כמובן שדבר ראשון,זה לרוץ למקרר,לפתוח אותו.

אני אמורה להתקלח ולסדר את החדר וליסוע אליה כי קבעתי איתה שאגיע ואני מקווה שאצליח להגיד שזהו,זאת הפעם האחרונה כי גם זה לא מועיל לי.
אני מנסה לחשוב מי יצא יותר מטומטם,אני או לא יודעת מי.
לעבור בחיים האלו מפסיכולוג לפסיכולוג ומישום מה כולם לא מצליחים להבין מה הבעייה האמיתית.
או שפשוט,פעם הבעיה הייתה קטנה וחמודה וטיפלו בה אבל כנראה לא מספיק והיא הלכה וגדלה וכבר לא ידעו איך להתמודד כי לא מספיק הסברתי מהי כי לא מספיק הבינו והאמינו לי שיש מצב שזאת הבעיה שלי.
הקטינו הכל והנה אני מרגישה שאני בולעת את זה אכשהו בענק.
וגם אתמול,כששוב אמרתי,היא לא ירדה לסוף דעתי.
אלוהים,כמה אני צריכה עוד לפתוח ולהסביר עלי,שיאמינו?