עבר עריכה על ידי דניאלה .יע. בתאריך ו' באייר תשע"ג 12:27
גיליון מס'-3
אהמ.. לא התבלבלנו.. הפעם אין שום קישור לעלון! העלון ממש כאן.. כתוב בשרשור
בשל תקלות תכניות מצד המעצב הדגול 'עוגי פפושדו' [ניקו המקורי 'עוגי פלצת'] העלון שלנו
יהיה קצת אחרת מהרגיל אא"כ נשיג מעצב חדש אשר יוכל להחליף במסירות את עוגיהו היקר
שעשה רבות למענינו.. אך תמה יכולתו לעזור לנו כרגע.
קדש ורחץ 'יח"ץ כפרס!'? << מכירים אותו? 
הוא התבלבל בסדר בטח 
מגיד רחצה "אני רץ לאפות ולהוציא מצה" (אריאל דל"ת)
מרור כורך "שולחן כרוך" (אחותי, כשביקשתי שתעביר לי ת'קיצור שולחן ערוך)
צפון ברך הלל ו"נרצח את המצרים" (אנשי אר"מ)
***
"עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ד' אלוקינו משם ביד חזקה ובזרועה נטויה"
ההגדה מתחילה בסיפור שבנ"י היו משועבדים למצרים-
היו משועבדים באופן שכבר שכחו מהזהות שלהם,שכחו מי הם ומה הם שווים,שכחו את רצונותם,שכחו את שאיפותיהם.שכחו הכל.
כל מטרתם של בני ישראל הייתה העבדות הזאת,עד שהקב"ה שם לזה קץ. הוציא אותם ממ"ט שערי טומאה,אחד לפני אחרון..ממש לפני נקודת האל חזור, שמשם לא היה דרך חזרה.. אבל אני רוצה לתת לכם הסתכלות טיפה אחרת על ההגדה הזאת לפני שממשיך הסיפור-
אם אתם כ"כ בטוחים שהסיפור הזה תם ונשלם ב"עושר ואושר" לפני 3000 שנה,אז אתם טועים ובגדול!
אנחנו חזרנו לעבדות הזאת,פשוטו כמשמעו.אנחנו משועבדים בעבדות של עצמנו,הקב"ה כבר שחרר אותנו,אבל אנחנו ברוב טיפשותנו מחפשים למה להשתעבד.אנחנו חושבים שזה משהו "שלא בשליטתנו" ומנסים להפיל אחראיות על אחרים,אבל בעצם זה רק אנחנו המשעבדים את עצמנו,אנחנו טוחנים מים.
עכשיו,חירות אמיתית,חופש אמיתי הוא עבודת ד'.
לפעמים אנשים לא מבינים את זה, הם אומרים: "תנו להנות מהחיים"-הם בעצם יותר משועבדים!
אלה שאומרים שאנחנו בתוך גבולות סגורים של הדת,הם בעצם בגבולות יותר חמורים,
מה אני אלבש?ואם יסתכלו עליי ככה?וזה יהיה יפה?הם משועבדים בתוך עצמם,הם לא באמת נהנים,הם רובוטים של תרבות המערב,
ואתם יודעים מה?לא רק הם,גם אנחנו,הציבור הדתי בזמן האחרון יותר מידי תלוי בתרבות המערב,איזה שיר יוציאו-ואחרי ואחריו, ולעקוב אחרי קו האופנה,זה פשוט לא נגמר.
ומה לעשות? שכמה שנכחיש-זה נכון,זה כ"כ נכון.."ויוציאנו ד' אלוקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה"
-אוקיי אוקיי(=בסדר, טוב)...העבדות הזאת,שאנחנו נמצאים בה כעת.?
ד' לא יוציא אותנו ממנה,אסור לו,אחרת לא נלמד מה היא החרות.. ד' כבר הוציא אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה, ביציאת מצרים, בקריעת ים סוף,בקבלת התורה ובקבלתינו כעם!
עכשיו זה התפקיד שלי,לא של איזה אחד שיקום באחד הימים ויגאל אותי מה"עבדות" הזאת,ועד אז?
אני אחכה לו...בינתיים אהיה עבד..לא!
אני עכשיו אקום ואני אגאל את עצמי! אני לא אקום ואגאל אחרים-אני קודם כל אגאל אותי. אוציא את עצמי מהעבדות שלי, מהפלאפון, מהמחשב, מקו האופנה, מהמחשבה איך חושבים עליי ועוד..
אני אתן לנפש שלי להיות חופשיה, ולעשות מה שהיא חושבת לנכון באמת ובכנות! ככה אני אגאל את עצמי!!
והנה,חג הפסח כבר בפתח-מריחים אותו היטב,ואני שואלת את עצמי..אני באמת חופשייה?אני באמת יכולה לחגוג את החג הזה כיציאה מעבדות לחירות פרטית שלי ושל כלל עמ"י?
כי ברגע ,שאני אהיה חופשייה באמת,ולא מה שמכונה אך בהכחשה – שפחה.
וכל אחד יגאל את עצמו, ואת זה שלצידו-אז תבוא לנו הגאולה שלה אנו כ"כ מייחלים ומצפים,אבל אם אנחנו לא נהיה חופשיים,ונהיה משועבדים-איך תבוא הגאולה?!
"ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים,הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים".
לדעתי-צריך לשים נקודה בין משועבדים בהווה, להיינו בעבר. "הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים.היינו לפרעה במצרים"
אנחנו עדיין משועבדים!התעוררו,אמנם היינו תחת פרעה במצרים,אז?אז זה היה פשוט-כי ידענו למי אנחנו משועבדים,
היום?זה לא כ"כ ברור...זה לא כ"כ ברור עם כל הדברים המתעתעים בנו בלי סוף!
אז זהו בעצם..רק רציתי להבהיר כמה נק' לפני שאנחנו באמת נכנסים לחג המדהים הזה,שברגע שנאמר "עבדים היינו לפרעה במצרים"-נדע,שזה באמת מאחורינו,שהיינו עבדים,שגאלנו את עצמנו..וכך,גם בעזהי"ת נביא לגאולתם של כלל ישראל..
כתבה: ותשאני כשרה לפסח
עבדים היינו!
כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול.
חכם 
מה הוא אומר? "כי ישאלך בינך מחר לאמור: מה העדות והחוקים והמשפטים"
הבחור שלנו שואל באמת ובתמים. הוא מברר, הוא רוצה לדעת!! הוא דורש את ידיעת ד'.
זה דבר מדהים!
לחכם עונים בפירוט ובדיוק. העדות החוקים והמשפטים נועדו להגשים את מטרות העל שלנו.
מהי מטרת העל?
לעבוד את ד' בארץ ישראל ולזכות לטובה האלוקית. (שלא ישמע מכך שאין חשיבות לקיום התורה בחו"ל אלא
שיש יותר משקל לקיומה דווקא בא"י)
בעבר במצריים, היינו בחושך, בתועבה, בקושי.. ואז- הקב"ה מגביה את מזלם של ישראל ועושה ניסים גדולים ומשנה את חוקי הטבע ב-ג-ד-ו-ל!!! ומשם אנחנו בדרך למטרה הגבוהה הזאת של קבלת התורה מאהבה יראה שמחה וטוב לבב!
האם אנחנו כמו 'הבן החכם' או שמברר בלי פחד? ששואל בגבורה ובאמת בשביל לקבל תשובות אמיתיות לחיים?
או שאנחנו צריכים קצת יותר להגביר את העזות דקדושא שלנו ולומר בלי פחד קודם 'נעשה' ואחר כך 'נשמע'
כשם שאמרנו בעבר בלי להתבלבל, פעם פעם כששאל אותנו המלך: 'אתם מעוניינים בתורת ד'?'
וכך ענינו לו באמת! "נעשה ונשמע" ואז כבוד ד' עלינו נגלה!
עם ישראל- חכמים אנחנו! וחיים על ד' ותורתו.. שנזכה להמשיך כך בכל רגע ורגע מחיינו.
כתבה: דניאלה .יע.
הבן הרשע 
מה הוא אומר?... ואף אתה הקהה את שניו...
נכון תמיד כשמספרים לנו בליל הסדר על הבן הרשע אנחנו נרתעים?
הוא רשע כזה, מפחיד, ההגדה אומרת עליו שהוא חסר תקנה...
אבל אולי... אולי זה לא כך?
רשע בגימטריה= 570
שניו בגימטריה= 366
רשע פחות שניו= 204
204= צדיק.
בכל רשע מסתתר צדיק, בכל יהודי מסתתר ניצוץ, אין אדם רע יש אדם שלא יודע מה זה להיות טוב.
אבל איך אפשר לראות את זה?
אם זה כל כך ברור למה אנחנו לא רואים את זה?
הסוד לראייה של זה הוא שני דברים:
אמון. אמון באנשים. אם רק נאמין באותם אנשים ונגיד להם "אנחנו מאמינים בכם, החיים הובילו אתכם לכאן אבל אתם יכולים להוביל את עצמכם החוצה" אולי זה מה שישפיע, אולי זה מה שיוביל אותם להיותאנשים הגונים...
חלק מזה זה גם לדון לכף זכות. אומרים שלדון לכף זכות זה לא למצוא תירוץ למה הוא עשה את המעשה, אלא זה למצוא דברים אחרים טובים בו שיחפו על המעשה.
אם נמצא דברים טובים אחרים אולי הם יכריעו את הכף לטובה ולא לרעה ואותו אדם יחזור ממעשיו הרעים..
דבר שני זה אהבה. מסופר על ר' שלמה קרליבך שהלך לבית כלא אחד לבקר את האסירים. בסיום הביקור הוא ביקש מאחראי הדת שם שייתן לו לבקר כל אסיר בנפרד, אחראי הדת הרשה.
ר' שלמה נכנס לכל תא ותא וחיבק כל אסיר ואסיר.
כשהוא יצא, רץ אחריו אסיר אחד, ענק, ושאל אותו "רבי, אוכל לבקש משהו?" והרבי בשמחה השיב לו כן, ביקש אותו אסיר מהרבי שיחבקו שנית והרבי, במאור פנים, חיבקו שנית.
האסיר החל לבכות ואמר "אף פעם לא חיבקו אותי ככה! אם היו מחבקים אותי ככה אני בטוח שלא הייתי פה היום".
אם נאמין באותם אנשים ואם נאהב אותם אולי העולם שלנו יהיה טוב יותר.
עכשיו תשאלו אבל איך זה מסתדר עם המשך ההגדה שאומרת שלבן הרשע אין תקנה?
אז אני רוצה להציע פתרון.
יש סיפור בגמרא על "אחר"- רבי אלישע בן אבויה שכפר בכל. מספרים עליו שהוא בא ללמד את תלמידו בשבת רכוב על סוס ולאחר מכן רצה לצאת אז תלמידו ליווה אותו. בשלב מסוים בדרך אמר "אחר" לרבימאיר תלמידו "עד כאן הוא תחום שבת" אמר לו רבי מאיר "תחזור גם אתה" דהיינו תעשה תשובה, אמר לו רבי אלישע בן אבויה "שמעתי בת קול שאומרת שובו בנים שובבים חוץ מאחר" והגמרא אומרת על זהשבעצם בת הקול ששמע רבי אלישע בן אבויה נועדה רק לנסותו, לראות אם הוא יתעקש לחזור בתשובה, אז אולי גם בהגדה זה כך, אולי היא באה לנסות את הבן הרשע ולראות את תגובתו.
מה שבטוח זה שלכולם יש תקנה כי בכולם יש משהו טוב.
ונסיים בעוד סיפור מהגמרא-
מסופר על רבי אלעזר בן דורדיא שהיה עם כל אישה בעולם ופעם אחת הוא שמע על אישה אחת על חוף הים והלך גם אליה. לאחר מעשה היא אמרה לו "כשם שהמעשה הזה נעשה כך גם אתה לא יכול לחזורבתשובה" הלך רבי אלעזר בן דורדיא וביקש מההרים "בקשו עלי רחמים!" אמרו לו "מה נבקש עליך?! עדיף שכבר נבקש עלינו" וכך הוא ביקש גם מהחמה והלבנה ומשמיים וארץ וכולם ענו לו את אותה תשובה,מה עשה רבי אלעזר? הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכי עד שיצאה נשמתו ואז יצאה בת קול ואמרה "רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא".
שנזכה לראות את הטוב בכל אחד
ולהאמין בטוב של העולם ושל האדם.
פסח כשר ושמח!
כתבה: gbck630
התם 
בהגדה של פסח יש כמה בנים,
הראשונים מאוד מאופיינים-אחד חכם אחד רשע, גם השאינו יודע לשאול זה ההוא בפינה .
אבל מי זה הבן התם? מה המיוחד בו?
אני אישית כל פעם שאני שומע הבן התם עולה בראשי הסיפור הזה:
היה היה איש כפרי פשוט, שחי לו בעיירה הסמוכה למז'יבוז' (עירו של הבעש"ט), היהודי לא שמר את כל המצוות היה רועה צאן פשוט, פעם בשנה הוא היה מרגיש התעלות רוחנית היה זה ביום הכיפורים בו הלך ברגל למז'יבוז' והתפלל יחד עם הבעש"ט את תפילת הנעילה.
לאיש הזה היה ילד, הילד היה גם כן עוזר לו לרעות את הצאן, אבל הבן שלא חונך כמו אביו בקהילה יהודית, לא ידע איך מתפללים בעצם לא ידע שום דבר מלבד שמע ישראל.
הגיע יום כיפור, לקח האב עמו את הבן למז'יבוז' כשהגיעו לעיירה הוציא הבן את החליל והחל לנגן, אמר לו האב "מדוע אתה מנגן?" ענה לו הבן "כך מדבר אני עם הקב"ה איני יודע להתפלל""
"הכנס מיד את החליל לכיסך ואל תעז לנגן ובטח שלא בתפילה זה אסור" האב אפילו לא ידע על איסור הטלטול.
ויגיעו לבית הכנסת והילד כל התפילה מבקש לנגן והאב לא מסכים, הבן ממבקש שנית והאב גוער בו "אם תעז לגעת בחליל אשבור לך את החליל" הגיעה התפילה ל"פתח לנו שער בעת נעילת שער" הבעל שם טוב זצוק"ל צועק, והבן שלא מצליח להתאפק מוציא את החליל ומנגן.
לוקח האב את החליל ושוברו לרסיסים, הבן ברח מבית הכנסת.
בסוף התפילה ניגש הבעש"ט לבימה וצעק:" מי הוא אשר ניגן בחליל באמצע התפילה שיגש אלי" האב ניגש ברעד לבעש"ט "הרב זה הב ן שלי שמרתי עליו אבל הוא הצליח בסוף לנגן אני מבקש מחילה", הבעש"ט אמר לו "ונהפוך הוא ראיתי בתפילה שדינים מתוחים על עמ"י, והקב"ה לא מקבל את תפילותנו, עד שהקב"ה שמע בעת נעילת השערים את תפילתו התמימה של ילדך, נגינת החליל התמימה היא פתחה לנו את השער, והעלתה את תפילותנו להקב"ה
בעצם, כמה שמזלזלים בתם האיש הפשוט, האיש שעובד כל יומו ובסוף אולי מגיע לדף יומי בערב, לא יותר, הוא לא ראש ישיבה קדושה, ולא רב, אבל שלוש תפילות ביום הוא מתפלל, התם זה זמנו ליל הסדר, הוא לא מפלפל בהלכות, הוא אומר למה עושים את ליל הסדר? שאלה של יהודי פשוט ,ומקבל את התשובה לה הוא חיכה, "ביד חזקה הוציאנו ה' אלוקינו ממצרים" שנזכה כולנו להיות יהודים פשוטים שעובדים את ה' באמת
כתב: alezish
שאינו יודע לשאול 
הבן הזה זוכה להכי פחות תשומת לב. עניינו לא ברור. מי מאיתנו
מכיר מישהו שלא יודע לשאול? אלא שלא מדובר בפעולה גרידא,
זה סממן המעיד על אופיו של הבן.
כל הבנים מגלים עניין. מי בהתלהבות, מי בזלזול, מי בפשטות. איך
שלא ישאלו, הם אינם נותנים לדברים לחלוף על ידם. המתרחש לא
זוכה להתעלמות מצדם.
חסרונו של הבן האחרון הוא באדישותו, בהרמת הידיים מראש. אין
זה מעשה חד-פעמי של ייאוש או העלמת עין, זו הנהגתו הקבועה.
כך הוא חי את חייו. אי-שם, בעבר, עוד ידע איך לשאול. איפושהו
נקטע עניינו בסביבה. לא סתם הוא ממוקם אחרון בסדר הבנים,
המקום בו הוא נמצא הוא מקום גרוע מאוד.
"את פתח לו".
התשובה היא לא רק התמודדות איתו, היא גם תיקון לנו. לא נהיה
אדישים למצבו של האדיש, לא נתעלם מן המתעלם. נהיה אכפתיים,
נהיה פעילים, נהיה מעורבים. נשפיע!
כתב: לך דומיה תהילה
מבזק מיוחד מחדשות מצריים:
פרעה- "את כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון"
תגובת ישראל- "פמיניסט אחד 
"
אז.. מי נולדה בחודש הזה בד' ניסן? ---> מירי ט. 
מזל טוב!!
והיא שעמדה!
יום שלישי, היום הראשון לחופשת פסח, (אצלי בכל אופן..
)
אני ובת דודתי יצאנו ליום קניות.(פסח, אתם יודעים... )
השמש החמה של תל אביב קפחה על ראשינו.
תודות לטכנולוגיה גילינו שהטמפרטורה עמדה על 32 מעלות. (!!!)
כן..היה חם..
לקראת יציאתנו מאחת החנויות, בפתח הדלת, ראינו אותו.
מבוגר, (מאוד..) בעל זקן ומגבעת.
הוא היה אחר, שונה. מאלה שלא פוגשים כל יום.
הוא היה נראה מ"ההם", האנשים של פם.
אלו שאם תחפשו היטב, תצליחו לגלות אותם בין הכלים, נחבאים להם..
היה לו מבט של אש, קדושה. וגם צניעות הייתה שזורה בו.
הבנתי שהוא פונה אלינו, לא הבנתי את מילותיו, ומה עליי לעשות.
שמתי לב שהייתה לו עגלת שוק. (אלה המשובצות, "של פעם")
הוא שלף מהעגלה הדסים, עדיין לא הבנתי מה קורה.
בת דודתי קלטה את העניין.
היא לקחה את ההדס ובירכה:"בורא עצי בשמים"...
סוף סוף הבנתי ובירכתי אחריה.
הוא שלף גם נענע, וביקש שנברך :..."בורא עשבי בשמים"..
עשינו זאת.
הוא הוסיף לעשות והוציא גם לימון, בירכנו כמצוותו:"הנותן ריח טוב בפירות"..
ולסיום, קינחנו בברכת "מזונות" על עוגיה טעימה.
קלטתי שבעל החנות בירך כמי שמורגל בכך.
הבנתי...הצדיק הזה לא בא לביקור פעם ראשונה.
אותו צדיק עושה את המסע הזה במשך יום יום..ומזכה עשרות יהודים בכל פעם ופעם.
נדהמתי. |
|
לא, לא מדובר בצעיר חסון, מדובר בקשיש שמוכן לכתת את רגליו לאורך רחובות יפו-תל אביב.
וכל זאת על מנת לזכות את עמ"י בברכות.
"קפצתי" מיד בבקשת ברכה, לא יודעת מה איתכם,
יש שיאמרו שמדובר בתמימות בבקשת ברכה מאדם זר ברחוב.
אני מאמינה שאדם שנותן מעצמו בצורה כזו..יש תוקף לברכתו.
אח"כ כשעברנו בחנות אחרת ראינו אותו שוב.
נפעמתי..
חזרתי מרוגשת..(ומותש) לבית. סיפרתי לאמי בהתפעלות על אותו צדיק.
אמי סיפרה לי שהוא עובר ומזכה אנשים שנים.
.............
אז...חבר'ה!
איזה עם מתוק יש לנו?!
עם מיוחד, מקסים, עם של מסירות נפש. תרומה ונתינה.
הלוואי שנזכה לתרום, לתת, לזכות .
ונסו לשים לב אליהם..האנשים הקטנים, אך עצומים.
"אשריכם ישראל"!
כתבה: מוריה.ר =)
ציורה של: ותשאני כשרה לפסח
ובמבט קטן לאחור.. זוכרים את שבת הגדול? מישהי כתבה לנו קטע ממש יפה על זה!
שבת הגדול
הסימן הראשון בהלכות פסח ת"ל ובו סעיף אחד: "שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו".
נשאלת השאלה: מה כוונת השולחן ערוך לומר בהלכה זו והרי אין כוונתו לספר סיפור אלא לפסוק הלכה?
הרמ"א מוסיף: "והמנהג לומר הגדה… ופוסקים לומר ברכי נפשי".
הרמ"א נראה מובן זהו פסק מעשי, אך לפי המחבר לא מובן, מה דורש ממני? לא מצאנו שום מקום אחר דומה לו.
מהו הנס שנעשה בשבת הגדול?
מקור הדברים בטור שם: "שבת שלפני פסח … והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור… ופסח שיצאו ישראל ממצרים היה ביום ה'… וי' לחודש היה בשבת ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מטתו. ושאלום המצריים: למה זה לכם? והשיבו: לשחטו לשם פסח במצוות ד' עלינו. והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלוהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר. ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול".
כלומר: זה היה אליל מצרים שישראל שוחטים והם לא יכלו להזיקם. זה הנס.
מקשה הבית יוסף: ואם תאמר לפי הטעם זה היה צריך להיות לא רק שבת הגדול על שם הנס אלא כל הימים גדולים, שהרי מי' בחודש ועד י"ד בחודש בין הערבים היו נס שלא נגעו בהם עבור זה?
ויש לומר: שעיקר הנס היה בהתחלה שאז היה עיקר קיהוי שיני המצרים.
לכאורה היה נראה מדבריו שהנס היה שפחדו המצרים לפגוע ביהודים, אך באמת זו התוצאה והנס היה שישראל העזו לקחת את השה לעמוד זקופי קומה מול המצרים ולשחוט אלילם. כתוצאה מזה המצרים חוטפו הלם ולא נגעו בהם.
לפי זה תשובת הבית יוסף מובנת יותר שהעזת ישראל באמת עיקרה היה ביום הראשון הרי דווקא אז ההתלבטות גדולה יותר ואם עזרו עוז לעשות- זה ביום הראשון, אח"כ זה רק המשכיות. להעיז לעשות זה נס.
להבנה נוספת נראה ענין אחר, שאחרי יציאת מצרים.
בשמות פרשת בשלח י"ד, י-י"ב: "וישאו ישראל את עיניהם… ויראו מאוד…כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר".
שואל הראב"ע: איך ירא מחנה גדול של 600.000 מפני 600 מצרים ולא עמדו להלחם נגדם? והתשובה כי המצרים היו אדונים לישראל וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה ואיך יכלו להלחם נגד אדוניהם.
זה הנורא בעבדות זו, ואפילו להיכנס לארץ ישראל לא יכלו בגלל המנטליות של העבדים (עיי"ש בראב"ע).
כל זה אחרי היציאה וזה מבליט את גודל העזה שהיהודים במצרים לקחו ומרדו בהם ע"י לקיחת אלילם.
שואל הרב קוק זצ"ל : והרי היו ניסים רבים לפני היציאה ממצרים ומדוע דוקא שבת הגדול קרויה על נס זה?
והתשובה: את מכות מצרים חולל הקב"ה אבל בשבת הגדול זה מה שאנחנו עשינו. מכות מצרים היו בבחינת איתערותא דלעילא ושבת הגדול הייתה הענות שלנו לקראת הקב"ה שאנו איתו מוכנים לצאת איתערותא דלתתא. זוהי הגדלות של שבת הגדול, המוכנות שלנו, ניצוץ החרות שבוער בנו ויאמר אנו מוכנים לצאת ממצרים.
ואולי זאת הסיבה שהקב"ה ציוונו על פסח ממצרים כבר בעשור לחודש.
כתבה: נחי
אז.. פרעה חשב לו שהוא רואה הכל בכוכבים.. אבל משום מה הוא דילג על השיר המדהים הזה:
כוכבים
חלקם נוצצים,
כאילו בולטים, מסמנים דרך
מאירים.
ואחרים - מפוזרים
בהירים, שקטים..
מרחוק הם לא נראים
לא מובנים, רחוקים.
נבלעים בין ההמון, נאבדים.
ואז אם מתקרבים
ומסתכלים ומדברים
פתאום מגלים -
כוכבים.
כתבה: *חזרזיר*
ומכאן.. אתם בטח מנחשים מה קרה כבר...
ה-סוף!
) סמסים של ההתנדבויות -
שכוייח עצום!