נהייה בי משהו כזה שאני פתאום רוב הזמן שותקת ועייף לי לדבר.
פשוט עייף לדבר.
גם היום,כשהיא שאלה איך היה לי,אמרתי בשיא הפשטות שכבד כי אני לא אוהבת לדבר על עצמי.פעם זה היה הרבה פחות.
והיא החליטה לצחוק על זה והוסיפה לחקור.כמה טוב שגיחוך זה דבר שמתקבל.
פחח.
אני מדברת,לא דרכי.
מדברת דרך הדברים שאני עושה.
אני מפחדת לאבד איזונים,משהו בי מתערר.
משהו כואב.לא מצליחה להגיד מה זה בדיוק.)
.