העיניים שלי נעצמות
העיפות הזאת שוברת שיאים
אני רוצה לעשות משהו כיף ואין לי כוח
העיפות הזאת שוברת שיאים
אני רוצה לעשות משהו כיף ואין לי כוח
..אנונימי (פותח)
(את האמת,אני פשוט מפחדת להגיד ששוב קרה משהו.
למה?כי יחפרו לי וישאלו,נו באמת,בבקשה מימך,תסבירי אחת ולתמיד מה קורה.
יש לי תכונה כזאת של,בסדר,בסוף הכל יסתדר,בסוף נגיע הבייתה אכשהו,בסוף נאהב,בסוף נמצא דרך להגשים כל דבר.
בדרך כלל זה משחק לטובתי אבל אינלי מושג אם השאננות הזאת תשחק לטובתי גם פה.
אין לי כוח לקחת אחריות.זה קשה וכואב אבל כן,כנראה שאני עדיין לא במקום של,תנו לי אחריות מלאה על החיים שלי.
וזה מתפוצץ לי בפנים כי אני לא יכולה לחכות שאני לגמריי אצליח לקחת אחריות,זה פשוט קורה וחייב לקרות.
ואני פשוט מפחדת.
אני רק חושבת על רופאים ונחרדת.
עברתי טראומות שם.עברתי הרבה.ובאמת מפחיד אותי.
בחיים לא פחדתי מבדיקת דם.עכשיו אינמצב שיכניסו לי מחט.
בחיים לא צרחתי שכאב לי.תמיד השארתי את עצמי לסבול בשקט.שם זה לא קרה.זה היה מעבר למה שיכולתי לסבול.ועד שדי,עברתי את זה וכביכול שכחתי,הנה עוד משהו.
קשה לי.באמת שקשה.
כאילו,מתי אני אנוח קצת.
אין לי מושג איך נשאר לי גוף אחרי כל מה שקרה וקורה איתי.)
למה?כי יחפרו לי וישאלו,נו באמת,בבקשה מימך,תסבירי אחת ולתמיד מה קורה.
יש לי תכונה כזאת של,בסדר,בסוף הכל יסתדר,בסוף נגיע הבייתה אכשהו,בסוף נאהב,בסוף נמצא דרך להגשים כל דבר.
בדרך כלל זה משחק לטובתי אבל אינלי מושג אם השאננות הזאת תשחק לטובתי גם פה.
אין לי כוח לקחת אחריות.זה קשה וכואב אבל כן,כנראה שאני עדיין לא במקום של,תנו לי אחריות מלאה על החיים שלי.
וזה מתפוצץ לי בפנים כי אני לא יכולה לחכות שאני לגמריי אצליח לקחת אחריות,זה פשוט קורה וחייב לקרות.
ואני פשוט מפחדת.
אני רק חושבת על רופאים ונחרדת.
עברתי טראומות שם.עברתי הרבה.ובאמת מפחיד אותי.
בחיים לא פחדתי מבדיקת דם.עכשיו אינמצב שיכניסו לי מחט.
בחיים לא צרחתי שכאב לי.תמיד השארתי את עצמי לסבול בשקט.שם זה לא קרה.זה היה מעבר למה שיכולתי לסבול.ועד שדי,עברתי את זה וכביכול שכחתי,הנה עוד משהו.
קשה לי.באמת שקשה.
כאילו,מתי אני אנוח קצת.
אין לי מושג איך נשאר לי גוף אחרי כל מה שקרה וקורה איתי.)
..אנונימי (פותח)
אני מרגישה פחד.
אם איבדתי את זה?כאילו,זה לא נשמע לי הגיוני אבל מצד שני,נראלי שעבר הרבה זמן....
והיא שאלה מה הסיבה לשתיקות שלי,אמרתי שאין טעם לכתוב את שלומי והיא לא הבינה.לא היה לי כוח להסביר והיא טוענת שהיא רוצה לכתוב מה היא חושבת על זה אבל לא כתבה בכלל.
עצוב לי.כאילו,מה זה עצוב?מוזר כזה,מוזר עמוק מאוד.
כמה אני יכולה להתעלם מהרגשות שלי?אי אפשר להרבה זמן.
ומותש לי.לא באלי בכלל להתקדם לאנשהו.
אע,תקוע משהו,כל כך הרבה זמן.
אם איבדתי את זה?כאילו,זה לא נשמע לי הגיוני אבל מצד שני,נראלי שעבר הרבה זמן....
והיא שאלה מה הסיבה לשתיקות שלי,אמרתי שאין טעם לכתוב את שלומי והיא לא הבינה.לא היה לי כוח להסביר והיא טוענת שהיא רוצה לכתוב מה היא חושבת על זה אבל לא כתבה בכלל.
עצוב לי.כאילו,מה זה עצוב?מוזר כזה,מוזר עמוק מאוד.
כמה אני יכולה להתעלם מהרגשות שלי?אי אפשר להרבה זמן.
ומותש לי.לא באלי בכלל להתקדם לאנשהו.
אע,תקוע משהו,כל כך הרבה זמן.
..אנונימי (פותח)אחרונה
כאילו,סוג של
מה שבערך קרה לי ,לפני שנתיים.
וזה קשה לי.זה ממש ממש קשה לי.
למה אני ככה מתחברת לאנשים.
למה בכלל יש חברים בעולם הזה.
אני מרגישה שזה סתם משהו דפוק שבא לייצר דברים שקשה לצאת מהם.
באלי לשכוח,אבל הלב לא נותן.
באמת שחשבתי להשאיר את הפלאפון בבית ליומיים האלו,לא יודעת למה.אולי להרגיש שקצת זוכרים אותי כשאחזור ויהיו אולי כמה אנשים שחיפשו אותי.
זה פשוט רע.כל כך רע.
אוף נו.
איזה עולם.
מה שבערך קרה לי ,לפני שנתיים.
וזה קשה לי.זה ממש ממש קשה לי.
למה אני ככה מתחברת לאנשים.
למה בכלל יש חברים בעולם הזה.
אני מרגישה שזה סתם משהו דפוק שבא לייצר דברים שקשה לצאת מהם.
באלי לשכוח,אבל הלב לא נותן.
באמת שחשבתי להשאיר את הפלאפון בבית ליומיים האלו,לא יודעת למה.אולי להרגיש שקצת זוכרים אותי כשאחזור ויהיו אולי כמה אנשים שחיפשו אותי.
זה פשוט רע.כל כך רע.
אוף נו.
איזה עולם.
..אנונימי (פותח)אחרונה
זאת הייתה שיחה מוזרה.
פחדתי מהשתיקות אז הכנסתי כמה שיותר מילים.
בסוף הוא אמר שהיא אוהב אותי.מה ואיך זה הגיוני בכלל.
אני מרגישה שהוא הבן שלי.יותר נכון,שאני האמא שלו וזה כמעט אותו ענין אבל זה לא וזה קשוח.
כולם אומרים שזה משוגע.שזה שיגעון.שלמה אני ממשיכה לרקוד בריקוד המטורף הזה ואיך זה הגיוני שאני כל שנייה נופלת ולא לומדת.
אבל תבינו,זה לא משהו שניתן להפסיק.
וכן,כשניסיתי להפסיק,קיבלתי את השלוש שנים הכי מרירות בחיים שלי אז זה פשוט לא שווה בשום צורה או דרך.
אז תפסיקו להתלחשש עלי מאחורי הגב או לבוא אלי עיניים בעיניים ולהגיד את זה.
אני יודעת בעניין הזה יותר טוב מכולכם.אז תודה ושלום.
פחדתי מהשתיקות אז הכנסתי כמה שיותר מילים.
בסוף הוא אמר שהיא אוהב אותי.מה ואיך זה הגיוני בכלל.
אני מרגישה שהוא הבן שלי.יותר נכון,שאני האמא שלו וזה כמעט אותו ענין אבל זה לא וזה קשוח.
כולם אומרים שזה משוגע.שזה שיגעון.שלמה אני ממשיכה לרקוד בריקוד המטורף הזה ואיך זה הגיוני שאני כל שנייה נופלת ולא לומדת.
אבל תבינו,זה לא משהו שניתן להפסיק.
וכן,כשניסיתי להפסיק,קיבלתי את השלוש שנים הכי מרירות בחיים שלי אז זה פשוט לא שווה בשום צורה או דרך.
אז תפסיקו להתלחשש עלי מאחורי הגב או לבוא אלי עיניים בעיניים ולהגיד את זה.
אני יודעת בעניין הזה יותר טוב מכולכם.אז תודה ושלום.
