פורום רחובות המלך! (עמוד 29)

אני לא מצליחה יותר להתמודד לבד עם זה.
זה נהייה כבד עלי מיום ליום ואני בוכה בלי הפסקה,לילות שלמים.
אתה יכול להסביר לי קצת למה אני ככה?אני מותשת.אין לי כוחות.
ולבד.לבד כל כך עצום.לבד שלא משנה כמה יגידו לך שנמצאים איתך וחושבים עלייך,עדיין,את לבד.
זה לבד כי גם אני לבד מעצמי.
שוב קורים דברים והמוח והלב עייפים מלהכיל והפה לא מסוגל לשתוק אבל הוא עושה את זה כי אם מדברים,השנאה מתעוררת
(גם אם שותקים אז זה לא כל כך משנה כבר.)
בעצם,שנאה תמיד יש.
היא פשוט מתגברת יותר ויותר.
לא בא לי להיות.לא.כל יום זה לסחוב עוד ועוד ועוד.
וכואב לי שאני אמורה להיות בסדר ואני באמת יותר בסדר אבל פשוט,אני קורסת שוב כי אני בוחרת לתת לדברים לגמור אותי.
מתי יקרה היום הזה שאני אצליח לווסת את הרגשות שלי ולא להזדעזע מכל דיבור עלי ולא להיבהל מכל מילה טובה שנותנים לי?
ומתי יקרה היום הזה שאני יאמין באמת באמת באמת שאני ראוייה לחיים נורמאלים ו,
(.....)
אני לא אוהבת שאני פורקת פה.צריכים להפסיק גם פה.
אני עומדת ל,המ לא יודעת.
תעזור לי לכבות הכל נו
שורף לי בפנים
אני רוצה להעלם להרבה מאוד זמן

שתכתוב לי באישי

רק לצאת,קצת,

היא דיברה איתי מתישהו על שיחה פעם בשבוע..אפילו זה לא קורה..קשה לי לקבל מימנה.
חבל שאני לא חולה במשהו רישמי,ככה לפחות היו אולי יותר מבינים מה אני בכלל

(מותר לי להגיד שזה עושה לי טוב והידיעה הזאת מורידה מימני מעט מהלחץ שאני נמצאת בו בשבועיים האחרונים?)

להפסיק לדבר להפסיק להיות להפסיק לאכול להפסיק להיות בקשר עם אנשים פשוט להפסיק אותי.להפסיק כבר,מה כזה קשה?!להפסיק להפסיק להפסיק.
ככה לא,.
זה מכביד.אני מכבידה.
להפסיק.דחוף אלוקים דחוףף.

תפסיקי לרעוד מטומטמת

ולא יודעת אם אני אוהבת את כל ההמולה הזאת.
אבל זה חובה,נו


וכמה.אני.אוכלת.
אמרתי כבר שזה מייאש להילחם במשקל?
אני אומרת שוב וממשיכה ללעוס.
פף על הבטן הזאת.זה לא מציאותי כבר.

(לא לשקוע)

וגם שהיא אמרה שאנשים שעברו ילדות קשה,שמונים אחוז מהם,ממשיכים באותו דפוס של ההורים שלהם ועשרים אחוז,משתנים ועובדים על עצמם ומקימים משפחות בדיוק ההיפך מימה שהיה להם.
אני עדיין לא החלטתי סופית באיזה אחוז אני נמצאת

היא ביקשה סליחה על זה שאמרה בפורום של מלא אנשים,שאבא שלי פסיכופט ואמרה שהעא אוהבת אותי ולא התכוונה
|נושם עמוק|




היום הבנתי כמה אני רוצה פשוט.
וכמה אני מאוהבת במשפחה הפשוטה שלי.ורק בהם.

אתה מבין את מצב האדם,לפי החיבוק שהוא נותן.
זה חזק ואמיתי לגמריי.

זריחות עושות לי טוב ושזה ביום שישי,אז בכלל..
זה מצחיק שלא נרדמתי בלילה מרוב התרגשות וגעגוע ושמחה שאני חוזרת הבייתה היום אחרי חודש שלא הייתי בו.
זאת אותה הרגשה כמו לחזור הבייתה אחרי טיסה.

מרוגש לי.

פפ ישנתי רבע שעה
אני צריכה שוב לאזן את השינה שלי.זה משבש אותי ממש

עם כל זה שמגעיל לי עכשיו,
אני יודעת שיהיה לי טוב.כבר עכשיו טוב לי.אבל יהיה לי עוד יותר טוב גלוי.

והשולחן שבת שלי יהיה כולו מפואר,עם כלים מזכוכית במלא גדלים,כמו שראוי למלכה ומפה מפוארת ומפיות מבד ומלא יינות ובשר ודגים וכל אחד שיכין אוכל,יכריז-"לכבוד שאבעס קויידש" ויהיו מלא ניגונים שמיוחדים רק לשבת ונשיר אותם עם מלא קולות,ראשונים ושניים ויהיו כיפות וסיכות שיער ששמים רק בשבת וכל ילד יכין איתי ביום חמישי סלט אחד שהוא אוהב,ויכריז עליו גם-"לכבוד שאבעס קויידש" וכבר מיום רביעי בלילה,נמשיך את המנהג שלי ונדליק שירים של שבת ונתחיל לרקוד כי שבת מגיעה ושבת,זה וואו זה שבת.
וננגן את י-ה אכסוף של קרלין וברוך אל עליון ואת יום שישי הגיע וקצת מלכה דודי.
ננסה להתאפק ונשאיר את ניגוני שבת ויום טוב,לסעודה.
ביום חמישי בלילה,ליל שישי,נעבור ביחד על הדברי תורה שכל אחד למד השבוע ונכין ביחד תוכנית לשבת.
ובלילה,מאוחר ממש,כשהילדים ישנו,נשב ביחד,וננגן ביחד ונטעם ממאכלי השבת ונתוועד על ליל שישי ו,וואו ננשום.ננשום חזק את הבית שלנו ואת האוכל של שבת ואת התמונות היפות והציורים הרוחניים שבקירות ונחייך.נחייך חזק.ונגיד חמש מילים טובות אחת על השני,מהיום.
כל יום נגיד חמש מילים טובות,חמש מילים של כוח.
לא משנה מה קרה באותו יום.
וכשיהיה הריון,פשוט נודה עליו,יום יום וכשתהייה לידה,נחבק בלי סוף את הנשמה הגדולה בגוף הקטן הזה,שפתאום הגיעה לעולם.
ונקשיב ללב.ונרקוד.ונחייה,נחייה חיים.חיים ממש.
חיים של לב ושל טוב ושל אור ושפע ואהבה.

והילדים שלי יאהבו.רק יאהבו וקודם את עצמם.
הם ילמדו אותי עוד יותר מהי אהבה ואיך היא לא מוגבלת בזמן ומקום ומצב.
היום היו לי שבע דקות של מעין עולם הבא.
אני רוצה תינוקת.
ליבי.

את אמיתית?!מה את מציעה את זה בכלל?!

יש לי לבכות מלא.איך אני אקום.
(החרדות האלו אוכלות אותי..והיא בכלל רק רוצה שארגיש טוב..היא לא מתכוונת לעשות רע
אבל אצלי הכל הפוך על הפוך וכל מה שצריך להיות נורמאלי,נהייה כל כך לא נורמאלי והגוש הזה עומד לי בגרון ולא יוצא.
מה קורה.
ולמה מרגישים שמשהו מוזר קורה איתי.יותר מידי אנשים שמים לב לזה.
אני לא רוצה להסביר

באלי לעצום עיניים ולישון באמת)
(והיא הדליקה ניגון וזה עושה ללב לדפוק חזק ולבכות
טאטע)

יש לי כאב בכל הגוף כמו שהיה לפני כמה זמן.
מה קורה

(הנפילות רוח שלי פשוט כבדות..
אני רוצה מיטה ולא לראות אף אחד.
פעם זה היה להיות בהי ואז דאון,היום זה דאון ואז דאון כבד)

(זה מכביד עלי ממ)

התרגשות של חג מתחילה להיכנס בי.
סוף סוף

למרות שהשמלה נהייתה קצת צמודה עלי,אני יפה.

המ והיא אמרה פתאום בקול אתמול כשמלא שמעו-"כמה יפה את ***!!"

זה מביך.
הילדות האלו צועקות אמת.נראלי פעם ראשונה שפתאום האמנתי באמת למה שאומרים לי ולא הכנסתי את המחשבות לתוך מה שאמרו לי.

עכשיו לישון



(הכל זה אליך..רק לך.)

שברתי שוב את הדיאטה

(קצת נמאס לי להמשיך לרדוף אחרי המשקל שלי..
וזה גם אפילו לא המשקל.
ואני צריכה למצוא מישהו לדבר איתו.
אני בכלל לא רוצה לדבר.
ממש)

(והברזל הזה מצריך אותי לאכול וזה מתיש לי את הצורה כל המלחמות האלו.
זה בדיוק כמו הרכבת הנוסעת שהיא אמרה..זה מאוד מתיש וזה המ,לא יודעת מה אני חושבת על זה.)