פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1511)

זה הרבה יותר קשה משחשבתי בלי.. אז..!

צדיקים!

חשוב לקרוא!!!

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/210425

תפיצו לכל מי שאתם יכולים!!!!!!!!!!!

כאב מחלחל דרך ראשי.

זעקתי לא נשמעת בין כל זמזום בבטני.

קיא נפשך כמים ואני טובע בייאושי.

אני חש ברעידות ידיי ורגליי,ראשי כבד(אין לי כרגע חרוז לבטני)

נושא תפילה לאלוקיי שבשמיים,

וראשי צנוח אל הכרית בעייפות שלא נגמרת,

מתי כבר אפסיק להנמס כמים??
נמאס לי לכתוב שירים טיפשיים,והטיפשות אחרי נגררת.

מצפה לתגובות מפרגנות כתמיד!!השקעתי בזה את מיטב זמני!!כמעט 2 דקות אם לא קצת פחות..

היום, אחרי התפילה בבוקר באולפנא - הסתכלתי מסביבי להסתכל קצת על כולן, וראיתי כל מיני סוגים - בנות שב2 דקות סיימו להתפלל, בנות שמשתחוות ונראות כאילו הן בנות 100, ואת הבנות שבאמת מתפללות מכל הלב.

וואלה - זה עשה לי טוב על הנשמה.

'הלוואי שאני הייתי אחת מאלה שעוצמות עיניים, לוחשות בקול, ומתנתקות מהסביבה' - חשבתי לעצמי, אבל אני לא. מבאס.

ואז - היום בצהריים- סידרתי קצת את הערימות דפים שמצאתי בחדר עבודה או איך שלא תקראו לזה - ומצאתי קטע מ"עולם קטן" (עלון של שבת) על תפילה.

החלטתי לכתוב אותו פה. (אגב - חדשה פה)

קצת ארוך - אבל באמת שווה קריאה.

שמוליק הציץ בשעון בעצבנות. שתי דקות אחרי אחת. הוא הסתכל ימינה ושמאלה וחיפש מקום פנוי להחנות בו את הרכב. שוב הכל תפו. בלית ברירה השאיר אותו על המדרכה בקצה הרחוב ובצעד מהיר פנה לכיוון בית הכנסת. שמוליק הקפיד מאוד על שלוש תפילות ביום והתאמץ לא לוותר אפילו על מניין. נכון, לא קל לאדם טרוד כמוהו להפסיק את כל העיסוקים החשובים באמצע ולחפש תפילת מנחה, אבל מה לעשות, עיקרון זה עיקרון, ולא איש כמוהו יוותר בקלות. תפילת העמידה כבר התחילה ושמוליק נאלץ לפלס את דרכו פנימה בינות לעומדים. תוך רגע הוא כבר צלל ישירות למיים העמוקים. "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך. ברןך אתה...". 'הכי אני אוהב את תפילת הלחש', הרהר לעצמו בחוודה, 'שקט, שלווה, שום דבר לא מסיח את הדעת. ככה אתה יכול להתרכז בשקט במחשבות שלך'. "אתה גיבור לעולם ה', מחיה מתים...". 'רק שלא אשכח להתקשר לאיציק ולבקש ממנו את הדו"ח של סוף מרץ. אני חייב לעבור עליו ולערוך תיקונים לפני הוא מגיש אותו לגילקמן'. "סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכינו...". 'בעצם, כשחושבים על זה, הווילונות בצבע קרם הרבה יותר מתאימים לסלון. אחזור לחנות אחרי הצהריים ואבקש שיחליפו לי את הסט'. "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה...". 'שטוסמן הזה פשוט עולה לי על העצבים. שוב החנה את הרכב שלו בצמוד לגינה, שלא לדבר על זה שכבר חודשיים אני רודף אחריו עם הצ'ק לוועד הבית...'.

רטט קל מהמכשיר שעל מותניו קטע את חוט המחשבה שלו. 'אוף, מי מפריע עכשיו באמצע התפילה?!', זעף, 'לא נותנים לבן אדם להתפלל אפילו 10 דקות בשקט?! מי זה הנודניק הזה שלא נותן מנוח?'. כעבור שתי שניות הופיע הרטט הבא, שרק הגביר את הסקרנות. שמוליק לא התאפק. מבט חתוף ימינה ושמאלה הראה שהסובבים אותו שקועים בתפילותיהם ובאלגנטיות שיגר הצצה קלה בצג. במקום מספר או שם הופיעו שם שתי מילים: מספר חסוי. 'מי זה יכול להיות?' ניקרה במוחו השאלה. אם זו הייתה שולה אשתו או צביקה אחיו, הוא היה מסנן אותם בלי לחשוב פעמיים, אבל מי מתקשר ממספר חסוי?! 'אולי טלפון מהבנק? אולי מישהו חשוב אחר שמנסה להשיג אותי?' שמוליק הציץ בסידור לגלות היכן הוא אוחז בתפילה וגילה אותו פתוח ב'מודים'. כבקיא ורגיל נדרשו לו חמש וחצי שניות נוספות כדי לחצות את קו הגמר בשלוש פסיעות קטנות לאחור ולפלס לו שביל גישה בינות למתפללים שחסמו את דרכו ליציאה, תוך כדי לחיצת send ולחישת 'רק שניה' לתוך הפומית.

רוח חמימה של צהרי אביב קידמה את פניו והוא התמקם במרכז רחבת בית הכנסת, מצמיד את הסלולאר לאוזנו.

"כן, מי מדבר?" ירה בקוצר רוח לעבר בן שיחו.

קול עמוק ובלתי מוכר בקע מן המכשיר. "שלום גם לך".

'ני זה יכול להיות?' ניקר סימן שאלה במוחו של שמוליק. הוא ניסה לחשוב אם הוא מכיר את הדובר, אך לא, הוא לא הצליח לזהות. "עם מי אני מדבר?" שאל כשסבלנותו פוקעת.

"זה אני, כמובן", השיב הקול העמוק.

'מה זה המשחקים האלו', התעצבן שמוליק, מי זה 'אני'?!

תוך שבריר שניה נפל לו האסימון. "אוף שלמה, תפסיק לעבוד עליי. אתה חושב שיש לי זמן למשחקים שלך, ועוד באמצע התפילה. מה אתה רוצה?!"

"שום שלמה", דחה אותו הדובר בטון נחרץ, "זה אני, אלוקים".

'מה? אלוקים?'. שמוליק הסתכל ימינה ושמאלה לוודא שאין איה יגאל שילון שמתחבא מאחורי עץ האלון הגדול שעמד ברחבה.

"אלוקים?", לחש בתמיהה לתוך השפורפרת.

"כן", הייתה התשובה ברורה, "הקדוש ברוך אני".

שמוליק היה בשוק. ככלות הכל, לא כל יום זוכה אדם לשיחה ישירה עם הכל-יכול בכבודו ובעצמו.

"אז... ל..ל..ל..למה התקש..ששש..רת?" גמגם.

"לא הייתה לי ברירה", השיב הריבונו, כשצליל אכזבה שזור בקולו, "פשוט ראיתי שאני לא מצליח להשיג אותך באף דרך אחרת..."

גשם...

יושבת בחדר ,מהורהרת,חושבת,

מצטערת על מה שהיה ,

מנסה לקום,להתחיל מחדש,ונופלת,בחזרה,

והיאוש,כבר מציף,ופוגש בעיינים,

ויוצא בצורה של דמעות.

ואני,עוד יושבת,מחכה,

מחכה שהגשם יבוא,

שיבוא,וישטוף,שיציף,

שינקה כל חדרי לבבי,

שירטיב את פני, יחטא את הכל,

ויתן עוד תקווה בליבי.

והכל יהי רענן וחדש ,

ויתן לי לשוב, להתחיל מחדש,

ואת כל עברי הטחוב,

ימרק וימחק.

בס"ד

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/210624 

הזויי או לא?

לא יכולה יותר....

זה בלתי אפשרי..

למה אנשים צכים להוציא את כל העצבים שלהם על איזה בנ"א מסכן למה אני חיה די שאלוקים יקח אותי מכאן....כמה בנ"א יכול לבכות ביום? כמה דמעות יש במאגר?

לך,חברה יקרה,

את לא מכירה אותי, וגם אני לא מכירה אותך, ובכל זאת היה מאוד חשוב לי לכתוב  לך את המכתב הזה.

אני רוצה לשתף אותך במצוקה שלי,בכאב גדול מאוד שאני חווה, ואולי לנסות ולהציל אותך מליפול לאותם מקומות נוראים שאני הגעתי אליהם.

מכיתה ד' אני זוכרת את עצמי מחפשת לראות דברים לא צנועים. כשהבית ריק מתחילה החגיגה.

בהתחלה זה היה בקטנה,סתם אהבה מעבר לפינה וכדומה. אבל עם השנים הדברים שסיפקו אותי לא נגמרו בנשיקות. כל פעם חיפשתי את הדבר המסעיר הבא, וזה הגיע עד לסרטים פורנוגראפיים.  ולא הפריע לי שהייתי כך,אני כולה רואה. מאז כבר יותר מידי שנים שאני בבוץ הזה.

רק בשנה-שנתיים האחרונות התחיל להפריע לי שאני רואה. אבל עדין זה לא היה חזק מספיק כדי לעצור אותי. להיפך, רק "השתכללתי" על הזמן.

בשלב מסוים הבנתי שזה גומר אותי. הפריע לי שהראש שלי כל הזמן חושב על זה,רוצה להמשיך לראות. לא בגלל שזה אסור,אלא הרגשה פנימית מגעילה שאתה מת להפטר ממנה.

זה בוץ מטורף שלא רוצה לתת לך כ"כ בקלות לצאת ממנו.

זה לא רק לצפות וזהו. ממש ממש לא. זה הולך איתך כל היום. המחשבות שלך בזה, משחזרות את הסרט שרק אתמול ראיתי,ובנוסף את העשרים שראיתי לפניו. יש דברים שאני  זוכרת מכיתה ד', ומאז עבר כבר המון זמן. זה רודף אותך כל הזמן, גם כשמדברים עם חברות,רואים סתם אנשים ברחוב,בתפילה ואפילו לחלומות זה הצליח להיכנס

וגם את הייתי אומרת לעצמי-יאללה, תפסיקי כבר לחשוב על הזבל הזה כל הזמן, זה לא בדיוק עזר.

הייתה שנה אחד שדי הפסקתי עם זה,וזאת הייתה שנה מדהימה. אבל אז חזרתי, וזה הוציא לי את כל האושר שחייתי בתוכו. זה ריסק אותי. במובן מסוים זה גם הוציא ממני את עצמי..גרם לי לעשות דברים שלא מתאימים לאופי שלי, כי זה קילקל אותי בכל הממדים. זה דבר שממש לא נשאר חיצוני אליך- זה נכנס לכל תא במוח.

סף הרגישות יורד,ודברים שעד לפני שניה חיפשתי לראות אותם, עכשיו כבר לא עושים לי כלום,לא מרגשים אותי. הדברים [הכמעט] נמוכים ביותר כבר לא מזיזים לי.

אני אומנם הגעתי לזה כי חיפשתי,אבל את יודעת טוב מאוד שלא מסובך בכלל  להגיע לזה. עיתונים,ספרים,תוכניות וסרטים יובילו אותך לזה בקלות מטורפת,ולפעמים גם בלי שתשימי לב. בלי שזה יפריע לך. אנחנו כבר כ"כ מחוספסים נגד המראות והמילים האלה..

לא צריך להגיע עד סרטים פורנוגראפיים כדי לטמא את עצמך.לפעמים מלל גס זה הרבה יותר נורא. יש דברים שקראתי שהרבה יותר מזעזעים אותי מדברים שראיתי.

מה גם, שאולי את סתם רואה סרט ויש בו קטע ואת רואה גם אותו, כי יאללה מה זה כבר יעשה לי. אבל זה יכול להיגמר לא בקטע אחד. כי זה מושך,ומסקרן.

ולכן חשוב לי לכתוב לך את המכתב הזה, כי אם נכנסים לתהום הזה, כ"כ קשה לצאת מזה לצערי. אל תתני לעצמך לראות קטעים לא משו, גם את זה נראה לך בקטנה. בבקשה ממך-אל תעשי את זה לעצמך. ממליצה לך בחום להתרחק מזה, כדי לא לעבור את הדרך הקשה מאוד כדי לצאת. את לא מתארת לעצמך כמה קשה. כמה בכיתי על זה,כמה התחננתי לה' שיעזור לי לצאת מזה, כמה זמן הייתי פשוט מיואשת מעצמי. כמה זה מכאיב לי שאני ככה, ואני יודעת שגם כשאפסיק לראות, הדרך לעזוב את זה לא תיגמר, זה יהיה רק שלב א', שאחריו יבוא שלב ב', שאולי הוא יותר קשה. לטהר את עצמי מזה, לשכוח. לחזור להיות אמיתית. לחזור להיות עצמי. לנתק את עצמי טוטאלית מהזבל הזה.

למה להרוס את עצמך,לתת לגוף שלך לשלוט עליך??? לא חבל עליך...? תשארי תמימה, תשארי נקיה.

אני אומרת לך את הדברים האלה באמת מכאב. אם זה לא היה כ"כ חשוב לי, לא הייתי חושפת את זה בפניך.

אני כבר חצי שנה נלחמת בזה, ועדין לא הצלחתי להפסיק.

עוד דבר-חתונה. מגעיל אותי לחשוב שאני אהיה נשואה ואחשוב על זה. באמת שאני לא יודעת איך אני אתחתן אם אני אמשיך להיות ככה [ואני לא בלחית!(: ].

אחות.. ואם את כן שם, אני יודעת שנשמעתי די מיאשת.  אבל אפשר,אפשר לצאת מזה. אם הצלחנו להגיע הכי למטה,אנחנו יכולות גם להגיע בחזרה ללמעלה. אומרים שה' לא מעמיד אדם בנסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. להכל יש תיקון.

אז מה אפשר לעשות?

# לרצות. וואלה,איזה גאונה אני. אבל לא. אם באמת רוצים לצאת, צריך לרצות את זה עד הסוף. כשאני ניסיתי להתרחק וחזרתי,זה בעיקר בגלל שלא באמת,שלא עד הסוף רציתי.

תזכירי לעצמך כל הזמן איזה רע זה עושה לך,תעשי עם עצמך רשימה של מה זה עושה לך. למה את רוצה להפסיק. ותקראי את זה הרבה. יהיה קשה להפסיק אם עדין יש צד בשכל שלך שלא רוצה. ברור שיהיה קשה להחדיר את זה גם לרגש, והוא ילחם בך כל הזמן,אבל שלפחות בשכל יהיה את כל הסיבות למה להפסיק.

# להאמין בעצמך. בלי סוף להאמין לעצמך. אז מה אם הגעת לפה – את יכולה לצאת מזה!! תאמיני בעצמך כי ה' מאמין בך. הראיה לכך? הוא החיה אותך גם היום,למרות שאולי אתמול אכזבת אותו.  תאמיני בו,ותאמיני בך.

# לעזור לעצמך טכנית- אם את יודעת למשל שבבייביסיטר את נופלת כי אז אפחד לא רואה, תגידי לעצמך שנשמה שלך יותר חשובה מעוד כסף.. להימנע מסיטואציות "מועדות לפורענות"

# אם את רואה בבית, ויש לך אומץ-תגידי את זה להורים שלך. אני בטוחה שהם יעשו כל מה שהם יכולים כדי שתפסיקי. לי אישית אין את האומץ לעשולת את זה,אבל אם הייתי עושה,זה מזה היה עוזר לי..

# אם אין חסימה למחשב- אפשר לבקש מההורים לשים חסימה ב ל י להגיד את הסיבה! אפשר פשוט להגיד שככה מתאים לבית דתי.

# יש הרבה דברים שאנחנו עושים כדי למלא צורך מסויים, ואנחנו הרבה פעמים לא יודעים את זה. למשל- יש ילדה שנעלבת מכל דבר שאומרים לה. אבל זה לא בגלל שיש לה רגישות יתר, היא פשוט צריכה את מה שקורה אח"כ – שכולם באות אליה,ומנסות לנחם אותה ולעשות לה קוצ'י מוצ'י. היא צריכה את היחס מהחברה, לא באמת את ההעלבות. אז אם היא תבין שהסיבה שהיא נעלבת נגמרת בגלל זה – היא יכולה לנסות ולהשיג את היחס מהחברה באמצעים אחרים!!  העלבות בעצם מספקת לה בעצם אהבה.

אותו עיקרון גם פה, אולי אני רואה כי זה מספק לי איזשהו צורך. אני מתארת לעצמי שאת עכשיו יושבת ואומרת "מה?! למה נראה לך שאני צריכה את זה???", אבל כן. אצלי לפחות..לקח לי הרבה זמן להבין למה, ומצאתי. לפחות חלק מהסיבות ללמה אני רואה.

# להתפלל לה'. במילים הכי פשוטות. להגיד לו כמה את רוצה לצאת מזה. כמה את מצטערת במצב שאת נמצאת בו עכשיו.

# למלא את הזמן... לנסות כמה שפחות להגיע למצבי שיעמום..

# להזכיר לעצמך כמה את אדם טוב.  אם נצליח להזכיר לעצמנו כל הזמן שאנחנו באמת טובות, כמה דברים מדהימים יש בנו, יהיה לנו הרבה יותר קשה לחטוא. כי אם אני טובה – איך הזבל הזה קשור אלי בכלל?!

את יכולה לעשות לעמצך מין "יומן טוב" כזה, שתכתבי כל לילה דבר שניים טוב שעשית היום\תכונה טובה בך. זה יחזק את האמונה בעצמך.

# בעיניי כדאי לדבר על זה עם אדם מבוגר יותר. כל העצות הנ"ל הם מהמורה שלי. אני לא יודעת איפה הייתי היום בלעדיה. כדאי למצוא אדם שאתה בטוח בו, ולשתף אותו בזה.  לי זה ממש עזר. פדיחה קצת בהתחלה- אבל שווה את זה.

זה גם המקום להגיד לה תודה, אם היא רואה את זה..

נשמה, אפשר לצאת מזה. אפשר להתנקות. זה דורש  ה מ ו ן  מאמץ. המון אמונה בך ובה'. זה עבודה ארוכה, שלא נגמרת בחודש. אבל אם את הולכת על זה – תעשי את זה עד הסוף. ותנסי לא להתייאש. בהתחלה יהיה מאוד קשה, אין מה לעשות, לצוות על הרגש זה מסובך בטירוף. להתנגד ליצר הרע שיודע להפיל אותנו זה קשה. אבל הכל אפשרי.  וגם את הפסקת לזמן שבשבילך היה טוב, ונפלת שוב- אז מה. זה חלק מהדרך יציאה. זה הנסיון שלנו. לכל אחד יש פה נסיונות, ואנחנו צריכות להתגבר על הנסיון הזה. ככה זה החיים, לא הכל ורוד ויפה!

תאמיני. זה העיקר.

שיהיה מלא בהצלחה!!!!

היה אסור לי להיות במחשב כבר פוול זמן!!

ועכשיו כפי שאתם רואים אני פה!! ואייי!!

התגעגעתי!!

יאיייאאא!! פשוט שמחה!!

מה הדבר הכי חשוב בעולם?

מה אני רוצה מהחיים שלה?

"יש אנשים שעדיין חיים רק כי זה לא חוקי להרוג אותם"

משפט נכון

משפט עצוב

מציאות קשה....

כל הזמן היה כתוב לי "קוד החתימה גדול מדי נא צמצם ונסה שנית!"

מה זאת אומרת?

(גם כשכתבתי 2 מילים זה מה שקרא)

לברוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

רחווווקרחווווווווקרחווווווווק בלי שאפחד ידע לאן!

אני לא מעניינת אפחד בעולם עם אני ילך כולם ינשמו לרווחה.....

אז למה עוד לא לקחתי דברים בסיסיים ויצאתי????

די אני לא רוצה להיות כאן לא רוצה לא טוב לי רע לי אני סתם מאכזבת כל הזמן והורסת לכולם ת'חיים כל הזמן....

ולא כפת לי מה תקשקשו....

שיהיה לכם חיים טובים...

בלעדי הם גם יהיו מעולים....

יוסף יצחק !  

תגידו,

אני נראה לכם אחד שהקליטה שלו "דפוקה"?

אחותי שתחי' אומרת לי את זה הרבה. עכשיו, אני אישית חושב שהרבה דברים אפשר לומר עלי, אבל דווקא את זה לא. אבל כידוע אין הנחתום מעיד על עיסתו, ולכן אני אשמח לדעת אם אני חי באשליות.

בתודה רבה,

אלעזר

חח.. בלי לספר להורים..

אמאשלי גילתה ו.. אייאיאייאיי..

מס[ת]פקת..!!

מזל טוב נשמה! עד 120 בטוב,אושא ואהבת ה'!

[ושוב - סליחה ע-צ-ו-מ-ה-!]

בע"ה

באמת שאתם לא מבינים מה המשמעות של קשר בגיל הלא נכון,

לעולם לא תבינו כמה קשה לצאת מזה,

וכמה קשה לעלות, לשוב, לחזור לאותה שמחה פנימית אמיתית, טהורה.

זה כ"כ הזמן לבנות את עצמך עכשיו,

אל תחפשו את זה.. למרות החוסר.

קשה?

יש ניסיון?

לנשוך את השפתיים חזק ולהתגבר!!

באמת שיש בך את הכוחות לנצח בקרב!

ולא לא להישבר! זה כ"כ הורס..

עזבו, גם אם לא נפלתם,

פשוט להזכר בקשר - זה כ"כ..מכניס לעצבות.. ):

בישבילכם - תשמרו על עצמכם!! זכיתם להגיע לגיל הזה בלי שום קשר קודם,

אשריכם!! אין, אין על הטוהר המדהים הזה!

תשמרו עליו עד הרגע הנכון..

וואיי.. אבא!..