איך הוא לא מבין אותי? איך? לו יש עוד אלפי אנשים אחרים לאהוב, לשתף, לדאוג להם, לי יש רק אותו! רק רק אותו! מכולם מסביבי ש'דואגים לי' ושאני 'משתפת אותם' הוא הראשון אצלי. והוא בכלל לא רואה את זה.

הוא לא מבין שאני מרגישה לבד?? ואמרתי לו את זה!!

הוא לא מבין כי הוא מוקף באנשים אחרים שאוהבים אותו.

וגם כשאמרתי לו את זה, אז הוא שלח לי רמז "אני פה, אני אוהב אותך" ובכל זאת.. מה הלאה?

איפה הוא ביום יום? רק כשאני פונה אליו אז הוא מתייחס? וגם אז, לפעמים הוא מתייחס בקור כזה, כאילו אני מפריעה. וכשאני מבררת אם אני מפריעה, אז "מה פתאום?" בחיים לא.

אז למה הוא לא נותן לי להרגיש ככה??? שאני באמת רצויה אצלו תמיד, ואיכפת לו ממני, ואולי אפילו גם אהובה.

איפה הוא ביום יום? איפה הוא גם כשאני לא עוברת משבר רציני, אלא סתם היה יום לימודים קשה?? איפה????

א-ל-ו-ה-י-ם!!

שלישייה לאב ששלושת ילדיו נרצחו

וואו! החג מאחורינו, הכל עבר..

עכשיו יש רגעי מחשבה..

שמחתורה זה חג מיוחד..יוצאים לשמח, לשמוח, נהנים מזיו התורה,

מתרגשים נהנים ושואבים כוחות למשך השנה..

לי עלו כמה מחשבות-

1)     1)  אני אישית בחג הזה מתה להיות בן..

לרקוד, להחזיק תספר תורה, לשיר בלי לדפוק חשבון..

לוידעת, מאז שאני זוכרת את עצמי, פעמיים בשנה בא לי להיות בן

בשמחתורה ויום ירושלים..

(הופ הופ.. להרגע! ממש ממש לא כל השנה..חח..)

אבל לאחר מכן עם מעט מחשבה רואים שוואלה לבנות יש תפקיד לא פחות חשוב..

היציאה לבתי כנסת בבוקר המלווה בתהלוכה שמחה,

לא תהיה שווה בלי (סוף התהלוכה) =הבנות..

כי גם בעזרת נשים מחכים לנו..

וגם בזה שהבנות מסתכלות מלמעלה ורק שרות ומוחאות כפיים

וואלה זה שיא החשוב..נותנים לבנים כח להמשיך במרץ

(..חח.. טוב, מלא בנות מסתכלות..)

2)     2)  יציאה לעיר מעורב זה מגניב..

   התהלוכה עם דגלי ישראל עם השירים:

"עם ישראל חי !!!" )בכיאת כמה פעמיים אפשר לשיר את זה?

כל פעם שעובר ערבי מסכן מתחילים לצרוח את זה..)

"ויפן כה וכה וירא כי אין איש.. לעשות נקמה בגויים!!!"

(אני מתה על הצרחות מעומק הגרון של השורה האחרונה.. בהילוך איטי..חח)

"ובאו העודים מארץ האשור.. והשתחוו לה' בהר הקודש.. בירושלים

(ואז פה באה צרחה "בהר הבית!!!").."

כולם רוצים להגיע לשכונה בה יש 70% ערבים ..(עצוב שיש כזו מציאות..)

כי זה יותר ש>ווה יש יותר סיכוי לאקשן.. (עזבו! עדיף שיהיה שקט!)

הצבא, היס"מ(וואלה פעם ראשונה שאני רואה יס"מ שלא באים.. נגדנו..),

המון שוטרים.. (מה נראה להם שהם רכבו על סוסים?! פחח.. טוב שלא הגזימו..!)

בכולופן זה נחמד והכל..

אבל- בשכונות היהודיות בהם יש רוב יהודי, דווקא הם קצת נשכחות..

מחפשים תאקשן, אבל לא שמים לב שגם היהודים בשכונות האלה

זקוקים לחיזוקים.. זקוקים לגאווה יהודית בחוצות העיר..

אבל- אין מי שיעשה את זה..

 כי כולם באו לשכונות ערביות..

3)    3)  במוצאי החג-יש שמחה מיוחדת..

         שמחה שמרגישים באוויר, ושומעים באוזניים..

        אהבת אחים מטורפתתת..ריקודים לאור מוזיקה חסידית

        שמחה עם חילוניים תושבי העיר, בני עקיבא, אריאל,

מעגל אדיר של שירי נשמה.. זה רגע שלא מענין שום דעה פוליטית, שום סגנון, שום אידיאלים שונים, דבר אחד עומד מול העינים-"זה העם שלי!- אני אוהב אותו!!"

  זהו פחות או יותר..

אה.. ד"א- יש לי כמה חידושים..

1)     1)  מי חשב לראשונה על השם "מוריה"?!

           בטוח הוא לא העלה על דעתו שזה יהיה שם שכבר ימאס לשמוע!!!

     יאאא' כמה "מוריות" היה בחג! נמאססס.. (חח..)

2)     2) בנים רוקדים יפה כשבנות מסתכלות עליהם..

           (טוב, אפעם לא ראיתי אותם רוקדים לבד..)

3)     3) הייתושים בעכו- מזן ערבי טהור!

זה היה כואב! (היה?! עדיין!!! גררר...)

4)    4)  פעם ראשונה שראיתי כ"כ הבדלים בין ישיבת הסדר, למכינה.. (ויש הרבה הבדל..)

5)    5) החולצות של השחקנים (מה זה היה כדורגל, לא?!) של עכו זה צהוב!

בעצם למי אכפת??!!!

זה היה משחק בשבת.. ואסור להנות ממנו! (להנות? מה מעניין בזה?)