פורום הורות (עמוד 87)

תקראי כאן.
יש גם תמונה של תינוק עם כתם כמו שאת מתארת.

סימן לידה – ויקיפדיה

לבת שלי יש גם והרופאת ילדים אמרה שסביב גיל שנתיים זה עובר ..

בעלי תימני, ואני גם ראיתי דבר כזה ונבהלתי בהתחלה אצל הבכור...

ואז חמותי ראתה את זה כשקלחתי אותו איתה ושאלתי אותה על זה והיא צחקה. כל התינוקות שלה נולדו עם כתם כזה, וגם בכל המשפחה המורחבת - זה החומר שגורם לגוף להתכהה ולא להשרף (מלנין נראה לי), והוא מגיע בצורה מרוכזת באזור הישבן, ככה לפחות היא הסבירה לי. לבן שלי שבן שנתיים וחצי זה עדיין לא נעלם, אבל אצל הגדולים כבר לא רואים, והם באמת כבר יותר כהים (הם לא ממש כהים, אבל לא מאלה שנשרפים בשמש, ואצל כולם היה כתם כזה, לפעמים יותר בולט וגדול ולפעמים פחות)

לפחות זה בישבן אז אף אחד לא רואה..

יש תינוקות שנולדים כך.

 

אולי זה מה שיש לו.

לא אני לא מעדה כהה.
סליחה על התאור אבל יש לו 2 כתמים אחד ממש מעלהנפס ועוד אחד ממש על הישבן עצמו למעלה..
מענין באמת ממה זה נובע?

אולי למרות שאתם לא מעדה כהה, יצא לכם ילד יחסית עם הרבה מלנין (זה לא אומר בוודאות שהוא יהיה כהה, זה כן אומר שהוא יהיה יחסית מוגן מהשמש ופחות ישרף - יש לזה הרבה יתרונות)

מה שאת מתארת זה כתם ממש נפוץ. גם בצורה שלו - של שני כתמים, אחד במרכז ואחד בצד.

בכל מקרה, זה יעבור עד גיל 5 בוודאות, וזה בברור לא שטף דם או משהו דומה, כך שאין הרבה מה לעשות עם זה, וגם אין מה לדאוג.

זה רק כתם לידה אני נלחצתי שהבת שלי נולדה והרופאת ילדים צחקה עלי ממש..

בטיפת חלב היא אמרה שזה בסדר,
עד איזה גיל שנתיים אאל"ט..

לילד שלי יש עד עכשיו ( בן 3 וחצי) זה נראלי התבהר

( נראה כזה כאילו נתנו לו מכה אבל זה ככה אצלנו במשפחה גם יש כאלו)

לבת דודה שלי עדיו יש והיא בת 4
זה ממש בהיר וממשיך להשתפר ולהעלם

מלוכלכך
לי היה לכלוך באזור של ניקוז המים וזה גרם לכתמים מעצבנים תבדקי...

זה נשמע כמו כתמי מרכך

רק מעירה שבגיל 4 וחצי ילדים עוד לא ממש מבינים ערך של כסף, אז לא בטוחה שהוא יבין כל כך את הרעיון של ההחלפה

אם לא אכפת לו אז אין שאלה
ואם כן אכפת לו גם נראה לי אין שאלה, ואת הזוג שלו תתני צדקה למי שאין.
אי אפשר ללמד בגיל 4 שווה ערך או ערך של כסף .
אבל קנאה יכולה להיות- תלוי באופי של הצעיר.
לדעתי אם יש קנאה זה להרוס משהו ודאי (מערכת יחסים) על ספק( ילמד את ערך הכסף).

לקנות לו פנס מיוחד לאופניים או בקבוק עם מתקן שמתחבר לאופניים.
בעיני גיל 4 וחצי עוד לא יבין את הערך של הכסף ויספיק לו להרגיש שגם הוא מתחדש במשהו, אפילו שזה לא בסדר גודל של אופניים- הוא לא באמת מבין שיש הבדל כספי בין אופניים חדשות לפנס..

אפשר גם להסביר לקטן שהגדול כבר גבוה וצריך אופניים גדולות יותר.

דיברתי עם הצעיר, והסברתי לו שאם יש משהו טוב אין סיבה לזרוק אותו ולקנות חדש.
הסתכלנו יחד על האופניים, והחלטנו על השינויים שנעשה בהם..
העברנו כיסא מאופניים אחרות, שהוא במצב טוב יותר
קנינו צבע לצבוע את הכידון ואת המושב האחורי (שאפשר להרכיב עליו חבר) שקצת החלידו
קנינו מחזירי אור חדשים, פעמון חדש
ו..
היום בעלי האלוף נסע עם הגדול, קנה לו אופניים עם נצנצים כאלה שיוצאים מהכידון (מאיפה שמחזיקים את הכידון) והביא גם כאלה לאופניים של הצעיר!
בע"ה, מחר יהיה להם פרויקט לסדר את האופניים, ואם לא מחר אז בהמשך השבוע
תודה רבה על הרעיונות!

כמה מחשבה והשקעה

כל הכבוד על המחשבה והביצוע.
רק מוסיפה את דעתי למקרים דומים בעתיד.
לדעתי, יש מצבים שהתרחישים בראש נראים לנו גדולים ומפחידים ולא הוגנים, ואיך הילד יקבל את זה וכו'
אבל אם ההורה שלם עם זה אז הילד מקבל את זה בטבעיות.
יש דברים שמקבלים בירושה מאח גדול וזהו.
וגם מהצד של הבכור לא צריך לעשות מזה עניין.
אפשר לקנות לו אופניים חדשות בלי נצנצים ודברים מנקרי עיניים,
להתלהב ולהתרגש איתו שלא בנוכחות הקטן
וליד הקטן להתייחס לזה כדבר רגיל.
ואחרי תקופה מסויימת (נניח לקראת הקיץ)
להגיד לקטן בוא תראה מעכשיו 2 זוגות האופניים הם שלך תיקח מה שאתה בוחר, מן הסתם עם הזמן יתרגל לטובות יותר וישמח בהם.

לגבי ערך הכסף, מסכימה עם מי שאמרה שאין להם מושג בזה... תנסי לתת לבן ה4 שקל, ואח"כ לנסות לשכנע אותו להשתדרג לחצי שקל.
תנסי הפוך, יהיה יותר קשה.

אני ירשתי המון דברים מאח שלי ולרוב זה לא הפריע לי

אפשר לקנות אפניים יד שניה טובות במעט כסף לגדול, ולא חדש לגמרי , כך שתהיה איזשהי פשרה.
לא חדש -לא ישן. וכך גם אלה שיקבל מאחיו.

ואהבתי את ההצעה של פנס או משהו דומה. רק שלפעמים זה עולה הרבה כסף כמעט כמו אפניים יד 2.

כל הכבוד

לחסוך להם לבוא ולעשות לנשים בלבד..? או חלקית לפחות לבוא? שלא ירגישו מיותרים..

אולי בסוף כשיקבל רק מים יפסיק להתעורר?

קודם כל להוציא את המטרנה מטקס השינה, כדי שהוא ידע להירדם בלעדיה. הייתי גם גומלת מהמטרנה בכלל, אין בה שום צורך בגיל הזה, חוץ מלפרנס את היצרנים. (וגרוע מכך, הרבה פעמים היא באה על חשבון צריכה של מזונות אמיתיים, וכששותים בלילה מבקבוק זה מזיק מאד לשיניים).

הייתי מסבירה לקטן שעוד מעט תגמר הקופסא של המטרנה ולא יהיה לנו עוד מטרנה. מי שיתעורר בלילה יכול לשתות מים. מטפטפת לו את זה במשך תקופה ואז פשוט לא קונה יותר, כשקם מציעה לו מים, חיבוק, מוצץ (כל מה שיש בטקס השינה הרגיל). כנראה שהוא יבכה, אבל לא הייתי מתרגשת מזה. לא קל להפרד מהרגלים - אבל זה הכרחי להתקדמות. תקצירי לו הרבה חום ואמפתיה טבע"ה תוך שלושה לילות תראי שיפור משמעותי. סביר להניח ששבוע גג זה מאחוריכם.

גם לגבי הנחירות וגם לגבי הנוזלים באוזניים.
לגבי הנוזלים תלוי בכמות שלהם וניתן להשתמש בנרות הופי.
לגבי הנחירות והפסקת הנשימה חשוב לקחת אותו להיבדק כמו שציינת שאתם מתכוונים לעשות.
מה שאני יודעת שמאוד מקל זה לדאוג שהילד ישן באופן כזה שהסנטר שלו לא יהיה על בית החזה. לעיתים זה מפריע לקני הנשימה. אפשר לשים על כרית נמוכה יותר.
במידה והאף סתום אפשר לקחת צימרון לטבול במים עם מלח ולמרוח מעט מעל השפה העליונה. ממש מתחת לאף זה עוזר פלאים

אם קיבלת הפניה למרפאת שינה, חבל שהוא סתם יסבול. 

אם את רוצה לנסות כל מיני שיטות (כמו שתיית מים קסומים) - אז זה הכסף שלך... - אבל לא כדאי שזה יבוא על חשבון טיפול אמיתי. 

(אגב, נרות הופי יכולים לגרום לכוויות משעווה שעלולה לטפטף על הילד אז כדאי להיזהר. כמו כן, כדאי לדעת ששבט ההופי האינדיאני שעל שמו הנרות הכחיש כל קשר לשיטת הטיפול שמיוחסת הזאת. זה סתם מקדם מכירות).  

 

הפרעות בשינה יכולות לגרום לו לפגיעה בהתפתחות וחבל למנוע ממנו טיפול יעיל. 

 

וכן, נוזלים באוזניים יכולים לעבור לבד, אבל כדאי שזה יהיה במעקב. 

וההורים לא עשו לו והוא היה מפסיק לנשום תוך כדי שינה תמיד מנוזל ונוחר חזק.
תבדקו את זה

לע יודעת אפעם אין לו נזלת ... אולי פעם בשנה אבל האף כן סתום
התחלתי לתת לו סוג של סירופ מחזק וראיתי שינוי מיידי הנשימות הרבה יותר חלקות ואם נוחר אז לא נורא כל כך אבל לקראת סוף הלילה שוב נוחר חזק - מחכה שיעבור השבוע ונראה אם ממש עזר

שאני מרגישה בדידות

אפשר גם לעשות חגיגה רק אתם. מה רע?
גם לשמוח, ולרקוד, ולספר את הילד, ולאכול ארוחה חגיגית.
אתם לא צריכים להיות תלויים באחרים כדי לשמוח.

אבל ביום הולדת שלוש כן חגגנו- קיבל כיפה וציצית
ומתנות יום הולדת... סה ממש עשה לו את זה,
חבל לוותר לדעתי.

מה רע בלעשות יום הולדת בארוחת שבת משפחתית כשאתם מגיעים להורים? (מי שממילא בא ישתתף בחגיגה) תביאו עוגה יפה, תקשטו את הבית בבלונים או משהו, תביאו לו זר יום הולדת,
תבקשי מהאחים הגדולים להכין לו בהפתעה אלבום ציורים... מרימים על כסא, שירי יום הולדת...
כמו בגן
אצלנו הם ממש מתרגשים ושמחים מחגיגות כאלו וזאת לא מדי טרחה עבורנו.

בתאריך שבו אמורה להיות החאלקה פלוס מינוס. אבל אני מתלבטת כמה זה שייך "לגנוב את ההצגה" בברית.. או אפילו קודם.לא לערב שמחה בשמחה

עם המשפחה המצומצמת, אפשר אולי גם סבא וסבתא

ושיביא עוגה (אצלנו עושים כזה בצורת ציצית אז הילד בכלל באורות) לגן וכולם יברכו אותו.

בעייני זה הכי מתוק והכי משמח

נשמח לרעיונות בקונספקט הזהת..

איזה סוכריה או משהו שהוא שם בשקית ומברך אותו (ובסוף הוא עם שק ברכות ושקית ממתקים)

ואם גם מספרים לו בדרך על הרב ועושים מזה עניין זה בעיניי חוויה מיוחדת ממש!!

 

אולי לחברות אפשר גם להראות סירטון\מצגת על הילדה
או להוסיף קצת ריקודים
אנחנו עשינו לבד פעילות יצירה עם שוקולד. היה מצויין ב"ה.
דרך אגב אם עושים הפרשת חלה, היצירה יכולה להיות שכל אחת תכין חלה

אולי לעשות משהו משותף בשביל הבית ספר שלהן למשל? שלט מפסיפס או משהו בסגנון...ואז גם יש ליצירה ערך כלשהו. או להכין סידורי פרחים ולחלק בבתי אבות, להכין שיפודי ממתקים מגניבים ולחלק במחלקות.
אפשר גם ללכת כולן יחד לשמח בבית חולים/בית אבות ולחלק מה שהכינו.

וכנראה מקנאה.. ככה נשמע לי וככה קורה לי עם הילד (בן שלוש) מאז שהקטנה נולדה הוא בוכה הרבה נופל נפילה עדינה ובוכה כאילו שבר רגל!

אולי תנסי לתת לגדולה יותר יחס במשך היום...זמנים שתהיי איתה לבד...
במשך היום תנסי לשחק איתה במיטה שלה שתהיה לה קונוטציה טובה שמיטה זה דבר נחמד...

הפתרון היה לשים את הקטן בתוך העגלה שלו בחדר שלה לידה עד שנרדמה.
בשלב מסוים למדנו "לעבוד עליה", אם הוא בדיוק היה צריך לינוק, היינו שמים את העגלה הריקה בחדר שלה, והיא חשבה שהוא בפנים, וכך הלכה לישון. היינו רק צריכים לקוות שהוא לא יבכה או ישמיע קול מהחדר השני ואז היא תגלה את האמת...

אמינה מרווחת כיף לנהוג עליה
ולעומת קרייזלר בהחלט הטויוטה עדיפה

ותודה על התגובה

אמינות החברה דלק ונוחות נהיגה על הכביש וכן רווח בתוך הרכב... לא רע פשוט טויוטה מעולה לעומתה...
פ

אם היא סובלת מ"חרדת נטישה" או כד'... אין בכך ענין, גם למה לחשוב כך.

 

פשוט תעשי את שלך. אם היא כ"כ אוהבת אותך, אז תמשיכי להיות דודה טובה.

 

אם היא מתחילה לצרוח כשאת נעלמת - תגידי בנחת שאת הולכת רגע, ושתחכה בלי לצרוח, ותלכי...  היא תלמד עם הזמן שאכן זה לא מה שעוזר, ושאת גם חוזרת..

 

יתכן שהיא מרגישה שההורים קצת במתח - אז מוצאת בך פינה שלוה ובטוחה. יופי. אז זו העזרה שלך (אגב, מה זה "האמא שלה מתגרשת".. זה שני ההורים...)

ולצפות שהיא לא תשים לב.
זה עוזר ומחזק את האמון.

היא מפחדת וצועקת...

 

הרבה פעוטות בגיל הזה נעלבים לא מזה ש*המבוגר יוצא* אלא מזה ש*הם לא יוצאים*. ממש מעליב שלמישהו אחר הולך להיות עכשיו מעניין, בכל העולם הקסום ההוא שמאחורי הדלת הסגורה, ואני נאלץ להישאר במקומי...

אצלנו, כשאורחים יוצאים מהבית, לרוב אני מחזיקה את הקטנצ'יק ויוצאת יחד איתו, מלווה אותו כמה צעדים החוצה (אנחנו אומרים שהוא מקפיד על ארבע אמות של הכנסת אורחים ). אחר-כך חוזרים. אז הוא לרוב מקבל את הנטישה הרבה יותר בקלות.

 

וכן, חרדת נטישה הגיונית מאוד לגיל הזה. כל מה שתיארת הגיוני ומתאים, אפילו בלי גירושין ברקע. עאכו"כ עם גירושין.

כל הכבוד לך שאת עוזרת לאחותך ולתינוקת בתקופה הקשה הזאת! ממש צדקת. שתיחתמי בע"ה לחיים טובים 

 

 

שבתור בת להורים גרושים ( אני אישית עברתי את זה לא בגיל קטן)
אבל אחי היה בערך בן 5 וממש היה צריך בתקופה הזאת תמיכה ואהבה ממישהי שהיא לא אמא

כי אמא עכשיו עסוקה בגירושין/ מריבות/ משפטים והם מרגישים הכל....אז תתני לה את כל התשומת לב שאת יכולה את מצילה את הנפש שלה, את נותת לה את התמיכה שהיא לא מקבלת מאמא ואבא...היא אומנם קטנה אבל הם מרגישים הכל....
לכן זה הכי הגיוני שבעולם שהיא נדבקת אליך ככה... יכול להיות שהיא מרגישה שאת יותר רגועה ונינוחה ושאת הולכת זה מלחיץ אותה כי כנראה אמא שלה לא...
( תלוי גם באיזה שלב הם שהאבא יצא עכשיו מהבית או כבר מתקדם יותר..)אם האבא לא רואה אותה אז כמובן שזה קשה לה גם היא קולטת שמשהו לא בסדר ואת הביטחון שלה❤️
את עושה דבר גדול שככה את איתה בתהליך הזה! שתדעי שזה יכול למנוע הרבה בעיות רגשיות אחר כך..... בגיל הזה היא ב״ה תשכח ( אחותי הקטנה היתה בגיל הזה והיא לא זוכרת כלום היום, אבל אז היא גם הייתה צריכה דמות לבטוח בה דמות תומכת שלא תכעס עליה שתהיה שם בשבילה...)
אם יש עוד ילדים בבית אז גם תראי להם שאת שם בשבילם...

( יכול להיות והגיוני שכמו שאמרו פה שזה גם חרדת נטישה שקשורה לגיל שלה ואולי זה מתעצם בגלל הגירושין)

אל תוותרי ותנסי שוב ושוב להסביר לה תוך כדי שאת מלטפת או מחבקת ״ אני הולכת לזרוק את הפח ואני לא עוזבת אותך תכף תראי שאני חוזרת״ ושתחזרי תגידי ״הנה חזרתי אני פה״..כל פעם באותו נוסח
ככה תסבירי ולאט לאט היא תתרגל...
גם לפני אמבטיה או כל דבר אחר אל תתיאשי ותסבירי שוב ושוב יפה ובעדינות ...


כל הכבוד לך!

מחשש לזיהוי

לקח לזה הרבה זמן לרדת. אומנם זה נהיה פחות משמעותי, אבל לפחות עד גיל חודשיים ראו משהו..

לא חששתי כי היה לי ברור שזה מתעלת הלידה, ואולי לא שלחו אותי לאולטראסאונד, כי בגלל שהיא נדבקה בCMV בכל מקרה עשינו את הבדיקה 5 ימים אחרי הלידה..

אני רק זוכרת שהרופא משפחה צילם אותה כדי להראות את הבלוטה היוצאת דופן לסטודנטים שלו.. ואני בקושי צילמתי אותה בהתחלה כי התבאסתי מהתמונות.. אל תדאגי - היום אין זכר לבלוטה...

בטח יש עוד ספרים טובים בלי הדברים האלה.

ו זה באמת נראה לי בעייתי.. דווקא כן הייתי מעדיפה שייחשפו לזה דרך אחרים.
הילדים שלי יודעים לדןגמא שיש דברים בתחום האפור שאצל סבתא/ חברים אנחנו מאפשרים, אבל לא בבית לכתחילה..
כנל נראה לי לגבי הספרים,..

זה שהוא ייחשף לזה בהמשך החיים לא אומר שצריך לחשוף אותו כבר עכשיו. וזה שהוא יראה את זה בחוץ לא אומר שמתאים להכניס את זה גם הביתה

מדריך לילדים/נערים.
יש את ההתייחסות שלי כהורה לילד ועם כל האכפתיות הקשר הזה הוא קשר של הורה לילד.
גם כשאדבר איתו על הכל השיח יהיה מסוג אחד.

לעומת הקשר הזה יש קשר של אח גדול, מדריך, מורה לפעמים שהקשר איתם הוא יותר ישיר פחות אמצעי. אין מטען, אין פער גילים משמעותי ועוד.

גם אם תדבר איתו על הנושאים הללו זה לא ימלא את כל הצרכים והסקרנות שלו. עם זאת אתה כהורה רוצה לבחור את המדריך שידריך אותו בהקשרים הללו.

הנער צריך לבנות הבנה נכונה של מה זה קשר, מה זו אהבה וכו'.
אני למשל קורא את הספר לפני כן ואם הוא מאיר בעיני את הנושא בצורה נכונה, גם אם אינטימית (אישית, קרובה) אז הוא ראוי בעיני ואף נצרך.

למשל הספר "מכתבי יוני" (אמנם לגיל קצת יותר גדול) יש בו מכתבים בין בעל לאשתו, שמראים לנער זוגיות בריאה ונכונה שאני לא הייתי יכול להעביר אליו כהורה מפאת סוג הקשר השונה שיש בינינו.

אני רואה אותו קורא, רואה אותו מתמודד ובונה עוד קומה בעולם שלו אבל בהדרכה נסתרת שלי כי הספר נכון בעיני.

ככה גם בהדרכה בתנועת נוער ובכל מסגרת אמצעית שהיא בקומת ההדרכה ולא בקומת ההורה.

ש"מאיר" נושא כזה בצורה של קשר בין צעירים שאינם נשואים, זה דבר גרוע. כבר אינו "בצורה נכונה". בונה אצל נערים פנטזיות שלא שייכות. זה ממש מתכון להרס בהמשך. 

 

בספר מכתבי יוני, הבעיה אינה בקשר שבין איש לאשתו, אלא במה שיש שם לא במסגרת הזו. ומבחינה זו, הוא אכן מקלקל. ובנקל גם אפשר לראות גם שם, להיכן זה התגלגל תוך זמן לא רב.  מעלתו של האיש הזה, אינה דווקא בכך.

לא קשור ל"ייחשף לדברים". ילד רואה דברים שיודע שהם לא בסדר. לא "בצד שלנו".

 

אבל בתוך ספר, זה רעל עטוף בסוכריה. אלו מושגים שלא ראויים לאף ילד. בונים פנטזיות, ובוודאי דברים שמנוגדים להלכה. יכול להיות לזה מחיר יקר מאד אח"כ.

 

קל וחומר ילד שמתחנך בת"ת. חבל עליו.

לגבי הספרים זאת החלטה שלך כמובן .
אבל לפעמים אנחנו תמימים מאוד במה שאנחנו חושבים על הילדים שלנו.

בעיני מפוצץ מידי...
אבל כל אחד וטעמו.מ

מכירה דווקא הרבה כאלה...

 

הורים יקרים! די להתעלל בילדים שלכם.
תעניקו לילדיכם שמות פשוטים ויפים,הילדים יודו לכם.

הכל עניין של נורמה חברתית.

אבל לא מוזר

נגיד מלכות זה לא מוזר בעיני
זה כמו תפארת
שם של ספירה מעשרת הספירות
עם הרבה משמעות לפי הסוד
וזה נטו עניין של הרגל

אני מכירה כמה וזה לא נשמע לי מוזר בכלל
תלוי בסביבה

איזה 4-5 במגוון גילאים

פחות אוהבת אישית, סתם פחות מתחברת-אבל לא חושבת שזה שם חריג בטירוף, תלוי באיזה מגזר. (מקובל אצל חרדלניקים בעיקר לדעתי..)

שהיא מלכה?

מלכות, אחת ממידותיו של הקב''ה.

מבחינת המצלול יפה ונחמד לא התלהבתי מאד אבל יותר יפה ממלכה, לדוגמא.

לדעתי ממש לא נשמע הזוי ומוזר.
יותר בכיוון שם מיוחד, פחות מקובל אבל עם משמעות יפה ומיוחדת ומצלול יפה ונחמד ולא חריג.

מקובלים מדורות קודמים כשמות של אנשים.

שונא שממצאים שמות

מחזקת אותך לא לתת משקל רב מידי לכל המזלזלים.

 

אני חושבת שבסופו של דבר ילד שההורים שלו נותנים לו ביטחון עצמי ומלמדים אותו להתמודד עם העלבות של ילדים, שתמיד יהיו,  לא יתרגש מכל אחד. כמובן כל עוד זה לא שם ממש משונה או עם משמעות שלילית.

 

ילדים אוהבים הרבה פעמים להעליב, והם מוצאים סיבות לעשות את זה גם למי שיש שם רגיל לחלוטין. תמיד ילדים שמחפשים תשומת לב יחפשו על מה לצחוק. 

 

גם ילדים עם שם רגיל זו יכולה להיות התמודדות, מאחר ויכול מאד לבאס להיות בכתה עם עוד 2 בנות עם השם שלך לדוגמא.

 

לי יש ילדה עם שם יפה ורגיל לחלוטין (של היום כזה) והיא אוהבת את השם שלה באופן סביר, וילדה עם שם מאד לא נפוץ שיש לה ביטחון עצמי גבוה ונושאת את השם בגאווה.

 

מה שכן, לי יש שם אני "יפה" ובשלב די מוקדם אמא שלי הפסיקה להשתמש בו כי אנשים ברחוב היו שואלים אותה אם היא קראה לי ככה כי אני יפה, ואם לדעתה אני יותר יפה מילדים אחרים. אז היא החליטה לא להשתמש בו בפועל. אז השם מופיע בתעודת זהות אבל לא הרבה מעבר.

 

להערכתי יכול להופיע משהו דומה גם עם השם מלכות. בסגנון אנשים ששואלים "מה את חושבת שהיא מלכה"

 

לשיקולך.

 

אם את ממש אוהבת, וזה נראה לך הולם את הילדה (ברצינות.) נשמע ששווה ללכת על זה.

 

אם יש עוד שמות שמוצאים חן בעינייך, אולי שווה לשקול גם אותם.

 

שנה טובה ומתוקה!

ואני כל כך שמחה בזה, הוא ייחודי לי, והוא עם משמעות חזקה שאפילו מעוררת אותי מידי פעם...

אז אם אתם נותנים שם ממקום של משמעות, בעיני לכו על זה, תאירו לילדה את היופי בשם שלה ואת האמון שלכם בה שהיא ראויה לו. (לא ממקום מחייב של "הצבנו לך רף גבוה ותעמדי בו" כמובן)

אני כבר הפסקתי לספור כמה פעמים שמעתי את השם "מלכות"...
אם הדאגה זה הייחוד שלו אז לא הייתי חושש.

אישית, אני צריכה זמן שקט בערב, בלי ילדים. לארגן את הבית, להתאפס, לשיחה עם בעלי.
כל הכבוד לך...אצלי הסבלנות פשוט נגמרת בשבע וחצי.
אני חושבת שבגילאים שלך 7 וחצי זו שעה שמתאימה לכולם. 8 זה מאוחר, גם לגיל 7..מה שכן, יש ילדים שצריכים יותר שינה מאחרים, אז זה משתנה.
אצלי הגדולה בת תשע וחצי ב8 במיטה, לפעמים קוראת קצת ו לפעמים לא.
ומזה- כל השאר נגזר. כמה זמן לוקח לך עד להשכבה?
לי לוקח שעתיים בערך, הכל כולל הכל ולכן את הקטנים אני מכניסה למקלחת כבר בחמש וחצי, ובאמת לפעמים הם גם נרדמים מוקדם יותר מהגדולים.
לגבי סיפור- זה לא תורה מסיני...
אני בכלל לא מספרת כי אין לי סבלנות ואני עייפה בעצמי. אז מספרת אחה''צ, או בזמן ארוחת ערב.
תעשי מה שנראה לך. מה שטוב לך ומה שלא מתיש אותך.

אם הם קמים ב-7:00 אז לילד בן 7 לישון בתשע זה הגיוני אבל 10 זה מאוחר, בטח לקטנים יותר.
בן שנתיים ישן צהריים? אם כן, 10 זה ממש הגיוני.

😨

אצלי שבן 10 חודשים ישן אחרי 16:00 הוא נרדם בססיבות 22:00.
ככה שזה בכלל לא הזוי לבן שנתיים.

זה משתנה לפי ימים ואנחנו עדיין לא ממש חזרנו ללוח זמנים של לימודים באמת בחופש גם קמים יותר מאוחר ועדיין לא ממש התרגלנו לשינוי גם עם כל החגים

 

לרוב 2 הקטנות כן ישנות צהרים

 

קמים בערך ב7 ורבע בזמן הלימודים.

 

גם לי זה מוזר אבל זאת המציאות שלפחות עד 9 בערב הם בכיף ערים (בממוצע 3 ילדים מתוך 4 לאו דווקא הגדולים) והשעות האלה של 7-9 בערב הם ממש פורחים אם יש לי סבלנות.

 

ברור שאני ממש רוצה אז את הזמן לעצמי או לשיחה עם בעלי, אבל באמת הם ממש נהנים מהזמן הזה של השקט באוויר וזה ממש פותח להם דברים גם מבחינת השיתוף הרגשי, שאלות שיש להם לשאול וכד' ולכן באיזהשהוא מקום חבל לי לפספס את זה ולהכריח אותם ללכת לישון 

 

אולי זה יתאזן כשנעבור לשעון חורף.

 

הילדים שלי ממש אוהבים סיפורים, אני כן משתדלת לספר להם ובדרך כלל מרגישה שלא סיפרתי מספיק כי קשה להם להרדם בלי זה וגם עם סיפור זה לוקח להם לא מעט זמן להרדם וכל ילד רוצה סיפור משלו והסיפורים של הגדולים ארוכים.

 

תודה רבה על התגובות המעודדות, לפעמים אין ממש פתרונות קלים אבל זה טוב לשתף 

ואם במצב הקיים טוב לך ולבעלך ולילדים אז למה לשנות...

עשה לו משהו ,
לילד שלי קרה שהלך לגן ואז לא רצה כי ילד דחף אותו...(אצלי הוא בן 3 אז קל לדבר איתו ולהבין מה קרה)

תנסי לשאול את המטפלת מתי זה התחיל ולמה... מה קרה באותו יום.. אולי תעלי על משהו...

אולי המטפלת עצמה העירה לו והוא נפגע.... תנסי לברר מה קרה כשזה התחיל ( גם בבית אצלך מה היה באותו יום אולי משהו השפיע עליו , אולי מישהו אמר משהו על המעון שהרתיע אותו .... לפעמים אנחנו מדברים ליד הילד ופתאום קולטים שהוא מקשיב ומבין אז הפסקנו , הם ממש קולטים!)

דווקא מהצד של המורות, אני מסיכמה ברמה מסויימת.
חושבת שהיה הרבה יותר מאוזן אם החופש היה מחולק ל2- נניח חודש בקיץ וחודש בחורף..

מבחינתי אני סופרת את הימים וכבר חיה בסוף.
מתייחסת לזה כתקופה שעוברת.

אגב כולם חושבים כמוך שעדיף להתחיל ב-א' אלול.
הבעיה שנושא החופשים של מערכת החינוך הוא כ"כ נפיץ שאף שר חינוך לא רוצה לגעת בו יותר מידי.

לק"י

ארוך יותר) אני חושבת שזה דוקא טוב.
כי תמיד מתחילים להחזיר את הילדים לתלם ולכללים, ואז חגים, ושוב צריך להכניס אותם לעניינים.
השנה החגים בתחילת שנה, אז לא עבדנו קשה להכניס לתלם וזה התקלקל, כי בלאו הכי עדיין חגים כמעט מההתחלה.

(דוקא חשבתי שעדיף חופש מתשעה באב עד אחרי החגים).

שנה טובה ומתוקה!

איך לא?
יש אמא שמסיימת את החופש רעננה וסבלנית עד בלי די? אם כן תקשרו אותי אליה בבקשה...
והחגים גם ככה עמוסים- שבת חג שבת חג, קניות בישולים קניות בישולים. ועוד להספיק להתחבר קצת למהות של החג...גם כן משימה.

ובתוך כל זה להתחיל כיתה א' ושנת לימודים עם כל שלבי ההסתגלות החדשים.
בקיצור- כיף חיים, ברוך ה'.
מה שכן, יש משהו נחמד לילדים וגם לאמהות עובדות שלא חוזרים מיד לאינטנסיביות של עבודה ולימודים, אלא רק אחרי החגים.
אז את מקבלת ממני הרבה הזדהות... שתהיה שנה טובה!

הכנה נתאימה לחגים ולימים נוראים
אין שום הגיון בלוח שנה לועזי
ראשון ב ספטמבר השנה היה פשוט תקוע כמו עצם בגרון
בעניין הזה אין כמו החרדים

עצם הכתיבה והשיתוף מקלים במידה מסוימת על ההתמודדות.

אצל החרדים רק הבנים מתחילים בר"ח אלול. הבנות רגיל. זה באמת שיגעון.
העיצה היחידה אני לא מבינה. אם כולם מתלוננים על החופשה הארוכה למה ההורים לא עושים כלום. צריך לצאת להפגין. כמו שהמורים והמטפלות יודעים לעשות.
שנים בוכים על זה ולא יוצאים נגד. למה ?

ופעם נוספת עוד 10 ימים

המינון שהרופא שלנו נותן: ביום1,2,10,14..

אבל, גם זה לא תמיד עוזר...

יש כל מיני תרופות טבעיות וגם מזונות שמומלץ להוריד כמו סוכרים.. ולהוסיף כמו גרעיני חמניות..

יש המון שרשורים על זה ב"הריון ולידה"

בהצלחה

תיאור של ראיתי מלא שזזות אומר שלקח זמן עד שהבינו
צריך לתאר לרופא
ויש אנטיביוטיקות יעילות.
לא רוצה לתת מרשמים באינטרנט בגדול רק אציין שטווח הימים שהוזכר כאן לא נכון ולא יעיל. בגיל קטן צריך להתייעץ עם רופא הילדים ולא לפחד לתאר לו שמדובר בכמות מאד גדולה לא בתולעת או שתיים

התולעים שהיא מתארת אינם מגיבים לאנטיביוטיקה.. ובארץ יש רק את וורמוקס שמטפל בהם.. תרופה יחידה (קשה להאמין..)..

אשמח שתפרטי יותר למה את מתכוונת.. זו תהיה עזרה אדירה עבורי.. אפילו בפרטי..

תודה

אם רוצים לשחק איתן עם גפרור מרוח בווזלין, אז בהצלחה

ולכן שאלתי.
אם את רוצה להיכנס לדיון תוקפני ומזלזל אז בהצלחה, לא איתי.
בתולעים אצלי בבית אני מצליחה לטפל ב''ה, גם בלי אנטיביוטיקה.

חפשי ורמוקס באינטרנט.
ומותר גם לכבד מי שיודע מעט יותר ממך...
זה לא היה מוריד מערכך, אם היית כותבת אותה תגובה כשאלה. לכולן יש דברים שלא שמעו עליהן בחיים
כמעט ערב ראש השנה, אז סולחת, להבא אל תעני בבקשה ככה.

א. שאלתי ''אנטיביוטיקה לתולעים''? ואת ענית בציניות מזלזלת.
ב. ואיך את בטוחה שאת יודעת יותר ממני?
ג. אני ממש משתדלת לכבד את כולם. גם מי שיודע יותר וגם מי שיודע פחות.
אבל אם מזלזלים בכבודי, אז אני נוטה לענות בהתאם.

תולעת היא פרזיט

כמה שחפרתי לא מצאתי

המשך ערב נעים

יש לך מקור שבו כתוב שורמוקס זה אנטיביוטיקה?
זה מענין אותי.
אני גם יכולה לשאול את הרופא שלנו כמובן...אני מקוה שהוא מהווה סמכות רפואית מספקת.

להפסיק את מעגלי ההדבקה החוזרים, מפסיקים את הטיפול התרופתי ונותנים טיפול בתרופות טבעיות היות שזה הולך להיות לתקופה ארוכה מאד.
זה דומה קצת להיפטרות מכינים.
אם כל הכיתה מתגייסת למבצע הן יוכחדו ואם לא ,יהיו הדבקות חוזרות. הכינים גם לא נהיות חסינות למסרק צפוף... אלו שמופיעות הן חדשות. כינים צריך שבוע יום יום לחפוף ולהוציא עם מסרק צפוף. בשיער ארוך זו מלחמה קשה
בשיער קצר יש הצלחה

מהו הניסיון שיש לך?

יכול להיות שפעם היה לכם זיהום שהתבטא בין היתר בתולעים שקשורות לזיהום ואז נתנו אנטיביוטיקה.

התולעים האלו לא מגיבות לאנטיביוטיקה..

אשמח אם תפרטי את הניסיון שלך.. הלוואי ויוכל לעזור..

מקופל חולים כללית.
אף מילה על אנטיביוטיקה, הרבה מילים על פתרונות טבעיים.
תולעים

מי שלא מסתדר הולך לרופא

שלמרבה המזל לא נספג במעי האנושי אלא רק אצל התולעים.
מה שאת רואה זו הדבקה חוזרת.
צריך לטפל בכל בני הבית. להרתיח מצעים. לשטוף פירות וירקות החומר יעודי
והכי הכי חשוב לשים סבון נוזלי ליד כל כיור.גם בבית וגם בגן. ולהסביר לילדה שכל פעם שהיא עושה צרכים היא צריכה לשטוף ידיים טוב עם סבון.
אם זה לא עובר סימן שיש עוד מלא ילדים בגן עם זה שלא מטופלים כמו שצריך.
ואז צריך לדבר עם הגננת שתיידע את ההורים.
ההדבקה היא כשהיא נוגעים באיזור ואחר כך משחקים ומכניסים ידיים לפה ואז ביצים חגשות מתחילות את המסלול

זו הטענה של הרופאים..

אבל האמת היא שהן נהיו חסינות לורמוקס..

אני יודעת את זה מידע על ילדיי ועל ילדי חברות/גיסות/אחיות..

הכותבת למעלה ציינה שהיא המשיכה לראות אותן בכמויות למחרת נתינת התרופה..

זה אומר שהן נשארו שם ומדובר באותה ההדבקה..

גם אני חוויתי זאת מספר פעמים.. נותנת וממשיכה לראות רצוף תולעים.. גם אם מכפילה מינון לבוקר וערב ועדין רואים בלי הפסקה.. זאת אומרת, שמדובר בהדבקה הראשונית..

שנית, ורמוקס זו לא אנטיביוטיקה..

שלישית, אם התרופה לא הייתה נספגת בגוף, לא הייתה מניעה לתת אותה מתי שצריך.. רופאים ממליצים לא לתת יותר מ.. (תלוי ברופא, בד"כ פעם בחצי שנה..).. התרופה הזו נספגת בגוף (יודעת מביקור אצל גסטרולוג.. שהסביר לי את דרך פעולתה..).

אשמח אם תפרטי דרכים טבעיות לטפל בבעיה.. כי ניסיתי מלא דברים כולל תרופות שונות שקונים בחנויות טבע, ללא הועיל..

תודה

כשמדובר בתולעים בודדות, יש הכחדה. כשמדובר במאסה, אז לא רק שאין הכחדה אלא יש עוד ועוד נסברתי את המנגנון.
אני מציעה שתבקשי מהרופא טיפול בו זמנית לכל המשפחה. גם לאלו שלא מרגישים גירוד יכולה להיות הדבקה. תטפלי בדיוק לפי ההוראות + הרתחה והחלפה יומיומית של המצעים + לגזור טוב ציפורנים + סבון נוזלי לידיים אחרי כל שירותים לפני כל אוכל + חומר שטיפה לפירות וירקות כמו "סטרילי " או משהו בסגנון. אני ננגתי 3 ימים הפסקה שבוע 3 ימים וזה היה הסוף הסופי. אחרי שנתיים שלוש שוב הופיעה הדבקה- שוב כנ"ל. לא היה אצלינו בגיל של תינוקות אלא התחיל בגן. לכן אמרתי שתתיעצי עם רופא טוב. אם יש מסה מטורפת של תולעים אז המינון לא מספיק לכולן ולכן ההדבקה לא נגמרת. זה על קצה המזלג.

..

להוריד סוכרים
לתת גרעיני דלעת
לתת יוגורט ללא סוכר

@בת 30

יש גם כמוסות שום שאפשר לקנות
ושמן גרעיני דלעת.
גם להוריד קמח לבן.
אצלי השילוב של בלי סוכר ואכילת גרעיני דלעת פותר את הבעיה

אני מנסה משהו חדש טבעי 

לעדכן איך זה?

ותודה לכולן!

ברוך ד'

תודה!

קראתי בכמה מקומות שעוזרת להפטר מטפילי מעיים. צריך להוסיף סוכר לדלל במים ולקרר מאד.
תמצאי ב"פרוג" את המתכון
אבל לגבי תינוקת.. לא נראה לי.. אולי שאר המשפחה תשתה את זה ולתינוקת תיתנו מה שהרופא רושם.
בטוח שצריך טיפול בכל המשפחה אבל אי אפשר לחיות על ורמוקס.

בכל זאת ניתנה רשות לרופא לרפאת ולא לכל אחד

צריך לשאול אנשים שזה התחום שלהם. נטורופתים וכד'.

גם באיזור וגם במזל. רופאת המשפחה שלנו עם ידע מאד רחב ברפואה טבעית. נטורופתית לבד לא מספיקה לי, אבל אני מבינה שלך יש נקודת השקפה אחרת.

אני יודעת שיש כאלו. אבל הם לא הרוב.
אם אני אשאל את הרופא ילדים שלנו, רוב הסיכויים שהוא יצחק עלי או ינזוף בי.