בסיעתא דשמייא!!
את נמצאת בבייביסיטר, הילד לא רוצה להיכנס למיטה, והאמא לא אמרה לך מתי הוא צריך לישון.
מה את אומרת? את תשאירי אותו ער עד 1:00 רק כי 'האמא לא אמרה', או שתקחי אחריות ותגררי אותו למיטה בשעה נורמלית?!..
אתה מצליח להתעורר בבוקר לתפילה בישיבה, עוד חצי שעה שיעור ראשון - כל החברים שלך בחדר ישנים.
אתה תעיר אותם כדי שגם הם יקומו, או שתלך בלי להגיד להם מילה, כי הרי 'הם לא ביקשו ממני להעיר אותם'.
--
בפרשת השבוע שלנו [מטות] כתוב:
"ויקצוף משה על פקודי החיל.. החיתם כל נקבה"
אבל פוס רגע. לא היה שום ציווי להרוג את הנקבות!
אז איך זה שמשה כועס עליהם, אם הוא בכלל לא ציווה אותם לעשות את זה?!..
הופה, שימו לב לאחד היסודות הא-ד-י-ר-י-ם, שצריכים ללוות אותנו כל החיים >>
השל"ה הקדוש אומר כאן, שבעצם זה היה ברור שהיה צריך להרוג גם את הנקבות.
אבל מה?! פקודי החיל לא עשו את זה רק בגלל שלא היה ציווי מפורש לעשות את זה.
ז'תומרת שבמקום לקחת אחריות, ולעשות מה שנכון לעשות -
הם העדיפו 'להקטין ראש', ולא להרוג את הנשים.
ולכן משה כועס עליהם.
איך כל זה קשור לחיים שלנו?!..
אחי, ה' הביא לך שכל. אז יאללה, תתחיל לנצל אותו!
אין שום קטע להיות 'ראש קטן', לא לקחת אחריות על כלום, לא לעשות שומדבר מעבר למה שאמרו לך.
הגיע הזמן שתתחיל לחשוב. שתתחיל להגדיל ראש.
זה נכון בכל תחום בחיים -
גם בבית - כשאתה רואה שלאמא קשה עם כל העבודה ויש הר של כלים בכיור -
יאללה, תקח יוזמה ותתחיל לשטוף. לא צריך לחכות עד שיבקשו ממך.
גם בעבודה - אל תחכה רק להוראות מפורשות. אתה רואה שצריך לעשות משהו - קום ותעשה.
וגם עם החבר'ה - את רואה שלחברה שלך קצת קשה בזמן האחרון -
אז לכי אליה, תשאלי מה העניינים. תתענייני. אל 'תקטיני ראש' ותחכי שהיא תפנה אלייך - אלא תראי לה שאת שם בשבילה. תעזרי לה.
אחים שלי,
במיוחד בחופש, שב"ה יש לנו כ"כ הרבה זמן פנוי -
הגיע הזמן שנתחיל לחשוב קצת מעבר לעצמנו. הגיע הזמן שנתחיל לקחת אחריות גם על הסביבה שלנו ולתרום לה.
ככה נוכל בעז"ה להפוך את העולם הזה למקום שטוב יותר לחיות בו 
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכ--ל עמ"י!!
רימון...
