אז ככה- העתקתי את זה מחברים מקשיבים, וזה מהמם!
זה ארוך (תתכונני) אבל באמת שווה קריאה!
בהצלחה=]
(סתם דרך אגב- כנסו לאתר. מדהים!!!)
את זוכרת אותה?
את ההיא, שנוגעת במכונה, נדקרת ונרדמת למאה שנה.
את ההיא, שאוכלת מהתפוח האדום ונרדמת לתרדמה עמוקה.
את ההיא, שהופכת להיות נסיכה עד חצות הלילה ואז חוזרת להיות שפחה מלוכלכת ומסכנה.
ואז מגיע ההוא, הנסיך ההוא, על סוס לבן, נותן נשיקת פלאים, רוקד ריקוד אחד, וכל העסק הזה מאחורינו.
חבילת הטישו נגמרה מרוב דמעות התרגשות, והפרפרים שבבטן מדגדגים להם.
ואנחנו?
אוף, מתי כבר יבוא האביר שלנו?
אפילו בלי הסוס הלבן, אפילו בלי הגלימה, אבל זה כ"כ נעים וטוב!!
אז רק – איפה הוא?!?
ואנחנו עומדות מול המראה, מפנטזות, פעם לובשות מטפחת ומנסות להידמות לזו, פעם מכניסות כרית לבטן ומנסות להידמות להיא, והעיקר – להרגיש שאנחנו כבר שם.
זה קורה לכל הנשים, לך, לי, לחברות שלנו...
למה זה קורה?!
מסיבה אחת פשוטה:
ה-ח-צ-י.
הא?! החצי?! מה זה אומר?!
כך היום אוהבים לכנות את מה שהקב"ה ברא בנו: הרצון להיות עם מישהו, הרצון להתאחד, הרצון לא להיות לבד – "לא טוב היות האדם לבדו".
את שואלת אותי 2 שאלות:
האחת – מה אפשר לעשות עם בחור שכ"כ כיף לי איתו אבל בעצם אין איתו שום דבר?
השניה – למה בכלל זה קורה לי, שכיף לי לדבר עם בחור, הרי יש בעיה לדבר עם בנים!
נתחיל עם השניה.
כשאת שואלת אותי את השאלה הזו, את בעצם אומרת שלימדו אותך שלא טוב לדבר עם בנים, זה עושה רע. לא יודעת מי לימד אותך את זה, אבל סליחה שאני פוסלת את האמירה הזו. זו טעות! מי אמר שלדבר עם בנים זה לא טוב?! זה מעולה! אחרת מה את חושבת שאני עושה עם בעלי, שותקת? מה פתאום! זה מאד נעים וטוב לדבר עם בן הזוג השני, מאד מושך, מאד מקרב, מאד מחבר!
ברור שאת מרגישה מאושרת כשאת מדברת איתו, כי את יוצרת איתו חיבור, והקב"ה רוצה שיהיה לנו חיבור עם בנים, אחרת לא יוכל להמשיך להתקיים העולם!!!
אלא - שלא הדיבור עצמו הוא זה שלא טוב, אלא החיבור שנוצר בגלל הדיבור והשיחה – הוא זה שיכול לפעמים לפגוע. אם החיבור הזה נעשה בצורה לא נכונה, לא ראויה, לא טובה, אז זה לא טוב, אז זה יכול לעשות לך רע ולהזיק.
ועכשיו נשאלת השאלה - איך בעצם זה יכול להזיק? או יותר נכון – מתי זה נעשה בצורה לא נכונה ולא ראויה?
בואי נעשה סיכום קטנטן לפני שנעלה על השאלה הזו:
הקב"ה ברא בנו רצון טבעי להימשך לבן הזוג השני, כיוון שכשנוצר החיבור הזה – בני הזוג מתחתנים, מגדלים משפחה וכך ממשיך להתקיים העולם (זו המצווה הראשונה בתנך - "פרו ורבו").
אז בעצם, זה מאד הגיוני שאת חושבת עליו כל הזמן כי הרצון לקשר הוא טבוע בתוכך. זה אומר שאת בחורה נורמלית והכל אצלך פועל כשורה...
התורה לא אומרת שזה מסוכן לדבר עם בנים – "הם יאכלו אותך כמו מלח, יטרפו אותך, ירביצו לך... אז תיזהרי!" – לא לא, זה לא מה שהיא אומרת. אלא, התורה אומרת ש"זה נעים לדבר עם בנים – הם יחבקו אותך, הם יאהבו אותך, הם יחייכו אלייך, ומזה – תזהרי."
למה להזהר? למה זה יכול להזיק?
נכון אמרתי לך מקודם שהקב"ה רוצה שנתאחד ותיווצר משפחה?
היהדות היא הדת הראשונה והיחידה בעולם שאצלה המשפחה היא ערך בפני עצמו. לא סתם להתחתן עם מי שבא, להתגרש, ושוב להתחתן עם מי שבא, אלא לבחור את בן הזוג שמתאים לך ואיתו לחיות עד סוף החיים (כמובן שיש מקרים שח"ו צריך להיפרד, וגם פה אנחנו שונים מהנוצרים הקטוליים שאומרים שהחתונה היא לנצח נצחים אפילו אם זו הייתה טעות שאין כמוה). המשפחה זה דבר כ"כ חשוב, כ"כ קדוש, שצריך להתנהג אליו בהתאם.
ועכשיו משל:
דוד שלך בא אלייך, נותן לך מזוודה קטנה עם מנעול ואומר לך: "תקשיבי, אחיינית יקרה. בתוך המזוודה הזו יש אוצר. אוצר קסום... האוצר הזה הוא המחשב הנייד המפואר ביותר. זה לא סתם מחשב, זה המחשב הכי חדיש בעולם, הכי מפואר, הכי עתידי! הוא יצא רק עכשיו מהמשרדים הכי חדישים של ביל גייטס והוא יחיד בעולם – אין עוד מחשבים כמוהו! העתק אחד ויחיד!!! יש בו תוכנות מתקדמות, זה ממש מחשב העתיד. לא רק זה שהוא הכי טוב וחזק, הוא גם הכי יפה!
המחשב הזה הוא... שלך. אלא מה, שלפני שהוא יהפוך להיות שלך את צריכה להציג אותו בתערוכה עולמית שתתקיים בעוד חצי שנה. אם המחשב הזה ייראה שעשו בו שימוש – את תפסידי הכל. אולם אם תצליחי לשמור עליו ולהראות שהוא עדיין חדש, נקי, ללא שימוש, יד לא נגעה בו, והוא יצא עכשיו מהקופסא – אז הוא יהיה שלך. ואם לא די בכך - מיד תתפרסמי בעולם כמיליונרית החדשה!!!!!!"
וואו. הלוואי על כולנו מחשב שלנו בחינם.
מה תעשי?
נראה לי שכ"כ תיזהרי כל כך מכל מגע שלך בו, תנקי אותו כל רגע, תקלידי בזהירות על כל קליד וקליד, תיזהרי בעת פתיחתו של המחשב, וכמובן שלא תתני לאף אחד אחר לגעת בו.
יודעת מה, כשחושבים על זה, אני חושבת שאם את יודעת שבעוד חצי שנה זה הולך להיות שלך, רק שלך, ולא רק זה – את פתאום תהפכי להיות מיליונרית !!! – ברור שעדיף לשמור את המחשב במזוודה, לא לגעת, לא להתקרב, לא לחטט, לא להציץ, להשאיר את הניילון עליו שלא תהיה עליו טיפה של טביעת אצבע או קילוף, שלא תהיה את השריטה הכי קטנה שיש, כלום. להתאפק עוד קצת, אבל העיקר לזכות גם במחשב וגם בתואר הנכסף...
המחשב הזה הוא כמו הבעל שלנו.
40 יום לפני שאנחנו נוצרים מכריזים בשמיים מי יהיה הזיווג שלנו. כך מגיע אלינו החתן במזוודה אטומה. אנחנו לא רואים אותו, אבל רק יודעים שהוא אוצר...
אנחנו יודעים שאם אנחנו נפתח את המזוודה וניגע במחשב – או בבנים אחרים שהם לא הבעל – אנחנו נהרוס אותו, וככל שניגע יותר – הסיכוי שנפסיד בתערוכה גדל.
הדוד אומר לנו – עזבי, עדיף לך לחכות כמה זמן, להמתין, להתאפק, אבל בסוף תהיה לך הפתעה גדולה, הרווח גדול על ההפסד.
ככל שנדבר יותר עם בנים, אנחנו מבזבזים עליהם את הרגש שלנו, את הרגש הזה שאוהב, שמוצא חן, שמתחבר, אנחנו סתם זורקים אותו לפח. עדיף להשקיע אותו פעם אחת בכל הכוח על מי שבאמת צריך – על הבעל שלנו.
נכון, יש עוד זמן עד שתצטרכי להתחיל להכיר בחורים ולבחור את בן זוגך העתידי, אבל עד אז עדיף להשאיר את המזוודה סגורה, לא לבזבז את הכוחות שלך, את האנרגיות שלך, ובינתיים – להשקיע בעצמך. לבנות את האישיות שלך, לבדוק מה את רוצה מעצמך, איפה את רוצה להיות, איזה אישיות את רוצה להיות, איזה בית את רוצה שיהיה לך. ממש כמו להתאפר לכבוד התערוכה הגדולה...
)
.
אבל מה שהיה הכי מבאס זה שלא הרגשתי טוב..
אם מישו יכול לתת תקישור שלו?? טנקס..
רוחות טובות עוד מנשבות סביב 
אהבתי את מה שרשמתה בקטן 
בכל זאת לא נשמע בקולך...
16 תגובות 
מרחוק...