פורום רחובות המלך! (עמוד 32)

אני צריכה שקט.

פתאום דיברתי איתה עלי והרצתי בשעת שיחה את החצי שנה האחרונה שהייתה לי ואחר כך נשמתי עמוק,שתקתי ונכנסה לי מחשבה למוח ש,וואו כמה אני במקום טוב.
כמה עברתי וכמה התחזקתי.

וזה כיף שהיא הבינה ופתאום דיבור על חתונה נהייה כל כך,כל כך.
וכשזה משהו שלגמריי יכול לקרות,אז בכלל..
זה עושה לי פרפרים בלב.
אני רוצה להתחתן.

לפעמים אני מרגישה שאבא מנסה אותי עוד יותר עמוק מימה שעד עכשיו כדי שאני ארגיש שכבשתי עוד חלקה קטנה בתוכי ואצליח להכריז בפה מלא את הניצחון שלי ואז לשתוק אותו יממות,לתת לו להישאר עמוק בתוכי ולהשתלב לי בין החיים ושלא יברח לי מבין הידיים.

אל תתייאשי מעצמך.
תודי לעצמך על זה שאת ממשיכה לנסות למרות שקשה.
בעיירה ההיא היו יהלומים אבל לא שמו לב לזה.
גם בך יש יהלומים.
אל תהיי טיפשה ותתעלמי מהם..תני להם להתגלות.
את אף פעם לא לבד,תזכרי את זה תמיד.
את את ואת יהלום ואת מלאך.
לחיות בדור כמו שלך ובתקופה כמו שלך ועם תאוות ויצרים ורצונות ומחשבות כמו בדור שלך,
זה כל יום כמו נס.
ככה פשוט.
איך היא אמרה?"כשגיליתי שאני בהריון,הדבר הראשון שאמרתי לבעלי זה שאני מפחדת.מפחדת שתהייה לי ילדה בדור הזה.
אין לי מושג איזה צלקות גופניות ונפשיות היא תקבל מהרוע הזה שנקרא הדור שהיא תיוולד אליו".

את אהובה ואת בסדר ואז מה אם אהובה זאת מילה קלישאתית,כולנו קלישאות והחיים שלנו הם קלישאה אחת גדולה אבל סוף קלישאות זה אמת.
תאמיני שאת בסדר,תאמיני שאת בטוב.
את טובה.
תהיי חכמה ותגלי לעצמך כמה יהלומים יש בך.
אל תפסידי אותם.

"שתזכי להפיץ מעינותייך חוצה!!"

הלוואי אמן.
מהפה שלך לאלוקים.

אני יודעת שיש מלאכים בעולם מחכים לי בדרך

אמן שרשב"י פתוח ושאני לא נוסעת סתם
ואמן שיהיה לי רצון לכבד את הרצון של אמא ולאכול היום.
תעזור לי

אין לי כוחות לקרוא את ההודעות האלו שמתגעגעים אלי ושאני חסרה לאנשים ולמה אני לא מתקשרת ומספרת מה קורה איתי או משהו בסגנון.

כשבא הלילה,אני מתקפלת בתוך עצמי והשנאה שבי מתחילה לבעור.
זה עצוב אבל מותש לי מידי כדי להמשיך לעבוד על זה.

אמא טוענת שזה הכדורי ברזל שאני שוכחת באופן קבוע לקחת אותם..נו נו,הלוואי והייתי מרגישה שזה מסתפק רק בזה.

אני רוצה שישכחו אותי.כולם.
איך גורמים לאנשים לשכוח

יותר כואב מזה שצועקים עליך ומקללים אותך זה שמתעלמים. כאילו אתה לא קיים.

כאילו הרצח שלו קרה רק במדינה שלי ולא בשלהם.

זה פשוט הרבה יותר כואב. במקום עמוק יותר ויותר

שקט בעיניים
נופל בין הידיים
שלך

אולי
אוהב אותך
יותר מידי
תגידי מה עובר
עלי



זה כאב לי.איזה סיפור כואב.
כמה אסור לשפוט..אך כמה.
היא,אין לה לאן לחזור.

(ומה אני יעשה מחר?
אני רוצה רשבי,נראלי לא אמרתי את זה לעצמי מספיק.
אבל,סגר.
או שאולי נסתכן על זה כי,וואו אני חייבת.)

הי,אני באמת גיבורה.
נראלי עבר חודש וחצי או יותר

(ופתאום היא הזכירה לי שעוד כמה ימים זה,זה.
שכחתי מיזה.
ב' שבט?
יש מצב שהמוח באמת שוכח קצת דברים?
כל כך תודה שהוא לא מידי חושב על זה ואפילו שוכח..)

"באהבת היהודי,אוהבים את הקדוש ברוך הוא"

(גם באהבת עצמי..)

אני צריכה לדבר על הכל עם מישהו.

יופי.

חבל שלא ניצלתי את היום הזה.
הייתי נוסעת לים.

אני צריכה לראות שקיעה ולכתוב על החול ולהתמלא באהבה.

ולדבר אליו
דחוף
ולשכב על החול ולעצום עינייל ולנשום,לאט.

(ולקבל יפה את מי שיגיע לחוף ולדבר טיפה דיבורים ולשיר טיפה שירים ולהחליט להתחתן והופה,חתונה וילדים
וחיים.)

תדע לך שאני מתגברת על הרצונות שלי בשבילך.
כי ככה אתה ציוית.
אם לא היה אכפת לי מימך,מזמן לא הייתי כאן.

כל הזמן את בוכה.
כל הזמן.
תפסיקי כבר.

והלבד הזה כבד וקצת גדול עלי


אין לי כוח לגדול מיזה

פתאום שלחתי לה הודעה והיא ענתה ו,איך ממשיכים?
אני צריכה לספר מה קורה איתי.זה קשה.
תעזור לי.

תודה שאתה נותן לי לפחות אפשרות לדמיין אותך.


תודה שפגשתי אותך כל כך הרבה בעיניים,לפני שנה ושלושה חודשים.