למה
..אנונימי (פותח)
זה מהרגעים האלו שאני חייבת לצרוב במוח,לזכור ולתזכר לעצמי איך בדיוק אני רוצה שהוא יהיה.עם איזו אש בעיניים.עם איזו התלהבות.
עם איזו דבקות ואיזו קלילות רגליים ואיזו,אךך.
עם לב.כזה לב.
עם כזאת קבלת עול.
עם כזה,עם כזה בדיוק.
(מהרגעים האלו שאני מבטיחה לחיות.שאני מבטיחה לעצמי שיהיה לי מישהו כזה.מישהו משוגע על העולם,מישהו שמוכן לזרוק את השכל ולהתגלגל על שולחנות.מישהו שמסוגל לברך בצרחות ש,יזכה לעוד ילדים ושהוא,שתהייה לו רק בריאות כי ככה.כי ברכות חייבות להתקיים.)
במרד הזה של כיתה י',הייתה לי שרשרת צמודה לגרון וגרבי קרסול קצרות ונעליים לבנות,חח ושכל כך הרגשתי את השנאה לאלוהים בעיניים,את הקור,את האש.
מרד נעורים אנערף.
ועכשיו אני גם,גרביים קצרות ושרשרת צמודה לגרון ונעליים לבנות.אולסטאר.(אבל הלב,הלב אחר..הלב כואב.הלב צורח מכאב.הוא בוכה כל הזמן..אבל הלב גם יותר שלם.הלב יותר מאופס.הוא מורד מכאב.לא משנאה.
כמה טוב שבכאב לפחות מרגישים משהו.
הרע שבאדם זו האדישות.)
עם איזו דבקות ואיזו קלילות רגליים ואיזו,אךך.
עם לב.כזה לב.
עם כזאת קבלת עול.
עם כזה,עם כזה בדיוק.
(מהרגעים האלו שאני מבטיחה לחיות.שאני מבטיחה לעצמי שיהיה לי מישהו כזה.מישהו משוגע על העולם,מישהו שמוכן לזרוק את השכל ולהתגלגל על שולחנות.מישהו שמסוגל לברך בצרחות ש,יזכה לעוד ילדים ושהוא,שתהייה לו רק בריאות כי ככה.כי ברכות חייבות להתקיים.)
במרד הזה של כיתה י',הייתה לי שרשרת צמודה לגרון וגרבי קרסול קצרות ונעליים לבנות,חח ושכל כך הרגשתי את השנאה לאלוהים בעיניים,את הקור,את האש.
מרד נעורים אנערף.
ועכשיו אני גם,גרביים קצרות ושרשרת צמודה לגרון ונעליים לבנות.אולסטאר.(אבל הלב,הלב אחר..הלב כואב.הלב צורח מכאב.הוא בוכה כל הזמן..אבל הלב גם יותר שלם.הלב יותר מאופס.הוא מורד מכאב.לא משנאה.
כמה טוב שבכאב לפחות מרגישים משהו.
הרע שבאדם זו האדישות.)
..אנונימי (פותח)
מרגישה.אני מרגישה דברים.אני מרגישה.
זה מוזר פתאום להרגיש.
אני מרגישה עייפות נוראית.באלי לישון אבל אני יודעת שאתבאס אם זה לא יקרה וגם אין כל כך עוד זמן אחר.
אני עייפה כל כך.עייפה מהחיים.
כשמדברים איתי על מבחן תאוריה פשוט או ללכת לבנק או לימודים, אני עוד יותר מתעייפת.
היא לא מבינה למה אני לא לוקחת את הברזל.
אני לא כל כך מאמינה בדבר הזה וגם פסח אז גם ככה אי אפשר.
ו,אוף שאין כאן שום קשר באמת לאם אני מאמינה בזה או לא..אומרים לקחת אז צריכים לקחת ואז מה אם כבר לקחתי חבילה אחת.
וואי זה מתיש אותי.
מתיש שהכל בתהליכים.מתיש שאין בחיים האלו קפיצת דרך.
מתיש שגם כשיש התקדמות,חוזרים אחורה בהרבה.
הסיטרא אחרא הזה מתיש.
ומתיש לי לבכות.ומתיש להיות.ומתיש לחזור.ומתיש לפתוח.ומתיש להרגיש בסימום קל בגלל כמה מחטים מפגרים.ומתיש שרק לחשוב על לצאת החוצה,עושה לי עייפות נוראית.
אני רוצה עזרה.רצינית.ואין לי כוחות לאף אדם.מפחיד אותי לחשוב על אנשים,אני מעדיפה את הלבד הרע הזה.
מותשת לגמריי.
זה מוזר פתאום להרגיש.
אני מרגישה עייפות נוראית.באלי לישון אבל אני יודעת שאתבאס אם זה לא יקרה וגם אין כל כך עוד זמן אחר.
אני עייפה כל כך.עייפה מהחיים.
כשמדברים איתי על מבחן תאוריה פשוט או ללכת לבנק או לימודים, אני עוד יותר מתעייפת.
היא לא מבינה למה אני לא לוקחת את הברזל.
אני לא כל כך מאמינה בדבר הזה וגם פסח אז גם ככה אי אפשר.
ו,אוף שאין כאן שום קשר באמת לאם אני מאמינה בזה או לא..אומרים לקחת אז צריכים לקחת ואז מה אם כבר לקחתי חבילה אחת.
וואי זה מתיש אותי.
מתיש שהכל בתהליכים.מתיש שאין בחיים האלו קפיצת דרך.
מתיש שגם כשיש התקדמות,חוזרים אחורה בהרבה.
הסיטרא אחרא הזה מתיש.
ומתיש לי לבכות.ומתיש להיות.ומתיש לחזור.ומתיש לפתוח.ומתיש להרגיש בסימום קל בגלל כמה מחטים מפגרים.ומתיש שרק לחשוב על לצאת החוצה,עושה לי עייפות נוראית.
אני רוצה עזרה.רצינית.ואין לי כוחות לאף אדם.מפחיד אותי לחשוב על אנשים,אני מעדיפה את הלבד הרע הזה.
מותשת לגמריי.
..אנונימי (פותח)
(לפעמים,כשטוב לנו,אנחנו לא מעניינים אף אחד.כשרע לנו,אנחנו גם לא מעניינים אף אחד עד שבסוף כן.
מה אני באה להגיד בזה?זה לא שהחיים יגרמו לך לעשן סיגריות ויקרה לך משהו ואף אחד לא ידע מיזה.לא.
רואים עלייך שקורה משהו.ואת לא תהיי לבד.
וכן,לפעמים זה מתיש ההתעסקות סביבנו ובאיזשהו מקום,באלנו שיעזבו אותנו ואנחנו רוצים לא לעניין אף אחד..אבל באמת באמת,הכי עמוק בפנים,אנחנו רוצים חיבוק.ושפשוט יקבלו אותנו ככה,עם הבילבולים והאיבוד והנפילות.ובסוף יקבלו.אז כן,אין לך מה לפחד שתישארי לבד..כי אנשים נשארים לבד ובסופו של דבר,הם תמיד מחובקים איפה שהוא..)
מה אני באה להגיד בזה?זה לא שהחיים יגרמו לך לעשן סיגריות ויקרה לך משהו ואף אחד לא ידע מיזה.לא.
רואים עלייך שקורה משהו.ואת לא תהיי לבד.
וכן,לפעמים זה מתיש ההתעסקות סביבנו ובאיזשהו מקום,באלנו שיעזבו אותנו ואנחנו רוצים לא לעניין אף אחד..אבל באמת באמת,הכי עמוק בפנים,אנחנו רוצים חיבוק.ושפשוט יקבלו אותנו ככה,עם הבילבולים והאיבוד והנפילות.ובסוף יקבלו.אז כן,אין לך מה לפחד שתישארי לבד..כי אנשים נשארים לבד ובסופו של דבר,הם תמיד מחובקים איפה שהוא..)