פורום הורות (עמוד 85)

תגללי בטוח תמצאי תמונות.. כמו כובע מצחייה..

כשאת או בעלך שוטפים לו את השמפו מהראש, ביד אחת אוחזים במצח שלו וכך מטים קצת את הראש לאחור (למרות שהוא מתנגד?) ועם היד השניה אוחזים בטוש של האמבטיה וממש מקרבים את הראש של הטוש לראש שלו.
במצב כזה שהראש של הטוש צמוד לשיער, והראש מוטה לאחור ממש קצת, לא מגיעים מים לעיניים.
בגלל שהשיער שלו ארוך, אני מעבירה את הראש של הטוש לאורך השיערות, מהמצח ואחורה עד קצות השיער למטה.
כלומר שטיפת הסבון מהראש עם הראש של הטוש בתנועות כאילו היית מחזיקה מברשת ומברישה את השיער מהמצח ואחורה.

או מגולגלת על העיניים. ואז גם אם כמה טיפות מגיעות לאזור העיניים הן נספגות במגבת וזה לא מפריע לו. גם תורים לתחושה שלו שהוא שותף במאמץ

כמובן שקודם שוטפים את הידיים.

על התקרה מדבקות ולהגיד לו להסתכל על זה..אצלי זה עוזר. לפעמים גם מעסיקה בזה תוך כדי, כמה דגים כחולים יש? באיזה צבע התכנון? הם אוהבים את זה

עד שפעם אחת שכנעתי אותו, עשיתי לו כל מיני פרצופים מלמעלה כדי שיסתכל עלי ותוך כדי שטפתי לו את השיער וגם אמרתי לו כמה הוא ילד גדול ואיך הוא מרים את הראש ולא נכנס מים לעיניים וכו

ומאז זה כמעט נהייה אטרקציה לשטוף את השיער בלי שיכנס מים, אנחנו מראים לחיות באמבטיה איזה ילד גדול הוא שמרים את הראש ועל זו הדרך

לפעמים הוא מידי עסוק בשביל להרים את הראש וזה קצת מסע שכנוע.... אבל הוא יודע שאם לא ירים יהיה מים בעיניים, ואם ירים לא יהיה אז כדאי לו...

 

נראה לי שפשוט צריך להשקיע בפעם הראשונה (ולקח לי הרבה אמבטיות עד שזה קרה) שידע את הרווח

אם הילד הנמחץ נראה סובל חושבת שהייתי מרימה קול "בבהלה" כדי שיקום ממנו מהר ומוסיפה איזה משפט שיבין שלא מתאים לתלמידים של ת"ת להתנהג כך.

אם לא נראה סובל, רק אומרת שזה מאוד מסוכן ולא מתאים להתנהג כך.

מאמר מוסגר, פעם הייתי עדה לילד שהיכה בצורה אלימה מאוד ילד אחר ברחוב בערך בכיתה ו' והילד השני בכה והתחנן שיעזוב אותו, הזמנתי משטרה וחיכיתי עם הילד המרביץ עד שהגיעה הניידת

הילד המרביץ היה גם גס מאוד, רק אחרי שהתחיל לקלל ולאיים עליי עזב את הקורבן הקודם שלו

מה את מתכוונת חיכית? החזקת אותו פיזית עד להגעת המשטרה?

אבל כל הזמן חשבתי אם זה היה הבן שלי ככה שהיו מתקיפים אותו ברחוב, כמה שהייתי רוצה שמי שעובר בסביבה יחלץ לעזרתו.

לא החזקתי אותו פיזית, הוא כנראה היה מכה אותי, אבל משכתי אותו בדיבור, אחרי 15 דקות הוא כבר הלך והניידת מסתבר חיכתה בצד השני של הבלוק אז לא ראו אותנו, עשיתי עוד סיבוב עם הרכב וכשראיתי שהוא יושב בכניסה של אחד הבניינים חזרתי לשוטר וכיוונתי אותו למקום שהוא נמצא בו

אז לא רואה עניין להתערב...

אלה בנים... כשהם רבים/מתעצבנים - זה תמיד בצורה כזו. גם אם תנסי להתערב - רוב הסיכויים שלא תצליחי להשפיע עליהם, בטח אם את לא מתכוונת להשתמש בידיים... (וגם אם תנסי להפריד ביניהם בידייך - מן הסתם לא תצליחי...)

אפילו במריבות של הבנים שלי בבית אני כמעט לא מתערבת, אלא-אם-כן זה מגיע לרמה שאני יודעת שזה יסתיים בבכי של אחד מהם. (וגם אז יודעת שכמעט אין לי סיכוי להצליח להפריד ביניהם ידנית). 

הם בנים..
הייתי מתערב באופן קל, אם בכלל

לבנים מותר להיות אלימים,? מותר להתעלם מעוול שבן עושה לבן אחר?

כדאי להסביר לה בסיפור על הניתוח ומה יהיה לפני ומה יהיה אחרי.

לי בשערי צדק הראו לי את החדר ניתוחים והמחלקה שאני אהיה מאושפזת, (עשיתי בגיל בוגר יותר)
ולאכול אח"כ גלידות, ארטיקים, גרבר קר.
אפשר גם פירה ומאכלים במרקם הזה אבל לא חמים. 
ונראה לי שביום הראשון אחרי עדיף רק מאכלים ממש קרים במרקם הזה.

בעזה הניתוח בשניידר. נקווה להתאוששות קלה ומהירה

*להימנע מלהסתובב בשמש.
*לא לעשות פעילויות שדורשות מאמץ גופני.(לא שילדה בת 3 משחקת הוקי וכדורסל,אבל רק שתדעי..)
*וכמו שכתבו לפניי,להצטייד במעדנים,גלידות(החלק הכי כייפי בהחלמה..)

מכיוון שאתם כבר לקראת ניתוח התלבטתי אם לכתוב את זה, אבל אולי בכל זאת זה יכול לעזור-

מנסיון אישי אני ממש ממליצה לבדוק אפשרויות של רפואה אלטנרטיבית ורפואה טבעית לפני שעושים ניתוחים כאלה.

 

בהצלחה ורפואה שלימה!

אם את צריכה- אפשר בפרטי.

מצעים

פיג'מה שנוחה לה

בקבוק שלה מוצץ אם יש למרות שיהיה לה קשה למצוץ...

חפץ אהוב

לכם- כלי רחצה כרית כדאי סדינים פיג'מה או בגד נח

מחשב נייד מומלץ

מבחינת אוכל- מיצים שהיא אוהבת (קשה לשתות וחובה לשתות אז זה עוזר)

ארטיקים גלידות ג'לי לימים שאח"כ כשעדיין צריך קר ומרוסק אז אפשר מרקים טחונים פושרים.

סלט אבוקדו סלט ביצים פירה.

לתת לה לנוח טוב. בלי לחץ. אני אחרי הניתוח כמעט ולא אכלתי שבוע..

המון בהצלחה ותקפידו על ההוראות זה נכתב בדם

תדברו עם הילדה, ותסבירו לה- ברמה שלה- מה היא הולכת לעבור.
רפואה שלימה

עברנו פעמיים - הורות

בכלל נראה לי השרשור הנל יכול יעזור לך.
בהצלחה רבה ורפואה שלמה!

קרירים, מחיות כמו גרבר, מרקים טחונים, בקבוק מים, משחקים להעביר את הזמן באשפוז
להסביר קצת על הניתוח..
אני עשיתי רק פוליפים בגיל בוגר יותר(5) וההחלמה שזכורה לי הייתה קלה, אבל היו ילדים שעשו גם ניתוח שקדים וזה היה ניראה שדיי סבלו עוד בהתאוששות..
שיעבור בקלות בעז'ה

בהצלחה!!

כי שמעתי כבר כל כך הרבה נשים מנוסות שכבר הסתובב לי הראש..

וגם גומלת ילדים/מתבגרים עם אוטיזם בעבודה כבר שנים רבות..

 

ילדה שלך יחסית קטנה, אם לא הולך עכשיו אפשר לחכות עד אביב. כפי שהבנתי סוד של יועצת זה לשים ילדה בשירותים כל כמה זמן כשאת יודעת בערך מתי יש לה שירותים. מה עוד אפשר לחדש שם?

וזה שני בנים אגב.

א. זה לא נוח לי. צריכה לישון על הבטן.

ב. זה כל הלילה, לא פעם או פעמיים לאוכל וזהו.

ולגבי כל הלילה, לי אישית לא מפריע.. להיפוך.. מעדיפה ככה מאשר לקום כל הזמן

זו עבודה קשה, אבל לדעתי משתלמת. אצלנו בן השנה ורבע התחיל כך להתעורר פחות בלילות.

לא אוהבת להשתמש במילה "חינוך" בגיל הזה, אבל כן - אפשר "לחנך" תינוק בן שנה שלא צריך לקום בלילה, ושלא צריך לינוק בלילה.

דרושה לזה עמידה חזקה שלך והשתתפות של בעלך בתהליך - בכל פעם שהוא קם בעלך הולך אליו, מסביר לו שעכשיו לילה ולא יונקים, ומנסה להרגיע אותו בכל הדרכים האפשריות: מבקבוק מים ועד טיול לילי בחוץ.

זה אמנם גיל די צעיר (גמלנו פעמיים מהנקות לילה, אבל בגיל שנה ורבע ובגיל שנה ושמונה/תשעה חודשים), אבל נשמע שכדאי לנסות...

יש הבדל בין המקרים. אם הוא לא בא להתקלח או לאכול כי הוא עסוק זה לגמרי נורמלי לגיל...
אני חושבת שבגיל הזה צריך לקבוע לילדים באופן מעשי מה הם צריכים לעשות. לא רק בדיבור.
נניח- את רוצה שיבוא למקלחת. אפשר פשוט להרים אותו ולהגיד לו תוך כדי הליכה שעכשיו הולכים להתקלח. אפשר גם במשחק וצחוק אם הוא לא בענין של סתם לבוא וזהו. אבל לקבוע את העובדה שעכשיו מתקלחים, גם אם צריך להרים אותו שק קמח על הגב או לעשות תחרות.
כנ''ל אוכל. לגשת, להגיד שעכשיו יושבים לאכול. לומר לו בא נאסוף ביחד כדי שנוכל לאכול ולאסוף איתו. להרים, להראות לו את המקום שלו. לשאול מה מהאוכל להגיש לו. בקיצור, לא לצפות שהוא מעצמו יתמלא מוטיבציה ויבוא.

לגבי השקט- זו השנה הראשונה בגן,לא? וזו רק ההתחלה. לא הייתי נלחצת מדי...אמנם לעקוב, לדבר עם הגננת, אבל זה בסדר להיות שקט. 2 ילדות שלי היו ככה ו2 אחרות לא. לפעמים זה ענין של אופי. לפעמים ילד שלא עם כולם דווקא מראה שיש לו חוסן פנימי כזה, שהוא לא מושפע מבחוץ אלא עושה מה שהוא רוצה. יש לי ילדה כזו.

אגב. יכול להיות שאני טועה בגדול ושבאמת את מרגישה איזו בעיה קונה שאכן קיימת.

עזרת לי מאד להתמקד,
לגבי הגן חשבתי שזה גם קשור כי הוא כאילו , לא יודע מה לעשות עם עצמו בסיטואציה שונות, ומחכה שמישהו יעשה משהו, למשל, אני אביא אותו למקלחת (אבל לא עכשיו,) אני אלבש אותו (אבל לא עכשיו..) אותו דבר בגן, הולכים לנעילת ידיים והוא עומד וחושב,

לא חושבת שזה בעיתי מאוד...
אבל אולי תתיעצי עם הגננת, אולי היא רואה דברים נוספים ויתכן שתוכל לעזור לך.

הכנה מראש: "עכשיו נשחק ואחר כך נאכל ארוחת ערב". "בעוד 5 דקות נאסוף את המשחקים ונלך לאכול ארוחת ערב". "עוד דקה מסתיים זמן המשחק". 

כשאת אומרת לו משהו, אל תנחיתי עליו הוראה מרחוק אלא גשי אליו, תתכופפי, תסתכלי לו בעיניים ותגידי: "X חמוד, בוא למקלחת".

 

בנוסף צריך לדעת שיש ילדים שצריכים לשמוע את אותו דבר כמה פעמים. הפעמיים הראשונות חולפות להם ליד האוזן, ובפעם השלישית הם שומעים. אז כדאי להתרגז לא לפני הפעם הרביעית...

 

לגבי הגן, אני מבינה שהוא עכשיו נכנס? לאט לאט הוא יתרגל לסדר יום. אפשר לשנן בבית את סדר היום ולהתאמן עליו. אבל מאמינה שזה גם ככה יסתדר.

אבל עזבי רגע בדיקות פולשניות וכו'

תנסי להשקות אותו הרבה הרבה הרבה (גם אם זה מיץ, עדיף על בדיקות רפואיות)

ותראי אם יש שינוי ב12 שעות לשחרור מכן


אם אין שינוי זה יכול להיות מסוכן וכדאי לפנות למיון
אבל 99% שאת תראי שינוי גדול

לא הכוונה לתת לו עוד כוס
אלא ממש לתת לו הרבה נוזלים.
פי 2 או 3 ממה שהוא רגיל

ואל דאגה, לא כ"כ מהר מקבלים הרעלת מים אם אוכלים גם במהלך היום

פחות ממה שאני זוכרת אצל הגדולים אבל יש שם כמות

ביום הטיטול די ריק

כמה הוא שותה ביום?

מחר על העניין הזה. מה לומר לה שלא יישמע כהתקפה?

והייתי אומר להן שהיא לא שותה מספיק וצריך לתזכר אותה לשתות

נשמע שכדאי לכם לקבל איזו שהיא הדרכה הורית.
4 קטנים זה באמת לא קל, וצריך הרבה סדר יחד עם יצירתיות כדי לעשות את זה נכון. (לא שאני מצליחה תמיד...)
תנסי לחפש בגוגל ''הבית להורות מקרבת''. יש להם סדנה מקוונת פעם בשבועיים שלושה ואח''כ אפשר לקנות מהם ערכה עם המון דברים שמאוד יוכלו לעזור. שווה.
ספציפית לגבי בת השלוש- אולי יעזור איזה איזה סוג של טיפול רגשי או לא רגשי?

מכירה באופן אישי?

דיברתי עם מישהו משם על פגישה להדרכה הורית. לא רוצה להוציא סתם כסף בלי לקבל המלצה ממישהו שמכיר.

אם התנסית באופן אישי אשמח להמלצה.

בנוגע לבת השלוש- לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות.

עברנו אבחון בהתפתחות הילד.

המליצו על קלינאית תקשורת והדרכת הורים.

 

יש להם הרבה כלים טובים לתת

כל מה שאת מתארת הגיוני לכל בית רגיל...
אבל שימי לב במיוחד לבת ה3 שגם היא בגיל קשה וגם פתאום צץ לו יצורון שלקח לה את אמא ואת המקום של הקטנה בבית...
הרבה הרבה חום אהבה וסבלנות.
אל תחשבי על מה שיהיה, תתמקדי בעכשיו.
תנסי למצוא זמן שהוא רק לה וגם לנסות להבין אותה על אף הקושי ולחץ הזמן- להתנתק מכל הסביבה ולהיות בשבילה.

הרבה כוחות!

כואב לי כ"כ שאני יודעת כמה אני רחוקה ממה שכתבת.

למצוא זמן רק בשבילה.. הרבה סבלנות.

אין לי . נגמר לי.

נטענת במעט סבלנות ואז שוב מתפוצצת...

זאת באמת תקופה ממש קשה!
את עובדת? איפה בעלך בתמונה? הוא מנסה לתת יד בנושא? למשל לקחת על עצמו את הגדולים והקטן בזמן שאת מקלחת ומרדימה את בת ה3- לכאורה זאת לא חלוקה הוגנת של המטלות,
אבל כשמסתכלים על זה כצורך רגשי אז המאזן משתנה...

אבל נראה לי עוד לפני שאת מנסה להכניס סדר למשפחה- לעצמך יש לך זמן? זה א א בתפקוד הבית
תנסי לראות איך את מצליחה להפוך את הגלגל- במקום "לבזבז" זמן ומשאבים מבעלך על בכי על המצב, אז את הזמן הזה לתרגם בבוקר נניח ליציאה לאוורור, לשיתוף ופריקה אבל ממקום חיובי...

מה עם לקחת עזרה בתשלום? מהמשפחה המורחבת? לפחות עד שתצליחו להחזיר את כולם למסלול...
סתם רעיון למשל אנחנו בתקופה הזאת שלחנו את הגדול שלנו (אז היה בגן חובה) לשבת לבד להורים שלי, בשבילו זאת הייתה חוויה יוצאת דופן, בשבילנו זה פינה לנו זמן איכות לבנות (הוא שאב ממנו המון המון כוחות) וגם בשביל ההורים שלי היה להם נחמד לבלות עם הנכד הגדול בלעדינו. (הוא מספיק עצמאי ככה שהם לא הרגישו שהוא מכביד עליהם)
עשינו את זה כמה פעמים- זאת הייתה ממש הצלה- תשקלו משהו כזה...

(אם הגדול ובת ה5 מסתדרים אולי תשלחי את שניהם ואז פתאום תופתעי כמה שקט וזמן יש לך לשני הקטנים)

בכל מקרה- שולחת לך הרבה כוחות ומזדהה עם הקושי והבלאגן, ותזכרי שהמפתח הוא לדאוג לעצמך!!

מכירה מקרוב את כל מה שאת כותבת..

כאילו כתבת עלינו את התיאור של הילדה..

התמודדותי האישית עם החמודה: קודם כל החלטתי שאני אומרת עליה רק מילים טובות.. בערך.. בגדול עין טובה.. חשוב לשמור על דימוי עצמי חיובי כי בסה"כ רואים שהיא ילדה טובה עם לב טוב רק אנרגטית מאוד, מהירה לכעוס, בעלת יכולות ווקליות מרשימות וכנראה גם בעיות בויסות חושי (מקווה שלא גם קשב..). כשאני מתארת לבעלי בערב את הקשיים אני אומרת את זה במילים טובות. מילים יוצרות מציאות. כשאני כועסת עליה או כשהיא מוציאה אותי מדעתי אני יכולה לצעוק עליה מחמאות, דוגמאות: בערב כשבעלי מגיע והמתוקה שלי הייתה כמו סופת הוריקן בבית.. אני אומרת שהיה כיף (עם מבט שלא ניתן להתבלבל בו), החמודה שלנו הייתה פעילה מאוד, השתדלה לשחק בכל המשחקים ואהבה את המראה המפוזר שלהם בבית.. השתמשה במיתרי הקול שלה באופן מיטבי.. והלוואי וה' ישמור לה את כל הכוחות האלו כשהיא תהיה אמא כי זה יהיה לה מדהים.. ובעצם היא לא אשמה כי תנסה להכניס סופת טורנדו לתוך בית סגור.. פלא שהבית מתהפך?.. או כשהיא משגעת אותי אני יכולה לצעוק עליה "איזו ילדה חמודה שאת... בואי ו...." "את ממש נהדרת..".

הרי היא לא עושה דברים להכעיס, היא נולדה עם טמפרמנט מאתגר.. בואי נשמור על הבית חיובי, נעים לגור בו ואני בנוסף מתרגלת עם הילדים לומר דברים טובים גם כשכועסים.. זה עוזר להירגע ולא לאבד עשתונות..

מעבר לכך, אני משתדלת לצאת אתה הרבה (אני או הגדולה בת 10), כשהיא מוציאה אנרגיה בחוץ היא פחות עצבנית ומוציאה את זה על אחרים.. 

לחלופין, כשאי אפשר לצאת, אני עושה לה אמבטיות ארוכות.. את יכולה להכניס את שתי הבנות יחד ולבצע משימות ליד (לקפל כביסה וכדומה..)..

דואגת שתאכל כל כמה זמן (שעה-שעתיים).. ככה היא יותר רגועה כשהיא לא רעבה וגם פעילות אוראלית (פה) מרגיעה ומווסתת מאוד. 

דואגת לתעסוקה.. כשעסוקים לא רבים.. וגם עושים פעילות תורמת.. לדוגמא: צביעת דפים מודפסים, הכנת בצק לפיתות, משחק ממושך בכלי מטבח אמיתיים או לאו..

ואחרון שהוא ראשון.. אני משתדלת לחבק ולנשק אותה בכל הזדמנות שיש לי.. למרות שבהתחלה זה היה חיצוני מאוד ולא אמיתי כי היה לי ממש קשה אתה.. היום זה כבר יותר זורם.. זה מרגיע מאוד לדעת שאמא אוהבת אותך ואת לא חייבת לעשות כ"כ הרבה רעש ובלגן כדי להשיג את תשומת לבה..

זו דרכי להתמודד עם המתוקה שלי..

מקווה שיעזור במשהו..

שאוכל לקרוא שוב ולהפנים.
כמה עצות חכמות תזכי למצוות!

אני תמיד מתלבטת אם לכתוב או לאו..

האם אני שיפוטית/ביקורתית מדי..

האם משליכה ממצבי על אחרים..

תודה שנתת משוב חיובי..

חג שמח

תגיבי

חג שמח

נשמע שהחצי שנה האחרונה היתה לא פשוטה עבור הילדים.
הולדת תינוק זה דבר שתמיד מטלטל את האיזונים, וכשזה בא עם חופש גדול ותחילת שנה אז בכלל גם מה שעוד לא התערער בלידה מתערער וזה לא פשוט...
עצותי;
א. להשתדל לשמור על דברים שגרתיים שמקנים בטחון
ב. בעיקר לגבי הקטנה יכול להיות שחווה קושי מול הקטן ועם המעבר לגן של גדולים
שכל אחד מהם זה אתגר בפני עצמו ובשילוב עם הכל בכלל..
אז לעזור לה למצוא את מקומה החדש, לתת לה אהבה ותשומת לב, לשים לב לתשומת לב לקטן שלא גורעת ממנה,
לעזור לה לדבר על מה שמפריע לה ולתמלל...

מזח טוב ובקלות בע"ה.

יש לי גם ילדונת בת שלוש עם אנרגיות שמספיקות לשלושה ילדים...ועקשנות.
אז א. כנראה שזה אופייני לגיל....סכוי טוב שזה ירגע עם הזמן...
ב. אני מאוד משתדלת לנסח דברים בצורה אחרת. לדוג'- במקום מעין איום של ''אני סופרת עד עשר ואת נועלת סנדלים'' אני אומרת'' אני סופרת עד עשר ובואי נראה אם תצליחי לנעול סנדלים''. כאילו אני מציבה לה אתגר...
או ''את חושבת שאת מספיק חזקה כדי לעשות x''? ברור שהיא תוכיח לי שכן...
או ''את עכשיו הזנב שלי, הולכת איתי לכל מקום ועושה איתי מה שאני אומרת''. רק לא לשכוח לכשכש בזנב מדי פעם...

ג. גבולות ועמידה במילה שלך- חשוב מאוד. לחשוב לפני שמציבים גבול ואם הצבת- לעמוד עליו, עם כל הקושי. פעם פעמיים והיא תבין שאין עם מי לדבר...

בס"ד

אני לא יודע אם אפשר לטפל בזה בגיל שלה אבל אם כן זה יכול מאד לעזור לשאר העניינים. עוד רעיונות בכותרות:
1. לבקש עזרה מהבעל שיטפל בילדים ויעזור לך להתאוורר יותר.
2. גבולות- יש לכם חוקים בבית וחשוב לשמור עליהם גם אם יש לילד קצת יותר קשיים הוא מחוייב לחוקים וחשוב שתשמרו עליהם ובמקביל תעזרו לו להצליח לקיים אותם. (דוגמאות לחוקים לא להרביץ או לצעוק וכדומה)

נשמע שאתם בתקופה לחוצה
מתי לאחרונה שתיתם יחד כוס תה?

הגדולה שלי בת 5
הקטנה בת 5 חודשים
באמצע 4
ושנתיים..
עם השלושה הגדוליך היה ממש סבבה ופתאום עם הקטנה הכל יותר קשה,נגמרת משמרת אחת, מתחילה השניה.
ברוך ה' בעלי עוזר לי המון,
אבל אנחנו פשוט עוד לא הצלחנו לאפס את הבית.
אני מתחילה להוריד הילוך מהלחץ של לחזור לשגרה, למוכר, כי זה לא מוכר וצריך ללמוד את זה.

מזדהה, ושולחת חיזוקים חמים!
מאמינה שזה יעבור.
צריך הרבה סבלנות ורוגע .
על אף הקושי שבייסום, גם עצם הידיעה הזו מרגיעה
..
ב'הצלחה לכולנו!.

קוראת סמויה הרבה זמן..

נרשמתי רק כדי להגיד לך את מתארת את מצבי אחד לאחד.
גדולה בכיתה ב
ארבע וחצי וכמעט שלוש
ותינוק בן חצי שנה.

השלישית עם קושי בשפה..
ואגרסיבית ממש
אני מקשרת את זה לזה שקשה לה להתבטא. כרגע מטפלת בזה.
אבל יוצאת מדעתי!

אמתתתת

היא יכולה להרוס שבתות זוגיות וכולי..

והיא ילדה מהממת חכמה וטובת לב.
אבל הצרחות שלה זה ברוכה הבאה לבית משוגעים ככה אני מרגישה!

מזדההה עם כל מילה ממש ממש!

רק לומר לך שגם לי יש ילדה בת כמעט 3, אצלי היא הכי קטנה, והיא גם יכולה להוציא אותי מדעתי לפעמים!!

 

כנראה זה משהו בגיל הזה...

להעצים אותה כל הזמן ופחות להתייחס להפרעות שהיא יוצרת. אבל בעיקר כמה שיותר חיבוקים ונשיקות

מתאפקת בגן. ככה הבן שלי בגיל הזה.. כשאנחנו מגיעים הביתה אני ישר מכניסה אותו לשירותים, אחרת בורח לו.
אולי אם אתם הולכים ישר למתקנים לפני שאת מוציאה אותה מהגן תכניסי אותה לשירותים שם.

עד 4. אז היא מתאפקת 8 שעות??

אבל חלק מהזמן הזה..
ככה אני רואה עם הבן שלי, הוא כן נכנס כי הגננת מזכירה אבל כנראה שלא מספיק פעמים.
כשמשחק הוא שוכח וכו

שמרגילים את עצמם להתאפק כל הגן. הפתרון היחיד הוא לקחת לשרותים מייד אחרי.

וילדים לא יכולים להתאפק.
אני שולחת לעשות מאחורי שיח, שיהיה לפחות בקצת צניעות או פרטיות.
איזו עוד ברירה יש?

ילדה- זה חלק מהתפתחות העולם. גם לא נעים לך אם היא רעבה פתאום? או עצבנית או עייפה??
היא ילדה! ככל שתתייחסי לזה בטבעיות ולא כפאדיחה יהיה כיף לה ולך
מה את חושבת שילדים בגמילה לא משחקים בגני שעשועים?
מבטיחה לך שכן.

תקחי איתך מספיק בגדים וציוד לנקות וזהו.
עדיף אם תציעי לה באופן יזום ללכת להתפנות. ואם היא מסרבת בלי לשבת על משהו אפשר לצאת עם סיר, שתעשה בצד לשטוף וזהו. הכי הרבה תביאי גם בקבוק סבון קטן לידיים שלך ושלה.
חבל, עוד מעט יחשיך מוקדם ויתקרר, תנצלו את הימים שעוד אפשר להנות בחוץ.

דבר ראשון אם את הולכת מיד אחרי הגן תדאגי שהיא תעשה בגן לפני שאתם יוצאים.

 

דבר שני- בגינה, תשאלי אותה מדי פעם אם היא צריכה, אם היא צריכה תלכי איתה לפינה נסתרת וכמובן תציידי במגבונים, כך ימנע מצב שבורח לה.

 

ילדים קטנים לא יכולים להתאפק הרבה שעות, זה מאד טבעי שילכו ויעשו בצד בגינה.

בכל מקרה לדעתי אם היא עושה בצד זה מעולה, ולפעמים אם היא מפספסת אני פשוט אוריד לה את הטייץ והתחתונים (ושתישאר רק עם שמלה).

מבד דק

אני מניחה שקודם אני אצטרך להוסיף גופיה ואז ארוך ודק ואז קפוצון

רק אחר כך גרביונים ומעילים

באיזור כסליו או סוף חשוון

אצלנו הכל ארוז בשקיות לפי ילד,
זה או הכל או כלום לדעתי.
לא הפרדתי ארוך ודק מהארוך העבה. אני תמיד משאירה כמה פיג'מות וזקטים בהישג יד.
לפתוח מחר הכל ולמיין? אני די חוששת מגל חורפי שיגיע בהפתעה.
אבל באמת לפי התחזית החורף עוד לא באופק...

אבל אם יש לך זמן למה לא?

כן אני מחלקת לקיץ מעבר 

ואז לחורף ממש ואז מעלה את הקיץ

אין לי מה להעלות קיץ עכשיו אולי רק דברים קטנים כבר או שצריך לזרוק

 

סדר זה תמיד טוב גם בראש וגם בלב

 

השנה שנה מעוברת כנראה החורף יהיה יותר ארוך והוא נראה שמתחיל מאוחר

 

אין לי מושג איפה את גרה 

אבל למקרה שיהיה סערה  תמיד תוכלו להסתדר ולפתוח הכל ולשלוף 

והפסקתי לארוז בשקיות, מקפלת את בגדי החורף במדפים העליונים בארון והכל בהשג יד , אחרת יש בלאגן בעונת המעבר . בגדי המעבר בכלל לא עולים למעלה, הם בערמה קבועה במדף.
מחליפה בגדים בארון רק כשברור לי שאין צורך בבגדי הקיץ

אצלינו עוד מדליקים מזגן על קור במשך היום ובערב.

רק אני לחוצה?? חח
בד"כ כשמגיע גל חורפי הוא מגיע בהפתעה,
מבחינת התקררות הדרגתית עדיין חם פה אם כי הילדים מבקשים כבר פיג'מות ארוכות.
אבל אולי זה כי הם ישנו בסוכה והיה שם קר בשעות לפנות בוקר.

טוב נראה לי נחכה.

אם יש לך זמן תמייני זה יקצר לך את הזמן אחר כך

בגנים בד"כ צריך בגד ארוך בגלל המזגן ולכן רק בחופש אני מלבישה קצר,

אם היתה לי סבלנות לזה וזה לא היה נראה מוזר הייתי שמה להם גם גרביים בגן

ןגם לקראת הערב כבר קריר פה

מבחינתי מזגן= בגדים ארוכים, כמו שבחוץ במזג אויר כמו של מזגן היינו מלבישים ארוך

אצלינו מזגן בקיץ זה להביא את מז"א בגן לנעים.

אבל גם אני מעדיפה ככה למרות שאני ממש לא חובבת קור

אני לא מאמינה שאוציא סריגים בחודש הקרוב.
קצת סוודרים וגופיות אולי כן

גרה באזור די חם. עדיין חם אצלנו. בגדי החורף מסודרים אצלי במדפים העליונים של הארון, כך שאם צריך משהו אני יכולה לעלות על כסא ולהוריד. בדרך כלל מחליפה בין קייץ לחורף בחנוכה, רק אז מתחיל ממש חורף אצלנו. וגם יש לי חופש , לזמן לסדר.

ניצלתי את הזמן היום לדברים אחרים שגם היו תקועים
נרגעתי 😁

באזור המרכז - אין מה להוריד חורף לפני חנוכה....

מקסימום קפוצ'ון אחד או שניים.

אני אומרת לבת חמש וחצי לברך ברכת המזון.
הגברת: ''כבר ברכתי! אם אני אברך שוב זה יהיה ברכה לקלקלה!!"

הבת הגדולה מחזיקה את הבן שנתיים וחצי כדי שלא יהרוס לה משהו.

הוא צועק עליה: "לא לגעת בי, אני מוקצה!"

(אחרי זה כל השבת, כשנגעו לו במשהו שהוא לא רצה הוא אמר "זה מוקצה, אמא לא מרשה" - כי קלט שנהננו מהעניין..)

 התפללתי איתה ותן ברכה על פני האדמה (פעם ראשונה שהיא שומעת את התפילה הזו

כי היה כתוב בדף שהביאה מהגן משיב הרוחבטעות המשכתי כן?)

 

אז היא אומרת לי נכון גם אבא נותן לי ברכה בליל שבת!

הבן שלי בן שנתיים וחצי, התנהג יפה וקיבל מעדן, טעים, של אמא.

הוא שמח, צוהל, טועם ביס גדול ויורק..

"מה קרה, יונתן? למה אתה מוציא מהפה?"

"אני לא אוהב, מעדני עם ג'וקה" (ג'וק)

 

זה היה מעדן עם חתיכות הפרי.

פשוט אין עליהם! 

ביקשתי מהנסיכה שלי בת השנתיים לסגור את הדלת של החדר כי המזגן היה דלוק. היא סירבה לעשות את זה... גם אחרי הרבה פעמים שביקשתי. לבסוף התיאשתי קמתי וסגרתי.
מה אומרת לי החצופה הקטנה ????
"כל הכבוד אמא "

בן שנתיים וחודשיים.
מגיע אלי עם בננה ואומר: אמא לעזור להוריד קליפה. תודה! (במנגינה המתאימה..)

וביום אחר: למה אריה בוכה? הוא רוצה את אמא. אריה עצוב.
מגיע אלי ומושיט לי את האריה- רוצה את אמא.

נחתתי על הספה, בום, מותשת אחרי יום של מאמץ פיזי ונפשי.

אריאל כשהיה בן שלוש, ישב מימיני, ואני התיישבתי בדיוק על העיתון שהסתכל עליו.

הוא זועף, מכווץ גבות ומנסה למשוך את העיתון, לחלץ אותו מהתרסקות, והעיתון נקרע.

אריאל כעס.

זעף,

יבב,

ואמר בטון נעלב: את.. את.. קרעת לי את העיתון,

ואז הוא קולט שהוא משך אז הוא ממשיך: אני.. אני קרעתי,

ואז הוא מבין שהוא מפליל את עצמו: מישהו קרע את העיתון שלי..

הוא בוכה.

אני צוחקת.

אצלינו זה עם שני בנים

אולי לישון עם אור בחדר? אם גם ככה האפשרות האחרת היא בסלון עם אור..

מאמינה שזה יעבור להן מתישהו ולא יתרגלו לנצח לישון באור

אולי כשהן מתחילות לריב, להפריד אותן לחדרים שונים, או לשחק כל פעם עם אחת מהן בתורות (לדוגמא, 10 דקות עם אחת, ואז 10 דקות עם השניה).

 

לשבח מאוד על התנהגות יפה וטובה.

 

לגבי הלילה- לדבר איתן במשך היום כמה זה חשוב שיילכו לישון בחדרן ולא יישנו בסלון, ושזה יעזור להן לישון טוב יותר. ואפשר לשבת איתן 5-10 דקות ליצירת רוגע נפשי, שיעזור להן להירדם יותר בקלות.

 

בהצלחה!

לדעתי כדאי שהיו ביחד כמה שאפשר. זה טוב

אני גדלתי עם הרבה אחיינים, ובאופן טבעי היו כאלה שהיו מחוברים אלי יותר והיו שפחות.
ובצורה הכי פשוטה- ילד ללא גבולות הוא ילד שקשה להיות איתו. גם להורים קשה, אני מניחה. מעייף, מרגיז וסוחט.

לדעתי אין מה להשוות בין שתי האחייניות, כל אחת עם אופי שונה והורים שונים, הגיוני שהן לא מתנהגות בדיוק אותו דבר.
יכול להיות שההורים שלה מפנקים אותה יותר מדי וזה באמת יכול להציק לסביבה, אבל זו האחריות שלהם, הם מחליטים איך לחנך אותה. זה לא אומר שהיא תגדל להיות ילדה מפונקת שתקבל כל מה שהיא רוצה. יכול להיות שבגיל הזה ההורים שלה מעדיפים לחנך אותה בצורה הזו, וכשהיא תגדל קצת הם יציבו לה יותר גבולות. זו הבחירה שלהם. ושוב, אני מבינה כמה זה יכוללהיות מעצבן להתמודד עם ההתנהגות שלה בתור דודה, אבל אין כל כך מה לעשות.
בקשר לשאלות שלה, אני לא חושבת שזה קשור לפינוק. זה מאוד אופייני לגיל 4 להתעניין ולרצות לחקור את הכל, ולשאול המון המון שאלות שצריך הרבה סבלנות בשביל להקשיב ולענות עליהן... זה באמת גיל מאתגר. אבל את צריכה להבין שזה שהיא רוצה לדעת ולהבין הכל זה לא בגלל פינוק, זה שלב טבעי ובריא בהתפתחות שלה. והיא ילדה קטנה ולא יודעת מה מתאים לשאול ומה לא, היא נשמעת ילדה סקרנית שרוצה להבין הכל, אז היא שואלת. אם היא שואלת משהו שאת לא רוצה לענות עליו את לא חייבת לענות. את יכולה להגיד "אמרתי לאמא משהו שרק היא צריכה לשמוע", "אני לא רוצה לספר מה עשיתי אתמול, זה אישי". אז היא תשאל מה זה אישי, ולמה רק אמא צריכה לשמוע והיא לא יכולה, וזה באמת יכול מאוד לעצבן ולגמור את הסבלנות, אבל זו עבודת מידות להישאר רגועים ולענות ברוגע ובחיוך "אני לא רוצה לדבר על זה, חמודה", "אני מספרת לך הרבה דברים, זה היה משהו שרציתי לספר רק לאמא", "אישי זה משהו שקשור רק אלי ואני לא צריכה לספר לאחרים". ואם ממש אין לך סבלנות לחפירות שלה את יכולה פשוט להגיד אני מצטערת, אני צריכה ללכת לסדר משהו בחדר שלי. כשאסיים אחזור לשחק איתך ואז תוכלי לספר לי את מה שרצית. או כל פתרון אחר שיתן לך אפשרות להיעלם בלי לפגוע בה ובלי לתתלה הרגשה שהיא חופרת, כי היא באמת קטנה ולא מבינה.

לגבי השאלות שלה- אני מקווה שבאמת יעבוד אם אני אסביר לה משהו כזה...

אני אנסה דברים שאמרת שוב תודה!

ולנסות לענות בהומור. לדוגמא.... למה את שותה עוד פעם כבר שתית קודם.... לענות בסגנון.... אמממ אני חושבת שהפכתי לפילה.... ולהשמיע קול חמוד כמו של פילה. את יכולה גם להחזיר אליה את השאלות ולשאול אותה.... למה את חושבת? או... מה את חושבת שהאיש אמר?.... בלי לענות לה. את תקבלי תגובות מצחיקות. כי החשיבה של ילדים נורא מצחיקה לפעמים...... אני חושבת שכך זה יהפוך לך לפחות מעיק.
לגבי היחס של אמא שלך. תגידי לה ברור. גם אני רוצה מתנות/ הפתעות. אל תשכחי גם אותי. כשאת קונה לאחיינים....
את יכולה לבקש מאמא שלך הפתעות כדי לתת בעצמך
ואז את יכולה להגדיר משהו שמפריע לך ולתת לה רק אחרי 5 נקודות. כל פעם שהיא מתגברת היא מקבלת נקודה. תציירי לה נקודות בדף על המקרר. ככה תוכלי לעזור לה לדחות סיפוקים. ולהתגבר קצת על כל מיני דברים.

כשזה מגיע למצב שבו זה לא רק סקרנות- אלא גם שהיא חושבת שהיא אחראית להכל, זה יותר קשה לי להתייחס לזה בשעשוע.

 

אני מתכוונת שאם היא אומרת משהו בצורה של 'אני חייבת לדעת הכל', בדרך שמרגישה לי קצת פחות נעימה, אז יותר קשה לי להתייחס לזה בצחוק...

 

ולגבי הרעיון שהעלית עם המתנות והנקודות- כי שוב- אני לא אמורה לחנך אותה, זה פחות קשור אליי... זה לגיטימי שאני אעשה את זה..?

 

מהתיאור שלך זה בהחלט נשמע כמו דרישה מוגברת לתשומת לב, כמו שכתבת.

אבל לי, כקוראת מהצד, זה לא נשמע כמו פינוק, אלא כצורך פנימי חזק מאוד. יצא לי לראות ילדים (בעיקר בסביבות גיל ארבע, ובתוספת אח קטן חדש זה ממש יכול להתאים בול) - עם תקופות כאלה של צורך חזק מאוד בתשומת לב *מרובה* . ממה שראיתי, כשהצורך סופק, תוך כמה זמן הוא התמוגג. זה לא לנצח, למרות שכשמגיעה תקופה כזאת היא נראית אינסופית. כשהיא עוברת היא פתאום נראית קצרה

מהתיאור שלך נשמע שגם אם היא מקבלת הרבה תשומת לב, היא לא מצליחה להשיג סוג מסוים של תשומת לב, שחיי הנפש שלה מאוד רעבים לו עכשיו. נגיד כמו אדם שיש לו מחסור רציני בשומנים בגוף. יכול להיות שהמשפחה האוהבת שלו תראה שהוא מחפש אוכל באטרף, ותגיש לו מלפפונים, עגבניות, ביצים קשות, אורז, וכלום לא יעזור, והוא יאכל את כל אלה וימשיך להיות תובעני ולצעוק שהוא רעב. כי את מה שהגוף שלו מחפש, הוא לא קיבל.

מה את אומרת, יש מצב שזה מה שקורה כרגע עם האחיינית החמודה שלך? שעם כל המתיקות שלה, היא גם נצמדת אלייך כמו עלוקה וצועקת לך בשפתה הילדותית 'לא מספיק, עוד!' 'לא מספיק, עוד!' ולא משנה על כמה עשרות שאלות כבר ענית לה?

זה יכול להיות בשבילך מעייף בטירוף, מתסכל, ואפילו ממש מקומם ומרגיז - אי אפשר להשביע אותה! או לפחות, לא ממלפפונים.

 

אם פספסתי לגמרי, תניחי בצד. אבל אם נראה לך שהתיאור הזה יכול להתאים לילדונת הנחמדת, אני חושבת שמכאן יש לך בחירה: את יכולה להחליט שזה לא התפקיד שלך להשביע אותה, ובעיניי זה לגיטימי. אין לך מחויבות של הורה. קשה לך, לא נוח לך, מייגע אותך - צמצמי קשר. כמו שכתבו לך למעלה, את יכולה להודיע שיש לך כמה עיסוקים שקטים שאת צריכה לעשות בחדר, ולהיעלם. היא תראה שממך היא לא תוכל להשלים את הצרכים שלה, ובע"ה תמצא כתובת אחרת. ה' יהיה עמה, ואני בטוחה שבדרך זו או אחרת, הדברים יסתדרו.

 

לחילופין, אם נראה לך שאת כן בנויה לזה - נסי להבין מה היא כן מחפשת. למה היא זקוקה. מה היא מנסה לסחוט ממך בדרכה הילדותית. בזה אני לא אוכל לעזור. צריך להרגיש אותה. להכיר אותה, לראות אותה בפעולה, לחשוב עליה באיזה זמן שקט, לנסות לעצום עיניים ולהתמקד בה. להרגיש אותה מבפנים ממש. דמייני שאת היא: מה הדבר שהיא הכי רוצה? מה היא מבקשת ממך? איזה סוג של תשומת לב תספק אותה? היא רוצה שידברו איתה ויתווכו לה את העולם? היא רוצה שיקשיבו לה ויאהבו את סיפורי הדמיון שלה? היא בכלל מחפשת מישהו שילמד אותה לקרוא מספרים, להיכנס לעולם הגדולים והחכמים? רק את תוכלי לדעת, מהיכרותך ואהבתך.

 

 

 

 

ננסה לחשוב 

את יכולה אולי לתת לי דוגמה לדבר כזה שהיא מרגישה שחסר לה..?

 

כשהילד שלי היה בתקופה כזאת, התחלתי לקרוא לו בכל פעם שאני שוטפת כלים, ולספר לו סיפור דמיוני, מומצא על המקום. מהר מאוד שמעתי את ה'קליק' הזה של האסימון שנופל למקום הנכון - העיניים של הבחור זרחו, הוא הוצף אושר, וממש מהר הוריד מאוד מאוד את תדירות ועוצמת הנדנודים. 

 

אבל האמת היא שאני מאמינה שכמו שהפעילות הזאת שבחרתי עבדה טוב, גם הרבה פעילויות אחרות היו עובדות טוב.

 

אם נחזור למשל על האדם שיש לו מחסור קריטי בשומנים, הוא יקבל ממך בחפץ לב חמאה אם תיתני לו, או אבוקדו, או גבינה צהובה, או טחינה... הרבה אפשרויות. אז לא חייבים לקלוע בול לדבר האחד והיחיד הנכון.

 

וחוץ מזה, גם לך יש מקום. זו מערכת יחסים בין שתיים, ושתיכן צריכות להיות מרוצות ממנה. בחרתי בתור התחלה לנסות סיפורים, כי זה מסוג הדברים שאני אוהבת לעשות. עבד - אז נהדר. לא היה עובד - הייתי מנסה משהו אחר. לא חייבים לקלוע בול בניסיון הראשון...

 

אז אני מציעה שתחשבי מה בא לך לנסות לעשות איתה, מהיכרותך עם עצמך ואיתה - מה יכול להיות הכי כיף ביחד - ותיתני לזה צ'אנס. אם זה לא ירגיש נכון, תמיד אפשר לנסות משהו אחר 

 

 

ממליצה לך לקרוא את הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו"
מאיר עיניים. אמנם מיועד להורים, אבל עזר לי בגילך גם מול אחיינים שלי.
בהצלחה!

תזכרי שאת סך הכל ילדה. ..
וזו התנהגות בוגרת מה שאת עושה

אם את מרגישה שחסר לך תשומת לב מאמא, תדוני אותה לכך זכות. ואת יכולה למדל, לקנות פינוק, ולדמיין שזה ממנה.

נכנסים למבנה הטרמינל ויושבים בתצפית הארוכה. אפשר להעביר כך זמן רב.

לגבי נביעה מזדמנת כי אחרים הזמינו ולא באו - לא יודעת.

אם מישהו יודע לגבי השאלה השנייה, אשמח..

ולא היו להם שוברים ונתנו להם לעלות. אבל לא על אחריותי שיתנו לך גם

האם שאלת במוקד קופת חולים?

נשמע מוזר, אך הם הפנו אותי פעם לרופאה שהצליחה עם ילדה עקשנית וסרבנית..

תוכלי לפרט?

שלא צפיתי שהמלצת מוקד קופת חולים, אכן תוביל אותי לרופאה שמתמחה עם ילדים בעייתיים..

בכללית

חינוך ביתי

אולי יש דרך להתייעץ איתם
בהצלחה

הם יכולים להגיש תביעה לבית משפט, כי יש חוק חינוך חובה. לא מבינה בחינוך ביתי, אולי תבדקי בעמותה ששלחו לך פה. למה בעצם לא לשלח אותה לגן? יש לכם עוד 3 חודשים בארץ( אם הבנתי נכון). היה לה רע שם?

הוא מקצוען.
באנו אליו בתחילה בגלל זמינות גבוהה לתורים, והמשכנו בזכות איכות האבחנה והטיפולים.


החניה באיזור בעייתית.
חונים במגרש החניה שברח׳ הרצל 47 או אם במקרה מוצאים חניה בכחול לבן.

הייתי אצלו כילדה וגם כמבוגרת (ובתור היו המון ילדים)

ואמרו לי שאין אא"ג מיוחד לילדים. פשוט ללכת לרגיל

מקסימה, אנושית ומקצועית