היי כולם,
התלהטתי באיזה פורום לכתוב את מה שיש על ליבי..
לא יודעת אם זה המקום הנכון. הרי כולנו פה בתחום ההוראה..
אבל אמרתי שדעתכם גם חשובה לפני שחושבת בגדול הלאה..
אני מורה כבר 6 שנים. מודעת לעזיבה המטורפת של מורים בשנים הראשונות בהוראה. אני עבדתי במספר סוגי עבודות מורה תומכת. מחנכת באולפנה (כמה שנים). מורה מקצועית (מילוי מקום בתחילת הדרך). ואני מרגישה שתחושת השליחות נמוגה דיי מהר ממה שחשבתי לתוך עומס מטורף וחוסר שלימות עם המקצוע. אוסיף ואומר שגם התשלום אינו מספק כלל ואינו מאפשר התנהלות תקינה של בית (גם בעלי עוסק בחינוך אבל אצלו זה בלב ובנשמה)
אני חושבת שסה"כ אני מורה (באמת עם כל הצניעות שיש) טובה, חרוצה, מגדילה ראש ונותנת את הלב לתלמידים וקיבלתי פידבקים טובים מהתלמידים והממונים עליי .
בנוסף אני מודעת ליתרונות שבהוראה והנוחות עם בית וילדים אבל אני לא אשאר במקצוע כזה רק מתוך היתרונות האלו. מרגישה שזה לא פייר עבור התלמידים שיקבלו מורים רק בשביל הנוחות של המורים..הרבה יוצא על חשבון המשפחה והילדים בסופו של יום..
אני תוהה איך מתקדמים הלאה. אם אפשר בכלל בהוראה איכשהו או לצאת מהמעגל הזה..אם ולצאת לאן? אני לא יודעת בעצמי..
כרגע אמא ל3 חמודים וחוששת להתחיל שוב עם 3-4 שנים של לימודים אינטנסיביים..
אשמח לשמוע ממכם..
בהכשרתי מורה לתנ"ך וחנ"מ
תודה!


