוא יהיה יותר רגוע בלילה ויישן ברציפות. ככה לפחות היה אצלי..

בהצלחה!!

הבעיה ען השינה שזה התחיל כבר מגיל 4 חודשים.. זה תקופה ארוכה. לפני כן הוא היה ישן מעולה

יש לי בת מתוקה בת שנה וחצי, שהייתה מאוד תלותית ועדיין לפעמים...

זה חולף לאט אחרי הרבה חיבוקים והפגנת חיבה, וכשהייתי מתרחקת לפני כן הייתי מסבירה לה שאני הולכת ל...וכבר חוזרת לקח קצת זמן וזה עבד.

ובלילה אחרי שהייתי קמה לה כל שעה וחצי שעתיים, גם כשהוצאנו אותה מהחדר שלנו בגיל הזה (שמונה חודשים), שמנו אותה במיטה ונתתי לה לבכות מעט ואחרי כמה דקות שלא נרגעה, חזרתי, חיבקתי, אמרתי לה שאני אוהבת אותה אבל עכשיו לילה זמן לצבור כוחות ליום הבא שהולך להיות יום מאוד כיף ולכן כולנו הולכים לישון. בשבוע הראשון זה לקח שעתיים ההלוך ושוב הזה אבל לאט לאט זה ירד. אחרי חודשיים, רוב הפעמים אני שמה אותה במיטה והיא ישר נרדמת. פעם בכמה זמן לוקח לה קצת יותר זמן אבל לא ברמה של ההתחלה.

אוכל להמליץ לך בפרטי על מישהי שעזרה לנו מאוד, למרות שאנחנו עדיין בתהליך

נותן הרבה עצות איך להרגיל להירדם 

כאב בטן מביצה/גבינה/גמבה בארוחת ערב זה די נפוץ

בעלי כזה..

השאלה היא אם עיקר הקושי במעבר הוא מבחינתו או מבחינתכם. אם מבחינתו- עושים את המעבר בשעות היום, בהדרגה, במשך כמה ימים.

 

אם מבחינתכם- אחרי שאתם מחליטים להעביר אותו למיטת מעבר כי הוא כבר גדול ויכול- מלמדים אותו איך לגשת אליכם כשהוא צריך ואם הוא קם באמצע הלילה וכו', ומשחררים... כמובן, כדאי לדאוג שתהיה סביבה בטוחה למקרה שהוא יורד באמצע הלילה, אבל אם הכל תקין ובטוח, אני לא רואה סיבה לדאוג במיוחד. לאט לאט לומדים לשחרר ולהפנים את השינוי.

 

בהצלחה!

סכנת נפשות להשאיר את הדלת פתוחה כשאתם ישנים!
ילדים ובמיוחד בנים בגיל הזה הם סקרנים מאוד ולא מבינים סכנות.
פשוט אל תעשו את זה.

יש דלתות שהחלק העליון זה חלון או שתשימו מכשול אחר שאין מצב שהוא נכנס למרפסת לבד.
אולי תאווררו את החדר בשעות היום ובלילה הדלת למרפסת סגורה ודלת החדר שלו פתוחה. (בד"כ הילדים ממילא לא אוהבים לישון עם דלת סגורה)

עוד רעיון זה לחבר חוט חזק וקצר בין הדלת לוו במשקוף ככה שהדלת תיפתח ממש מעט רק לכניסת אוויר אבל שהוא לא יוכל לעבור דרך הפתח. כשתרצו לפתוח את הדלת, תסגרו אותה ע"מ שהחוט יתרופף ותשלפו את החוט מהוו.

לילד שהתחיל תיכון קנינו נוקיה פשוט שעלה 120 בערך. מספיק בהחלט ועובד מצויין.

ברור שלא לילדה חחח
התכוונתי שאני צריכה בשביל הרישום

בכל מקרה הסתדרתי ץודה

באמת חובה למלא מצברים.. למצוא זמן ל: זוגיות, כל אחד לבדו, הדרכת הורים... וכל מה שיעשה לכם טוב כזוג וככל אחד בפני עצמו, ולדעת שזה נורמלי ואצל כולם.. ת

וניש קליה אוקסי פרש ספריי להסרת כתמים לפני הכנסה למכונת הכביסה


לא הכל יורד בפעם הראשונה.
לחזור ועל הניקוי כמה פעמים.

בסוף הכל יורד.

ואפשר לשפשף מעט אחרי ששמים את הווניש (בקבוק גדול ורוד..)..

אם לא ממתינים עם הכתם הוא מוריד הכל (הילדים שלי חושבים שהמטרה של לבישת חולצה לבנה היא ללכלך אותה.. לפעמים בכניסת שבת אני כבר צריכה להחליף פעם ראשונה..)..

שותפה לצרה ... ולפתרון ...

בנוזל את בד"כ לא צריכה לחזור על הפעילות.. נדיר..

העניין הוא כזה: 1. לא לחכות הרבה זמן ולשפוך על הכתם מהר יחסית (מוצ"ש/ראשון.. לא לחכות שבוע..).

2. לשפשף מעט אם מדובר בכתם רציני.. בפשוטים פחות צריך..

3. לתת לזה לשהות מעט.. לא ישר להפעיל מכונה. אני יכולה לכוון את שעון המכונה להתחיל עוד שעה.. או פשוט שופכת חומר על הכתמים ועושה מכונה אחרת בינתיים..

ממש יוצא דופן שנשאר לי כתם..

למה שנרצה רק לשרות? 

אצלי אחרי שבוחרים תוכנית אז אם לוחצים על הכפתור סחיטה זה מכוון כמה מהירות סחיטה רוצים
השריה זה יכול להיות תוספת של השריה בנוסף למה שכלול בתוכנית שבחרת

 

אולי המגהץ זה תוכנית עדינה יותר או תוכנית ללא קמטים.

לחיצה על הכפתור השני והשמאלי ביחד למשך מספר שניות נועלת את המכונה כך שילדים לא יוכלו ללחוץ על הכפתורים אח"כ ולשנות תוכנית.

לפני ההכנה

שמעת, תעברי הלאה.

 

תעסיקי אותה בעניינים אחרים.

כל הבנות במעון אומרות שיש להן יתוש שם או משהו ונוגעות
להגיד בחיוך שאנחנו לא מכניסים ידיים לשם. לא להיבהל.
זה ממש נורמלי וטבעי

כמו שרשמו כאן, ההתנהגות הנל' נורמאלית.
לגבי יחס לנושא- נושא חשוב, ללא תשובה חותכת. ותלוי בין היתר בגורמים חיצוניים

א. חשוב שילדים ידעו את שם האבר שלהם, כמו שהם יודעים שמות אברים אחרים.
ב.לא להתרגש מהענין שהיא מגלה. זה נורמלי. עד עכשיו היתה עם טיטול...עכשיו מגלה את עצמה. הכי חשוב שלא להעביר לה מסר שזה מגעיל או משהו שלילי.

השאלה אם יש צורך בגיל הזה להסביר משהו או לעבור הלאה, ואם להתייחס - באיזה אופן..
אולי חנצל את ההזדמנות ללמד שלאף אחד אסור לגעת שם?

למנות חריגים כמו הורים וכד'... אני הייתי מחכה שהילדה תהיה עצמאית יותר בשירותים ותבין יותר ואז מדברת איתה.

לגבי מה שהיא עושה הייתי אומרת לה שלא תגע שם כי הידיים שלנו מתלכלכות במשך היום ולא כדאי להכניס לשם כדי שלא נהיה חולים (כמו לא להכניס יד לפה או כל פעולה הייגינית אחרת).
לגבי שם למקום- תבחרו מה שנח לכם.
אנחנו בחרנו את המינוחים ההלכתיים "מקום" ו"איבר".

ואז הם חוזרים מהגן עם השמות המקובלים בחברה..

בסופו של דבר אין באת דבר כזה מינוח יפה ולא יפה. זה עניין של נורמה חברתית.
שהייתי קטנה לדוגמא חשבתי שלהשתין זו לא מילה יפה ויותר יפה להגיד לעשות פיפי ושגדלתי גיליתי שלהשתין זו המילה התנ"כית וגם המדעית (בדיקת שתן וכד'...).

אגב למקום עד כמה שאני יודעת יש 3 שמות בעברית:
המקום- זה מינוח הלכתי
פות- שער וזה מינוח תנ"כי אאל"ט.
עליה- מינוח מהגמרא אני חושבת.
כך שלכל המינוחים יש מקורות תורניים.

לאיבר אני מכירה גם 3 מינוחים:
איבר- מינוח הלכתי
פין- מקור לא עברי והשם המדעי.
בולבול- שם של ציפור קטנה- מקור לא ידוע אבל הבנתי שזה נמצא בעוד שפות כמו בצרפתית.
ז- משהו עם הרבה קונטציות שליליות אבל בעברו זה היה כינוי רומז בעצמו.

ככה שהכי גרוע, אין ממש שם שהוא שלילי.
זה עניין של קונוטציות. בסופו של דבר הכל כינויים רומזים שהופכים להיות הדבר עצמו ומחפשים כינוי רומז אחר.

ולכן אנחנו שומרים עליו.

שם חור..
אני הייתי מבקרת לעומק

חפצים זה באמת כבר דורש בירור.

אגב, אצלי התינוק מגיל חצי שנה (הוא היה איתי בבית) שיחק באיבר. סתם התלהב מבליטות. הוא גם התלהב מהאצבעות שלו.

ונורמאלי. וזה קורה לכולם וכולן(כל אחד מוצא משהו אחר)

יש הרבה מה ללמוד.
שמעתי שלומדים את זה בקורסים לחינוך במכללות.

להפסיק חלבונים בפרט ביצים ובוטנים ומוצרי חלב
טיפות פניסטיל להרגעת הגרד.
שהעור תמיד יהיה שומני ולא יבש. אני הייתי מורחת שמן זית בעיסוי טוב.
סטרואידים עוזר באותו רגע אבל אח"כ הכל חוזר.
לא להעמיס בשכבות של בגדים.
בני כמה הם?

זו תקופה לא פשוטה, לפחות לקטן בן השנה.
עברתי את זה גם לפני כמה שנים עם אחד הילדים
שום משחה טבעית ולא טבעית לא עזרה, חוץ מסטרואידים שלא רציתי למרוח יותר מדי.
הפסקתי עם החלבונים, מרחתי כל הזמן שמן זית איפה שהיה גירודים, בעיקר בקפלים,גם באמבטיה הייתי שמה שמן זית.
השתמשתי גם בשמן אמול וכל מיני מהבית מרקחת ולא עזר.
הפני טיל מאוד הרגיע אותו מהטירוף של הגרד.
עבר לו בערך בגיל 6 משהו כזה

יש חברה שמטפלת בדברים האלה והיא ללא חומרים כימיים .
מוזמנת לפנות אליי לפרטי.

למרוח קרם מתאים, לקלח בשמן אמבט ולא סבון. לדאוג שלא יזיעו, לכבס באבקת כביסה ומרכך של תינוקות, פנסטיל טיפות לגרד.
@הסנה-בוער

רפואה שלימה!

סיוט לא מהעולם הזה!
בגלל זה עשו לי בהדסה עין כרם בדיקות לגילוי אלרגיות ואכן אני אלרגית לכל מיני סוגי חומרים (ניקל, קובלט, מתכת..)
בעיקרון עשיתי חודשיים דייאטת נטולת מאכלים המכילים חומרים אלו (זה היה קשה מאוד כי המון מאכלים היו אסורים). חייבת לציין שתוך כדי גם מרחתי דרמווט (המשחה היחידה שעזרה לי). היתה הטבה חלקית לאורך התקופה הזאת אבל בגלל שלא מספיק משמעותית, הרופאה הנחתה אותי לחזור לאכול כרגיל. כיום עדיין לצערי יש התפרצות מידי פעם של הפצעים וזה ממש ממש לא נעים אבל אני מורחת דרמווט ומבינה שאין בררה אחרת טובה יותר.
אבל בגלל שהילדים שלך מאוד קטנים ולא כדאי למשך זמן רב לתת להם סטרואידים, הייתי מבקשת הפנייה למרפאת עור בבי'ח ושינסו שם לראות את הסיבה או לפחות יעשו בדיקות כדי לכוון בתזונה או בתרופות מתאימות.
מחזקת את ידייך ובע'ה בריאות שלמה!

היא נקראת ''קומי עורי'' ויש להם עלון חודשי וסדנאות והמון עצות והדרכות איך להתמודד!
ממש לא פשוט..
לי יש כמה ילדים שסובלים וזה ממש מתסכל...

כי זה לחזור אחכ ל25=44%-%:,אז אנשים אומרים לי תגידי תודה שיש לך גם ילדים בריאים, מה הקשר? אני רוצה גם אותו בריא. ויש לו בעיות בריאות.

אנחנו לא יוצאים בכלל לטייל בסוכות כדי להנות מהסוכה והנחת של החג

את צריכה להיות כל הזמן איתו?
כי אם כן אז כדאי לבדוק אם מגיע לך כסף מביטוח לאומי על הבעיה הזאת ואז תוכלי פחות לעבוד ויותר להיות בבית...

נשמעת התמודדות לא קלה... ושה׳ ישלח לך כוחות לעבור את הנסיון הזה בדרך הטובה ביותר!

אבל יש לו כמה בעיות ככה שאנחנו במעקבים רבים

בכל זאת בדקתם את האפשרות של ביטוח לאומי? יכול לעזור בכל העניין של ההוצאות על המעקבים והכל... נותן קצת אוויר לנשימה

( יש לי חברה שקיבלה על הבת שלה כל קשיים אחרים וממש עוזר לה בכל המעקבים טיפולים וכל מה שצריך)

יופי לפחות זה...

לא שזה מוריד מהקושי אבל קצת עוזר

ומאחלת לך הרבה כוחות! נפשיים ופיזיים להצליח במשימה הזאת !

ב. זו גמילות חסד עצומה. יתכן שאם תנסי להסתכל כך, תתמלאי יותר בתחושה של הטוב שנבנה בך. הילד הוא כך - זו לא החלטה שלכם. אבל ההשקעה בטיפול, מה שאתם עושים, זה כבר שלכם. זו זכות גדולה מאד. מי יודע למה נשמה נשלחה לעולם בצורה כזו. מי שגומל איתה חסד, זה האור שנבנה בו כבר בתןך "המנהרה" הזו...  לא תמיד האור הוא ע"י נתונים "חיצוניים", אע"פ שזה גם מאד חשוב. לפעמים דווקא מבפנים, בנשמה. וזה דבר נצחי.

 

ג. שמחה עם האחרים. אולי לשתף גם אותם בגודל המשימה להיות טובים לילד שיותר קשה לו... זה יכול גם אצלם להישאר כחינוך לחסד.

 

ד. גם "זוגית", אם מחליטים לראות עצמכם כשותפים במשימה משפחתית - יכול לחזק קשר ברמה גבוהה יותר.

 

ה. כלכלית - צריך תפילה.. (על הכל צריך תפילה...). וגם למצות זכויות שמגיעות לכם. ולהשתדל אולי לשמוח בכל נקודה של טוב. גם בעבודה. לא להסתכל על עצמך כ"הלכתי אחורנית כי.." אלא ההיפך: יש לי ילד - ובכ"ז לא ויתרתי על העבודה אלא עושה כמיטב יכולתי..  כל הכבוד!

ה' יחזקכם.

בסביבה שלי יש כמה זוגות שמתמודדים על ילדים עם מחלה גנטית/ תסמונת , אני רואה שהזוגות וספרט האימהות שלוקחות זאת "כאתגר להצלחה"
כותבת לך עצות שעוזרות להם:
לראות איך הניסיון מצמיח אותך ואתכם , להיות יחד בהתמודדות-לשוחח, לחשוב, לנתב לעשייה חיובית ולא לשקוע במרמור
לגבי העבודה- באמת רובן וויתרו על הקריירה ועובדות בעבודות שמשאירות אותן פנויות להשקעה בבית- אם זה מתאים לך תשמחי ותעשי זאת מאידאל-ואם לא אז לא! אבל חייב לתכנן איך , להעזר במשפחה, לרתום את הבעל.
לגבי הילדים האחרים בבית- חשוב שלא יכנסו למסכנות- לגרום להם להבין מה יש לאח, לעזור לו נכון, לא לרחם אלא להיות גאים ולהבין שאף אחד לא אשם- זה "מתנה" מ ה'-ככההם יהיו אנשים יותר טובים והכי חשוב חזקים וצא יודפעו לרעה (עם חברים יראו זאת כחולשה שלהם הם יכולים להציק אבל אם שאר הילדים יהיו בטוחים וידעו להסביר מה יש לו וכדומה יהיה קל לכולם)

נשמע שצריך לטפל בכל בעיה בנפרד

יקרה, זה לא קל, הבאתי עצות כי ביקשת. תתפללי ל ה' שייתן לך כח להחזיק את הבית- אישה עיקר הבית. מהכח שלך תצליחו יחד כולם!!!

כן בכסף, נותנים לנו פה ושם, אבל התמודדות זה רק אנחנו ויותר נכון... אני. וזה ככה ימשיך.

הלוואי שתמצאי משהו שיהיה איתך יחד בהתמודדות
יש קבוצת תמיכה באזור מגורייך?
יש לי חברה שיש להם פייסבוק לכל האנשים בארץ שיש את התסמונת הנדירה שיש לבת שלה

לא טוב שתתמודדי לבד, ואם היו כבר בעיות קודם לכן אז עוד יותר צריך.
מקווה שתדעי שמחה וכח

עכשיו לא יודעת

 

 

אולי יש קבוצות תמיכה של הורים עם מקרה דומה?

הספציפית, אין בארץ לא מצאתי לפחות יש בארהב

שולחת חיבוק, שבע"ה שמחת תורה תכניס לך שמחה לכל השנה!

 

 

ואנחנו כאן בשבילכם

 

נשיקות לילד

קישור לכמה סרטונים שראיתי לאחרונה של מטפלת זוגית מהממת (אני לא מכירה אישית, מהסרטונים)
אם הבנתי נכון היא גם מציעה ליווי במייל או משהו כזה, אולי יתאים לכם.. בלי קשר הסרטונים יכולים לעזור לשפוך אור על המקום הזוגי ומשם לנסות לשאוב כוח לשאר. ה' ישלח לכם כוחות וישועות

https://t.dingdongaffiliates.co.il/SignalsServer/v?lp=352&affid=9641422310