פורום רחובות המלך! (עמוד 33)

אני צריכה להתנתק מאנשים

וקשה לי חיבוקים.

ו,


אני רוצה ליפול עמוק

 

 

אבל אין לנו בית.

לשרוף חתיכות שרופות של זכרון..

לפעמים את לא מבינה איך כל החיים פה מתפקדים תחת תסריט מוקפד של במאי מהשורה הראשונה ואיך כל כן ולא ותנועה שלך,מכוונת מלמעלה,ככה,בצורה פשוטה.
וכשהלכתי לברר איתה אם הכל בסדר והיא ענתה שבהחלט,רק שבתוך ה"בהחלט" שלה הסתתרו מליוני רמזים עמוקים של חוסר הבנה והעיניים שלה צרחו צבע אדום ואזעקות מצוקה אבל,בהחלט שהכל בסדר.
והיא ניערה אותה וצרחה לה עם כל הזעזוע "יש לך נשמה! אל תפקירי אותה בידי ידי ליסטים !" והיא ציחקקה וענתה שזה בהחלט עושה טימטום המוח והמשיכה לכרסם את השוקולד ולשתות את האערק שהוא הביא לה,לא אכפת לה מה יש שם ואם סם טמון בכוס,למי זה בכלל איכפת?!סם זה מגניב.
זה אקשן.
"לערבים יש סמים מגניבים",ככה היא טענה.
(טאטי)
והרגע של אחרי,שהתיישבנו ככה,מלוכלכות מימי נהר אבל נקיות אכשהו מטומאה,הדלקנו את השיר ורצנו אחריך.
שרנו פשוט.
אבא תרחם עלייהן כמו שריחמת עלי.

עצוב לי ועייף וקשה.
פיזית אין לי כוחות ללכת.
אבא

כמה טוב השם.

אני מפחדת.
מאוד.

הראש בומים,המוח עובד כמו רובוט.
רק להספיקלהספיקלהספיק ולשמור על איפוק ולהרגיע ולהיות בשביל כולן.



אני המ,מותשת.

(אבל את טובה.)

נגמר לי מלהתגבר על המחשבות האלו.
באלי לעשות שטויות כמו שאני מדמיינת

(אפשר להגיד משהו?
את בתהליך.תמיד יש עליות וירידות.)

נכון,אני בסדר עם ההבנה הזאת,אבל אבל.


אני עושה דברים יותר מימה שהם

זה אשכרה זה.
וואו אלוקים

היא סמרטוט.
זה מלחיץ אותי.

והמחשבות..אוך עם המחשבות

אני מפגרת ממש

באלי לשבת ולבכות.

אבל למה זה ככה?

לא יודעת. רק באלי לבכות. חוסר תקינות

רוצה את העבודה הזאת. כדי לעשות משהו.. כדי להיות עם ילדים..
בבקשה תתן לי את זה וגם ממ תעזור לי להצליח שם ולעשות להם טוב..
רוצה. רק תהיה איתי.
חייבת עשיה.

תנשמי


(אני צריכה אותה)

זה לדבר איתה ולהצליח לתחום טיפה את הבערה הזאת לרשבי ולדוד המלך ולהוריד אותה קצת אלי ולא להשתגע מבערה.
היא לב טוב.טוב ממש.
היא,פפ אני מתגעגעת.

אני,אני חייבת רשבי ולרקוד אותי ממש ולהודות מלא ולבכות לבד ולהתפלל.
אני חייבת.
ואין אוטובוסים מיפה לשם היום.

בואו נהייה כמו זושא ונדמיין את מירון

הוא קנה לי צבעים ומכחולים וקנבסים.
הוא.קנה לי.צבעים ומכחולים ו.קנ.בס.ים.
יש לי אבא אמיתי וזה מתחדד מפעם לפעם.
יש לי אבא.
אשכרה.
זה הלם וזה תודה כל כך עצומה.
אתה שומע טאטע?אתה גדול.גדול וקדוש.ואתה יודע את זה אבל אז מה.

(יש לי כבר כמה ימים לבכות מאהבה אליך.
אני חייבת את רשבי,אךך הכי רשבי או דוד המלך.הכי הכי אבל.)
(ויש לי חלום לצייר פשוט בעיר העתיקה,ליד הישיבה,איפה שבית כנסת האר"י הקדוש.
אךך אתה יודע מה זה שלב מתפקע מאהבה והודיה ותודה ורוח ושמש של שקיעה?
אז זה.בדיוק זה.)

נתתי לו להיות אבא שלי.
נתתי לו ללטף לי את הפנים ושמתי ראש עליו ועצמתי עיניים בלי לפחד כי הוא אבא שלי והוא שומר עלי.
הוא נישק לי את הראש והברחתי את הדמיונות שהוא בטעות יגע בי גם,לעזאזל.
הוא אבא שלי ונגמר להיפגע מימנו.
אין יותר פגיעות מימנו.