מטומטמת.
אני לא מצליחה להסתכל על עצמי במראה.פשוט לא.
אבאלה,אפילו השבתות שלי נהיו גרועות.
השבת שלי,זאת שאני הכי אוהבת בעולם,ככה נהרסת לי ונהיית גם היא חסרת משמעות

לא יכולה עוד לעזאזל.
ועכשיו ללכת לפסיכו ולהסכים לה לנסות לעזור לי.
החלומות שלי מפחידים אותי.די לגעת בי.אני מתחננת.מספיק הרסת לי את הימים.למה אתה נכנס לי גם לחלומות בלילה?
ומה יגרום לי מחר להצליח?שום דבר.
הם כל הזמן אומרים לי שאני לא באמת רצינית עם זה וברגע שאקח את זה ברצינות,אני אצליח.
מה לא מובן שמשהו בנפש אצלי לא פנוי?משהו בכלל לא רוצה לראות את ההמשך ולכן אין שום תועלת במה שעושים ואין רצינות.
אני חייבת להוריד לפחות 10 קילו.אני לא נושמת כבר מרוב מחשבות.פיזית לא נושמת.